פס"ד זה ניתן בשלוש תביעות שהדיון בהן אוחד, העוסקות בסכסוך כספי בין הצדדים בקשר להתקשרות בהסכם קבלנות משנה לביצוע עבודות נגרות.

רקע כללי – ההליך:

1. ענייננו בשתי תביעות שהגשה חברת נגריית פארג' סוהיל בע"מ (להלן – פארג'), נגד חברת שהר צאיג דפוס פלוס בע"מ (להלן – שהר), ותביעה נוספת שהגישה שהר כנגד פארג'.
2. תביעותיה של פארג' כוללות תביעה כספית בת.א 32678-05-10 בסך 550,000 ש"ח (533,123 ש"ח קרן) שהוגשה במקור בסדר דין מקוצר ותביעה שטרית בת.א 6836-06-11 בסך 208,000 ש"ח. בשתי התביעות ניתנה לשהר רשות להתגונן. תביעת שהר הוגשה בת.א 23637-01-12 בסכום של 2,089,688.8 ש"ח.
3. כפי שיפורט להלן, תביעותיה של פארג' עניינן יתרת חוב לא משולמת בגין עבודות נגרות שביצעה עבור שהר בהתאם להסכם ביניהן, במסגרתו שימשה פארג' כקבלן משנה של שהר בהתקשרותה של האחרונה עם מפעל הפיס. התקשרות אחרונה זו נעשתה מכוח זכיית שהר במכרז שפרסם מפעל הפיס בשנת 2008 להשבחת נקודות מכירה. טענתה של פארג', בתמצית, הינה, כי היא ביצעה את מלוא העבודות עבור שהר אולם שולמה לה רק חלק מהתמורה, ואילו היתרה המגיעה לה עבור עבודתה – בסכום התביעה הכספית והתביעה השטרית יחדיו, לא שולמה עד היום.
4. שהר התגוננה בטענה כי פארג' איננה זכאית ליתרת התמורה נוכח אי-עמידתה בדרישות ההסכם בכך שסיפקה מוצר לקוי, דבר שגרר אי-תשלום מצד המזמין (מפעל הפיס), וכן העלתה טענות קיזוז שונות לרבות בגין נזקים שנגרמו לה. בין כלל הנזקים להם טענה שהר, נכללו גם הפסדיה עקב הפרת הסכם נוסף בו התקשרו הצדדים לצורך השתתפות משותפת במכרז אחר שפרסם מפעל הפיס בשנת 2010 (להלן – הסכם 2010), הפסדים שעיקרם מניעת רווחיה של שהר מאותה התקשרות. טענות אלה של שהר הועלו הן בהתגוננותה נגד תביעת פארג' בגדר טענות קיזוז, והן בתביעה הכספית שהגישה היא.
5. בשנת 2014 הגישה שהר תביעה נוספת נגד פארג', למתן פס"ד הצהרתי לפיו הסכם 2010 הינו תקף ומחייב את הצדדים וכן סעד של מתן חשבונות בקשר להכנסותיה של פארג' מהמכרז מושא אותו הסכם (ת.א 10651-02-14). ברקע הדברים הודעת פארג' לשהר מיום 14.7.10 על ביטול הסכם 2010.
6. שתי תביעותיה הנזכרות של שהר הוגשו במקור לבית משפט השלום בתל-אביב. בהתאם להחלטת כב' הנשיא גרוניס מיום 14.2.14, אוחדו כל ארבעת התביעות בבית משפט זה ונדונו בפניי.
7. נוכח טענותיה של שהר לעניין נזקיה מהפרת הסכם 2010, כפי שהועלו הן כטענות קיזוז בתביעת פארג' והן בתביעתה הכספית, ותביעתה למתן חשבונות בקשר להסכם 2010, קבעתי כי תחילה תדון ותוכרע התביעה האחרונה (ת.א 10651-02-14).
8. בפס"ד מיום 22.10.15 דחיתי את התביעה בת.א 10651-02-14, תוך שקבעתי כי ביטול הסכם 2010 על-ידי פארג' נעשה כדין.
9. לאחר מתן פסה"ד ומיצוי הליכי ערעור, המשיך הדיון בשלוש התביעות האחרות, הן העומדות בפניי להכרעה בפס"ד זה.

רקע כללי – ההתקשרות מושא דיוננו:

1. כאמור לעיל, ענייננו בהתקשרות בין הצדדים בנוגע למכרז 2008, בו זכתה שהר מול מפעל הפיס.
2. חלק לא מבוטל מהעובדות הרלוונטיות אינן שנויות במחלוקת של ממש, והן יפורטו להלן.
3. אין חולק כי הצדדים התקשרו בהסכם לביצוע עבודות נגרות במסגרת פרוייקט השבחת נקודות מכירה של מפעל הפיס, באופן שפארג' תשמש כקבלן משנה של שהר לביצוע העבודות שהזמין מפעל הפיס. ההתקשרות המקורית בין הצדדים נעשתה בעל-פה על יסוד מחירים שהוסכמו ולאחר ששהר העבירה לפארג' את דרישות מפעל הפיס בהתאם למכרז. אין מחלוקת כי התקשרות זו החלה בחודש אוקטובר 2008.
4. בהמשך, בחודש פברואר 2009, העלו הצדדים את ההסכמות ביניהם על הכתב (נספח א' לתצהיר סוהיל פארג', בעליה ומנהלה של פארג', להלן – סוהיל). יוער כי מסמך זה נושא חתימת שהר בלבד אולם אין חולק כי הוא תקף ומחייב את הצדדים. בהתאם להסכם, על פארג' לספק לשהר את פרטי הריהוט שיוזמנו על-ידה וזאת בהתאם למפרט מכרז מפעל הפיס שהועבר לפארג' (סעיף 1 להסכם). פארג' התחייבה לייצר ולספק את הריהוט באיכות גבוהה, בהתאם לדרישות ולמפרט ובלו"ז שיכתיב מפעל הפיס. כן התחייבה פארג' לבצע תיקונים בליקויים ככל שיתגלו, בתוך 3 ימים מקבלת הודעה. תנאי התשלום המוסכמים הינם שוטף + 60 תוך שעל שהר להמציא שיקים דחויים ליום הפירעון מהר ככל שתוכל מעת קבלת החשבונית ואישורה. עוד הוסכם כי ככל שמפעל הפיס יעכב תשלומים לשהר עקב בעיות איכות של הריהוט או אי-התאמה למפרט או כל סיבה אחרת שנגרמה על-ידי פארג', רשאית שהר לעכב תשלומים לפארג' בהתאם. בנוסף נקבע בהסכם כי התשלום עבור כל נקודה בה יקבע כי יש צורך בביצוע תיקונים, לא יתבצע עד קבלת אישור ממפעל הפיס כי התיקון בוצע לשביעות רצונו.
5. במהלך המחצית הראשונה של שנת 2009 (המועד המדיק שנוי במחלוקת), התגלה כי בחלק מהריהוט שסיפקה פארג' (דלפקי נקודות המכירה) הותקנה זכוכית מסוג שאיננו מתאים למפרט מפעל הפיס; בעוד שלפי המפרט היה על פארג' להתקין זכוכית מחוסמת, בפועל נעשה שימוש בזכוכית שאיננה מחוסמת. מדובר היה בכ- 80 יחידות מתוך כ- 250 יחידות הכלולות בהסכם.
6. בעקבות האמור ודרישת מפעל הפיס לפעול בדחיפות לתיקון הליקוי, בין היתר בשל חשש למפגע בטיחותי, פעלו הצדדים למציאת פתרון לתיקון. במסגרת זאת הוצע תחילה פתרון של שימוש במדבקות (ר' מכתב פארג' מיום 17.6.09, נספח טו לתצהיר סוהיל), אולם פתרון זה נדחה על-ידי מפעל הפיס אשר דרש להחליף את הזכוכיות.
7. פארג' החלה בהחלפת הזכוכיות בנקודות המכירה. במסגרת זאת ביצעה היא החלפה בכ- 25 נקודות מכירה. אולם המשך התהליך התעכב וזאת, לטענת פארג', בשל פשיטת רגל של הזגג אשר סיפק לה את הזכוכיות המקוריות ואשר עסק גם בהחלפתן מטעמה.
8. ניסיונות לאתר זגג חלופי לביצוע החלפת הזכוכיות התארכו, מבלי שנמצא על-ידי פארג' זגג מתאים. שהר לקחה אף היא חלק בניסיונות אלה על מנת להביא לפתרון הבעיה. ברקע הדברים דרישת מפעל הפיס לסיים את ההחלפה בהקדם וטענות שהעלה נגד שהר בגין הליקוי האמור בריהוט שסופק וההתמהמהות בתיקון (ר' מכתבי מפעל הפיס מיום 30.7.09, נספח ט' לתצהיר רונן אור, מנהלה של שהר, להלן – רונן); תכתובת דואר אלקטרוני של מפעל הפיס לשהר מיום 11.11.09, נספח ח'3 לתצהיר רונן). בסופו של דבר אותר זגג מתאים, וזאת לאחר התערבות מצד מפעל הפיס אשר הפנה את שהר לאותו זגג (ר' מכתב מפעל הפיס מיום 11.11.9 לעיל).
9. הצדדים הסכימו ביניהם כי אספקת הזכוכית המחוסמת הנדרשת לתיקון תיעשה בחלקה (החלק המורכב יותר לייצור – זכוכית פנורמית) באמצעות הזגג החלופי ובאמצעות שהר אשר תשלם עבורה ותתקזז בעניין זה מול פארג'. חלקה האחר (הפשוט יותר) יסופק על-ידי פארג'.
10. ביום 15.3.10 חתמו הצדדים על הסכם נוסף וזאת לצורך הסדרת סוגיית תיקון הזכוכיות והתשלומים לפארג' (נספח ה' לתצהיר סוהיל, להלן יכונה הוא – הסכם התיקונים). במבוא להסכם צוין כי שהר חייבת לפארג' כספים בגין עבודות שבוצעו על-ידה, וכי מפעל הפיס הודיע לשהר כי הוא מעכב לה תשלומים עד להחלפת כל הזכוכיות הלא מחוסמות. הוסכם כי פארג' תחליף את כל הזכוכיות הלא מחוסמות בתוך 7 ימים מיום קבלת הזכוכיות הפנורמיות משהר. כן הוסכם כי שהר תשלם לפארג' בגין העבודות שבוצעו וסופקו מיד בסמוך לתשלום מפעל הפיס לשהר. עוד נאמר בהסכם כי אם פארג' לא תשלים את העבודה במועד המוסכם, תהיה שהר זכאית לתבוע אותה בגין כל נזק שיגרם לה לרבות ביטול ועיכוב תשלומים דחויים שניתנו, וכי ככל ששהר לא תעביר לפארג' הכספים שנתקבלו ממפעל הפיס תהיה פארג' רשאית לתבוע אותה בגין נזקיה.
11. אין חולק כי כל אותה תקופה עיכבה שהר לפארג' תשלומים עבור עבודות שביצעה בסכומים ניכרים שהצטברו למאות אלפי ש"ח (יצויין כי לטענת פארג' – העיכוב החל עוד לפני פרוץ "פרשת" הזכוכיות). מדובר בחשבונות שהגישה פארג' בגין עבודות שביצעה עוד קודם לגילוי בעיית הזכוכיות, וכן חשבונות חדשים בגין עבודה שהמשיכה היא לבצע באותה התקופה ובמקביל להליך תיקון הזכוכיות. במהלך אותה תקופה בוצעו תשלומים חלקיים בלבד (ר' הפירוט בספח ב' לתצהיר סוהיל) ובין היתר נמסרו שיקים מעותדים ע"ס 260,000 ₪, שארבעה מתוכם בוטלו בהמשך והם השיקים מושא התביעה השטרית.
12. ביום 13.4.10 הודיעה פארג' לשהר כי החלפת הזכוכיות הושלמה (חלק מנספח יט' לתצהיר סוהיל).
13. במכתב שהר לפארג' מיום 12.5.10 אישרה הראשונה כי החשבונות שהגישה שהר בסכום כולל של 760,000 ש"ח עבור עבודה שבוצעה בפועל וטרם שולמה (לגבי חלקה ניתנו השיקים המעותדים שרובם בוטלו בהמשך בטרם נפרעו), "משקפים באופן נאות את העבודות שבוצעו על ידכם בפרוייקט" (נספח ז' לתצהיר סוהיל). במכתב האמור, וכן במכתב נוסף מאותו יום, הודיעה שהר לפארג' כי כל תשלום מצידה מותנה בקבלת תשלום ממפעל הפיס אליה, הפחתת סכומים שיקוזזו על-ידי מפעל הפיס בגין נזקיו וכן קיזוז נזקי שהר והוצאות משפטיות שיהיו לה בכל התדיינות ככל שתהיה מול מפעל הפיס. כן הודיעה שהר כי אין להציג לפירעון את השיקים הדחויים שניתנו לפארג' עד להודעה בכתב של שהר בהתאם לאמור לעיל.
14. מכתב זה נענה במכתב פארג', באמצעות רו"ח פראג' עיסאם מטעמה, מיום 13.5.10, בו טענה פארג' כי סכום השיקים הדחויים שניתנו לה (בסך 260,000 ש"ח) כבר שולם לשהר בפועל ע"י מפעל הפיס, ולפיכך יש לכבדם ואין הצדקה לעיכוב תשלומם. לצד זאת נאמר במכתב כי פארג' תהיה מוכנה להמתין לקבלת התשלום עבור חשבונה הסופי (מעבר לסכום השיקים הנ"ל), עד להעברת הסכום ממפעל הפיס לשהר בהתאם להסכמות בין הצדדים. בהקשר זה צויין במכתב כי ידוע לפארג' שבמסגרת התשלום עבור החשבון הסופי שתקבל שהר, יקוזזו סכומים בסכום לא מבוטל. עוד דרשה פארג' לקחת חלק בכל התדיינות עתידית מול מפעל הפיס בקשר לסכומים שיקוזזו על-ידו (נספח ח' לתצהיר סוהיל).
15. בסמוך לאחר מכן, ביום 20.5.10, הגישה פארג' לבית המשפט בקשה להטלת עיקולים זמניים ולאחריה את תביעתה הכספית נגד שהר. בהמשך חוללו (עקב ביטול) ארבעה מבין חמשת השיקים המעותדים שניתנו על-ידי שהר, הם הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ולאחר מכן הגישה שהר את ההתנגדות בגינם (מושא ת.א 6836-06-11).

תביעות פארג':

1. אדון תחילה בתביעות פארג' – התביעה הכספית והתביעה השטרית, שהמחלוקת לגביהן כרוכה באותן שאלות.
2. ענייננו כאמור בתביעת קבלן משנה לתשלום בגין עבודתו בהתקשרותו עם הקבלן הראשי. השאלות אותן יש לברר, הינן, גובה התשלום המגיע לקבלן המשנה עבור עבודה אותה ביצע בפועל ולא שולם עבורה, הזכאות החוזית לתשלום וטענות הגנה וקיזוז שהועלו. זאת ייעשה להלן.

סכום העבודה שבוצעה ולא שולמה:

1. התשלום שלטענת פארג' מגיע לה עבור עבודתה הוא בסך 533,123 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף סך 208,000 ש"ל (כולל מע"מ) סכום השיקים שלא כובדו (סכומי קרן).
2. טענותיה של שהר נתמכות במסמכים שהוגשו על-ידה, הכוללים חשבונות מפורטים שהוצאו על-ידה בזמן אמת וחשבוניות.
3. שהר מצידה לא העלתה כל טענה של ממש נגד החשבונות והסכומים האמורים לגופם (למעט טענה על סכום מסוים שלא אושר, אשר נטען על-ידה במסגרת טענת קיזוז, וידון באותו הקשר להלן). נזכיר גם כי במסגרת ההתכתבות "בזמן אמת" בין הצדדים הכירה שהר בעיקר החשבונות שהגישה פארג', כאשר לעניין זה אפנה למכתב שהר מיום 12.5.10 בו אישרה היא כי החשבונות שהגישה פארג' ושלא שולמו, בסך 500,000 ש"ח בנוסף לכך סך 260,000 ש"ח (סכום השיקים המעותדים שניתנו ובהמשך בוטלו), "משקפים באופן נאות את העבודות שבוצעו על ידכם בפרוייקט" (נספח ז' לתצהיר סוהיל).
4. יש לקבוע אפוא כי פארג' הוכיחה את ביצוע העבודה, את התמורה הכספית המגיעה בגינה ואת אי-תשלומה.

הזכאות החוזית לתשלום התמורה:

תמצית טענות הצדדים:

1. לטענת פארג', היא זכאית למלוא התמורה החוזית. לעניין זה טוענת פארג' כי בהתאם להוראת סעיף 4(א) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד – 1974 (להלן – חוק חוזה קבלנות), משנתגלה פגם בעבודת הקבלן על המזמין להודיע על כך לקבלן וליתן לו הזדמנות לתקן את הפגם, וככל שלא תוקן הפגם – רשאי הוא לנכות משכר הקבלן רק את הסכום בו פחת שווי המלאכה/השירות. לטענת פארג', במידה שתוקן הפגם ע"י הקבלן, כפי שאירע בענייננו, לא ניתן לעכב לקבלן ולו אגורה בתואנה לנזקים עקיפים.
2. פארג' טוענת עוד, כי שהר לא הוכיחה שמפעל הפיס עיכב לה כספים כלשהם עקב פרשת הזכוכיות. לכל היותר ניתן ללמוד ממכתב מפעל הפיס לשהר מיום 13.5.10, שהוצג על-ידי שהר (נספח י' לתצהיר רונן), כי אותה עת בוצעה ע"י מפעל הפיס הקפאה זמנית של סך 200,000 ש"ח לצורך בחינה פנימית של נזקיו. לטענתה, לאחר שנתגלתה הבעיה בזכוכיות, פעלה היא במהירות לתיקון הפגם, ואילו העיכוב שנגרם מקורו בנסיבות שלא היו בשליטתה - פשיטת רגל של הזגג עמו התקשרה ולאחר מכן עיכובים שחלו מצד שהר באספקת הזכוכית הפנורמית באמצעות הזגג החלופי. לטענת פארג', היא סיימה את החלפת הזכוכיות כבר בחודש ינואר 2010, ולאחר מכן ביצעה החלפות רק של נקודות מכירה שבוצעו על-ידי נגר קודם עמו התקשרה שהר עובר להתקשרות בין הצדדים.
3. פארג' טוענת בנוסף כי שהר לא הראתה כי פנתה בדרך כלשהי למפעל הפיס בדרישה לקבלת הסכום של 200,000 ₪ שמפעל הפיס הודיע ביום 13.5.10 כי הוא מעכב תשלומו לצורך בחינה ואומדן הנזקים שנגרמו לו בפרשת הזכוכיות. שהר לא באה בכל בקשה או דרישה בעניין זה למפעל הפיס, וזאת במהלך כל השנים שחלפו מאז אותה הודעה ועד היום הזה. לטענת פארג', שהר לא עשתה זאת על מנת להיתלות בהיעדר התשלום מצד מפעל הפיס כעילה לאי-העברת סכומים גבוהים בהרבה המגיעים ממנה לפארג'. בהקשר זה נטען כי הסתמכות שהר על הוראות ההסכם בין הצדדים לפיהן התשלום לפארג' מותנה בתשלום מפעל הפיס לשהר, מהווה בנסיבות שצוינו משום שימוש שלא בתום-לב בזכות חוזית.
4. שהר, מנגד, טוענת כי במקרה דנן חל סעיף 6(א)(2) לחוק חוזה קבלנות, הפוטר כליל את המזמין מתשלום בגין אבדן או נזק לנכס בעודו בידי הקבלן.
5. בנוסף טוענת שהר, על-פי המערכת ההסכמית בין הצדדים, התשלום לפארג' ייעשה רק לאחר תשלום ממפעל הפיס אליה, ומותנה בו. במקרה דנן, עיכב מפעל הפיס תשלומים לשהר, כעולה ממכתביו אליה להם הפנתה. העיכוב נעשה בשל מחדל פרשת הזכוכיות שפארג' היא האחראית לו. שהר מדגישה לעניין זה כי פעולותיה בניסיון לאתר זגג חלופי לפתרון הבעיה, נעשו נוכח המשבר שנוצר מול מפעל הפיס והטענות הקשות שהעלה האחרון אותה עת במערכת היחסים בינו לבין שהר, אולם אין בכך כדי לשחרר את פארג' מאחריותה החוזית בעניין זה מול שהר, בה לא עמדה. נוכח עיכוב תשלום ממפעל הפיס, הרי שלטענת שהר אין היא חייבת בתשלום כלשהו לפארג' בהתאם להוראות ההסכם ביניהן. עוד מעלה שהר טענות נגד הימנעות פארג' מלפנות בעניין הכספים המעוכבים למפעל הפיס.
6. שהר טוענת בנוסף, כי לפי ההסכם, מותנה התשלום לפארג' במקרה בו נתגלה צורך בתיקון פריט שסיפקה, בביצוע התיקון ובקבלת אישור ממפעל הפיס כי התיקון בוצע לשביעות רצונו. בענייננו לא הראתה פארג' אישור כלשהו מטעם מפעל הפיס באשר לתקינות התיקונים שבוצעו (החלפת הזכוכיות), מכאן, לטענת שהר, כי לא הוכח תנאי בסיסי לזכאותה לתשלום לפי החוזה.

דיון והכרעה:

1. תחילה אדרש לטענות שראו הצדדים להעלות בקשר להוראות חוק חוזה קבלנות ויישומן בענייננו. סבורני כי אין לקבל איזה מהטענות שהעלו הצדדים בהקשר זה.
2. אשר לטענת פארג' לבלעדיות הוראת סעיף 4(א) לחוק חוזה קבלנות בסיטואציה בה עסקינן, דינה להידחות משני טעמים. ראשית, נזכיר כי חוק חוזה קבלנות בעיקרו איננו חוק קוגנטי אלא הוראותיו דיספוזיטיביות (סעיף 8 לחוק). במקרה דנן וכפי שיפורט בהמשך, קבעו הצדדים בהסכמים ביניהם הוראות המסדירות את התשלום לפארג', באופן הקושר בינו לבין התשלום מהמזמין (מפעל הפיס) לשהר. לפיכך, שאלת הזכאות לתשלום במקרה הנדון, תיקבע בהתחשב בהוראות חוזיות אלה. שנית, כפי שקובע חוק חוזה קבלנות, אין בהוראותיו כדי לגרוע מכל תרופה בגין הפרת חוזה לפי דין אחר (סעיף 7 לחוק). לפיכך, תרופת הניכוי מהמחיר העומדת למזמין לפי סעיף 4(א)(2) לחוק חוזה קבלנות, אליו מפנה פארג', איננה תרופה בלעדית. לצידה זכאי המזמין ליתר התרופות בגין הפרת חוזה, ובכלל זה רשאי הוא לטעון לפיצוי בגין נזק שנגרם לו ולפעול לקיזוזו בהתאם לדין הכללי (שאלה נפרדת היא האם עלה בידו לבסס טענות הקיזוז שהעלה, ובכך אדון בהמשך).
3. לצד זאת, יש לדחות אף את טענת שהר לתחולת סעיף 6(ב)(2) לחוק חוזה קבלנות על המקרה הנדון. סעיף זה כלל אינו רלוונטי לענייננו, שכן הוא עוסק בסיטואציה של אובדן הנכס או הינזקותו, השונה ביסודה מזו הנדונה בענייננו, שהינה, אי התאמה/פגם שהתגלה בעבודת הקבלן. ההפניה לסעיף זה היא לפיכך עירוב מין בשאינו מינו. יוער, מעבר לנדרש, כי הסעיף גופו דן בהעברת הסיכון (לאובדן או נזק כאמור) כאשר הנכס עודו בידי הקבלן, דבר שאיננו מתקיים במקרה דנן בו החזקה עברה.
4. ומכאן לגופה של מחלוקת.

האחריות לאי-אספקת זכוכיות מחוסמות/העיכוב בתיקון:

1. כפי שעולה מסיכומי פארג' (ואף מעמדתה "בזמן אמת", ר' מכתבה לשהר מיום 17.6.09, נספח טו' לתצהיר סוהיל), אין היא מתכחשת לחובה שהיתה מוטלת עליה לספק פרטי הריהוט עם זכוכית מחוסמת בהתאם לדרישה במכרז מפעל הפיס, ומכאן שאחריותה החוזית לכשל שאירע בעניין זה היא ברורה. לצד זאת, מעלה פארג' מספר טענות "לריכוך" אחריותה הנ"ל/קיום אחריות אף מצד גורמים נוספים. ואלה הטענות שהועלו בהקשר זה מצד פארג': שהר (באמצעות עובד מטעמה) קיימה ביקורת על הסחורה בטרם יצאה את הנגרייה ונשלחה למפעל הפיס, אולם לא איתרה את הבעיה; פארג' פעלה כנדרש לתיקון הליקוי לאחר שנתגלע, בעוד שהעיכובים שנגרמו בעניין זה מקורם בזגג עמו התקשרה אשר פשט את הרגל וכן בשהר עצמה אשר עיכבה אספקת הזכוכית הפנורמית אותה לקחה על עצמה; החלפת הזכוכיות ע"י פארג' בריהוט שסופק על-ידה הסתיימה כבר בחודש ינואר 2010 ואילו המשכה של העבודה לאחר מועד זה היה רק ביחס לריהוט שסופק על-ידי נגר קודם עמו התקשרה שהר.
2. טענות אלה אין בידי לקבל. סבורני האחריות לאי-אספקת הזכוכית המחוסמת כנדרש לפי ההסכם, רובצת על כתבי פארג' ועל כתפיה בלבד (בכל הנוגע למערכת היחסים בינה לבין שהר).
3. אשר לטענה בדבר אי-איתור הבעיה על-ידי נציג מטעם שהר; טענה זו נזנחה בסיכומי התביעה הכספית של פארג' והועלתה במסגרת התביעה השטרית בלבד. לגופה של הטענה דינה להידחות. אין חולק כי בשלב מסוים של ההתקשרות נציג של שהר היה מגיע לנגריית פארג' ומאשר משלוחי הסחורה בטרם צאתם מהנגריה. שהר הסבירה כי מדובר בבדיקה מדגמית בלבד ללא בדיקה פרטנית של עמידה בכל דרישות המכרז, על מנת למנוע מחלוקות ביחס לטענות שעלו אותה עת לליקויים/פגמים חיצוניים בריהוט כפי שיצא מהנגרייה (שאינם קשורים לבעיית הזכוכית). טענה זו סבירה בעיני ויש לקבלה, משנזכור כי הגורם המקצועי בהתקשרות – בהיבט של העבודות הרלוונטיות, הוא פארג', בעוד ששהר כלל איננה עוסקת בנגרות אלא בתחום הדפוס. על רקע זה התקשרה שהר עם פארג', היא הגורם המקצועי שבידיה הכלים הטובים ביותר לבדוק את איכות העבודה והתאמתה למפרט לו התחייבה. בנסיבות אלה, אין זה סביר לדרוש משהר לבצע בדיקה מעמיקה של הפריטים היוצאים מהנגריה ביחס לכל דקויות מפרט מפעל הפיס, ובעיקר כאשר מדובר באי-התאמה שאיננה בולטת לעין כפי שהדבר הוא בענייננו (ככלל, הצורה החיצונית של הזכוכית המחוסמת והרגילה זהה, למעט חותמת סימון קטן, ר' עדות ג'ול פארג', בנו של סוהיל ועובד הנגריה, עמ' 85, ש' 5-8; עמ' 95, ש' 10).
4. אשר לטענות בנוגע לנסיבות שהביאו לעיכוב בהשלמת תהליך החלפת הזכוכית הלא מחוסמת; מהראיות והעדויות עולה כי אכן לא ניתן היה להשלים את פעולות ההחלפה של הזכוכיות באמצעות הזגג המקורי שסיפק אותן לפארג', כאשר לטענת פארג' סיבת הדבר היתה פשיטת רגל של הזגג. דבר זה עיכב את השלמת ההחלפה, עד שנמצא זגג אחר. עולה אף מעדויות שני הצדדים כי מדובר בעבודה הדורשת מומחיות מיוחדת, ולכן היה קושי במציאת זגג חלופי (סע' 28 לתצהיר סוהיל; עדות רונן, עמ' 157, ש' 18-19). אולם בכך אין כדי לשנות לעניין שאלת אחריותה של פארג'. כאמור לעיל, אין חולק כי במסגרת ההסכם בין הצדדים היה על פארג' לספק את הריהוט עם זכוכית מחוסמת. זאת לא עשתה היא בחלק לא מבוטל מפרטי הריהוט שסיפקה. חיובה החוזי של פארג' בהקשר זה איננו חיוב השתדלות כי אם חיוב תוצאה. לפיכך, התלאות שליוו מבחינתה את מאמציה לתקן את הליקוי ובכלל זה מציאת ספק זכוכיות חלופי, אינם מאיינים את המסקנה בדבר אי-קיום חיוב זה על-ידה.

גם את הטענה בדבר "תרומתה" של שהר לעיכוב שנגרם, וזאת עקב עיכובים באספקת הזכוכית הפנורמית ששהר לקחה על עצמה בשלב מסוים להשיג מזגג חלופי שאותר, אינני רואה לקבל. שהר טוענת בעניין זה להרחבת חזית, אולם הטענה הועלתה במסגרת כתב ההגנה של פארג' בתביעת שהר, ובנסיבות אלה כאשר התביעות נדונו כולן במאוחד, אינני סבורה כי מדובר בהרחבה פסולה של חזית המחלוקת. עם זאת, לגוף הטענה דינה להידחות. העובדה כי שהר לקחה על עצמה את ההתקשרות עם הזגג החלופי, וזאת לאחר תקופה בה לא נמצא זגג מתאים, איננה משנה את חלוקת האחריות הבסיסית בין הצדדים בהסכם ביניהם. היא תולדה של התקלה שאירעה מצד פארג' והלחץ שהפעיל מפעל הפיס על שהר להשלים התיקונים הנדרשים בתוך זמן קצר, אשר הגיע לרמה של איומים בסיום ההתקשרות (ראו: תכתובת דואר אלקטרוני ממפעל הפיס לשהר, נספח ח'2 לתצהיר רונן). בנסיבות אלה מעורבותה של שהר בניסיון לחלץ את העגלה מהבוץ, ביחס לתחום שהוא מלכתחילה באחריות פארג', הינה טבעית ואף מתבקשת. אין לזקוף עניין זה לחובתה. מעבר לכך יצוין, כי לא הוכחה הטענה בדבר פעולה שלא כשורה מצד שהר בהקשר זה. טענות פארג', כפי שנשמעו בעדויותיהם של סוהיל ושל בנו ג'ול, לפיהן היו מקרים בהם הודע להם על מספר מסוים של זכוכיות פנורמיות המוכנות לאספקה אך בפועל סופק מספר קטן יותר של זכוכיות, אינן מלמדות על פגם בהתנהלות שהר אלא לכל היותר על פערים בין ההזמנות וקצב העבודה המקווה מצד הזגג החדש, לבין הספקיו בפועל, דבר שלא הוכח כי לשהר "אשמה" כלשהי בגינו.

מכל מקום, אף לא הוכחה מידת התרומה של סוגיית קצב אספקת הזכוכית הפנורמית בנקודת הזמן הספציפית בה מדברים אנו כעת, קרי – תחילת אספקת הזכוכית הפנורמית על-ידי הזגג החלופי שאותר, אשר באה רק לאחר עיכוב ממושך שכבר נגרם ממילא, לעיכוב/קיזוז התשלום מצד מפעל הפיס (עניין אשר ידון להלן). לעניין האחרון אציין כי בעיית הזכוכיות הלא מחוסמות הובאה לידיעת פארג' לכל המאוחר בתחילת חודש יוני 2009 (ר' הודעת דואר אלקטרוני משהר לפארג' מיום 2.6.09, נספח יג' לתצהיר סוהיל). הזגג החלופי אותר לראשונה ונכנס לתמונה לכל המוקדם במהלך המחצית השניה של חודש נובמבר 2011 (ר' הודעת דואר אלקטרוני ממפעל הפיס לשהר מיום 11.11.09, נספח ח'2 לתצהיר רונן, בו מעלה מפעל הפיס לראשונה את שמו של אותו זגג חלופי באמצעותו בוצעה לבסוף העבודה). לפני-כן ניסתה פארג' לסיים את התיקון באמצעות הזגג הקודם עמו התקשרה (ר' מכתבי פארג' לזגג הנ"ל מימים 18.8.09 ו- 19.10.09, נספחים יז' ו-יח' לתצהיר סוהיל), אך עלה בידה לתקן באמצעותו רק - "25 יחידות בלבד מתוך 100 יח' שאמורות להיות מסופקות", כלשון מכתבה של פארג' מיום 19.10.09 לזגג הקודם. באותו מכתב כמו-גם בקודמו, מציינת פארג' בפני הזגג הקודם קיומם של "איומים בתביעות" המופנים כלפיה עקב העיכוב בהחלפת הזכוכיות, ללמדך על הלחץ הכבד שהופעל כבר אותה עת מכיוון מפעל הפיס לסיום מהיר של הפרשה. הדבר נלמד אף ממכתבי מפעל הפיס לשהר שצורפו לתצהיר רונן, ובכלל זה הודעת מפעל הפיס כבר ביום 30.7.09 על עיכוב אישור חשבונות שהר עד לפתרון הבעיה (נספח ט' לתצהיר רונן). עולה מהאמור כי בנקודת הזמן בה נערכה ההתקשרות בין הזגג החדש לשהר, כבר חלפה תקופת זמן משמעותית של מספר חודשים מאז אותרה בעיית הזכוכיות לראשונה ומבלי שזו נפתרה לפי דרישות מפעל הפיס.

1. אשר לזכוכיות שסופקו על-ידי הנגר הקודם; אין חולק כי עובר להתקשרות בין הצדדים, התקשרה שהר תחילה עם נגר אחר שעבודתו הופסקה עקב ליקויים בעבודתו. פארג' טוענת כאמור כי היא סיימה את מהלך החלפת הזכוכיות הלא מחוסמות בפריטים שסופקו על-ידה כבר בינואר 2010, ואילו המשך העבודה, עד סוף מרץ/תחילת אפריל 2010, נעשה ביחס לתחנות שהורכבו על-ידי הנגר הקודם. גם טענה זו אינני רואה לקבל. הטענה כי כל 80 התחנות בהן סופק ריהוט לקוי ע"י פארג' תוקנו עד סוף חודש ינואר 2010, לא הוכחה בראיות משכנעות ונסתרת על-ידי ראיות אחרות. הראיות עליהן נסמכת פארג' בעניין זה הן בעיקרן רישומים/טבלאות שנערכו על-ידה בעצמה במועד שאיננו ברור ואשר אינם נושאים אישור. מנגד, על-פי המוצהר במפורש בהסכם בין הצדדים מיום 15.3.2010, הרי שבמועד זה – כחודש וחצי לאחר מועד סיום ההחלפה הנטען על-ידי פארג' – נותרו עדיין זכוכיות לא תקינות המחייבות החלפה שהאחריות להחלפתן על פארג'. כמו-כן, על-פי הודעת דואר אלקטרוני של מפעל הפיס לשהר מיום 21.2.10 (נספח ח1 לתצהיר רונן), התריע מפעל הפיס באותו מועד כי עדיין קיימים 27 דלפקים בהם לא הוחלפה הזכוכית כמתחייב. זאת ועוד, במכתב פארג' לשהר מיום 2.3.10, שכותרתו החלפת זכוכיות לחנויות הנגר הקודם, אוזכרו 6 חנויות נוספות שטרם הוחלפו אותה עת תוך שצוין כי "כאשר יוחלף בשש החניות הזכוכית תהייה כל הרשימה שלמה ויישאר רק הזכוכית של הנגר הקודם" (נספח יט' לתצהיר סוהיל), ללמדך כי במועד זה (מרץ 2010) עדיין לא הושלמה ההחלפה בכלל החנויות להן סיפקה פארג' את הריהוט. יצוין עוד כי מעדויות פארג' כלל לא ברור מה היה מספר היחידות שסיפק הנגר הקודם בהן צריך היה לבצע החלפת זכוכית. עיון במסמכים שצורפו לתצהיר סוהיל מעלה, כי בהתכתבות בין הצדדים צוינה רשימה של "חנויות ישנות", הכוללת 7 תחנות בלבד (מסמך פארג' מיום 5.1.10, נכלל בנספח יט' לתצהיר סוהיל). משתמע מהדברים כי מספר היחידות שניתן לשייכן לנגר הקודם היה קטן וזניח יחסית אל מול מספר התחנות בהן סיפקה פארג' את הסחורה. כל המסמכים האמורים כפי שפורטו לעיל, אשר נערכו בזמן אמת על-ידי המעורבים, אינם תומכים בטענת פארג' כי החלפת הזכוכית בריהוט שסופק על-ידה הושלמה כבר בינואר 2010.
2. עולה מכל המקובץ כי המוצר שסופק על-ידי פארג' לא היה בהתאם לנדרש עפ"י ההסכם, וכי האחריות בעניין זה היא עליה.
3. מעובדה זו - בפני עצמה - לא עולה כמובן המסקנה כי פארג' איננה זכאית לתמורה עבור עבודתה, וזאת לאחר שהפגם שנתגלע תוקן על-ידה. טענות שהר בהקשר זה הינן כי בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים, פארג' איננה זכאית לכל תשלום נוסף, וזאת בהיעדר אישור מטעם מפעל הפיס לתיקונים שביצעה, ובשל אי-תשלום לשהר מצד מפעל הפיס בעטיה של פרשת הזכוכיות. בטענות אלה, המתבססות כאמור על המישור ההסכמי בין הצדדים, אדון להלן (בנוסף לכך טוענת כאמור שהר טענות קיזוז, בהן אדון בנפרד בהמשך).

הטענה כי לא הוכח שמפעל הפיס אישר התיקונים:

1. טענת שהר בעניין זה מתבססת על סעיף 11 להסכם בין הצדדים הקובע כי "עבור כל נקודת מכירה שיש לבצע בה תיקונים בריהוט (כמפורט בסעיף 6 לעיל), לא יבוצע תשלום משהר לסוהיל, עד שיתקבל אישור מפעל הפיס כי התיקון בוצע לשביעות רצונם". לטענת שהר, פארג' לא הראתה כי מפעל הפיס אישר את התיקונים שביצעה ולא הגישה בעניין זה כל מסמך, ומכאן שאין היא זכאית לתשלום כלשהו בהתאם להסכם.
2. בטענה זו אין ממש. שהר כלל לא טענה כי מפעל הפיס לא אישר תיקון כזה או אחר שבוצע, לא כל שכן הציגה ראיות כלשהן בעניין זה. ודוק; שהר היא בעלת דברה החוזית של המפעל הפיס, והעובדות בכל הנוגע לאישורי מפעל הפיס לעבודות שבוצעו מצויות בידיעתה הישירה. מכאן שאף אין מקום לטרוניה שהעלתה שהר על כך שפארג' נמנעה מלהציג ראיות כלשהן בדבר אישורי מפעל הפיס, ראיות שכאמור אמורות להיות בידיה ולא בידי פארג' שאיננה צד לחוזה עם מפעל הפיס.
3. מכל מקום, המסקנה העולה מהראיות, ובפרט ראיות שהר עצמה, הינה, כי מצד מפעל הפיס לא הועלתה כל הסתייגות ביחס לתיקונים גופם לאחר שבוצעו והושלמו. לפי הראיות הקיימות, מפעל הפיס העמיד לזכות שהר בכפוף לקיזוז בסך 200,000 ש"ח, את התמורה הכספית עבור כלל החשבונות שהגישה בפרויקט. הקיזוז הנזכר, כפי שידון להלן, התבסס על טענת מפעל הפיס לנזק שנגרם לו בפרשת הזכוכיות עקב התמשכות התיקון ושעות עבודה רבות שהושקעו מצדו, ואיננו נוגע לליקוי כזה או אחר בתיקונים כפי שבוצעו והושלמו בסופו של הליך. ראו לעניין זה מכתב מפעל הפיס מיום 13.5.10 (לאחר סיום התיקונים) בו מודיע מפעל הפיס על העברת סך 459,000 ש"ח לשהר לפי החשבונות שהגישה, מתוך סכום חשבונות כולל של 659,000 ₪ (נספח י' לתצהיר רונן). אפנה בעניין זה אף לחקירתו של רונן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן בתביעה הכספית, בה אישר הוא כי לאחר ההחלפה לא היו למפעל הפיס טענות בנוגע לריהוט עצמו, כך:

"ש. מתי הסתיימה החלפת הזכוכיות?

ת. במרץ או אפריל 2010.

ש. לאחר שסופקו הזכוכיות מהחלופות היה למפעל הפיס טענה כלשהי?

ת. לא היו טענות, היו להם טענות לגבי כל ההתנהלות והדרך, ועל הסיכון שאיבדנו את מפעל הפיס".

(פרוטוקול מיום 11.3.12, עמ' 10, ש' 25-29. ההדגשות הוספו).

כן העיד רונן באותו דיון, כי למעט סכום שעוקל במפעל הפיס במסגרת ההליך דנן והסך של 200,000 ₪ שקוזזו ע"י מפעל הפיס, הועברה כל התמורה בגין הפרויקט ממפעל הפיס לשהר (שם, עמ' 11, ש' 6-7).

1. המסקנה המתבקשת מכל המקובץ היא, כי למפעל הפיס לא היתה הסתייגות כלשהי ביחס לתיקונים לגופם כפי שבוצעו על-ידי הנגריה (להבדיל ממשך התהליך), שהרי העמיד הוא לזכות שהר לאחר השלמת התיקונים את התמורה בהתאם להסכם ביניהם (בכפוף לקיזוז שידון להלן).

עיכוב/קיזוז תשלומים ע"י מפעל הפיס לשהר:

1. כאמור לעיל, שהר טוענת כי בהתאם להסכם בין הצדדים, התשלום לפארג' מותנה בהעברת התשלומים ממפעל הפיס אליה. מאחר שמפעל הפיס לא העביר לה את מלוא התשלומים עקב פרשת הזכוכיות, אין פארג' זכאית לתשלום ממנה מכוח ההסכם.
2. השאלה הראשונה שיש לדון בה בהקשר זה הינה, האם עיכב/קיזז מפעל הפיס תשלומים לשהר בזיקה לפרשת הזכוכיות.
3. פארג' טוענת כי שהר לא הוכיחה טענה זו, משלא הציגה את מסמכי ההתחשבנות בינה לבין מפעל הפיס. לכל היותר, כך נטען, עולה ממכתב מפעל הפיס לשהר מיום 13.5.10, כי בוצע עיכוב זמני של תשלום בסך 200,000 ₪, תוך שמפעל הפיס הודיע כי הוא בוחן ואומד בהקשר זה את הנזקים שנגרמו לו עקב פרשת הזכוכיות.
4. אינני רואה לקבל טענות אלה של פארג'. שהר אמנם לא פרשה את תמונת התשלומים וההתחשבנות הפרטנית בינה לבין מפעל הפיס, אולם מהראיות שהוצגו על-ידה עולה כי במהלך הפרויקט מפעל הפיס אכן עיכב תשלומים בהקשר זה ובסופו של דבר קיזז סך של 200,000 ₪ מהתמורה החוזית.
5. אשר לעיכוב תשלומים, הודעת מפעל הפיס בעניין זה ניתנה במכתבו לשהר מיום 30.7.09, בסמוך למועד בו נתגלתה בעיית הזכוכיות (נספח ט' לתצהיר רונן). במכתב זה הודיע מפעל הפיס כי "השלמת תהליך של אישור החשבונות שהוגשו על ידכם מותנה בביצוע כל הנדרש להחלפת המוצרים הפגומים, לשביעות רצונו של מפעל הפיס". עולה מהדברים "הקפאה" בהליך אישור חשבונות שהר למפעל הפיס והתשלום על-פיהם עקב הבעיה שנוצרה בנושא הזכוכיות.
6. יצוין כי הצדדים חלוקים ביניהם באשר למועד בו נתגלתה לראשונה בעיית הזכוכיות; פארג' טוענת כי הדבר אירע בתחילת חודש יוני 2009, ומפנה בעניין זה להודעת שהר אליה מיום 2.6.09 (נספח יג' לתצהיר סוהיל). שהר טוענת כי מדובר במועד מוקדם יותר, אפריל 2009, ומפנה בעניין זה למכתב מפעל הפיס מיום 6.4.09 בה צויינה בין היתר תלונה בעניין משך הזמן הנדרש "לתיקוני זכוכית" של דלפקים שכבר הותקנו (נספח יב' לתצהיר סוהיל). בעניין זה נראית בעיני עמדת פארג' על פני עמדת שהר. הודעת מפעל הפיס לשהר מיום 6.4.09 איננה מפרטת באיזה תיקוני זכוכית מדובר ואין בה איזכור כלשהו של נושא הזכוכית הלא מחוסמת. הטענה כי מכתב זה מדבר בבעיית הזכוכית הלא מחוסמת אף איננה מתיישבת באופן סביר עם יתר הראיות. אלה מלמדות כי סוגיית אופן תיקון בעיית הזכוכית הלא מחוסמת, נדונה בין הצדדים ובין מפעל הפיס במועד מאוחר יותר, רק בחודשים יוני ויולי 2000. כך עולה ממכתבו של רונן לפארג' מיום 2.7.09, בו מפורטים הסיכומים עם מפעל הפיס ביחס לאופן התיקון (נספח ט"ז לתצהיר סוהיל), וממכתב שקדם לו מיום 17.6.09 בו פירט סוהיל בפני שהר את הצעתו לאופן התיקון (נספח ט"ו לתצהיר סוהיל). עולה מהדברים כי שאלת אופן התיקון של בעיית הזכוכית הלא מחוסמת נדונה וסוכמה עם מפעל הפיס רק החל ממחצית חודש יוני 2009. הדבר איננו מתיישב באופן הגיוני עם הטענה כי ההתייחסות בהודעת מפעל הפיס מיום 6.4.09 לפיה "תיקוני זכוכית" של דלפקים שהותקנו "לוקחים זמן רב מהמצופה", נוגעת לבעיה ספציפית זו של הזכוכית הלא מחוסמת. עם זאת, אינני סבורה כי יש בכך כדי לשנות באופן מהותי לענייננו. טענת פארג' באשר למועד בו נתגלתה הבעיה, מתקשרת לטענתה כי העיכובים בתשלומי חשבונות מצד שהר החל עוד לפני בעיית הזכוכיות. טענתה מתייחסת לחשבון חודש מרץ 2009, שחשבונית בגינו הוגשה ביום 31.3.09 ולפיכך אמור היה להיות משולם עד 1.6.09, אולם שיקים בגינו ניתנו לימים 5.6.09 ו- 18.6.09. אולם אף בהנחה שהיה איחור בעניין זה, הרי שמדובר באיחור קל כאשר בסמוך לכך כבר התגלתה בעיית הזכוכיות. ברי מהחומר הקיים כי הבעיה כפי שהתבררה, לא היתה שולית אלא משמעותית ומפעל הפיס התייחס אליה בחומרה, וכאמור כבר בסוף חודש יולי 2009 הוא הודיע לשהר על עיכוב הטיפול בחשבונותיה עד לפתרון הבעיה. יוצא אפוא כי תקופת העיכוב המצטבר בתשלומים לפארג', מקבילה בעיקרה למועדי הגילוי והתמשכות התיקון של בעיית הזכוכיות הבלתי מחוסמות, והקשר בין הדברים נראה ברור נסיבתית.
7. עם זאת, כפי שצויין לעיל, ביום 13.5.10 הודיע מפעל הפיס על אישור תשלום לשהר בסך 459,000 ₪ מתוך חשבונות שהגישה בסך 659,000 ₪. דהינו – עיכוב בסך של 200,000 ₪ בלבד. למעט סכום זה, הסתיים אפוא עיכוב התשלומים מצד מפעל הפיס לשהר באותו מועד.
8. את טענתה של פארג' כי לא הוכח שסכום זה אכן קוזז בפועל בסופו של דבר ע"י מפעל הפיס, להבדיל מעיכוב זמני עד להשלמת בירור מפעל הפיס את נזקיו, אין לקבל. זאת, נוכח מכתבו של מפעל הפיס מיום 30.8.2010, בו הודיע הוא לשהר בזו הלשון:

"בהמשך למכתבי מתאריך 13.5.2010, בו הודעתי לך כי מפעל הפיס בוחן ואומד את הנזקים אשר נגרמו לו, לזכייניו וללקוחותיו עקב הפרת ההסכם על ידכם,

הריני להודיעך שמפעל הפיס החליט לקזז את מלוא היתרה בסך 200,000 ₪ (לא כולל מע"מ) וזאת, לנוכח הפיגור באספקה והתקנה של תיבות חישגד המחוסמות ובשל שעות רבות שהושקעו ע"י מנהלים, עובדים ויועצים משפטיים, בקשר להפרת ההסכם על ידכם".

ממכתב זה עולה בבירור כי מפעל הפיס קיזז מחשבונה של שהר מולו, סך 200,000 ₪, וזאת בגין סוגיית הזכוכיות הלא מחוסמות שסופקו בניגוד לנדרש במכרז.

1. יש לציין כי מסמך מהותי זה לטענות שהר אליו הפנתה היא בסיכומיה, ואשר צורף לכתב תביעתה (נספח ט"ז לכתב התביעה), לא צורף משום-מה לתצהירי העדות הראשית שלה. אפשר שמטעם זה, מתעלמת ממנו פארג' כליל בסיכומיה. סבורני כי בנסיבות העניין אין מניעה מלהתבסס על מכתב זה כראיה. המסמך האמור צורף לתצהירו של רונן בבקשה להטלת עיקולים זמניים שהגישה שהר בתביעתה. בהתאם לתקנה 246(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, רשאי בעל דין להסתמך על ראיה שהובאה בהליך ביניים במסגרת הבאת ראיותיו בכל הליך אחר בתובענה. בענייננו, סוהיל בחקירתו הנגדית נשאל ספציפית על מסמך זה, כך שניתן היה להבין כי שהר מסתמכת עליו כחלק מראיותיה, ומבלי שהועלתה כל הסתייגות לגביו (עמ' 126, ש' 7-10). בנסיבות אלה, אין מניעה אפוא מלהסתמך על מכתב זה כחלק מהמסד הראייתי בתיק.
2. המסקנה היא כי מפעל הפיס קיזז סך של 200,000 ₪ מחשבונה של שהר, בגין פרשת הזכוכיות.
3. השאלה היא מה ההשלכה שיש לכך על חיובי הצדדים שבפני, במסגרת מערך ההסכמות החוזיות ביניהם.
4. לטענת שהר, פארג' איננה זכאית לתשלום נוסף ממנה לנוכח הקיזוז האמור. היא מסתמכת לעניין זה על סעיף 10 להסכם בין הצדדים, הקובע כי: "היה ומפעל הפיס יעכבו תשלום ו/או תשלומים לשהר, עקב בעיות איכות של הריהוט ו/או ייצור שאינו בהתאם למפרט ו/או כל סיבה אחרת שנגרמה ע"י סוהיל, תהא רשאית שהר לעכב לסוהיל תשלומים בהתאם", וכן על סעיף 2 להסכם התיקונים הקובע כי: "שהר תשלם לסוהיל את החובות בגין העבודות שבוצעו וסופקו, מיד בסמוך לתשלום מפעל הפיס לשהר".
5. טענתה של שהר בעניין זה מועלית במתכונת גורפת, באופן שמשתמע כי לשיטתה די בעיכוב/קיזוז כלשהו מצד מפעל הפיס, כדי לשמוט את הבסיס תחת תביעתה של פארג' לשכרה, ללא זיקה בין הסכומים (ראו לעניין זה סעיף 38 לתצהיר רונן וסעיף 36 לתצהיר דוד פאסי, בעלים ויו"ר של שהר (להלן - דוד), בהם נטען כי נוכח הודעת מפעל הפיס בדבר עיכוב תשלום בסך 200,000 ₪, זכאית שהר לפי ההסכם בין הצדדים לעכב את התשלומים לפארג' ולפיכך תביעתה הינה "תביעת סרק", וכן סעיפים 45-47 לסיכומים). טענה זו דינה להידחות. היא מנוגדת להסכם בין הצדדים לפי לשונו הברורה כמו-גם בהתחשב בתכלית מסחרית סבירה. אשר ללשון ההסכם, קובע סעיף 10 כפי שצוטט לעיל, כי במקרה של עיכוב תשלומים לשהר זכאית היא לעכב לפארג' תשלומים "בהתאם". קיימת איפוא הלימה בין הסכום המעוכב לשהר לבין זה שזכאית היא לעכב לפארג'. כל פרשנות אחרת אף איננה סבירה, שכן אין כל הגיון בהקפאה גורפת של תשלומים לפארג' עקב הקפאה בהיקף נתון וידוע לשהר. התכלית הבסיסית העומדת ביסוד תניות חוזיות מעין אלה בהתקשרות בין קבלן ראשי לקבלן משנה, הינה למנוע את הסיכון של נפילת הקבלן הראשי "בין הכיסאות", מחד יסרב המזמין לשלם לו בגין העבודה ומאידך יחויב הוא בתשלום לקבלן המשנה (ראו: א' זמיר "קבלנות-משנה: יחסי מזמין, קבלן, קבלן משנה", מחקרי משפט יא' (תשנ"ד – 1994, עמ' 45, 68). סיכון זה נמנע על דרך של יצירת תלות בין התשלום מהמזמין לקבלן הראשי לבין התשלום מהאחרון לקבלן המשנה (או בטרמינולוגיה מקובלת – תשלום "גב אל גב"). התלות הינה פונקציה של הסיכון בו מדובר, ולפיכך היא מתייחסת לאותם סכומים שבסיכון, ואין משמעותה התלייה גורפת של תשלומים.
6. אציין כי שהר טוענת לאי-העברת כספים בהיקף כספי גדול יותר, וזאת נוכח עיקול זמני שהוטל בראשית ההליך דנן לפי בקשתה של פארג' על זכויות שהר במפעל הפיס. במסגרת הסכמות בין הצדדים בדיון שהתקיים בשעתו בבקשה לביטול העיקולים הזמניים שהגישה שהר, הוסכם כי העיקולים שהוטלו יבוטלו, וזאת בכפוף להסכמה לפיה סך של 200,000 ₪ מתוך הכספים המוחזקים בידי מפעל הפיס יוחזקו אצלו עד החלטה אחרת, הסכמה לה ניתן תוקף של החלטת בית המשפט (החלטה מיום 18.7.10). מדובר אפוא באמצעי להבטחת הגביה מצד פארג' במסגרת ההליך דנן ככל שתזכה בו, וברי שאין הדבר משליך על שאלת החבות החוזית עצמה.
7. מסקנת הדברים עד כה; מפעל הפיס קיזז לשהר ביום 30.8.10 סך 200,000 ₪ בגין פרשת הזכוכיות. זאת, לאחר שהודיע עוד ביום 13.5.10 כי הוא מעכב סכום זה בידיו לצורך בחינת נזקיו, בעוד יתרת סכומי החשבונות שהוגשו על-ידי שהר (שסכומם הכולל 659,000 ₪), עומדת לזכותה ותשולם לה. שהר, מנגד, עיכבה ומעכבת עד היום לפארג' סכומים גבוהים בהרבה מסכום הקיזוז הנ"ל, דבר שאין לו בסיס בהוראות ההסכם בין הצדדים.
8. אשר לסך של 200,000 ₪; כאמור לעיל, סכום זה קוזז לשהר על-ידי מפעל הפיס. בהתאם להוראות ההסכם כמפורט לעיל, לכאורה אין פארג' זכאית לתשלום משהר בסכום זה. פארג' טוענת כי התנהלותה של שהר בהקשר זה והסתמכותה על התניות בהסכמים שצוינו לעיל, נגועות בחוסר תום-לב. זאת, מששהר נמנעה מלפעול בדרך כלשהי מול מפעל הפיס במשך כל השנים שחלפו בניסיון לקבל את הסכום האמור/חלקו, תוך שהיא עושה שימוש באי-קבלת מלוא הסכום ממפעל הפיס כנימוק לאי-תשלום סכומים גבוהים בהרבה על-ידה לפארג'.
9. סבורני כי יש ממש בטענה זו. מתכונת התנהלותה של שהר בפרשה, איננה עולה לטעמי עם נורמות מחייבות של תום לב בקיום החוזה וזאת בפרט בשים לב לנסיבות ומאפייני הסיטואציה בה עסקינן. התמונה המתקבלת הינה כי שהר נמנעה מלפעול בדרך כלשהי מול מפעל הפיס בקשר לסכום שקוזז חד-צדדית ע"י האחרון, ולו בדרך של פנייה סדורה בכתב וניסיון לקיום בירור/הידברות כלשהי מול מפעל הפיס בהקשר זה בדרישה לקבל ולו חלק מהסכום האמור. שהר נקטה בעניין זה בחוסר מעש מוחלט. לראיותיה לא צורפה ולו ראיה אחת המעידה על פניה מצידה למפעל הפיס בנושא. בחקירתם הנגדית של דוד ורונן נטען אמנם כי נעשתה פניה בע"פ למפעל הפיס, אולם באופן תמוה ביותר טענה זו אין לה זכר בתצהירי העדות הראשית, ולגופה היא איננה נראית סבירה בשים לב לגופים בהם מדובר כמו-גם לסכום שקוזז, מאפיינים שאינם הולמים טענה להתנהלות בע"פ. לטענת העדים מטעם שהר, הם סברו כי מפעל הפיס צודק עקרונית בטענותיו, נוכח כל שאירע בקשר לזכוכיות והחלפתן (עמ' 135, ש' 17-18; עמ 140, ש' 17-18). אולם אף אם כך הוא, הימנעות מניסיון כלשהו להידברות במישור הכספי, ולו ביחס לגובה הקיזוז, מעוררת תהיות קשות. משנשאל דוד בחקירתו לפשר ההתנהלות בעניין השיב כי "ייתכן וזו היתה טעות" (עמ' 140, ש' 22), מבלי שהובא לטעמי כל הסבר משכנע למתכונת פעולתה של שהר. אף לא ניתן להיתלות בעניין זה בדרישה של פארג' משהר להיות מיודעת ולקחת חלק בכל התדיינות שתהיה בין שהר למפעל הפיס (מכתבו של רו"ח עיסאם פארג' לעיל), שכן לא היתה כל מניעה לעדכן את פארג' בדבר פניה או התדיינות כאמור.
10. בהקשר זה יש לתת את הדעת למספר מאפיינים של הסיטואציה הספציפית בה עסקינן.
11. ראשית, אף שלשהר יש אינטרס כספי משלה בפרויקט, הרי האינטרס של פארג' הוא גדול בהרבה. זאת, מאחר שפארג' היא שמבצעת את עיקר העבודות בפרויקט ונושאת במימונן, והיא אשר אמורה לקבל את החלק העיקרי של התשלומים המשולמים ע"י מפעל הפיס. שהר אמורה להותיר בידיה אחוז מסוים מתשלומי מפעל הפיס בגדר הרווח הקבלני הצפוי לה בהיותה קבלן ראשי. שיעורו היחסי של תשלום זה מתוך סה"כ הסכומים המשתלמים ע"י מפעל הפיס, הוא באופן טבעי קטן בהרבה מהתשלומים המגיעים לפארג'. נציין כי שיעור הרווח הקבלני עצמו במקרה דנן לא ברור; מתביעתה של שהר משתמע כי היא טוענת לרווח קבלני של 35%, בתצהירי העדות הראשית מטעמה לא נאמר דבר בנקודה זו ולא הוצגו ראיות כלשהן בעניין; ואילו משנשאל דוד על כך בחקירתו הנגדית העריך כי הרווח היה בשיעור 15-20% אולי קצת פחות (עמ' 142, ש' 12-13). כך או אחרת, ברי כי עיקר התשלום אמור להגיע לידיה של פארג'.
12. שנית, לפארג' עצמה כקבלן משנה, אין כל מעמד או יריבות ישירה מול המזמין - מפעל הפיס, בכל הנוגע למושא דיוננו. זאת, משמדובר בשתי מערכות הסכמיות נפרדות (ראו: ע"א 488/66 רייזל בע"מ ואח' הולנדר, פ"ד כא(1) 488; ע"א 3470/96 פריצר ואח' נ' עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ ( פורסם במאגרים) (1998). בעלת דברה החוזית של מפעל הפיס הינה שהר והיא בלבד בעוד שלפארג' אין עילת תביעה עצמאית משלה כנגד מפעל הפיס. פארג' תלויה אפוא בשהר בכל הנוגע לבירור מחלוקות כספיות מול מפעל הפיס, ובה בעת מותנית זכאותה הכספית לפי ההסכם עם שהר בתשלום מצד מפעל הפיס לאחרונה.
13. הפסיקה היתה הערה לכך כי במשולש יחסים מעין זה, האופייני להתקשרות בהסכמי קבלנות משנה, מתקיימים פערי כוחות מובנים וחשש לניצול לרעה. על רקע זה נפסק כי זכות הקבלן הראשי לעכב תשלומים לקבלן המשנה ע"פי תניית "גב אל גב" בהסכם ביניהם, מותנית בהוכחת קשר סיבתי בין אי-התשלום מצד המזמין לבין מעשיו של קבלן המשנה (ראו: רע"א 3458/10 צוות קרקע ואח' נ' הקודחים שבת בע"מ ואח' (פורסם במאגרים) (2010) (מפי כב' השופט דנציגר)). עוד נפסק, כי הקבלן הראשי חייב לפעול בתום לב לבירור ומיצוי הזכויות הכספיות מול המזמין בגין עבודה שבוצעה בפועל, וכי יש לראותו בהקשר זה "כמעין שלוח" של קבלן המשנה. ראו לעניין זה פסק-הדין של בית המשפט המחוזי מרכז –לוד בת.א 19919-08-11 נוי חשמל ובקרה בע"מ נ' אלקו-התקנות ושירותים (1973) בע"מ (פורסם במאגרים) (2015) (מפי כב' השופט שינמן), כדלקמן:

"הקבלן הראשי, בחוזה "גב אל גב", הגם שהוא פועל גם למען האינטרס שלו (קבלת העמלה בשיעור של 15% בענייננו), הוא פועל הלכה למעשה, לטובת ענינו של אחר- מעין שלוח של קבלן המשנה, לגביית הכספים המגיעים לקבלן משנה (בעניינו כ-85%-90%), בגין העבודה שהאחרון ביצע בפועל.

הקבלן הראשי, בשלב בו הוא פועל לגביית הכסף מהמזמין יכול וייחשב אמונאי (fiduciaryׂׂ), החב בחובת אמון ובחובות תום לב וגילוי מוגברים, כלפי קבלן המשנה בעבורו הוא פועל (ראה סקירה מקיפה ונרחבת של פרופ' עמיר ליכט בספרו "דיני אמונאות" חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי, הוצאת בורסי)". (ההדגשה הוספה).

ובהמשך נאמר:

" לא יתכן שקבלן המשנה, המבצע לפעמים עבודות במיליוני או עשרות מיליוני שקלים, ומוציא לצורך ביצוען בהתאמה סכומי עתק, יהיה תלוי בסופו של יום, ברצונו הטוב של הקבלן ראשי, המונע משיקולים שונים מאלו של קבלן המשנה. הקבלן הראשי יעדיף לא פעם, שלא להתעמת עם מזמין העבודה שהוא בחלק מהמקרים ספק עבודות עתידיות. הקבלן הראשי במקרה שכזה עשוי לסבור, שהרווח וטובת ההנאה העתידים, עולים לאין ערוך על הפסד העמלה במקרה דנן (15%) שהפסיד (לעומת קבלן המשנה שהפסיד 90%).
ער אני לעובדה שלקבלן הראשי קיים, לא פעם סיכון והוצאות (כמו הוצאת הערבות הבנקאית שנתן למזמין, על חשבונו, למקרה שלא דרש מקבלן המשנה ערבות אותה הסב למזמין), אולם, סיכונים אלו לא עומדים בשום יחס, לסיכוני קבלן המשנה לאותו מקרה שלא משולמת לו תמורה בגין העבודה שביצע בפועל".

כן ראו פסק דינו של כב' סגן הנשיא א' אברהם (כתוארו אז) בע"א 11840-12-10 (מחוזי נצרת) שלמה חביב חברה לעבודות עפר, צנרת, מים ביוב וניקוז (1991) בע"מ נ' מיסטר ספרינקלר ישראל בע"מ (פורסם במאגרים) (2011), כדלקמן:

"חשוב להדגיש, כי שיג ושיח זה נעשה בין המפקח לבין הקבלן הראשי, כאשר לקבלן המשנה אין בו מעמד של ממש. מלאכת ההתדיינות עם המפקח מוטלת כל כולה על כתפי הקבלן הראשי. במשולש הכוחות הללו משמש הקבלן הראשי כעין שליח של קבלן המשנה, בשיחותיו עם המפקח. מכאן קמה חובתו לפעול כדבעי, בתום לב ובנאמנות, על מנת לשכנע את המפקח כי יש מקום לאשר כל פריט ופריט. לכאורה ניתן לומר, כי חובה זו מובנת מאליה, שהרי היא משרתת את האינטרס של הקבלן הראשי, אלא שיש לשים לב, כי האינטרס של הקבלן הראשי עומד על שיעור הרווח הקבלני בלבד (כאן – 17%-18%), כאשר האינטרס של קבלן המשנה עומד על שיעור הרבה יותר גבוה". (ההדגשה הוספה).

1. שלישית, יש לתת את הדעת לתוכן הודעת הקיזוז בענייננו כפי שניתנה על-ידי מפעל הפיס. בהודעה זו ציין מפעל הפיס כי החליט לקזז סך 200,000 ₪ מהתמורה החוזית וזאת "לנוכח הפיגור באספקה והתקנה של תיבות החישגד המחוסמות ובשל שעות רבות שהושקעו ע"י מנהלים, עובדים ויועצים משפטיים, בקשר להפרת ההסכם על ידכם". יושם לב כי מפעל הפיס איננו טוען להפעלת סעיף של פיצוי מוסכם בהסכם בינו לבין שהר (ואף לא הוכח קיומו של סעיף כזה, משההסכם עצמו לא הוגש). עילת הקיזוז לפי האמור בהודעה היא נזק קונקרטי שנגרם למפעל הפיס, וזאת, לפי האמור בהודעה בשל "שעות רבות" שהושקעו בפרשה מצד עובדים וגורמים מטעם מפעל הפיס. מדובר בטענה כללית "לשעות רבות" שהושקעו, ללא פירוט ממשי וללא טענה לנזק קונקרטי אחר מכל סוג. מעדות עדי שהר עולה כי לא הוצג להם מעבר לכך פירוט או כימות קונקרטי כלשהו של הנזק שנטען כי נגרם למפעל הפיס (עמ' 156, ש' 4-7). הדעת נותנת כי למול טענה כוללנית מסוג זה, יש בידי הצד השני להסכם לפעול לכל הפחות לקיום הידברות או התדיינות ביחס לקיזוז וכימות הנזק הנטען וסביר לצפות כי כך ייעשה, אולם בענייננו בחרה שהר שלא לעשות דבר. מאפיין כוללני זה של ההודעה מקרין אף הוא על בחינת טיב התנהלותה של שהר אשר בחרה לראות בהודעה זו משום סוף פסוק, וזאת במאפייני הסיטואציה עליהם עמדתי לעיל, קרי, העובדה כי את "המחיר" לכך משלמת בראש ובראשונה פארג'.
2. רביעית, נזכור כי במסגרת ההליך טענה שהר כי עיכוב/קיזוז הסכום האמור ע"י מפעל הפיס ואי-מתן אישור בכתב מצידו על ביצוע התיקונים לשביעות רצונו, מצדיק אי-תשלום כספים נוספים כלשהם מצידה לפארג'. זאת, גם כאשר התמורה המגיעה לפארג' עפ"י ההסכם בין הצדדים גבוהה בהרבה מסכום העיכוב. על רקע קו טיעון זה, סבורני כי יש בסיס לטענת פארג' לפיה התנהלותה של שהר בעניין זה נועדה לשרת את האינטרס שלה במחלוקת שהתעוררה בין שני הצדדים בקשר ליתרת התמורה שלא שולמה ע"י שהר.
3. על רקע כל המקובץ, מסקנתי היא כי הימנעותה המוחלטת של שהר מלנסות לפעול מול מפעל הפיס בכל הנוגע לסכום שקוזז על-ידו, ולו בדרך המינימאלית של משלוח פניה/דרישה בכתב וניסיון לקיום הידברות או בירור כלשהו בנושא, תוך הסתמכות על אותו קיזוז ביחסיה מול פארג', מהווה בנסיבות משום התנהלות שלא בתום לב בקיום החוזה.
4. עם זאת, מכך לא נגזרת המסקנה כי יש להתעלם כליל מהקיזוז שנעשה על-ידי מפעל הפיס במסגרת מערך היחסים בין הצדדים שבפני. ענייננו במצב בו שני הצדדים הפרו את ההסכם ביניהם, פארג' במחדלה מלספק במקור את המוצר אותו התחייבה לספק בהתאם לדרישות להן היתה מחויבת, ושהר אשר הפרה את החובה לפעול בתום-לב בקיום הוראות ההסכם כפי שפורט לעיל. בנסיבות מעין אלה, לכל צד תרומה לתוצאה שאירעה. כידוע, ההלכה הפסוקה קבעה כי בנסיבות בהן תרמו שני הצדדים להפרת החוזה, ובפרט עת מדובר בהפרות ההדדיות, ניתן להחיל בדיני החוזים את עקרון האשם התורם, באופן המחלק את תוצאת ההפרה בין שניהם (ע"א 3912/90 Eximin S.A נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ"ד מז(4) 64). באותה פסיקה נקבע בין היתר, כי חוסר תום לב בקיום החוזה עלול לגרור לא רק שלילה מוחלטת של זכויות/תרופות, אלא גם הגבלה חלקית שלהן, וזאת מכוח מקל וחומר (שם בעמ' 82). נפסק כי על-אף שנקודת המוצא המקובלת היא שאחריות חוזית היא אחריות מוחלטת, הרי שבמקרים מתאימים ניתן לחלק את האחריות בין הצדדים תוך שימוש בדוקטרינת האשם התורם.

בענייננו, הפרתה של פארג' הביאה לקיזוז כפי שבוצע על-ידי מפעל הפיס, כעולה מהמפורט לעיל. כמו-כן, עולה מהראיות כי אין מדובר בעניין מינורי אלא בנושא שנתפס על-ידי כל הצדדים כמהותי לפרויקט. פארג' עצמה אף הצהירה "בזמן אמת" כי היא מודעת לכך שהדבר צפוי לגרור קיזוז "סכומים בסכום לא מבוטל" מצד מפעל הפיס מול שהר (ר' מכתבו מיום 13.5.10 של רו"ח עיסאם פארג' מטעמה של פארג', נספח ח' לתצהיר סוהיל). לצד זאת, בסופו של יום נעשה כאמור הקיזוז על בסיס טענה כללית של השקעת "שעות רבות" עודפות בפרשה מצד מפעל הפיס, ללא פירוט ממשי וללא טיעון לנזק קונקרטי נוסף, ואילו שהר בחרה כאמור לשבת בחיבוק ידיים ונמנעה מלפעול בדרך כלשהי מול מפעל הפיס בניסיון לכל הפחות להפחית את סכום הגזירה, תוך הנחה כי פארג' היא שתשלם את המחיר לכך או למצער את עיקרו, התנהלות שהיא בגדר חוסר תו"ל מצידה בקיום החוזה. בנסיבות מעין אלה, ומשבהתנהלות שני הצדדים במסגרת קיום ההסכם נפל פגם ממשי, אני סבורה כי נכון יהיה לחלק ביניהם את התוצאה שאירעה, באופן שמהתמורה המגיעה לפארג' יופחת סכום של 100,000 ₪ (מחצית סכום הקיזוז של מפעל הפיס).

טענות הקיזוז:

1. ומכאן לטענות הקיזוז שהעלתה שהר. אלה כוללות טענות קיזוז בגין הוצאות/החזרים במסגרת קיום ההסכם, וטענת קיזוז של נזק שנגרם לשהר בגין הפרת ההסכם.

טענות קיזוז בגין הוצאות במסגרת קיום ההסכם:

1. קיזוז עלות שינוע/הובלות: שהר טוענת כי יש לקזז סך 20,880 ₪ בגין חלקה של פארג' בעלות הובלות הריהוט. לפי סעיף 7 להסכם בין הצדדים, מהמחיר לו זכאית פארג' בגין עבודתה תנוכה בין היתר השתתפותה בהובלות הריהוט למפעל הפיס. בחשבונות שצירפה פארג' לתצהיריה אין ביטוי להפחתה שנעשתה בגין רכיב זה (ראו למשל: חשבון חודש אפריל 2009, דפים B ו- B1 לנספח ב' לתצהיר סוהיל, אותו אישרה שהר בכפוף בין היתר להפחתת סכום של 1,200 ₪ בגין הובלות, אולם במסגרת ריכוז חשבונותיה בתביעתה הכספית כללה פארג' את סכום החשבון המלא שהוגש ללא ההפחתה הנ"ל). שהר לא פירטה אמנם את האופן בו חישבה את סכום הקיזוז המדויק הנטען על-ידה, אולם פארג' בסיכומיה איננה טוענת דבר לעניין רכיב זה. במכלול נסיבות אלה, אני רואה לקבל את הטענה, תוך הפחתת הסכום של 20,880 ₪ מסכום התביעה.
2. קיזוז התמורה בגין התשלום ששולם עבור הזכוכיות הלא מחוסמות; לטענת שהר, יש לקזז לפארג' סך 74,100 ₪, התמורה ששולמה לה במקור בגין זכוכיות מחוסמות שבדיעבד התברר כי לא הותקנו (אלא הותקנו כאמור זכוכיות לא מחוסמות). טענה זו אין לקבל. כי שעולה מהפירוט שלעיל, בסופו של תהליך החליפה פארג' את כל הזכוכיות. לא נטען כי שהר היא ששילמה עלויות תיקון זה (למעט נושא רכישת הזכוכית הפנורמית, שביחס להתחשבנות לגביה חלוקים הצדדים, והנושא ידון בנפרד להלן). בנסיבות אלה, אין בסיס להפחית מפארג' את התשלום ששולם לה במקור.
3. עלות הזכוכיות הפנורמיות שהוזמנו על ידי שהר; שהר טוענת כי יש לקזז מחשבון פארג' את עלות הזכוכיות שהוזמנו ושולמו על-ידה מהזגג החלופי, בסך של 53,334 ₪. אין חולק כי לפי המוסכם בין הצדדים, שהר היא שרכשה את הזכוכית הפנורמית, ותמורתה אמורה היתה להתקזז מחשבונות פארג'. שהר לא הציגה חשבונית או אסמכתא אחרת כלשהי לעלות רכישת הזכוכית על-ידה ובחקירתו לא ידע רונן לומר מהו הסכום המדויק בו מדובר (עמ' 159, ש' 26-29; עמ' 16, ש' 1ׂ). פארג' מצידה טענה כי סכום הקיזוז בגין רכיב זה עומד על סך 350 ₪ ליחידה. לדבריה, בפועל היא קיזזה עלות זו מחשבונותיה לשהר, תוך שמפנה היא לחשבונות חודש דצמבר 2009 וינואר 2010. אלא שמעיון באותם חשבונות לא ניתן ללמוד כי נעשה קיזוז כאמור ביחס לתיקונים שבוצעו, להבדיל מאשר ביחס לרכיבי הריהוט החדשים שהמשיכה פארג' לייצר ולספק באותה עת לשהר. ממסמכים שצירפה פארג' עולה, כי אף לשיטתה עובר להגשת התביעה, סה"כ הקיזוז לו היתה זכאית שהר בגין רכישת הזכוכיות הפנורמיות (הן ביחס לריהוט שסופק ותוקן והן ביחס לריהוט החדש שהמשיכה פארג' לספק), הוא בגין 100 יחידות (42 יחידות חדשות ו- 58 יחידות שהותקנו בעבר ותוקנו לאחר ההתקשרות עם הזגג החלופי. ראו: מסמך מודפס של פארג' הנושא תאריך 14.9.10, צורף כחלק מנספח יט' לתצהיר סוהיל; מסמך בכתב יד על גבי נייר מכתבים של פארג', צורף כחלק מנספח יט' הנ"ל, ובו פירוט חישוב הקיזוז המגיע לשהר בגין החלפת הזכוכיות בריהוט שכבר סופק, בסה"כ 58 יחידות). עיון ברשימת הקיזוזים שנערכו בפועל בחשבונות פארג' מעלה כי מדובר במספר נמוך יותר מ- 100 יחידות, וזאת אף לשיטת פארג' עצמה. יוצא אפוא, כי שהר זכאית לקיזוז נוסף בגין עלות הזכוכית הפנורמית בפרטי הריהוט שתוקן. חישוב העלות ייעשה בהתאם לבסיס המחיר שבו הודתה פארג' בסך 350 ₪ ליחידה (וזאת מששהר לא הוכיחה עלות אחרת ואף אישרה את חשבון דצמבר 2009 בו נכלל קיזוז בגין זכוכית פנורמית בעלות כאמור) במכפלה של 58 יחידות, ובסה"כ – 23,446 (כולל מע"מ).
4. קיזוז בגין חשבונות לא מאושרים: לטענת שהר, יש לקזז סך 57,541 ₪ בגין חשבונות שלא אושרו. העיגון היחיד לטענה זו בתצהירי העדות הראשית של שהר הוא בטבלה שנערכה על-ידי שהר לצורך ההליך וצורפה נספח ז' לתצהיר רונן. הסכום האמור נזכר בה ללא פירוט של ממש; לא הוצגה כל ראיה באשר להפחתות שבוצעו, מה הרכיבים שלא אושרו ובגין מה. זאת ועוד, עיון בחשבונות שצירפה פארג' מעלה, כי ביחס לחלקם נעשו בין הצדדים הפחתות והתחשבנויות "בזמן אמת", אך לא ניתן לזהות התאמה ביניהם לבין הסכומים "הלא מאושרים" להם טוענת שהר בהליך. זאת ועוד, חשבונות אחרים שולמו בפועל/ניתנו המחאות בגינם (לפי העולה מהקבלות שצורפו), אולם אף ביחס לחשבונות משולמים אלה נטען ע"י שהר בטבלה שערכה לקיזוז בגין רכיבים שלפי הנטען לא אושרו, דבר שעל-פניו איננו נראה סביר. הטענות בעניין זה לא הוכחו אפוא.

טענות לנזק בגין הפרת הסכם 2008 על-ידי שהר:

קיצור תקופה ההסכם עם מפעל הפיס ואי-הארכתו לשנה נוספת:

1. שהר טוענת בסיכומיה כי עקב פרשת הזכוכיות, הפסיק מפעל הפיס את ההתקשרות איתה בחודש ינואר 2010, בעוד שההסכם ביניהם היה בתוקף עד סוף אפריל 2010. עוד טוענת היא, כי לולא הבעיה שהתעוררה סביב נושא הזכוכיות, היה מפעל הפיס מאריך את ההסכם עמה לשנה נוספת. בסה"כ אבדו לה לטענתה 16 חודשי התקשרות עם מפעל הפיס, וזאת בעטיה של פארג'. לטענתה, הרווח שהיה צפוי לה מהמשך והארכת ההתקשרות עומד על סך 63,018 ₪ לחודש, כך שההפסד מגיע לסך 1,008,288 ₪.
2. דין הטענה להידחות. ראשית יצויין כי בתצהירי העדות הראשית מטעמה של שהר, הם המסד העובדתי להתגוננותה ולתביעתה, אין כל זכר לטענות האמורות ולעובדות הנטענות בגדרן. די בכך כדי לדחות את הטענה.
3. מעבר לכך, דין הטענה להידחות לגופה. שהר לא ביססה כדבעי את טענותיה בכל הנוגע למישור היחסים עם מפעל הפיס והחלטותיו, תוך שקיים חוסר ראייתי בסיסי מצידה בעניין זה. זאת, משלא הוצגה כל ראיה או עדות של גורם כלשהו ממפעל הפיס שיש בה להעיד על החלטה להפסיק את ההתקשרות עם שהר טרם זמנה או על כוונה שהיתה (ובוטלה) להאריך את ההסכם איתה לשנה נוספת. טענותיה של שהר באשר לעמדת מפעל הפיס בכל הנוגע לסוגיות אלה, הן בגדר עדויות שמיעה וסברה בלבד מבלי שעמדה זו הוכחה לגופה. כאמור לעיל, לא הוצגה הודעה כלשהי בכתב מטעם מפעל הפיס על הפסקת ההתקשרות עם שהר. ההסכם עצמו בין הצדדים לא צורף (להבדיל ממסמך ההארכה המפנה אליו), כך שלא ניתן לדעת את פרטיו בכל הנוגע להיקף העבודה. גם הטענה כי מפעל הפיס היה מאריך את החוזה ללא פרשת הזכוכיות, לא נתמכה בראיות מתאימות. הניסיון להתבסס בעניין זה על חקירתו של סוהיל, אשר העיד כי מפעל הפיס לא היה מעוניין להמשיך לעבוד עם שהר, איננה מספקת לעניין זה, שכן ברי כי סוהיל איננו מעיד בנקודה זו מידיעה אישית אלא על דברים ששמע לטענתו, כך שמשקל העדות נמוך, ומכל מקום הוא העיד כי למפעל הפיס היו הסתייגויות משהר בהקשרים נוספים שאינם נוגעים לזכוכיות (עמ' 122, ש' 11-13). אשר על כן דין הטענה בעניין זה להידחות משהיא לא הוכחה. מעבר לנדרש אציין כי שיעור הנזק הנטען אף הוא לא הוכח כדבעי. כאמור לעיל, בתצהירים עצמם לא נאמר דבר לעניין זה, תוך שהטיעון בסיכומים מפנה לטיעון בכתבי הטענות של שהר, דבר שברי שאיננו משום ראיה. לתצהירי שהר לא צורפה כל ראיה חשבונאית או אחרת המעידה על הכנסות שהר מהפרויקט ועל שיעור רווחיה. מדובר בנתונים שהם כולם בידי שהר ונדרש היה "למסמך" את הטענות בעניין זה (שאף הן, כזכור, לא נטענו בתצהירי העדות הראשית) במסמכים ופירוט נתונים שיאפשרו בחינה לגופם של דברים.

הטענה לפגיעה במוניטין:

1. שהר טוענת בסיכומיה בנוסף לפגיעה במוניטין עקב פרשת הזכוכיות. על רקע זה, כך נטען, נמנע ממנה לגשת למכרז 2010, הוא המכרז הנוסף אותו פרסם מפעל הפיס. לטענתה, מממכרז זה היא היתה צפויה להרוויח סך 1,175,064 ₪, וזהו כימות הפגיעה במוניטין שהוסבה לה.
2. דין הטענה להידחות. הטענה בלבושה זה לא הועלתה בכתבי הטענות של שהר, בהם נטען לנזק של 1,175,064 ₪ הפסד הכנסות אשר נגרם עקב הפרת פארג' את הסכם 2010 ולצד זאת טענה כוללנית לפגיעה במוניטין ללא כימות הנזק. בהמשך לכך, טענות אלה והנתונים הנכללים בגדרן, אף לא בא זכרן בתצהירי העדות הראשית של שהר.
3. מכל מקום, דין הטענות להידחות לגופן. לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענה כי שהר היתה ניגשת למכרז השני בעצמה ללא פרשת הזכוכיות, לא כל שכן כי היתה זוכה בו. בפועל, אין חולק כי שהר בחרה להתקשר עם פארג' בהסכם לשיתוף פעולה לצורך הגשת הצעה למכרז השני, תוך חלוקת ההכנסות ביניהן, הוא הסכם 2010, על בסיסו הגישה פארג' הצעה במכרז שזכתה. כפי שצויין בפסה"ד מיום 22.10.15, שהר עצמה בכל מקרה לא עמדה בתנאי הסף של מכרז זה. ההסכם הנ"ל הופר על-ידי שהר ובוטל כדין על-ידי פארג', ובעניין זה קיימת הכרעה חלוטה. ההפסד שנגרם לשהר בנוגע למכרז השני הוא עקב ביטול הסכם 2010, שהוא תולדה של מחדליה של שהר עצמה ביחס לאותו הסכם. השתלשלות זו מנתקת כל קשר סיבתי בין פרשת הזכוכיות לבין הפסדיה הנטענים של שהר בגין אי-השתתפות במכרז השני

תביעת שהר:

1. תביעת שהר הוגשה על סך 2,089,688.8 ₪, ועילתה נזקים שנגרמו לה עקב הפרת הסכם 2008 והפרת הסכם 2010 על-ידי פארג'.
2. מדובר בעילות מקבילות לאלה שנדונו לעיל במסגרת התגוננות שהר בתביעות פארג'.
3. נוכח כל שפורט לעיל לעניין אי-הוכחת טענותיה של שהר בדבר נזקים שנגרמו לה עקב פרשת הזכוכיות, ולאור פסה"ד בת.א 10651-02-14, אשר קבע כי הסכם 2010 בוטל כדין על-ידי פארג', דין תביעת שהר להידחות.

סוף דבר:

1. מסכום תביעות שהר יש להפחית את הסכומים הבאים לפי שפורט לעיל: סך 100,000 ₪ (בגין קיזוז מפעל הפיס), סך 20,880 ₪ (קיזוז השתתפות בעלות הסעות) וסך 23,446 ₪ (קיזוז בגין זכוכית פנורמית), כך שהיתרה המגיעה לפארג' משהר עומדת על סך 388,797 ₪ (קרן) בצירוף סכום התביעה השטרית בסך 208,000 ₪ (קרן).
2. אני מקבלת אפוא חלקית את התביעה הכספית תוך חיוב שהר לשלם לפארג' סך 388,797 ₪ (קרן). מתוך סכום זה, סך של 288,797 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 13.5.10 ועד למועד מתן פסה"ד. מועד השערוך לעיל נקבע בשים לב למועד הודעתו הראשונה של מפעל הפיס לשהר בדבר הסכום שנותר מעוכב אצלו לאחר סיום פרשת הזכוכיות (נספח י' לתצהיר רונן), אשר תחמה החל מאותו מועד את הסיכון לו היתה חשופה שהר בגין קיזוז מצד מפעל הפיס. סך נוסף של 100,000 ₪ יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.1.11 ועד למועד פסה"ד. מועד השערוך לעניין זה נקבע בהתחשב בהערכת פרק זמן סביר שהיה נדרש למיצוי פניה ודרישה מול מפעל הפיס לאחר הודעת הקיזוז מיום 30.8.10, ככל ששהר היתה פועלת בנדון.
3. התביעה השטרית מתקבלת במלואה, תוך שאני מורה על שפעול תיק הוצל"פ 10-01225-11-7.
4. תביעת שהר נגד פארג' נדחית.
5. שהר תשפה את פארג' בגין סכומי האגרות ששולמו על-ידי האחרונה, משוערכים להיום. כן תישא שהר בשכ"ט עו"ד פארג' בתביעה הכספית ובתביעת שהר בסך כולל של 80,000 ₪, ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתביעה השטרית.
6. הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתן היום, ל' אב תשע"ז, 22 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.