בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים בקשר להתקשרויות שונות בהן התקשרו, אשר נדונים במאוחד בפני. ענייננו בשלב זה בהכרעה בתביעה לפס"ד הצהרתי ולמתן חשבונות.

רקע כללי:

1.  שהר צאיג דפוס פלוס בע"מ (שתכונה להלן – שהר) הינה חברה המבצעת עבודות דפוס. נגריית פארג' סוהיל בע"מ (שתכונה להלן – פארג') הינה חברה שבבעלותה וניהולה נגריה.

2.  הרקע להליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים הוא התקשרותם בשני הסכמים, עליהם אעמוד בקצרה להלן.

3.  בשנת 2008 זכתה שהר במכרז להשבחת נקודות מכירה של מפעל הפיס (להלן – המכרז הראשון). בעקבות זאת היא התקשרה עם פארג' כקבלן משנה לביצוע עבודות הנגרות שנדרשו במכרז. ההתקשרות בין השתיים תכונה להלן – הסכם 2008. יצויין כי בהמשך חתמו הצדדים על שני הסכמים בקשר להסכם 2008; הסכם מפברואר 2009 המעגן את המשך ההתקשרות בין הצדדים לאחר שמפעל הפיס האריך את תקופת המכרז הראשון, והסכם מיום 15.03.10 העוסק בהסדרת ליקויים בעבודות במכרז הראשון.

4.  ביום 27.01.10 חתמו הצדדים על הסכם נוסף, הוא ההסכם נשוא דיוננו כעת. הסכם זה יכונה להלן – הסכם 2010. במסגרת ההסכם הסכימו הצדדים לפעול יחד להגשת מועמדות במכרז נוסף להשבחת נקודות מכירה שפרסם מפעל הפיס באותה עת (להלן – המכרז השני).

5.  בין הצדדים התגלעו מחלוקות בקשר ליישום הסכם 2008. לטענת פארג', שהר נותרה חייבת לה כספים עבור עבודות שבוצעו על-ידה במסגרת ההסכם. סכום החוב הנטען כולל שיקים בסך 208,000 ₪ שמשכה שהר לפקודת פארג' וחוללו, וסכומים נוספים בסך 550,000 ₪. השיקים הוגשו ע"י פארג' לביצוע בהוצל"פ. בגין יתרת החוב הנטען הגישה פארג' תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט זה (ת.א 32678-05-10). שהר הגישה התנגדות לביצוע השיקים (ת.א 6836-06-11). כן הגישה בקשה למתן רשות להתגונן מפני התביעה בסדר דין מקוצר. שתי הבקשות התקבלו וניתנה רשות להתגונן מפני התביעות. בהגנתה טענה שהר בין היתר טענות קיזוז בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה בעטיה של פארג', וזאת הן בשל ליקויים ומחדלים מצד האחרונה במסגרת ביצוע הסכם 2008 והן בגין הפרת הסכם 2010. בגין הנזקים הנ"ל ונזקים נוספים שנגרמו לה על פי טענתה, הגישה שהר תביעה בסדר דין מקוצר כנגד פארג', לתשלום סך 2,089,688 ₪ (ת.א. 23637-01-12). תביעה זו הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, ובהמשך אוחדה עם תביעות פארג' המתנהלות בבית משפט זה.

7.  במסגרת ההליכים כולם הגישה שהר בקשה לגילוי ועיון במסמכים ובחשבונות פארג' בקשר למכרז 2010 בו זכתה. לטענתה, מסמכים אלה נדרשים לה לצורך הוכחת הנזק שנגרם לה עקב הפרת הסכם 2010. הבקשות נדחו בין היתר בשל כך שבקשה מעין זו צריכה להיות מוגשת במסגרת תביעה נפרדת למתן חשבונות (ר' החלטת כב' השופטת ניבה ריב בת.א ׂ23637-01-12).

8.  לאחר הדברים האלה הגישה שהר לבהמ"ש השלום בתל-אביב–יפו תביעה נוספת בה התבקש מתן סעד הצהרתי לפיו הסכם 2010 בין הצדדים הינו הסכם תקף ומחייב וכן סעד של מתן חשבונות ע"י פארג' בקשר למימוש זכייתה במכרז השני (נשוא הסכם 2010) (ת.א 10651-02-14).

9.  כל ארבעת התביעות שפורטו לעיל אוחדו בפני בית המשפט זה (החלטת כב' הנשיא גרוניס מיום 14.2.14), והן נדונות בפני.

10.  בשים לב להשלכתה של התביעה לפס"ד הצהרתי ולמתן חשבונות על התביעות האחרות, בין היתר נוכח טענת הקיזוז שהועלתה בהן המתייחסת גם לנזקיה של שהר עקב ההפרה הנטענת של הסכם 2010, קבעתי כי היא תידון תחילה.

הרקע הרלוונטי לתביעה דנן - הסכם 2010:

11.  כאמור לעיל, הסכם 2010 נחתם ביום 27.1.2010. במבוא להסכם צויין כי הצדדים מעוניינים להגיש הצעה משותפת במכרז השני. נקבע בהסכם כי לצורך הגשת ההצעה למכרז יתומחרו עבודות הנגרות ע"י פארג', בתוספת 11% שיהוו חלקה של שהר, ואילו יתר העבודות במכרז יתומחרו על-ידי שהר, בתוספת 11% שיהוו חלקה של פארג'. עוד הוסכם כי הזוכה במכרז, אם שהר ואם פארג', יפתח חשבון בנק ייעודי בו זכויות חתימה לשני הצדדים. התמורה שתתקבל ממפעל הפיס תועבר לחשבון המשותף ותיערך התחשבנות בין הצדדים לפי התמחור כפי שצויין בהסכם ואוזכר לעיל. בהסכם נקבע עוד כי הצדדים מצהירים כי ישתפו ביניהם פעולה, כי פארג' מסמיכה את שהר להיות נציגתה במו"מ מול מפעל הפיס וכי שהר מתחייבת לפעול בנאמנות לקידום הזכיה של פארג' במכרז וכי אסור לה לייצג או לפעול בשם כל חברה/נגריה אחרת הניגשת למכרז הנ"ל.

12.  פארג' היא שהגישה את ההצעה למכרז. ההצעה זכתה. על כך נמסר לה במכתב מפעל הפיס מיום 2.3.2010.

13.  בעקבות הזכיה ובהתאם לתנאי המכרז, נדרשה פארג' על-ידי מפעל הפיס להכין "אב טיפוס" של הפריטים נשוא המכרז, תוך קציבת לוח-זמנים קצר לביצוע. שני הצדדים התייחסו לשלב זה בביצוע מול מפעל הפייס כשלב "פיילוט", וכך אתייחס אליו אף אני להלן.

14.  על שאירע במסגרת שלב הפיילוט חלוקים הצדדים כפי שיפורט בהמשך. בתמצית, פרג טוענת כי פנתה מספר פעמים לשהר על מנת שתבצע את החלק בעבודות הפיילוט שהינן באחריותה, אולם שהר התעלמה כליל מפניותיה תוך הפרת ההסכם בין הצדדים, ובסופו של דבר נאלצה פארג' לבצע את החסר באמצעות גורם מקצועי אחר אליו פנתה, טענה שהוכחשה על-ידי שהר.

15.  ביום 14.7.2010 הודיעה פארג' לשהר, במכתב ב"כ של הראשונה, על ביטול של הסכם 2010 עקב הפרתו היסודית על-ידי שהר.

תמצית טענות הצדדים:

טענות שהר:

16.  בכתב התביעה טענה שהר כי פארג' הפרה את הסכם 2010 ברגל גסה כבר עת הגישה מועמדותה במכרז באופן חד צדדי, מבלי שהודיעה לשהר על ביטול ההסכם ביניהן אלא רק לאחר המועד האחרון שנקבע להגשת המועמדויות, דבר שמנע משהר כל אפשרות לגשת למכרז בדרך אחרת. בהמשך הפרה את ההסכם בכך שנמנעה מלפתוח חשבון בנק משותף כהתחייבותה בהסכם.

17. לטענת שהר, ביטול ההסכם על-ידי פארג' ביום 14.7.10 נעשה שלא כדין, הוא איננו תקף ומהווה הפרת הסכם  מצד פארג'. לטענתה בכתב התביעה, לא היו פניות אליה מצד פארג' בדרישות כלשהן לעניין ביצוע הפיילוט, דרישות מפעל הפייס כלל לא היו בידיעתה וממילא לא יכולה היתה לקיימן. לפיכך, היא לא הפרה את ההסכם. עוד טוענת שהר כי אף אם היתה הפרה מצידה אין לומר כי זוהי הפרה יסודית, נוכח החלק המזערי של העבודה שהיה באחריותה בשלב הפיילוט ביחס להיקף ההתקשרות כל שלכל היותר מדובר בהפרה מזערית. שהר טוענת כי לא ניתנה לה אורכה מצד פארג' לקיום ההסכם, וכי ביטול ההסכם חד-צדדית בנסיבות אלה הינו שלא כדין ומהווה הפרה יסודית מצד פארג'. כמו-כן, הודעת הביטול לא ניתנה בתוך זמן סביר ביחס להפרה הנטענת. שהר טוענת עוד כי ביטול החוזה על-ידי פארג' נעשה שלא בתום לב ותוך הפרת חובת האמון בין הצדדים.

18.  נוכח זאת טוענת שהר כי ההסכם בוטל שלא כדין וכי הוא שריר וקיים, ומבקשת סעד הצהרתי בעניין זה וכן סעד של מתן חשבונות, וזאת משמתקיימים לטענתה התנאים הקבועים בפסיקה למתן סעד מסוג זה.

טענות פארג':

19.  לטענת פארג', בסוף חודש 3/10 היא קיבלה דרישה ממפעל הפיס להכין חנות לדוגמה במסגרת הפיילוט, וזאת עד ליום 08.04.10. מיד עם קבלת ההודעה היא פנתה לשהר על מנת שתבצע את חלקה בעבודה, אולם שהר לא ביצעה שום פעולה בעניין. בלית ברירה פנתה פארג' לגורם אחר ובעזרתו השלימה את החלק שהוטל על שהר. בהמשך הועברו לשהר דרישות שהעלה מפעל הפיס ביחס לאב הטיפוס הראשוני שהוכן, תוך שמפעל הפיס דורש לקבל את המוצר בתוך שבוע. חרף פניותיה לשהר, זו לא מילאה את חלקה והתעלמה כליל מהתחייבויותיה מכוח ההסכם. לאחר מכן התקבלה הודעת מפעל הפיס המזהירה את פארג' כי היא מצויה בפיגור וכי המשך הפיגור יחייב את מפעל הפיס לנקוט בצעדים חריפים. מאחר וכל פניות פארג' לשהר לא הועילו, פנתה פארג' שוב לגורם מקצועי אחר שיבצע את חלקה וכך עלה בידה להשלים את הפיילוט ללא מעורבות שהר.

20.  לטענת פארג', לאחר ששהר לא קיימה את חלקה חרף הפניות החוזרות אליה, היא התריעה בפניה במכתב הנושא תאריך 8.6.10 כי ככל שלא תגיע לנגריה בתוך יומיים להסדרת הנושאים הדרושים הסדרה, תראה אותה פארג' כמי שיצאה מהפרויקט. לאחר מכן ולנוכח המשך התעלמות שהר, הודיעה פארג' במכתב בא-כוחה מיום 14.7.10 על ביטול הסכם 2010.

21.  פארג' טוענת כי ביטול ההסכם היה כדין. לטענתה, שהר הפרה את ההסכם בכך שלא ביצעה את חלקה בעבודות והתעלמה מהפניות אליה בנושא. מדובר בהפרה יסודית, שכן אילו ידעה פארג' מלכתחילה כי שהר לא תבצע את חלקה בעבודות, היא לא היתה מתקשרת איתה בהסכם 2010. מכל מקום, ניתנה לשהר אורכה לביצוע והתראה מפני ביטול, ומשזו לא נוצלה על-ידי שהר בוטל ההסכם. עוד טוענת פארג' כי שהר מנועה כיום מלטעון נגד הביטול, לאחר שלא הגיבה למכתב הביטול בצורה כלשהי ולא פנתה אליה בעניין, ואת טענותיה כנגד הודעת הביטול העלתה לראשונה בתביעה דנן שהוגשה בשנת 2014 זמן רב לאחר ביטול ההסכם. לטענת פארג', מתכונת פעולה זו של שהר ודרישותיה בדיעבד לקבל נתח מהתמורה עבור עבודה בה לא לקחה כל חלק, נגועה בחוסר תום לב.

דיון והכרעה:

מיקוד המחלוקת:

22.  אין חולק כי נחתם הסכם מחייב בין הצדדים, הוא הסכם 2010. לנוכח האמור, אין כל צורך להידרש לטענות שהעלתה שהר בסוגיית עצם כריתתו של הסכם תקף, משהנתבעת איננה כופרת בכך. אין גם מחלוקת כי הסכם זה בוטל על-ידי פארג'. השאלה המרכזית העומדת לדיון הינה האם הביטול נעשה כדין, שאם התשובה לכך היא בחיוב דין תביעת שהר להידחות, ואם התשובה היא בשלילה המסקנה היא כי לכאורה זכאית שהר לסעדים בגין הפרתו (בעניינם בין היתר הוגשה תביעת שהר התלויה ועומדת).

23.  נזכיר כי ענייננו בתביעה זו בסעד הצהרתי ובדרישה לקבלת חשבונות מפארג' ביחס לביצוע המכרז השני. לעניין תביעה לחשבונות, ההלכה קובעת כי בשלב הראשון על התובע להוכיח התקיימות שני תנאים: האחד, טיב מערכת היחסים בין הצדדים מצדיק מתן חשבונות; השני,  כי בידי התובע זכות לכאורה לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות (ע"א 5444/95 עמותת בני מוטרנות הגליל נ' הארכיבישוף מקסימוס סלום, פ"ד נא(4) 811 (1997)). פארג' לא טענה בסיכומיה כנגד התנאי הראשון, כך שהוא לא במחלוקת. לעניין התנאי השני השאלה היא האם זכאית שהר לתבוע מפארג' על בסיס התמורה שהתקבלה ממפעל הפיס עבור המכרז השני, וזו נגזרת משאלת הפרת הסכם 2010 כמצויין לעיל.

24.  נפנה איפוא לבחון את טענות הצדדים במחלוקת זו.

האם הפרה שהר את ההסכם:

25.  תנאי מקדמי לקיום תרופת הביטול הינו הפרת החוזה על-ידי הצד השני. השאלה הראשונה שיש להידרש לה בענייננו הינה לפיכך האם הפרה שהר את ההסכם, דהינו, האם היה מצד שהר "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה" (סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א -1970 (להלן – חוק התרופות).

26.  המחלוקת בין הצדדים בעניין זה היא עובדתית. שתי גרסאות באשר להשתלשלות העניינים לאחר הזכייה במכרז נשמעו בפני. האחת, גרסת פארג', כפי שנשמעה מפיו של בעליה ומנהלה, מר סוהיל פארג' (להלן – סוהיל), ולפיה חרף פניות מצדו אל שהר לאחר הזכיה ובמהלך ביצוע הפיילוט מול מפעל הפיס, נמנעה זו מלקיים את חלקה בעבודות לפי המוסכם. השניה, גרסת שהר, כפי שנשמעה מפי מר דוד פאסי, בעלים ויו"ר שהר (להלן – דוד) ומר רונן אור, מנהל שהר (להלן – רונן), ולפיה לא היה כל מחדל מצידה של שהר בביצוע מחויבותה ההסכמית בתקופת הפיילוט.

27.  במחלוקת זו אני מוצאת את גרסת פארג' עדיפה על גרסת שהר. בעוד שהראשונה היתה עקבית מתחילת ההליך והיא אף נתמכת במסמכים "מזמן אמת", גרסת שהר הינה בלתי קוהרנטית ומתאפיינת בסתירות ממשיות. אעמוד להלן על עיקרי הטעמים למסקנתי זו.

28.  כפי שצויין לעיל, פארג' טוענת כי בסמוך לאחר קבלת הודעת הזכיה והדרישה מצד מפעל הפיס להעמדת אב טיפוס, היא העבירה לשהר את פרטי הדרישה ביחס לעבודות שבאחריות שהר לצורך ביצוען, אולם שהר לא ביצעה את שהיתה מחויבת לו. בהמשך, לאחר שפארג' נאלצה לבצע את השלב הראשון של הפיילוט ללא מעורבות שהר אלא באמצעות גורם מקצועי אחר אשר אליו פנתה על מנת שיבצע עבורה את חלקה של שהר, נערך ביקור של מפעל הפיס בנגריה, לאחריו העביר מפעל הפיס רשימה של דרישות ועדכונים, שאף היא הועברה ע"י פארג' לשהר. אולם גם הפעם לא בוצעו העבודות על-ידי שהר. לטענת פארג', משך תקופת הפיילוט פנה סוהיל לשהר מספר פעמים על מנת לבצע את חלקה בעבודה הנדרשת, אולם לא זכה לשיתוף פעולה מצידה. גרסה זו פורטה בתצהיר העדות הראשית של סוהיל, והיא לא התערערה בחקירתו הנגדית. היא אף נתמכת במסמכים שצורפו לתצהיר סוהיל. אלו כוללים העתק פניה בדואר אלקטרוני מסוהיל לרונן מיום 31.03.10, בה נמסר כי יש לבצע חנות לדוגמא עבור מפעל הפיס עד יום 8.4.10. כן צורף העתק מייל נוסף מיום 01.04.10 מסוהיל לרונן, בו התבקשה שהר להתקין רכיבים שונים שבאחריותה לטובת החנות לדוגמה בשלב הפיילוט (נספחים ג' ו- ד' לתצהיר סוהיל). בנוסף צורף מסמך של מפעל הפיס ובו פירוט התיקונים שנדרשו על-ידו ביחס לדגם הפיילוט, בעקבות ביקור מפעל הפיס בנגריה מיום 12.4.10, ומייל שנשלח מסוהיל לרונן בעניין זה ביום 21.4.10 בצירוף המסמך האמור (נספחים ה' ו- ו' לתצהיר סוהיל). מסמכים אלה מתעדים "בזמן אמת" פניות של סוהיל לרונן לצורך ביצוע חלקה של שהר בעבודות שנדרשו לפיילוט. המסמכים האמורים משתלבים היטב עם גרסתו של סוהיל באשר להשתלשלות העניינים מול שהר באותה עת, ותומכים בה.

29.  מנגד, גרסת שהר באשר להתרחשות בתקופת הפיילוט הינה בלתי עקבית ובלתי משכנעת. העדים מטעמה סתרו בעדותם את המתואר בכתב התביעה ובחקירתם הנגדית סתרו את האמור בתצהירי העדות הראשית שלהם, מבלי שניתן כל הסבר סביר לשינויים בגרסאות.

30.  לפי הנטען בכתב התביעה, פארג' פעלה באופן חד-צדדי בנוגע למכרז, מבלי שפנתה לשהר ומבלי שעירבה אותה כלל לאחר הזכיה במכרז. כך, בסעיף 13 לכתב התביעה נטען כי פארג' הגישה את מועמדותה למכרז "באופן חד-צדדי". בסעיף 23 לתצהיר רונן שצורף לכתב התביעה נאמר כי פארג' החלה עבודתה במכרז מבלי לשתף את שהר בדבר תוך שהמצהיר מביע תמיהה הכיצד יכולה היתה שהר לבצע עבודה וזאת - "מבלי לקבל עדכון שאכן הנגריה זכתה במכרז, איך אפשר לבצע עבודה מבלי שהנגריה מוכנה לשלוח לשהר את הסכם העבודה שלה מול מפעל הפיס, איך אפשר לבצע עבודה מבלי שהנגריה מעדכנת ולו בפרט אחד בעניין המכרז שזכתה בו" (סעיף 25 לתצהיר).

אמירות גורפות אלה, מהן עולה כי שהר לא עודכנה בדבר עצם הזכיה במכרז ולא עודכנה כלל ביחס לעבודות הנדרשות, כפי שנטענו בכתב התביעה, נסתרות באמור בתצהירים ובעדויות מטעם שהר עצמה. כך, הן רונן והן דוד העידו כי סוהיל הודיע להם על הזכיה במכרז, ובלשונו של רונן בתשובתו לשאלה אם ידע שפארג' זכתה במכרז: "רק שסוהיל הודיע לי. אולי בסוף מרץ, תחילת אפריל. הוא מיד התקשר ואמר שזכינו ואמר שיהיה לנו בהצלחה" (עמ' 32, ש' 15-16. ראו גם סעיף 9 לתצהיר העדות הראשית של דוד. ההדגשה הוספה). הדברים אינם עולים בקנה אחד עם הטיעון הגורף והמוקצן בכתב התביעה בו תואר מצב של התנכרות מוחלטת מצד פארג' להסכם בין הצדדים החל מהרגע הראשון.

31.  אשר לגרסה בתצהירי העדות הראשית, זו נסתרה בחקירה הנגדית. בתצהיר העדות הראשית שלו הצהיר רונן כי: "לא יכולה להיות מחלוקת כי, מיום החלטת הנגרייה על הגשת התביעות נגד שהר ולמעשה פיצוץ המערכת העסקית בין הצדדים (בסביבות חודש מרץ 2010) ועד לשליחת מכתב הביטול בפועל בחודש יולי 2010 לא פנתה הנגרייה לשהר בבקשה ו/או דרישה ו/או התראה לקיום הליך כלשהו של המכרז השני" (סעיף 64, ההדגשה הוספה). עוד נאמר בתצהיר כי "הנגרייה לא הודיעה לשהר כלל על בניית הדגם" (סעיף 78 לתצהיר). כן הצהיר רונן בתצהירו אודות שיחה שהתקיימה בינו לבין סוהיל לאחר הזכייה במכרז, שתוכנה תואר על-ידו באלה המילים:

"השיחה השלישית התקיימה (פעם נוספת) עם סוהיל, בשיחה זו שאלתי את מר סוהיל לפשר העובדה כי עבודות המיתוג של הפיילוט כהליך מקדים לביצוע העבודות בהם זכינו במכרז לא הועברו לידינו, כמתחייב בהסכם? תשובתו היתה כי זה שולי וכי זוכה אחר יבצע עבודה זו. לעניין זה השבתי לו כי אין זה מקובל עלי והדבר מנוגד להסכם בינינו. תשובת מר סוהיל היתה כי "זה בגלל לחץ של זמן וזה מה שיש", כיוון שלא היה מדובר בייצור הסדרתי אלא רק באב טיפוס, והוא אמר לי שאין בכך מאומה החלטתי שאין טעם לעלות לטונים של עימות ו/או ויכוח הנחתי זאת בצד" (סעיף 51(ג) לתצהיר רונן).

הינה-כי-כן, לפי גרסה זו מלכתחילה לא הודיעה פארג' לשהר דבר לעניין הפיילוט והדרישות במסגרתו, ורק בעקבות פניית רונן לסוהיל על מנת לברר מדוע זה לא מקבלת שהר עבודות לביצוע בפיילוט, הסתבר לשהר כי פארג' מבצעת את העבודות באמצעות גורם אחר. סוהיל הסביר כי עשה כן בשל לחץ זמן, ואילו רונן הביע בפני סוהיל את חוסר הסכמתו לכך שכן הדבר מנוגד להסכם בין הצדדים, אולם בפועל השלים עם המהלך שנקט סוהיל.

תיאור שונה בתכלית נשמע מפי רונן בחקירתו הנגדית. לפי עדותו בחקירה הנגדית, הצדדים הסכימו ביניהם כי הפיילוט הראשון יבוצע על-ידי פארג' בלבד. משנשאל מדוע הוחלט כך השיב: "כי זו היתה תקופה מאוד לחוצה, טרום פסח. החלטנו שהוא יבצע את זה" (עמ' 33, ש' 4). ובהמשך העיד כך:

"ש. סוכם שהוא יעשה את זה כי אתם הייתם עסוקים, למה הייתם עסוקים?

ת. העיתוי לא היה מוצלח, זה היה לקראת החג. הבעיה היתה בלוחות הזמנים שהיה צריך את זה.

ש. ולא היתם מסוגלים לעמוד בלוחות הזמנים?

ת. העדפנו שלא. זה קצה קצהו של העבודה של אב טיפוס. לא ייחסתי לזה חשיבות ודבקנות שזה הר גורל, מצד שני, היינו בלחץ מאוד גדול ואם יכולנו לא לבצע את זה בעיתוי הזה, לא ראיתי בזה בעיה. .." (עמ' 33, ש' 16-22).

מגרסה זו עולה כי היתה מלכתחילה הסכמה הדדית לביצוע הפיילוט כולו על-ידי פארג', כולל החלק שבאחריות שהר, כי הדבר נעשה בשל אילוצי זמנים של שהר דווקא, ולא של פארג', וכי מבחינת רונן לא היתה בכך כל בעיה. הדברים סותרים את הגרסה בתצהיר כפי שצוטטה לעיל, לפיה פארג' לא הודיעה לשהר כלל על בניית הדגם, ביצועו על-ידי פארג' בלבד היה פרי החלטה ואילוציה שלה, דבר ששהר התנגדה לו תחילה וראתה בו כמנוגד להסכם. בסתירה זו הודה אף רונן עצמו בעדותו, ובלשונו: "זה לא מסתדר, אז יכול להיות שיש לי כשל בזיכרון" (עמ' 34, ש' 11-14).

32.  יצויין כי גרסתו של רונן, כפי שהועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית, אף איננה מתיישבת עם עדותו של דוד. דוד העיד כי הוא עצמו לא היה מעורב באופן פעיל בשלבי הביצוע, וכי האינפורמציה הרלוונטית נמסרה לו בעיקרה על-ידי רונן. לדבריו, למיטב זכרונו אמר לו רונן כי לא הגיעה כל דרישה מפארג' לבצע עבודות בפיילוט (עמ' 45, ש' 1-2). אין בעדותו של דוד כל זכר לתיאוריו של רונן בדבר הסכמה שהתגבשה עם סוהיל לביצוע עבודות הפיילוט על-ידי פארג' בלבד. נזכיר כי שאלת נסיבות אי-ביצוע חלקה של שהר בעבודות במסגרת הפיילוט, הינה שאלה מהותית במחלוקת, וכי הטענה למחדל של שהר בעניין זה נטענה כבר בהודעת הביטול של ההסכם כעילה לביטול. הדעת נותנת כי ככל שגובשה הסכמה בין הצדדים בדבר ביצוע הפיילוט על-ידי פארג' בלבד בשל אילוצי עומס של שהר, כפי שנטען ע"י רונן בחקירתו, הדבר היה מדווח על-ידו ליו"ר שהר – דוד, ולו לאחר הגעת מכתב הביטול.

33.  לכך יש להוסיף כי לא היתה בפי העדים מטעם שהר התייחסות משכנעת להודעות הדואר האלקטרוני שצורפו על-ידי פארג', המתעדות את פניות סוהיל לרונן בנוגע לעבודות הנדרשות משהר במסגרת הפיילוט. בתצהירים מטעם שהר הוכחשה באופן גורף כל פניה מטעם פארג' או העברת מסמכים ודרישות מטעמה או מטעם מפעל הפיס (סעיף 71 לתצהיר העדות הראשית של רונן). אולם בחקירה הנגדית לא שלל רונן קבלת ההודעות מסוהיל, אלא ציין כי הוא לא זוכר אם קיבלן וכי לא בדק זאת (עמ' 34, ש' 21-26). בהמשך, משנשאל רונן אם קיבל את מכתב ההתראה שצירף סוהיל לתצהירו (עניין בו נדון בהמשך), שלל זאת באופן נחרץ תוך שערך השוואה בין נושא מכתב זה לבין הודעות דואר אלקטרוני, כך: "כאשר ראינו באחד מכתבי הטענות שזה מופיע כנספח כזה (הכוונה למכתב ההתראה, ע.ג), בניגוד למייל שיכול להיות שכן ראיתי והתעלמתי כי הייתי בלחץ עצום של עבודה, זה באופן וודאי מסמך שלא התקבל אצלינו" (עמ' 36, ש' 18-20. ההדגשה הוספה). התייחסות רונן לנושא קבלת הודעות הדואר האלקטרוני מסוהיל רחוקה איפוא מלהיות חד-משמעית.

34.  נוכח כל המקובץ, אינני רואה לקבל איזה מן הגרסאות שהושמעו מצד שהר בסוגייה שלעיל, כפי שהשתנו והתעדכנו במהלך ההליך. מסקנתי היא שיש להעדיף בנקודה זו את גרסתו של סוהיל, שהיתה עקבית מלכתחילה ונתמכת בראיות שצירף.

35.  יצויין כי אף שהסכם 2010 לא מציין במפורש מהן העבודות שנדרשות מכל אחד מהצדדים, עולה מטיעוני הצדדים כי אין כל מחלוקת שחלוקת העבודה היתה בהתאם לפירוט שנערך בהסכם ביחס לחלוקת התמחור. דהינו – על פארג' היה לבצע את עבודות הנגרות, ועל שהר היה לבצע את יתר העבודות "לרבות פולי קרבונט, מיתוג, דפוס, זכוכיות וכד" (סעיף 1 להסכם). אין גם חולק כי חלוקת העבודה בין הצדדים לפי ההסכם התפרשה גם על שלב הפיילוט (ראו סעיף 51(ג) לתצהיר רונן, אשר מייחס לסוהיל אי-קיום ההסכם בשל ביצוע עבודות שהר בפיילוט באמצעות גורם אחר).

36.  המסקנה מהמקובץ היא כי שהר לא ביצעה את חלקה בעבודות שנדרשו על-ידי מפעל הפיס במסגרת הפיילוט, לפי חלוקת העבודה שערכו הצדדים בהסכם, על אף שנדרשה לעשות כן. בכך הפרה שהר את ההסכם.

ביטול ההסכם – האם כדין:

37.  השאלה הבאה שיש לבחון הינה האם ביטול ההסכם על-ידי פארג' עקב ההפרה מצד שהר נעשה כדין. שאלה זו תחתך בהתאם להוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק התרופות, הקובעים כדלקמן:

"7. (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.

(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול. ...

8. ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה; אולם במקרה האמור בסעיף 7(ב) ובכל מקרה אחר שהנפגע נתן למפר תחילה ארכה לקיום החוזה - תוך זמן סביר לאחר שחלפה הארכה."

38.  ככל שענייננו בהפרה יסודית של ההסכם על-ידי שהר, זכאית היתה פארג' לבטל את ההסכם עקב כך (בכפוף לדרישת סעיף 8 ודרישת תוה"ל). ככל שההפרה איננה יסודית, זכות הביטול כפופה למתן אורכה לקיום החוזה עובר לביטולו. אציין כי נוכח מסקנתי שתפורט בהמשך בדבר מתן אורכה לשהר לקיום חיוביה, אין נפקות של ממש לשאלת סיווג ההפרה בענייננו. אולם משהצדדים חלוקים בסוגייה זו וטענו לגביה, אדון בה להלן.

הפרה יסודית?

39.  בבסיס ההבחנה בין הפרה יסודות להפרה שאיננה יסודית ניצבת ההנחה כי ישנן דרגות שונות של חומרה של הפרות חוזים, וכי רק החמורות בהן מצדיקות זכות ביטול חד-צדדית ומיידית של החוזה. המבחן הינו אובייקטיבי; האם אדם סביר בנעלי הנפגע שהיה יודע בעת כריתת החוזה על ההפרה שארעה ועל תוצאותיה, היה מתקשר בחוזה. הפסיקה קבעה כי "אין די בסתם הפרה של החוזה כדי להצדיק את ביטולו" וכי "ההצדקה ליתן בידי הנפגע את הזכות לביטול החוזה באופן מיידי ראוי לה כי תקום מקום בו ההפרה הינה משמעותית וחמורה ואילו כאשר מדובר בהפרה מינורית אין לאפשר הסתלקות חד-צדדית ומיידית של הנפגע מן החוזה" (ע"א 7862/11 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ ואח' נ' מרקור (פורסם במאגרים) (2013), פסקה 25; ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' ניאגו ואח' (פורסם במאגרים) 3013), פסקה 8). לצורך הכרעה בשאלת סיווג ההפרה יש לשקול את מכלול הנסיבות בהקשרן, את עוצמת חומרת ההפרה וכן את "מידת הפגיעה הנגרמת בעטיה לאינטרס הקיום של הנפגע תוך התחשבות, בין היתר, במידת יכולתו של הנפגע לתקן את נזקי ההפרה לאחר שהתרחשה" (ע"א 7403/11 לעיל, פסקה 10).

40. שהר טוענת כי אין מדובר בהפרה יסודית של ההסכם בשים לב לכך שההפרה מתייחסת לאי-ביצוע עבודות מינוריות, בהיקף שהוא בטל בשישים לעומת היקף המכרז ובשלב מקדמי של פיילוט בלבד. סבורני כי בטענות אלה, כשלעצמן, אין כדי ללמד על היות ההפרה בלתי יסודית, וזאת ממספר טעמים.

ראשית, היקף העבודה של שהר לעומת זה של פארג בהתקשרות מול מפעל הפיס מלכתחילה הינו קטן בהרבה, כאשר אין חולק כי הרכיב הדומיננטי של העבודות במכרז היה עבודות נגרות (שבאחריות פארג'). את ההפרה יש לפיכך לבחון ביחס למטלה החוזית של שהר כפי שהוגדרה בהסכם, ואת שאלת היותה יסודית או לא יש לקבוע בשים לב למכלול נסיבות המקרה ובהתאם למבחנים שצויינו לעיל.

שנית, בניגוד למשתמע מטענות שהר כאילו מדובר בשלב מקדמי וזניח ביחס להתקשרות בכללותה, עולה מהראיות כי שלב הפיילוט הינו שלב מהותי בהתקשרות מול מפעל הפיס ובהיתכנות למימושה. לעניין זה קובע סעיף 13.10 לתנאי המכרז השני, המגדיר את הדרישה מהזוכה להעמדת אבות-טיפוס של הפריטים נשוא המכרז בתוך זמן קצר לאחר הזכיה (קרי – שלב הפיילוט), כי עמידה בהצלחה בדרישות מפעל הפיס בעניין זה מהווה תנאי מוקדם למימוש הזכייה (נספח א' לתצהיר סוהיל). עוד קובע הסעיף כי אי-עמידה בהתחייבות הזוכה בהקשר זה תהווה הפרה יסודית של ההסכם ומפעל הפיס יהיה רשאי עקב כך להביא את ההתקשרות אל סיומה לאלתר (תנאי המכרז צורפו כנספח א' לתצהיר סוהיל). אין מדובר לפיכך בעניין זניח או מינורי ביחס להיקף המכרז כולו, כי אם בשלב מהותי במימוש הזכייה מול מפעל הפיס, וכנגזר מכך גם במימוש ההסכם בין הצדדים.

41. עם זאת, סבורני כי בהתבוננות במכלול הנסיבות ובהתאם לאמות-המידה כפי שנקבעו בפסיקה וצויינו לעיל, המסקנה היא כי אין מדובר בהפרה שיש לסווגה כיסודית, וכנובע מכך – כהפרה המקימה זכות ביטול מיידית ללא מתן אורכה לקיום.

ראשית, כפי שפורט לעיל, עקב כך ששהר לא ביצעה את חלקה בעבודה במסגרת הפיילוט, השלימה פארג' את החסר תוך היעזרות בגורם מקצועי אחר. סוהיל בעדותו לא ידע לספק פרטים של ממש ביחס לעלות עבודה זו, ועלה מעדותו כי בפועל הוא לא שילם עבורה עד היום (למעט רכיב זכוכית) (עמ' 51, ש' 22-27). עולה מכך שנזקי ההפרה היו נקודתיים וניתנים לתיקון, ובנסיבות אלה ניתן היה להגן על אינטרס הקיום של פארג באמצעות התחשבנות כספית.

שנית, פארג' הפנתה למכתב מפעל הפיס מיום 30.5.10, בו התרה מפעל הפיס כי קיים איחור ניכר בביצוע הפיילוט, דרש כי העבודה תושלם "עוד השבוע" והודיע כי עקב העיכוב המתמשך בהשלמת הפיילוט הוא ישקול לנקוט נגד פארג' בצעדים חריפים (נספח ז' לתצהיר סוהיל). ככל שהיה מוכח כי הרקע למכתב האמור הוא מחדליה של שהר בקיום התחייבותה, הייתי נוטה לראות בכך נתון בעל חשיבות לסיווג ההפרה כהפרה יסודית. ברם הדבר לא הוכח. לא הוצגו ראיות שיש בהן ללמד על כך שמקור העיכוב בהשלמת הפיילוט היה אי-ביצוע חלקה של שהר בלבד, להבדיל מהחלק שבאחריות פארג'. עיון בדרישות שהעביר מפעל הפיס עובר למכתב האמור מעלה כי מדובר ברשימה ארוכה של דרישות, מבלי שהוברר מה חלקה של שהר בדרישות האמורות, וחלק גדול מהן נחזה כמתייחס לעבודות נגרות (שבאחריות פארג'). לא הוכח לפיכך כי שהר בהתנהלותה גרמה בפועל לעיכוב שהיה בו להעמיד בסכנה את מימוש הזכייה במכרז ואת ביצוע הפרוייקט.

שלישית, סבורני כי בבחינת יסודיות ההפרה בענייננו יש אף לתת משקל למהות ההסכם בין הצדדים. הצדדים הסכימו לשתף פעולה ביניהם לצורך זכיה במכרז ולביצוע משולב של העבודות לפיו. מדובר בהסכם הצופה עבודה משותפת למשך זמן – לכל הפחות שנה (עם אפשרות להערכת ההסכם עם מפעל הפיס לשנתיים נוספות). במאפייני התקשרות אלה, אי-עמידה של אחד הצדדים במטלותיו בתחילת הדרך, ככל שאין מדובר בעוצמה המסכנת את מימוש ההתקשרות ומעקרת את בסיסה, אין הצדקה להכיר בזכות ביטול מידית לצד השני ללא מתן הזדמנות לצד השני לתקן את הפרתו.

42. נוכח כל המפורט מסקנתי היא שהפרת שהר את ההסכם לא היתה בגדר הפרה יסודית.

הפרה לא יסודית – מתן אורכה לקיום:

43. היות ההפרה הפרה לא יסודית אין משמעה כי על הנפגע להבליג עליה וכי לא קמה לו זכות לבטל את החוזה עקב הפרת הצד השני את התחייבותו. אלא שתנאי לזכות זו הינה מתן אורכה למפר לקיים את חיובו, ואי-ניצולה על-ידי המפר. בכף מושג איזון בין האינטרסים המעורבים ונשמרת מידתיות בהתאמת התרופה להפרה. ראו לעניין זה בספרם של ג' שלו וי' אדר דיני חוזים – התרופות (תשס"ט), בעמ' 607, כדלקמן:

"ההיגיון הטמון בדרישה זו הוא פשוט: מחד גיסא, מאחר שההפרה אינה יסודית, אין זה ראוי לאפשר לנפגע להשתחרר מן החוזה בלי לתת למפר הזדמנות לחזור בו מן ההפרה ולסלק את פגיעתה באינטרס הקיום של הנפגע. מתן כוח לנפגע לבטל את החוזה בנסיבות שבהן ההפרה אינה יסודית – מוסכמת א מסתברת – יהווה תגובה בלתי מידתית, שאינה עולה בקנה אחד עם חומרת מעשיו או מחדליו של המפר.

ברם, מאידך גיסא, גם אין זה סביר לחייב את הנפגע לקבל את ההפרה כמות שהיא ולהמשיך בקיום חיוביו שלו כאילו לא קרה דבר. זכותו לתבוע, כתנאי להמשך קיום חלקו שלו בעסקה, את החזרת שיווי המשקל החוזי על כנו. זאת, באמצעות דרישה מן המפר לחזור בו מההפרה ולתקן את נזקיה. ריצויה של תביעה זו הוא המפתח לקביעת עתידו של החוזה; יפעל המפר בהתאם לדרישת הנפגע – יושב בכך הסדר החוזי על כנו, והנפגע לא יוכל עוד לבטל את החוזה בשל ההפרה הנדונה; לא ימצה המפר את ההזמנות שניתנה לו – רשאי הנפגע לראות בכך התנהגות המשמיטה באורח סופי את בסיס האמון שבין הצדדים והמצדיקה את ניתוקו הסופי של הקשר החוזי". (ההדגשה הוספה).

44.  לטענת פארג', היא נתנה אורכות לשהר לקיים את חלקה בעבודה בפיילוט בהתאם להתחייבותה, וזאת הן בפניות בעל-פה והן בפניה בכתב.

45. אשר לפניה בכתב, הגישה פארג' כראיה מכתב שלטענתה נשלח לשהר, כנספח ח' לתצהיר סוהיל. במכתב האמור, לאחר פירוט מחדליה של שהר בביצוע הפיילוט, צויין כך:

"מכל הדברים שתוארו עד כה ועד לשלב זה של עבודות שבוצעו רואים אותך כמתנהג מחוץ לפרוייקט!, חשוב לנו לדעת עמדתך ומה תוכניותיך להמשך הפרויקט.

אני נותן לך אורכה של יומיים בלבד להגיע אלי לנגריה כדי לראות מה עושים בעניין זה. באם לא תגיע לנגריה, ואני מדגיש להגיע לנגריה, אני רואה אותך חסר אחריות ומחוץ לפרוייקט".

  לטענת סוהיל, מכתב זה נשלח לשהר בפקס על-ידי מזכירתו. שהר מכחישה מכל וכל קבלת המכתב האמור. לטענת רונן בעדותו, לא נמצא אצל שהר מכתב זה, והוא נחשף אליו לראשונה בעת שצורף כנספח בהליכים המשפטיים (עמ' 36, ש' 9-12).

46.  עיון במסמך מעלה כי הוא נושא תאריך 8.6.10. בתחתית הדף נראית חותמת משלוח בפקס הנושאת תאריך 17.6.10 בשעה 20:00. אין ציון של מספר הפקס אליו נשלח המכתב.

47.  סבורני כי אין בתשתית הראייתית שהונחה בפני כדי להוכיח ברמת ההסתברות מספקת כי המכתב אכן שוגר בפועל לשהר, כטענת פארג'. כאמור לעיל, מספר הפקס אליו שוגר המכתב איננו מצויין על-גבי המכתב. פארג' מפנה בעניין זה לדמיון בין חותמת הפקס על גבי המכתב לבין זו המופיעה על גבי מכתב הביטול שנשלח לשהר בפקס ואין חולק כי הגיע ליעדו, אולם לא די בדמיון זה להוכחת משלוח הפקס לשהר, מה גם שאין זהות בין השניים. שולחת הפקס, שהיא גיסתו של סוהיל העובדת עמו (עמ' 58), לא הובאה לעדות. אין בידי פארג' כל אסמכתא כי המכתב נשלח בפועל למשרדה של שהר, לא כל שכן התקבל. באופן תמוה המכתב האמור אף לא נזכר בהודעת הביטול של ההסכם מיום 14.7.10. בהתחשב בכל אלה, אין בידי לקבוע בהטיית מאזן ההסתברויות כי המכתב האמור אכן נשלח למשרדה של שהר.

48.  עם זאת, סבורני שאין בכך כדי להביא למסקנה כי לביטול ההסכם לא קדמה אורכה שניתנה לשהר לבצע את חלקה בעבודות הפיילוט. בתצהיר העדות הראשית שלו העיד סוהיל כי הוא פנה חזור ונשנה לשהר על מנת שתקיים את חלקה בעבודה בתקופת הפיילוט, וזאת במסגרת שיחות, טלפונים וביקורים אצל שהר, לרבות לאחר מחדלה של שהר מלבצע את חלקה בשלב הראשון של הפיילוט (לאחריו ביקר מפעל הפיס בנגריה והעביר דרישות לתיקונים והשלמות) (סעיף 27 לתצהיר). על גרסתו זו חזר בחקירתו הנגדית (עמ' 51,ש' 8-10, עמ' 55 ש' 9-14), והיא לא התערערה. כאמור לעיל, במחלוקת העובדתית בין הצדדים בשאלה האם פנתה פארג' לשהר בדרישה כי תבצע את חלקה בעבודות הפיילוט, מצאתי כאמינה את גרסת סוהיל, תוך העדפתה על-פני גרסת שהר שהיתה בלתי עקבית ורוויה בסתירות. בנסיבות אלה אני רואה לקבל את עדותו של סוהיל בדבר פניותיו לשהר לרבות בעל-פה על מנת שתבצע את חלקה בעבודות ובניסיון להשיג שיתוף פעולה מצידה במילוי התחייבויותיה. אציין כי גרסת סוהיל בדבר פניותיו החוזרות בעל-פה לשהר, פורטה עוד במכתב הנושא תאריך 8.6.10 שצויין לעיל. אף שכאמור לא הוכח כי המכתב נשלח בפועל לשהר, אינני רואה יסוד לפקפק בעדותו של סוהיל כי המכתב אכן נכתב באותה תקופה "ובזמן אמת", ובפרט כשהמכתב הנ"ל נושא חותמת פקס מאותה עת (מיום 17.6.10). במכתב האמור מתאר סוהיל את פניותיו החוזרות לשהר, הבטחותיה לביצוע והתעלמותה ממנו, כך:

"מאז שהתחלתי לבצע האב טיפוס הראשון של מפעל הפיס ואני פונה אליך להגיע לנגריה שתשתף פעולה בקשר לדברים המוטלים עליך ואתה לא מגיע גם שנסעתי אליך למפעל בעמק חפר ודיברנו על אותו נושא והבטחת לי שוב שתגיע לנגריה אך לא הגעת ואז טלפנתי אליך שוב והבטחת שוב שתגיע למחרת אך גם הפעם לא הגעת, והחמור מזאת אני מתקשר אליך ואתה לא עונה לטלפונים שלי. ..."

הדברים משתלבים כאמור עם עדותו המאוחרת של סוהיל בעניין זה במסגרת ההליך דנן.

49. בהתאם לפסיקה, מתן אורכה לקיום החוזה איננו מחייב הודעה פורמאלית בכתב אלא יכול שיעשה בכל דרך. ראו לעניין זה ע"א 10258/06 Bieiioni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע 01983) בע"מ (פורסם במאגרים) (2009), כדלקמן:

"הכלל שנקבע בפסיקה הוא, כי הודעת ארכה תוכל להינתן בכל דרך – בעל פה, בכתב או אף בהתנהגות; אין נדרשת לה פורמליות מיוחדת, אלא כל מעשה שבגדרו מאפשר הנפגע למפר לתקן את ההפרה הוא בגדר ארכה (ע"א 207/76 הרשקו נ' יעקב וכטרף פ"ד לא)2) 85, ע"א 464/81 שמיר נ' הוך, לעיל; ע"א 283/81 ג'קוב קומפני נ' החברה לפיתוח חוף אילת, פ"ד לז(3) 658, 887; ע"א 291/82 פישברג נ' דים, פ"ד לט(2) 625, 631). כך, הסכמת גלובל לביקורי הטכנאים מטעם ביאלוני בדצמבר 1998 וינואר 1999 היתה בגדר מתן ארכה, וכך גם הסכמת גלובל להחלפת תוף המכונה בפברואר 1999. אלה היו מתן הזדמנות לביאלוני לתקן את המכונה, ובכך לתקן את ההפרה. אף שלא נאמר מפורשות על ידי גלובל כי המדובר בארכות, הדבר משתמע מההקשר ומהנסיבות" (פסקה מ', ההדגשות הוספו).

ראו גם: ע"א 7021/12 שיכון דיירים בע"מ נ' ימיני (פורסם במאגרים) (2014), עמ' 13 לפסה"ד והאסמכתאות שם).

בענייננו, עולה כאמור מעדותו של סוהיל כי הוא פנה לשהר בכתב ובעל-פה במהלך שלבי הפיילוט על מנת שתקיים את חיוביה, לרבות לאחר קבלת הערות מפעל הפיס לשלב הראשון של הפיילוט ולאחר מחדלה של שהר מלבצע את חלקה בשלב הראשון. מדובר כאמור בעבודה תחומה "ולחוצה" בזמן מבחינת דרישות הביצוע של המזמין, ופניותיו החוזרות של סוהיל במהלך תקופה זו משקפות בנסיבות מתן אורכה לשהר לקיים את התחייבותה ואת חלקה על-פי ההסכם בין הצדדים, אלא שהדבר לא נוצל על-ידי שהר שהתעלמה כליל מחלקה בביצוע לפי המוסכם בין הצדדים.

יצויין כי במקביל לביצוע הפיילוט, "התפוצצה" מחלוקת שהיתה בין הצדדים בקשר לביצוע הסכם 2008, לגביו טענה סוהיל כי שהר נותרה חייבת לה כספים עבור עבודתה, ואילו שהר טענה לנזקים שנגרמו לה עקב ליקויים בעבודת פארג'. ביום 20.5.10 הגישה פארג' בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקול על זכויותיה של שהר במפעל הפיס מכוח המכרז הראשון (נשוא הסכם 2008), בקשה שהתקבלה, וסמוך לאחר מכן הגישה את תביעתה בת.א 32678-5-10 בגין החוב הנטען ביחס להסכם 2008. בשלב זה, כאמור לעיל, עדיין התנהל הפיילוט ביחס למכרז השני. צוו העיקול שניתן כנגד שהר נתפס מצידה "כבעיטה בראש", כלשונו של רונן בעדותו (עמ' 36, ש' 1-2). נראה כי מהלך זה נתפס מצד שהר "כהכרזת מלחמה" ביחסי הצדדים, והשפיע על התנהלותה בכל הנוגע לאי-שיתוף פעולה עם פארג' ביחס להשלמת הפיילוט, שבאותה עת עדיין התנהל תוך שמפעל הפיס מתריע במקביל כי קיים עיכוב בהשלמתו וכי יבחן לנקוט בצעדים נגד פארג' עקב כך.

50. מכאן לטענת שהר כי הודעת הביטול, כפי שניתנה ביום 14.7.10, לא היתה בתוך זמין סביר, כדרישת סעיף 8 לחוק התרופות. גם טענה זו אינני רואה לקבל. ההפרה בעניינו היתה לאורך ביצוע תקופת הפיילוט. תקופה זו ראשיתה בסוף חודש מרץ 2010, לאחר הזכיה במכרז ופניית מפעל הפיס לפארג'. מועד סיומה המדויק לא הובהר בראיות הצדדים, ברם נוכח העובדה כי ביום 30.5.10 התריע מפעל הפיס בפני פארג' אודות קיומו של עיכוב ודרש כי העבודות יסתיימו "עוד השבוע", ניתן להניח בגדר הנחה סבירה כי הפיילוט הסתיים במהלך המחצית הראשונה של חודש יוני 2010. אינני רואה בעניין זה לקבל את טענת שהר כי תקופת העבודה על הפיילוט היתה שבועיים בלבד, בהסתמך על תשובת סוהיל ביחס לשאלה שעניינה היתה זמן עבודה "נטו" על הפיילוט "מבוקר עד ערב" (עמ' 64, ש' 17-18). הפיילוט בוצע בשלבים, תחילה על בסיס דרישות מפעל הפיס שהועברו בסוף חודש מרץ 2010, ולאחר מכן על בסיס הדרישות שהועבר ממפעל הפיס בעקבות ביקורו בנגריה בחודש אפריל 2010. אין זה סביר להתייחס לעבודה נטו "מבוקר עד ערב" בנסיבות אלה, ובפועל כאמור עולה מהראיות כי דרישות מפעל הפייס ביחס לפיילוט לא מולאו לכל המוקדם עד ליום 30.5.10 (מועד מכתב ההתראה של מפעל הפיס בגין העיכוב). אין לבוא בטרוניה לפארג' על כך שלא פעלה לביטול ההסכם כבר בשלב הראשון של הפיילוט אלא ניסתה להשיג שיתוף פעולה עם שהר בהמשכו. אף אין לבחון את הזמן הסביר למשלוח הודעת ביטול מיום שליחת הודעת הדואר האלקטרוני מיום 21.4.10 (נספח ו' לתצהיר סוהיל) כפי שטוענת שהר, שכן כפי שפורט לעיל, וכפי שצויין גם במכתב הביטול, לאחר מכן היו פניות חוזרות של סוהיל בעל-פה לשהר, שלא נענו. הודעת הביטול ניתנה ביום 14.7.10, בעוד שהשלב השני של הפיילוט הושלם – באמצעות אחר – כחודש לפני כן. אין מדובר בתקופת זמן בלתי סבירה בנסיבות שיכולה היתה לאותת לשהר כי פארג' מוותרת על זכות הביטול עקב ההפרה.

51. בסיכומיה לא טענה שהר לתחולת סעיף 7(ב) לחוק התרופות, הקובע כי הפרת החוזה לא תהווה עילה לביטולו, אף אם הביטול נעשה כדין, וזאת כאשר "בנסיבות העניין היה ביטול החוזה בלתי צודק". יש לציין עם זאת, כי שהר העלתה טענות עובדתיות שונות הרלוונטיות – במהות - לסייג הצדק, כגון הטענה כי במסגרת ההתקשרות בין הצדדים היא גילתה סודות מסחריים לפארג', הטענה כי פארג' לא יכולה היתה לזכות במכרז ללא המידע הנ"ל והטענה כי ביטול החוזה לאחר הזכיה במכרז גרם לכך שנמנעה ממנה האפשרות להתמודד בו במתכונת אחרת.

בענייננו, אין מקום לבחון את ביטול ההסכם במבחני "סייג הצדק" הקבוע בחוק התרופות, וזאת נוכח המועד בו העלתה שהר לראשונה את טענותיה נגד הביטול. סעיף 7(ב) סייפא לחוק התרופות קובע כי: "לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול". הראציונל העומד בבסיס הוראה זו הוא צמצום אי-הוודאות וחוסר הבהירות אצל הנפגע באשר למצבו המשפטי בעקבות הודעת הביטול שנתן (ראו: שלו ואדר, עמ' 627). בענייננו, שהר לא הגיבה כלל להודעת הביטול לאחר משלוח המכתב מיום 14.7.10. גם במסגרת ההליכים המשפטיים האחרים בין הצדדים, לא טענה שהר דבר נגד הודעת הביטול (לרבות בתביעתה לפיצויים בת.א. 23637-01-12, בה כלל לא נזכרת הודעת הביטול). הטענה הראשונה כנגד ביטול ההסכם ע"י פארג' הועלתה על-ידי שהר במסגרת התביעה דנן, שהוגשה בפברואר 2014, כשלוש וחצי שנים לאחר הודעת הביטול, ולאחר שפארג' ביצעה את העבודות במכרז באמצעות אחרים. העלאת טענות נגד צדקת הביטול לאחר תקופת זמן כה ארוכה, איננה יכולה להיחשב כבאה בגדר זמן סביר כנדרש בסעיף 7(ב) לוק התרופות, והיא חוטאת בעליל לתכלית העומדת בבסיסו.

52. אתייחס עם זאת אף לטענות העובדתיות של שהר שנזכרו לעיל לגופן. מסקנתי היא כי טענות אלה לא הוכחו. הטענה בדבר גילוי סודות מסחריים לפארג' במסגרת תמחור ההצעה למכרז תוך ששהר מציגה בפני פארג' מידע על יסוד ניסיונה במכרז הראשון, הועלתה לראשונה בתצהירי רונן ודוד. אציין כי פארג' התנגדה להעלאת הטענה בעניין זה בטענה שמדובר בהרחבת חזית, טענה אותה דחיתי בהחלטתי מיום 13.8.14. אולם לגופה של הטענה, יש בעיתוי העלאתה, לראשונה בתצהירים ומבלי שיש לה זכר בכתב התביעה שנוסח בצורה מפורטת מאוד, כדי להעלות תהייה של ממש. בכל מקום, טענה זו, שהוכחשה על-ידי סוהיל, איננה מתיישבת עם העולה מהסכם 2010 עצמו, בו קבעו הצדדים במפורש כי פארג' תתמחר את עבודות הנגרות, ושהר תתמחר את יתרת העבודות (סעיף 1 להסכם). הטענה כי פארג' נסמכה על שהר בתמחור עבודות הנגרות במכרז, מנוגדת איפוא על פניה להסכם בין הצדדים, כאשר אין חולק כי ההסכם נחתם סמוך מאוד להגשת ההצעה במכרז כך שחזקה שהוא משקף את שנעשה בפועל על-ידי הצדדים באותה עת. גם הטענה כי לפארג' לא היה ידע רלוונטי משלה שהיה מאפשר לה לגשת בהצלחה למכרז השני ללא שהר, וזאת כאשר פארג' (ולא שהר) היא הגורם המקצועי העוסק בנגרות (שאין חולק כי הוא הרכיב הדומיננטי במכרז), איננה נראית משכנעת ולא הוכחה. אשר לטענה כי ביטול ההסכם לאחר הזכייה גרם לכך ששהר לא יכולה היתה לגשת בעצמה למכרז (באמצעות התקשרות עם גורם אחר חלף פארג', שכן נראה שאין חולק שהיא עצמה לא עמדה בתנאי הסף של המכרז), הרי שמדובר בתוצאה שהיא תולדה ממחדליה של שהר בתקופת הפיילוט כפי שפורט לעיל.

הטענה לחוסר תום-לב:

53. שהר טוענת כי ביטול ההסכם על-ידי פארג' נעשה של בתום-לב, ולפיכך אף אם ייקבע כי קוימו דרישות הדין ביחס לביטול ההסכם, מדובר בשימוש בזכות שלא בתו"ל. לעניין זה טוענת שהר, בנוסף לטענות שפורטו לעיל לעניין הסתמכות פארג' על מידע שמסרה לה שהר וזכייתה במכרז עקב כך, כי ביטול ההסכם על-ידי פארג' נעשה כתגובת נגד לעיכוב כספים על-ידי שהר בהתחשבנות בין הצדדים ביחס להסכם 2008 וכי פארג' פעלה מתוך נקמנות ועל מנת להכשיל את מימוש הסכם 2010.

54. לטענות בדבר חשיפת מידע ובדבר זכיית פארג' במכרז בהסתמך עליו, התייחסתי לעיל ואין צורך לחזור על הדברים. אשר לטענה כי ביטול ההסכם לא בא אלא על רקע המחלוקת בין הצדדים בקשר לעיכוב תשלומים לפארג' במסגרת ביצוע הסכם 2008, גם אותה אינני רואה לקבל. כפי שפורט לעיל, במישור העובדתי מצאתי כי יש להעדיף את גרסת סוהיל לפיה הוא פנה לשהר בדרישות חוזרות כי תקיים את חלקה בהסכם, על-פני גרסת עדי שהר. התנהלות זו מצד פארג' איננה מלמדת על ניסיון להתנער מההסכם בין הצדדים או לגרום להכשלתו, אלא על עמידה על קיומו ועל עבודה משותפת. הדבר בא ליד ביטוי אף במכתב סוהיל הנושא תאריך 8.6.10, שאומנם לא הוכח כי שוגר בפועל לשהר (בהיעדר אסמכתא למשלוח למספר הפקס של שהר), אך כאמור סבורני כי יש לראות בו ראיה "מזמן אמת" לאומד הדעת של סוהיל באותה עת. במכתב זה הדגיש סוהיל כי חרף הליקויים בהתנהלות ביחס להסכם 2010, והמחלוקות בין הצדדים ביחס להסכם 2008, אין מניעה להמשך בעבודה משותפת ביחס להסכם 2010, אך זאת ככל ששהר תקיים את חלקה בהתקשרות. נוכח העולה מהראיות, כי פעלה פארג' בניסיון להשיג שיתוף-פעולה מצד שהר, אינני מוצאת כי יש בעמידה על זכות הביטול הנתונה לה בדין משום חוסר תום-לב מצידה בנסיבות המקרה.

טענות נוספות:

55. לטענת שהר, ביטול ההסכם על-ידי פארג' היה בגדר הפרת הסכם לאור המנגנון לבירור מחלוקות שנקבע בסעיף 11 להסכם 2010, לפיו ימונו רוה"ח של הצדדים כדי להכריע במחלוקת וככל שלא תתקבל הכרעה ימונה בורר מוסכם. טענה זו לא ניתן לקבל. מנגנון מוסכם לבירור מחלוקות ככל שיתעוררו והסכמה לבוררות, אין משמעותם וויתור על זכות הביטול הנתונה לפי הדין במקרה של הפרת החוזה. בהתאם להלכה הפסוקה, הכרה בוויתור של צדדים לחוזה על תרופות הקבועות בדין בגין הפרתו, תעשה רק מקום בו התנאה כאמור נלמדת באופן ברור מלשון החוזה או נסיבות עריכתו (ע"א 7021/12 שיכון דיירים בע"מ נ' ימיני (פורסם במאגרים) (2014), פסקה 15 לפסה"ד). בענייננו אין כל קביעה מסוג זה. אין להסיק מכללא וויתור של הצדדים על תרופת הביטול הקבועה בדין מעצם קביעת מנגנון לבירור מחלוקות, בפרט כאשר המנגנון המדובר מבוסס על רואי-חשבון, באופן המלמד לכאורה על מנגנון ליישוב מחלוקות ביחס להתחשבנות כספית, להבדיל מאשר אירע בענייננו.

56. שהר טוענת כי פארג' הפרה של ההסכם בכך שלא פתחה חשבון בנק ייעודי משותף לקבלת התמורה ממפעל הפיס כפי שנקבע בסעיף 2 להסכם. הרלוונטיות של טענה זו לענייננו מוגבלת, שכן כאמור לאחר שפארג' ביטלה את ההסכם ממילא זהו הנתון העומד במרכז דיוננו, ולא טענות להפרות נגדיות קודמות לכך בזמן. מכל מקום, אינני סבורה כי אי-פתיחת חשבון כאמור מיד לאחר הזכיה ובמהלך תקופת הפיילוט, היה בגדר הפרת הסכם. ההסכם עצמו איננו קובע את המועד המדוייק בו יפתח החשבון. סוהיל העיד כי הוא עמד לפתוח חשבון כאמור במועד סמוך לתחילת קבלת ההזמנות ממפעל הפיס וקבלת התמורה, מועד מאוחר להשלמת הפיילוט, עמדה הנראית לי סבירה ביותר נוכח ייעודו של החשבון.

67. שהר בסיכומיה טוענת טענות נוספות לעניין עשיית עושר ולא במשפט וכן לביצוע עוולת התרמית על-ידי פארג'. המסד העובדתי לאותן עילות הוא זה שנטען בטענות שהר האחרות שנדונו לעיל, ומשמסד עובדתי זה לא הוכח הרי שלא מתקיימים יסודותיהן של עילות אלה.

סיכומם של דברים:

68. נוכח כל המקובץ, מסקנתי היא כי ההסכם בוטל כדין.

69. משכך, דין התביעה לפס"ד הצהרתי להידחות, וכך גם התביעה למתן חשבונות.

70. אשר על כן התביעה נדחית.

71. שהר תשא בהוצאות פארג' בהליך זה בסך 10,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ו, 22 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.