18 דצמבר 2013

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

הכרעת - דין

1. בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, בפתח הדברים אודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם על פי כתב האישום בהע"ז 33342-05-10 ולהרשיעם בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום בתיק 2071/09.

2. כנגד הנאשמים הוגשו שלושה כתבי אישום ( ת"פ 783/08, ת"פ 2071/09, הע"ז 33342-05-10) שעניינם העסקת עובדים זרים שלא כדין, עבירה על הוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א – 1991 והפרת חובת פיקוח בידי נושא משרה, עבירה על הוראות סעיף 5 לחוק.

על פי כתב האישום בת"פ 2071/09, ביום 5/8/03 העסיקה הנאשמת עובד זר, כמצויין בסעיף 5 לכתב האישום, שלא כדין.

על פי כתב האישום בת"פ 33342-05-10, ביום 3/6/06 העסיקה הנאשמת שני עובדים זרים, כמפורט בסעיף 5 לכתב האישום, שלא כדין.

3. הדיון בשלושת כתבי האישום אוחד בהתאם להחלטת בית הדין מיום 25/1/11.

4. כתב האישום בת"פ 783/08 נמחק על פי החלטת בית הדין מיום 7/7/11, בעקבות הודעת המאשימה על חזרתה מכתב האישום, לאחר שהנאשמים חזרו מבקשתם להישפט.

5. בהחלטת בית הדין מיום 31/3/11 נקבע כי החלטות המאשימה בדבר הגשת כתב אישום יזום בת"פ 2071/09 ות"פ 33342-05-10, חורגות ממתחם הסבירות וכי הנאשמים רשאים לבחור בהליך מנהלי בהתייחס לעבירות נשוא כתב האישום תוך תשלום קנס מנהלי.

6. החלטה זו בוטלה בהחלטת בית הדין הארצי מיום 29/12/12 (עפ"א 49108-05-11) והתיקים הוחזרו לבית הדין לצורך קביעתם להקראה.

7. הנאשמים כפרו בעובדות המפורטות בכתבי האישום (בחלקן הודו, כמפורט להלן).

8. מטעם המאשימה העידו מר יהודה עמיאל ומר ציון טובי - מפקחים במשרד התמ"ת ומר ניקולאי קוסטילב.

כן הוגשו מטעם המאשימה תעודות עובד ציבור של גב' זהבה קדוש ממשרד הפנים ושל סרן מיקי לוין, מפקד מרכז היתרים במנהל האזרחי, איו"ש.

9. הנאשם העיד בפרשת ההגנה.

10. בתום הבאת הראיות ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

11. להלן העובדות שאינן במחלוקת, נוכח הודאת הנאשמים בדיון מיום 7/10/13:

א. נאשמת 1 היא חברה פרטית העוסקת בעבודות בניה, עפר ופיתוח.

ב. נאשם 2 הינו הבעלים והמנהל של הנאשמת 1.

ג. ביום 3/6/03 נחתם הסכם בין הנאשמת לבין חברת חופרי השרון בע"מ, בקשר לביצוע בעדות פיתוח של ואדי ענבה באזור מודיעין.

ד. ביום 5/8/03 נערכה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת באזור מודיעין (להלן: "האירוע הראשון").

ה. ביום 2/11/03 נערכה ביקורת נוספת של מפקחי משרד התמ"ת באזור מודיעין (להלן: "האירוע השני").

12. יסודות העבירות של העסקת עובדים זרים שלא כדין, נשוא כתב האישום, נקבעו בהוראות סע' 2(א) לחוק עובדים זרים, כלדקמן:

"(א) מעביד שעשה אחד מאלה –

(1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו;

(2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג..."

סע' 1יג' לחוק עובדים זרים קובע:

"(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית."

לעניין אחריות נושא משרה, בסע' 5 לחוק נקבע:

"(א) נושא משרה חייב לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות כאמור בסעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר את חובתו כאמור, דינו – קנס כקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; לענין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, ופקיד שחובתו מטעם התאגיד היא לפעול לקיום חובות התאגיד לפי הסעיפים האמורים.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 2 עד 4 בידי התאגיד, חזקה היא שנושא משרה הפר חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם כן הוכיח שנהג בלא מחשבה פלילית ובלא רשלנות ושעשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה."

13. ביטול מטעמי צדק

במסגרת הסיכומים, חזרה ב"כ הנאשמים על טענתה כי יש להורות על ביטול כתב האישום או לחלופין להורות על זיכוי הנאשמים, מכח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, זאת נוכח השיהוי הניכר בהגשת כתבי האישום. מדובר באירועים משנת 2003, כאשר שמיעת הראיות בהתייחס לאירועים אלה החלה כ-10 שנים מאוחר יותר.

לטענת ב"כ הנאשמים, בשל חלוף הזמן, קיים קושי ממשי בידי הנאשמים לנהל את הגנתם.

14. עיקר טענתה של ב"כ הנאשמים היא בעניין הנזק הראייתי שנגרם לנאשמים עקב השתהות המאשימה בהגשת כתבי האישום. ואולם ככל שנזק כזה אכן נגרם, פועל הוא לחובת המאשימה, עליה הנטל להוכיח את יסודות העבירה במידה של מעבר לספק סביר. העובדה שעדי התביעה אינם זוכרים את האירועים נשוא כתב האישום, יכולה לפעול דווקא לטובת הנאשמים, תוך הטלת ספק בגירסת המאשימה.

לפיכך, על אף שהתנהלות המאשימה בנסיבות העניין ראויה לביקורת, בשל התארכות שלא לצורך של הליכי החקירה והגשת כתבי אישום כ-6 ו-7 שנים לאחר ביצוע העבירה, אין בכך כדי להצדיק את ביטול כתבי האישום וזיכוי הנאשמים מחמת הגנה מן הצדק.

טענות אלה, יכולות להישקל כשיקולים לקולא במסגרת הטיעונים לעונש.

15. דיון באישומים

המפקחים שערכו את הביקורות במהלכן נמצאו העובדים הזרים נשוא כתב האישום, העידו מטעם המאשימה.

שני העדים העידו כי אינם זוכרים את פרטי האירועים נשוא כתבי האישום והציגו מסמכים ותרשומות שנערכו על ידם בעת עריכת הביקורות ובמהלך חקירת הנאשם.

מדובר במסמכים שנערכו בזמן אמת, בעת האירועים הרלוונטים, במסגרת תפקידם של העדים כמפקחי משרד התמ"ת. לפיכך ניתן לקבלם כראיה לאמיתות תוכנם, על אף שהעדים לא זכרו את האירועים המתוארים בהם וזאת בהתאם לכלל הקפאת הזכירה שבעבר (ע"פ 869/81 מוחמד שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169).

16. להלן אדון בכל אחד מכתבי האישום. כאמור החלטתי לזכות את הנאשמים מהאישומים המיוחסים להם בכתב האישום בהע"ז 33342-05-10, ולפיכך אפתח את הדיון בתיק זה.

האירוע השני מיום 2/11/03

17. המפקח מר עמיאל הציג את תאור המקרה של הביקורת נשוא כתב האישום השני (מא/2), צילום של העובדים שנמצאו במקום (מא/3), רשימת העובדים כפי שערך במעמד הביקורת (מא/4) ועדות שגבה מאחד העובדים במהלך הביקורת (מא/5).

המפקח מר טובי הציג במהלך עדותו הודעה בה מפורט ניסיון גביית עדות ממר ניקולאי קוסטילב מיום 2/11/03 (מא/8), חקירת הנאשם במשרדי התמ"ת מיום 22/8/05 (מא/9) ודרישה להמצאת מסמכים שנמסרה על ידו לנאשם (מא/10).

18. גירסת המפקחים בדבר הימצאות העובדים הזרים באתר במודיעין במהלך הביקורת, מוצאת תימוכין במסמכים שהוצגו ולא נסתרה על ידי הנאשמים.

19. אשר למעמד העובדים – מר עמיאל הציג במהלך עדותו תעודת עובד ציבור של סרן מיקי לוין בהתייחס לעובדים הפלסטינאים (מא/7)

תעודת עובד הציבור שהוגשה אינה נושאת תאריך.

לאחר הגשת התעודה, איפשרתי למאשימה לתקן את כתב האישום ולהגיש תעודת עובד ציבור מתקונת.

המאשימה בחרה שלא להגיש תעודה נוספת.

עורך התעודה לא זומן למתן עדות בבית הדין.

20. תעודת עובד הציבור שהוגשה אינה ערוכה כדין ואינה יכולה להוות ראיה לאמיתות תוכנה, מבלי שמגיש התעודה נחקר על תוכנה. שעה שהתעודה לוקה בחסר, על פניה, היה על המאשימה לזמן את מוסר התעודה למתן עדות, כדי לבחון האם ניתן להכשיר את הראיה כראיה קבילה.

21. בתיאור המקרה נרשם כי העובדים הזדהו באמצעות תעודות זהות פלסטינאיות וכי לא היו ברשותם אישורי עבודה.

העובדים לא זומנו על ידי המאשימה למתן עדות.

העובדה שלא היו ברשות העובדים אישורי עבודה במועד הביקורת, אין בה כדי לבסס את טענת התביעה לגבי מעמד העובדים, במידת ודאות מספקת של מעל ספק סביר.

העדות שנגבתה במעמד הביקורת מאחד העובדים (מא/5) מהווה עדות שמיעה ואינה יכולה לשמש כראיה לאמיתות תוכנה.

22. בנסיבות המתוארות לא הוצגו על ידי המאשימה ראיות קבילות שיש בהן כדי ללמד על מעמדם של העובדים הפלסטינאים שנמצאו באתר במהלך האירוע השני.

קבענו לעיל כי אין לקבל טענת אין להשיב לאשמה ביחס למועד ביצוע העבירה אל מול מועד הגשת כתב האישום. יחד עם זאת, נוכח הזמן הרב שחלף, יש להקפיד הקפד היטב על כך שהראיות שהציגה המאשימה, יש בהן די כדי לבסס אשמה פלילית.

הגשת תעודת עובד ציבור שאינה נושאת תאריך, לאקונית, אין בה די כדי להוות ראיה מרשיעה.

23. מדובר באחד מיסודות העבירה נשוא כתב האישום. משלא עלה בידי המאשימה להוכיחו במידה של למעלה מספק סביר – יש לזכות את הנאשמים מאישום זה ולו מחמת הספק.

האירוע הראשון מיום 5/8/03

24. המפקח מר עמיאל הציג את תאור המקרה של הביקורת מיום 5/8/03 נשוא כתב האישום בהע"ז 2071/09, צילום של העובד הזר שנמצא במקום (שניהם סומנו מא/1) ורשימת העובדים עם פרטי העובד, כפי שערך במעמד הביקורת (מא/11).

המפקח מר טובי הציג במהלך עדותו את חקירת הנאשם במשרדי התמ"ת מיום 22/8/05 (מא/9) ודרישה להמצאת מסמכים שנמסרה על ידו לנאשם (מא/10).

25. גירסת המאשימה בדבר הימצאות העובד הזר באתר במודיעין במהלך הביקורת, נתמכת במסמכים שהציגו, לרבות תיאור המקרה וצילום העובדים.

26. אשר למעמדו של העובד הזר – מר עמיאל הציג תעודת עובד ציבור ערוכה כדין של גב' זהבה קדוש (מא/6).

בניגוד לטענת ב"כ הנאשמים, מלבד מועדי הכניסה והיציאה מישראל, ניתן ללמוד מתעודת עובד הציבור כי העובד אינו אזרח או תושב ישראל וכי במועדים המצויינים בתעודה, לא היתה לו כל אשרה בתוקף, לרבות אשרת עבודה.

גם תעודת "בירור פרטים על נוסע" שהוגשה במצורף לתעודת עובד הציבור (מא/5) ולפיה העובד גורש מהארץ בתאריך 30/10/03, מלמדת כי העובד שהה בישראל שלא כדין.

מכאן כי במועד הרלוונטי, העובד הזר שנמצא באתר במודיעין לא היה בעל היתר עבודה כדין בישראל.

27. אשר לזהות המעסיק - מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי עבודות כבישים פיתוח והתשתיות באזור ואדי ערבה במודיעין, שם נערכה הביקורת, היו באחריותה של חברת "חופרי השרון בע"מ".

מטעם המאשימה הוצג הסכם בין חברת חופרי השרון לבין הנאשמת, לפיו הנאשמת ביצעה את העבודות עבור חברת חופרי השרון כקבלן משנה (מא/12).

28. לטענת הנאשמים, לא הוכח מיקומו של האתר בו נערכו הביקורת, כאשר האזור המוזכר בתיאורי המקרה הוא שטח ציבורי רחב היקף.

טענה זו נדחית.

העובדה שמדובר באתר נשוא הסכם ההתקשרות בין חברת חופרי השרון בע"מ לבין הנאשמת, נלמדת מעדותו של הנאשם עצמו, הן בהודעה שנגבתה על ידי מר טובי (מא/9) והן בעדותו בבית הדין.

הנאשם אישר כי מר קוסטילב, אשר נכח במקום במהלך האירוע השני, הוא עובד הנאשמת, אשר תפקידו היה לספק כלים וחומר לעובדים.

כן אישר כי המהנדס בשם איגור, אשר שמו נרשם מפי העובד הזר, הוא עובד של הנאשמת.

בכך קשר עצמו הנאשם לאתר בו נערכו הביקורות נשוא כתבי האישום.

29. הנאשם אישר את ההסכם שנערך בין חברת חופרי השרון לנאשמת (עמ' 27 לפרוטוקול).

30. על פי תיאור המקרה, העובד שנמצא באתר הזכיר אדם בשם איגור כאחראי על ביצוע העבודה במקום.

31. המפקחים לא גבו עדות ממנהל עבודה בשם איגור. בדו"חות הביקורת לא צויין כי הוא נמצא במקום.

ואולם הנאשם אישר כי במועדים הרלוונטים העסיקה הנאשמת מהנדס בשם איגור, אשר לדבריו "היה אחראי מבחינת חב' ג.מ. לירן על טיב הביצוע" (ר' הודעת הנאשם כפי שנגבתה על ידי מר טובי, מא/9).

32. הנאשם טען כי העובד הזר הועסק על ידי קבלן משנה בשם ס.א. גראדאת, עימו התקשרה הנאשמת לצורך ביצוע העבודות.

הטענה הועלתה על ידו כבר במהלך חקירתו במשרדי התמ"ת, אז התבקש להעביר את המסמכים המאשרים את הטענה.

לטענת המאשימה המסמכים לא הועברו אליה.

33. במהלך עדותו בפניי, הציג הנאשם הסכם התקשרות בין הנאשמת לבין חברת ס.א. גראדאת וחשבוניות של חברת ס.א. גרדאת לנאשמת (נא/1, נא/2, נא/3). המסמכים שהוצגו אינם מסמכי מקור.

מעיון בהסכם שהוצג עולה כי הזכיין שהיה אחראי על ביצוע העבודות נשוא ההסכם ואשר התקשר לשם כך עם הנאשמת הוא חברת "נתיבים דרום" ולא חברת "חופרי השרון", אשר התקשרה עם הנאשמת על פי הסכם מיום 3/6/03 (מא/12).

בחקירתו הנגדית טען הנאשם כי בכל אזור יש 8,9 זכיינים, כאשר שתי החברות היו זכייניות לביצוע העבודות באזור, במועדים הרלוונטים, וכי אין משמעות לזהות הזכיין מבחינת ביצוע העבודה (עמ' 30 לפרוטוקול).

טענה זו אינה ברורה.

ההסכם בין הנאשמת לבין חופרי השרון נערך לצורך ביצוע עבודות פיתוח ותשתיות אשר חברת חופרי השרון זכתה במכרז לביצוען.

ההסכם שהציג הנאשם (נא/3) מתייחס לחברה זכיינית אחרת במכרז אחר.

אין כל אינדיקציה לכך שההסכם בין הנאשמת לבין "ס.א. גראדאת" מתייחס לאותן עבודות אשר הנאשמת היתה אחראית לביצוען במסגרת התקשרותה עם "חופרי השרון".

34. זאת ועוד – על פי סעיף 4 להסכם עם חופרי השרון, התחייבה הנאשמת לבצע את העבודות נשוא ההסכם בעצמה ולא להעבירן לקבלן משנה ללא אישור מראש ובכתב מחברת חופרי השרון.

הנאשם טען לעניין זה כי "העברת עבודה" על פי ההסכם משמעותה העברת העבודה בשלמות, לרבות אחריות הנדסית ואחריות על איכות, בעוד שהנאשמת מסרה לחברת ס.א. גראדאת רק את ביצוע "עבודות הידיים", ולכן לא מדובר בהעברת עבודה.

טענה זו אינה מתיישבת עם תוכן ההסכם, לפיו קבלן השמה (הנאשמת) מתחייב שלא "למסור את העבודות ו/או כל חלק מהן לקבלן משנה מטעמו או צד ג' כלשהו" (ההדגשות אינן במקור).

35. הנאשם לא זימן לעדות מטעמו נציג של חברת ס.א. גראדאת על מנת שיתמוך בגירסתו.

36. כאמור, הנאשם אישר כי שני עובדים של הנאשמת נכחו במקום במהלך שתי הביקורות.

לדבריו המהנדס איגור פיקח על טיב העבודה ומר קוסטילב סיפק חומרים לעובדים.

עדות זו של הנאשם מהווה תימוכין לגירסת המאשימה בדבר העסקת העובד הזר על ידי הנאשמת.

הנאשם אישר בעדותו את טענת המאשימה לפיה מי שפיקח בפועל על העבודה ונתן הוראות לעובדים, הוא מהנדס מטעם הנאשמת.

37. בנסיבות המתוארות, טענת הנאשמים בדבר התקשרות עם קבלן משנה נעדרת בסיס בחומר הראיות ומנוגדת להסכם ההתקשרות בין הנאשמת לבין חברת חופרי השרון, אשר תוכנו אושר על ידי הנאשם.

הסכם ההתקשרות שהוצג אינו מקים זיקה להסכם ההתקשרות של הנאשמת עם חברת חופרי השרון ולא ניתן להסיק ממנו כי הוא מתייחס לעבודות שהועברו לנאשמת על ידי חופרי השרון.

כבר מטעם זה לא הונח בסיס לטענת הנאשם בדבר התקשרות עם קבלן משנה.

לכך יש להוסיף את סעיף 4 להסכם מא/12, המגביל את אפשרות ההתקשרות של הנאשמת עם קבלני משנה לצורך ביצוע העבודות.

38. מנגד, גירסת המאשימה נתמכת במסמכים שהוצגו באמצעות מפקחי התמ"ת ובחלקה אף נתמכת בעדותו של הנאשם עצמו.

39. בנסיבות המתוארות עלה בידי המאשימה להוכיח מעל ספק סביר כי העובד שנמצא באתר המודיעין במהלך הביקורת של מפקחי משרד התמ"ת מיום 5/8/03, הועסק על ידי הנאשמת.

לפיכך ומשהוכחו כל יסודות העבירה, יש להרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום הראשון (הע"ז 2073/09).

40. לשאלת אחריותו של הנאשם– כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של הפרת חובת הפיקוח המוטלת עליו מכוח הוראות סעיף 5 לחוק עובדים זרים.

אין מחלוקת כי הנאשם הוא הבעלים והמנהל של הנאשמת, כפי שאישר בתשובתו לכתב האישום ומשכך יש לראותו כ"נושא משרה" על פי הגדרתו בסעיף 5(א) לחוק עובדים זרים.

בהתאם להוראת סעיף 5(ב) לחוק, משנעברה עבירה על הוראות סעיף 2 לחוק בידי הנאשמת– יש לראותו כמי שהפר את חובת הפיקוח המוטלת עליו בסעיף 5(א) לחוק, אלא אם יוכיח כי נהג בלא מחשבה פלילית ולא רשלנות ועשה כל שאפשר כדי למנוע את העבירה.

הנאשם לא העלה טענה כלשהי בעניין אחריותו האישית, ומשכך לא עלה בידיו לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 5(ב) לחוק עובדים זרים.

41. סוף דבר

אני מורה על זיכוי הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום בהע"ז 33342-05-10.

42. אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה על הוראת סע' 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, בגין העסקת העובד הזר, אשר פרטיו מצוינים בכתב האישום הראשון (הע"ז 2071/09) ללא היתר העסקה כדין.

כמו כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה על הוראות סעיף 5 לחוק עובדים זרים בגין הפרת חובת הפיקוח בידי נושא משרה.

42. נקבע לטיעונים לעונש ליום 15/1/14 בשעה 15:00.

43. המזכירות תשלח את הכרעת הדין לצדדים בדאר.

ניתנה היום, 18/12/13 , בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.