29 יולי 2014

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

החלטה

1. הנאשמים הורשעו בהעסקת עובד זר שלא על פי היתר כדין והפרת חובת פיקוח בידי נושא משרה, עבירות על הוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) וסעיף 5 לחוק עובדים זרים.

2. בהחלטה מיום 25/2/14 הופנו הנאשמים לקבלת תסקיר שירות המבחן, על מנת שתיבחן כשירותם והתאמתם לביצוע עבודות של"ץ והתבקשה התייחסות שירות המבחן לאפשרות של ביטול הרשעה.

3. ביום 9/6/14 הוגש תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2.

במסגרת התסקיר ניתנה המלצת שירות המבחן לביטול הרשעה ולביצוע 150 שעות של"ץ על ידי הנאשם במסגרת תוכנית שהוכנה עבורו.

4. בדיון מיום 8/7/14 נשמעו טענות הצדדים בהתייחס לסוגיית ביטול ההרשעה, בעקבות תסקיר שירות המבחן.

5. ב"כ המאשימה ביקש שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהותיר את הרשעת הנאשמים על כנה, תוך גזירת עונש מתאים.

לטענת ב"כ המאשימה המלצות התסקיר אינן מבוססות כנדרש ואינן נותנות משקל ראוי לחומרה שמייחסים בתי הדין לעבירות על חוק עובדים זרים. מסקנת התסקיר באשר לנזק הצפוי לנאשמים מהרשעה אינה מבוססת ואינה מתייחסת לכל הפרמטרים הרלוונטים לעניין זה.

היקף עבודות השירות עליו המליץ שירות המבחן הינו נמוך בנסיבות העניין.

6. ב"כ הנאשמים ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן. לטענתה, מדובר בגורם מקצועי מוסמך, אשר בחן את הסוגיה כנדרש, זימן את הנאשם ודרש להמציא מסמכים.

לטענת ב"כ הנאשמים, יש להורות על ביטול הרשעה נוכח הנזק התעסוקתי שעלול להיגרם לנאשמים כתוצאה מהרשעתם, כפי שהובהר גם בתסקיר שירות המבחן. בתוך כך ישנה אפשרות אף לפגיעה בפרנסתם של 500 עובדי הנאשמת 1.

ב"כ הנאשמים ביקשה לתת משקל לאלמנט השיקום ובתוך כך אף לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה.

ב"כ הנאשמים הביעה הסכמתה להרחבת היקף שעות השל"ץ על פי שיקול דעת בית הדין.

7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים להלן החלטתי.

8.   סע' 192 א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

סע' 71א(ב) לחוק העונשין קובע:

"מצא בית המשפט שנאשם ביצע את העבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה ד ינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, כדין צו מבחן".

סע' 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "פקודת המבחן") קובע:

"הואשם אדם בעבירה וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות העניין, ובכללן אופיו של האדם, ע ברו, גילו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי, לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה:

(1) להרשיעו וליתן צו מבחן.

(2) ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנא שם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה".

9. נקבע כי הפעלת הסמכות של הימנעות מהרשעה או ביטול הרשעה תופעל רק בנסיבות יוצאות דופן:

"... רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה"

בר"ע 432/ 85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל;

ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל.

עוד נקבע לעניין זה:

"הפסיקה סייגה את הסמכות למתן צו מבחן ללא הרשעה למקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. מקרים בהם עלולה להיות פגיעה בשיקומו של הנאשם, ומקרים בהם שיקולי הענישה יכולים להידחות בפני הנסיבות המיוחדות לקולא."

עפ (ארצי) 29/05 סמי סויסה נ' מדינת ישראל משרד התעשיה המסחר והתעסוקה (ניתן ביום 11/09/2006)

וכן:

"על מנת להימנע מהרשעה או להורות על ביטולה יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים – האחד, כי ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; השני, כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים"

ע"פ 50155-08-10 חברת השמירה נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (ניתן ביום 6/11/12).

10. לאחר בחינת החומר שבתיק, נסיבותיהם של הנאשמים ובשים לב לתסקיר שירות המבחן, הגעתי למסקנה כי מתקיימים בענייננו התנאים המצדיקים ביטול הרשעה והמרתה במתן צו שירות לתועלת הציבור.

11. באשר לנאשם 2 –

על פי תסקיר שירות המבחן – נאשם 2 הינו אדם נורמאטיבי, נעדר עבר פלילי, אשר זו הפעם הראשונה בה עמד לדין פלילי.

צויין כי מאז ביצוע העבירה בשנת 2003 – הנאשם פעל לשינוי נהלים בחברה על מנת למנוע הישנות עבירות דומות.

משקל לא מבוטל יש ליתן למשך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה (לפני כ-11 שנה).

ב"כ המאשימה עצמו התייחס לעניין זה כשיקול מקל לצורך גזירת העונש.

כתב האישום בגין עבירה זו הוגש כ-6 שנים לאחר ביצועה, בשנת 2009.

עוד מצאתי להדגיש כי מדובר בכתב אישום יזום ולא בכתב אישום שהוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט.

הנאשם עצמו היה מעוניין לסיים את העניין בהליך מנהלי, תוך תשלום קנס מנהלי הקבוע בגין עבירה זו. במהלך ניהול ההליכים אף ניתנה החלטה המאפשרת לנאשמים לשלם את הקנס המנהלי וביטול כתב האישום. החלטה זו בוטלה על ידי בית הדין הארצי.

12. על פי עדותו של הנאשם, אשר מצאה חיזוק בתסקיר המבחן, הרשעה פלילית בעבירה על חוק עובדים זרים תפגע ביכולתה של הנאשמת 1 להתקשר עם גופים ציבוריים ובכך תיגרם פגיעה משמעותית לפרנסתו.

הנאשם העיד כי רוב ההתקשרויות של הנאשמת, העוסקת בתחום התשתיות, נערכות עם גופים ציבוריים.

13. בנסיבות העניין היחס בין הפגיעה האפשרית בנאשם כתוצאה מהרשעה לבין חומרת העבירה, בשים לב למכלול נסיבותיה, אינו מידתי.

אין להקל ראש בחומרת העבירות על חוק עובדים זרים והשלכותיהן על ציבור העובדים הזרים והישראלים. בתי הדין נתנו דעתם לכך בשורה של פסקי דין.

יחד עם זאת, בענייננו, בשים לב לזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום ולמתן הכרעת הדין, כאשר בפרק זמן זה לא נרשמו לחובתו של הנאשם עבירות נוספות, יש מקום להסתפק בענישה ללא הרשעה.

14. אשר על כן אני מקבלת את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2.

הרשעתו של הנאשם 2 מבוטלת בזאת.

הנאשם 2 יבצע 150 שעות שירות לתועלת הציבור בהתאם לתוכנית שהוכנה עבורו על ידי שירות המבחן.

שירות המבחן יפקח על ביצוע עבודות השירות על ידי הנאשם וידווח לבית הדין על סיומן.

15. באשר לנאשמת 2 –

בפסק דין שניתן ברעפ 8487/11 ‏ ‏ חברת נמלי ישראל- פיתוח ונכסים בע"מ נ' מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה (ניתן ביום 23/10/12)‏, בית המשפט הכיר באפשרות לענישה ללא הרשעה כלפי תאגיד, תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור.

הלכה זו יושמה על ידי בית הדין הארצי בפסק הדין שניתן מאוחר יותר, ע"פ 50155-08-10 חברת השמירה נ' מדינת ישראל משרד התמ"ת (ניתן ביום 6/11/12).

יוער כי בעקבות פסק הדין בעניין נמלי ישראל הוגשה עתירה לדיון נוסף בסוגייה זו, אשר תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון בדנ"פ 8062/12.

כל עוד לא ניתנה הכרעה בהליך דיון נוסף הנ"ל – ההלכה היא בהתאם לפסק הדין שניתן ברע"פ 8487/11, ועניינה של הנאשמת 1 יבחן על פי הלכה זו.

16. בהחלטתי מיום 25/2/14 הונחה שירות המבחן להגיש תסקיר בעניינם של שני הנאשמים. על אף זאת, התסקיר מתייחס לנאשם 2 בלבד.

17. בנסיבות העניין, אף מבלי שהוגש תסקיר בעניינה של הנאשמת, הגעתי למסקנה כי בדומה לנאשם 2, מתקיימות נסיבות המצדיקות ביטול הרשעה והטלת ענישה ללא הרשעה.

18. הטעמים של היעדר הרשעות נוספות ופרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, יפים גם בעניינה של הנאשמת 1.

19. באשר לנזק שעלול להיגרם לנאשמת כתוצאה מהרשעתה בדין בעבירות על חוק עובדים זרים כאמור, מקובלת עלי טענת הנאשמים, הנתמכת בתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם 2, בעניין פגיעה באפשרותה של הנאשמת להשתתף במכרזים בגופים ציבוריים.

הפגיעה האפשרית בנאשמת 1 היא חמורה במיוחד.

הנאשמת היא חברה שתחום עיסוקה בעבודות בניה, עפר ופיתוח. מניעת אפשרות מלהשתתף במכרזים בגופים ציבוררים פוגעת ישירות בתחום עיסוקה העיקרי.

20. בנסיבות המתוארות, הרי שגם בעניינה של הנאשמת מתקיימים התנאים המצדיקים ביטול הרשעה ההטלת ענישה ללא הרשעה.

21. באשר לסוג הענישה – על מנת לקבוע מהי החלופה האפשרית להרשעה, המתאימה לנאשמת – יש לקבל תסקיר שירות מבחן גם בעניינה.

על שירות המבחן לבחון אפשרויות לחלופת ענישה עבור הנאשמת, כחברה. שירות המבחן מופנה לעניין זה לפסק דין חברת נמלי ישראל ודוגמאות שהובאו שם לעניין זה.

22. המזכירות תמציא העתק ההחלטה והעתק הכרעת הדין לשירות המבחן.

תסקיר שירות המבחן יוגש תוך 45 ימים מקבלת ההחלטה.

23. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן תינתן החלטה לעניין הטלת צו מבחן או צו של"ץ בעניינה של הנאשמת.

24. התיק יובא לעיוני ביום 20/9/14.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ד, (29 יולי 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.