1. העניין שבפני, בקשת התובעים לשומת הוצאותיהם במסגרת ניהול ההליך, הליך אשר נסתיים בפסק דינה של כב' הש' ח. לפין-הראל מיום 19.8.2014, המחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 756,146 ש"ח.
2. פסק הדין בתחילה לא כלל רכיב של שכ"ט עו"ד, ואולם בשים לב להוראות סעיף 99 לחוק בתי המשפט נקבע אף נושא שכה"ט ע"י הש' לפין-הראל, וכל שנותר הוא לקבוע את שומת ההוצאות.
3. לפי המתואר בבקשת התובעים, במסגרת ניהול ההליך המשפטי, אשר היה ארוך ומורכב, נדרשו התובעים להוצאות כמפורט להלן: (א) חוו"ד רו"ח קרוכמל (8,260 ש"ח), (ב) תכנית עסקית מר פאיז טפאש (14,160 ש"ח), (ג) שליחויות, הוצאות דואר והוצאות משרדיות (1,526 ש"ח).
4. לגופם של חיובים, טענו הנתבעים כמפורט להלן: בנוגע לחוו"ד רו"ח קרוכמל, נטען כי הוצג חשבון עסקה ולא חשבונית מס, בגין סכום אשר שולם בפועל, ולא צורף הסכם שכה"ט, ולגבי נחיצותה ומהותה של חווה"ד, נטען כי היא כלל לא תרמה לניהול המשפט וביהמ"ש לא נזקק לה, כמו גם לתכנית העסקית אשר נערכה על ידי העד מר פאיז טאפש (אשר אף לא העיד בפני ביהמ"ש).
5. לגישת הנתבעים, מדובר בשתי הוצאות אשר תשלומן לא בוצע, מסמכי הדרישה נערכו לאחר סיום ההליך המשפטי, נחיצותן של ההוצאות לא הוכחה, וחלקן אף לא הוגש כראיה במסגרת ההליך המשפטי.
6. בנוגע להוצאות המשרדיות הנטענות, טענו הנתבעים להיעדר פירוט והיעדר אסמכתאות, הגודע את ההצדקה לאשר את אותן הוצאות.
7. בכל הנוגע לחוות דעתו של רו"ח קרוכמל, אין חולק כי היא הייתה בסיס לעדותו של רוה"ח בפני בית המשפט (ראה עמ' 3 לפסק הדין, שורה 17 ואילך, עמ' 53 שורה 16 ואילך); חוות הדעת של רו"ח קרוכמל נתקבלה בחלקה בהקשר של השקעות ואובדן ציוד, ונדחתה בחלקה, בכל הנוגע לשאלת הפסדים עתידיים, זאת בעיקר מטעמים ראייתיים (עמ' 53 לפסק הדין, שורות 30-35).
8. לאור האמור, סבורני כי אין מנוס מתשלום הוצאות אשר שולמו לרו"ח חיצוני, שלא היה מעניק השירות לתובעים, אלא שירותיו נשכרו לצורך ההליך השיפוטי, הוא העיד בפני בית המשפט וחוות דעתו אף נתקבלה באופן חלקי. לפיכך, מוצדק גם מוצדק לחייב את הנתבעים לשאת בעלות חווה"ד, מקום שהתובענה נתקבלה, גם אם בחלקה (וייאמר – איזו אמינות הייתה לרו"ח אשר מעניק חוו"ד במסגרת הליך משפטי אשר התשלום בנוגע לה מותנה בתוצאות שהיא תניב?). בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לאשר הוצאה זאת הגם שהוצג חשבון עסקה ולא חשבונית מס.
9. שונים הם הדברים לגבי מר פאיז טאפש. מקריאת פסק הדין עולה כי מר טאפש העניק שירותים קבועים לתובעים, במסגרת עבודתו כיועץ מס; מקום שהוענקו שירותים בפועל, הרי ששירותיו של מר טאפש לא נשכרו לצורך ההליך, וככל שהעניק שירות פרטני, מן הראוי היה שתוצג חשבונית מס ככל שמבוקש חיוב בהוצאה כאמור.
10. יתר על כן, מר טאפש כלל לא נקרא להעיד (תהייה בהקשר זה הועלתה גם בפסק דינה של כב' הש' לפין-הראל (עמ' 53 לפסה"ד, שורה 24), ולגבי נחיצות חווה"ד להליך המשפטי, אפנה לשורה 28, עמ' 50 לפסק הדין: "התובע הכין תוכנית עסקית אלא ששום דגש לא הושם בתוכנית על נושא התקינות החוקית התכנונית, והעלויות הכרוכות בכך. כל התוכנית העסקית עסקה בנושא של רווח והפסד והיתכנות להתעשרות קלה ומהירה כפי שצפה התובע. מר טאפש שהכין את התוכנית לא העיד בבית המשפט ולא נחקר לגבי תוכנית זו ואין לקבוע על פי תוכנית זו דבר. יתירה מכך, היא הוכנה בינואר 2007 כאשר המרכז כבר היה קיים. "
11. האם יהא זה נכון לחייב הנתבעים בהוצאה אשר הוצאה לפני ההליך המשפטי, עורכה לא התייצב בפני בית המשפט, התכנית העסקית לא שימשה את ביהמ"ש כראיה במסגרת הכרעתו, וחשבון העסקה הופק 7 שנים לאחר ביצוע העבודה, ועד כה דבר לא שולם בגינה? סבורני שהתשובה לכך הינה שלילית. סכום אשר לא שולם בגין שירות שהוענק לפני ההליך ולא הוצא במסגרתו ובמהלכו, לנותן שירות קבוע אשר אף לא העיד, והוצא לצרכים אחרים בתקופה אחרת (בשנות פעילות המוסד אשר בשל קריסתו נוהל ההליך) אינו אמור לשמש כהוצאה במסגרת ההליך המשפטי.
12. בכל הנוגע לשאלת ההוצאות המשרדיות, סבורני כי לאור ההיקף הניכר של ההליך, התמשכותו משך ארבע שנים, והיקף כתבי הטענות, מדובר בהוצאה שהיא מינורית, על הצד הנמוך, והדרישה כי כל הוצאה ונחיצותו של כל רכיב בתחשיב ההוצאות המשרדיות יוכחו עד תום, הינה דרישה שאינה במקומה, ולגישתי, בכל הנוגע להוצאות המשרדיות הכרוכת בניהול ההליך, דווקא דרך של אומדן הינה הנכונה.
13. הואיל והדרישה נראית ככזאת אשר אינה מופרזת, אני מאשר הוצאה זאת.
14. סה"כ אני קובע את סכום ההוצאות לסך 8,260 ש"ח (חוו"ד רו"ח קרוכמל) בצירוף הוצאות משרדיות (1,526 ש"ח) –סה"כ 9,786 ש"ח.
15. סכום זה ייווסף לחיוב בשכה"ט ולחיוב העיקרי על פי פסק הדין. הסכומים אינם צמודים ואינם נושאים ריבית, מקום שלא הוכח פירעונם בעבר.
16. בשולי הדברים, אציין כי ער אני להערתו של ב"כ הנתבעים לדברי כב' הש' עמית בע"א 1593/11, בדבר הטרחת גורם נוסף לנבור בהליך אשר לא נוהל בפניו, ויכול ולעתים נכון הדבר, ואולם משניתנה החלטה שיפוטית המורה על שומת הוצאות, הרי שההוראה הפרטנית גוברת על אותה אמירה, בדרך אגב, כהמלצה, בפסק דין אחר – גם אם אותה הערת ברורה בהחלט והגיונית עד מאוד.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ה, 02 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.