1. התובעים, בן ואביו, הגישו ביום 31.5.2010 נגד הנתבע תביעה בסך 150,00 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק), בגין פלייר שהוא חילק ביום 4.12.2008 לעוברים ושבים שבאו להצביע בקלפי שהוצבה ברחוב מוריה בחיפה בבחירות המקדימות לרשימת מפלגת "העבודה" לכנסת השמונה עשרה, ואשר בו נכתב (ההדגשות הוספו - א"ג):

"אני מאשים באי בירור תלונה על מעשה מגונה בקטין, הנטען כלפי עורך הדין טל זלץ מחיפה. אביו ברוך זלץ מזכיר ההסתדרות בחיפה דאג לסגור את תיק התלונה במשטרה בקשריו המסועפים. בפרקליטות לא זימנו את עורך דין טל זלץ, וגם שם סגרו את התיק ולא הביאו את טל זלץ לדין בבית המשפט. העובדת הסוציאלית חדווה עינב עובדת עירית חיפה שותפה בהעלמת ראיות למעשה מגונה כלפי ילד בן שש וחצי. שופטת בית משפט לענייני משפחה רחל ברגמן מסרבת להשמיע קלטת של חוקרת הילדים במשטרה הילד התלונן ונחקר על המעשים המגונים שבוצעו בו. עד מתי יהיה קשר השתיקה .... עד מתי תתנו יד להעלמת ראיות לביצוע מעשים מגונים בחסרי ישע. מדוע החשוד עורך הדין טל זלץ לא הוזמן לחקירה במשטרה. האם זאת טובת הילד או טובת בנו של מזכיר ההסתדרות בחיפה מר ברוך זלץ שפעל לטובת בנו. חייבים לעצור את המעשים המגונים. זיידן אברהם 052-6-189182".

בכתב התביעה נטען האמירות בפלייר מהוות לשון הרע כלפי התובעים, וכי נגרמו להם נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים. בפרק הסעדים עתרו התובעים לפיצוי בגין נזק ממוני, בגין פגיעה במוניטין המסחרי ובעסק הפרטי בסך 75,000 ₪, ונזק בלתי-ממוני בגין עגמת נפש, בושה, סבל, כאב, צער והשפלה בסך 75,000 ₪. לחילופין נטען כי יש להחיל את הוראת סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, ולחייב בכפל פיצוי בסך 100,000 ₪, לאור העובדה כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע בשמם הטוב ובמוניטין של התובעים. עוד נטען כי בנסיבות העניין יש לחייב בפיצויים מוגברים.

2. הדיון בתובענה פוצל בין שאלת האחריות ושאלת הנזק. ביום 19.10.2016 ניתן פסק דין חלקי, בו קבעתי כי הנתבע חב כלפי שני התובעים בגין פרסום לשון הרע, והוריתי על שמיעת הוכחות וסיכומים בעל-פה בשאלת הנזק. ביום 9.11.2016 הודיעו התובעים כי הם מוותרים על הסעד של פיצוי בגין נזק ממוני, ומצמצמים את הסעד הנתבע לנזק בלתי-ממוני, ללא הוכחת נזק, בסך 100,000 ₪. בפתח הישיבה ביום 25.1.2017 הודיעה באת-כוח התובעים כי אין להם ראיות לגבי הנזק, וביקשה להעמיד את הסעד הבלתי-ממוני על סכום התביעה המקורי של 150,000 ₪. בא-כוח הנתבע טען כי זו בקשה מפתיעה, מאחר והוא נערך לדיון בהתאם לסעדים שנתבעו בכתב התביעה. לאור התוצאה הסופית אליה הגעתי, כמפורט בהמשך, מתייתר הצורך להכריע אם "תקרת" הפיצוי בגין הנזק הבלתי-ממוני הינה 75,000 ₪ (כנטען בכתב התביעה), 100,000 ₪ (כנטען בהודעה מיום 9.11.2016) או 150,000 ₪ (כנטען בפתח הישיבה האחרונה). ויתורם של התובעים על הוכחת נזק אין פירושו רק ויתור על תביעתם לפיצוי ממוני, אלא אף ויתור על תביעתם לכפל פיצוי בלתי-ממוני, מכוח סעיף 7א(ג) לחוק. ברע"א 5022/13 הרב אמנון יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 8.9.2013) הובהר כי סעיף זה כולל בחובו יסוד מהותי הטעון הוכחה מיוחדת - "בכוונה לפגוע", וכי מלבד הצורך לטעון מפורשות בכתב התביעה לפיצויים מכוחו, יש להוכיח יסוד זה. בענייננו, התובעים העלו בכתב התביעה טענה מפורשת לפיה לעניין הפיצוי מדובר בפרסום שנעשה בכוונה לפגוע, אולם לא הביאו ראיות להוכחתה ולא איפשרו לנתבע להתגונן מפני כך ולהציג ראיות הגנה לעניין זה. אין התובעים יכולים להסתמך על פסק הדין החלקי, מאחר ולא נקבעו בו ממצאים לעניין זה. אף תשובותיו של הנתבע במהלך החקירה הנגדית, אליהן הפנתה באת-כוח התובעים בסיכומיה לעניין הנזק, לא התייחסו לכוונתו במועד פרסום הפלייר.

המסגרת הנורמטיבית

3. מעבר לתכלית "הקלאסית" של הפיצוי הנזיקי, שהינה השבת המצב לקדמותו, לפיצוי על פגיעת לשון הרע שתי תכליות נוספות: העברת מסר חינוכי מרתיע ו"ענישת הפוגע". במקרים המתאימים משמשים הפיצויים הנזיקיים גם כדי להעניש את מי שגרם לפגיעה בשמו הטוב של אדם. ברוח זו, נקבע בסעיף 7א(ג) לחוק כי כאשר נעשה פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, ניתן לפסוק לנפגע פיצוי, אף ללא הוכחת נזק, עד כפל הסכום הקבוע בסעיף 7א(ב) כפיצוי כזה. קביעת סכום של 50,000 ₪, ובמקרים של פרסום בכוונה לפגוע, כפל אותו סכום, מלמדת על תפיסת המחוקק באשר לחומרת הנזק שעלולה לחולל הוצאת לשון הרע, אך גם על אינטרסים ציבוריים חיוניים החורגים מהטבת הנזק הנקודתי, לרבות יצירת תמריצים והכוונת התנהגות. (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו, 4.8.2008) (להלן: עניין שרנסקי); רע"א 1700/10 דוביצקי נ' שפירא (פורסם בנבו, 20.5.2010) (להלן: עניין דוביצקי)). בע"א 5845/05 חטר-ישי נ' גילת (פורסם בנבו, 20.9.2007) נקבע כי הפיצוי בגין פגיעת לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: עידוד רוחו של הניזוק; תיקון הנזק לשמו הטוב של הניזוק; ומירוק זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע. לאור התכליות שתוארו לעיל, השיקולים בתחום הסעדים בלשון הרע הינם רחבים וחורגים משיקולי הטבת הנזק גרידא.

4. משילוב של סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע עם סעיף 76 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (מקודם סעיף 60 לפקודת הנזיקים האזרחיים 1944, הנזכר בסעיף 7 האמור) עולה כי נפגע מלשון הרע יזכה בפיצויים אם יש קשר סיבתי בין הפרסום לבין הנזק, ממוני ושאינו ממוני. הוכחת נזק ממון ייעשה באמצעות תשתית עובדתית מתאימה. הוכחת נזק שאינו ממוני, אשר הוכחתו וכימותו באמצעות ראיות הינם בעייתיים, יכולה להיעשות ב"מסלול הסטטוטורי", הקבוע בסעיף 7א(ב) לחוק (או כפל פיצוי אם הפרסום נעשה בכוונה לפגוע, כאמור בסעיף 7א(ג)), או ב"מסלול הפסיקתי", תוך עשיית שימוש בחזקה כי פרסום לשון הרע כשלעצמו גורם נזק כלכלי לשמו הטוב של הנפגע. ההלכה היא כי הגבלת הסכום הקבועה בסעיף 7א לחוק אינה מונעת מבית המשפט לפסוק פיצוי בגין נזק לא-ממוני בסכום גבוה יותר בהתאם לשיקולים שנקבעו בפסיקה לעניין זה. אולם טרם נקבעה הלכה סדורה בשאלת היחס בין שני המסלולים, דהיינו - מתי יהיו הפיצויים מוגבלים ב"תקרה" הקבועה בסעיף 7א לחוק, ומתי תוחלנה אמות המידה שנקבעו ב"מסלול הפסיקתי"? (ע"א 6903/12 Canwest Global Commmmunications Corp. נ' עזור (פורסם בנבו, 22.7.2015) (להלן: עניין עזור)).

5. בעניין שרנסקי הודגש כי הערכת הנזק הבלתי-ממוני מבוססת על אמות מידה כלליות ועל נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה, ופורטו הגורמים המשפיעים על שיעור הפיצויים. בעניין עזור צוינו גורמים אלה כפרמטרים להערכת הפיצוי ב"מסלול הפסיקתי". נפרט להלן את אותם הגורמים:

(א) חומרת הפגיעה ומידת ההשפלה והסבל של הניזוק - קיימת חזקה כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פרסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא הוכחת נזק ממון מיוחד. מעדות הנפגע, ממהלך חייו עקב הפרסום ומאופיו של הפרסום עצמו ניתן ללמוד על שיעור הפגיעה והסבל האישי הסובייקטיבי שהוא סבל כתוצאה מלשון הרע.

(ב) היקף התפוצה של הפרסום.

(ג) טיב הפרסום ואמינותו.

(ד) זהות הפוגע - יש לתת משקל למצבו האינדיבידואלי מבחינה אישית, כלכלית, והיקף יכולתו לעמוד בחובת הפיצוי. יש להבחין בין מפרסם שהינו אדם פרטי בעל יכולת כלכלית מוגבלת לבין מפרסם בעל אופי מסחרי, גורם תקשורת או יחיד בעל הון מופלג.

(ה) התנהגות הפוגע - נשקלת מידת הסטייה המוסרית והחברתית של הפוגע מהתנהגות נורמטיבית, ונבחנת התנהגותו - האם היו בה רישול, קלות דעת או זדון וכוונה ישירה לפגוע. כמו-כן, התנהגותו במהלך הדיון המשפטי עשויה להגדיל את הנזק או להקטינו. סעיף 19 לחוק מונה מספר נסיבות שבכוחן להקל על הפוגע: היותו משוכנע באמיתות דבריו, היעדר כוונה לפגוע, קיום התנצלות, תיקון או הכחשה, או נקיטת צעדים לצמצום תפוצת הפרסום.

(ו) התנהגות הניזוק ומעמדו בקהילתו קודם לפרסום - הנחת היסוד, הניתנת לסתירה, היא כי לנפגע יש שם טוב, וכי לערך זה יש משמעות רכושית בעלת ערך כספי. קיום מעמד חברתי וציבורי נכבד לנפגע עשויים לתרום להעצמת הפגיעה בו. בקביעת שיעור הפיצויים לטובת איש ציבור שנפגע, עשויים לפעול שיקולים נוגדים: מצד אחד, חופש הביטוי לאיש ציבור רחב יותר מאשר כלפי אזרח מן השורה (וחשש ל"אפקט מצנן" של חופש הביטוי עקב התחשבות מיוחדת בפגיעתו של איש ציבור), ומצד שני, הוא עלול להיפגע בתדמיתו ובמעמדו הציבורי באופן חמור בהרבה מאדם פרטי.

הנזק הבלתי ממוני שנגרם לתובעים

6. בפלייר ייחס הנתבע לתובע מס' 1 ביצוע עבירת מין בקטין בתוך התא המשפחתי. הצגתו של התובע, שהינו עורך-דין ותיק ומוכר בתחום דיני משפחה, כעבריין מין פגעה ברגשותיו ועלולה הייתה להכתימו בעיני קרוביו, חבריו וציבור לקוחותיו, ואף לפגוע בפרנסתו. לתובע מס' 2 ייחס הנתבע בפלייר ניצול של קשריו כאיש ציבור לשם סגירת תלונה שהנתבע הגיש במשטרה נגד בנו (התובע מס' 1). הפצת הפלייר למצביעי הקלפי ביום הבחירות עלולה הייתה לחבל בסיכויי הבחירה של התובע מס' 2, על-ידי הצגתו כפוליטיקאי מושחת. באי-כוח הצדדים הסכימו כי בפועל הפרסום לא פגע בבחירתו, אולם, כמתואר לעיל, התכלית של "השבת המצב לקדמותו" אינה התכלית היחידה לפיצוי הניזוק על-ידי הפוגע. הפרסום נועד לקהל יעד מצומצם בהיקפו - למצביעי קלפי בודדת ביום הבחירות, ויתכן כי דווקא העובדה שמלבד לשון הרע כלפי התובעים נכללו בפלייר אף טענות קשות, שנוסחו באופן כללי, כלפי גורמים רבים נוספים (הפרקליטות, העובדת הסוציאלית, המשטרה ובית המשפט) הפחיתה מאמינותו בעיני הקוראים. הנתבע עצמו הינו אדם פרטי, לא מוכר לציבור ואינו בעל השפעה בעולם התקשורת. הרקע לפרסום לשון הרע בפלייר הינו סכסוך ממושך בינו לבין גרושתו, בת זוגו כיום של התובע מס' 1. היצרים וסערת הרגשות, מצידו של הנתבע, שנכרכו בסכסוך זה, נתנו ביטויָם באמירות קשות של הנתבע כלפי התובעים אף במהלך בירור התובענה. הוא לא חזר בו, לא התנצל, ואף טען כי מקומו של התובע מס' 1 בבית הסוהר. אף דברי בא-כוח הנתבע בסיכומיו, לפיהם מערכת היחסים העקובה והנוקבת בין הנתבע לגרושתו לא תסתיים עם מתן פסק הדין, מחדדים את הצורך בהשתת פיצוי שיבטא אף את תכליתו ההרתעתית.

7. בסיכומיה הפנתה באת-כוח התובעים לפסקי דין שונים בהם נפסקו פיצויים בסכומים גבוהים. אולם בחינה של אותם פסקי דין מגלה כי נסיבותיהם היו שונות מאלו שבענייננו, ומדגישה פעם נוספת את הצורך לשקול כל מקרה לפי נסיבותיו הספציפיות. בע"א 3832/11 פישביין נ' בומבך (פורסם בנבו, 18.1.2012) הניזוק התמודד לתפקיד יושב ראש לשכת עורכי הדין בישראל, והפוגע שיגר מכתב לראש הלשכה דאז; בעניין עזור דובר בפרסום לשון הרע במספר כתבות בכלי התקשורת אשר פגעו במכוון בשמם הטוב של חברה עסקית ובעליה; בת"א (שלום צפת) 28186-11-13 רובין נ' אזרן (פורסם בנבו, 14.3.2016) הובאו ראיות לעניין הנזק, ובמידה רבה בגין אבחנה שנעשתה בין מצבם בקהילה של שני התובעים, נפסק לטובת אחד מהם פיצוי בסך 60,000 ₪ ולשני - בסך 20,000 ₪; בתמ"ש (שלום ת"א) 54945-12-14 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 20.12.2015) התביעה לא הוגשה בעילה על-פי חוק איסור לשון הרע, אף כי בית המשפט לענייני משפחה הקיש ממדיניות קביעת הפיצויים בלשון הרע למקרה שבפניו. אך במקרה שעמד בפני בית המשפט באותה פרשה דובר בהיקף משמעותי של טענות פוגעניות שהציגה הנתבעת בפני אנשים במקום עבודתו של התובע. יוער כי בית המשפט אף הפנה לפסק הדין בעמ"ש (מחוזי ת"א) 47311-13-10 פלוני נ' פלמונית (פורסם בנבו, 19.5.2014), בו סבר בית המשפט המחוזי כי "כאשר עסקינן בסכסוך משפחתי, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לפסוק פיצויים בגין פרסום לשון הרע".

8. לאור הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לפסיקת פיצוי בגין נזק בלתי-ממוני ויישומם לגבי התובעים, כמפורט בפסקה 6 לעיל, הנני פוסק כי נזקם הבלתי-ממוני של כל אחד מהתובעים הינו 30,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

9. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לכל אחד מהתובעים 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית החל ממועד הגשת התביעה, 8.6.2010, ועד לתשלום המלא בפועל;

בנוסף לכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים (ביחד ולחוד) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל, ושכר טרחת עורך-דין בסך 8,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.