1. ביום 31.5.2010 הגישו המשיבים נגד המבקש ונגד אילנה זיידן (להלן: אילנה) תביעה לפיצוי בסך 150,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע שנעשה ביום 4.12.2008 - עת, במועד בו התקיימו הבחירות המקדימות למפלגת העבודה, חולק על-ידי המבקש ואילנה פלייר שהכיל דברי גנאי והוצאת דיבה על המשיבים. סכום התביעה הועמד על 150,000 ₪ - מחציתו בגין פגיעה במוניטין ובעסק הפרטי של המשיבים ומחציתו בגין נזק לא ממוני.

2. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ולאחר שנקבע מועד לשמיעת הוכחות, הגישו המשיבים ביום 3.9.2014 שתי בקשות: האחת - בקשה לתיקון כתב התביעה, והשניה - בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד.

בבקשה להגשת כתב תביעה מתוקן נטען כי ביום 24.8.2014 פרסם המבקש פעם נוספת את הפלייר המכפיש, ולפיכך ביקשו המשיבים אף להעמיד את הסעד הכספי בכתב התביעה המתוקן על סכום של 300,000 ₪.

בבקשה לסעד הזמני התבקש בית המשפט להורות על עיקול זכויות המבקש בחלקה 151 בגוש 12264 (להלן: הנכס), שהינן זכויות בעלות ברבע מהנכס וזכויות אובליגטוריות במחציתו (לגביהן נרשמה לטובתו הערת אזהרה על זכויות גבריאל כהן, שהינו הבעלים הרשום של מחצית הנכס). בבקשה נטען, בין היתר, כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. צוין ניתן ללמוד על ההכבדה מהעובדה שמצד אחד למבקש זכויות בנכס מקרקעין, שהינו מגרש ועליו שלד של בית דו-משפחתי בשכונה יוקרתית בחיפה, ומצד שני, בהתנהלותו בהליכים משפטיים אחרים, משים עצמו המבקש כאדם נטול יכולת כלכלית מינימלית. הבקשה נתמכה בתצהירם של המשיבים, בו נאמר לקונית כי "כל העובדות הנטענות בבקשה הינן נכון ואמת, למיטב ידיעתנו".

ביום 7.9.2014 ניתנה החלטתו של הרשם הבכיר זיתוני, שהורה במעמד צד אחד על עיקול זמני ברישום של זכויות המבקש בנכס, וקבע כי "העיקול מוגבל לסכום של 300,000 ₪, שהוא סכום התביעה המתוקן אותו מבקשים התובעים להגיש בבקשתם מיום 3.9.14, שטרם נדונה".

3. ביום 30.10.2014 הגיש המבקש בקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן במעמד צד אחד. בבקשה, שנתמכה בתצהירו, הועלו הטענות הבאות: (1) משלא הותרה הגשת כתב תביעה מתוקן, לא היה מקום להטיל עיקול בשווי 300,000 ש"ח; (2) למבקש טענות הגנה טובות; (3) לא הוכח תנאי ההכבדה; (4) מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, והותרת הצו פוגעת בזכויותיו הקנייניות.

4. הדיון בבקשה לביטול הצו הזמני התקיים ביום 5.11.2014. בא-כוחו של המבקש וויתר על זכותו לחקירה של המשיבים על תצהירם, שהוגש כתמיכה לבקשה להטלת הצו במעמד צד אחד. בא-כוח המשיבים חקר את המבקש על תצהירו, ולאחר מכן סיכמו באי-כוח הצדדים את טענותיהם. בא-כוח המבקש נימק את ויתורו על חקירת המשיבים על תצהירם, בהיותו של תצהירם תצהיר "בג"צי".

צו עיקול זמני - המסגרת הנורמטיבית

5. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מתנה מתן סעד זמני, בטרם ניתן פסק דין, בהתקיימות שלושה תנאים עיקריים: (א) קיומה לכאורה של עילת תביעה; (ב) מאזן נוחות, לפיו יש לבחון את הנזק מאי מתן הצו לעומת הנזק מנתינתו וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי; (ג) שיקולי צדק ויושר, קרי "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

נפסק כי בין שני השיקולים הראשונים קיים יחס גומלין שכונה בפסיקה "מקבילית כוחות", דהיינו - ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד כך רף הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון קטן, ולהפך.

הפסיקה הכירה בכך שיש לתת משקל למועד בו פנה מבקש הסעד לבית המשפט. בית משפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני אם לא שוכנע כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות מוקדמת עוד בטרם הוכרעה התובענה. שיהוי בהגשת הבקשה חותר תחת הטענה בדבר דחיפות במתן הסעד. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר נטען, כי הסעד הזמני נדרש לשם הגנה על זכות קניינית. כך, למשל, נפסק כי אין לקבל התנהלות של בעל דין השוקט על שמריו ורק כאשר "חרב" הפינוי מדירת מגורים מונחת על צווארו, בוחר לפתוח בהליכים שמטרתם לעכב או למנוע את הפינוי. גם אם ייטען כי לשיהוי עצמו אין משמעות לצורך התובענה עצמה, עדיין יש לו משמעות לצורך השאלה אם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות הענין (רע"א 3844/10 אסייג נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 4 להחלטת השופטת (כתוארה אז) נאור (פורסם בנבו, 18.5.2010)).

בנוסף לתנאים הללו, קיים תנאי נוסף כשעסקינן בסעד זמני שהינו עיקול. תקנה 374(ב) קובעת כי על מנת לתת צו עיקול זמני על בית המשפט להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. משמעותה של אותה הכבדה נדונה בפסיקה. נפסק כי הדגש במתן צו עיקול עבר מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק דין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין, וכי אין ליתן עיקול זמני על דרך השגרה. על בית המשפט לנהוג במידתיות, להביא את האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע, ולשקול שיקולי צדק. את ההכבדה על-פי תקנה 374(ב) יש לבחון על-פי יכולתו של זוכה פוטנציאלי לממש את זכייתו. שאלה זו הינה תמיד תלוית נסיבות (כלומר תלויה במסכת עובדות קונקרטית), ואינה פרי קטגוריות מוחלטות. (רע"א 6614/06 כפרות תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם בנבו, 4.1.2007); רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (פורסם בנבו, 28.11.2007); בש"א (מחוזי י-ם) 3896/08 ברוכין נ' סורוצקין (פורסם בנבו, 12.3.2009)).

6. מנינו את התנאים המהותיים למתן צו עיקול זמני: קיומה של עילת תביעה; מאזן הנוחות; שיקולי יושר; שהוי; הכבדה. אולם קיימים אף תנאים פרוצדורליים.

תקנה 367(ג) קובעת כי כאשר ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו, ומשהוגשה בקשה כזו יקיים בית המשפט דיון במעמד הצדדים. תקנה 367(ו) קובעת כי על דיון בבקשה לביטול יחולו ההוראות הנוגעות לדיון בבקשה לסעד הזמני. תקנה 365(א) קובעת כי דיון כזה יתנהל כאמור בסימן א' של פרק כ' ("בקשות בכתב") ובכפוף להוראות פרק כ"ח ("סעד זמני"), ותקנה 241(א) המצויה בסימן א' האמור, קובעת כי בקשה בכתב צריכה להיתמך בתצהיר לאימות העובדות העומדות ביסודה.

בבר"ע 29/74 נציגות הבית המשותף בחלקה 40 גוש 30074 נ' בביוף, פ"ד כח(2) 188, 189 (1974) (להלן: עניין בביוף) נקבע כי רואים את הדיון בבקשה לביטול כהמשך הדיון בבקשה המקורית למתן הצו. נאמר שם כי אם הבקשה לסעד זמני אינה נתמכת על-ידי תצהיר של המבקש-התובע, זכאי המשיב-הנתבע לביטול הצו מתוך חובת הצדק, בין אם עשה הוא תצהיר לאימות הגנתו בין אם לאו. (ראו גם: רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997) (להלן: עניין מרגליות); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה 2009 ), 537)).

יישום ההלכה לגבי הבקשה הנוכחית

7. להלן נבחן האם הוכיחו המשיבים כי מתקיימים התנאים למתן הסעד הזמני של עיקול זכויות המבקש בנכס.

8. תצהיר של מבקש הסעד הזמני - המקרה הנוכחי אינו דומה לאמור בעניין בביוף אודות אי קיומו של תצהיר מטעם מבקש העיקול. במקרה שבפנינו הוגש תצהיר, ואף כי הוא תצהיר "בג"צי", אין להתעלם מקיומם של תצהירי עדות ראשית של המשיבים, שהוגשו לפני כשנה. לכן, בנסיבות אלו, משוויתר בא-כוח המבקש על חקירת המשיבים על תצהירם שצורף לבקשה, הוא חיזק למעשה את משקלם, במכלול החומר הראייתי שבפני בית המשפט.

9. עילה לכאורה - במסגרת סיכומיו בא-כוח המבקש הודה, בהגינותו, כי בחינת כתב התביעה לבדו מעלה קיומה של עילת לכאורה. עם זאת, הוא טען כי בשלב זה, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש, אין להסתפק בבחינת כתב התביעה לבדו כדי לבחון קיומה של עילה לכאורה. כפי שציינתי זה עתה, בהתייחסותי לתצהיר המשיבים, אכן יש משמעות לעיתוי הגשת הבקשה למתן צו העיקול. לא הרי בקשה לסעד זמני המוגשת בסמוך למועד הגשת התביעה כהרי בקשה המוגשת בחלוף למעלה מארבע שנים לאחר שהוגש כתב התביעה.

עם זאת, אף בהינתן העובדה שכיום כבר מצויות בתיק בית המשפט ראיות הנתבע, יש לזכור כי המבחן שנקבע בפסיקה לקיום עילה לכאורה שונה מזה שהיה בעבר. בתהליך שהחל עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת הסיטה הפסיקה את הדגש מהצורך בקיום 'זכות לכאורה' בידי המבקש לעבר מבחן אחר: האם הוכח שהתביעה אינה תביעת סרק, ומעלה שאלה רצינית שיש לדון בה (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי, (פורסם בנבו, 20.9.2011)); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, (פורסם בנבו, 28.6.2010)). בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית. לאור זאת, אף בשלב זה של בירור התובענה, יש לקבוע כי מתקיים התנאי של עילה לכאורה.

10. מאזן הנוחות - בא-כוח המבקש טען כי לנוכח פגיעת צו העיקול בזכויות הקנייניות של המבקש, אי-הנוחות שתיגרם לו, במידה והצו יוותר על כנו, גדולה יותר מאי-הנוחות שתיגרם למשיבים, במידה והצו יבוטל. בא-כוח המשיבים לא הצביע על מאזן נוחות אחר, ונראה כי איחד את טיעונו בעניין זה עם טיעון ההכבדה (ראו להלן).

באשר למאזן הנוחות, נראה כי הוא עומד לרועץ למשיבים דווקא, לאור הפגיעה של הצו הזמני בזכותו הקניינית של המבקש. על הקשר בין פגיעה בזכות זו, במסגרת סעד זמני, לבין חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עמד המשנה לנשיא ש' לוין בעניין מרגליות, בעמ' 799:

"המפנה חל עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3), והסב את תשומת-הלב גם לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני; ובמה נשתנה לעניין זה צו זמני מסעד סופי? שהצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין; גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה".

11. תום לב ושיקולי צדק - בסעיף 1 לנימוקי הבקשה לעיקול לא הסתירו המשיבים את העובדה כי תביעתם עומדת על סך 150,000 ₪ בלבד, אף כי ציינו שהגישו בקשה ל"עדכון" הסכום לסך 300,000 ₪. לאור זאת, לא הוכח כי בבקשתם לסעד הזמני פעלו המשיבים בחוסר תום לב.

12. שיהוי - התביעה הוגשה בשנת 2010 ורק בשלהי שנת 2014 הוגשה הבקשה לסעד הזמני. למבקש היו זכויות בעלות בחלק מהנכס החל משנת 1997. לא ניתן הסבר לשיהוי שבהגשת הבקשה לצו עיקול זמני בחלוף שנים אחדות ממועד הגשת התביעה. קיים, איפוא, שיהוי בלתי מוסבר, והוא פועל כנגד מתן הסעד הזמני.

13. הכבדה - ראינו לעיל כי יסוד ההכבדה נועד למנוע שינוי מצבו של התובע לרעה עד למועד פסק הדין, וכי את ההכבדה לבחון על-פי יכולתם של המשיבים, אם יזכו בתובענה, לממש את זכייתם.

בחקירה הנגדית אמר המבקש את הדברים הבאים:

"אני העברתי למשפחה שלי את הזכויות בחלק שלי. זה הכל שלהם. מאיפה יש לי כסף? היא גנבה לי את כל הכסף...";

"אני יוצא מפה, אני שולח לוטו - אם אני זוכה, הוא מקבל את הכסף";

ובחקירה הנגדית:

"כל המגרש היום שייך לבני משפחתי. לי אין כלום בנכס. זה רק רשום על שמי".

בתשובתם בכתב של המשיבים לבקשה לביטול צו העיקול (עוד לפני הדיון בבקשה לביטול ולפני חקירת המבקש) נטען כי למבקש יש זכויות כספיות וזכויות במקרקעין, וכי ניסיונותיו להציג תמונה שונה, לפיה הוא אביון חסר כל, מעידים על כך שיעשה הכל להסתיר את רכושו ולהכביד על ביצוע פסק הדין.

בסיכומיו ראה בא-כוח המשיבים באמירותיו של המבקש בחקירתו הנגדית ובחקירתו החוזרת חיזוק לטענת ההכבדה, ולחשש כי פניו של המבקש להסתרת זכויותיו בנכס. בא-כוח המבקש חזר לטענת השיהוי, וטען כי העובדות עליהן מבוססת טענת ההכבדה היו ידועות זה מכבר, ולמרות זאת לא סברו המשיבים לאורך שנים נמנעו המשיבים לעתור להטלת העיקול.

דומני כי עלה בידי המשיבים להוכיח את טענת ההכבדה, דווקא לאור דברי המבקש בחקירותיו. משעתר המבקש לביטול צו העיקול, קשה להתייחס ברצינות לטענתו כי אין לו כל זכות בנכס. טענה עובדתית זו אינה עולה בקנה אחד עם הרישום בנסח רישום המקרקעין. השילוב של דבריו, לפיהם אין לו כספים והוא תלוי בזכייה בלוטו, עם אמירתו אודות הזכויות בנכס, המעלה חשש כי במידה ויוסר צו העיקול - הוא עלול לפעול להעברת זכויותיו בנכס לאחרים, הוא אשר מוכיח את יסוד ההכבדה.

14. סיכום דרכנו עד כה מעלה כי הוכחו על-ידי המשיבים היסודות של עילה לכאורה והכבדה, אולם כנגדם פועל מאזן הנוחות והשיהוי. אם אשתמש בלשון תקנה 362, אומר כי שוכנעתי בקיומה של עילת התובענה ובקיום הכבדה, והבאתי בחשבון את שיקולי מאזן הנוחות והשיהוי הפועלים נגד הותרת הצו על כנו.

התוצאה האופרטיבית הינה כדלקמן:

(א) הבקשה לביטול החלטת הרשם הבכיר זיתוני מיום 7.9.2014 נדחית.

(ב) צו העיקול שניתן ביום 7.9.2014 יעמוד על כנו, בכפוף לשינויים הבאים:

* העיקול יוקטן לסכום של 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 31.5.2010.

* בנוסף לערבון בסך 5,000 ₪ שעל הפקדתו על-ידי המשיבים הורה הרשם הבכיר זיתוני, יופקד ערבון נוסף בסך 45,000 ₪ עד לא יאוחר מיום 22.12.2014. היה ולא יפקידו המשיבים את הערבון הנוסף - יבוטל העיקול.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.