1. באי כוח התובעים ונתבע מס' 1 הגישו ביום 2.6.15 בקשה ליתן תוקף של פסק דין להסכם שנחתם ביניהם על-פיו תימחק התביעה. בהתאם לכך, ניתן באותו יום פסק דין נגד נתבע מס' 1, שמחק את התביעה נגדו. הובהר, עם זאת, כי ישיבת ההוכחות ביום 16.6.15 בתביעה נגד נתבעת מס' 2 תתקיים כפי שנקבע בעבר.

2. בהחלטה מיום 8.6.15 (בבקשה מס' 35) דחיתי את בקשת נתבע מס' 1 לביטול פסק הדין שמחק את התביעה נגדו, מאחר שסברתי כי לא ניתן לחייב תובעים למחוק את התביעה.

מאחר והיום הגישו התובעים בקשה לביטול פסק הדין בו נמחקה התביעה נגד נתבע מס' 1, בנימוק לפיו נתבע מס' 1 חוזר על השמצותיו ו"נשמט הבסיס להסכם", החלטתי להיעתר לבקשה.

אשר על כן, מבוטל פסק הדין שניתן ביום 2.6.15 נגד נתבע מס' 1 ומבוטלת אף החלטתי מיום 8.6.15 (בבקשה מס' 35).

3. אינני נעתר לבקשה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות.

מועד הישיבה נקבע לפני חודשים אחדים, והיה ידוע היטב לתובע מס' 2, אשר רק ביום 4.6.15 בחר להעמיד את בית המשפט בפני עובדה אודות סדרת טיפולים רפואיים בחוץ לארץ שתואמה לימים 15.6.15 - 19.5.15. ככל שהתובעים שינו דעתם, ומעוניינים לחזור בהם מהסכם חתום ולדון בתביעתם שהוגשה לפני 5 שנים, אין מקום לדחות את הדיון בתובענה זו. ביטול הישיבה ב"דקה התשעים" מהווה פגיעה הן בנתבעים, הזכאים לכך שתביעה נגדם תגיע לשלב סיום, והן בבעלי דין אחרים, הממתינים חודשים ליומם בבית המשפט ואשר – עקב הגשת הבקשה לדחיית מועד בשלב זה - אינם יכולים לנצל את הזמן השיפוטי שאמור להתפנות. הזמן השיפוטי הוא משאב של הציבור ואין בעלי דין יכולים לעשות בו כבשלהם.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.