מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 24.10.75, עו"ד במקצועו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שארעה ביום 14.4.05 (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, במועד הנ"ל בשעה 07:20 נהג ברכבו מספר רישוי 38-187-27 (להלן: "הרכב"). תוך כדי פנייה שמאלה, באחד הרחובות בראשון לציון, פגע לפתע גלגל הרכב הקדמי ימני במדרכה. כתוצאה מהפגיעה, התפוצץ הגלגל בעוצמה. מאחר שהתאונה ארעה מיד לאחר הפנייה ומשהתובע לא רצה להפריע לתנועה, ומשאשתו המתינה לו בהמשך הרחוב, המשיך בנסיעה איטית של כמאה מ' עד למקום בו המתינה אשתו.

לטענת התובע, ברגע התאונה נבהל מאד וחש שקצב פעימות ליבו עולה. לאחר מספר דקות בהן נרגע במקצת מהתאונה, יצא מהרכב וראה שהגלגל התפוצץ והג'נט עקום. במצב זה, החליף את הגלגל בגלגל רזרבי, נסע למוסך באזור התעשייה, שם החליפו לו את הג'נט בג'נט משומש.

לטענת התובע, לאחר התאונה חש שקצב פעימות הלב שלו עולה, אולם מאחר שסבר כי מדובר בתופעה חולפת לא פנה מידית לקבלת טיפול רפואי. בהמשך, במשך כשבועיים לאחר התאונה, חש שהדופק אינו כתמול שלשום, ואולם לא ייחס לכך חשיבות ולא קישר זאת לתאונה.

ביום 29.4.05, במהלך ארוחת ליל הסדר, חש אי נוחות גדולה והרגיש שהדופק גבוה מאד. התובע פנה לחדר המיון בביה"ח אסף הרופא, שם אובחן דופק לב מהיר, ובבדיקת א.ק.ג. הודגם SVT. לאחר קבלת טיפול מיידי לאיזון קצב הלב, שוחרר לביתו, בהמלצה להמשך מעקב רופא מטפל וקרדיולוג.

1. לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת – מבטחת השימוש ברכב בו נהג במועד התאונה.

1. התובע עתר למינוי מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה. בהחלטתי מיום 21.12.10 מונה פרופ' גילון, קרדיולוג, כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לקביעת הקשר אם בכלל, בין התאונה לבין ה- SVT. פרופ' גילון בדק את התובע וקבע כי בגין התאונה נגרם לו SVT וכי נגרמה לו נכות לצמיתות בשיעור של 20% לפי סעיף 9 (4)(א)(ɪɪ) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), עקב התקפים שכיחים של הפרעות קצב- SVT.
2. הצדדים הגישו ראיותיהם, התובע, אשתו ופרופ' גילון נחקרו, ולאחריהם נשמעו סיכומיהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין. במהלך כתיבת טיוטת פסק-הדין הגעתי למסקנה כי לא ניתן לאמץ את קביעת פרופ' גילון בדבר הקשר שבין התאונה למצבו הקרדיאלי של התובע, ולפיכך, מהטעמים שפורטו בהחלטתי מיום 11.3.15 (להלן: "ההחלטה"), להם אדרש בקצרה בהמשך, מצאתי כי אין מנוס ממינוי מומחה רפואי נוסף בתחום זה.
3. בהחלטתי מיום 14.4.15 הוריתי על מינויו של פרופ' קפלנסקי, קרדיולוג, כמומחה רפואי נוסף מטעם ביהמ"ש. בדיקת התובע ע"י המומחה התעכבה בשל בר"ע שהגישה הנתבעת על החלטתי בדבר זהות המומחה שמונה. בר"ע זו עברה מס' "גלגולים", עד אשר בסופו של יום בפסק דינו של כבוד השופט זילברטל שניתן ביום 1.5.16 ברע"א 8768/15, הושאר המינוי על כנו.
4. בחוות דעתו מיום 11.9.16 קבע פרופ' קפלינסקי "... כי לאור מרחק הזמן בין התאונה לבין התקף ה- SVT הראשון לא קיים קשר בין התאונה לבין התקפי ה- SVT הנדירים יחסית". (עמ' 4 לחווה"ד). המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא נשלחו לו שאלות הבהרה.

בישיבת יום 2.3.17 סיכמו הצדדים את טיעוניהם.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

השתלשלות האירועים כפי שהובאה בהחלטה

1. גרסת התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה נתמכה בעדות אשתו, אשר כאמור המתינה לו בסמוך למקום אירוע התאונה. בהחלטה מצאתי לאמץ את גרסת התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה (ס' 21 להחלטה), וכן מצאתי לקבוע כי "...התובע נבהל לרגע...הדופק אכן עלה במידה מסוימת וכי היה נרגש..." (ס' 22 להחלטה). כמו כן מצאתי לקבוע כי בשבועיים הראשונים שלאחר התאונה התובע חש כי הדופק שלו אינו כתמול שלשום, אך כי הדופק לא היה גבוה או חריג במיוחד (ס' 23 להחלטה).
2. בבדיקתו בחדר המיון ביום 29.4.05, כשבועיים ימים לאחר קרות התאונה, אובחן אצל התובע דופק לב מהיר, ובבדיקת א.ק.ג. הודגם SVT. לאחר קבלת טיפול מיידי לאיזון קצב הלב, שוחרר לביתו, בהמלצה להמשך מעקב רופא מטפל וקרדיולוג.

התובע המשיך לסבול מהפרעות קצב לב, ממיחושים בחזה ומדקירות, בגינם טופל בקופת חולים ובביה"ח רבין. משלא חל שיפור במצבו, אושפז ביום 14.5.06 ביחידת הצנתורים בביה"ח אסותא, שם עבר אבלציה.

1. לטענת התובע, למרות הטיפול באבלציה, לא חל שיפור במצבו והוא המשיך לסבול מכאבים בבית החזה ומהתקפים של דופק מהיר, בגינם טופל במסגרת קופת החולים ובביה"ח איכילוב בתל אביב.
2. מאז התאונה ארעו לתובע לפחות 7 אירועי SVT, במועדים כדלקמן: 29.4.05; 2.2.06; 23.6.06; 28.1.07; 25.8.09; 6.1.11; ו-10.7.14.   
3. בתצהיר הבריאות מיום 16.5.10 הצהיר התובע כי נפגע בתאונה נוספת שארעה ביום 14.4.06 (להלן: "התאונה השניה"). התובע הגיש בגין התאונה השניה תביעה לביהמ"ש השלום בת"א שנדונה בת.א. 67561/07, במסגרתה נבדק על ידי ד"ר דורון הלפרין, א.א.ג. ועל ידי ד"ר ישראל כספי, כירורג אורתופד. לאחר סיומה בפשרה של התביעה הוגשה תביעתו דנן של התובע.
4. במהלך התאונה השניה נהג התובע ברכבו כשהוא חגור. לפתע, פגע רכבו ברכב שבלם לפניו. כתוצאה מכך, כרית האוויר התפוצצה בפניו והוא נחבל ממשענת הראש. התובע פנה לחדר המיון שם התלונן על כאבי צוואר, שכמות, סחרחורות וצפצופים באוזניו.
5. ביום 18.6.08 נבדק התובע על ידי ד"ר כספי, בפניו התלונן בין היתר, על כאבי צוואר וגב תחתון, בעיקר בישיבה/עמידה ממושכים ופעילות גופנית. ד"ר כספי קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 2.5% בהתאמה לתקנה 35(1)(ב) לתקנות, בגין כאבים לאורך ע"ש.
6. בפני ד"ר הלפרין התלונן התובע על צפצופים בשתי אוזניו, בעיקר בלילות ובתנאי שקט סביבתי; סחרחורות בשינויי תנוחה המתבטאות בתחושת אובדן שיווי משקל ללא תחושת סיבוב במרחב; וכן בירידה בשמיעה.

ד"ר הלפרין קבע לתובע 10% נכות לפי סעיף 72(4)(ב)(ɪ) בגין טנטון בצורה קלה. המומחה מצא כי הקליניקה עליה מתלונן התובע אינה מתאימה לסחרחורת בגין פגיעה במערכת הוסטיבולרית, וכן מצא כי אין מקום לפסיקת נכות בגין הירידה בשמיעה.

1. בתביעתו בגין התאונה השנייה, התעלם התובע מהתאונה נשוא תיק זה, כמו גם מאירועי ה-SVT.

חוות דעתו של פרופ' גילון

1. ביום 17.6.11 נבדק התובע על ידי פרופ' גילון. בחוות דעתו מיום 15.12.12 סקר המומחה את מרבית התיעוד הרפואי שעמד בפניו. אביא להלן מחוות דעתו:

"...במהלך התאונה נבהל מאד, ע"פ תאורו. לא חש פגיעה גופנית. הוא חש לא בנוח והרגיש שהדופק התגבר. בשלב זה לא ייחס לכך חשיבות כלשהי. בהמשך, לאחר כשבוע-שבועיים הרגיש שונה מהרגיל, "משהו לא בסדר עם הדופק". הוא תאר זאת כמעין אי-סדירות בדופק. באחד מהערבים חש אי נוחות גדולה מהרגיל כולל הדופק. בארוע זה פינה עצמו לחדר מיון בביה"ח שיבא. בקבלתו דופק 159 עם הפרעה מסוג (SUPRA VENTRICULAR TACHYCARDIA) SVT שעברה בהמשך לקצב סדיר (SINUS). לאחר כשמונה חודשים מהארוע הראשון סבל מארוע חוזר של SVT (דומה לקודם), אך הפעם עם דופק 217, שבעטיו הגיע למיון ביה"ח בלינסון...

הערכה

התובע הינו גבר בן 37 שעבר תאונת דרכים ב 14.4.2005 ללא פגיעה גופנית משמעותית, אך עם תחושת פחד ובהלה שנגרמה במהלך התאונה ובעקבותיה...

חשוב להדגיש שלחולה לא היה ידוע על מחלה לבבית כלשהי לפני ארוע התאונה.

SUPRA VENTRICULAR TACHYCARDIA הינו השם כללי שניתן להפרעות קצב עלייתיות שמקורם מרקמה לבבית שמיקומה הינו מעל גובה החדרים בלב.  רובן של הפרעות הקצב הללו באות לידי ביטוי בהתחלה פתאומית של הפרעת הקצב עם קצב מהיר, ולא עליה הדרגתית...

חשוב לציין שלהפרעות קצב אלו הינן בדרך כלל סיבה חשמלית שקיימת במטופל עוד מלידה. ההיווצרות של הדופק המהיר יכול להיות מסיבות שונות, לא כולן ברורות. הסיבות הללו כולל בין היתר ארוע ה Stress אדרנרגי, כפי שצויין לעיל, היכול להיגרם גם על ידי התרגשות קיצונית או חריגה כמו זו שעבר, ללא ספק התובע.

לאחר הנ"ל ברור שיש קשר בין ארוע התאונה שכלל בהלה והתרגשות חריגים לבין הופעת הפרעת הקצב מסוג SVT... " (עמ' 2-4 לחווה"ד).

1. הנתבעת שלחה למומחה שאלות הבהרה. בתשובותיו, לא סטה המומחה מדעתו בדבר הקשר שבין התאונה למצבו של התובע. המומחה נחקר על חוות דעתו ולא שינה דעתו. מהנימוקים המפורטים בהחלטה מצאתי "...לקבוע כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של פרופ' גילון לשם קביעת הקשר שבין התאונה ל-SVT". (ס' 39 להחלטה).
2. אביא להן את תמצית הטעמים שהביאונו למסקנה כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של פרופ' גילון:

• במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הסתבר כי לא אחת "התקבע" בעמדתו, וכאשר נטען בפניו מדוע לא ניתן לקבלה - ניסה לתרצה בהסברים אשר נסתרו לא אחת, או סתרו אמירה קודמת או מאוחרת יותר שנאמרו על ידיו;
• המומחה התעלם מקרות התאונה השנייה, על אף שהתיעוד הרפואי הרב בגינה, לרבות חוות דעת רפואיות מטעם מומחי ביהמ"ש שבדקו את התובע בגינה, קבעו לו נכויות שונות, ותיארו את מנגנון הפגיעה. כאשר המומחה עומת במהלך חקירתו הנגדית עם אותו תיעוד ועם חומרתה היחסית של התאונה השנייה ביחס לחומרת התאונה נשוא הדיון שבפנינו - ניסה לתרץ זאת בכך שהתובע הופתע בעת שהתאונה נשוא הדיון ארעה, בעוד אשר היה מודע להתרחשותה הצפויה של התאונה השנייה;
• המומחה אישר כי ב-80% מהמקרים SVT הינו פגם מולד שמתרחש בלא קשר לאירוע דחק, וכי רק כ-20% נגרמים בגין אירוע דחק. המומחה חיווה דעתו כי SVT ספונטני יכול להיגרם ב-20-30% מהמקרים, אולם בהמשך הודה כי אמירה זו אינה נתמכת בספרות;
• בחקירתו הנגדית הסתבר כי שני המאמרים עליהם נסמך בתשובות ההבהרה אינם רלוונטיים למקרה נשוא הדיון, ואינם יכולים להוות אסמכתא כלשהי, לקשר שבין התאונה לבין הופעת ה-SVT שבועיים לאחריה;
• התקשתי להשתחרר מהרושם כי המומחה "התקבע" בדעתו שקיים קשר בין התאונה לבין ה-SVT וכי לא נכון היה לסטות מקביעתו זו, על אף הנתונים והמצגים שהוצגו בפניו. כך גם התקשתי לקבל את הסברו כי התיעוד שעמד בפניו בגין התאונה השנייה לא הרשים אותו כדבריו (עמ' 18 לפרוטוקול), אך מנגד התרשם עד מאד מקרות התאונה דנן, שברי כי הייתה קלה בהרבה.

1. אפנה לס' 24-39 להחלטה בהם פרטתי מדוע מצאתי שלא לקבל את חוות דעתו של פרופ' גילון.

החלטת מינויו של פרופ' קפלינסקי

1. בעקבות ההחלטה, (מיום 11.3.15), הוריתי על מינויו של פרופ' קפלנסקי כמומחה רפואי נוסף לבדיקת התובע בגין התאונה. אביא להלן את הקביעות העובדתיות שהונחו בהחלטת המינוי בפני פרופ' קפלנסקי, והנדרשותת לתקופה שממועד התאונה ועד לאירוע ה-SVT ביום 29.4.05:

"תשומת לב המומחה לעובדות המפורטות להלן האמורות להוות תשתית עובדתית לחוות דעתו:

1. במועד הנ"ל בשעה 07:20 נהג התובע ברכבו. תוך כדי פנייה שמאלה באחד הרחובות בראשון לציון, פגע לפתע גלגל הרכב הקדמי ימני במדרכה. כתוצאה מהפגיעה, התפוצץ הגלגל בעוצמה. מאחר והתאונה ארעה מיד לאחר הפנייה ומשהתובע לא רצה להפריע לתנועה, ומאחר ואשתו המתינה לו בהמשך הרחוב, המשיך בנסיעה איטית של כמאה מטר עד למקום בו המתינה אשתו.

2. התובע נבהל לרגע. הדופק עלה במידה מסוימת והוא היה נרגש. התרגשות זו, כמו גם הדופק המהיר חלפו ככל הנראה לאחר זמן קצר שכן התובע החליף את הגלגל, נסע למוסך בקצה השני של העיר ראשון לציון ולאחר תיקונו נהג לעבודתו ועבד כרגיל מבלי שדיווח למעסיקיו על קרות התאונה.

3. במהלך השבועיים שחלפו ממועד התאונה ועד למועד פנייתו לחדר מיון ביום 29.4.05 חש שהדופק שלו שלא כאתמול שלשום, ואולם לא ייחס גם לכך כל חשיבות ולא קישר זאת לתאונה.

התובע לא חש בדופק גבוה או חריג במיוחד, או באירועים נוספים מעבר לכך.

4. ביום 29.4.05, במהלך ארוחת ליל הסדר, חש התובע אי נוחות גדולה והרגיש שהדופק גבוה מאד. התובע פנה לחדר המיון בביה"ח אסף הרופא, שם אובחן דופק לב מהיר, ובבדיקת א.ק.ג. הודגם SVT. לאחר קבלת טיפול מיידי לאיזון קצב הלב, שוחרר לביתו, בהמלצה להמשך מעקב רופא מטפל וקרדיולוג.

יצויין כי במהלך הארוחה לא אירע אירוע חריג. התובע לא דיווח בביקורו בחדר המיון על קרות התאונה.

5. למחרת היום פנה התובע לרופא המשפחה בקופ"ח, דיווח על אשר אירע וכן קישר זאת לתאונה". (החלטת המינוי מיום 14.4.15).

חוות דעתו של פרופ' קפלנסקי:

1. אביא להלן מחוות דעתו של פרופ' קפלנסקי:

"הכוונה בשאלה זו הינה שאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין התקפי ה-SVT שהראשון שבהם אירע שבועיים לאחר התאונה. הבדיקות האלקטרופיזיולוגיות והאבלציה בעקבותן הוכיחו כי ה- SVT אצל מר אבנר לוי היתה על רקע הממצא של שני מסלולי הולכה חשמלית בין הפרוזדורים לחדרים. האחד איטי והשני מהיר. קיום של השניים הינו הבסיס ל- SVT הקלסית. גורמים חיצוניים לא יוכלו לגרום ל- SVT באם לא יימצאו שני מסלולי ההולכה האלה. במהלך האבלציה מנסים הרופאים לגרום את ה- SVTעל ידי גירויים חשמליים. באם לא יהיה ניתן להפיק SVT על ידי גירויים אלה – מזליפים איזופרל ומנסים שוב. האיזופרל הינו חומר המחקה את פעולת המערכת הסימפטתית ולמעשה מחקה מצב של דחק. מכאן שניתן להסיק כי אירוע בעל דחק נפשי משמעותי עלול לגרום למי שיש בלבו את אותם שני מסלולי ההולכה להופעת ה- SVT.

יאמר מיד כי הרוב המוחלט של אירועי ה- SVTהינם ללא טריגר חיצוני. עם זאת במידה והיה קיים טריגר חיצוני משמעותי בטרם הופיעה ההפרעה ניתן יהיה להעריך כי קיים קשר סיבתי לפיו האירוע החיצוני הוציא את הנטיה להפרעת הקצב שהיתה קיימת "שקיטה" שנים רבות מן הכח אל הפועל.

במקרה שלפנינו מודגש בהחלטת כבוד השופט כי במשך השבועיים שבין התאונה לבין הופעת ה- SVTלא היתה עדות להתקפי SVT. הסימפטומים המלווים בהתקף של SVT הינם ברורים וחד משמעיים ולמעשה לא קיים התקף SVT אסימפטומטי (ללא סימפטומים). גילו של מר אבנר לוי ביום ההתקף הראשון הינו טיפוסי להופעה הספונטנית של התקפי SVT – העשור הרביעי לחייו.

לאור כל שנאמר לעיל נראה כי לאור מרחק הזמן בין התאונה לבין התקף ה- SVT הראשון לא קיים קשר בין התאונה לבין התקפי ה- SVT הנדירים יחסית" (ע' 3-4 לחוות הדעת).

ממצאים ומסקנות

1. להלן הממצאים והמסקנות:

• התובע חווה לראשונה בחייו אירוע של SVT כשבועיים לאחר התאונה בליל הסדר ביום 29.4.05;
• התובע הגיב בחרדה רבה לאירוע זה, שלא היה מוכר לו ואשר תואר על ידיו כדלקמן: " מגיע למיון בריצה, פורץ דלתות, אשתי עושה את הרישום, ואני רץ מהר ואומר שיש לי דופק מהיר ושמו אותי על המיטה, והדופק שלי בשמיים, ואני מרגיש שאני הולך לנפוח את נשמתי", (עמ' 46 לפרוטוקול ישיבת יום 5.2.15);
• תיאורו זה של התובע מלמד על: בהלה רבה; התרגשות רבה; חשש לחייו; התמודדות עם אירוע חריג ולא מוכר; התנהגות מבוהלת ולחוצה; אירוע ברור וחד משמעי. כל אלו מחזקים את הרושם בדבר אירוע חריג ולא מוכר;
• תאורו של התובע מתיישב עם קביעתו של פרופ' קפלנסקי כי "... הסימפטומים המלווים בהתקף של SVT הינם ברורים וחד משמעיים ולמעשה לא קיים התקף SVT אסימפטומטי (ללא סימפטומים)...";
• הנני משוכנע כי לו התובע היה חש בשבועיים הראשונים שלאחר התאונה בדופק חריג כדוגמת זה שחווה ביום 29.4.05, הוא היה מודע לו והיה פונה לקבלת טיפול רפואי, או לפחות מדווח על כך בדיעבד לרופא שבדקו בחדר המיון בליל הסדר;
• ביום 1.5.15, יומיים לאחר שטופל בחדר המיון בשל אירוע ה- SVT, פנה התובע לרופא המשפחה, דיווח לו על האירוע, וכן על קרות התאונה ומסר ש"...חושב שהתקף של SVT קשור לתאונה לפני שבועיים". (נספח 9 לתצהיר התובע). איני מצפה מהתובע לקשור בין האירוע לבין התאונה, אך הנני משוכנע כי משהתובע קישר ביניהם מצופה כי היה ממנו לדווח לרופאו שבעת התאונה, או בשבועיים שחלפו, חש אירוע דומה, גם אם במידה פחותה. יוזכר כי לדעת פרופ' קפלינסקי הסימפטומים הינם ברורים וחד משמעיים. משהתובע לא דיווח על סימפטומים מסוג זה - חזקה כי לא אירע אירוע של SVT;
• התובע פנה לחדר המיון ולחדר הטראומה של קופת חולים 7 פעמים נוספות, בתקופה שמיום 2.2.06 ועד ליום 10.7.14. בכל עת שהתובע חש בדפיקות לב מואצות הוא פנה בדחיפות לקבלת טיפול רפואי. רק לאחר הטיפול חלף האירוע;
• התובע אינו טוען לאירועים נוספים בגינם פנה לקבלת טיפול רפואי;
• פרופ' גילון סבר כי התובע "נבהל מאוד" בעת התאונה, וכי זו גרמה לו "בהלה והתרגשות חריגים". הנחתו זו תואמת לדעתו בדבר הצורך באירוע חריג, הכולל התרגשות קיצונית כתנאי להתפרצות ה- SVT. כאמור, מצאתי לקבוע כי התובע לא נבהל מאוד וכי לא נגרמה לו התרגשות רבה וחריגה, ולפיכך גם מטעם זה מתערער הבסיס לחוות דעתו של פרופ' גילון;
• שבתי ובחנתי את נימוקי החלטתי (מיום 11.3.15) מדוע סברתי כי אין לקבל את חוות דעתו של פרופ' גילון, ומצאתי לשוב ולאמצם, ואף ביתר שאת, נוכח חוות דעתו של פרופ' קפלנסקי;
• פרופ' גילון ערך את חוות דעתו על בסיס האנמנזה, שנמסרה לו ע"י התובע והתיעוד שעמד בפניו, ואשר לא שקפה את העובדות כהוויתן, (גם כאשר הונחה בפניו תשתית עובדתית שונה סרב לשנות מחוות דעתו), בעוד אשר בפני פרופ' קפלינסקי הונחה ע"י ביהמ"ש תשתית עובדתית, כפי שהובאה בהחלטת המינוי, ועל בסיסה נערכה חוות דעתו;
• כאמור, פרופ' גילון סבר כי התובע "נבהל מאד" כפי שנמסר לו ע"י התובע, וכי נגרמה לו "התרגשות קיצונית או חריגה כמו זו שעבר, ללא ספק כקביעת פרופ' גילון". לאחר שמיעת הראיות, מצאתי לקבוע בהחלטת מינויו של פרופ' קפלנסקי, שהתבססה על הקביעות העובדתיות בהחלטה כי: "...התובע נבהל לרגע. הדופק עלה במידה מסויימת והוא היה נרגש. התרגשות זו, כמו גם הדופק המהיר חלפו ככל הנראה לאחר זמן קצר...במהלך השבועיים שחלפו...התובע לא חש בדופק גבוה או חריג במיוחד, או באירועים נוספים מעבר לכך" (ס' 2-3 להחלטת המינוי). הבדל זה מהווה טעם נוסף מדוע יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' קפלינסקי על פני חוות דעתו של פרופ' גילון;
• פרופ' קפלנסקי קבע כי הרוב המוחלט של אירועי SVT אינם נגרמים בשל טריגר חיצוני;
• פרופ' קפלנסקי קבע כי ניתן לקבוע קשר סיבתי ישיר בין הופעת SVT ראשונה לבין "טריגר חיצוני משמעותי" בטרם הופיעה;
• גם לדעת פרופ' גילון נדרשת "התרגשות קיצונית או חריגה";
• פרופ' קפלנסקי לא נחקר על חוות דעתו, וזו לא נסתרה;
• לטעמי, גם אם ניתן היה לקבוע כי התאונה נשוא התביעה הייתה בגדר אירוע "משמעותי", ואיני סבור כך, הרי לדעת פרופ' קפלנסקי נדרש תנאי נוסף והוא קיומם של סימפטומים "ברורים וחד משמעיים". הנני לקבוע כי סימפטומים אלו לא היו במועד התאונה, לרבות במהלך כשבועיים שחלפו עד לאירוע ה- SVT בליל הסדר.

1. לסיכום: הנני לקבוע כי אירוע ה- SVT לא נגרם בגין התאונה וכי לא נגרמה לתובע נכות בגינה.

האם נגרם לתובע נזק גוף בגין התאונה?

1. לטענת הנתבעת, בסיכומיה בישיבת יום 2.3.17, נוכח חוות דעתו של פרופ' קפלנסקי, ומשהתובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי בעקבות אירוע ה- SVT , ומשגם אז לא התלונן על כל פגיעה גופנית בגין התאונה - לא נגרם לו "נזק גוף" כמשמעו בחוק הפלת"ד, ועל כן אינו זכאי לכל פיצוי, וכי יש לחייבו בהוצאות הנתבעת. לטענת התובע, יש לדחות את טענתה זו של הנתבעת.
2. כאמור, התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי בסמוך לאחר התאונה. פנייתו הראשונה נעשתה ביום 29.4.05 בעקבות אירוע ה-SVT. בבדיקתו בחדר המיון וכן בבדיקותיו בהמשך, התמקדו תלונותיו באירוע ה-SVT. עם זאת, התובע נבהל לרגע כתוצאה מהתאונה, דופקו עלה במידה מסוימת והוא היה נרגש. אלו חלפו, ככל הנראה, לאחר זמן קצר.
3. ספק אם תאור זה עונה על הגדרת "נזק גוף" כמשמעו בחוק הפלת"ד. עם זאת, לאחר שמיעת הראיות טענה הנתבעת בסיכומיה בישיבת יום 5.2.15 כי יש לדחות את קביעת פרופ' גילון בדבר הקשר שבין התאונה לבין אירוע ה-SVT, תוך שהיא עומדת על טענתה כי התאונה כלל לא ארעה. הוסיפה וטענה הנתבעת כי ככל שביהמ"ש יקבע כי התאונה (האירוע) אכן אירעה, כטענת התובע - הצעתה הינה כי ישולם לו סך של 5,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני. דהיינו, גם הנתבעת סברה כי ככל שיקבע שהתאונה אכן ארעה – התובע זכאי לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני.
4. לפיכך, הנני לקבוע כי עסקינן בנזק גוף וכי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 6,000 ₪ לפי ערכו למועד פסה"ד, בגין הנזק הלא ממוני.

סוף דבר

1. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 6,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 900 ₪ וסה"כ 6,900 ₪. כן תשיב הנתבעת לתובע את המחצית הראשונה של האגרה ששולמה על ידיו.

ברם, נוכח ההוצאות שנגרמו לנתבעת בגין שכ"ט שני המומחים והוצאות חקירתו של פרופ' גילון, הנני מחייב את התובע להשתתף בחלק מהוצאותיה בסך של 6,900 ₪.

החיובים ניתנים לקיזוז.