מבוא

1. בהחלטתי מיום 5.5.15 נדחתה בקשת הנתבעת להחלפת זהות המומחה הרפואי שמונה מטעם ביהמ"ש בתביעה על פי חוק הפלת"ד. הנתבעת הגישה בר"ע על ההחלטה ולאחר שהתקבלה תגובת התובע לבקשה ניתן על ידי כב' השופטת עפרה צ'רניאק פסק-דין שהורה כדלקמן:

"...לציין כי בבקשה ציינה המבקשת שאין היא מטילה דופי במומחה שמונה ועתירתה מבוססת על ההשקפה שמצאה תימוכין בפסיקה שזהות המומחה תהיה מקובלת ככל שניתן על ידי שני הצדדים. חרף זאת ההנמקה שניתנה בפועל התייחסה אל העתירה כאילו מכוונת היא לפסול את המינוי, מה שלא נתבקש, ואילו לעתירה כפי שנוסחה (החלפה ולא פסילה) לא ניתן נימוק משכנע.

בנסיבות בהן ערכאה דיונית הורתה ביזמתה על עיכוב ביצוע החלטתה ואף הורתה שלא לשלוח את ההחלטה נשוא הבר"ע למומחה (הגם שדר'כ הגשת בר"ע אינה סיבה לעיכוב ביצוע) וניצבים אנו עדין בשלב בו לא יצאה ההחלטה מהכוח אל הפועל....

מצאתי לדון בבר"ע כבערעור ולהחזיר את הדיון לערכאה קמא אשר תבחן מחדש את עתירת המבקשת ותוציא מלפניה...-החלטה מנומקת המתייחסת לעתירה להחליף המומחה ולא לפסלו" (ע' 1 להחלטה - ההדגשות לא במקור).

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת.

הכרעה

1. בעקבות פסק-הדין שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי הודיע ב"כ התובע כי אינו מסכים להחלפת זהות המומחה. לאחר ששבתי ובחנתי את טיעוני הצדדים, תוך התייחסות לפסק הדין שניתן על ידי ערכאת הערעור, מצאתי כי אין מקום לשינוי החלטתי וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
2. אשר להחלטתי בדבר עיכוב ביצוע - בעקבות החלטתי מיום 5.5.15 בה נדחתה בקשת הנתבעת להחלפת זהותו של המומחה, הגישה הנתבעת ביום 6.5.15 "בקשה דחופה מטעם הנתבעת לעיכוב ביצוע החלטה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש... עד למתן החלטה בבר"ע". התובע התנגד לבקשה. בהחלטתי מיום 13.5.15 הוריתי "על מנת לאפשר דיון ענייני בבר"ע ולא לסכלו – הנני מורה על עיכוב ביצוע הפניה למומחה ובדיקתו עד להחלטה אחרת".

משמע, כי ההחלטה לא ניתנה מיוזמת ביהמ"ש. סברתי בעת מתן החלטה, והנני סבור כך גם עתה, כי מקום בו מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטה בנימוק כי אי הענות לה יסכל את הבר"ע – נכון הוא להיעתר לבקשה, אלא אם קיים טעם ענייני לדחותה.

1. הנתבעת נקטה בבקשתה בלשון של בקשה "להחלפת זהות המומחה" וכמו כן ל"שינוי זהות המומחה", ולא עתרה לפסילתו. סבורני כי בהתאם להלכה הפסוקה אין מקום לאבחנה בין בקשה להחלפת זהות המומחה לבין בקשה לפסילתו ומינוי מומחה אחר תחתיו, שעה שהמומחה טרם החל במלאכתו, ובמיוחד מקום בו הוטל ספק ביושרו ובמקצועיותו של המומחה שמונה.
2. אביא מס' דוגמאות המלמדות כי אין מקום לאבחנה זו:

ברע"א 7232/06 תקוה לויה ואח' נ' שירותי בריאות כללית (כב' המשנה לנשיאה כתוארו אז השופט ריבלין, 11.1.07) דן בבקשת המבקשת למנות מומחה רפואי אחר תחת המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש שכן לטענתה "...אינו מתאים לשמש כמומחה אובייקטיבי מטעם ביהמ"ש..."

ברע"א 7843/00 חדווה בר-ישי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ (כב' השופטת שטרסברג-כהן 4.3.01) דחתה בקשה "להמיר את זהות המומחה הרפואי", דהיינו, החלפתו במומחה אחר, לאחר שמונה בהסכמה. המבקשת טענה כי המומחה מחזיק באסכולה רפואית חריגה ביותר ובלתי מקובלת במקצועו וכי בתי המשפט נמנעים מלמנותו כמומחה רפואי. ביהמ"ש העליון דחה את הבר"ע לאחר שקבע כי "...לאחר שמתמנה מומחה רפואי, יש בביטול המינוי משום הטלת דופי ברופא שנתמנה, אף שבענייננו אין בבקשה טענות נגד מומחיותו של ד"ר שלו או נגד אישיותו..." (ס' 5 להחלטה).

בת"א (מרכז) 7251-11-11 רוטרמן נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (כב' השופט פורג – 27.7.15) נדונה בקשה לשינוי זהות המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש. ביהמ"ש אינו מאבחן בין בקשה לשינוי זהות, קרי החלפה, לבין בקשה לפסילת מומחה.

יאמר כי הנתבעת עצמה נסמכה בס' 8 לתשובתה מיום 28.4.15 לפס"ד שניתן בבר"ע 16787/96 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון הדן בבקשה לפסילת מומחה.

1. בקשת הנתבעת להחלפת זהותו של המומחה נומקה ב"נימוקים הקשורים בעמדת הנתבעת וניסיון עבר, באשר למומחה אשר מונה" (ס' 2 לבקשה). משהתובע התנגד לבקשה וטען כי "...הנתבעת לא פירטה בבקשתה ולו טעם ענייני אחד התומך בבקשתה להחלפת המומחה", הגישה הנתבעת תשובתה.

בתשובתה העלתה הנתבעת נימוקים מדוע יש לשנות את זהות המומחה, תוך שציטטה באופן חלקי מכתבה שפורסמה בעיתון גלובס ביום 14.2.07 במסגרתה רואיין המומחה ומסקנתה היתה "...נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם כי המומחה אשר יצא לגמלאות נותן כעת חוות דעת לתובעים בלבד ובבחינת דרך פעולה שיטתית, תוך ראיית התובעים והנתבעים כמערכות שונות, עם אנשים שונים המשרתים אותה. יצוין כי גם בחינת פסקי דין ו/או החלטות אשר פורסמו, מעלה האמור לעיל" (ס' 3 לתשובת הנתבעת). הוסיפה וטענה הנתבעת בין היתר, כי המומחה יצא לגמלאות וקיימת חשיבות עדכניות המומחה בעדכוני ו/או חידושי התחום.

1. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת חלקה על יושרו ומקצועיותו של המומחה מלשמש כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, ואף טענה כי פסקי דין והחלטות שנתנו, ואשר לא פורטו בבקשתה, תומכים בטענתה. לא נעלמה מעיני אמירתה בהמשך בקשתה כי "...אין בשינוי זהות המומחה כדי להביא לפגיעה כלשהי ו/או הטלת דופי" (ס' 9 לבקשה). אמירה זו אינה מתיישבת עם הנטען ע"י הנתבעת כלפי המומחה.
2. נוכח טענותיה אלו של הנתבעת ביחס ליושרו ומקצועיותו של המומחה, לרבות ציון פסקי דין והחלטות, (אשר לא הפנתה אליהם), סברתי כי על ביהמ"ש להביא בפני הצדדים את ידיעתו השיפוטית בדבר שני פסקי דין שנתנו על ידיו לאחרונה הדנים בשני תיקי רשלנות רפואית בהם התמנה המומחה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש. באחד מהם דחה המומחה את טענת התובע כי טופל ברשלנות ובאחר קבל את טענת התובע כי טופל ברשלנות, אך קבע כי נגרם לו נזק אפסי, ת"א (הרצ') 11062-11-11 אבינועם פרץ נ' מדינת ישראל (20.3.15), ת"א (הרצ') 46529-12-11 בדר כבהה נ' מדינת ישראל (15.8.14).

פסה"ד מלמדים על מקצועיותו ויושרו של המומחה. (יאמר כי לא הוגשו ערעורים על פסקי הדין).

1. הנני סבור כי מקום בו צד העותר להחלפת זהותו של מומחה מטיל הלכה למעשה דופי ביושרו של המומחה, גם אם עשה זאת בתשובה לתגובת הצד שכנגד ולא מלכתחילה - על ביהמ"ש לבחון בקפידה את הבקשה ולהביא בחשבון כי היענות לה משמעה כי ביהמ"ש אכן מטיל ספק ביושרו, מקצועיותו ואמינותו של המומחה שמונה על ידיו.
2. מהטעמים שלעיל מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ו, 20 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.