מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 24.10.75, עו"ד במקצועו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שארעה ביום 14.4.05 (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, במועד הנ"ל בשעה 07:20 נהג ברכבו מספר רישוי 38-187-27 (להלן: "הרכב"). תוך כדי פנייה שמאלה באחד הרחובות בראשון לציון, פגע לפתע גלגל הרכב הקדמי ימני במדרכה. כתוצאה מהפגיעה, התפוצץ הגלגל בעוצמה. מאחר והתאונה ארעה מיד לאחר הפנייה ומשהתובע לא רצה להפריע לתנועה, ומאחר ואשתו המתינה לו בהמשך הרחוב, המשיך בנסיעה איטית של כמאה מטר עד למקום בו המתינה אשתו.

לטענת התובע, ברגע התאונה נבהל מאד וחש שקצב פעימות ליבו עולה. לאחר מספר דקות בהן נרגע במקצת מהתאונה, יצא מהרכב וראה שהגלגל התפוצץ והג'נט עקום. במצב זה, החליף את הגלגל בגלגל רזרבי, נסע למוסך באזור התעשייה, שם החליפו לו את הג'נט בג'נט משומש.

לטענת התובע, לאחר התאונה חש שקצב פעימות הלב שלו עולה, אולם מאחר שסבר כי מדובר בתופעה חולפת לא פנה מידית לקבלת טיפול רפואי. בהמשך, במשך כשבועיים לאחר התאונה, חש שהדופק אינו כתמול שלשום, ואולם לא ייחס לכך חשיבות ולא קישר זאת לתאונה.

ביום 29.4.05, במהלך ארוחת ליל הסדר, חש התובע אי נוחות גדולה והרגיש שהדופק גבוה מאד. התובע פנה לחדר המיון בביה"ח אסף הרופא, שם אובחן דופק לב מהיר, ובבדיקת א.ק.ג. הודגם SVT. לאחר קבלת טיפול מיידי לאיזון קצב הלב, שוחרר לביתו, בהמלצה להמשך מעקב רופא מטפל וקרדיולוג.

1. לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת – מבטחת השימוש ברכב בו נהג במועד התאונה.

1. לבקשת התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגיה, מונה פרופ' גילון קרדיולוג, כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש לקביעת הקשר אם בכלל, בין התאונה לבין ה- SVT. פרופ' גילון בדק את התובע וקבע כי בגין התאונה נגרם לו SVT וקבע כי נגרמה לו נכות לצמיתות בשיעור של 20% לפי סעיף 9 (4)(א)(ɪɪ) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), עקב התקפים שכיחים של הפרעות קצב- SVT.
2. הצדדים הגישו ראיותיהם, התובע אשתו ופרופ' גילון נחקרו ונשמעו סיכומיהם בעל פה של ב"כ בעלי הדין. במהלך כתיבת פסק-הדין הגעתי למסקנה כי לא ניתן לאמץ את קביעת פרופ' גילון בדבר הקשר שבין התאונה למצבו הקרדיאלי של התובע, ועל כן מהטעמים שיפורטו בהחלטתי זו, מצאתי כי אין מנוס ממינוי מומחה רפואי נוסף בתחום זה.
3. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

השתלשלות האירועים

1. גרסת התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה נתמכת בעדות אשתו, אשר כאמור המתינה לו בסמוך למקום אירוע התאונה.

בבדיקתו בחדר המיון ביום 29.4.05, כשבועיים ימים לאחר קרות התאונה, אובחן אצל התובע דופק לב מהיר ובבדיקת א.ק.ג. הודגם SVT. לאחר קבלת טיפול מיידי לאיזון קצב הלב, שוחרר לביתו, בהמלצה להמשך מעקב רופא מטפל וקרדיולוג.

התובע המשיך לסבול מהפרעות קצב לב, ממיחושים בחזה ומדקירות, בגינם טופל בקופת חולים ובביה"ח רבין, ומשלא חל שיפור במצבו, אושפז ביום 14.5.06 ביחידת הצנתורים בביה"ח אסותא, שם עבר אבלציה.

1. לטענת התובע, למרות הטיפול באבלציה, לא חל שיפור במצבו והוא המשיך לסבול מכאבים בבית החזה ומהתקפים של דופק מהיר, בגינם טופל במסגרת קופת החולים ובביה"ח איכילוב בתל אביב.
2. התובע הוסמך כעו"ד בשנת 2005. במועד התאונה עבד התובע כמסלק תביעות אצל הנתבעת, בהמשך עבד כעו"ד בחברת הביטוח הכשרת הישוב, לאחר מכן במספר חברות כיועץ ביטוחי ומחודש אוגוסט 2010 הינו עובד כיועץ ביטוחי במשרד עורכי דין שזה עיסוקו.
3. לטענת התובע, בנוסף לבעיה הפיזית, הוא נתון בפחדים, חרדות, חוסר שקט נפשי בשל החשש מהתקף SVT שעלול להתרחש ללא כל התראה, ועל כן חושש מלהיות חשוף ללחצים, בין היתר, במסגרת עבודתו. לטענתו, העבודה במשרד בו הוא עובד מזה למעלה מארבע שנים, נוחה ומתאימה למצבו בהיותה, בין היתר, כרוכה בשעות עבודה סבירות ובלא לחצים מצדו של המעביד. לטענת התובע, אלמלא התאונה יכול היה לעבוד שעות נוספות, או לחילופין לעבוד כעצמאי.

מוסיף וטוען התובע כי עד לתאונה נהג לעזור לאשתו בביצוע עבודות הבית הקשות וכן בעזרה בטיפול בילדיהם, אולם בעקבות התאונה הוא נמנע מביצוע פעולות קשות ומרביתן נופל על כתפי אשתו.

1. מאז התאונה ארעו לתובע 4 אירועי SVT במועדים כדלקמן: 29.4.05, ינואר 2007, אוגוסט 2009 ו-10.7.14.   
2. בתצהיר הבריאות מיום 16.5.10 הצהיר התובע כי נפגע בתאונה נוספת שארעה ביום 14.4.06 (להלן: "התאונה השניה"). התובע הגיש בגין התאונה השניה תביעה לביהמ"ש השלום בת"א שנדונה בת.א. 67561/07, במסגרתה נבדק על ידי ד"ר דורון הלפרין, א.א.ג. ועל ידי ד"ר ישראל כספי, כירורג אורתופד. לאחר סיומה בפשרה של התביעה הוגשה תביעתו דנן של התובע.
3. במהלך התאונה השניה נהג התובע ברכבו כשהוא חגור. לפתע, פגע רכבו ברכב שבלם לפניו. כתוצאה מכך, כרית האוויר התפוצצה בפניו והוא נחבל ממשענת הראש. התובע פנה לחדר המיון שם התלונן על כאבי צוואר, שכמות, סחרחורות וצפצופים באוזניו.
4. ביום 18.6.08 נבדק התובע על ידי ד"ר כספי, בפניו התלונן בין היתר, על כאבי צוואר וגב תחתון, בעיקר בישיבה/עמידה ממושכים ופעילות גופנית. המומחה קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 2.5% בהתאמה לתקנה 35(1)(ב) לתקנות בגין כאבים לאורך ע"ש.
5. בפני ד"ר הלפרין התלונן התובע על צפצופים בשתי אוזניו, בעיקר בלילות ובתנאי שקט סביבתי, סחרחורות בשינויי תנוחה המתבטאות בתחושת אובדן שיווי משקל ללא תחושת סיבוב במרחב, וכן בירידה בשמיעה.

ד"ר הלפרין קבע לתובע 10% נכות לפי סעיף 72(4)(ב)(ɪ) בגין טנטון בצורה קלה. המומחה מצא כי הקליניקה עליה מתלונן התובע אינה מתאימה לסחרחורת בגין פגיעה במערכת הוסטיבולרית, וכן מצא כי אין מקום לפסיקת נכות בגין הירידה בשמיעה.

חוות דעתו של פרופ' גילון

1. ביום 17.6.11 נבדק התובע על ידי פרופ' גילון. בחוות דעתו מיום 15.12.12 סקר המומחה את התיעוד הרפואי שעמד בפניו, (במהלך חקירתו הנגדית הסתבר כי לא כל התיעוד פורט בחוות דעתו). אביא להלן מחוות דעתו של המומחה:

"עובדות המקרה הנידון:

התובע בן 37, יליד הארץ, תושב גבעת שמואל. עורך דין.

ב 14/4/2005 עבר תאונת דרכים. במהלך פניה שמאלה הגלגל הימני פגע במדרכה, התפוצץ והג'נט נפגע. מר לוי החליף את הגלגל הרזרבי ובהמשך המשיך למתקן פנצרים שהחליף הג'נט.

במהלך התאונה נבהל מאד, ע"פ תאורו. לא חש פגיעה גופנית. הוא חש לא בנוח והרגיש שהדופק התגבר. בשלב זה לא ייחס לכך חשיבות כלשהי. בהמשך, לאחר כשבוע-שבועיים הרגיש שונה מהרגיל, "משהו לא בסדר עם הדופק". הוא תאר זאת כמעין אי-סדירות בדופק. באחד מהערבים חש אי נוחות גדולה מהרגיל כולל הדופק. בארוע זה פינה עצמו לחדר מיון בביה"ח שיבא. בקבלתו דופק 159 עם הפרעה מסוג (SUPRA VENTRICULAR TACHYCARDIA) SVT שעברה בהמשך לקצב סדיר (SINUS). לאחר כשמונה חודשים מהארוע הראשון סבל מארוע חוזר של SVT (דומה לקודם), אך הפעם עם דופק 217, שבעטיו הגיע למיון ביה"ח בלינסון.

לאחר ארוע זה פנה לייעוץ אצל ד"ר ברנרד בלהסן, מומחה שהמיליץ על טיפול בצריבה (ABLATION). הפרוצדורה שסוכמה כמוצלחת בוצעה ב 14/5/2006 (הפרוצדורה בוצעה ע"י פרופ' בלהסן ופרופ' גליקסון) על פי תאור של מר לוי נאמר לו כבר אז ש"יתכן והארוע קשור לאורע המקורי של תאונת הדרכים".

בהמשך סבל מעוד מספר ארועים של טכיקרדיה, האחרון שבהם מתועד כ SVT במהלך שהייה במיון בביה"ח איכילוב.

לאחר הארוע האחרון פנה לייעוץ ביחידה לאלקטרופיזיולוגית בביה"ח שיבא, שם הומלץ בפניו על ביצוע אבלציה חוזרת.

...

הערכה

התובע הינו גבר בן 37 שעבר תאונת דרכים ב 14.4.2005 ללא פגיעה גופנית משמעותית, אך עם תחושת פחד ובהלה שנגרמה במהלך התאונה ובעקבותיה.

בסמוך לאחר ארוע התאונה פנה למיון בשל תחושה חדשה עבורו, שאובחנה כקשורה להפרעת קצב מסוג SUPRA VENTRICULAR TACHYCARDIA בה הדופק הגיע לערכים של 160 עד 220.

לאחר מספר ארועים של הפרעת קצב זו שחזרה על עצמה עם הרגשה כללית לא טובה הנובעת מכך, עבר טיפול צינתורי המוגדר כצריבה (RADIO FREQUENCY ABLATION).

חשוב להדגיש שלחולה לא היה ידוע על מחלה לבבית כלשהי לפני ארוע התאונה.

SUPRA VENTRICULAR TACHYCARDIA הינו השם כללי שניתן להפרעות קצב עלייתיות שמקורם מרקמה לבבית שמיקומה הינו מעל גובה החדרים בלב.  רובן של הפרעות הקצב הללו באות לידי ביטוי בהתחלה פתאומית של הפרעת הקצב עם קצב מהיר, ולא עליה הדרגית.

עובדה מוכרת ובדוקה היא שגירוי אדרנרגי (Adrenergic stimulation)  (גירוי ע"י אדרנלין) במעבדה או בחיים יכולה לעורר הפרעות קצב מסוג זה. אולם חשוב לציין שלהפרעות קצב אלו הינן בדרך כלל סיבה חשמלית שקיימת במטופל עוד מלידה. ההיווצרות של הדופק המהיר יכול להיות מסיבות שונות, לא כולן ברורות. הסיבות הללו כולל בין היתר ארוע ה Stress אדרנרגי, כפי שצויין לעיל, היכול להיגרם גם על ידי התרגשות קיצונית או חריגה כמו זו שעבר, לא ספק התובע.

לאחר הנ"ל ברור שיש קשר בין ארוע התאונה שכלל בהלה והתרגשות חריגים לבין הופעת הפרעת הקצב מסוג SVT.

לגבי השאלות שהופנו ע"י בית-המשפט, להלן התייחסותי:

1. לאחר שבדקתי את התובע ולאור מצבו הקרדיאלי אני סבור כי הוא סובל מנכות בשיעור של 20% לפי סעיף 9.א.2 לתקנות הביטוח הלאומי וזאת לצמיתות.
2. הנכויות הזמניות הפרעות קצב, התקפים שכיחים כנ"ל.
3. הסיכוי לשיפור תלוי בעיקר בכך שיבצע או שלא יבצע פרוצדורת צריבה חוזרת..." (עמ' 2-4 לחווה"ד).
4. הנתבעת שלחה למומחה שאלות הבהרה ובתשובותיו לא סטה מדעתו בדבר הקשר שבין התאונה למצבו של התובע.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה:

• הוכח מעדותו של התובע שנתמכה בעדות אשתו, כי תוך כדי פנייה פגע גלגל הרכב במדרכה, כתוצאה מכך התפוצץ הגלגל. התובע לא רצה להפריע למהלך התנועה ומשאשתו המתינה לו בהמשך הרחוב, המשיך בנסיעה איטית עד למקום בו המתינה לו;
• התובע נבהל מאד בעת התאונה, הרגיש שקצב פעימות שלו עולה ולאחר מספר דקות בהן נרגע, יצא מהרכב וראה שהגלגל התפוצץ והג'אנט עקום. התובע החליף את הגלגל בגלגל רזרבי, נסע למוסך שם החליפו לו את הג'אנט בג'אנט משומש. התובע הציג אישור משטרה, הודעתו על קרות התאונה, שאלון לתאונת דרכים של קופ"ח מכבי, קבלה ממועד התאונה על תיקון הג'אנט ופירוט תשלומים של חברת האשראי באמצעותה שילם את התיקון;
• עדויותיהם של התובע ואשתו בחקירותיהם הנגדיות היו קוהרנטיות, מעוררות אמון ולא נסתרו והוכח מהן כי התובע התלונן בפניה לאחר התאונה כי הוא חש תחושה לא נוחה בחזה ושינוי בקצב הלב;
• כך גם לא נסתרו עדויותיהם של התובע ואשתו בדבר תחושותיו ואי הנוחות הגדולה שחש במשך כשבועיים ימים לאחר התאונה עד ליום 29.4.05 שבמהלכם הרגיש תחושת אי נוחות גדולה, הדופק שלו עלה מאד ולפיכך פנה לחדר המיון בביה"ח אסף הרופא, שם אובחן דופק לב מהיר ובבדיקת א.ק.ג. הודגם SVT.

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ה-SVT:

• במאזן ההוכחה די ברמת הוכחה של 51% על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין התפרצות ה-SVT, כפי שנקבע בין היתר, בע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב;
• פרופ' גילון מציין בחוות דעתו כי על פי תיאורו, התובע נבהל מאד במהלך התאונה אף כי לא חש פגיעה גופנית, לא חש בנוח והרגיש שהדופק התגבר, אולם בשלב זה לא ייחס לכך חשיבות כלשהי. במהלך השבועיים שחלפו, הרגיש שונה מהרגיל בכל הנוגע לדופק , פונה לחדר המיון ביום 29.4.05 ובעקבות זאת פנה לייעוץ שהמליץ על טיפול בצריבה ואז נמסר לו כי יתכן והאירוע קשור לתאונת הדרכים;
• פרופ' גילון חיווה דעתו כי גירוי על ידי אדרנלין יכול לעורר הפרעות קצב שסיבתן בדרך כלל חשמלית ומולדת. הסיבות לכך אינן ברורות, אולם ידוע כי אירוע של סטרס יכול להיגרם גם על ידי התרגשות קיצונית או חריגה כפי שעבר התובע, ולהביא להפרעת קצב מסוג SVT. המומחה הוסיף וקבע כי יתכן מאד כי אם התובע לא היה עובר את אירוע התאונה, שבו היה גירוי על ידי אדרנלין, לא הייתה מתעוררת ובאה לידי ביטוי בעיית הקצב;
• פרופ' גילון לא סטה מחוות דעתו במהלך חקירתו הנגדית ותמך דעתו זו בין היתר, בכך שעד למועד אירוע התאונה לא אירע לתובע SVT, על אף שעסקינן בפגם מולד. כן חיווה דעתו כי שבועיים הימים שחלפו ממועד התאונה ועד קרות ה-SVT אינם הזמן הקלאסי ויכולים אף לחלוף מספר חודשים עד אשר מתרחש ה-SVT. כן הבהיר המומחה כי גם אם עוצמת הבהלה של התובע הייתה נמוכה מזו שמסר לו בעת בדיקתו אותו - לא היה בה כדי להביא לשינוי בחוות דעתו. המומחה מאשר כי אמנם אין עסקינן בקשר חד משמעי, אלא בקשר בסבירות גבוהה;
• המומחה מאשר כי אירוע התאונה הפך את ה- SVT המולד מאסימפטומטי לסימפטומטי;
• אשר לתאונה השנייה בה לא ארע לתובע אירוע של SVT, מאשר המומחה כי לא כל תאונה חייבת לגרום ל-SVT, על אף שנראה כי בתאונה השנייה היה התובע במצב של דחק נפשי. המומחה סבר כי קיים הבדל בין נסיבות אירוע התאונה הראשונה לשנייה שכן את קרות התאונה הראשונה לא צפה בעוד שאת קרות התאונה השנייה יכול היה לצפות;
• חיזוק לקביעת המומחה ניתן למצוא בדיווחו של התובע לרופא המשפחה יומיים לאחר ביקורו בחדר המיון ביום 29.4.05, שם מסר לרופא המשפחה על אשר אירע ועל חששו כי האירוע קשור לתאונת הדרכים;
• יש לדחות על הסף את טענות הנתבעת כי התובע רקח מזימה לקשור בין ה-SVT לתאונה וכי עסקינן בפעולה מתוכננת;
• הוכח כי התובע הגיע לחדר המיון ביום 29.4.05 תוך חשש כי הוא עלול להחזיר נשמתו לבורא, ועל כן ניתן בהחלט להבין כי לא יכול היה ליתן דעתו באותה עת לקשר שבין כך לבין התאונה.

תמצית טענות הנתבעת

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת בדבר נסיבות אירוע התאונה:

• עסקינן בעדות יחידה של בעל דין ועדות אשתו הינה עדות של בעלת עניין שמשקלה מועט, אם בכלל;
• הקבלה שהציג התובע הינה רק על החלפת הג'אנט, ולא על תיקון התקר בגלגל;
• אשת התובע אישרה כי לא הבחינה בדבר חריג עד אשר נכנסה לרכב ורק לכשיצאה ממנו הבחינה בג'אנט עקום וכי הגלגל נפגע ובלא אוויר;
• עסקינן באירוע מינורי שהתובע ואשתו לא ייחסו לו כל חשיבות בזמן אמת. אשת התובע נסעה באוטובוס לעבודתה, התובע המשיך בנהיגה ברכב, החליף לגלגל רזרבי, נהג למוסך, החליף הג'אנט והמשיך ליום עבודה רגיל;
• אין עסקינן באירוע חריג של דחק, חריג של התרגשות ובהלה חריגים וקיצוניים, או של דופק מואץ באותו רגע;
• רק בדיעבד בעקבות האירוע מיום 29.4.05 אמר התובע כי הוא מייחס זאת לתאונה. יש לזכור כי עסקינן בתובע שעבד כעו"ד במסגרת הנתבעת בסילוק תביעות גוף;
• התובע נהג בחוסר תום לב כלפי הנתבעת בכך שלא דיווח לה על קרות התאונה, על אף היותה מבטחת השימוש ברכבו;
• התובע לא זימן לעדות את מי ממשתתפי הארוחה שהתקיימה ביום 29.4.05;
• לאור האמור לעיל יש לקבוע כי התאונה כלל לא ארעה ויש לדחות את התביעה מבלי להידרש לשאלת שיעור הנזק.

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת בדבר העדר קשר סיבתי רפואי בין התאונה הנטענת ל- SVT:

• המומחה השתית את הנחות הבסיס היסודיות ומסקנותיו בחוות דעתו בהסתמך על דברי התובע כי עבר תאונת דרכים, ללא פגיעה גופנית משמעותית, עם תחושת פחד ובהלה, וכי בסמוך לאחר התאונה פנה לחדר המיון בשל תחושה חדשה עבורו. בחקירתו הנגדית אישר המומחה כי קיבל את עובדות המקרה מתיאורו הסובייקטיבי של התובע ומהמסמכים הרפואיים האובייקטיביים - דוח חדר מיון מיום 14.4.05, כשבהמשך הודה המומחה כי טעה וכי הדוח הינו ממועד מאוחר יותר - 29.4.05;
• בנסיבות אלו נאלץ המומחה להודות כי עד ליום 1.5.05 אין כל תיעוד רפואי המתייחס לתאונה כפי שסבר בחוות דעתו ובחקירתו הנגדית;
• הפעם הראשונה בה חש התובע והתלונן על SVT כפי שעולה מהתיעוד הרפואי הינה ביום 29.4.05, כאשר עובר לכך ארע אירוע מכונן כשעה וחצי קודם לפניית התובע לחדר המיון, או לחילופין אירע אירוע ספונטני שגרם להתפרצות הפגם המולד;
• במועד התאונה היה התובע בן 30 ולא בן 37 כפי שסבר המומחה;
• עדותו של המומחה מלמדת כי סימן מטרה, גיבש עמדה על בסיס טעויות עובדתיות במנותק מכל שנכתב בתיעוד וממה שנמסר לו. המומחה אישר כי הכיתוב "נבהל מאד" נמסר לו על ידי התובע ולא תועד בתיעוד הרפואי בזמן אמת;
• המומחה אישר כי לא שאל את התובע ביחס לתאונות דרכים נוספות, כמו גם האם אירע לו אירוע חריג ביום 29.4.05;
• המומחה הודה כי לא נגרמה לתובע פגיעה גופנית בתאונה, ומשכך אין בסיס לאותם מחקרים עליהם נסמך, אשר אחד מהם עסק בדחק חריף עם פגיעה פיזית כללית טראומתית של נפגעי תקיפה מינית, שאינו קשור לענייננו;
• המומחה נאלץ להודות כי 80% מהמקרים של SVT מתרחשים באופן ספונטני ובלא גירוי. המומחה התעלם מכך וביסס את חוות דעתו על אותם 20% של מקרים נדירים שחלקם מתייחסים לסטרס שנגרם מטראומות פיזיות וכיוצ"ב, ובחר לייחס זאת לבהלה קיצונית וחריגה;
• בהמשך חוזר בו המומחה, ובניגוד לכל היגיון אומר כי גם בלא הרכיב של בהלה והתרגשות חריגים הוא היה מגיע לאותה מסקנה, אולם זו עומדת בסתירה לחוות דעתו בה נקבע כי ללא אותה בהלה והתרגשות חריגים לא נוצר גירוי על ידי אדרנלין המביא לדופק מהיר;
• המומחה חיווה דעתו באופן חד משמעי כי כל תאונה גורמת לגירוי אדרנלין ותגרום ל- SVT למי שיש לו פגם מולד. הוסיף המומחה ואמר כי אם התובע לא היה עושה SVT אחרי התאונה נשוא התביעה, הוא היה תמה על כך. תמיהה ודעה זו עומדות בניגוד להתעלמותו מכל התיעוד שהומצא לידיו בדבר תאונת הדרכים השנייה אשר בעקבותיה לא נגרם לתובע SVT;
• ברי כי מנגנון התאונה השנייה כפי שעולה מהחומר הרפואי שעמד בפני המומחה חמור בהרבה מהתיעוד החסר הקשור לתאונה נשוא התביעה, אולם המומחה בחר להתעלם ממנו. הסברו של המומחה כי לא ידע על קרות התאונה מיום 14.4.06 עומד בסתירה לתיעוד שהומצא לידיו וממנו עולה כי התובע נבהל באופן משמעותי כדבריו, אבל ללא שאירע SVT;
• הסברו של המומחה בעת שעומת עם התיעוד כי התאונה השנייה ארעה לאחר ביצוע האבילציה ועל כן התובע לא פיתח SVT, עומד בסתירה לעובדה כי זו בוצעה לאחר התאונה השנייה. כאשר המומחה עומת עם עובדה זו השיב כי אין לו הסבר וכן הסכים כי האדרנלין במקרה דנן היה מרשים;
• המומחה סבר כי התאונה נשוא כתב התביעה ארעה כתוצאה מפגיעת רכב אחר ברכב התובע וסבר כי עלייה על מדרכה בעלת משמעות רבה יותר מכרית שהתפוצצה בפניו של התובע בתאונה השנייה;
• הסבריו של המומחה כי על פי הספרות SVT יכול להתרחש ב-20-30% מהמקרים לאחר שבועיים ימים חסרת כל בסיס ותימוכין בספרות כפי שהודה.

הכרעה

האם התאונה אכן ארעה כנטען על ידי התובע?

1. שוכנעתי על בסיס עדויותיהם של התובע, אשתו, הקבלה מהמוסך ואישור על ביצוע התשלומים כי התאונה אכן ארעה כנטען על ידי התובע. עדויותיהם של התובע ואשתו בדבר קרות התאונה עוררו בי אמון ולא נסתרו על ידי הנתבעת. עדות זו נתמכה כאמור, בקבלה ובאישור על תשלום עלות התיקון, אשר לא הייתה כל מניעה להגישו כמסמך שקבל התובע לידיו.

האם התובע נבהל במהלך קרות התאונה, והאם בשבועיים שלאחריה חש כי הדופק אינו כתמול שלשום?

1. משהגעתי למסקנה כי במהלך התאונה פגע גלגל הרכב במדרכה, הצמיג התפוצץ והג'אנט ניזוק - סבירה בעיני טענת התובע כי נבהל לרגע. כן סביר בעיני כי הדופק אכן עלה במידה מסוימת וכי היה נרגש. תימוכין לכך מצאתי בעדותה של אשת התובע שעוררה את אמוני.

התרגשות זו, כמו גם הדופק המהיר חלפו ככל הנראה לאחר זמן קצר שכן התובע החליף את הגלגל, נסע למוסך בקצה השני של העיר ולאחר תיקונו נהג לעבודתו ועבד כרגיל מבלי שדיווח למעסיקיו על קרות התאונה.

1. טענת התובע כי במהלך השבועיים שחלפו ממועד התאונה ועד למועד פנייתו לחדר מיון ביום 29.4.05 חש "...שמשהו בדופק שלי שלא כאתמול שלשום, ואולם לא ייחסתי גם לכך כל חשיבות ולא קישרתי זאת לתאונה" (סעיף 3 לתצהיר התובע), נתמכה בתצהיר עדותה הראשית ובחקירתה הנגדית של אשתו ולא נסתרה על ידי הנתבעת.

יחד עם זאת, לו התובע היה חש בדופק גבוה או חריג במיוחד, או באירועים נוספים מעבר לאמור לעיל - חזקה כי היה פונה לקבלת ייעוץ או טיפול רפואי וכן מפרט זאת בתצהירו.

האם הוכח קשר סיבתי בין התאונה לבין ה- SVT?

1. אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה כי לא ניתן להתבסס על חוות דעתו של פרופ' גילון על מנת לקבוע כי הוכח קשר סיבתי בין קרות התאונה לבין ה- SVT.
2. במהלך חקירתו הנגדית של המומחה הסתבר כי לא אחת "התקבע" בעמדתו וכאשר נטען בפניו מדוע לא ניתן לקבלה - ניסה להסבירה בהסברים אשר נסתרו לא אחת, או סתרו אמירה קודמת או מאוחרת יותר שנאמרו על ידיו.

המומחה התעלם מקרות התאונה השנייה, על אף שהתיעוד הרפואי הרב בגינה, לרבות חוות דעת רפואיות מטעם מומחי ביהמ"ש שבדקו את התובע בגינה, קבעו לתובע נכויות שונות ותיארו את מנגנון הפגיעה. כאשר המומחה עומת במהלך חקירתו הנגדית עם אותו תיעוד ועם חומרתה היחסית של התאונה השנייה ביחס לחומרת התאונה נשוא הדיון שבפנינו - ניסה לתרץ זאת בכך שהתובע הופתע בעת שהתאונה הראשונה ארעה, בעוד אשר היה מודע להתרחשותה הצפויה של התאונה השנייה.

1. אביא להלן מדברי המומחה:

"ש. אבל לדעתך כמומחה כל תאונת דרכים תגרום לגירוי של

האדרנלין?

ת. חד משמעית.

ש. ותגרום ל-SVT, כמו במקרה שלנו?

ת. התשובה היא לא, אלא בעיקר במי היה לו מבחינת ה-

SVT, זה יכול לגרום להפרעות אחרות, זה יכול לגרום

ל-SVT למי שיש לו את זה מלידה, וכאן אנחנו יודעים

שהיה לו את זה מלידה".

(עמ' 16 ש' 21 עד עמ' 17 ש' 18).

"ש. אתה מציין דו"ח מיון בעמ' הראשון לחוו"ד, מיום

14/4/06, האם הדו"ח הזה מצוי בפניך?

ת. מעיין. אני לא מוצא.

ש. אני מפנה לדו"ח, עמ' 181 למוצגי הנתבעת, זו תאונת

דרכים שהייתה ביום 14/4/06, נשלח אליך הרבה חומר

בגין התאונה הזו, השנייה. נשלח אליך חומר שהועבר

עפ"י צו בימ"ש מחברת הביטוח שהייתה מעורבת שם.

איך זה שכל החומר הזה, ואיך זה שבחוו"ד לא כתוב

שהיה מעורב בתאונת דרכים, כשמדובר בתאונת דרכים

ואתה כרגע אומר לבימ"ש שאם היו תאונות דרכים

שהרי שיש לזה משמעות לגבי ה-SVT?

ת. אמרתי שאם הייתה עוד תאונה, בעצמה זו או אחרת,

ולא היה SVT, היה לי קשה להסביר את זה.

ש. אבל לפני כן, כששאלתי אותך לגבי תאונות דרכים

ונפילה במדרגות וויכוח עם העובד, מסרת שתאונת

דרכים זה אירוע ברמה כזו או אחרת גורם לגירוי אדרנלין?

ת. כן.

ש. ולכן אתה מייחד אותו מדוגמאות אחרות שנתתי לך. אני

אומרת כאן, איך שזה שבכל חוות הדעת ולמרות החומר

הרפואי הרב שנשלח אליך בעניין הזה, אתה לא נותן כל

התייחסות לתאונת דרכים משמעותית שאירעה

בתאונת דרכים ביום 14/4/06?

ת. מעיין. א, יכול להיות שפספסתי את זה. דבר שני, אין

לי מושג לגבי חומרת הפגיעה. אפשר לבוא למיון כי

הפגיעה קשה ואתה סובל או כי אתה מוטרד. ממה

שאני מציץ כרגע, במיון כירורגי הייתה שאלה של

פגיעת עין וזה מה שהטריד, אני לא יודע איך קרתה

התאונה, אם ראה שהוא הולך להיכנס במישהו או

משהו. אם לא ציינתי את זה, יכול להיות שפספסתי.

ש. התובע סיפר לך על האירוע הזה?

ת. אם לא ציינתי, כנראה לא סיפר. אני משתדל לכתוב את

מה שרלוונטי.

ש. בחומר הרפואי שנשלח אליך מצוין שהוא התנגש

במהירות גבוהה באירוע הזה, מיום 14/4/06, ונכנס

ברכב שלפניו, אני מפנה לעמ' 17,65,153,241,245.?".

עמ' 17 ש' 27 עד עמ' 18 ש' 4

"ש. אני מפנה לעמ' 17 למוצגי הנתבעת, ב-14/4/06, "וכן

התפוצצה כרית האוויר..." עמ' 65, 14/4/06, "פגע

חזיתית ברכב נוסף... ובבית החזה מהחגורה...", עמ'

241, חוות הדעת שניתנו בתיק בגין התאונה מיום 14/4/06, באנמנזה, "בתאריך 14/4 היה מעורב בתאונת

דרכים...

כרית האוויר התפוצצה בפניו..." ובעמ' 245, אנמנזה

של ד"ר הלפרין, "התאונה אירעה... במהירות גבוהה

מעוצמת ההתנגשות... התפוצצה בפניו..." קיבלת

תמונה על חומרת האירוע, נכון?

ת. הדבר הזה מופיע בחומר שעמד לרשותי. אני לא זוכר

שזה הרשים אותי, ומאחר ואין תיעוד של SVT אח"כ,

לא הרבה התעסקתי בזה, ונדמה לי שזה היה אחרי

אבלציה. אני מוודא שזה נכון. אם זה היה אחרי

אבלציה, זה מסביר למה לא התרגשתי.

ש.ב.מ. (שאלת בית משפט – ה.י.)ואם זה היה לפני?

ת. אז אין לי הסבר".

(עמ' 17, ש' 12-16).

1. ניסיונו זה של המומחה לשכנע כי עוצמת התאונה נשוא התביעה הייתה גדולה יותר חסר כל בסיס עובדתי, נוכח נסיבותיהן השונות של התאונות. בעוד שבגין התאונה השנייה התפוצצה כרית האוויר בפניו של התובע כאשר קודם לכך הבחין בחפץ העף באוויר ממשאית שנסעה לפניו והעלול לפגוע ברכבו, הרי שבתאונה נשוא הדיון עסקינן בתאונה עצמית במהלכה פגע הגלגל במדרכה, ואף לא עלה עליה. האמנם ניתן להשוות בין עוצמת שתי התאונות ולקבוע כי רמת האדרנלין בגין תאונה זו גבוהה יותר מבשנייה?
2. בחקירתו אמר המומחה כי משלתובע SVT מולד, הוא היה מתפלא אלמלא היה מתפרץ בגין התאונה נשוא הדיון. כאשר נשאל כיצד אמירתו זו עולה בקנה אחד עם העובדה כי לא נגרם לתובע אירוע SVT בעקבות התאונה השנייה, נימק תשובתו באבלציה שביצע התובע לפני התאונה השנייה. משעומת עם העובדה כי האבלציה בוצעה רק לאחר התאונה השנייה - השיב כי אין לו הסבר לכך.
3. המומחה אישר כי ב-80% מהמקרים SVT הינו פגם מולד שמתרחש בלא קשר לאירוע דחק, וכי רק כ-20% נגרמים בגין אירוע דחק. המומחה חיווה דעתו כי SVT ספונטני יכול להיגרם ב-20-30% מהמקרים, אולם בהמשך הודה כי אמירה זו אינה נתמכת בכל ספרות (עמ' 28 לפרוטוקול).
4. בחקירתו הנגדית נשאל על בסיס מה רשם בחוות דעתו את פרק "עובדות המקרה" ובתשובה השיב כי הסתמך על דברי התובע ותעודת חדר מיון מיום 14.4.05, דהיינו ממועד התאונה. כאשר עומת עם התיעוד ממנו עולה כי התיעוד הרפואי הראשוני שלאחר התאונה הינו תעודת חדר מיון מיום 29.4.05, דהיינו כשבועיים לאחר התאונה - אישר כי עסקינן ב"תיעוד בדיעבד" שהינו מבחינתו "...בדרגה פחות טובה" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 12.12.14).
5. בחוות דעתו כתב המומחה כי התאונה נשוא התביעה הייתה ללא פגיעה גופנית משמעותית ובחקירתו הנגדית הודה כי לא ארעה כל פגיעה גופנית (עמ' 10 לפרוטוקול).
6. בחקירתו הודה המומחה כי אם התובע לא "נבהל עד מאד" כפי שמסר, היה מגיע ל"אותן מסקנות בעוצמה פחות חזקה", וכי היה "...מוריד את המילה חזקה או גדולה" (עמ' 13 לפרוטוקול).
7. בחקירתו הנגדית הסתבר כי שני המאמרים עליהם נסמך המומחה בתשובות ההבהרה אינם רלוונטיים למקרה נשוא הדיון, ואינם יכולים להוות אסמכתא כלשהי, לקשר שבין התאונה לבין הופעת ה-SVT שבועיים לאחריה.
8. קשה להשתחרר מהרושם כי המומחה "התקבע" בדעתו שקיים קשר בין התאונה לבין ה- SVTולא נכון היה לסטות מקביעתו זו, על אף הנתונים והמצגים שהוצגו בפניו. כך גם קשה לקבל את הסברו כי התיעוד שעמד בפניו בגין התאונה השנייה לא הרשים אותו כדבריו (עמ' 18 לפרוטוקול), אך מנגד התרשם עד מאד מקרות התאונה הראשונה, שברי כי הייתה קלה בהרבה.
9. המומחה תקף ללא כל בסיס עובדתי את הצוות הרפואי שטיפל בתובע בחדר המיון ביום 29.4.05, בניסיון להשלים רישום חסר כביכול בדבר תלונות התובע ממועד התאונה נשוא הדיון ועד לפנייתו לחדר המיון שבועיים לאחר מכן, כל זאת בניסיון לקשור בין שני האירועים. יודגש כי אף התובע עצמו לא טען כי דיווח לצוות הרפואי שבדקו בחדר המיון על קרות התאונה, כמו גם על מיחושים שחש מאז התאונה ועד למועד פנייתו. משכך, אין כל בסיס לטרוניות שהעלה המומחה ביחס לרישום שבוצע, בניסיון לבסס את חוות דעתו.
10. הוסיף ואמר המומחה כי גם אם היה מסתבר לו שבמהלך השבועיים שחלפו בין קרות התאונה לבין פניית התובע לחדר המיון "...היו נקיים מתלונות זה לא היה נראה לי מוזר. אולי היה לו משהו קטן או קצת יותר איטי, לא הייתי משנה מהותית את הדבר הזה" (עמ' 26 לפרוטוקול).
11. קשה לקבל את אמירותיו הסותרות של המומחה בדבר התרחשות אירוע SVT שבועיים ימים לאחר קרות אירוע חריג, כאשר זה אינו מלווה בפוסט טראומה נפשית. נסיונותיו להסביר כי רמת האדרנלין שהלכה וירדה יכלה לגרום לכך שבועיים לאחר מכן, אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם עדותו המשתנה חליפות, בהתאמה לעובדות המוצגות בפניו.

"ש.ב.מ. בהנחה שיש התפרצות של אדרנלין, כמו במקרה

של התאונה הראשונה, ובהנחה שהוא מתפוגג אחרי פרק

זמן מסוים, אחרי כמה זמן אנחנו צפויים להתפרצות של

ה-SVT?

ת. הקלאסי, זה כמו שעורכת הדין רומזת, קרוב לאירוע. בקרוב זה ברמה מיידית, היה סטרס ועכשיו זה קורה.

ש. בכמה אחוזים?

ת. 60-70% בטח. אבל, יש הרבה תיאורים ברפואה בכלל, בהתקפי לב גם כן, יש אנשים שעכשיו הייתה להם תאונה, כן או לא מרגיש לא נוח, אבל הוא בסדר, והתקף הלב בא לידי ביטוי אחרי 24 שעות או 48 שעות. ובאירועים אחרים, טראומתיים בדרגות שונות, פוסט טראומה, שאני לא יודע אם זה קשור למקרה שלנו, אם יש טראומה שאני לא יודע להעריך, והייתה התרגשות, יש חזרה של הביטויים הסטרסוגניים, שאחד הבולטים שבהם, דופק שעולה מהר.

ש.ב.מ.כימתת באחוזים את עניין ההתפרצות, אם זה קורה שבועיים אח"כ, הוא לא טוען לפוסט טראומה נפשי, מה האחוזים עפ"י הספרות שאתה מתייחס אליה שזה יתפרץ אחרי שבועיים?

ת. אפילו שהוא לא עונה לתסמונת פוסט טראומה קלאסית, האירועים שיש בהם עלייה בדופק, ואתה מתרגש, או כועס על זה, הם יכולים להיות גבוהים, שבועיים זה לא הזמן הקלאסי, זה יכול להיות חודשים. המס', 20-30% שבו נקבתי קודם לכן לא כתוב באף מקום".

(עמ' 27 מש' 17 עד עמ' 28 ש' 8 לפרוטוקול).

1. כן הודה המומחה כי SVT הינו תחום התמקצעות של אלקטרו – פיזיולוגים וכי הם שעוסקים בביצוע צריבות. כן הודה כי אין הוא אלקטרו-פיזיולוג, ובעדותו טען לראשונה כי נועץ ב"...שני אלקטרו-פיזיולוגים בכירים בעניין, סיפרתי להם בתמצית העניין שזה לא חד משמעי מבחינת הקשר, אלא סבירות סבירה מאד. מבחינתי זה מעל 50% והם הצטרפו להערכתי שזה בהחלט סביר אבל לא חד משמעי" (עמ' 37 לפרוטוקול).

מיותר לציין כי המומחה לא ביקש את אישור ביהמ"ש לקבלת ייעוץ זה ולא מצא לנכון לתעדו בחוות דעתו.

1. לסיכום: לאור כל האמור לעיל הנני לקבוע כי לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של פרופ' גילון לשם קביעת הקשר שבין התאונה ל-SVT.
2. כפי שנקבע ע"י כבוד השופט זילברטל ברע"א 6860/14 עזבון המנוח שמעיה פרנקל ואח' נ' כלל חברה לביטוח ואח' (23.11.14),

"...כאשר בית המשפט אינו מוכן לבסס את ממצאיו בסוגיה מסוימת על חוות דעת מומחה מטעמו, ובאין מומחים מטעם בעלי הדין שהרי נאסר עליהם להציג חוות דעת מטעמם, התוצאה המתחייבת, ככלל, היא מינוי מומחה נוסף או חלופי ליתן חוות דעת באותה סוגיה. בהעדר תשתית עובדתית-רפואית לשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הפטירה (נוכח אי קבלת האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ונוכח הצורך במומחיות על מנת להוכיח עניין שברפואה), ברי כי נדרש בירור נוסף של עניין זה, שהרי אין לבית המשפט כלים להכריע לכאן או לכאן. אכן, כידוע, הפוסק האחרון, גם בשאלות שבמומחיות, הוא בית המשפט. ואולם, כאשר בית המשפט דוחה מכל וכל את חוות דעת המומחה בנימוק שמסקנותיו אינן מבוססות והמומחה לא בחן ולא שקל את כל הנסיבות הרלוונטיות, אין עוד בפניו כל תשתית שעל יסודה הוא רשאי לבסס ממצאי עובדה בתחומים שמחייבים מומחיות. בית המשפט אכן רשאי לסטות מקביעות אלו ואחרות של המומחה, ככל שיש הצדקה לכך וככל שהממצאים אליהם מגיע בית המשפט מעוגנים בראיות. ואולם כאשר חוות הדעת נדחית מכל וכל, אין בכוח העקרון שלפיו בית המשפט הוא הפוסק האחרון לפטור את בית המשפט מהחובה לבסס את ממצאיו על ראיות בעלות משקל. ראיות כאלה, כשמדובר בשאלה רפואית ובתביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מתבטאות בראש ובראשונה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. כשזו נמצאת חסרת משקל, אין מנוס ממינוי מומחה נוסף או חלופי" (עמ' 3-4 לפסה"ד).

1. בנסיבות אלו אין מנוס ממינוי מומחה נוסף אשר חוות דעתו של פרופ' גילון לא תעמוד בפניו לפחות בשלב זה, וכן לא יובא לידיעתו דבר קיומה, הכל בכפוף לכל החלטה אחרת.

החלטת מינוי תשלח, כאשר קביעותיו העובדתיות של ביהמ"ש בכל הנוגע לנסיבות אירוע התאונה נשוא הדיון, תחושות התובע לאחריה, הנסיבות שקדמו לאירוע מיום 29.4.15, ונסיבות אירוע התאונה השניה יובאו בפני המומחה ויהוו תשתית עובדתית ביחד עם התיעוד הרפואי. בשלב זה, תשא הנתבעת בשכרו של המומחה שימונה.

לתזפ ליום 1/5 למתן החלטה, ככל שלא תוגש בר"ע על החלטתי.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ה, 11 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.