ס"ע - 35044-06-10

22 ינואר 2014

לפני:

כב' הרשמת שגית דרוקר

החלטה

1. ביום 7.1.14 הגישו המבקש (להלן: המבקש/הנתבע 3) בקשה להורות על חיוב התובע (להלן: התובע/המשיב) בהפקדת ערובה.

2. במסגרת בקשת טען המבקש כדלקמן:

א) התובע הגיש תביעה שעניינה מכרז לתפקיד מבקר פנים כאשר תביעתו מבססת על אדני שווא משפטיים ועובדתיים שכן התובע לא עמד בתנאי סף של המכרז נשוא תביעתו וכל מטרתו מסע נקמה על כך שלא נבחר לתפקיד מכאן שסיכויי התביעה הינם אפסיים.

ב) מצבו הכלכלי של המשיב הינו קשה – המשיב חייב לתיקי הוצאה לפועל והיה לו קשה לעמוד הוצאות משפט.

3. בעקבות החלטת בית-הדין מיום 7.1.14 הגיש התובע ביום 21.1.14 תגובתו לבקשה, במסגרתה טען:

א) לאחר הגשת כתב תביעה מקורי התיר ביה"ד לתובע להגיש כתב תביעה מוקן ולכלול הזוכה במכרז – המבקש שבכאן כנתבסע בתיק. עם קבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה חויב התובע בתשלום הוצאות לשני הנתבעים האחרים בתיק בסך כולל של 4,000 ₪ ששולמו על ידו.

ב) סיכויי התביעה אינם אפסיים וכרוכות בהן שאלות עובדתיות ומשפטיות שדינן להתברר במסגרת דיון הוכחות.

ג) על פי הפסיקה על המבקש בבקשה להפקדת ערובה להראות שני תנאים מצטברים, כי התביעה שהוגשה מופרכת על פניה והאם ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה – בנסיבות העניין לא התקיימו התנאים בעניינו של המשיב.

דיון והכרעה:

4. שאלת הנסיבות בהן יש לחייב להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאות משפט, נדונה לאחרונה על ידי בית הדין הארצי בפרשת קיניאנג'וי^[1]:-

"עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר

בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח

המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו

מופרכת על פניה".

5. בענין בוצ'ימן^[2] נקבע:-

"הנה כי כן, אמות המידה לדיון ולהכרעה בבקשה להטיל על התובע ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, אינן משתנות בשל כך בלבד שהמדובר הוא בעובד זר, גם אם לא המציא את כתובתו בישראל דווקא. כפי שפסק בית דין זה בעניין פטרצקו הטלת ערובה איננה הכלל. בדונו בבקשה להטלת ערובה, יקדים בית הדין וישמע את הצדדים ואת עדותו של התובע תוך שייתן דעתו, בין היתר, לאלה: עד כמה יש בעדותו של התובע ובראיות לכאורה שהובאו לפניו כדי לבסס את התביעה; שיעור ההוצאות הכרוכות בתובענה; האם נפרע סכום הוצאות שהוטל על התובע במסגרת התובענה; האם התובע מסר מען שאינו נכון או לא המציא כלל מען כלשהו; האם די במסירת מענו של בא-כוח המערער כחלופה למענו של התובע; תחולתן של תקנות הביצוע לאמנת האג על המקרה הספציפי; האינטרסים השונים של בעלי הדין ומשקלם; סכום הערובה כמרכיב העלול לפגוע בזכות הגישה לבית הדין ומנגד כאמצעי למניעת תביעות סרק. בסופו של דבר ינמק בית הדין את החלטתו בבקשה לאור המשקלות והאיזונים שעשה במכלול הגורמים שהיו בפניו".

6. בפרשת פתחי אבו נסאר^[3] רכז בית הדין הארצי את הכללים בהתייחס לעובדים ברשות הפלסטינית:-

"כשהעובד הוא תושב הרשות הפלסטינית – ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה:

הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולו ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה (23).

באמרנו "טובים הסיכויים" אין כדי לקבוע רף גבוה יותר מזה הנדרש להוכחה הראשונית לכאורה, כאמור לעיל.

הוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר הוא בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה, כגון שכר מינימום. או אז, יטה בית הדין לפתוח לעובד את שערי בית הדין ולהכשיר את נתיב התביעה למימוש זכויותיו מכוח משפט העבודה המגן. במקרים המתאימים, ייתן בידיו אפשרות לתקן את תביעתו ולהעמידה על בסיס לכאורי מוצק יותר.

הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולו לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו.

מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד – לא תוטל הערובה. מאידך, אם עמד המעסיק בנטל הנדרש, יוסיף בית הדין ויבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שישית עליו חובת הפקדת ערובה.

לבסוף, בבואו לקבוע את סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו לשיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות ממין זו שלפניו; לאיזון הנדרש בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק; ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית את הדין ואת הזכויות שבדין.

7. יצויין, כי לא התרשמתי שתביעת של התובע הינה מופרכת ו/או כי סיכוייו הם אפסיים לזכות בה. ודין הטענות שעלו מטעם מי מהצדדים דינם להתברר במסגרת דיון הוכחות אילו היתה התביעה מופרכת על פניה היה מקום להגיש בקשה לדחייה על הסף מה שלא נעשה במקרה דנא וספק באם ביה"ד היה נעתר לתיקון כתב התביעה אילו סבר האמור.

זאת ועוד, טענות המבקש לעניין מצבו הכלכלי של המשיב נטענו בעלמא מבלי שהובאה כל הוכחה ו/או ראייה בצידן. תשלום ההוצאות בתיק מעידה על כך כי ההיפך הוא הנכון וכי בבוא היום ככל שהתביעה תידחה כטענת המבקש יעלה בידי המשיב לפרוע חיוב בו יחוייב ככל שיחוייב. מכאן, שהטענה כי מצבו הכלכלי של המשיב הינו קשה, אינה יכולה להתקבל, לאור האמור.

8. לאור האמור – הבקשה נדחית.

9. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בסוף ההליך.

9

10. מזכירות בית-הדין תדאג לשלוח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. עע 1064/00 דניאל קיניאנג'וי ואח' – אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי , כרך ל"ג (52) 24. ↑

2. ע"ע 1459/02 דן בוצ'ימן נ' בסט ייזום ובניה בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (31), 35. ↑

3. עע 1424/02 פתחי אבו נזאר נ'SAINT PETER IN GALLICANTU , עבודה ארצי, כרך ל"ג(54) 38. ↑