1. התובעת הינה חברה פרטית העוסקת ביצור ובשיווק של מוצרים בתחום האסתטיקה. ב5.3.04 נכרת הסכם בין התובעת לנתבעת 4, תאגיד פרטי זר שמושבו בהולנד, לפיו מונתה הנתבעת 4 (להלן "החברה") לשמש כמפיצה של מוצרי התובעת בארצות בנלוקס.

הנתבע 1, רון זכאי (להלן "הנתבע" ו/או "רון"), הינו הבעלים והמנהל של החברה, נתבעת 2 הינה אשתו, אשר הועסקה אף היא בחברה.

2. בשנת 2010 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעים בטענה כי החברה נותרה חייבת לה, באוגוסט 2008, סכום של 400,000$ בגין המוצרים שסיפקה לה, וכי לאחר דרישותיה קיבלה שקים משוכים על ידי הנתבעים, בסכום של 720,000 ₪ מתוכם, נפרעו 252,000 ₪ בלבד.

תביעתה של התובעת כנגד החברה והנתבעים, בסכום השקים שלא נפרעו, יתרת חוב עפ"י הכרטסת וביטול זיכויים, הועמדה על סכום של 1,331,130 ₪.

3. טענות הצדדים

לטענת התובעת, עובר לכריתת ההסכם לא הייתה התובעת קשורה בצורה כלשהי למי מהנתבעים ולא ניהלה עימם עסקים כלשהם. משנת 2004 ובמהלך ההתקשרות נוצרו ביניהם יחסי קרבה ואמון מיוחדים שכתוצאה מהם זכתה החברה בתנאים מיטיבים. כך למשל, על פי ההסכם, (ס' 8), הייתה החברה אמורה לשלם מראש עבור המוצרים שהזמינה. בפועל, עקב יחסי החברות ששררו בין מנהלי החברות, זכתה לאשראי ולתנאי תשלום נוחים. לטענתה, בשנת 2008 הקים הנתבע מאחורי גבה של התובעת חברה מתחרה לה והחל לעכב תשלומים, ומשהגיע להסדר חלקי לסילוק החוב - לא עמד בו.

4. לטענתה, כאשר באה בדרישות אל הנתבע, החל להעלות כנגדה טענות שאין להן שחר ובעיקר טענות לחוב נגדי שנוצר לפני חתימת ההסכם. הוא אף הודיע על ביטול ההמחאות שמשך, בעוד שלמעשה נסגר חשבון הבנק ממנו נמשכו ההמחאות, קודם להודעתו זו.

5. לטענת התובעת, עקב יחסי הידידות בין מנהלה לבין הנתבעים, הבטחותיו של הנתבע לכיסוי החוב, ומשיכת שקים מחשבונו ומחשבון אשתו, יש לראותם כערבים לחוב החברה.

באשר לגובה החוב נטען כי החוב מורכב מיתרת החוב עפ"י ספרי החברה, בסכום של 720,000 ₪, ביטול זיכוי הנחה שקיבלה בעת שנתנה את השקים שבדיעבד לא כובדו, בסכום של 143,130 ₪,וסכום השקים שלא כובדו ע"י הנתבעים- בסכום 468,000 ₪.

6. טענות הנתבעים

הנתבעים טענו כי בין התובעת לנתבע, איש שיווק ברמה בינלאומית, התקיימו יחסי עבודה וחברות עוד קודם לכריתת ההסכם בשנת 2004, הסכם שלאחריו הורחבה מסגרת העבודה המשותפת גם למזרח אירופה, ארה"ב ומדינות רבות נוספות.

7. לטענתם, הפסיקה התובעת לספק לחברה סחורה וגדעה את עבודתם המשותפת ואת מטה לחמם של הנתבעים באופן פתאומי וללא התראה. בעיקר טענו לחוב נגדי בגין חשבוניות שהפיקה החברה לתובעת, בשנת 2003, 2004 (קודם לכריתת ההסכם) בסכום מצטבר של 271,500 יורו שסכומם המשוערך עולה על סכום התביעה. לטענתם, הפנו אל התובעת מכתבי דרישה בשנים 2006,2008,2009, אשר לא זכו לכל התייחסות. בגין כך הגישו החברה, וחברה נוספת כתב תביעה שכנגד לתובעת ולחברה קשורה לה, מנהלי החברות, ובני משפחתם. (התביעה הנגדית נמחקה- בהעדר ערובה להוצאות, מאידך, כנגד החברה ניתן פסק דין בתביעה העיקרית).

8. עוד טענו הנתבעים כי פרעו את השיקים שמשכו בשנת 2008 ואף הכחישו כי ערבו לחובות החברה, למעט העובדה כי השקים נמשכו מחשבונות מי מהם.

באשר לטענה כי הנתבע הקים חברה מתחרה לתובעת השיבו כי החברה לא הוקמה מאחורי גבה של התובעת אלא בידיעתה ובברכתה.

9. בסיכומיהם, זנחו הנתבעים את טענת הקיזוז. בקליפת אגוז ניתן לומר כי לטענתם אין להסתמך על דו"ח האקסל שהוגש ע"י התובעת כראיה לגובה החוב (נספח 6 לתביעה), ואין להסתמך אף על החשבוניות שהציגה, שלטענתם הופקו בדיעבד והן נושאות כתובות חדשות של התובעת והחברה כאחד. עוד טענו כי הואיל והשקים הוצאו מהם במרמה, אין להסתמך על משיכתם ונתינתם בידי התובעת כראיה לחוב. באשר לערבותם טענו הנתבעים כי בהעדר התחייבות בכתב וראיה תומכת אחרת- אין לראותם כערבים לחוב החברה. הנתבעת 2 אף הוסיפה בסיכומים כי השקים שמשכה היו שקים טובה שלא ניתנה לה תמורה כנגדם.

10. באוגוסט 2011 התפטר ב"כ הנתבעים מייצוגם וטען כי הם אינם מכבדים את הסכם שכר הטרחה עימו, אינם משלמים את הוצאות טיסותיו לחו"ל להיפגש עם רון, שכנגדו היה תלוי ועומד צו עיכוב יציאה מן הארץ, ואף תרומתו בגיוס כספים לביטולו של צו זה- לא הושבה לו. לאחר ההתפטרות, מונה עו"ד טל שחם כמיצגם של הנתבעים.

11. ביום 29.5.2012 לא התייצבו הנתבעים לישיבת ההוכחות שנדחתה לבקשתם מספר פעמים, וניתן כנגדם פסק דין על מלוא סכום התביעה בניכוי כספים שהצליחו התובעות לגבות בהוצאה לפועל. באותו מעמד התפטר עו"ד שחם מהמשך הייצוג ובא תחתיו בא כוחם, עו"ד קלדרון, אשר ייצגם, חרף טענות התובעת לעניין זה. באותו עניין יש לציין כי התנגדות התובעת לייצוגו של עו"ד קלדרון נבעה מטענת ניגוד אינטרסים. הסכסוך בעניין זה נדון בערכאות השונות של בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. למיטב הבנתי, השעייתו של עו"ד קלדרון נכנסה לתוקף לאחר הגשת סיכומיו.

12. כחודש לאחר מתן פסק הדין הגישו הנתבעים בקשה לביטולו. בהחלטתי נקבע כי פסק הדין יבוטל, בכפוף להפקדת חלק מהסכום הנתבע מהנתבעים (הסכום המגובה בשקים).

בין לבין, הגישה התובעת את פסק הדין לאכיפה בהולנד והטילה עיקול על נכסי הנתבע 1. במועד מאוחר יוסף הוטל שם עיקול נוסף, ע"י אחיו של הנתבע, עקב סכסוך משפטי ביניהם ופסק דין פדרלי מארה"ב שהוגש אף הוא לאכיפה בהולנד.

בינתיים הגישו הנתבעים בקשות רשות ערעור על ההוראה להפקדת כספים כתנאי לביטול פסק הדין, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. כתוצאה מכך, הוארך המועד להפקדה מעת לעת. לאחר שנקצב לה מועד אחרון, הפקידו הנתבעים 1,2 בחירוק שיניים ולאחר ניסיונות נוספים להקטנה ו/או דחייה- את הסכום בו חויבו ופסק הדין בוטל. מטבע הדברים, הושהו ההליכים לאכיפת פסק הדין בבית המשפט בהולנד, עד לביטולם הסופי. משבוטל פסק הדין, נסגר, ככל הנראה, גם התיק בהולנד. יש מקום לשער כי העיקול שהוטל שם, לבקשת התובעת, בוטל אף הוא.

13. בקשת התובעת להשתת הוצאותיה בגין ההליך בהולנד והפקדתן כתשלום נוסף בקופת בית המשפט התקבלה על ידי, אך בוטלה בערכאת הערעור.

והנה, עומדים היינו במחצית שנת 2015, כשאין ספור בקשות כבר הוגשו, וטרם נשמעו ההוכחות בתובענה זו. עתה גם באה בקשת פסילה, שנדחתה, ואף השגה על אי חיובה של התובעת בהוצאות בגין מחיקת הנתבעת 3- החלטה שניתנה זמן רב קודם לכן.

הרחבתי בתיאור האירועים בתביעה, שלא נסקרו במלואם, על מנת להראות כי מתוך 517 עמודים, רק כ-30 מהם מתייחסים לישיבת ההוכחות שהתנהלה, וכי כ-60 בקשות הוגשו לאחר מתן פסק הדין שבוטל.

14. לאחר שנשמעו הראיות והוגשו סיכומי התובעת, עתר ב"כ הנתבעים להוספת ראיות נוספות, המשמיטות, לטענתו את עילת התביעה ומוכיחות כי החוב בכרטסת התובעת איננו נכון. הבקשה נדחתה- פרוצדורלית ועניינית כאחד, אך זוכה להתייחסות בפסק דין זה, למעלה מן הצורך.

15. דיון

בסיכומיה, התייחסה התובעת לשתיים- לסכום חובה של החברה, (שאיננה פעילה), ולערבותם של הנתבעים 1,2 שלא ניתנה בכתב אך נלמדה, לשיטתה, מהנסיבות וממשיכת השקים ע"י רון זכאי ואשתו, מחשבונות הבנקים הפרטיים שלהם.

16. לטענת התובעת, הוכח חוב החברה, הן מהאמור בתצהיר מנהל התובעת, מהשקים שלא נפרעו, מזיכויים שבוטלו, ומהודאת הנתבע עצמו. לתמיכה הוגש דו"ח אקסל (נספח 6 לתביעה, 10 לתצהיר התובעת). שנערך ע"י מנהל התובעת, בו נרשמו חיובי החברה ותשלומים שביצעה. באותה טבלה, מופיעה יתרת חוב של 239,250$, שאיננה כוללת את השקים העתידיים, שבדיעבד לא נפרעו, המופיעים בטור הזכות. מאידך, בטור החובה מופיעים זיכויים והנחות שקיבלה החברה, ושלשיטת התובעת היה מקום לבטלם, לנוכח אי התשלום במועד.

17. סכום החוב תואר בס' 29 לתביעה: " מלבד החוב בגין המחאות שלא נפרעו כמפורט לעיל, נותרו הנתבעים 1 ו-3,4 חבים לתובעת חוב פתוח של 720,000 ₪." בכתב ההגנה, שהוגש בעת שטענת הקיזוז עמדה במוקד ההגנה, התייחסו הנתבעים לגובה החוב כדלקמן: "הנתבע 1 מכחיש את ס' 29, וגם אם תחרה ותחזיק התובעת בתביעתה, ישיב לה הנתבע 1 "הרי חובך לנתבע פרוש לפניך= החשבוניות מזה שנים. התובעת לחיזוק טענותיה מצרפת את נספח 6 לכתב התביעה, אך בד בבד יצרה התובעת פנקסים כפולים בעיניו של הנתבע 1, בעבר העביר פנקס חלקי והוא אינו דומה למה שהונח בכתב התביעה, על כן פנה בא כוח הנתבעים וביקש מבא כוח התובעת לקבל את נספח 6 בהיר וקריא ואם אפשר לקבל העתק מקור, כדי שיוכל להתייחס לנספח 6, ללא הועיל."

18. בתצהיר הנתבע נכתב לעניין זה: "הרחיק לכת בהנהלת החשבונות אותה "ערך" על פי תצהירו- שיכתב, קיזז, הוסיף כרצונו, ראה לנגד עיניו את חובי לכאורה, וסרב לשבת יחדיו ו/או לבוא בדברים כדי ליישר הדורים." (ס' 11 לתצהיר). עוד כתב (ס' 22 ) כי לאחר התשלום בשקים לא נותר חוב.

19. בסיכומי הנתבעים, עלתה הטענה מדרגה, ומסמך האקסל תואר ע"י ב"כ הנתבעים לא רק כ"דו"ח אקסל שקרי ומפוברק", (ס' 18), ו-"דו"ח אקסל פיקטיבי", אלא גם כ"רישום כוזב במסמכי תאגיד כמובנה של העבירה בסעיף 423 לחוק העונשין" (ס' 5).

20. אינני מקבלת את הטענה. דו"ח האקסל לא התיימר להיות דו"ח רשמי של התובעת, אלא רישומים שערך מנהל התובעת: "נכון, זו לא כרטסת. זה דו"ח אקסל שאני ניהלתי בעצמי. הייתי מוסר לרון דיווחים כל הזמן. מה קורה עם זה. את נספח 10 ערכתי ברגע אמת. כל שורה- ברגע אמת. משנת 2004 ועד הסוף- עד 03.06.10. " (עמ' 20 ש' 1 לפרוטוקול חקירתו.)

21. כאמור, כפר הנתבע בנכונות הטבלה. לתצהירו, צירף הנתבע את נספח י"ג 2 להראות כי הטבלה שהוצגה ע"י התובעת שונה מזו שהיתה מצויה בידיו, ואשר היתה רלבנטית לשנת 2006. על גבי הטבלה נכתב ע"י הנתבע: "דו"ח זה נכון לאוקטובר 2006 והוא היחיד שנשלח ע"י שלמה."

סכום הדו"ח לאותה עת (קודם שנמסרו השקים הדחויים), היה 477,237.08$. השוואה מדוקדקת בין שני הדוחו"ת (למועד הדו"ח המוקדם מבין השניים) מראה הבדלים מינוריים, שאין להם משמעות כספית. כך למשל, בי"ג 2 שהנתבע מודה כי קיבלו, מופיעים שני חיובים בסך 12,500 $ כל אחד, בעוד שבנספח 10 המאוחר, מופיע חיוב של 25,000 $. ההבדל נוסף בין שני הנספחים, עד ליום 11/10/06 (מועד הדו"ח שהנתבע הודה כי קיבלו),הינו חיוב בסך 13,700 $, לעומת 15,300$ בדו"ח המוקדם. ההפרש אינו מחייב את החברה אלא מזכה אותה בכ-1500$.

22. בחקירתו, טען הנתבע כי לא בדק את הדו"ח שקיבל כי "הוא לא היה רציני". לשאלה מדוע, אם כן, נתן בידי התובעת בחודש ספטמבר 2008 ,50 שקים מעותדים, שלו ושל אשתו, שזמן פירעונם מיום 18.09.08- 18.9.10 (שנמשכו מחשבון הנתבעת 2), ן- 18.10.10- 18.10.12 (שנמשכו מחשבונו), שסכומם 720,000 ₪- כ-83,000 $ השיב שהסתמך על "חשבוניות שהיו במערכת, חשבוניות שהוא הוציא לי. לא משלמים כסף על סמך דו"ח אקסל, אני מנהל רציני." (עמ' 29 ש' 18).

23. ואולם, חשבוניות אלו, שהנתבע מודה כי הסתמך עליהן, מוכחשות על ידו עתה בסיכומיו. כך למשל נטען כי ביום 15.6.2004 הוצאה לחברה חשבונית מס' 200097 בסכום של 18,100$, וביום 25.9.07 יוצאת אותה חשבונית ממש בסכום של 3,140 $. כך גם לגבי חשבוניות שמספרן 200100, מיום 21.7.04, ומיום 17.10.07, בסכומים של 73,600 $, 33,200$.

24. תשובת התובעת, המתקבלת על ידי, והמוכחת בחשבוניות עצמן, כי החשבוניות הוצאו ע"י תוכנות מחשב שונות (ס' 55 לסיכומיהם), ולפיכך יצאו במועדים שונים, כשכל אחת מהן מייצגת תעודת משלוח שונה. בעת שהגישה התובעת את תצהירה, צירפה לתצהירה כתמיכה לטבלת האקסל, גם את העתקי החשבוניות השונות. הטענה כי הן מפוברקות, לא נטענה אז, בעת קבלת התצהיר.

25. למען הזהירות אתייחס לחשבוניות נוספות שהנתבע כפר בהן:

חשבונית בסכום של 398,700 $ מיום 31.12.05. לטענת הנתבעים חשבונית זו, שאינה נושאת מספר, היא "דוגמא קיצונית למעשי הזיוף, הפברוק והנוכלות של התובעת ונושאי כליה.- עבירות חמורות הן על פי חוק העונשין והן על פי דיני המיסים."

לעניין חשבונית זו, שפורטה במסמך שהנתבע קיבל לידיו בשנת 2006 ולא חלק עליו, ניתנה תשובה מפורטת ומשכנעת מטעם התובעת, שכן היא מפנה לארבע תעודות משלוח המפורטות בדו"ח האקסל שסכומן המצטבר כסכום החשבונית.

26. עוד נטען ע"י ב"כ הנתבעים כי החשבונית מפוברקות, משום שנשלחו לכתובתה החדשה של החברה, בעוד שבמועד הרלבנטי למשלוחן, היתה כתובתה שונה. כך גם כתובת התובעת עצמה, שממחשביה הוצאו החשבוניות. כאמור, העתקי החשבוניות הוצאו ממחשבי התובעת לאחר שהעתיקה כתובתה ולאחר שעדכנה במחשביה גם את כתובתה המעודכנת של החברה.

27. אלא שלא די בכך, הנתבע, שמעולם לא חלק על כך כי קיבל סחורה מהתובעת, כותב בסיכומיו (ס' 42 (5): "החשבונית הלא ממוספרת נוקבת כאסמכתא לחיובים בהזמנות 700021 ו-700024 מהימים 9.8.04 ן- 14.9.04 ולא בחשבוניות לחיוב הייר (החברה-ר.נ) בסכומים של 89,500 $ ו-38,700$ בהתאמה כאשר ההזמנות הללו הן כשלעצמן הזמנות מפוברקות, שאינן נשענות על שום הזמנות של הייר! ברור לכל בר דעת והדבר גם בידיעתו שיפוטית של בית המשפט כי אין תשלום לפי הזמנות ואין תשלום לפי חשבונית שאינה ממוספרת." (הדגשה במקור). דהיינו, שעתה הוא טוען לא רק כנגד הטבלה והחשבוניות, אלא גם כנגד ההזמנות, שעל פיהן נשלחה אליו הסחורה!

28. בתצהירו טען הנתבע כי הוסכם ששני משלוחים בסכום מצטבר של 418,000 $ בשנת 2004 לא יחויבו בתשלום, והפנה למכתבו של מנהל התובעת לרו"ח של התובעת (נספח טו' לתצהירו), אלא שבדיעבד חויבה החברה בסכום של 270,000 $. לעניין זה יש הנני מקבלת את תשובת מר שרון, מנהל התובעת ועורך הטבלה כי אמנם הצהיר לרו"ח של החברה כי שלח לה סחורה בקונסיגנציה בסכום של 412,000$ ואולם משנשלחה הסחורה והוחזקה במחסני החברה לצורך מכירה, הוצאה חשבונית על כך, וליד החיוב אף נכתב "מחסן": " נכון שמכרתי לו, הוא החזיק אצלו מחסן, היו לו מוצרים שלי למכירה מיידית שיוכל לספק מיידית. יתר המכשירים שלא סופקו מידית היו בקונסיגנציה. " (עמ' 24 ש' 14). חיוב זה, כיתר החיובים, מגובה בחשבוניות ובתעודות משלוח.

29. עיון מעמיק בטבלת האקסל מלמד כי נרשמו בה חיובים וזיכויים, ואף הנחות. כך למשל, כאשר נרשם לזכות החברה זיכוי של 100,000 ב15.9.08 "מחיקת חוב בתנאי שיתרת החוב ישולם עד נוב' 2008" ב19.11.08 הוחזר הזיכוי כחיוב: "החזרת מחיקת חוב בגין אי תשלום." כך גם ביטול 5 זיכויים בסכום של 36,000$ ביום 3.6.10 "לאחר אי תשלום". הנני מקבלת חיובים אלו, שזיכוייהם הנגדיים מצויים בטור הזכות (מיום 14.9.05, 10.4.06). אינני סבורה כי התובעת חייבת הייתה להעניק זיכויים למי שאינו עומד בחיוביו.

30. בטור הזכות אף נמצאים אותם 83,000 $ שהנתבעים נתנו לתובעת בשקים דחויים. משמע, סכום הטבלה משקף את חובה של החברה, ללא השקים, ולאחר ביטול הזיכויים השונים.

31. זאת ועוד, לאחר מתן השקים הדחויים, דרשה התובעת את יתרת חובה. כך למשל, כתב מנהל התובעת לנתבע ביום 30.11.08 כי הוא מבקש ממנו לסלק את החוב הפתוח לו הוא ממתין, בשל חברותם, זמן כה רב:

"רון ידידי וחברי היקר שלום רב,

שמחתי עד מאד לשמוע את הבשורה שהפכת לסב מאושר וגאה, ושחן, בתך הבכורה והיקרה ילדה בן בריא ושלם מסוג פג. דע לך רון כי הפגים יוצאים תמיד חזקים, חכמים ומוצלחים לכן, זה הקטן גדול יהיה – אז ראשית ברצוננו לברך את כולכם בשפע מזל-טוב ונחת מהנכד והבן הראשון.

שמחתי גם לשמוע ממך שאתה מזמין את שרון ואותי להתארח בביתך כבימים עברו.

רון, דע לך כי אין בליבי שום טינה כלפייך בעקבות השטות החמורה שעשית עת חתמת עם חברת אנלייטן ארה"ב ובעקבות צעדך זה הועפתי מביתנו שבאמסטרדם, ששימש לנו גם כסניף בינ"ל, ושימש כמבצרנו וגאוותנו. אך, אין טעם לבכות על חלב שנשפך ואת הנעשה לא ניתן להשיב.

רוני, הזמנתך באמת מרגשת את שרון ואותי עד מאד. הלוואי והיינו יכולים להחזיר את הגלגל, והאמון בחזרה. אך, יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממה שעדיין עומד תלוי ופתוח ביננו, ואני לא אלך סחור סחור – המדובר כמובן בחוב הפתוח, עדיין, ביננו, חרף על השינויים שעשיתי בו על- מנת לבוא לקראתך, למענך, ולמען החברות שביננו. משום שידוע לך שאצלי החברות והחברים קודמים לכסף, אך עדיין לא קיבלתי שום תשובה איך ומתי הנך מתעתד ומתכוון לכסות חוב זה. כשביקשת שאעזור לך עם החוב עזרתי – וזאת אתה יודע!!!

האינך חושב שלאור המצב הנוכחי הדבר מביא ביננו לאי בהירות ואולי אף למתח? – הלוא כידוע לך, שנינו בעלי אופי רגיש וזהה. האמן לי רוני, חשבתי מאה פעם לפני שכתבתי לך מספר מילים אלו – אתה מכיר אותי, ואין לי שום רצון לפגוע בך בשום צורה ו/או דרך כלשהי.

אנא רוני, בכל לשון של בקשה, פתור לנו בעיה זו על-מנת שלא תוותרנה ביננו אי-בהירות ואי הבנות".

32. במרץ 2009 שלח מנהל התובעת את פנייתו לנתבע, תזכורת בה ציין כי סכום החוב הנומינלי עומד על 202,000$:

"רון שלום רב,

בפעם האחרונה שבה הגעת לארץ, שוחחנו ארוכות על החוב אותו אתה חייב.

זאת, אחרי פעמים רבות בהן שוחחנו על כך, ובכל פעם הבטחת, הבטחות חוזרות ונשנות, כי תסיים את התשלום החוב בצורה מסודרת, בכך שתעביר לנו 10,000$ בכל חודש, עד לגמר החוב.

גם בפגישתנו האחרונה סיפרת לי כי מצבך הכלכלי אינו טוב כל כך, אבל הבטחת לעמוד בתשלום של 10,000$ בחודש.

אלא שבאמת לצערי הרב, הבטחות לחוד – ומעשים לחוד.

נוכח החברות ביננו, אותה החשבתי תמיד, וממנה לא יכולתי להתעלם, משתי את תשלום החוב, וזאת למרות עבר זמן רב מאז נוצר החוב.

כידוע לך, סכום החוב נומינלית עומד על סך של 202,550$, מזה זמן רב.

צר לי שאני צריך להגיע למצב בו אני נאלץ לפנות אליך פעמים רבות לשלם את חובך. אני חושב כי זה לא מגיע לי, ובכלל אני חושב שזה לא מגיע לאף אחד. אלא, שמצד אחד אנחנו חברים, ומצד שני יש ביננו חוב כספי אשר חייב להסתיים.

אבקשך לשלם את החוב כפי שהבטחת, סך של 10,000$ כל חודש, מאז חודש נובמבר 2008. אם לא תעמוד בהבטחתך, אאלץ לראות את מלוא החוב כחוב שלא משולם".

33. מספר ימים לאחר מכן כתב כי קיבל מהנתבעת 5,000 $ והזמנה נוספת לסחורה בשווי של 6,000 $. במכתבו זה ציין את הנזקים הרבים שגרמה לו החברה ואת חובה הבלתי מסולק. בתגובה, לא טען הנתבע כי החברה איננה חייבת ואף לא הזכיר את החשבוניות שבגינן הוגשה התביעה הנגדית, ואשר לשיטתו מאיינות את החוב:

"I will be as clear as I was with you all time:

I make a big afford to pay you every month, and you know this. And it is very difficult to me now, especially when I cannot serve my clients of Med op and create income.

Situation now in the economy is bad and you Know this well.

You are preventing me from creating income from sells of disposal heads, you refuse to talk to me that means you not serving my clients that are holding your systems.

I am confronting big complains from them as well as claims for money back due to this fact.

What should I do? You leave no alternative but to find another solutions to serve my clients, is this what you want me to do? I am not sure.

This situation is not contribution to me my business or my family, but more than this it is creating a great damage to MED-OP name in Europe and every day we are not bringing solutions to the clients the damage is beiger and bigger, soon I will not be able to stop this without service!

I guess you do not want this damage happening to Med Op especially when you are trying to market in Europe yourself now!!!

In the last years I transferred to you a big revenue, I still make it every month, in spite or not creating any Med OP income, in order to fulfill my obligation to you.

I am doing exactly like you offered me to do, it was your suggestion not mine.

The last 5k was done due to your very clear promise to sand me 4 heads, something that didn't happened till today".

34. כך גם במכתב הנתבע מיום 15.3.09 בדרישתו לקבל את הסחורה המוזמנת:

"concerning my clients, if I will not create income from them I will not be able to pay you. it is very simple.

I want to keep serving them in order to create a chance of paying you from business. I think this is normal and fair, just like it is fair of you to ask for payments."

35. תזכורת מיום 23/6/09 בה נכתב במפורש כי יתרת החוב הינה 202,500$ לא נענתה.

כפי שצוין לעיל, לא חלקה החברה על גובה חובה ולא טענה כנגדו. כזכור, וכפי שצויין לעיל, באותו שלב, החזיקה התובעת בידיה את השקים הדחויים שנמשכו ע"י הנתבעים באופן שסכום זה של 202,000$ מסמל את יתרת החוב.

נכון כי בפי מר זכאי היו טענות למכביר כלפי חברו, על שום מה לא הסכים להצטרף לחברה החדשה ואילו נזקים נגרמים לו ולחברו עקב כך, אך כל זאת מבלי להתכחש לחוב.

חזקה עלי, שלו היה מר זכאי סבור, באותה עת, כי התובעת חייבת לו בגין אותן שתי חשבוניות שסכומן גבוה יותר, או אם היה טוען אז, כפי שהינו טוען עתה, כי החשבון איננו נכון, לא היה מהסס להזכיר זאת, לבטל חשבוניות שגויות ולקזז את שניתן לקיזוז. ראינו עם כן, שמר זכאי מסר שקים לתובעת ולא הכחיש את היתרה הנדרשת ממנו פעם אחר פעם ע"י חברו.

36. בסיכומי הנתבעים טען ב"כ כי לנוכח המסמכים המזויפים והמפוברקים, לא רק שיש לדחות את התביעה, אלא גם לחייב את התובעת בהשבת סכום של כ-1,500,000 ש"ח. לטעמי, המסקנה הפוכה: משהודה הנתבע כי קיבל את מצב החשבון ליום 11/10/06 בסכום של 477,238.08 $, וכי את השקים הפרושים על פני תקופה ממושכת בסכום של 83,000$, נתן הנתבע בידי התובעת בשנת 2008, במצטרף למכלול המסמכים: טבלת האקסל, תעודות משלוח וחשבוניות, הנני קובעת כי הוכח סכום חובה של החברה לתובעת.

37. הערבות:

בעא 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, (פורסם בנבו) אליו הפנה ב"כ התובעת, , דן בית המשפט בטענה לערבות אישית של בעלי מניות : "בנקודה זו אני רואה לנכון להעיר בקצרה הערה עקרונית, על מנת להבהיר את ההבדל המהותי שבין טענת ההתחייבות האישית לבין שתי הטענות האחרות הנטענות לא אחת אחת בתביעות מסוג זה (טענת הרמת המסך בין חברה לבעלי מניותיה וטענת הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בחברה). תובע אשר התקשר תחילה בחוזה עם חברה בע"מ ואשר טוען כי בשלב מסוים התחייב כלפיו בעל מניותיה של אותה חברה, במפורש או במשתמע, לקיים באופן אישי את התחיבויות החברה על פי החוזה, טוען למעשה כי נוצר בשלב מסוים קשר חוזי ישיר בינו לבין בעל המניות של החברה. נטל ההוכחה לקיומו של קשר חוזי ישיר כזה מוטל, מטבע הדברים, על התובע. למותר לציין כי ברקע עומד עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, שהינו עקרון יסוד בדיני החברות, ולכן על מנת להוכיח שבשלב מסוים נוצר קשר חוזי ישיר בין התובע לבין בעל המניות של החברה- בנוסף לקשר החוזי בינו לבין החברה או במקומו- לא די רק להצביע על כך שמדובר בעל מניותיה של אותה חברה, ואף לא על כך שמדובר בבעל מניות שמשמש גם כמנהל החברה או כזה המעורב באופן פעיל ויומיומי בניהול עסקי החברה, אלא יש להציג ראיות על התחיבות אישית של בעל המניות כלפי התובע. ודוק, על התחיבות אישית שכזו חל כמובן עיקרון חופש הצורה הקבוע בס' 23 לחוק החוזים, ולכן היא יכולה להיעשות בעל פה או בכל צורה אחרת ואינה חיבת להיעשות דוקא בכתב, אך כך או כך נטל ההוכחה לקיומה של התחייבות אישית כזו מוטל על התובע."

38. על פי ס' 3 לחוק הערבות תשכ"ז- 1967, אין חובה כי הערבות תיווצר בכתב דווקא. ואולם, ברי כי על מנת לחייב את מי שלא התחייב לכך בכתב, יש לבחון בקפדנות האם הסכים לערוב לחובה של החברה :"בתי המשפט העניקו לא אחת תוקף לערבויות אשר ניתנו בעל פה אך גם פעמים רבות דחו טענות ממעין אלו. היטיבה כב' השופטת א' קובו לתאר את הדילמה העומדת לפני בית המשפט, וכפי שצוטט ע"י ביהמ"ש קמא ע"א (ת"א- יפו) 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דביר דננברג בע"מ (לא פורסם (פורסם בנבו) 5.11.2003) (להלן – פס"ד ניצולת הקרטל):

"אלא שחוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין, מאחר ויש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב. כמו במקרה שלפנינו, יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה.

משכך יש לומר, כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים על כל התנאים המפורטים בו, יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה.." (עא (ת"א 2224/08, רוני נתן נ' ששת רשת חנויות כלי בית ומתנות בע"מ, פורסם בנבו, ור' גם עא (נצ) 1080/07 עוף אור שיווק 1995 בע"מ נ' מירוני יהודה (פורסם בנבו), בו נדחתה טענת הערבות משלא הצליחו התובעים להרים את הנטל המוטל עליהם להוכחתה).

39. ומהכלל אל הפרט:

בסיכומיה מפנה התובעת להתחייבויותיו האישיות של מר זכאי במכתביו, אשר סמך גם על הידידות האישית בין הצדדים. הנני מקבלת את טענתה. בהתכתבות בין השניים לא הכחיש זכאי את התחייבותו האישית: "I MAKE A BIG AFFORD to fulfill my obligation , " בעוד שלגבי התובעת נקב בשמה:"MED OP". יתר על כן, במכתב מנהל התובעת אליו נרמז כאילו הינו מקבל עצות (מאשתו). כאן, טרח הנתבע לציין בתקיפות כי כל ההחלטות העסקיות מתקבלות על ידו בלבד, "I AM RON ZAKAI, I AM DOING ALL DECIONS MYSELF I DO NOT NEED ANY HWLP OF ANY ADVISER." כשם שטרח להרחיק את אשתו, כך מעידה נחרצותו על כך כי הוא והחברה- חד הם! הנני מקבלת את טענת התובעת כי בזמן אמת התייחס הנתבע זכאי אל החוב כחוב אישי שלו.

40. לעניין זה הוזכר גם מכתבו של עו"ד טביב (נספח 16 לתצהיר התובעת) אשר שלח את מכתב הדרישה הראשון שלו, לישוב הסכסוך בהולנד: "מרשי מר רון זכאי מתכוון להגיש תביעות משפטיות נגד חברתכם ואישית." כך גם ביתר הפניות, רובן ככולן באו בשם הנתבע , מבלי שהוזכרה החברה.

41. תצהירו של הנתבע מבסס אף הוא את מערכת היחסים המיוחדת: "יחסי הצדדים היו כל כך קרובים עד כי נתחברו להם יחדיו מערכות יחסי העבודה ומערכות היחסים הבינאישיים. הצדדים היו "חבוקים" זה בזה במערכות יחסים כל כך קרובות מבוססות אמון, אמינות ומעל לכל הגינות, אשר הביאו לביקורים של שלמה, משפחתו ועובדיו עשרות פעמים ואירוחים לרוב בביתי בהולנד." בכתב התביעה שכנגד שנמחקה, אף הוספו המילים : "יחסי הצדדים היו כל כך קרובים עד כי נתחברו יחדיו מערכות יחסי העבודה ומערכות יחסי העבודה הבינאישיים לרמה שבה המלאכה היתה נעשית ע"י מנהלן של החברות התובעות עבור הנתבעות כאשר אלה הוסדרו במילים ובהתחיבויות בעל פה."

42. אכן כך הוא. בפסק הדין שצוטט לעיל חויבו הערבים בהסתמך על טיוטות הסכמים שלא נחתמו, אולם הצביעו על ידיעתם והסכמתם של הערבים לחוב לחובה של החברה. בעניינינו, שונו תנאי ההסכם ומתשלום מראש, אשר לא הצריך ערבויות אישיות, ניתן אשראי גדול, בהסתמך על מערכת יחסים זו ועל המצגים של הנתבע, בכתב ובעל פה, כי קבלת האשראי מותנית בסילוק החוב, ע"י החברה או על ידו- אישית.

43. בתצהירו (ס' 33), שלל הנתבע את ערבותו כלפי התובעת, אולם באותה נשימה התייחס לחוב החברה, ששולם ע"י אשתו, והשקים המועטים שכובדו מחשבונו, כחובו שלו : "תשלום חובותי נעשה כראוי, כל שיק נפרע במועדו.." , (ס' 40). אם מודה הנתבע כי פירעון חוב החברה במשיכת השקים הוא שלו, מדוע יופטר מיתרת החוב. (בהערת אגב יצוין כי מתוך סכום של 720,000 ₪ שניתן בשקים, נפרעו פחות ממחצית.)

מכל אלו ניתן ללמוד כי הנתבע ראה את חוב החברה כחובו, הבטיח הבטחות לסלקו, התובעת הסתמכה על כך ושינתה מצבה לרעה, ולולא נקלע למצוקה כלכלית, מן הסתם לא היה מתנער מחוב זה בטענותיו המועלות עתה.

44. התובעת טוענת כי לצורך הסדר התשלומים, פתח הנתבע חשבון בארץ. לטענתה, משיכת השקים מחשבונו הפרטי מעידה על התחייבותו האישית. אינני סבורה כי משיכת השקים, כמו גם העברת כספים מחשבון פרטי, מעידה באופן נחרץ על הנטען, אולם כאמור, התחייבותו של הנתבע לעמוד בחובו, המוכחת מהתכתובת דלעיל, מעידה על הסכמתו, במפורש או מכללא כי חוב החברה הינו גם חובו שלו.

45. זאת ועוד, התובעת הגישה לבצוע את השקים המחוללים והתנגדויותיו של הנתבע נדחו. כך גם ערעור שהוגש על פסק הדין (ת.א 26407-02-13, 30629-02-13, ע"א 60568-91-14).

לכאורה, עקב דחיית ההתנגדויות, חובו של הנתבע הינו למצער כסכום חיוביו השטריים, ואולם, הנני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי הסתמכה, במתן האשראי, על מערכת היחסים בינה לבין מנהל החברה ובעל מניותיה, הנתבע, וכי זה תרם באופן עקבי, בהתנהגות ובהבטחות כתובות ובעל פה שנתן, כי הסתמכות זו- יש לה בסיס.

הנני קובעת כי הוכח חיובו האישי של הנתבע, כמנהל החברה וכערב, לחוב החברה.

46. הנתבעת 2

בסיכומיה, העלתה הנתבעת טענה, שלא נטענה קודם לכן, לפיה השקים שמשכה הינם שקים "טובה" שלא ניתנה תמורה בגינם.

הנתבעת, אשת הנתבע, הועסקה בחברה, בין כפקידה, כפי שטוען בעלה, ובין כמנהלת, כטענת התובעת. הואיל והחברה מעולם לא טענה כי לא קיבלה את הטובין בגינם נשלחו תעודות המשלוח והוצאו החשבוניות, אין לטענת העדר התמורה על מה לסמוך, והשקים שניתנו ע"י הנתבע ואשתו כאחד, נעשו כהסדר לסילוק חוב החברה שהנתבע הינו מנהלה ובעל מניותיה.

47. התובעת מודה כי לא החתימה את הנתבעים על כתב ערבות, וכי מסמך כזה לא נדרש על ידה מעולם.

לעניין זה סברתי כי אין מעמדם של שני הנתבעים זהה. הנתבעת היתה אמנם בקשרים חבריים עם מנהל התובעת ומשפחתו, אולם לא מצאתי כל עקבות למעורבותה המסחרית ו/או הבטחות לכיסוי החוב המוצאות ביטויין בכתובים, או בעל פה. רמז לכך ניתן אולי למצוא גם בעדות מנהל התובעת: "היא חיבת אישית רק על השטרות שעליהם חתמה, דהיינו על השקים שאנו מחזיקים ושנמשכו על ידה. " (ע' 20 ש' 21).

48. בהעדר ראיה לתמוך בטענת הערבות של הנתבעת 2 הינני קובעת כי הינה חייבת, מסכום התביעה, רק בגין השקים שנמשכו מחשבונה (48,000 ₪). כל סכום שנגבה או יגבה בהליכי הוצאה לפועל בגין חובה זה, יופחת מסכום החוב.

כל הסכומים, זה של הנתבע ואף של הנתבעת, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (יולי 2010).

49. הוצאות

ניהול ההליך התאפיין לא רק בכל קושי אפשרי שהערימו הנתבעים בפני התובעת, בקשות דחייה, פסילה, עיון חוזר וכיוצ"ב, אלא גם בהשתלחות ובהאשמתה בזיוף, פיברוק ומעשים פליליים אחרים. יתר על כן, הואיל והחברה והנתבעים מושבם בחו"ל, הם צוו בהפקדת כספים לצורך ביטול פסק הדין. הבקשות השונות לביטולו, כמו גם ההליכים השונים שננקטו בהולנד לאכיפת פסק הדין, הצריכו מהתובעת משאבים כספיים רבים.

הנני מורה על כן כי הנתבע1 יישא בהוצאות התובעת ובנוסף, בשכר טרחה בסכום של 140,000 ₪. סכום זה יהא צמוד מיום מתן פסק הדין ואילך.

אין צו להוצאות לנתבעת.

ניתן היום, י"ז אדר ב' תשע"ו, 27 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.