לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשים, בהעדרם.

1. התובעת ("המשיבה") הגישה כנגד המבקשים 1-3 וכנגד הנתבעת 4 ("הנתבעת"), חברה שפורקה, תביעה כספית בסכום של כ-1,300,000 ₪. המשיבה הינה חברה העוסקת בתחום הפיתוח של מוצרי אופטיקה. בשנת 2004 התקשרו המשיבה והנתבעת בהסכם לפיו מונתה הנתבעת כמפיצה של מוצרי המשיבה בארצות בנלוקס. במהלך השנים נוצרו יחסי ידידות בין מנהלי שתי החברות, אלא שלטענת המשיבה, בשנת 2008 הקים המבקש1, מנהל הנתבעת, מאחרי גבה של המשיבה, חברה המתחרה בה. החל מאותו מועד, החלה הנתבעת לפגר בתשלומים. לדרישת המשיבה, הפקיד המבקש 1 -25 שקים מעותדים המשוכים מחשבונו, שסכומם המצטבר 420,000 ש"ח, ו-25 שקים מעותדים נוספים, משוכים מחשבונה של המבקשת 2, בתו, בסכום מצטבר של 300,000 ₪. מתוך האחרונים, נפרעו רובם באופן שנותרו שקים בסכום של 48,000 ₪ ואילו חוב המבקש נותר כשהיה, מאחר שהשקים שהפקיד לא כובדו.

2. המשיבה טוענת כי בנוסף לשקים, נותרה לזכותה יתרת חוב בסכום של 720,000 ₪.

לשיטתה, ערבים המבקשים 1,3 לחובה של הנתבעת. המבקש 1- בהיותו מנהל ובעלים, המבקשת 3, אשתו, המנהלת אף היא את הנתבעת, ומבקשת 2- בתם, הערבה לסכום השקים שמשכה.

3. במקביל להגשת התביעה הגישה התובעת חלק מהשקים שבידה ללשכת הוצל"פ, ביקשה ואף קיבלה צו עיכוב יציאה כנגד המבקשים.

משהחל ההליך המשפטי, התייצב המבקש לדיון בפעם הראשונה, לא התייצב לישיבה נוספת ואף צווה בהוצאותיה, ולמרות ששילמן, נעדר מישיבת ההוכחות עקב חששו כי לא יוכל לצאת מהארץ ולחזור למקום מגוריו הקבוע בהולנד, בגינו של צו עיכוב היציאה התלוי ועומד כנגדו.

מנהל המשיבה אישר את האמור בכתב התביעה ובתצהירו, ועל פי הצהרתו, ניתן פסק הדין כגד המבקשים והנתבעת- בהעדרם.

בסופו של הדיון בבקשתו לביטול צו עיכוב היציאה כנגדו, בלשכת ההוצל"פ, הפקיד המבקש סכום של 280,000 ₪. עתה הינו טוען כי יש לבטל את פסק הדין וליתן למבקשים את יומם בבית המשפט.

4. לטענת המבקשים- הסיבה בגינה לא התייצבו לדיון הינה כאמור, צו עיכוב היציאה אשר "כלא" אותם עד לביטולו.

באשר להגנתם, טוענים הם כי המשיבה התעלמה מההוצאות הרבות שהשקיעה הנתבעת בתערוכות, באירוח מנהלי המשיבה ובפיתוח המוצר, אשר יש לקזזן מהחוב.

5. המבקשים טוענים כי בשנים 2003, 2002 הוציאה הנתבעת שתי חשבוניות בסכום של 2,091,425 ש"ח. חשבוניות אלו, שהוצאו לבקשת המשיבה, מעידות, לשיטת המבקשים, על חובה של המשיבה כלפי הנתבעת. לטענתם, דרשה הנתבעת מהמשיבה כי תשלם את חובה, אך נדחתה בלך ושוב.

6. לטענת המבקשים, טענת קיזוז מוצקה זו ראויה להתברר ומצדיקה את ביטול פסק הדין.

עוד טענו כי נפלו פגמים בפסק הדין, בין היתר משום שהוא ניתן על פי עדותו היחידה של מנהל המשיבה מבלי שהייתה להם האפשרות לחקרו. לעניין זה יש לציין כי בתחילת ישיבת ההוכחות ממנה נעדרו המבקשים, התייצב בא כוחם וביקש להתפטר מהייצוג, ומבוקשו ניתן לו.

7. אינני מקבלת את הטענה כי בפסק הדין נפלו פגמים, שהרי המבקשים הוזמנו לדיון ובחרו שלא להתייצב אליו. פסק הדין נשען על עדותו היחידה של מנהל המשיבה, כנדרש בנסיבות אלו.

מכאן, שהביטול המבוקש הינו משיקולי בית המשפט.

8. לעניין זה, נבחנת הגנת המבקשים.

כאמור, עיקר הגנתם מתבססת על טענת הקיזוז והכחשתם את החוב הנטען.

פורט לעיל כי חלק מהחוב מגובה בשקים. נספח 6 לכתב התביעה הינו דו"ח התובעת בדבר החוב. כאן, מפורטים משלוחים וחשבוניות שהוצאו לנתבעת, החל משנת 2004. על פי הכרטסת, קיבלה הנתבעת משלוחים והעבירה כספים בהעברות בנקאיות. כך בשנים 2005-2007.

ב 2008 התבצעו שתי העברות בנקאיות, ולאחר מכן נרשם כי התקבלו שקים בהולנד, מהמבקש 1. באוגוסט נמחק חוב של 100,000 $ בכפוף לפירעון החוב, ובנובמבר 2008, מוחזר סכום זה ליתרת החוב.

על פי הסיכום, ניתן להבין כי יתרת החוב הינה 239,580 $.

9. לא מצאתי במכתב ההתראה שנשלח ע"י ב"כ המבקשים דאז, עו"ד טביב, טענה כי הסכומים הנדרשים ע"י המשיבה מוכחשים, ואף לא טענת קיזוז. זו הועלתה רק לאחר שהמשיבה דחתה את טענותיו כי הפרה את ההסכם. או אז, הזכיר את פעולות המימון שנדרשו לנתבעת לצורך קידום המכירות , לרבות אירוח, כרטיסי טיסה ועוד, אשר בגינן הוציאה הנתבעת, לטענת בא כוחה, את שתי החשבוניות. אותן שתי חשבוניות, הוצאו, על פי הנטען, בשנים 2002,3. קודם לכריתת ההסכם בין המשיבה לנתבעת, אולם בחוזה שנכרת לאחר מכן לא נמצאה התייחסות, או קיזוז של הסכומים אותם חייבת המשיבה לנתבעת .

10. הנתבעת שלחה שני מכתבי תזכורת, המתייחסים לחוב הקיזוז, בשנים 2006 ו-2008 שלא נענו.

המשיבה מכחישה את קבלת המכתבים כמו גם את החוב עצמו וטוענת כי מעולם לא ביקשה חשבוניות ולא הסכימה לשאת בהוצאות פיתוח, החלות על הנתבעת. עוד טענה כי בין הנתבעת ובינה לא היו כל יחסים עסקים לפני התקשרות החוזית ביניהן- בשנת 2004.

11. לכאורה, אין טענת הקיזוז מהווה למבקשים הגנה כנגד התביעה, משני טעמים: האחד, שהחשבוניות, ככל שהוצאו בשנים הנקובות בהן, הינן מוקדמות להסכם. אם אומנם היה חוב פתוח שחבה המשיבה לנתבעת, מן הסתם היה מוצא את ביטוייו בהסכם בין הצדדים או למצער בהתחשבנות העתידית ביניהן, בדרך של קיזוז מעמלות המשיבה.

זאת ועוד, הנתבעת פורקה, ואינה מבקשת את ביטול פסק הדין. בעל הדין הנכון לטענת הקיזוז הינו הנתבעת, ואין המבקשים, הטוענים שאינם ערבים לחובותיה, זכאים ליהנות מזכויותיה הנטענות.

12. אלא שלמרות זאת, מצאתי כי הכחשת הערבות על ידי המבקשים, מעמידה להם הגנה לכאורית כנגד התביעה.

בכתב התביעה נטען כי המבקשים 1,3 ערבים לחובות הנתבעת בהיותם מנהליה. המשיבה לא החתימה את המבקשים על ערבויות אישיות, ואף בהתקשרות בין שתי החברות לא ניתנה כזו. כל שניתן להסתמך עליו הינו מכתבו של המבקש 1 למשיבה, משנת 2009, אשר בו הסביר את מצבו הקשה וביקש את התחשבות המשיבה בו.

באותו מכתב כתב המבקש "I make a big afford to pay you every month….in order to fulfill my obligation to you"

13. המשיבה רואה במכתב זה ערבות אישית. לא מצאתי התחייבות דומה של המבקשת 3, המכחישה את ערבותה האישית ו/או הבטחה כלשהי לפרוע את החוב במקומה של הנתבעת, כפי שטוענת המשיבה.

ה14. נני קובעת כי מן הראוי ליתן למבקשים את יומם בבית המשפט ולבטל את פסק הדין כנגדם, בכל הנוגע לסכומים שאינם נתמכים בהמחאות אישיות.

לפיכך, יבוטל פסק הדין כנגד המבקש 1- בכפוף להפקדת סכום של 420,000-280,000 שכבר הופקדו, ובסה"כ- 140,000 ₪.

המבקשת 2 תפקיד סכום של 48,000 ₪ כתנאי לביטול פסק הדין.

פסק הדין כנגד המבקשת 3- מתבטל.

בנוסף, יפקידו המבקשים 1,2 ביחד ולחוד סכום של 50,000 ₪. סכום זה בא להבטיח את המשיבה, שכבר הוציאה הוצאות רבות פי כמה, בגין הוצאות המתייחסות לחוב המגובה בשקים, שלכאורה קלושים סיכויי המבקשים כנגדם.

הסכומים האמורים יופקדו תוך 60 יום מהיום (הפגרה במניין הימים) שאם לא כן, יראו את המבקשים 1,2 כמוותרים על בקשתם, ופסק הדין כנגדם יוותר על כנו.

בכל הנוגע למבקשת הנוספת- פסק הדין כנגדה בטל ללא תנאי.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.