1. לפני בקשת ב״כ הנתבעים למתן החלטה בבקשות התלויות ועומדות זה מכבר. עד כה לא ניתנה בהן החלטה יען כי השאלה אם רשאי ב״כ הנתבעים, עו״ד קלדרון, להמשיך ולייצגם, טרם הוכרעה סופית. וועדת האתיקה המחוזית של לשכת עוה"ד הרשיעה את עוה"ד קלדרון בניגוד אינטרסים בגין ייצוגו בתיק זה, ואף הטילה עליו השעיה מותנית (בד"מ 138/13) אך ערעורו טרם הוכרע. בהודעתו לבית המשפט ציין כי הואיל ולא ניתן צו מניעה כנגד המשך הייצוג- לא יתפטר על מנת שלא לפגוע בנתבעים, הזקוקים לייצוג הולם.

הואיל ושתי הבקשות הוגשו על ידו, סברתי כי אין מקום לדון בהן, אולם משמוגשת בקשה זו, ותזכורת בצידה, כי מועד ההוכחות קרב- להלן החלטותי. 

2. פסלות שופט. 

התובענה הוגשה לפני מספר שנים. הנתבעים, המתגוררים בחו״ל , לא התייצבו למספר דיונים, ולפיכך ניתן פסק דין כנגדם. באותה עת היו מיוצגים ע״י פרקליט אחר. 

משניתן פסק הדין, הוגשה בקשה לביטולו. בהחלטתי נעתרתי לבקשה בכפוף להפקדת סכום שייצג את העילה השיטרית בתביעה, בה נוטה הכף לטובת התובעת, והינו נמוך במידה ניכרת מסכום התביעה כולו. באותה החלטה קבעתי מועד להפקדה. המועד חלף מבלי שהופקדו הכספים אך במקביל הגישו הנתבעים בר״ע על ההחלטה והלינו על הסכום הגבוה אותו נדרשו להפקיד.  למען ההגינות יש להזכיר כי האחרונים הגישו תביעה נגדית, המנטרלת, לכאורה, את החוב. 

3. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. בקשה נוספת, שהוגשה לבית המשפט העליון- נדחתה אף היא.

לבסוף, הופקד הסכום והתובענה נקבעה להוכחות. 

בסמוך לפני כן, באה בקשת התובעת להגדיל את הסכום המופקד משום שבינתיים כבר גדלו הוצאותיהם, לאחר ששכרו עו״ד והגישו בקשה בהולנד לאכיפת פסק הדין. 

לאחר שבוטל פסק הדין באופן סופי, נעתרתי לבקשה, במיוחד לנוכח הנימוק כי בהולנד, תפסה התובעת באמצעות עיקול רכוש השייך לנתבע, והקדימה בכך עיקול אחר, שהוטל לבקשת אחיו של הנתבע. באותה בקשה ציינה התובעת כי לנוכח ביטול פסק הדין בארץ, יבוטל גם ההליך בהולנד, והיא תעמוד מול שוקת שבורה. משכך, סברתי כי יש להגדיל את הבטוחה המופקדת בארץ, ולהוסיף גם את סכום ההוצאות. 

בר״ע שהוגשה על החלטה זו - התקבלה. 

4. זהו הרקע לבקשה לפסילתי מלישב בדין. 

בבקשה, מתארים הנתבעים את השתלשלות ההליכים, המצביעים, לשיטתם, על נקיטת עמדה לטובת התובעת, עוד מתחילת ההליך. כך למשל, הינם מציינים כי קודם למינויו של עוה"ד קלדרון, היו מיוצגים ע"י עורך דין אחר, חסר ניסיון, (ס' 5 לבקשה). משפוטר פרקליט הראשון, בא אחר תחתיו. למבקשים טענות כי בית המשפט קיבל את התפטרותו, לנוכח אי יכולת לייצגם, ואף נתן פסק דין כנגדם.

5. עוד טוענים הם כי בעקבות "ייעוץ משפטי" שנתן מותב זה לב"כ התובעת, כי הינו רשאי לפעול בהליכי הוצל"פ בגין השטרות המחוללים, נקטו האחרונים בהליכים קשים שלוו צווי עכוב יציאה מן הארץ.

לשיטת הפרקליט הנוכחי , החמיר בית משפט זה עם הנתבעים וקפץ ידו מולם, ועתה כלו כל הקיצין ולפיכך מוגשת הבקשה.

6. בתגובתה, מתנגשת המשיבה לבקשה, ומתבססת על השיהוי בה הוגשה ואף לגופו של עניין. כך, הינה מפרטת כי הליכי ההוצאה לפועל ננקטו על ידה זמן רב לפני אותו "ייעוץ משפטי" נטען, וכי לא רק שלא מקפיד בית המשפט עם הנתבעים יתר על המידה, ההיפך הוא הנכון.

7. הנני דוחה את הבקשה. ראשית, מועד הגשתה באיחור בלתי מתקבל על הדעת. "טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא. הבקשה דנן לפסול את השופטת במועד שהוגשה, לאחר מספר ימי דיונים בפני בית ביהמ"ש ולאחר שניתנו כבר שתי בקשות למחיקת טענות מכתב התביעה, הוגשה בשיהוי רב. בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונו של המערער מהחלטות השופטת ומניהול ההליכים על ידה. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה ובכלל החלטות בעניין הוצאות מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות. גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות." (עא 998/08 יוסף מרגי נ' סילביה דהאן, פורסם בנבו.

8. הנדבך הראשון, השיהוי בהגשת הבקשה, שלוב בטענה כי ננעלה דעתו של בית המשפט כנגד הנתבעים.

בבקשתם התייחסו המבקשים להערות והחלטות, המתארות, לכאורה, את הלוך רוחי כנגדם. הנני דוחה את הטענה. בבית המשפט המחוזי, בה אושרה הבקשה לביטול פסק הדין, ונדחתה בקשת הנתבעים לבטל את הפקדת הכספים שנקבעה כתנאי לביטולו, נכתב כי לנוכח התנהגות הנתבעים, מן הראוי היה שלא להיעתר לבקשתם כלל. כך גם בית המשפט העליון (ברע"א 5392/14) שקבע כי לא נפל פגם בהחלטה ליתן בנסיבות את פסק הדין כנגדם, בהעדרם, ובאשר לגובה הסכום שנדרשו להפקיד, קבע כי הינו מידתי וכי לנוכח "ההליכים המשפטיים השונים שנוהלו בעניינם, נדמה כי החשש לפיו לא ישלמו חובותיהם אינו מופרך." אמירות כאלו, המגלות דעתן של הערכאות העליונות כי בית משפט זה נטה חסד עם המבקשים, שוללים את טענותיהם מניה וביה.

8. "כידוע, המבחן העיקרי לפסלותו של שופט הוא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. השאלה בהקשר זה היא אם נוצרו נסיבות שיש בהן כדי להטיל ספק באוביקטיביות השיפוטית בפועל (לסקירה ראו יגאל מרזל דיני פסלות שופט 103-104 2006)). לאור זאת, ככלל, במקרים בהם לא מתעורר ספק באשר לאוביקטיביות השיפוטית בפועל, לא יהיה די בקיומו של חשש לפגיעה במראית פני הצדק, דהיינו לתפיסתם הסוביקטיבית של הציבור ושל בעלי הדין את טהרת ההליך, כדי ליצור עילת פסלות (ראו חלדוגמא ע"פ 4223/02 עליאן נ' מ"י, פד"י נו(4) 655,661 (2002))." (עפ 3012/15 יוסף אבולעפיה נ' מ"י, פורסם בנבו).

9. ומהכלל אל הפרט, לטעמי, לא קם כל חשש כי ננעלה דעתו של בית המשפט כנגד המבקשים, ומשכך, לא קמה כל עילה לפסילתי מלישב בדין בעניינם. הבקשה, כאמור, נדחית.

10. הבקשה הנוספת שהוגשה ע"י הנתבעת, הינה לעיון חוזר בהחלטה בה לא נפסקו הוצאות לטובתה, לאחר שנמחקה מהתביעה. הנני מקבלת את עמדת המשיבה כי ההחלטה שניתנה ביום 30.10.13 הינה החלטה חלוטה.

הואיל וניתנה החלטה מנומקת בבקשה זו, לאחר שניתנה לה תגובה ותשובה, לא מצאתי כל שינוי נסיבות המצדיק היעתרות לבקשה.

לפיכך, נדחות הבקשות.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ו, 21 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.