14 יולי 2013

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

החלטה (בבקשה נוספת מטעם התובעת לזימון עדים)

1. בפני בקשה נוספת מטעם התובעות לזימון עדים, לאחר שבקשתן הקודמת לזימון עדים התקבלה בחלקה.
2. בטרם אדון בבקשה לגופה, נדמה כי אין מנוס מלשוב ולהבהיר את גדר המחלוקת שבין הצדדים בתיק זה, עליה עמדתי בהרחבה בהחלטותי מיום 4/10/12 ומיום 6/6/13.
3. במרכז ההליך דנן עומד הסכם שנכרת בין הנתבעות לבין המדינה, במסגרתו בוטל כתב אישום שהוגש נגד הנתבעות, והומר בהתחייבויות שונות שנטלו הנתבעות על עצמן בתמורה לביטול כתב האישום [להלן: "הסכם ההמרה"]. כתב האישום שבוטל, יחס לנתבעות עבירה בגין אפלית נשים בעבודה, על רקע תכנית הבראה שביצעו, במסגרתה הופחת היקף המשרה של כ- 16 עובדות, ביניהן שלוש התובעות בהליך דנן.
4. אין חולק, כי במסגרת הסכם ההמרה, הנתבעות נטלו על עצמן התחייבויות שונות, ואולם המחלוקת שבין הצדדים נוגעת להיקף ההתחיבות שנתלו על עצמן הנתבעות, וכן לשאלה, האם ההסכם שבין המדינה לבין הנתבעות נועד להקנות זכות כלשהי לתובעות, לרבות הזכות לשוב לעבודה במשרה מלאה והזכות לפיצוי כספי.
5. כפי שהבהרתי בהחלטותי הקודמות, בהליך זה בין הדין לא יבחן את טענת האפליה שמעלות התובעות ביחס למסכת האירועים שהתרחשה בשנת 1999 ושימשה יסוד לכתב האישום שבוטל, באשר מסכת אירועים זו, כשלעצמה, התיישנה זה מכבר ואיננה יכולה לשמש עילת תביעה.
6. עוד אזכיר, כי בהליך זה בית הדין לא יבחן את חוקיות החתימה על הסכם ההמרה, את סבירות שיקול הדעת שהופעל בעניין כמו גם את ההחלטה לדחות את הערר שהוגש על ידי התובעות בגין ההחלטה לבטל את כתב האישום, באשר בית דין זה איננו יושב כערכאת ביקורת על החלטות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה.
7. הליך זה מתמקד כל כולו באומד דעתם של הצדדים בעת שחתמו על הסכם ההמרה. וליתר דיוק בשאלה - האם בעת שהמדינה חתמה על הסכם ההמרה וביטלה את כתב האישום על יסוד הנתונים שהיו בפניה באותה עת, היא התכוונה לחייב את הנתבעות להחזיר את התובעות לעבודה במשרה מלאה ולפצות אותן.
8. על רקע האמור לעיל, אפנה לדון בבקשה החדשה לזימון עדים.

טענות הצדדים:

1. לטענת התובעת יש מקום לשמוע את עדותו של מר ישראל אפרת, מנכ"ל משק וכספים בנתבעת, אשר יוכל למסור לבית הדין נתונים בדבר מצבת עובדי הנתבעת ובדבר הליך הפיטורים וצמצום המשרות שהתקיים בשנת 1999. וכן יעיד בעניין מבנה המרחבים וזהות מקבלי ההחלטות ביחס לצמצום משרתן של התובעות, וכן ביחס לאופן שבו התנהלה הנתבעת לביצוע התחייבויותיה כלפי המדינה על פי הסכם ההמרה, לרבות ההחלטה שלא להשיב את התובעות לעבודה במשרה מלאה.
2. עוד מבקשות התובעות להעיד בהליך את עו"ד אורנה לין אשר ייצגה את הנתבעות בעת שניהלו מו"מ מול נציגי המדינה, שבסופו נחתם "הסכם ההמרה". התובעות מציינות כי עו"ד לין הגישה מטעמה הודעה לתיק, ולפיכך קמה לתובעות זכות לחקור אותה בחקירה שכנגד. עוד טוענות התובעות כי הן מבקשות לחקור את עו"ד לין ביחס למעורבותה בהליך במסגרתו שולם פיצוי לעובדות אחרות שהסכימו ליטול חלק בהליך גישור (שהתובעות התנגדו לו), וכן ביחס לטענת התובעות כי עו"ד לין היתה נתונה במצב של ניגוד עניינים.
3. הנתבעות מתנגדות לבקשה. לטענתן, מר אפרת איננו העד המתאים להעיד בנושאים שלגביהם מתבקשת עדותו, וממילא הנושאים המפורטים בבקשה אינם רלונטים לבירור המחלוקת שבין הצדדים בתיק.
4. אשר לעדותה של עו"ד לין מזכירות הנתבעות כי הוגש לתיק תצהיר מטעם עו"ד ורד כינר ממשרדה של עו"ד לין, אשר היתה מעורבת בעצמה במו"מ, וניתן יהיה לחקור אותה על עדותה. אשר ליתר הנושאים בהם התבקשה עדותה של עו"ד לין – הרי שאלה אינם רלוונטים למחלוקת דנן.

הכרעה:

1. כפי שעולה בבירור מתאור המחלוקת שבין הצדדים, עליה עמדתי לעיל, עדותו של מר אפרת איננה רלוונטית לעניין. מר אפרת לא ניהל את המו"מ לחתימה על הסכם ההמרה, ומהראיות שבפני אין כל יסוד להניח כי יוכל לשפוך אור על כוונת הצדדים ועל אומד דעתם, אשר הם שעומדים ביסוד המחלוקת בהליך דנן.
2. אשר לעדותה של עו"ד לין אבהיר, כי בהליך דנן הנתבעות בחרו להעיד מטעמן את עו"ד ורד כינר ממשרדה של עו"ד לין, אשר היתה שותפה לגיבוש הסכם ההמרה, ולתובעות תהיה הזדמנות להציג לגב' כינר שאלות בחקירה שכנגד. עוד אציין כי בהתאם להחלטתי הוגש גם תצהירה של עו"ד גליה לוי אשר היתה שותפה לניהול המו"מ מטעם המדינה, וגם היא תוכל להשיב לשאלות ב"כ התובעות בעניין. לנוכח האמור, בשים לב לכך שעניינים שונים שפורטו בבקשה, אינם רלוונטים לחתימה על הסכם ההמרה, וכן לחסיון העומד לעו"ד לין אינני סבורה כי יש מקום להורות על זימונה של עו"ד לין לעדות בתיק.
3. אשר על כן, הבקשה לזימון עדים נדחית.
4. עניין ההוצאות ישקל בסיום ההליך.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ג, (14 יולי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.