19 אוקטובר 2014

התובעות טוענות לזכויות שקמו להן מכח הסכם שנכרת בין הנתבעות לבין משרד התמ"ת, במסגרתו בוטל כתב אישום שהוגש נגד הנתבעות בגין אפלייתן של התובעות ועובדות אחרות. לטענת התובעות בהסכם שבין התובעת הראשית במשרד התמ"ת [להלן גם: "המאשימה"] לבין הנתבעות, התחייבו הנתבעות להשיב את התובעות לעבודתן במשרה מלאה, וכן לפצות אותן בגין הנזקים ועגמת הנפש שנגרמו להן כתוצאה מאפלייתן.

יאמר מיד, כי מלכתחילה בהליך דנן נתבעו סעדים בגין הפרת חוק שווין הזדמנויות בעבודה, בגין מסכת האירועים משנת 1999, ואולם, לאחר שהועלתה על ידי הנתבעות טענת התיישנות, הוגש כתב תביעה מתוקן שבו עילות התביעה נוגעות לזכויות שקמו לתובעות, על פי הנטען, מכח ההסכם שנחתם בין הנתבעות לבין התובעת הראשית במשרד התמ"ת, במסגרתו נמחק כתב האישום שהוגש נגד הנתבעות, וזאת כנגד התחייבויות שונות שנתלו עליהן הנתבעות, ובכלל זה, כך על פי הנטען, גם התחייבות לפיצוי התובעות והשבתן לעבודה במשרה מלאה.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. התובעות היו עובדות של הנתבעות במשך שנים ארוכות.
2. בשנת 1999 לנוכח המצב הכספי הקשה אליו נקלעה ההסתדרות נקטו הנתבעות בפעולות שונות לצורך התייעלות וצמצום הוצאות, ובכלל זה נחתם הסכם הבראה במסגרתו פוטרו עובדים רבים (גברים ונשים) וכן נעשו מהלכים לצורך צמצום היקף משרתן של 16 עובדות בנתבעת 2 והעמדת משרתן על 60% משרה, וזאת בתאום עם ועד העובדים, ללא קבלת הסכמן החופשית של העובדות.

אציין כי חלק מהעובדות השיגו על ההחלטה בפני מוסדות השיפוט הפנימיים של ההסתדרות ואולם המהלך הסתיים בנסיבות שלא הובררו בפנינו, כאשר ההחלטה בדבר קיצוץ המשרות נותרה על כנה.

1. שנים אחדות לאחר מכן, התובעות סיימו את עבודתן בנתבעות.

התובעת 1 סיימה את עבודתה ביום 13/8/03 לאחר 40 שנות עבודה.

התובעת 2 סיימה את עבודתה אף היא ביום 13/8/03 לאחר 26 שנות עבודה (יצויין כי במועדים שונים עובר לפיטוריה הועלה היקף משרתה עד לרמה של 85% משרה).

התובעת 3 התפטרה מעבודתה בשנת 2001, לאחר 30 שנות עבודה, לטענתה בעקבות הרעת תנאים.

1. כשנה לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת 1 (יחד עם שתי עובדות נוספות) תלונה כנגד הנתבעות למשרד התמ"ת. תיק החקירה נגד המשיבות נפתח ביום 13/9/04 בחשד לעבירה של אפליה (ראה תצהיר עו"ד גליה לוי סעיף 8).
2. לאחר סיום החקירה, בשנת 2007, הוגש נגד הנתבעות (ואחרים) כתב אישום אשר יחס להם עבירות של אפליה (עבירה לפי סעיפים 2(א) (2) ו- 15, 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח 1988) כתב האישום בתיק פ (י-ם) 159/07 (נספח 1 לתצהיר גליה לוי) בעובדות כתב האישום צויין כי קוצצה משרתן של עובדות שהן נשים בלבד, תוך שהוסבר להן כי קל יותר לצמצם במשרותיהן של נשים, ובהן הפגיעה קטנה יותר מאשר בגברים שהם מפרנסים עיקריים. בכתב האישום לא צויין מי נתן הסבר זה לעובדות, על דעת מי ובאילו נסיבות.
3. הנתבעות פנו ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב ההליכים הפלילים שננקטו נגדן (העתק מהבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ליועמ"ש ביום 6/5/08 נסרק לתיק בית הדין ביום 8/9/13).

בבקשתן לעיכוב ההליכים העלו הנתבעות טענות שונות ובכלל זה טענו כי פיטורי העובדות היו מטעמים עניינים, מאחר שהחזיקו בתפקידים שהיו מיועדים לצמצום משיקולים פרקטיים וארגוניים. לטענתן, צמצום המשרה של העובדות נעשה בהסכמת ועד העובדים, שכן אלמלא צומצמו המשרות היה צורך לפטר את התובעות וחברותיהן בהתאם להסכם הקיבוצי בדבר תכנית הבראה, שבמסגרתה פוטרו גם עובדים גברים. לפי המפורט בבקשה לעיכוב הליכים, העובדה שהרשימה של העובדים שתופחת משרתן הורכבה מנשים בלבד, לא הייתה מכוונת מגדר, אלא נבעה מסוג התפקידים והמחלקות שיועדו לצמצום. עוד נטען, כי חלק מהעדים הכחישו כי ניתן לעובדות הסבר כאילו קל יותר לצמצם משרות של נשים וכן הועלתה טענה בדבר התיישנות העבירה נשוא כתב האישום.

1. לאחר שהבקשה נבדקה, ואף התקיים לנתבעות הליך של "שימוע" בפני מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה גב' אורית פודמסקי החליט היועץ המשפטי לממשלה כי באותו שלב לא היה מקום להיעתר לבקשה לביטול כתב האישום, ועם זאת קיבל חלק מטענותיהן של הנתבעות ולכן הורה על מחיקת סעיפים שונים מכתב האישום המקורי. עוד נכתב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה כפי שסוכמה במכתבה של גב' פודמסקי מיום 22/9/09 (נספח א2 לתצהיר גליה לוי) כדלקמן:

"בשים לב למכלול הנסיבות העולות במסגרת ההליך הפלילי שבנדון, התביעה הכללית תהיה מוכנה לשקול את האפשרות לסיים את ההליך בהסדר, בכפוף לתנאים מסוימים. גורמי התביעה במשרד התמ"ת יעמדו עמכם בקשר לצורך הדיון בתנאים אלה.

נוכח האמור, בקשתכם לעיכוב ההליכים הפליליים, במתכונתה הנוכחית לפחות, אינה אקטואלית עוד. עומדת לכם הזכות כמובן להגיש בקשה מתוקנת, ככל שתמצאו לנכון, אשר תבחן לאור הנימוקים שיועלו בה."

1. בהתאם להנחית היועץ המשפטי לממשלה, הצדדים קיימו ביניהם הידברות, ובסיום המו"מ ביום 5/1/10 נחתם ביניהם הסכם בדבר מחיקת כתב האישום בתנאים (על גבי ההסכם נכתב בטעות התאריך 5/1/09 ואולם אין חולק כי הוא נחתם בינואר 2010). במסגרת ההסכם הובהר כי מדובר במחיקת כתב האישום מותנית, בכפוף לביצוע התחייבויות שונות שנטלו על עצמן הנתבעות (על פי המצויין בכותרת ההסכם הוא נעשה לפי מתווה של "המרת הגשת כתב אישום בהתראה, לפי נוהל משרד התמ"ת מיום 18/5/08 [להלן "הסכם ההמרה"]. נזכיר, כי בהתאם להוראות חוק סדר הדין הפלילי, בעת מחיקת כתב אישום לפני ישיבת ההקראה, המאשימה רשאית לשוב ולהגיש את כתב האישום מקום שהנאשמים אינם מקיימים את חלקם בהסכם, לכן מדובר במחיקה מותנית. בגוף ההסכם, עליו חתומים יועמ"ש הנתבעת 1 מצד אחד והתובעת הראשית במשרד התמ"ת מצד שני נכתב כדלקמן:

"1. ההסתדרות תגבש נוהל מפורט בעניין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח 1988 שיאושר על ידי היועץ המשפטי של ההסתדרות עו"ד אלון לוין.

הנוהל יכלול מערך ביקור ובקרה על ביצועו וכן הוראות לצורך הטלת סנקציות חמורות על המפרים. היועץ המשפטי של ההסתדרות יפקח על ישומו של הנוהל.

2. ההסתדרות תפיץ את הנוהל במוסדותיה.

3. ההסתדרות מתחייבת לערוך על חשבונה השתלמויות וקורסים בעניין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לאנשי האיגוד המקצועי.

4. ההסתדרות תפיץ לגופים שונים בעיתונות הכתובה והאינטרנטית הודעה כלדקמן:

"משרד התמ"ת יבטל את כתב האישום שהוגש נגד ההסתדרות ונושאי תפקידים בה. בעקבות הגשת כתב האישום החליט יו"ר ההסתדרות לאמץ נוהל מיוחד של בדיקה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כדי לקדם את המודעות לנושא השוויון במוסדות ההסתדרות בכדי להגביר את האכיפה, ולמנוע אפשרות, ולו למראית עין, של הפליה. ההסתדרות רואה בחומרה כל הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולפיכך הורה יו"ר ההסתדרות על הפצת הנוהל בכל מוסדות ההסתדרות וכן הורה על הקצאת משאבים כספיים מתוך תקציבה של ההסתדרות להעלאת המודעות בעניינים הנוגעים לחוק שוויון הזדמנויות. "

5. נושאי המשרה שבכתב האישום שעדיין נושאים בתפקיד בהסתדרות יחתמו על מסמך התחייבות שלא להפר את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

6. משרד התמ"ת יבטל את כתב האישום לפי סעיף 94(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב 1982, נגד כל הנאשמים לפני מועד ההקראה (10.1.10).

7. בהתקיים התנאים הרלוונטים שבעמ 2 לנוהל שברישא למסמך זה^[1], תינתן זכות טיעון ויחולו התנאים הקבועים בסעיף 94 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב 1982."

1. ביום 6/1/10 הוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים הודעה בדבר ביטול כתב האישום וביום 7/1/10 ניתנה החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בדבר ביטול כתב האישום.
2. כשלושה שבועות לאחר ביטול כתב האישום, ביום 26/1/10 התקבל במשרד התמ"ת מכתב מטעם ב"כ ההסתדרות שבו ציינה ב"כ ההסתדרות כדלקמן:

"1. מרשתנו הסתדרות העובדים הכללית החדשה מתחייבת להעביר תשלום כספי ל- 16 העובדות הרלוונטיות בתיק שבנדון.

2. התשלום הכספי יינתן כאות למחויבותה של ההסתדרות לאכיפתו של חוק שוויון הזדמנויות, התשי"ח – 1958, וכביטוי להערכתה לעקרון השוויון.

3. התשלום יתבצע בהתאם לקריטריונים שייקבעו וייושמו על ידי ההסתדרות בפיקוחו של היועץ המשפטי של ההסתדרות.

4. משרד התמ"ת יקבל דיווח על העברת התשלום מיד לאחר ביצועו."

1. ביום 23/2/10 שלחה ב"כ הנתבעות מכתב לתמ"ת שכותרתו "דיווח על ביצוע הסכם" ובמסגרתו מפורטות ההתחייבויות שבוצעו ובכלל זה הקמת ועדה לגיבוש נוהל, מערך השתלמויות, חתימה על התחייבות נושאי המשרה.

נושא התשלום לעובדות לא נזכר במכתב אף לא ברמז.

1. ביום בו נמחק כתב האישום (7/1/10) נשלחה לתובעת 1 (בהיותה המתלוננת בתיק) הודעה על ההחלטה לסגור את התיק הפלילי (נספח ח' לתצהיר גליה לוי). במכתב צוין, בין היתר: "שאלת הפיצויים בגין ההפרה שבוצעה כלפייך תשקל על ידי הנאשמות במנותק מההליך הפלילי." וכן הובאה לידיעתה זכותה להגיש ערר על ההחלטה ליועץ המשפטי לממשלה.
2. ביום 10/2/10 הגישה התובעת 1 ערר על ההחלטה לסגור את התיק כנגד הנתבעות. (העתק מהודעת הערר מצורף כנספח ו' לתצהיר גליה לוי).
3. לאחר שהערר נבחן על ידי הגורמים המוסמכים בפרקליטות המדינה, ביום 11/5/11 נשלח לתובעת מכתבה של גב' אתי כהנא מנהלת תחום עררים בפרקליטות המדינה. במכתב צויין כי היועץ המשפטי לממשלה בחן את פנייתה ולא מצא לשנות מהחלטתו בדבר סגירה מותנית של התיק.
4. ביום 16/11/10 (חודשים אחדים לאחר הגשת תביעתה של התובעת 1 בתיק זה) פנתה ב"כ התובעות לנתבעת 1 ולב"כ והשיגה על כך שחלפו שנתיים מאז ההתחייבות שניתנה למדינה בדבר פיצוי נפגעות העבירה וביקשה לקבוע פגישה בעניין (עמ' 55 בתיק מוצגי התובעות).
5. במהלך שנת 2011 התקיים הליך של "גישור" / מעין "גישור" בין הנתבעות לבין העובדות שמשרתן קוצצה, על מנת להגיע להסכמה ביחס לגובה התשלום הכספי שישולם להן. הסכמי הגישור עם העובדות נחתמו ככל הנראה ביום 6/11/11 ובמסגרתם שולמו לעובדות סכומים שונים בהתאם לקריטריונים שנקבעו. התובעות בהליך דנן לא הסכימו להשתתף בהליך הגישור והעלו בפנינו טענות שונות ביחס למתכונת בו התקיים הגישור, בפני עו"ד חמי שלום.
6. על אף שהתובעות לא נטלו חלק בהליך ה"גישור" נדמה כי הנתבעות הפעילו בעניינן את הקריטריונים לתשלום כפי שנקבעו ביחס לעובדות אחרות, ושילמו לתובעות בפברואר 2012 הסכומים הבאים: לתובעות 1 ו- 2 18,000 ₪, לתובעת 3 15,000 ₪ (ראה מכתבה של עו"ד אורה ברנד לב"כ התובעות מיום 21/11/11 עמ' 39 לתיק מוצגי התובעות).

ההליכים המשפטיים

1. כפי שכבר הזכרנו, התובעת 1 פנתה לבית הדין בתביעה אישית כנגד המשיבות בשנת 2006, כשלוש שנים לאחר סיום עבודתה (ר' תיק עב 9652/06 ציונה משולם נ' ההסתדרות). בתביעתה עתרה לקבלת סעדים כספיים שונים בגין מסכת האירועים הקשורה לקיצוץ המשרה ולסיום העסקתה [להלן: "התביעה הראשונה"].
2. השתלשלות האירועים שפורטה לעיל התרחשה בעוד תביעה הראשונה של התובעת 1 תלויה ועומדת. התביעה דנן הוגשה ביום 9/8/10, כשלושה חודשים לאחר שנמסר לתובעת כי הערר שהגישה בדבר סגירת התיק הפלילי נדחה.
3. מלכתחילה הגישה התובעת בתיק זה תביעה שנגעה הן להסכם ההמרה והן לעילות שונות שנובעות ממסכת צמצום המשרה וסיום עבודתה, אלא שבהתאם להחלטת חברתי כב' השופטת טרכטינגוט(ר' החלטה מיום 16/1/11), לפיה העילות הנוגעות למסכת האירועים הקשורה לצמצום המשרה ולפיטורים יתבררו כולן במסגרת ההליך בתיק 9652/06 ואילו ההליך דנן יתמקד באירועים הקשורים להסכם ההמרה בלבד, הוגש כתב תביעה מתוקן ביום 1/3/11.
4. כחצי שנה לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, ביום 3/10/11 הגישו התובעות 2-3 תביעה דומה לזו של התובעת 1 יובהר כי תביעתן של התובעות 2-3 הוגשה בחלוף כ 12 שנים ממועד האפליה הנטענית, היא נוגעת כל כולה לזכויות שצמחו להן, לטענתן, כתוצאה מהחתימה של הנתבעות על הסכם ההמרה.

בדיון שהתקיים בפני חברתי כב' הרשמת ע. ריכטמן ביום 31/1/12 הסכימו הצדדים לאחד את הדיון בעניינן של שלוש התובעות, והתיק המאוחד נקבע להוכחות בפני.

1. לבקשת התובעות ניתן על ידי צו שהורה לנתבעות לגלות לתובעות את כל המסמכים הנוגעים לתכתובת בין הנתבעות לבין המאשימה עובר לחתימה על הסכם ההמרה.

זאת ועוד, על אף התנגדות של נציגי המדינה, התרתי לתובעות לזמן לעדות את נציגת המדינה, אשר היתה צד לחתימה על הסכם ההמרה, על מנת שתעיד על אומד דעתה של המדינה בהיותה צד להסכם ההמרה.

עם זאת בהחלטתי מיום 6/6/13 הבהרתי כדלקמן:

"מובהר, כי אין באמור לעיל כדי לשנות מהחלטת כב' השופט א. איטח לפיה בהליך זה בית הדין לא יבחן את חוקיות החתימה על הסכם ההמרה כמו גם את סבירות שיקול הדעת שהופעל בעניין. העדות תתמקד באומד דעתה של המדינה בעת שנחתם ההסכם. האם בעת החתימה על הסכם ההמרה היתה כוונה להקנות לתובעות זכות בת תביעה, וככל שכן – מה תוכן הזכות."

1. לאור בקשה נוספת שהגישו התובעות לזימון עדים שונים על מנת שיעידו ביחס למסכת האירועים משנת 1999 שבתי והבהרתי בהחלטתי מיום 14/7/13 כדלקמן:

5. כפי שהבהרתי בהחלטותי הקודמות, בהליך זה בית הדין לא יבחן את טענת האפליה שמעלות התובעות ביחס למסכת האירועים שהתרחשה בשנת 1999 ושימשה יסוד לכתב האישום שבוטל, באשר מסכת אירועים זו, כשלעצמה, התיישנה זה מכבר ואיננה יכולה לשמש עילת תביעה.

6. עוד אזכיר, כי בהליך זה בית הדין לא יבחן את חוקיות החתימה על הסכם ההמרה, את סבירות שיקול הדעת שהופעל בעניין כמו גם את ההחלטה לדחות את הערר שהוגש על ידי התובעות בגין ההחלטה לבטל את כתב האישום, באשר בית דין זה איננו יושב כערכאת ביקורת על החלטות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה.

7. הליך זה מתמקד כל כולו באומד דעתם של הצדדים בעת שחתמו על הסכם ההמרה. וליתר דיוק בשאלה - האם בעת שהמדינה חתמה על הסכם ההמרה וביטלה את כתב האישום על יסוד הנתונים שהיו בפניה באותה עת, היא התכוונה לחייב את הנתבעות להחזיר את התובעות לעבודה במשרה מלאה ולפצות אותן.

1. על רקע האמור לעיל, לענין גדר המחלוקת בתיק זה, להלן טענות הצדדים כפי שפורטו בסיכומיהם:

טענות התובעות

1. לטענת התובעות הצדדים להסכם ההמרה התכוונו או היה עליהם להתכוון להקנות לתובעות זכות לשוב לעבודתן במשרה מלאה וכן זכות לפיצוי. לטענתן, בשים לב לקיומה של אפליה מגדרית ברורה, שגרמה לתובעות נזק ממשי, חזקה על המדינה וכן על המשיבות (בהיותן ארגון יציג של העובדות) כי התכוונו לכך שההפרה תתוקן באופן מיידי עם ביטול כתב האישום, באופן שהעובדות יושבו מידית לעבודתן במשרה מלאה ויפוצו בגין הנזקים שנגרמו להן. לחילופין טוענות התובעות כי לא זכו ליצוג הולם על ידי ההסתדרות שפעלה בעניין בחוסר תום לב ומתוך ניגוד עניינים בהתעלם ממעמדה כארגונן היציג של התובעות.
2. התובעות מפנות לפסק הדין בעניין אפרופים ע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום ממנו הן מבקשות ללמוד כי יש לפרש את אומד דעתם של הצדדים להסכם בהתאם לנסיבות החיצוניות לחוזה, גם כאשר המסקנה הנלמדת מן הנסיבות החיצוניות איננה מתיישבת עם לשון החוזה. לטענתה עיון בתכתובת שבין הצדדים מלמדת כי המדינה התכוונה לכך שהעובדות שנפגעו יושבו לעבודתן, וזאת על אף שהדבר לא בא לידי ביטוי בלשון החוזה.
3. התובעות טוענות כי הנתבעות הוליכו שולל את המדינה כשדיווחו כי ביצעו את חלקן בהסכם. לטענתן הנתבעות כלל לא פעלו בהתאם להתחייבותן בהסכם ההמרה, ובסופו של דבר, בשיהוי ניכר ורק כאשר לא נותרה בידיהן ברירה הציעו לעובדות שנפגעו הליך פיקטיבי של "גישור" שבסופו פיצו אותן בשיעור זעום ומעליב.
4. עוד טוענות התובעות, כי נפל פגם בהחלטת בית הדין שלא לדון בטענת האפליה לגופה, באופן שמנע מהן את יומן בבית הדין. לטענת התובעות עילת האפליה לא התיישנה אלא שהיא מתחדשת בכל יום שבו התובעות לא מוחזרות לתפקידן במשרה מלאה.

טענות הנתבעות

1. לטענת הנתבעות, מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עולה כי אמנם בתחילת המו"מ העלו נציגי משרד התמ"ת הצעה ביחס לעובדות שקוצצו משרתן לפיה - עובדות שעדיין מועסקות יוחזרו לעבודה במשרה מלאה ואילו עובדות שפרשו יפוצו בתנאי הפרישה.
2. ואולם לטענת הנתבעות, ההסתדרות התנגדה להצעה זו מכל וכל ובסופו של דבר תנאי זה נזנח, ולא נכלל בהסכם שנחתם בין הצדדים.
3. לטענת ההסתדרות, לאחר שנמחק כתב האישום היא נטלה על עצמה התחייבות וולונטרית חד צדדית, חיצונית ונפרדת מהסכם ההמרה, לטענתה – על מנת לרכך את התחושות הסובייקטיביות של העובדות בקשר לצמצום משרתן.
4. הנתבעות מתנגדות לגישתן הפרשנית של התובעות אשר מבקשת ליצוק להסכם תוכן המנוגד לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים. בהקשר זה מפנות הנתבעות לפסק הדין בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות נ' מדינת ישראל, אשר שינה את ההלכה שנקבעה בעניין אפרופים. הן אף מפנות לכך שבכתב התביעה המקורי שהגישה התובעת 1 בתיק דנן היא קבלה על כך שההסכם לא כולל פיצוי לנפגעות העבירה, דהיינו גם לפי פרשנותן האותנטית של התובעות הסכם ההמרה לא כלל רכיב הנוגע לפיצוי שישולם להן.
5. הנתבעות עומדות על הכללים שנקבעו בפסיקה להכרה בקיומו של הסכם לטובת צד שלישי וטוענות כי תנאים אלה לא התקיימו בענייננו, כפי שעולה לטענתן מנוסח מכתב ההתחייבות, המהווה מסמך נפרד, חיצוני להסכם ההמרה, שנערך במועד מאוחר, לאחר ביטול כתב האישום. לדידן, ההפרדה בין מכתב ההתחייבויות לבין הסכם ההמרה נעשתה בכוונת מכוון, על מנת שלא ליצור כל זיקה בין ביטול כתב האישום לבין התשלום לתובעות ולחברותיהן. ומתוך שכוונת הצדדים לא היתה ליצור הסכם לטובת צד שלישי.

הכרעה

הסכם לטובת צד שלישי

1. סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ז 1977 קובע כדלקמן:

"חיוב שהתחייב אדם בחוזה לטובת מי שאינו צד לחוזה (להלן - המוטב) מקנה למוטב את הזכות לדרוש את קיום החיוב, אם משתמעת מן החוזה כוונה להקנות לו זכות זו."

1. בפסק הדין בע"א 253/82 ד"ר דן חושי נ' הטכניון פד"י ל"ח (1) 640 עמד בית המשפט העליון על כך שלא די בכך שהצדדים הסכימו ביניהם להעניק טובת הנאה לצד ג', אלא שיש לקבוע כי התכוונו ליתן בידי צד ג' זכות תביעה עצמאית נגד החייב :

"תנאי להענקתה של זכות זו לצד שלישי הוא, כי על­פי פירושו הנכון של החוזה נטלו על עצמם הצדדים או אחד מהם חיוב כלפי הצד השלישי ובכך העניקו לצד השלישי זכות כלפיהם. לא די בכך, כי הלכה למעשה יש בו בחוזה כדי להיטיב עם צד שלישי. תנאי הוא לתחולתו של סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), כי על-פי פירושו הנכון של החוזה משתמעת ממנו (במפורש או מכללא) הכוונה להעניק לצד השלישי זכות ולהטיל במקביל לכך על בעלי החוזה חובה (ראה ג' שלו, 'חוזה לטובת צד שלישי', פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ז) 29). מכאן, שאפילו יש בחוזה התחייבות ליתן טובת הנאה לצד שלישי, אין באותה התחייבות כשלעצמה כדי להעניק זכות לצד שלישי, שכן השאלה היא תמיד, אם אותה התחייבות היא אך כלפי הצד לחוזה ואילו טובת ההנאה היא אך תוצאה של ביצוע אותה התחייבות, או שמא ההתחייבות עצמה, בנוסף לטובת ההנאה, מכוונת כלפי הצד השלישי (ראה ע"א 348/79 [1], בעמ' 37)."

1. על רקע האמור יש לבחון האם ההסכמה שבין הצדדים הקימה טובת הנאה לתובעות והאם בעת החתימה על הסכם ההמרה, התכוונו הצדדים להקנות לתובעות זכות בת תביעה.

לשון הסכם ההמרה ומכתב ההתחייבות

1. עיון בהסכם ההמרה כשלעצמו, מצביע לכאורה על כך שלא היתה לצדדים כוונה להקנות לעובדות פיצוי כלשהו במסגרת ההסכמה בדבר ביטול כתב האישום. לשונו הפשוטה של ההסכם, כפי שנחתם על ידי הנתבעות מצד אחד והתביעה במשרד התמ"ת מצד שני, איננה כוללת התייחסות כלשהי לזכויותיהן של העובדות שמשרתן קוצצה, ולמעשה ההסכם מנוסח במבט צופה פני עתיד בלבד, בלא כל התייחסות לעובדות המפורטות בכתב האישום. ההסכם איננו כולל הודאה בעובדות המפורטות בכתב האישום ולא כל שכן בקיומה של אפליה. גם הנוסח המוסכם של ההודעה לתקשורת מדבר על החשיבות למנוע "מראית עין של אפליה" ואין בו הודאה בכך שהתקיימה אפליה בעניין צמצום משרת העובדות.
2. עם זאת, עיון במכתב ההתחייבות מעלה כי נושא ה"פיצוי" לתובעות וחברותיהן עלה בדרך כזו או אחרת במו"מ שבין הצדדים.

המכתב אמנם לא נוקט בלשון "פיצוי" (המצביעה על הכרה בנזקים שנגרמו לעובדות כתוצאה מביצוע עבירה) אלא בלשון "תשלום כספי" (אשר ניתן בהתאם למפורט במכתב – "כאות למחויבותה של ההסתדרות לאכיפתו של חוק שוויון הזדמנויות וכביטוי להערכתה לעקרון השוויון").

במכתב ההתחייבות נכתב כי "התשלום יתבצע בהתאם לקריטריונים שייקבעו וייושמו על ידי ההסתדרות בפיקוחו של היועץ המשפטי של ההסתדרות." הינו כי גובה התשלום נתון לכאורה לשיקול דעתה של ההסתדרות. עם זאת, בשולי מכתב ההתחייבות צויין : "משרד התמ"ת יקבל דיווח על העברת התשלום מיד לאחר ביצועו". סעיף זה, שעניינו חובת דיווח למשרד התמ"ת אודות התשלום לעובדות עשוי ללמד על כך שההתחייבות שנטלה על עצמה ההסתדרות לא הייתה כולה מתוך רצונה הטוב והחופשי, וכי עליה ליתן דין וחשבון למשרד התמ"ת בדבר ביצוע התשלומים (על אף שלא ברור מנוסח המסמכים שבפני האם התחייבות זו, למסור דיווח, היא ברת אכיפה).

עולה לכאורה כי הצדדים התכוונו כי לתובעות ולחברותיהן תצמח טובת הנאה כלשהי לאחר ביטול כתב האישום, ואולם נדמה כי הסכמה זו היתה ערטילאית, ולא כללה תוכן ממשי, שיכול להקים לתובעות זכות תביעה עצמאית מכח ההסכם שבין הצדדים.

1. על רקע האמור, נדרש להלן לעדויות שהובאו בפנינו ביחס לאומד דעתם של הצדדים להסכם.

אומד דעתם של הצדדים להסכם

עדי הנתבעות

1. מטעם הנתבעות העיד עו"ד אלון לוין, אשר כיהן כיועצה המשפטי של ההסתדרות במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה מעורב במו"מ וחתם על הסכם ההמרה מצד ההסתדרות. עו"ד לוין העיד בתצהירו כדלקמן (ראה סעיפים 12-13 לתצהירו):

"נושא החזרת העובדות שהיקף משרתן צומצם להיקף משרה מלא, עלה במסגרת הצעה שהעלה התמ"ת בשלבים מוקדמים מאוד במו"מ (כהצעה ראשונית), והוא נדחה במפורש על ידי ההסתדרות. הנושא לא חזר ולא עלה בשלבים מאוחרים יותר של המו"מ או הפיקוח על ביצוע ההסכם.

במהלכו של המשא ומתן, וכטבעו של משא ומתן, כל צד העלה דרישות שונות שלא נכללו בעמדה הראשונית שהציג. כלקן הוסכמו בין הצדדים והן נכללות בהסכם (למשל הדרישה להוציא הודעה לעיתונות היא דרישה שהציג התמ"ת בשלבים מאוחרים יותר במשא ומתן) וחלקן נדחו והן לא נכללות בהסכם. נושא השבת העובדות ל- 100% משרה לא היה בשום צורה חלק מההסדר שנחתם. אני מצהיר בזה במפורש כי אם העניין הזה היה מהווה תנאי מבחינת התמ"ת לחתימה על ההסדר לא היה ההסדר נחתם.

גם נושא התשלום הכספי לעובדות שהיקף משרתן צומתם נדון במו"מ בין ההסתדרות לתמ"ת. בסופו של מו"מ, הוסכם בין הצדדים שהתשלום הכספי לא יהוו חלק מההסדר ולא יכלל בתניותיו. הוא יתבצע בנפרד ויהיה בשיקול דעתה הבלעדי של ההסתדרות. הסכמה זו הושגה לאחר ששני הצדדים הגיעו להבנה משותפת, שהדבר משקף באופן נכון ואמיתי יותר את הלך הרוח של הצדדים ואת ראייתם את אופי התשלום. כל נושא התשלום – היקפו, מועדו, ביצועו, ההודעה על כוונה לבצעו, היה בסמכות מלאה של ההסתדרות ועל פי שיקול דעתה הבלעדי."

1. בעדותו בפנינו עו"ד לוין נשאל ביחס להליך שננקט לקביעת גובה התשלום לעובדות ופירט את עמדתו בעניין (ראה מעמ' 40 שורה 13 עד עמ' 41 שורה 8), ובהמשך הדברים שב ותאר את עמדתו בשאלת הפיצוי הכספי:

"שוב, לא זוכר במדויק מה היה, אבל אני זוכר שהיתה איזשהו העלו בשיחה בהתחלה שאם אנחנו נהייה מוכנים לבוא לקראתן ולהחזיר אותן למשרה או משהו כזה, ואם נהייה מוכנים להטיב איתן או לשלם להן משהו. אני קפצתי כבר בתחילת הדרך כדי שיהיה מובן ואמרתי שאני מתנגד נחרצות לשני הנושאים האלה של המשרה והכסף ואמרתי גם למה – מפני שחשבתי וגם ייעצתי בזמנו להסת' שאם אפתח צוהר הכי קטן שמעלה באותה רמה את מחיקת כתב האישום עם תשלום כספי, זה יראה באיזשהו צורה ולמי שלא יהיה שהסת' חושבת שהיא עברה איזושהי עבירה פלילית או עבירה כלשהי. וזה מחזיר אותי לעמדה של ההסתדרות בתיק הזה שאנחנו היינו בדעה משפטית שלא עברנו עבירה פלילית ולא כל עוולה אזרחית בה. לכן עמדתי היתה כי בהסדר להסרת כתב אישום לא יעלה מבחינת הסת' ולא ניתן לזה להתנהל במסגרת הדיונית איזושהי הצעה על כסף או תמורה כנגד מחיקת כתב האישום. אני התנגדתי לזה."

1. בנוסף העידה מטעם נתבעות עו"ד ורד כינר ממשרד עו"ד ארנה לין אשר הייתה שותפה בצוות עורכי הדין שייצג את ההסתדרות במו"מ מול משרד התמ"ת, לקראת החתימה על הסכם ההמרה.

בתצהירה פירטה עו"ד כינר את השתלשלות המו"מ ואישרה כי בפגישה הראשונה שבין נציגי משרד התמ"ת לבין נציגי הנתבעות, ההסתדרות התבקשה לבדוק הצעות שונות ובכלל זה – לבדוק אפשרות להעלאת אחוזי משרה לעובדות שנשארו בעבודתן בהסתדרות (החזרה ל- 100% משרה) וכן לבדוק את האפשרות להוסיף תנאי פרישה לעובדות שפרשו.

לפי עדותה, בכל שלבי הדיונים ההסתדרות התנגדה להחזרת העובדות להיקף של משרה מלאה, וחלף זאת הציעה, כי תצהיר כי כל פסק דין שינתן בתביעה של התובעת 1 בתביעה הראשונה בגין עילת האפליה, תיושם ביחס לכל אחת מהעובדות שמשרתן צומצמה.

נציגי משרד התמ"ת לא מצאו לקשור את גורלן של כלל העובדות בגורל תביעתה של התובעת 1 ובמקום זאת העלו הצעה נגדית לפיה - תנתן התחייבות למחווה כספית כלשהי לעובדות מבלי לתלות את הדבר בתוצאות תביעתה האישית של התובעת 1. (ראה סעיפים 28-40 לתצהיר)

על רקע האמור מסכמת עו"ד כינר בתצהירה (סעיפים 37-38):

"ההסתדרות היתה מוכנה לבצע מחווה כספית כלפי עובדות ועובדות לשעבר שלה, ואולם התנגדה התנגדות מהותית ועקרונית להכללת דרישה זו במסגרת ההסדר.

עו"ד לוי ואני המשכנו לשוחח בעניין זה והסכמנו שנושא התשלום הכספי לא יכלל בהסדר, ויוותר בפררוגטיבה מלאה של ההסתדרות, לרבות בנוגע לטיבו טבעו היקפו תנאיו מועדו ובכל עניין אחר הנוגע לו. בכלל זה היקף התשלום הכספי מעולם לא נדון במשא ומתן ביני לבין משרד התמ"ת. "

1. מעדותם של עדי הנתבעות עולה בבירור כי הצדדים להסכם ההמרה הסכימו ביניהם כי התשלום לעובדות לא יהיה חלק מההסכם שיחתם ביניהם אלא יושאר לשיקול דעתה של ההסתדרות – הינו כי לא היתה כל כוונה ליצור עבור העובדות זכות בת תביעה.

עדות נציגת משרד התמ"ת

1. כפי שכבר ציינו, בשים לב לאופי המחלוקת שבין הצדדים, על אף התנגדות הנתבעות והמדינה, אפשר בית הדין לתובעות לזמן לעדות מטעמן את עו"ד
   גליה לוי אשר ייצגה את המאשימה (מדינת ישראל - משרד התמ"ת) במהלך המו"מ לקראת החתימה על הסכם ההמרה.
2. הגב' גליה לוי הגישה תצהיר עדות ראשית שבו ציינה כדלקמן (ר' סעיפים 24-25 לתצהיר):

"פיצוי המתלוננות לא היה חלק פורמאלי בהסדר, ואולם הייתה הבנה בין הצדדים שהנושא יקודם ביוזמת ההסתדרות ויינתן פיצוי לעובדות. קריטריונים לפיצוי נקבעו על ידי ההסתדרות ללא מעורבותנו. נושא ההשבה של המתלוננות לעבודה לא היה חלק מההסדר.

כאמור, פרטי ההסדר אליו הגיעה המדינה עם ההסתדרות מפורטים במסגרתו, והוא מדבר בעד עצמו, ומעבר לאמור בהסדר אין למשרד הכלכלה ו/או למי מטעמו עמדה ו/או מה להוסיף בעניין נשוא התביעה שבכותרת, וממילא הוא אינו צד נדרש לבירורה. במילים אחרות – מה שלא מפורט בהסדר לא כלול בו. אין לקרוא לתוכו ו/או ליחס למשרד הכלכלה ו/או למי מטעמו כוונה לכלול בו מה שלא כלול מפורשות במסגרתו."

1. בעדותה בפנינו, הבהירה ב"כ המאשימה את עמדתה ביחס לתפקיד המוגבל שיש למאשימה ביחס לזכויות אזרחיות של קורבנות העבירה (עמ' 26 שורות 1-19):

ש. האם יהיה נכון לומר כי במסגרת הסמכות שלך כמנהלת מו"מ להסדר המרה, יש לך אפשרות בסמכותך לקבוע איזה סוג של פיצוי יקבל קורבן העבירה?

ת. אנחנו לא עוסקים בפיצוי לעובדים ככלל, בהתיחס להסדרים, כפי שבית הדין עצמו קובע בפסיקה פצוי לעובד במסגרת ההליך הפלילי איננה דרך המלך אלא החריג, הרציונל של ניהול הליכים על ידי המדינה נגד נאשמים, מעסקים במקרה שלנו, הוא שונה מניהול תיק אזרחי רגיל ולכן גם המתלוננים שמגיעים אלינו אנו מבהירים להם שיש סעד פלילי ויש סעד אזרחי. הם מופנים למצות את הזכויות שלהם בבית הדין לעבודה במקביל להליך הפלילי.

ש. כלומר אין בסמכותך לעצב הסדר חוזה שכולל איזשהו סוג של הטבה לקורבן העבירה?

ת. אני לא אמרתי שאין בסמכותי אלא שאנו לא נוהגים לעשות את זה.

ש. כלומר יש לך סמכות לעשות את זה אבל את לא נוהגת כך?

ת. במסגרת ההסדרים, ובכלל התנהלות מול נאשמים, לעתים נאשמים מרצונם הטוב רוצים להוכיח נקיון כפיים, התנהלות נכונה מול המדינה, על מנת שנגיע למסקנה שאין ענין בניהול ההליכים. לכן לעתים הדבר נעשה וזה לא ביוזמה שלנו בדר"כ.

ש. כלומר תאשרי לי שעובדת שפונה בתלונה על פגיעה בזכויותיה לא יכולה לצפות לאיזשהו סעד מכם ?

ת. הסעד שלה צריך להיות במסגרת ההליך האזרחי. ההליך הפלילי לא בא במקומו. במקרים חריגים ביקשנו במסגרת החקיקה סעד של פיצוי למתלונן.

ש. באיזה מקרים חריגים?

ת. מרוב שזה חריג אני לא יכולה כעת להעלות בדעתי את המקרה, אני זוכרת תיק אחד בבאר שבע ועוד אחד בת"א בבית הדין לעבודה, ששם ניתן פיצוי למתלוננת במסגרת ההליך הפלילי בבית הדין, לאחר שהנאשם הורשע, וזה בהתאם לבקשה של התובע.

1. בהמשך עדותה הבהירה עו"ד לוי כי המו"מ התנהל בין הנאשמים למאשימה, וכי העובדות לא היו, ולא היו אמורות להיות צד לו. בהמשך עדותה הבהירה כי הרקע להסכם במסגרתו בוטל כתב האישום היה נעוץ בטענות שהועלו בבקשה לעיכוב הליכים ובישיבת השימוע, אשר יצרו ספקות ביחס לסיכויי ההרשעה בתיק (עמ' 29 שורות 11-13):

"המדובר במסמך ארוך, שלא אני כתבתי אותו אלא הצד השני, העלו בו הרבה מאוד טיעונים ביחס לעובדות שפורטו בכתב האישום, חלקם הועלו גם בהליך השימוע, הציגו בפנינו תמונה שהובילה אותנו למסקנה שהתיק הוא לא תיק חזק, ולכן נכנסנו לניהול משא ומתן."

1. עו"ד לוי הוסיפה ביחס לקשיים בתיק שהיוו רקע לחתימה על הסכם ההמרה (מעמ' 31 שורה 27 עד עמ' 32 שורה 5):

"מדובר היה בכתב אישום תקדימי, שחלק מהעובדות בו התבררו כעובדות שהתיישנו, היה מדובר על עבירה של מי שאינו משמש כיו"ר וועד, שלא ברור היה לגמרי מה אחריותו הפלילית בכובעו זה, ומבחינה מחודשת של כלל הנסיבות, התחייבויות הנאשמים והראיות שבפנינו, הוחלט להגיע להסדר שבו מדובר. במהלך השנים אנחנו לומדים, משתפרים, כמו כל ארגון, אבל לנוכח התיק הזה, הנסיבות שהיו, נעשה הטוב ביותר. נעשה ניסיון גם לראות את העובדות."

1. בהמשך עדותה, השיבה גב' לוי לשאלת ב"כ התובעות - האם המדינה התכוונה שהעובדות יושבו לעבודה במשרה מלאה (בעמ' 30 שורות 14-25):

"אנחנו באנו למשא ומתן לא מנקודת חוזק, היו קשיים במסגרת התיק, היו קשיים ראייתיים במסגרת התיק, קשיים משפטיים בשים לב לכך שזה תיק ראשון מסוגו, ולכן אנחנו עשינו ככל שביכולתנו. אנחנו חושבים על זכויות עובדים, אנחנו חיים זכויות עובדים, ולכן ניסינו להשיג מה שיכולנו בנסיבות האלה. אני חושבת שעשינו את הטוב ביותר בנסיבות העניין. במסגרת המשא ומתן היו הבנות, היה רצון, הנושא הזה לא היה חלק מההסדר עצמו, אבל היו הבנות שתהיה התחשבות בעובדות, מתוך רצונה של ההסתדרות יצא גם מכתב בנושא הזה שאינו מהווה חלק מההסדר. למיטב זכרוני, ומדובר בתיק ישן, ויש לי עשרות תיקים אם לא מאות, למיטב זכרוני חלק מהעובדות כבר לא עבדו במקום, ולגבי חלק אחר הם כבר היו בתהליך הדרגתי להעלאה בהיקף המשרה, וכמו כן הייתה נכונות מצד ההסתדרות שהובעה במכתב שהופנה אלינו. הייתה נכונות לפצות את העובדות. לשאלת בית הדין, מה היה אומד דעתנו ביחס לגובה הפיצוי אני משיבה שלא נכנסנו לנושא הזה. התרשמתי שמדובר בנכונות כנה. (ההדגשה אינה במקור א.ד.)"

1. בהמשך עדותה, כשהתבקשה להתייחס להפרדה שנעשתה בין התניות שפורטו בהסכם ההמרה לבין נושא הפיצוי לעובדות, שנכלל במסמך חיצוני השיבה:

"אני לא זוכרת שניתחנו את הסוגיה הזו בזמנו. אני זוכרת שמבחינתם נושא הפיצוי לעובדות היה אבן נגף, הם לא רצו שזה יהיה חלק מההסכם. אני לא נכנסת לשיקולים שלהם, ואני חייבת לציין שעד כמה שידוע לי אני לא צריכה לתת דין וחשבון על משא ומתן בהליך פלילי."

1. מעדותה של עו"ד לוי עולה כי היתה כוונה שההסדר שבין הצדדים יצמיח טובת הנאה לתובעות, ואולם אותה "טובת הנאה" לא הוגדרה בהסכם ומכאן שבין הצדדים להסכם ההמרה לא נכרת כל הסכם ביחס לפיצוי העובדות.

תכתובת מזמן אמת

1. בהתאם להחלטת בית הדין, גולתה לתובעות התכתובת שהתקיימה בין הצדדים בזמן אמת, עובר לחתימה על הסכם ההמרה.
2. תכתובת זו צורפה לתיק המוצגים מטעם התובעת (עמ' 27-34) עיון בתכתובת מלמד כי הגם שנושא פיצוי העובדות עלה במהלך המו"מ בין הצדדים, בסופו של יום הוחלט שלא לכלול אותו כתניה בהסכם בדבר ביטול כתב האישום, אלא להותירו במסגרת של התחייבות חד צדדית שאיננה מוגדרת מבחינת גובה הפיצוי, מועדו וכיו"ב...
3. ביום 13/12/09 במסגרת הצעה שהציגה התובעת גליה לוי כמתווה להסכם נכתב "לגבי עובדות שבינתיים סיימו את עבודתן יש לבחון פתרון יצירתי כדי שגם לגביהן תהיה התייחסות כלשהי. דובר על מחווה כגון דרגת פרישה נוספת או איזושהי מחווה יצירתית אחרת".
4. עיון בהמשך התכתובת מעלה כי למן שלביה הראשונים, היה ברור כי ההסתדרות איננה מוכנה להודות בקיומה של אפליה בנסיבות הקונקרטיות. כך לדוגמא במייל המשך למייל הקודם (מיום 15/12/09) ששלחה התובעת גב' לוי לב"כ ההסתדרות גב' כינר, הוצע לנסח את הסכם ההמרה תוך שימוש בביטוי "ולו למראית עין", וכן "פיצוי בשל האוירה שנוצרה. משהו שמכיר בלגיטימיות של התחושות הסובייקטיביות הלא נוחות של העובדות בלי לדבר על ביסוסן האובייקטיבי." (ראה מייל מיום 15/12/09 עמ' 27 לתיק מוצגי התובעות).
5. במייל תשובה של ב"כ הנתבעות עו"ד כינר לתובעת עו"ד לוי מיום 23/12/09 נכתב:

"נראה שהמתווה של התחייבות כספית חיצונית יהיה מקובל עלינו. מובהר שישולם תשלום כספי לעובדות הרלוונטיות בין אם התביעה של ציונה משולם (התביעה בתיק עב 9652/06 א.ד.) תתקבל או תידחה, אך יאמר מיד שמטבע הדברים יש בכך כדי להשפיע על היקף התשלום. עקרון זה לא יאוזכר במכתב המלווה נוכח הדרישה לנתק את ההליך דנא מההליך האזרחי.

השורה התחתונה: העובדות יקבלו תשלום כספי גם אם בית הדין יקבע שלא היתה הפליה."

1. עיון בתכתובת מחזק את עדותה של עו"ד כינר לפיה מלכתחילה הציעה ההסתדרות לקשור את שאלת הפיצוי לעובדות עם הוכחת האפליה הנטענת בהליך המשפטי שמנהלת התובעת 1 בתיק עב 9652/06 תוך שיוצהר כי כל פיצוי שיפסק לתובעת 1 בגין עילת האפליה יחול על כל העובדות, אלא שמשרד התמ"ת סבר כי בנסיבות העניין ראוי יותר ליתן לתובעות פיצוי כספי שאיננו כרוך בהוכחת אפליה בהליך שמנהלת התובעת 1, מתוך שהיה מודע לכך ששיעור הפיצוי יהיה נמוך יותר, באשר אין הוא קשור להוכחת האפליה, ונקודת המוצא לקביעת הפיצוי היא שהיתה אך מראית עין של אפליה, אשר לא הוכחה.
2. ההתחייבות של הנתבעות ליתן תשלום לעובדות איננה כוללת מאפיינים המצביעים על גמירות דעת ומסויימות (לא ננקב סכום, מועד לתשלום ואף לא ראשית קריטריונים לפיצוי) בהעדר מסויימות הרי שלא נכרת כל הסכם בין הצדדים ביחס למתן תשלום כלשהו לתובעות ולחברותיהן ומקל וחומר שלא צמחו לתובעות זכות מכח סעיף 34 לחוק החוזים.

ככלו של דבר

1. עמדנו בהרחבה על תאור העובדות והעדויות שבפנינו, בפרט עדות נציגת המדינה, אשר איננה צד להליך דנן, ולפיכך יש משקל של ממש לדברים שהשמיעה ביחס לאומד דעתה של המדינה, ביחס לסיכוי הנמוך להוכיח קיומה של אפליה בהליך הפלילי, התרשמות אשר הובילה לחתימה על הסכם המרה אשר לא כלל דרישה ביחס לפיצוי שישולם לעובדות, וכי העניין הושאר לשיקול דעתה של ההסתדרות.
2. הפיצול שנעשה בין התנאים שפורטו בהסכם ההמרה, לבין עניינן של העובדות, אשר נכלל במסמך נפרד, נעדר אלמנטים של גמירות דעת ומסויימות, מדבר בעד עצמו, ויש בו כדי להעיד על כך שלמשרד התמ"ת לא היה עניין באכיפה או בפיקוח על נושא הפיצוי לעובדות, במובן זה שגם אילו לא היה משולם לעובדות פיצוי כלשהו, לא ברור אם היה בכך כדי להצדיק ביטול של הסכם ההמרה וחזרה להליך הפלילי.
3. עמדה זו של משרד התמ"ת הובאה לידיעת התובעות בזמן אמת, במכתבה של התובעת גב' גלי לוי מיום 7/1/10 אשר הודיעה לתובעות במפורש:

"שאלת הפיצויים בגין ההפרה שבוצעה כלפייך תישקל על ידי הנאשמות במנותק מההליך הפלילי."

1. פשיטא כי מכתב זה מתיישב עם כך שהמדינה לא ביקשה ואף לא קיבלה דיווח ביחס לתשלום לעובדות, המכתב מיום 7/1/10, איננו יכול להתיישב עם כוונה להקנות לתובעות זכות כלשהי מכח הסכם ההמרה בהתאם לכללים שנקבעו בסעיף ראה סעיף 34 לחוק החוזים ובפסיקה עליה עמדתי לעיל.
2. התובעות מבקשות להסתמך על דברים שכתבה אליהן מנהלת מחלקת עררים, במכתבה מיום 11/5/11 ולהסיק מהם מסקנות ביחס לזכאותן לפיצוי כספי. כזכור, במכתבה הנ"ל של מנהלת מחלקת עררים נכתב כדלקמן:

"נציין עוד, כי בין היתר, התחייבה ההסתדרות גם לפצות את הנפגעות ואותך בכללן, בגין הפגיעה שנגרמה לכן עקב הפגיעה בשוויון והפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה."

בעניין זה יש להבהיר כי הגב' כהנא לא היתה צד למו"מ שקדם לחתימה על הסכם ההמרה וכי במעמדה כמנהלת מחלקת עררים היא מהווה מעין ערכאת ביקורת על החלטות גופי תביעה השונים שמחוץ לפרקליטת (ראה סמכויותיה הקבועות בסעיף 64 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי).

יתר על כן, לאחר משלוח מכתבה מיום 11/5/11 התקיימה תכתובת נוספת בין ב"כ התובעות לבין גב' כהנא (ר' עמ' 51-59 לתיק מוצגי התובעות) וכן נמסרה לגב' כהנא התייחסות מטעם הנתבעות והדעת נותנת שגם ממשרד התמ"ת. לאחר כל אלה, שלחה הגב' כהנא לב"כ התובעות את מכתבה מיום 29/2/12, אשר יש בו כדי לשנות מהאמור במכתב מיום 11/5/11.

במכתב מיום 29/2/12 הבהירה גב' כהנא כדלקמן (ראה מוצג נ/1 אשר צורף וסומן עמ' 1 לתיק מוצגי התובעות):

"בהתיחס למכתבי לעוררת, גב' ציונה משולם, מיום 11/5/11, הריני להבהיר ראשית, כי בהסדר להמרת כתב האישום שהוזכר במכתבי לא הייתה כל הודאה מצד הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן ההסתדרות) על פגיעה בשוויון והפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

במסגרת המתווה להמרת כתב האישום שהוגש נגד ההסתדרות בהתראה, סוכמו תנאים מסויימים שיחולו על ההסתדרות, ביניהם גיבוש נוהל מפורט בעניין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והפצתו, עריכת קורסים והשתלמויות על חשבון ההסתדרות בעניין החוק לאנשי האיגוד המקצועי, ותנאים נוספים. כפי שדווח לנו לאחרונה, ההסתדרות מלאה עד עתה את כל התחייבויותיה כפי שסוכמו במסמך המתווה.

כמו כן, התחייבה ההסתדרות להעביר תשלום כספי ל-16 עובדות, ומרשתך ביניהן, וזאת כאות למחויבותה של ההסתדרות לאכיפתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשי"ח, 1958, וכביטוי להערכתה לעיקרון השוויון.

כפי שנמסר לנו, בתאריכים שבין חודש פברואר לחודש נובמבר 2011 התקיים הליך גישור בין ההסתדרות לבין העובדות הרלבנטיות ובמסגרתו שולמו לעובדות שהשתתפו בגישור תשלומים כספיים. מרשותיך, העוררת ושתי עובדות נוספות (גב' שרה קורן וגב' חמדה דומני) סירבו לקחת חלק בגישור. למרות זאת באת כוח ההסתדרות ביקשה להפקיד בקופת בית הדין את הסכומים שהייתה מוכנה לשלם להן בהליך הגישור. עוד נמסר לנו כי ביום 15/2/12 הגיעו אליך שלוש המחאות לשלוש מרשותיך לאחר הסדרת הנושא של ניכוי מס במקור."

1. מהמכתב עולה כי לאחר שבחנה את חומר החקירה ואת טענות הצדדים, ואף היתה מודעת לגובה הפיצוי ששולם לעובדות, מנהלת תחום עררים לא מצאה לשנות מהחלטתה בדבר דחיית הערר, והותירה על כנה את ההחלטה בדבר מחיקת כתב האישום. כך, הסכם ההמרה, במסגרתו בוטל כתב האישום ולעובדות שולם סכום כספי כמפורט לעיל, עמד בביקורת הפרקליטות, אשר לא מצאה להתערב בו.
2. התובעות לא פנו לבית המשפט המתאים על מנת להשיג על החלטת הפרקליטות בערר.

בית דין זה איננו יושב כערכאת ביקורת על החלטות פרקליטות המדינה וממילא גם לא הובא בפנינו חומר החקירה בתיק, ולפיכך אין בידינו כל אפשרות לחוות דעה ביחס לסבירות ההסכם, כמו גם ביחס לסבירות הפיצוי ששולם לעובדות (אשר נדמה כי הניח את דעתם של הגורמים המוסמכים במדינה). בנסיבות העניין כאשר אומד דעתם של הצדדים להסכם ברור, משטענתה אפליה לא התבררה עד תום, אין בידינו לקבוע כי היה על הצדדים לעגן בהסכם את זכותן של התובעות לפיצוי בדרך כזו או אחרת, לא כל שכן את להכיר בזכותן לחזור לעבודה במשרה מלאה, שנים לאחר סיום עבודתן כפי שטוענות התובעות.

1. לנוכח כל האמור לעיל, הגענו לכלל דעה כי הסכם ההמרה, לרבות מכתב ההתחייבות שנלווה אליו לא נועדו להקנות לתובעות זכות בת תביעה.
2. אשר על כן התביעה נדחית.
3. בנסיבות העניין, לפנים משורת הדין ובשים לב לזהות הצדדים ולהכרת הנתבעות בעגמת הנפש שנגרמה לתובעות בנסיבות העניין, לא מצאנו לחייב את התובעות בתשלום הוצאות משפט על אף דחית התביעה.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, (19 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. שליחת התראה לחשוד: ... הפרת החוק בעבירות המיוחסות לחשוד בתוך תקופת הזמן שתקבע, תגרור הגשת כתב אישום גם לגבי העבירה עסקינן." ↑