לפני בקשת המבקש-הנאשם לביטול צו ההבאה שהוצא בשל אי התייצבותו לדיון ביום 6.7.17 בשעה 8:30 גם לאחר חלוף זמן רב לאחר שעת הדיון שנקבעה, לאחר שמועד הדיון נקבע בנוכחותו בדיון הקודם.

את בקשתו נימק המבקש באשפוזו ביום הדיון על רקע עבר רפואי מורכב וקשה ותמך אותה במכתב השחרור שלו מבית החולים שיבא בגין אותו אשפוז.

ברקע הדברים יש לציין כי מדובר בנאשם אשר ההליך בעניינו מתנהל מאז שנת 2010 לאחר דחיות דיון רבות מספור מצידו מנימוקים שונים ומשונים וחילופים רבים של פרקליטים שגם הם שימשו אמתלה לדחיות.

עוד ברקע הדברים, הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית – בעקבות טענת הנאשם לאי כשירות – המצביעה על היות הנאשם מתחלה למטרות רווח משני, תוך הצבעה על החשד כי קצבת הנכות שהוא מקבל במשך שנים רבות מן המוסד לביטוח לאומי ניתנת לו על סמך ממצא שמקורו באבחנה מוטעית, ועל העובדה שהוא מוסר דיווחים בלתי אמינים לצוות המטפל לשם יצירת הרושם למצב נפשי קשה וקובעת כי אין כל עדות לכך שהנאשם סובל מהפרעה פסיכיאטרית או פגיעה קוגניטיבית.

עיון במכתב השחרור הנוכחי מלמד כי הנאשם אושפז רק בשעה 17:05 ביום הדיון, שנקבע – כאמור – לשעה 8:30, אולם טען כי פנה לבית החולים בשל כאבים מליל היום שקדם לכך, כאשר לא ברור כלל ועיקר מדוע זה המתין עד שעה זו אם סבל כאבים זמן כה רב קודם לכן?

שמא תימצי לומר כי הנאשם קיווה לשיפור אך היה במצב שלא איפשר את הגעתו לדיון וכשמצבו החמיר פנה לבית החולים, אך דיווח בית החולים במכתב השחרור הוא כי הנאשם הסתובב במחלקה נינוח ולא כאוב, ללא טיפול נוסף, סירב להיות מנוטר במחלקה וביקש להשתחרר בו ביום, כל זאת לאחר שעבר בדיקת מאמץ תקינה יום קודם לכן.

לא ברור אם כן, כיצד זה מי שמצבו הרפואי כה קשה כפי שמתאר הנאשם בבקשתו מתנהל בנינוחות כאמור ומדוע זה מסרב הוא להיות מנוטר במחלקה? – הלא חיוני לאתר את הבעיה ממנה חלילה הוא סובל ולטפל בה, שאם לא כן לשם מה פנה לבית החולים?!

הרושם העולה מן האמור, בשילוב עם נסיון העבר מהתנהלות הנאשם, הוא של מי שאינו בוחל בכל דרך במטרה לנסות ולחמוק מן ההליך המשפטי, להכביד על קידומו ולהביא לדחיות חוזרות ונשנות של הדיונים.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה.

צו ההבאה יעמוד בתוקפו אולם הנאשם יוכל לבטלו, לפנים משורת הדין, בהפקדת סכום של 3,000 ₪ בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ז, 18 יולי 2017, בהעדר הצדדים.