09 ספטמבר 2015

לפני:

כב' השופט אורן שגב

נציג ציבור (עובדים) ד"ר מירה ארינובסקי

נציג ציבור (מעסיקים) מר שאול שני

החלטה

לפנינו בקשה לתיקון טעות בפסק הדין שניתן על ידי מותב זה ביום 23.7.15, בהתאם להוראות סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 (להלן- חוק בתי המשפט).

נימוקי הבקשה

1. בבקשתם טוענים המבקשים כי בסעיפים 73 ו-116 לפסק הדין, הורה בית הדין על זכות הקיזוז של הנתבעת בגין סכומים ששולמו לתובעת בגין עבודתם של בתה וחתנה בסך 408,133 ₪ וכן בגין עלויות החזקת רכב לאחר סיום יחסי עובד מעביד בסך 75,100 ₪. ואולם, למרות שבסעיפים אלו מפורטים הזמנים הרלוונטים נשוא הסכומים שהוכרו לקיזוז, סעיף 119, המסכם את זכות הקיזוז בפסק הדין, שותק בשאלת הזכות לתוספת ריבית והצמדה על רכיבי הקיזוז.
2. לטענת המבקשים, החסר לכאורה בהוראות אלו נובע מהשמטה מקרית ועל כן התבקש בית הדין לתקן את פסק הדין ולהורות כי לסכומים שהוכרו כמותרים בקיזוז יתווספו ריבית והצמדה על פי הפירוט הכרונולוגי המפורט בפסק הדין.
3. המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם כי אין המדובר בטעות בפסק הדין כי אם בהכרעה מכוונת. הואיל והמבקשים לא השיבו למשיבה את ההלוואות שהעניקה ואף ניסו להתחמק מהשבתן, פסק בית הדין שלא לצרף ריבית והצמדה לתשלומי הקיזוז ולפיכך יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

1. סעיף 81 לחוק בתי המשפט קובע כדלקמן:

(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

1. סעיף זה חל מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 וכן הוראת תקנה 123 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991.
2. בהתאם להלכה, סמכות התיקון הנתונה לבית המשפט לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים, זאת, נוכח עקרון היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו פסק דין שניתן מהווה סוף פסוק מבחינת בית המשפט שנתן אותו. עקרון זה נועד להגשים ערכים של ודאות וסיום מחלוקות ולאפשר פעילות תקינה של המערכת השיפוטית [בר"מ 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, (5.8.07)].
3. בע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם (9.5.85) פסק בית המשפט העליון כי הוספת ריבית והצמדה לסכום שנפסק בפסק דין נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ואולם רק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות יימנע בית המשפט מלעשות שימוש בשיקול דעתו זה. עוד נפסק כי "העדר הוראה בפסק הדין בדבר הצמדה וריבית על סכום ההוצאות אינו אלא 'השמטה מקרית' במובן סעיף 81 הנ"ל".
4. גם בבש"א 7655/01 ח.י המנצח בע"מ נ' מיכה גבאי, עו"ד (13.11.01) נקבע כי השמטה בדבר הפרשי הצמדה וריבית היא בבחינת "טעות" במובן סעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט.
5. בת"א 1792/09 קבוצת פירט מנחם ואח' נ' אקסלנס נשואה ניהול השקעות בע"מ ואח' (30.12.13) עמד בית המשפט המחוזי על הרציונל בבסיס פסיקתו של בית המשפט העליון בציינו כי "בשנות ה- 80 בתקופה בה האינפלציה היתה בשיאה, ראו בתי המשפט את שאלת ההצמדה כ"נמצאת במחשבתו של כל שופט" וככזו היא ברירת המחדל, אלא אם צוין בפסק הדין במפורש אחרת. משום כך, נפסק כאמור כי אם לא צוינה ההצמדה הרי שמדובר בהשמטה גרידא.

ובהמשך: "הוספת ריבית והצמדה לסכום הפסוק נועדה-כאז כן היום- כדי לשקף את ערכו של הסכום במועד הו הוא היה אמור להשתלם מלכתחילה, כדי להבטיח שהמקבל לא יינזק ללא סיבה, וכי המשלם לא יתעשר על חשבונו ללא הצדקה".

1. יפים דברים אלו גם לענייננו. צודקים המבקשים כי מקום בו הוכרה זכות הקיזוז אל מול רכיבי התביעה שהתקבלו, אין הצדקה למנוע את הזכות המקבילה לריבית והצמדה מהמבקשים, שעה שבפסק הדין פורטו ב'רחל בתך הקטנה', הזמנים הרלוונטים נשוא הסכומים שהותרו לקיזוז כאמור.
2. ביחס למועד התיקון, הבקשה הוגשה ביום 6.8.15, בהתאם להוראות החוק. לנוכח הגשתה בפגרה, ניתנת החלטה בעניין עם סיומה.

סוף דבר

1. הבקשה מתקבלת. פסק הדין יתוקן באופן שלסכומים אותם רשאית הנתבעת לקזז יתווספו ריבית והצמדה כדלקמן:

ביחס לסך 408,133 ₪- על פי הפירוט הכרונולוגי המפורט בסעיף 73 לפסק הדין ועד לתשלום בפועל; ביחס לסך 75,100 ₪ - החל מיום 1.1.2011 (מחצית התקופה) ועד התשלום בפועל.

1. החלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ה, (09 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.