1. זו בקשה לצירוף מסמכים לתיק המוצגים ולהשלמת תצהיר, שהוגשה ביום 28.1.13. בבקשה נטען, כי היא מוגשת לאור הכחשת סכומים בתצהיר מטעם המשיבה 1, אשר חייבה הוכחת הסכומים בראיות. כמו כן, התבקשה תוספת לתצהירו של מר יצחק פריצקר, כדי לסתור את הטענה המופיעה בתצהיר מר נבו מטעם המשיבה 1, כי התשלומים לא שולמו על ידי התובעת.

2. בבקשה צוטטה באופן חלקי החלטתי מיום 16.7.12, שקבעתי שהיא בסיס הדיון מכאן ואילך, אף שהיא שונה בפרטים מסוימים מהדין והמקובל. בהחלטתי זו קבעתי במפורש:

"להסיר ספק, לא יותר לתובעת להגיש ראיות נוספות בתגובה לראיות הנתבעים, או לאחר הגשת תיק המוצגים מטעמם לבית המשפט, מלבד ראיות מפריכות (דהיינו ראיות שלא היה על התביעה להגישן קודם להגשת ראיות הנתבעים, לפי המחלוקת העובדתית העולה מכתבי בי הדין ומן התשובות לשאלונים) לפי בקשה שתוגש בתוך 10 ימים לאחר הגשת תיק מוצגי הנתבעים.... לא תותר סטיה מהחלטה זו אלא במקרים נדירים וחריגים במיוחד לפי בקשה מנומקת".

3. מאחר שלא ראיתי בבקשה טיעון לפיו הראיות שהתובעת מבקשת להגיש כעת, לאחר הגשת ראיות המשיבה 1, הן ראיות מפריכות, נתתי למבקשת, בהחלטתי מיום 28.1.13, אפשרות להגיש טיעון נוסף בענין זה. בטיעונה הנוסף של המבקשת לא נטען כי מדובר בראיות מפריכות, למרות שזו המטרה היחידה שלשמה הותר למבקשת להגיש טיעון נוסף. נטען, כי החלטת בית המשפט תואמת את הדין, לפיו יש להגיש את כל הראיות "כחבילה אחת", אך נטען שכלל זה אינו כלל בל יעבור, והוא ראוי להגמשה בנסיבות מתאימות, שנטען שהתקיימו. נטען שהתביעה נסובה על מספר רב של פריטים , ורק לאחר הגשת ראיות המשיבה 1 נערך חיפוש נוסף שמצא ראיות אלה. עוד נטען, כי המוצגים הנוספים שמבקשים להציג הם באופיים ראיות "טכניות". אציין, כי השלמת הטיעון אינה עומדת בכלל של טיעון כל הטענות ב"חבילה אחת", ואינה עומדת בתנאי ההיתר שניתן למבקשת להגיש טיעון נוסף. עוד אציין, כי השלמת הטיעון, שבה נטען אודות השתדלותה של המבקשת למצוא את הראיות, לא נתמכה בתצהיר, שיוכיח את העובדות שנטענו בה.

4. המשיבה 1 הגיבה לבקשה, וטענה שהבקשה עומדת בניגוד להחלטתי מיום 16.7.12, שהיא בסיס הדיון. לטענתה, ניתן לחרוג מהכלל של הגשת כל הראיות בחבילה אחת בהגשת ראיות מפריכות. הראיות שמבוקש להגישן אינן ראיות מפריכות, במיוחד לפי ההגדרה שהוגדרו ראיות אלה בהחלטתי מיום 16.7.12. יתר על כן, הבקשה הוגשה באיחור של למעלה מ- 3 שבועות לאחר המועד שנקבע בהחלטה, ללא בקשה להארכת מועד. עוד נטען, כי המבקשת הודתה בהשלמת הטיעון, שכל הראיות היו בידה עת הגישה את תיק המוצגים מטעמה, אלא שלאחר קבלת תיק מוצגי המשיבה השתדלה יותר למצוא ואכן מצאה את הראיות שקודם לכן לא השתדלה מספיק למצוא. לטענת המשיבה 1, זו רשלנות שאינה מצדיקה הגשת ראיות באיחור. עוד נטען, כי הפסיקה שצוטטה על ידי המבקשת להצדקת הגשת ראיות באיחור אינה עוסקת בראיות מפריכות ואינה עוסקת בראיות שהיו בידי המבקשת לפני הגשת תיק המוצגים מטעמה.

5. המבקשת לא השיבה לתגובת המשיבה 1.

6. איני רואה צורך לנמק את העקרונות שבבסיס החלטתי מיום 16.7.12, שלא הוגשה בקשת רשות ערעור עליה, ושהיא מאוזנת במידה המאפשרת דיון הוגן ויעיל בטענות הצדדים ובראיותיהם. אומר רק, שלפי הדין, על התובעת להביא את כל עדויותיה, ולאחר חקירה נגדית וחקירה חוזרת של עדיה, יחשפו לראשונה עדי הנתבעים את עדויותיהם. כל זה אינו משתנה כאשר מחליטים על הגשת ראיות בתצהיר (ראה בין היתר רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף פ"ד מח (1) 639). גם אז, לא משתנה סדר הגשת הראיות. על התובעת להגיש תצהירי עדות ראשית, העדים יחקרו בחקירה נגדית וחוזרת ורק לאחר מכן יוגשו תצהירי הנתבעים. החריגים לכלל זה הם ראיות מפריכות וראיות חדשות, שלא נוצרו או שלא נודעו לפני עדויות הנתבעים, שאותן ניתן להתיר לתובעת להגיש לאחר ראיות הנתבעים. זה הדין. אני שיניתי בהחלטתי את הסדר, וקבעתי שעוד לפני חקירת עדי התובעת על תצהיריהם, יוגשו תצהירי העדות הראשית של הנתבעים. יש בכך פגיעה בזכות הנתבעים להגיש ראיותיהם לאחר העדת עדי התובעת. יש בכך גם פגיעה בזכות הנתבעים לעצב את ראיותיהם לאחר שישמעו את תשובות עדי התובעת בחקירה הנגדית. איזנתי הוראה זו באמצעות הכלל הנוסף, שלפיו לא יותר לתובעת להגיש ראיות נוספות לאחר הגשת תיקי המוצגים מטעם הנתבעים. איזנתי את הכלל הנוסף באמצעות ההיתר להגיש ראיות מפריכות, לפי בקשה שתוגש תוך 10 ימים, כאשר לצורך איזון נוסף, הגדרתי מהי "ראיה מפריכה". את כל אלה איזנתי באמצעות האפשרות לחרוג מהחלטתי לפי בקשה מנומקת במקרים נדירים וחריגים. החלטתי מיום 16.7.12 מאזנת איפוא היטב בין זכויות הצדדים, ויש לפעול על פיה.

7. אין ספק, שהראיות שמבקשת המבקשת להגיש אינן ראיות מפריכות, אלא תגובה לטענות שעלו בראיות המשיבה 1. המבקשת אף לא טענה שאלו ראיות מפריכות, ולכן מיותר לדון בשאלה אם עמדה המבקשת בהוראה להגיש את בקשתה להגשת ראיות מפריכות תוך 10 ימים מקבלת ראיות המשיבה 1. להסיר ספק, לא התצהיר שהוגש מטעם המשיבה 1 הוא שטען שפריטים מסוימים לא הוכחו. תצהיר אינו טוען טענות. תצהיר הוא עדות על עובדות. הטענות נטענות בכתבי בי דין ובסיכומי טענות. ככל שהמצהיר מטעם המשיבה 1 טען שפריטים מסוימים לא הוכחו, הרי זה מיותר, והיה עליו להותיר זאת לסיכומים. המבקשת לא ביקשה למחוק מהתצהיר את הטענות, ולכן הן נשארו בתצהיר, אבל אין להם שום ערך כראיה, שהוא הערך היחיד הצפוי מן התצהיר. ללא קשר לתצהיר, היה על המבקשת לחפש היטב ולמצוא, לפני הגשת תיק המוצגים מטעמה, את כל הראיות המוכיחות כל פריט שהיא תובעת את תשלומו, שהמשיבה 1 לא הודתה בו.

8. מאחר שאין מדובר בראיות מפריכות, אתייחס לבקשה כבקשה לחרוג מהחלטתי מיום 16.7.12, חריגה נדירה ומנומקת. למעשה, הנימוק היחיד לכך שהמבקשת לא הגישה לפני הגשת תיק מוצגי המשיבה 1 את הראיות שהיא מבקשת להגיש עכשיו, כולל ההסבר בדבר מי ששילם את הכספים, הוא שהיא התרשלה בחיפושיה אחר ראיות בעת שהיה עליה להגיש את תיק המוצגים מטעמה, והשתדלה יותר לאחר הגשת תיק המוצגים מטעם המשיבה 1. ניתן היה לחשוב שזה נימוק מדוע לא יותר למבקשת להגיש ראיות באיחור, שכן לפי הפסיקה הותר להגיש באיחור ראיות שנעשה מאמץ סביר למצוא אותן, ללא הועיל, אבל מסתבר שזה הנימוק שמעלה המבקשת כדי להצדיק את הגשת הראיות מטעמה לאחר ראיות המשיבה 1. עובדות אלה אפילו לא הוכחו בתצהיר שהגישה התובעת לתמיכה בבקשתה. כל שנאמר בתצהיר הוא שלאור ראיות המשיבה 1 מוצאת המבקשת לנכון להשלים את התמונה על ידי הגשת ראיות נוספות. לא נאמר שום נימוק המצדיק את ההגשה באיחור, או המסביר מדוע לא הוגשו הראיות ביחד עם תיקי המוצגים. גם לא ניתן שום טעם, מדוע צירפה המבקשת לתיק המוצגים מטעמה ראיות המראות תשלום על ידי חברה אחרת, בלי שתסביר את הקשר בינה לבין חברה זו.

9. למעלה מן המידה אני קובע שהראיות שמבקשת התובעת להגיש במסגרת בקשה זו אינן "טכניות", אלא הן ראיות המבקשות להוכיח שהמבקשת זכאית לכספים שהיא תובעת. לא ברורה לי הטכניות של הראיות האלה. ככל שיש הבדל בין "מהותי" לבין "טכני", נראה שאין יותר מהותי מראיות כאלה.

10. איני מקבל את הנימוק של רשלנות המבקשת באיתור ראיות, ואת חוסר ההסבר של המבקשת לפירוט הקשר בין התובעת למי ששילם עבור הפריטים הנתבעים, כנסיבות חריגות ונדירות המצדיקות סטייה מהחלטתי מיום 16.7.12 בדבר סדר הגשת הראיות. אין צורך שאתייחס לפסקי הדין שצוטטו על ידי המבקשת, הנסובים על תשתית דיונית אחרת מזו שהנחתי בהחלטתי מיום 16.7.12, אבל אציין רק שרע"א 1297/01 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ עוסק בראיות שנוצרו לאחר הגשת הראיות, וע"א 186/66 ששון נ' קדמה פ"ד כ (3) 477 עסק בראיה שביקשו להגיש לאחר תום עדויות התובע, אבל לפני תחילת ראיות הנתבעת.

11. על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות הבקשה בסך 5,850 ₪.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.