לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה.

ההליכים

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשים כתב תביעה ע"ס 233,801.75 ₪ בגין אי תשלום דמי ניהול עבור שירותים שניתנו ע"י המשיבה בבנין משרדים ברח' הרצל 91 ראשל"צ, בין השנים 2000-2006. כתב התביעה על נספחיו מחזיק 496 עמודים. המשיבה המציאה את כתב התביעה עבור הנתבעים אל עו"ד אלכסנדר לבון אשר ייצג את המבקשים בהליכים אחרים וקודמים שהתנהלו בינם לבין המשיבה. עו"ד לבון שלח לביהמ"ש מספר הודעות לפיהן אינו מייצג את המבקשים בהליך דנן וכי אינו משמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבורם.
2. בהחלטה מיום 5.2.12 קבעה כבוד הרשמת רות וקסמן כי היא רואה בהמצאה לעו"ד לבון המצאה כדין לנתבעים. לפיכך ומשלא הגישו הנתבעים כתב הגנה, ניתן פס"ד כנגד הנתבעים.
3. המבקש 1 הגיש בקשה לביטול פס"ד באמצעות עו"ד יורם גרוס. בבקשה טען כי יש לבטל את פסה"ד הן מחמת חובת הצדק והן משיקול דעתו של ביהמ"ש. גם המבקשים 2-6 הגישו בקשה לביטול פס"ד, באמצעות עו"ד אליהו איש-שלום, בטענה כי יש לבטל את פסה"ד מחובת הצדק.
4. המשיבה בתגובותיה לבקשות האמורות, התנגדה לביטול פסה"ד וטענה כי ההמצאה שבוצעה לעו"ד לבון הינה המצאה כדין עפ"י תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
5. נקבע דיון לבירור הבקשה ליום 3.9.12 בפני כב' הרשמת רות וקסמן. בשל היעדרות כב' הרשמת וקסמן, נשמע הדיון בבקשה לפני. בדיון נחקרו המבקשים על תצהיריהם. עם תום החקירות, ב"כ המשיבה ביקש להגיש הסיכומים בכתב והבקשה נדחתה על ידי. לצורך הערכות לסיכומים ניתנה לצדדים הפסקה קצרה ובהמשך ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. במסגרת סיכומיו בע"פ טען ב"כ המשיבה: "אם בית המשפט שואל אותי על פי איזו תקנה בוצעה ההמצאה במקרה הנדון אני לא יודע, ההמצאה בוצעה על פי דין, וכך נפסק בפסק הדין" (ע' 13 ש' 29-31).
6. עשרה ימים לאחר שנשמעו הסכומים וטרם שניתנה החלטה בבקשה, הגישה המשיבה לביהמ"ש מסמך אשר הוכתר בכותרת "הודעה" ובו כתבה המשיבה כי היא משיבה לשאלת בית המשפט מע' 13 ש' 29 לפרוטוקול כי ההמצאה בוצעה מכוח תקנה 477 לתקנות ומכוחו של מבחן האינטנסיביות. המשיבה הפנתה באותה "הודעה" לפסיקה וצרפה יפויי כח שניתנו ע"י המבקשים לעו"ד לבון בשנת 2006 ואשר מכוחם, לטענת המשיבה, הוגש כתב הגנה בתביעה משנת 2008 בת.ב 41/08. המשיבה טוענת כי מדובר ביפויי כח כלליים המייפים את כוחו של עו"ד לבון לייצג את המבקשים בכל הליך משפטי שמתנהל כנגדם. ה"הודעה" האמורה לא נתמכה בתצהיר.
7. ביחס ל"הודעה" זו ניתנה החלטה לפיה התבקשה המשיבה להבהיר עפ"י איזה סדר דין הוגשה ההודעה האמורה, לאחר שנשמעו סיכומים ומבלי שמוכר הליך של "הודעה" בתקנות. אז הוגשה "הבהרה" ע"י המשיבה בה התייחס המשיבה לשאלה שבמחלוקת, לדיון שנערך, לכך שביהמ"ש דחה את בקשתם להגיש סיכומים בכתב, וכי "ב"כ התובעת אשר לא נחה דעתם, ביקשו לעמוד בחובתם לפי סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ולמלא את תפקידם בנאמנות ובמסירות לעזור לבית המשפט הנכבד לעשות משפט, ולכן ביקשו להודיע לבית המשפט הנכבד את דבר קיומם של יפויי הכח מהנתבעים לעו"ד לבון, ותו לא" (סעיף 8 להבהרה). בהמשך צויין כי ה"הודעה" הוגשה מכח תקנה 70 לתקנות. עוד מציינת המשיבה ב"הבהרה": "התובעת תבהיר כי בהגשת ההודעה ציפתה כי בית המשפט הנכבד ישתמש בסמכותו מכח תקנות 524 ו-526 לתקסד"א, קרי לתקן, לחדד ולסלק את השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, לרבות בעניין המצאת כתבי בית הדין כדין לנתבעים" (סעיף 10 ל"הבהרה"). גם ההבהרה איננה נתמכת בתצהיר.
8. המבקשים הגישו תגובה ל"הודעה" ול"הבהרה" שהוגשו ע"י המשיבה. המבקשים מביעים תרעומת על אופן התנהלות המשיבה, אשר, לטעמם, מהווה ניצול לרעה של הליכי ביהמ"ש, באשר יש בה משום "כפיה" על ביהמ"ש לקבל סיכומים בכתב, לאחר שבקשה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש בדיון והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. יתר על כן, טוענים המבקשים כי ה"הודעה" וה"הבהרה" אשר הוגשו מפרטות טענות עובדתיות אשר אין מקום להביאן ללא תצהיר. כמו כן, טוענים המבקשים כי המשיבה אינה רשאית לצרף ל"הודעה" יפויי כח, וזאת מבלי לבקש את אישורו של ביהמ"ש לצרפם לאחר שנשמעו הסיכומים וזאת בניגוד לאמור בתקנות.
9. בתשובתה, שבה המשיבה וטענה טענות עובדתיות שונות, אשר אינן מגובות בתצהיר, באשר לאופן איתור יפויי הכח, מדוע נדרש לכך זמן, כאשר המשיבה שבה ומציינת כי הדבר נעשה על ידה כפי שנעשה מתוך חובת ב"כ המשיבה לעזור לביהמ"ש לעשות צדק.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, שמעתי את חקירות הצדדים וסיכום טענות בע"פ, עיינתי ב"הודעה", ב"הבהרה", ביפויי הכח שצורפו ובטענות הצדדים לאחר מכן, הנני סבורה כי דין הבקשה לביטול פס"ד להתקבל.

ראיה נוספת ?

1. ראשית אתייחס למסמכים אשר הוגשו לביהמ"ש לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם. בתקנה 160(א) לתקנות נקבע כי "סיכום טענות בעלי הדין יהיה בעל פה, בהקדם ככל האפשר לאחר סיום הבאת הראיות". בענייננו, עת עסקינן בדיון בבקשה לביטול פס"ד אשר ניתן במעמד צד אחד, בודאי ראוי כי הצדדים יסכמו טענותיהם בע"פ, כפי שביהמ"ש הורה, ועל הצדדים להיות ערוכים בהתאם. ביהמ"ש אף ערך הפסקה על מנת לאפשר לצדדים להערך לסיכומים בע"פ, כאשר הסוגיה ידועה, מוגדרת ואינה מורכבת (ראו בענין זה גם החלטתי בע' 9 לפרוטוקול הדיון). במסגרת ה"הודעה" וה"הבהרה" שהגישה המשיבה, מעבר לצירוף יפויי הכח, התייחסה המשיבה לטענות, בבחינת סיכומים בכתב, זאת בניגוד להחלטת ביהמ"ש ותוך התעלמות מפורשת ממנה.
2. אשר ליפויי הכח – ברגיל ועל פי ההלכה הנהוגה, לאחר שסיכמו צדדים טענותיהם, אין הם רשאים להביא בפני ביהמ"ש טענות או ראיות נוספות. לכלל האמור קיים חריג לפיו בית המשפט עשוי להעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת, אף אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל דין, אם הראיה דרושה להשלמת התמונה העובדתית, בירור האמת ועשיית צדק. במסגרת זו על ביהמ"ש להתחשב, בין היתר בתשובה לשאלה האם הצד המבקש את הבאת הראיה ידע או יכול היה לדעת על קיום הראיה בשלב מוקדם יותר. אם התשובה לשאלה זו בחיוב, לא ייטה ביהמ"ש בד"כ להעתר לבקשה (ראו ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661, ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פ"ד מו(3) 738).
3. בענייננו, לא הוגשה בקשה להבאת ראיה נוספת לאחר שמיעת הסיכומים. ההגשה והטיעון כפי שנעשו הינה בבחינת נסיון להציב בפני הצד השני ובפני ביהמ"ש עובדה מוגמרת, תוך הצבת רף "ציפיות" מביהמ"ש וטיעון שאינו במקומו בהקשר זה, כאשר הנטל בענין זה מוטל על המשיבה מתחילתו ועד סופו. ככל וסברה המשיבה כי נפלה "טעות בהליך" (תקנה 524 לתקנות) הרי שעסקינן בטעות של המשיבה, והיה עליה להגיש בקשה ערוכה כדין לתיקונה. ככל ואכן סבורה היתה המשיבה כי יפויי הכח דרושים לשם "עשיית צדק וגילוי האמת", הרי שהיה עליה להגיש בקשה ערוכה כדין, נתמכת בתצהיר מפורט ולהסביר ולפרט מדוע מקרה זה חריג ולפיכך יש לקבל את יפויי הכח. אלא שהמשיבה, לא הגישה בקשות כאמור, לא ביקשה את רשות ביהמ"ש, לא הציגה את הנתונים העובדתיים באופן סדור ומפורט ולא הסבירה מדוע מקרה זה ראוי לו שיכלל בגדר החריג לכלל. המשיבה בחרה לנקוט בדרך לא דרך, ולכך אין ליתן יד.
4. אף אם נתייחס ל"הודעה" אשר הוגשה כבקשה לצירוף ראיה, ואינני קובעת כי כך הוא, הרי שהמשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה בבקשה מסוג זה. ראשית, לא צורף תצהיר המפרט ומנמק מדוע הוצגו יפויי הכח בשלב זה של הדיון ומדוע לא ניתן היה להציגם קודם לכן. טענת המשיבה בסעיף 9 לתשובתה לתגובות הנתבעים לפיה "ריבוי התיקים ומורכבותו הפיזית של תא"מ 3111/08, קרי הימצאותו בארכיב בית המשפט הנכבד במספר רב של ארגזים, הביא לידי העיכוב בהעתקת יפויי הכח ובהגשת ההודעה" אינה יכולה להתקבל ממספר טעמים. ראשית, גם זו טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר. בנוסף, ברור הוא כי במסגרת ההליכים הקודמים הרבים אשר התנהלו בין הצדדים, חתמו המבקשים על יפויי כח לעו"ד לבון ועל כך לא יכולה להיות מחלוקת. אולם, אם וככל שהמשיבה אכן הסתמכה על יפוי כח ספציפי לצורך ביצוע ההמצאה, ראוי היה שתפרט הדבר מראש ומבעוד מועד בכתבי הטענות שהגישה, תאפשר לביהמ"ש להתרשם מהמסמך "בזמן אמת", בודאי עת מוגשת בקשה לביטול פס"ד. על המשיבה היה לאפשר למבקשים להתייחס ליפוי הכח ולטעון טענותיהם לגביו. המשיבה היתה יכולה לאתר את יפויי הכח עת ביצעה את ההמצאה. היתה יכולה לאתרו עת נדרשה להגיש תגובה לבקשה לביטול פס"ד, ולכל המאוחר לקראת הדיון שהתקיים, בו ראוי היה לעמת את המבקשים עם יפוי הכח ולאפשר להם להציג את עמדתם לגביו. הגשת הראיה כפי שנעשתה, הינה, כאמור, בבחינת נסיון להציב בפני הצד השני ובפני ביהמ"ש עובדה מוגמרת, ויש בו אף משום שינוי חזית אסור בשלב זה.
5. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי עסקינן ביפוי כח כללי אשר הופקד בביהמ"ש במסגרת תא"מ 3111/08 (סעיף 5 לתשובת המשיבה לתגובת המבקשים). שוב, עסקינן בטענה עובדתית מאוחרת אשר לא נתמכה בתצהיר ואין להתירה בשלב זה. אין ספק כי לו טרחה המשיבה מבעוד מועד, היתה יכולה לאתר את יפויי הכח האמורים. משלא עשתה כן, אין לאפשר לה לעשות כן בשלב זה, ואף מבלי שהוגשה בקשה מתאימה לשם כך.
6. מעבר לאמור, סבורה אני כי אף אם הייתי מתירה את הגשת יפויי הכח האמורים, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה אליה הגעתי לפיה יש לבטל את פסה"ד ולכך אתייחס בהמשך.

ביטול פס"ד

1. עפ"י הדין, כאשר מבקש ביטול פסק דין טוען כי נפל פגם בהמצאת כתב התביעה אליו ובית המשפט מוצא כי אכן כך הוא, על בית המשפט מוטלת החובה לבטל את פסק הדין מבלי להתייחס למשקל הטענות ולסיכויי ההגנה. במקרה כזה הביטול נעשה מחובת הצדק. כאשר פסק הדין אינו פגום, הסמכות לבטלו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט ועליו לשקול שני עניינים. האחד, האם הסיבה בגינה המבקש לא התגונן במועד נבעה מיחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין או שמא לא התגונן בשל סיבה מוצדקת. השני, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין. אין צורך שהמבקש יראה כי הגנתו איתנה ודי שיראה הגנה אפשרית. הלכה היא כי שאלת סיכויי ההגנה היא העיקרית ולסיבת המחדל חשיבות משנית (י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 738 ואילך. א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, 372).

א. ההמצאה

1. בתקנה 477 לתקנות נקבע: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך דין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".
2. בתקנה 478 לתקנות הוגדר "מורשה לקבלת כתבי בי-דין" כדלקמן: "(א) כל הגר בתחומה של המדינה יכול שיתמנה מורשה לקבלת כתבי בי-דין. (ב) מינוי כאמור יכול שיהיה מיוחד או כללי וצריך שיהא בכתב חתום בידי המרשה; הכתב, או העתק מאושר ממנו אם היה המינוי כללי, יוגש לבית המשפט". דהיינו, בהתאם לתקנה 478(ב) על מנת שאדם יחשב כמורשה, ההרשאה צריכה להיות באמצעות מסמך בכתב החתום על ידי המרשה (ראו ער (חי') 25024-11-09 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' L.RGUMMILABORS (10.12.09). עת עסקינן במינוי כללי, יש להגישו לביהמ"ש.
3. בענייננו, עת ביקשה המשיבה מביהמ"ש ליתן כנגד המבקשים פס"ד בהעדר הגנה, המשיבה לא הציגה הרשאה בכתב לפיה עו"ד לבון מורשה מטעם הנתבעים לקבלת כתבי בי-דין בכלל ובהליך זה בפרט. הרשאה כאמור אף לא הוצגה בשלב מאוחר יותר, כמפורט לעיל. לפיכך, אין לראות בעו"ד לבון מורשה לקבלת כתבי בי-דין מטעם הנתבעים עפ"י תקנות 477-478 לתקנות (ראו גם בעניין זה ע"א 23/83 יחימק נ' קדם, פ"ד לט(2) 222 וצמצומה למקרים בהם ההמצאה לעוה"ד נעשית באותו הליך בו עוה"ד מייצג את הנמען – בר"ע 1378/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4) 705, בע"מ 1378/07 זדה נ' זדה [פורסם בנבו]).
4. בע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס ואח', פ"ד נ(6) 742, נדונה שאלת היות עוה"ד מורשה לקבלת כתבי בי-דין מכח תקנה 477 לתקנות. ביהמ"ש מתייחס לנושא ההמצאה ומציין כי "מטרת ההמצאה היא להביא את ההליכים שבפני בית המשפט לידיעת בעלי הדין... תקנה 477, כמו תקנות דומות המאפשרות המצאה למי שאינו בעל הדין, מבוססת על ההנחה שהמצאה למי שאינו בעל-דין, ובכלל זה מורשה של בעל הדין, תביא את ההליך או את כתב בי-הדין לידיעתו של בעל הדין...". עוד נקבע: "הצורך של בעל-דין במסירת כתב-בי-דין אינו יכול ליצור, יש מאין, יחסי עורך-דין-לקוח בין באי-כוחו של בעל-הדין שכנגד לבין אותו בעל-דין. אם המציאות היא כי בפועל אין יחסי עורך-דין-לקוח בין הצדדים, ואין כל קשר ביניהם, ולא ניתן ליצור קשר ביניהם, צרכיו הדיוניים של המערער לא יוכלו להפיח חיים ביחסים אלה. המקרה שבפניי שונה מן המקרה שנדון בפרשת רסקו הנ"ל [3]. אין חולק כי לכתחילה, ובמשך פרק זמן של שנים, היו יחסי עורך-דין-לקוח בין באי-כוחה של המשיבה 2 ובינה, עם זאת עצם קיומם של יחסים כאלה בעבר אינו שולל מעיקרו את אפשרות ניתוקם. בעצם קיומם של יחסים כאלה בעבר גם אין כדי להצדיק כפיית ייצוג על עורכי-דין במצב שבו בפועל אין ייצוג, ואין כל קשר אחר עם הלקוח. מבחינה זו, הדברים שנאמרו בפרשת רסקו הנ"ל [3] עשויים להיות יפים גם למקרה שבפניי".
5. ראוי להדגיש כי בענין חרמץ נדונה בקשה לשחרור מיצוג, כאשר התיק נמצא בעיצומו. הבקשה התקבלה, תוך שביהמ"ש קובע כי עוה"ד ימשיך לשמש כתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור הנתבעת שכן כתובת עוה"ד היא הכתובת שמסרה הנתבעת ככתובת למסירת כתבי בי-דין באותו הליך ולא מסרה כתובת אחרת בענין זה והיא יודעת כי זו כתובתה להמצאת כתבי בי-דין. זאת, בשונה מענייננו, בו בוצעה ההמצאה לעו"ד לבון לצורך המצאת כתב התביעה, הוא כתב-בי-הדין הראשון, כאשר אין בנמצא יפוי כח או כל הרשאה אחרת בכתב המסמיכים את עו"ד לבון לשמש מורשה לצורך קבלת כתבי בי-דין עבור המבקשים בהליך הנדון. אמנם, עו"ד לבון יצג את המבקשים במספר רב של הליכים שהתנהלו בין הצדדים. על כך יעיד מש/1 והדבר כלל אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים. אולם, אין בכך כדי להסיק באופן אוטומטי כי גם בהליך זה המבקשים ייוצגו ע"י עו"ד לבון ומכל מקום אין בכך כדי להתיר המצאת כתב בי-דין ראשון לעו"ד לבון. יתר על כן, לא הוכח ע"י המשיבה כי על אף הנטען ע"י המבקשים, היה קיים בעת ביצוע ההמצאה קשר של ייצוג בין המבקשים לעו"ד לבון או קשר אחר כלשהו.
6. טענה המשיבה בתגובתה לבקשה לביטול פס"ד כי ההמצאה לעו"ד לבון נעשתה מכח תקנה 482(א) לתקנות הקובעת: "היתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".
7. ברע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ [פורסם בנבו] נפסק כי השאלה אם פלוני מורשה לעניין תקנה 482(א) לתקנות נחתכת לפי "קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר בין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו". ראו גם רע"א 39/89 general electric Corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב (4) 762 ורע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ ואח' נ' חיים חימו ואח' [פורסם בנבו] (27.2.06).
8. אולם, תנאי מקדמי להחלת התקנה הוא כי התביעה היא כנגד "אדם שאינו גר באזור השיפוט של ביהמ"ש המוציא כתב בי-דין", כאשר באמצעות המצאה עפ"י תקנה זו ניתן להתגבר על הצורך להגיש בקשה לביצוע המצאה מחוץ לתחום עפ"י תקנה 500 לתקנות (ראו בעניין זה רע"א 11556/05 וכן ע"א (ירושלים) אדמונד ספרא ואח' נ' amanos Consolidated Inc [פורסם בנבו] (28.7.98) ).
9. בענייננו, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי מי מהמבקשים מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של ביהמ"ש. להיפך, אין כל מחלוקת כי המבקשים מתגוררים כולם בארץ, בעלי כתובות קבועות וידועות לצורך ביצוע המצאה כדין "לנמען גופו" כדרישת תקנה 477 לתקנות.
10. משכך הם פני הדברים, לא היה מקום לבצע המצאה מכח תקנה 482(א) לתקנות. כמו כן, משאין בנמצא הרשאה בכתב לעו"ד לבון לקבל עבור המבקשים כתבי בי-דין בהליך זה, ראוי היה לבצע המצאה כדין לכל אחד מהנתבעים באופן אישי.
11. גם יפויי הכח אשר צורפו כמפורט לעיל ל"הודעה" שהגישה המשיבה לאחר שמיעת הסיכומים לא יוכלו להועיל למשיבה שכן הוגשו במסגרת הליך אחר, וטענות המשיבה כי עסקינן ביפוי כח כללי אשר הופקד בביהמ"ש הן טענות עובדתית שלא נתמכו בתצהיר, לא עמדו במבחן החקירה הנגדית ולפיכך לא הוכחו.
12. בהקשר זה אף ראוי לציין כי המבקשים כולם טענו בתצהיריהם כי לא נמסר להם ע"י עו"ד לבון דבר על המצאת כתב התביעה ועל הגשת התביעה. המבקשים נחקרו בדיון ע"י ב"כ המשיבה וחזרו בעדויותיהם על עיקר טיעוניהם בתצהיריהם. העיד המבקש אברהם סיני כי נודע לו על קיומו של פסה"ד בעקבות עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו (ע' 3 ש' 22-23). עוד העיד המבקש סיני כי לאחר האמור, פנה אל משרדו של עו"ד לבון "והמזכירות אמרו שלא יודעות שום דבר. התחלתי לחקור והגעתי לביהמ"ש על מנת להוציא את כל החומר והעברתי את החומר לעו"ד גרוס להמשך טיפול" (ע' 3 ש' 28-30). עוד טען כי המזכירות במשרדו של עו"ד לבון הפנו אותו לעו"ד איש שלום (ע' 4 ש' 6). גם המבקש 4, מר קרוטמן ברוך, העיד כי לאחר שהסתיימה התביעה שהתנהלה בפני כב' השופטת סילש, הסתיימו היחסים בינו לבין עו"ד לבון. עוד טען כי לא ידע כלל על התביעה דנן, עד אשר פנה אליו עו"ד איש שלום וסיפר לו כי נפתחו הליכי הוצל"פ לביצוע פסה"ד נשוא הבקשה (ע' 5 ש' 30-31). מבקש 2, מר זילברשטיין יוסף, העיד כי נודע לו על קיומו של פסה"ד עת קיבל אזהרה מההוצאה לפועל ואז פנה לעו"ד איש שלום (ע' 6 ש' 30). מבקש 2 הבהיר כי עו"ד איש שלום נשוי למבקשת 3, עשה התמחות אצל עו"ד לבון ולפיכך מעורה בעניינים ולכן בחר לפנות אליו (ע' 7 ש' 1-7). גם מבקשת 5, הגב' גרושקה סימה, העידה כי נודע לה על קיומו של פסה"ד עת קיבלה האזהרה מלשכת ההוצל"פ (ע' 7 ש' 29). מבקשת 3, הגב' איש שלום, העידה כי נודע לה על התביעה עת קיבלה אזהרה מלשכת ההוצל"פ (ע' 8 ש' 23). עדויות אלה של המבקשים לא נסתרו.
13. ב"כ המשיבה הפנה את העדים בחקירתם למש/2 - פרוטוקול דיון שהתקיים בהליך קודם - שם נרשם מפי ב"כ המשיבה "בכוונתנו להגיש תביעה נוספת בין השנים 2000-2006". אין באמור משום הודעה למבקשים על הגשת התביעה דנן, בודאי לא משום המצאתה כדין למבקשים.
14. לאור האמור, ההמצאה שבוצעה לנתבעים באמצעות עו"ד לבון אינה מסירה כדין ולפיכך דין פסק הדין להתבטל מחובת הצדק.
15. בשולי הדברים אציין כי כדרך שגרה, עת ביהמ"ש דן בבקשה לביטול פס"ד בה נטען כי יש לבטל את פסה"ד מחמת חובת הצדק, ביהמ"ש נדרש לבחון את כשרות ההמצאה, על אף שבעת מתן פסה"ד, התייחס ביהמ"ש לאותה המצאה כהמצאה כדין ולכן נתן את פסה"ד. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיבה כי משלא הוגש ערעור על החלטת כב' הרשמת וקסמן מיום 5.2.12, אין מקום לבחון את כשרות ההמצאה.

ב. סיכויי ההגנה

1. משזו המסקנה אליה הגעתי, אין מקום לדון באריכות בשאלת סיכויי ההגנה. יאמר רק בענין זה כי תביעה דומה לתשלום דמי ניהול לשנת 2007 הוגשה ונדונה בפני כב' השופטת סילש (ת.א. 3111/08). ביום 23.5.11 התביעה נדחתה משני טעמים עיקריים. האחד, העדר חוזה מחייב בין הצדדים. השני, לא הוכח שווי השכר הראוי שתבעה המשיבה. ערעור שהוגש על פסה"ד (ע"א 14014-07-11) נדחה (פס"ד מיום 6.12.11). מעבר לכן, נוכח השנים בגינן הוגשה התביעה דנן (2000-2006), טוענים המבקשים כי התביעה התיישנה. ברי כי בנסיבות אלו, כאשר עסקינן בעילת תביעה זהה בגין שנים שונות, ההליך האמור (ת.א. 3111/08) מהווה טענת הגנה מספקת, לפחות בשלב זה, כדי להוביל לביטולו של פסה"ד מחמת שיקול דעתו של ביהמ"ש. לכך יש להוסיף את טענת ההתיישנות, אשר, על פניה, מקימה טענת הגנה טובה, ולו ביחס לחלק מהתביעה.

סוף דבר

1. אכן, בתי המשפט נוטים שלא להקפיד בכללי הפרוצדורה הקפדה יתירה, מקום שנדרשת גמישות מסויימת לצורך עשיית צדק. ידועים בהקשר זה דברי כב' השופט ברנזון כי: "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן. הפרוצידורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה. היא חייבת להשאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477). עם זאת, החריגה מהפרוצדורה גם לה גבולות ויש לעשותה במקרה המתאים, לצורך עשיית צדק, תוך התחשבות בזכויותיו של בעל הדין שכנגד, כדברי כב' השופט עציוני בע"א 103/71 יום טוב נורדיה נ' ברוך בכר ואח', פ"ד כו(1) 320: "אין לשכוח כי דברים אלה (לפיהם אין הפרוצדורה מיטת סדום – ר.א.) לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה – מקיימן, לא רוצה – איננו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום אך גם מזרן סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון – מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת – בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי שנקפיד ככל האפשר לקיימן".
2. בענייננו, בהתחשב כי עסקינן בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, אם נדרשת גמישות בכללי הפרוצדורה, ראוי שזו תוביל למסקנה לפיה ביהמ"ש יורה על ביטולו של פסק הדין אשר ניתן מבלי שנשמעו טענות הצד השני לגופן ומבלי שניתן למבקשים יומם בביהמ"ש. יפים לעניין זה הדברים הבאים: "אכן, ביטול פסק דין בהעדר הגנה, גם אם ניתן אותו פסק דין כדין, על פניו מותיר טעם שלא מוצה, מה שאולי ראוי היה שיתמצה בגלל טעם פרוצדורלי. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן, ולפצות בהוצאות ובערובה על אי נוחות שנגרמה" (רע"א 1119/05 גולדסייל בע"מ נ' בוליה רוברט נכסים ובנין בע"מ).
3. סוף דבר, אני מורה על ביטולו של פסה"ד מיום 5.2.12.
4. הנתבעים יגישו כתב הגנה תוך 30 ימים מעת קבלת החלטה זו.
5. הוצאות בגין הבקשה לביטול פס"ד בסך של 2,500 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.
6. בנוסף, נוכח האופן בו הוגשו טענות המשיבה לאחר שמיעת הסיכומים, העדר תצהיר והיזקקות המבקשים להגיב לאמור, העיכוב שחל במתן ההחלטה בבקשה לביטול פס"ד נוכח התנהלות המשיבה בענין זה, כמפורט לעיל, מצאתי לחייב את המשיבה בהוצאות בסך של 2,500 ₪ לטובת המבקשים אשר ישולמו תוך 21 ימים מהיום.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ח חשון תשע"ג, 13 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.