עיינתי בבקשה לסילוק על הסף ובתגובות.

אין בידי לקבל את הבקשה בכל הקשור למעשה בי דין, וזאת משום שהתובענה דנא עוסקת בגבית חובות לשנים 200-2006, ואלה לא הוכרעו בהליכים משפטיים קודמים.

הוא הדין בטענת ההתיישנות. התביעה הוגשה ביום 30/10/2011, ולכאורה לא ניתן לדרוש בה חובות שקדמו ליום 1/11/2004. ואולם מתברר כי החובות לשנים 2000-2006 נבחנו בהליך משפטי קודם כ"חובות עתידיים", וזאת ע"י מומחה מכריע שמונה ע"י ביהמ"ש, מר בני דקל (בת.א. 1766/00 בפני כב' הש' מ' נדב). ואולם, נפסק שהמומחה חרג מסמכותו בנקודה זו (פס"ד מיום 1/3/2005). ענין זה היה נושא להליכי ערעור ממושכים, עד שהוכרע ביום 26.10.2006, בבית המשפט המחוזי בת"א (ע"א 1797/05), והובהר כי קביעות המומחה ביחס לשנים 2000-2006 לא תחייבנה. נמצא, כי סוגית החובות ביחס לשנים נשוא התובענה דנא לא רק שטרם הוכרעה, אלא שאף לא התיישנה, שהרי היתה תלויה ועומדת בהליך משפטי קודם. כל עוד היה הענין בבירור משפטי, לא היה טעם בהגשת התביעה דנא. הדיון בהליך הקודם עצר את מרוץ ההתיישנות.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה בהליך הביניים בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.