בפני בקשות מאת המבקשים לפיצול חלק מהסעדים בתביעות שבכותרת, ולהעברת חלק מהסעד הכספי שנכלל בתוכן, רכיב המע"מ, באופן ש"יועבר" ויידון במסגרת בקשה שהגישו לבית המשפט המחוזי מרכז להכיר בתביעותיהם כתובענות ייצוגיות.

מבוא קצר וגדר המחלוקת

1. המבקשים הגישו נגד הנתבעות - משיבות מספר תובענות הנדונות בפניי, בגין תגמולי ביטוח ששולמו להם, לטענתם בחסר, בעקבות שריפה שאירעה בשנת 2011 במתחם "איקאה" בנתניה, שהסבה לבתיהם ו/או לרכוש שנמצאו בסמוך נזק רב (כך לפי הטענה).
2. במסגרת התובענות נטענה גם טענה כי תגמולי הביטוח שכן שולמו לא כללו רכיב מע"מ, בטענה כי לא בוצעו בפועל תיקונים של הנזקים שנגרמו לבתים ו/או לרכוש.
3. התובעים טוענים כי על פי הדין חלה על המשיבות חובה לשלם אף את רכיב המע"מ, ללא כל קשר לשאלה האם בוצע תיקון בפועל.

בד בבד עם הגשת הבקשה שבפניי, הגישו המבקשים, וכן אדם נוסף, מר גילעד הלר, שאינו נכלל בגדר המבקשים, התובעים שבפניי, בקשות לאישור תובענה כייצוגית, כנגד המשיבות, במספר הליכים, בגין רכיב המע"מ, בבית המשפט המחוזי מרכז (נספח 1 לבקשות).

1. המבקשים טוענים, והדבר נאמר בתמצית, בבקשות, וכן בתשובה, כי סכום התובענות הייצוגיות בגין רכיב המע"מ עולה על 600 מליון ₪.

המבקשים טוענים כי סכום זה חורג מסמכותו העניינית של בית משפט זה, כי דחיית הבקשות שבפניי תחתור תחת התכלית של מוסד התובענות הייצוגיות, כי לא נדרש פיצול סעדים, אך זה מתבקש מחמת הזהירות, וכי התנגדות המשיבות לבקשות נועדה לסכל את הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות.

1. המשיבות טוענות, בתמצית, כי לא ניתן לפצל סעד כספי לשני רכיבים בהינתן כי הסעד נובע מעילת תביעה אחת, כי בית משפט זה מוסמך עניינית לדון ברכיב המע"מ וכי בית המשפט החל כבר לדון ברכיב זה.

דיון והכרעה

1. דין הבקשה להידחות.
2. לא יכול להיות ספק כי עילת התביעה בגין רכיב המע"מ כבר התגבשה, כאשר לא שולמו סכומים בחסר (לפי הטענה) ובעת ששולמו תגמולי ביטוח ללא רכיב במע"מ, בסמוך לאחר השריפה, והמבקשים גם לא טענו אחרת.
3. עוד סבורני, כי אין ספק שרכיב המע"מ מצוי בגדר סמכותו העניינית של בית משפט זה. התובענות שהגישו המבקשים בפניי נוקבות מן הסתם בסכומים נמוכים מגבול הסמכות העניינית של בית משפט השלום, ורכיב המע"מ מהווה חלק קטן יחסית מסכומיהן.
4. להשקפתי, הטענה כי יש להביא בחשבון את סכומה הכולל של התובענה הייצוגית כאינדיקציה לכך שבית משפט זה חסר סמכות עניינית לדון ברכיב המע"מ הנדון בפניי אינה נכונה. בפניי נדונות תביעות אזרחיות "רגילות" ולא בקשה לאישור תובענה כייצוגית, ודיני הסמכות העניינית החלים עליהן הינו הינם דיני המסכות העניינית הקבועים בחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- - 1984.

אכן, סעיף 5(ב) לחוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו – 2006 קובע כי "...לעניין הסמכות העניינית, יראו את סכום התביעה או שווי נושאה כסכום או כשווי המצטבר של תביעותיהם של כל הנמנים עם הקבוצה שבשמה מוגשת הבקשה לאישור".

יחד עם זאת, הוראת חוק זו מתייחסת לסמכותו העניינית של בית המשפט הדן בבקשה לאישור התובענה כייצוגית ולא לסמכותו של בית משפט זה, עליה חלות כאמור הוראות חוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984, הקובע תקרה של 2.5 מיליון ₪ כסמכותו העניינית של בית משפט השלום, וכאמור, אין חולק רכיב המע"מ בתביעות המבקשים שבפניי נמוך מסכום זה בצורה ניכרת.

1. אעיר, כי התביעה האישית של המבקשים במסגרת התובענות הייצוגיות, אם תאושרנה ככאלה, מוגבלת לרכיב המע"מ בלבד, שכאמור מצוי בגבול סמכות בית משפט השלום.

אם תאושרנה הבקשות בבית משפט מחוזי מרכז, לא יגדל סכום התביעה האישית של כל אחד מהמבקשים, אלא המשמעות המשפטית תהא כי הם יורשו לייצג את חברי הקבוצה, הא ותו לא.

ממילא, אין רלבנטיות לפסקי הדין שאליהם הפנו המבקשים בבקשות ובתשובה (ראו למשל ע"א 2618/03 פי.או.אס. (רסטורנט סולויושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (29.11.04)), הדנים במצב דברים בו העניין הנדון אינו בסמכותה העניינית של הערכאה הדיונית הרלבנטית.

ודוק. אין פירושה של החלטה זו כי בשל העובדה שרכיב המע"מ נכלל בתביעות שבפניי, הרי שבית המשפט המחוזי מרכז נעדר סמכות לדון בבקשות שבפניו או כי אין למבקשים עילת תביעה בבקשות שבפניו, וענין זה יוכרע מן הסתם על ידי בית המשפט המחוזי.

נמצא איפוא כי רכיב המע"מ שנתבע בתובענות שבפניי מצוי בסמכותו העניינית של בית משפט זה.

1. אשר לפיצול הסעדים המבוקש. תקנה 44 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת כהאי לישנא:

"תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט".

1. אין חולק כי הסעד הכספי של המבקשים נובע מעילת תביעה אחת, שכידוע, מפורשת במובנה הרחב, בכל הקשור לאירוע השריפה נשוא התובענות שבפניי (ראו ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ פ"ד נח(6) 447, 453 (2004)).

כך נקבע בהקשר זה בע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי נוי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252 (1989):

"דא עקא, להבדיל מן האמור בתקנה 45 לתקנות הנ"ל, אין אפשרות להרשות, לפי תקנה 44, פיצול כאמור. התקנות מאפשרות מתן אישור לפיצול בין סעדים שונים, אך לא כן לגבי חלקיו של סעד אחר (ראה ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 5, בעריכת ש' לוין, 1988) 152;" (עמ' 256) (ההדגשה שלי – י.ש.)

ראו גם רע"א 1020/06 קרצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.1.10), בסעיף 12 לפסק הדין, דברים שנאמרו בבחינת למעלה מהדרוש, אך מהווים הלכה פסוקה מושרשת:

"גם אם היינו מקבלים את גרסתם העובדתית של המערערים, מן הדין היה לדחות את טענתם מן הבחינה המשפטית. כלל הוא, כי תובע נדרש לתבוע את כל הנזקים שנגרמו לו בגין עילת תביעה מסוימת במסגרת תביעה אחת, ואם לא עשה כן מנוע הוא מלשוב ולתבוע את אשר החסיר (ראו, תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי); עניין לב יסמין, עמ' 454). כאשר מדובר בסעדים שונים, רשאי התובע לבקש היתר לפיצול סעדים (תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי). אולם, לא ניתן לקבל היתר לפיצול סעדים, כאשר מדובר בפיצול של אותו הסעד (ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1) 252 (1989)). במקרה דנא, שני רכיבי הפיצוי, בגין נזקי גוף ובגין עוגמת נפש, הינם בגדר סעד כספי. ייתכן שדי בתכונה זו כדי להפוך אותם לסעד אחד שאינו ניתן לפיצול (ראו, עניין לב יסמין, עמ' 455)".

1. סיכומו של דבר, לא ניתן לפצל את הסעד הכספי לשני רכיבים, תשלום בחסר מכח פוליסות הביטוח והעדר תשלום בגין רכיב המע"מ, שכן המדובר בסעדים כספיים הנובעים מעילת תביעה אחת, שאין חולק כי התגבשו שניהם זה מכבר, כאשר המשיבות לא שילמו למבקשים את הסכומים בגינם, בסמוך לאחר השריפה.
2. לא נעלמה מעיני טענת המבקשים בדבר חשיבות מוסד התובענות הייצוגיות והטענה כי המשיבות מנסות בהתנגדותן להכשיל את הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות.

על כך אשיב בשלושה:

ראשית, אין בכך כדי להכשיר מהלך דיוני שאינו בנמצא.

שנית, כאמור לעיל, בבקשה לאישור התובענה כייצוגית מצוי אדם נוסף כמבקש (מר גילעד הלר), שאינו תובע בפניי והוא יוכל להמשיך בהליך, אם כי תביעתו הינה רק נגד חברת ביטוח אחת, "איילון" (נספח 1 לבקשה שהוגשה ע"י שלמה אקזני ואחרים).

שלישית, מן הסתם, עילת התביעה בגין רכיב המע"מ, ככל שהינה מבוססת, קיימת לאלפי ורבבות מבוטחים שיוכלו לנקוט בכל הליך שימצאו לנכון, לרבות בבקשות לאישור תובענות כייצוגיות, בשל אותו עניין בדיוק, וכך לא "יהנו" חברות הביטוח – המשיבות מתוצאתה של החלטה זו. אין הכרח שדווקא המבקשים שבפניי יהיו מייצגי הקבוצה הרלבנטית.

1. הבקשות נדחות. בנסיבות העניין, הוצאותיהן יילקחו בחשבון בתום ההליך.

המזכירות תעביר ההחלטה לכל הפרקליטים המעורבים בתיקים שבכותרת.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ו, 02 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.