בפניי בקשת הנתבע להמרת עיקול הרשום על דירתו וזאת כנגד הפקדת סכום העיקול בסכום של 812,500 ₪ בקופת בית המשפט.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה בעילה נזיקית. בד בבד, הגיש התובע בקשה למתן צו עיקול זמני כנגד הנתבע. במסגרת הצו האמור הוטלו עיקולים על כספים המגיעים לנתבע מאת רוכשי דירתו שברחוב שמיר 65 בירושלים (להלן: "הדירה"). בין הנתבע ובין רוכשי דירתו (להלן: "המחזיקים") נחתם הסכם מכר ובגינו נרשמה אף הערת אזהרה לטובת המחזיקים בלשכת רישום המקרקעין. ברם, המחזיקים לא שילמו לנתבע את יתרת התמורה בגין רכישת הדירה במועדים הקבועים בהסכם המכר, משכך לא ניתן היה לבצע את צו בית המשפט המורה על הפקדת כספים כנגד העיקול בקופת בית המשפט. בסופו של דבר, נרשם עיקול לטובת התובע על חלקו של הנתבע בדירה.

לטענת הנתבע, הוא והמחזיקים הגיעו לפשרה במסגרת התדיינות משפטית לפיה המחזיקים ישלמו לנתבע את התמורה המגיעה לו בגין מכירת הדירה במועדים אשר סוכמו בהסכם המכר. הם גם הגיעו להסכמה כי הנתבע ורעייתו יפנו את הדירה בחודש מאי 2013 וימסרו את הדירה למחזיקים. בנסיבות אלה, מבקש הנתבע כי כתחליף לעיקול הרשום על חלקו בדירה בסכום של 812,500 ₪ יופקד סכום האמור (להלן- סכום ההפקדה) בקופת בית המשפט עד למתן החלטה אחרת וכי כנגד ביצוע ההפקדה יוסר העיקול המוטל על הדירה, באופן שיהיה ניתן להעביר את הבעלות עליה למחזיקים.

הנתבע גם מבקש שייקבע כי כאשר ירכשו הוא ורעייתו דירה חדשה תינתן להם האפשרות לשחרר את סכום ההפקדה מקופת בית המשפט ולהמירו ברישום עיקול על דירת מגוריהם החדשה. הוא טוען בהקשר זה, כי האפשרות שהוא ורעייתו יתגוררו בשכירות ממועד פינוים, מאי 2013, אינה מעשית, שכן הם בני 60 שנים וכספי מכירת הדירה הם כל חסכונותיהם. הוא מוסיף וטוען כי, התחייבות כספית חודשית לשלם דמי שכירות תגרום לו ולרעייתו נזק כבד שעולה על הנזק שייגרם לתובע כתוצאה מהטלת עיקול על הדירה החדשה.

התובע אינו מתנגד לבקשת הנתבע להמיר את העיקול בדירה בהפקדת סכום העיקול בסך של 812,500 ₪ בקופת בית המשפט. עם זאת, הוא מתנגד נחרצות לאפשרות כי הנתבע ימיר את הכספים שיופקדו בקופת בית המשפט ברישום עיקול על דירה חדשה, עתידית, שירכוש הנתבע. הוא טוען בהקשר זה כי הפסיקה תומכת בעמדתו לפיה מקום שהברירה היא בין עיקול מזומנים ללא כל צורך במימוש נכסים ובין עיקול נכסים שיש צורך לרדת עליהם על מנת לממשם, יש להעדיף את האפשרות הראשונה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לאור הסכמת הצדדים, העיקול הרשום על דירתו של הנתבע יומר כנגד הפקדת סכום העיקול בסך של 812,500 ₪ בקופת בית המשפט.

אשר לבקשת הנתבע כי אורה על המרת סכום ההפקדה ברישום עיקול בדירה חדשה שמתעתדים הוא ורעייתו לרכוש, אציין כי יש ממש בטענת התובע לפיה הכלל בפסיקה הוא כי מקום שהברירה היא בין עיקול מזומנים ללא כל צורך במימוש נכסים ובין עיקול נכסים שיש צורך לרדת עליהם על מנת לממשם, יש להעדיף את האפשרות הראשונה ( ראו: ע"א 272/71 בן דוד נ' החברה לתפעול וניהול הימורי ספורט בע"מ, כו (2) 097 (1972)). ודוק, במקרה שבפניי המדובר בחריג לכלל האמור, במובן זה שלא מדובר בעיקול קיים על מזומנים לעומת עיקול על נכסים שכן בעניננו העיקול הקיים בפועל הינו עיקול על נכס דהיינו, על הדירה הרשומה כיום על שמו של התובע. במצב זה, אני קובע כי באופן עקרוני ניתן יהיה להמיר את סכום ההפקדה העתידי ברישום העיקול על הדירה העתידית שירכוש הנתבע. כמובן שכאשר יתעורר בעתיד הצורך בהמרה החוזרת, ייבחנו בהקשר זה באופן קונקרטי ע"י השופט הדן בתיק משתנים שונים כגון: מחיר הנכס, מקורות מימון, יחס מינוף, שעבודים הרובצים על הנכס וכיוצא בכך.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.