1. בפני בקשה לשחרור כספים שעוקלו והופקדו בקופת בית המשפט, להמרת עיקול ולהקטנת סכום העיקול שהוטל.

2. עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעת שעבד כתפסן ברזל אצל הנתבע.

התביעה הוגשה במקורה לבית המשפט המחוזי, אלא שלאחר שהגיש התובע תחשיב נזק, ביקש התובע להעביר התביעה לבית משפט השלום וכך נקבע בהחלטה מיום 06.02.13.

3. ביום 12.01.12 ניתנה החלטה ובה נעתר כב' הרשם (כתוארו אז) מ. ברעם לבקשה למתן צו עיקול זמני.

בדיון שהתקיים ביום 13.03.12 הסכימו הצדדים כי העיקול יצומצם ויועמד על סך של 812,000 ₪, וכי בנסיבות אלה ייוחד העיקול אך ורק לסכום האמור שיופקד בקופת בית המשפט.

בהחלטה מיום 13.03.12 נקבע כי הנתבע יהיה רשאי לפנות בכל שלב בבקשה חדשה ככל שיחול שינוי בנסיבות ובין היתר, להמרת הנכס המעוקל בנכס אחר.

4. בהחלטת כב' הרשם ר. שמיע מיום 16.01.13 נקבע כי: "לאור הסכמת הצדדים, העיקול הרשום על דירתו של הנתבע יומר כנגד הפקדת סכום העיקול בסך של 812,500 ₪ בקופת בית המשפט".

עם זאת נקבע כי: "באופן עקרוני ניתן יהיה להמיר את סכום ההפקדה העתידי ברישום העיקול על הדירה העתידית שירכוש הנתבע. כמובן שכאשר יתעורר בעתיד הצורך בהמרה החוזרת, יבחנו בהקשר זה באופן קונקרטי על ידי השופט הדן בתיק משתנים שונים..."

5. הנתבע מבקש להמיר את העיקול, לעיקול ברישום על דירה אותה מתעתד לרכוש הנתבע, ואשר שווייה נכון להיום הוא 1,260,000 ₪.

כן מבוקש להקטין את סכום העיקול, בשים לב להקטנת סכום התביעה.

התובע מתנגד לבקשה.

בדיון שהתקיים ביום 17.03.13 נחקר הנתבע.

6. אמנם, התביעה הועברה לבית משפט זה, ואולם הנזק הנטען בתחשיב התובע גבוה מסך של 630,000 ₪ המשקף את שווי העיקול המוצע.

אף לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי שאין מקום להקטין את סכום העיקול בשים לב לשיעור הנזק שנגרם לתובע .

מכאן שיש לבחון את הבקשה להמיר העיקול.

7. "המושג 'המרת עיקול' לא הופיע בעבר בתקנות עצמן ונולד מפרי הפסיקה. הסעד של המרת עיקול נגזר מן העובדה שהעיקול המקורי ניתן על פי צו אחד, על כן, אם מציע הנתבע נכסים שווי-ערך כדי להמיר בהם את העיקול המקורי ונותן גם הסבר ראוי מדוע דרושה המרה כזו, הוא יצא ידי חובת השכנוע. הנתבע רשאי לעתור לכך שהעיקול יומר ויוסב על נכס אחר מכלל נכסיו, ובית המשפט יכריע בדבר". (א. גורן (מהדורה עשירית,תשס"ט) 572).

אמנם, כב' השופט שמיע כתב בהחלטתו כי העיקול הקיים בפועל, הינו עיקול על נכס, דהיינו על הדירה הרשומה על שמו של התובע, ועל החלטה זו לא הוגש ערעור. אלא, שבפועל קיים עיקול על הכספים מכח ההחלטה מיום 13.3.12, והמצב דהיום הוא, שהסכום מופקד בבית המשפט ומעוקל.

8. שווי הנכס נשוא העיקול המקורי היה בסך 3,000,000 ₪.

על הנכס האמור רבצה משכנתא בסך 1,365,000 ₪ אשר נפדתה.

שווי הנכס המקורי בניכוי המשכנתא עומד על סך של 1,635,000 ₪, שהוא גבוה משווי הנכס המוצע.

בעניין זה יצויין כי שווי הנכס המוצע הוא בסך של 630,000 ₪ ,מחצית משווי הנכס המוצע (1,260,000 ₪)- המשקף את חלקו של הנתבע בנכס, בשים לב לכך שהנכס המוצע ירשם על שם הנתבע ואשתו.

9. כידוע, לבית המשפט מסור שיקול דעת להורות לעניין המרת העיקול מקום שהברירה היא בין עיקול נכסים הנוחים למימוש לבין נכסים הפחות נוחים למימוש. בעניין זה יצויין כי בנכס המוצע עתידים לגור הנתבע, רעייתו ושתי בנותיהם, דבר שיכול לפגוע במימוש הנכס המוצע ככל שהדבר יידרש, ויש לקחת עניין זה בחשבון.

נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שכיום מופקד סכום של 812,500 ₪ בבית המשפט . למותר לציין שמימוש הסכום המופקד בבית המשפט הוא פעולה קלה יחסית.

10. מכאן שהמרת העיקול תפגום ביכולת התובע לממש את העיקול, ואף סכום המימוש יהיה נמוך בצורה ניכרת מהסכום המופקד בבית המשפט.

11. לאור האמור מתבקשת המסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת הנתבע להמרת העיקול במלואה, שכן לא מוצע נכס שווה ערך, אלא מוצע נכס בשווי פחות עם יכולת מימוש פחותה.

12. יחד עם זאת, ניתן להיעתר לבקשת הנתבע בחלקה, תוך איזון בין זכות הנתבע מחד לקניינו לבין אינטרס התובע להגשים את זכויותיו כפי שיקבעו בפסק הדין.

מחד, לא הונחה תשתית ראייתית לצורך הדיון כי יכולתו הכלכלית של הנתבע גבוהה. בעניין זה העיד הנתבע כי הוא עובד כשכיר (ע' 4 ש' 7) וב"כ אישר כי אשתו של הנתבע אינה עובדת.

מאידך, הוכח שינוי נסיבות המצדיק היעתרות חלקית לבקשה, וזאת מהטעם שיש לאפשר לנתבע לרכוש דירה חלופית בה יגור, בשים לב לכך שדירת המגורים נשוא בקשת העיקול המקורית נמכרה, ובשים לב לאמור בהחלטות קודמות שניתנו.

בעניין זה יצויין כי לנתבע יש הון ראשוני המאפשר רכישת הדירה, ולא הוכח כי ככל שלא תתקבל הבקשה במלואה יימנע מהנתבע לרכוש את הדירה באמצעי מימון שונים.

13. לפיכך, בשים לב לשיעור הנכות שנקבע לתובע, בשים לב לניכויי המוסד לביטוח לאומי, ובשים לב לכך שטרם הוכרעה השאלה בדבר האשם התורם של התובע, אני מורה כי מתוך הסכום המופקד בקופת בית המשפט, יומר סך של 362,500 ₪ כנגד הטלת עיקול על הדירה המוצעת. יתרת הסכום בסך 450,000 ₪ תישאר בקופת בית המשפט.

14. בשים לב להצעה שהוצעה לעניין סיום התיק, וככל שהצדדים לא יגיעו לכלל הסכמה, יודיעו הצדדים עד ליום 01.05.13, האם קיימת הסכמה לעניין הנכות הרפואית, או שיש מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט.

15. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.