ניתנה ביום 04 דצמבר 2014

סגנית הנשיא ורדה וירט- ליבנה

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק ס"ע 40327-05-12; השופט אורן שגב; החלטה מיום 31.10.14), בה נדחתה בקשת המבקש לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה נגדו על ידי המשיבה.

הרקע לבקשת רשות הערעור

1. המבקש הגיש תביעה לבית הדין האזורי כנגד המשיבה, מעסיקתו לשעבר, כנגד אביו, מר יעקב ברוך (להלן – יעקב) , וכנגד חברות נוספות בשליטתו של יעקב, בגין חובות שהוא זכאי להם לטענתו מכוח היותו עובד.
2. המשיבה הגישה תביעה שכנגד, בגין הלוואה שנתנה לו לטענתה, באופן אישי.
3. המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף. לטענתו, בהליך פר"ק 5696-08-14, המתנהל בין הצדדים, הודה אביו, מר יעקב ברוך – מנהל ובעל מניות במשיבה – כי ההלוואה, נשוא התביעה שכנגד, לא ניתנה לו באופן אישי, כי אם לחברת רובל, שהמבקש הוא בעל המניות בה. עוד הוסיף, בהקשר זה, כי על סמך ההודאה כי ההלוואה ניתנה לחברת רובל ולא לו באופן אישי, הוגשה על ידי המשיבה בקשת הפירוק בתיק הנ"ל. עוד טען המבקש, כי ההלוואה טרם הושבה בשל הפרה מצדה של המשיבה.
4. המשיבה בתגובתה טענה, כי קיימת מחלוקת עובדתית מי נטל בפועל את הכספים, כאשר היא מעולם לא ויתרה על הטענה לפיה המבקש הוא זה שנטלם באופן אישי ומכאן, התביעה להרמת מסך. המשיבה הוסיפה, כי קיים הבדל בין העילות להיווצרות החוב והסכומים הנקובים בכתב התביעה שכנגד לבין סכום ההלוואה שהמבקש הודה שרובל קיבלה מהמשיבה, ומעבר לכך, מעולם לא נזנחה הטענה כי המבקש חב את הסכום הנ"ל באופן אישי, בין אם מכוח סעיפים 54 ו- 55 לחוק החוזים (חלק כללי) תשנ"ג-1973 ובין אם מכוח הוראות סעיף 83(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
5. בתגובתו טען המבקש, כי דברי המשיבה שיש לראות בו ובחברת רובל כאחראים ביחד ולחוד, זו הרחבת חזית אסורה, והטענה בדבר היותו מעוול במשותף, לכאורה, הרי שבית הדין נעדר סמכות לדון בעילה נזיקית זו. עוד טען, כי חברת רובל מעולם לא צורפה כצד להליך, וכי יש לראות בבקשת הפירוק שהוגשה כנגדה בגין אותה הלוואה - כהודאת בעל דין לכך שהיא זו שחבה את סכום ההלוואה ולא הוא.
6. בית הדין האזורי דחה את הבקשה לסילוק על הסף, וקבע כי על מנת להכריע בסכסוך שבין הצדדים בתובענה שכנגד, יש לשמוע ראיות בשאלה האם ההלוואה, שאין חולק שניתנה לחברת רובל, מצאה דרכה, הלכה למעשה, אל המבקש עצמו, שהיה ועודנו בעל מניות בה, וכי אין בשלב זה של ההליך את כל הכלים הראייתיים להכריע בסוגיה זו. בית הדין האזורי ציין, כי אין בעובדה שהוגשה בקשת פירוק כנגד רובל כדי לאיין את טענת המשיבה שבין המבקש לבין אביו, היו הסדרים בלתי פורמאליים, שכתוצאה מהם, המבקש הוא זה שנטל בפועל את כספי ההלוואה. בית הדין האזורי הוסיף, כי לאור ההלכה הפסוקה, בית הדין מעדיף את בירור התובענה לגופה, ואילו סילוק על הסף ייעשה במקרים חריגים בלבד, שמקרה זה אינו נמנה עמם.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

1. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי שגה בית הדין האזורי עת התעלם בהחלטתו משאלת הסמכות העניינית. לטענת המבקש, בית הדין נעדר סמכות לדון בשאלת העברת כספים בין חברות מסחריות או בין בני משפחה. עוד נטען, כי שגה בית הדין האזורי בכך שלמעשה התיר למשיבה לתבוע את אותם הכספים בשתי ערכאות שונות, ובכך שלא דחה את טענות המשיבה להרמת מסך אפשרית בין רובל לבין המבקש, בשל כך שרובל איננה צד בתיק.
2. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבה, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.
3. הכלל בבתי הדין לעבודה הינו, כי סילוק על הסף אינו יכול ואינו צריך לשמש דרך המלך (ראו ע"ע 408/07 מדינת ישראל - משה כהן, מיום 13.2.2008; עב"ל 530/07 וורה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.12.2008; דב"ע נב/ 217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 14; ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין פ"ד מ' (2) 668, 671 (1986); דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ – אברהם כלפון, פד"ע כב 518, 521 (1991). גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין.
4. לא מצאתי כי המקרה שלפני מהווה מקרה חריג המצדיק סטייה מכלל זה. מבקשת רשות הערעור עולה שורת שאלות עובדתיות ומשפטיות הצריכות להתברר במסגרת ההליך העיקרי בבית הדין האזורי, ואין מקום להעלותן בהליך השגה על החלטת ביניים בפני בית דין זה. משכך, צדק בית הדין האזורי בהכרעתו ולא מצאתי טעם משפטי או אחר לשמיעת ערעור, לעת הזו, על החלטת הביניים שניתנה.
5. אשר לטענת המבקש לפיה דין התביעה שכנגד לסילוק על הסף מפאת העדר סמכות – אין בידי לקבל את טענת המבקש. על פני הדברים, יתכן כי התביעה שכנגד נובעת מכתב התביעה של המבקש המתברר בפני בית הדין האזורי, אשר לבית הדין סמכות לדון בו. אי לכך, בטרם קיום הליך ראייתי, לא ניתן לקבוע כי בית הדין נעדר סמכות לדון בתביעה שכנגד, שמתארת מעשים המיוחסים למבקש כמנכ"ל המשיבה. על פי כתב התביעה שכנגד, עד שלא יתקיים הליך לגופו של עניין, לא ניתן לקבוע בשלב המקדמי, כי לבית הדין האזורי אין סמכות לדון בתביעה.
6. סוף דבר - הבקשה נדחית. הואיל ולא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ה (04 דצמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.