לפניי בקשת הנתבע למחיקת כתב התביעה. הוגשו תגובה ותשובה.

הבקשה מושתתת על הצהרת ב"כ הקודם של התובע והצהרת התובע עצמו בפרוטוקול הדיון המקדמי שהתקיים ביום 4.7.12. ההצהרות ניתנו לאור דרישת הנתבע לקבל מסמך ספציפי והוא יפוי כח מסויים ונספחים של הסכם שיתוף בין הצדדים. בא כח התובע הצהיר לפרוטוקול כי "מעבר למה שצורף אין לנו דבר". ואילו התובע הצהיר כי אין בידיו נספחים של הסכם השיתוף שצורף על ידו לתביעתו, כולל יפוי הכח, וכי בדק הדבר מול עו"ד ורד גבאי שטיפלה בהסכם זה.

בבקשה נטען כי במסגרת הליך נוסף המתנהל בין הצדדים אצל כב' המפקחת על המקרקעין, צירף התובע לפתע את נספחי הסכם השיתוף, כולל יפוי כח שמהווה נספח לו, שאמנם אינו חתום בתורת יפוי כח, אך הוא מהווה דוגמא למסמך שייחתם וחתום בשוליו כפי שנוהגים לחתום על נספח לחוזה.

לפיכך, סבור הנתבע כי יש בכך כדי לגרום למחיקת כתב הטענות.

הנתבע מתרעם על הבקשה ומציים כי לא מדובר ביפוי כח חתום ע"י התובע אלא טיוטה בלבד שלא נחתמה וצורפה כנספח להסכם השיתוף. עוד נטעם כי המסמך היה כל העת אצל הנתבע.

על פניו, נראה כי היה על התובע להצהיר הצהרה מדוייקת יותר – שהרי נשאל אם יש בידיו נספחים של הסכם השיתוף ואין חולק כי אותו מסמך המכונה על ידי בא כוחו "טיוטה" בתגובתו, הינו נספח להסכם זה, אפילו אם אינו יפוי כח חתום. ממילא, נראה כי ההצהרה לא היתה מדוייקת.

אציין בענין זה כי טענת התובע כי המסמכים היו אצל באי כוחו אינה "משחררת" אותו מאחריות לגילוי המסמכים ומתן הצהרות מדוייקות.

מנגד, בוודאי אין מקום לעשות שימוש בסנקציה החריפה והקיצונית של מחיקת כתב תביעה, בנסיבות מעין אלה.

לפיכך, אין לי אלא לדחות את הבקשה. נוכח העובדה כי מצאתי שהצהרת התובע לא היתה מדוייקת, כאמור, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ראיתי חובה להעיר, פעם נוספת, כי הצדדים עשו לעצמם נוהג פסול להשתלח האחד בחברו בכתבי הטענות, דבר בלתי ראוי. כולי תקווה כי הפרקליטים יתעלו מעל חילוקי הדיעות הקשים והאמוציות שבין מרשיהם וישמרו על שפה עניינית, מקצועית ומכובדת, בכתבי הטענות הבאים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.