1. בעקבות מתן פסק דין בתובענות שבנדון ביום 28.7.2013, הגיש המבקש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, על מנת לכוף את הצווים שניתנו במסגרת פסק הדין.
2. במקביל נדון ערעור על פסק הדין, אשר נדחה לאחרונה, ולפיכך בהסכמת הצדדים הבקשה האמורה לא הוכרעה עד כה. לבקשת המבקש, בסמוך לאחר מתן פסק הדין בערעור, נקבע דיון.
3. ביום 27.7.2015 קבעתי כי המבקש יגיש רשימת עניינים שלשיטתו לא בוצעו למרות פסק הדין, ולאחר שאלו הוגשו התברר כי מתוך שלושת העניינים נשוא הבקשה, שניים בוצעו (הריסת פחונים ותיקון רטיבות) והשלישי, עניין החלונות שפורט בפסק הדין, לא בוצע, כך לשיטת המבקש. המשיב בתגובתו וכן בכתבי טענותיו טען כי מלכתחילה בוצע פסק הדין כולו.
4. בדיון היום הוסכם על הצדדים, בסוגיה שנותרה במחלוקת, קרי החלונות, כי אלו ייוותרו במקומם – מרותכים – והמשיב לא ייפתח אותם, ואם יחפוץ בעתיד לפתחם, יהיה חייב להתקין במקום חלונות זהים לחלונות הקודמים.

כן הוסכם כי בית המשפט ייקבע סנקציות אם תופר ההתחייבות האמורה (קנס ו/או פיצוי מוסכם) וכן כי הצדדים יטענו לעניין ההוצאות.

1. תחילה, ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמה הדיונית של הצדדים כמופיע בעמ' 91 לפרוטוקול.

אשר לסנקציה, לאחר שעיינתי בחומר שהוגש ושמעתי את הצדדים, נקבע כי אם יפר המשיב את התחייבותו בהתאם להסכמה הדיונית האמורה, ישלם למבקש פיצוי מוסכם בסך 30,000 ₪, וכן ישלם קנס בסך 1,000 ₪ לכל יום של הפרת התחייבותו.

1. אשר לסוגית הוצאות המשפט בקשר לבקשת הביזיון: שני הצדדים טענו כי יש לחייב את הצד האחר בהוצאות הבקשה.

לאחר שהפכתי בדבר ועיינתי בטענות הצדדים, וכן נוכח כלל נסיבות העניין, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות בשל הבקשה.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ו, 06 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.