רקע כללי והבקשה לפסיקת הוצאות

1. ביום 28.07.13 ניתן בתובענות דנן פסק דין, במסגרתו התקבל חלקן הארי של עתירותיו ונדחתה תביעה שכנגד, תוך שנפסק לזכות התובע / הנתבע שכנגד שכ''ט עו"ד בסך 70,000 ₪. כן נקבע, לגבי הוצאות המשפט, כי תוגש בקשה נפרדת.
2. בהתאם, הוגשה בקשת התובע/ הנתבע שכנגד (להלן – שסטוביץ), לחיוב הנתבע/התובע שכנגד (להלן – בנדמן), לחיוב בהוצאות בסך 289,250 ₪, לא פחות. לבקשה צורפה טבלה וכן אסופת חשבוניות/קבלות.
3. הוגשה תגובה מטעם בנדמן, אשר ביקש לדחות את הבקשה כולה. לאחר מכן הוגשה תשובה מטעם שסטוביץ. הצדדים הכבירו מילים בכתבי טענות ארוכים יחסית, כפי שעשו לאורך כל ההליך עד מתן פסק הדין.
4. טענות הצדדים יזכו להתייחסות כאשר אדון ברכיבי הבקשה, אך אומר בתמצית, כי עיקר הטענות שבפי בנדמן, בין היתר, הינן שההוצאות מופרזות ביותר, לא נדרשו להליך כאן אלא להליך אחר אצל המפקחת על המקרקעין, וכי לא שולמו בפועל.

יצוין, כי נוכח טענת בנדמן כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, ובהתאם להחלטת בית המשפט, הוגשה בקשה נוספת, הפעם בצרוף תצהיר, וגם לה הוגשה תגובה וכן תשובה, דומות בתוכנן לכתבי הטענות הקודמים.

בהינתן דרישתו של בנדמן לחקור את שסטוביץ על התצהיר, נקבע דיון לצורך זה, במסגרתו נשמעה חקירה נגדית וכן סיכמו הצדדים בעל פה.

1. ההוצאות הנדרשות מורכבות מתשלום למומחים שונים, תשלום הוצאות משרדיות שונות (צילומים, תמלול וכו') ותשלום לחוקר פרטי.

אציין כבר בתחילת הדברים, שמדובר בתיק עב כרס, אשר בירורו היה מורכב, משפטית, עובדתית ו"מקצועית" (מבחינת מומחים), אם כי כפי שאפרט להלן, הסכום הנדרש בבקשה הינו מופרז. בהקשר גם הערתי בפסק הדין, כי הצדדים הכבירו ראיות (שניהם) מעל ומעבר לדרוש על מנת להביא את טענותיהם (סעיף 11 לפסק הדין).

1. על מנת להכריע בבקשה זו יש לומר מספר מילים על מהות ההליכים נשוא פסק הדין. התביעה העיקרית שהגיש שסטוביץ נסובה אודות דרישתו מבנדמן, לתקן ליקויים ונזילות שונות בגג הבניין, שבו מתגוררים השניים, גג אשר בנדמן הינו בעל חלק הארי של הזכויות בו.

כמו כן נסובה התביעה העיקרית אודות סעד הצהרתי שביקש שסטוביץ, ולפיו בנדמן מנוע מלבנות על הגג, אלא בכפוף להסכמת שסטוביץ ויתר הדיירים בבניין. כמו כן, ביקש שסטוביץ ליתן צו הריסה לגבי מבנים מסוימים שהקים בנדמן על הגג.

1. סופו של דבר, זכה שסטוביץ בדין בכל הנוגע לסעד ההצהרתי וצו ההריסה כאמור, ובאשר לסעד הנוגע לנזילות והליקויים, זכה חלקית, כאשר חלק מהנזילות/ליקויים, תוקנו ע"י בנדמן במהלך חיי התיק על ידי בנדמן (דבר שאישר מומחה בית המשפט), ולפיכך התייתר הצורך לדון בהם.
2. בנדמן הגיש נגד שסטוביץ תביעה שכנגד, שנסובה אודות דרישתו משסטוביץ להחליף חלונות מסוימים, וכן נדונה עתירה נוספת שלו, שבה ביקש בנדמן סעד הצהרתי, זהה לסעד שביקש שסטוביץ, לענין הימנעות מבניה, זולת אם תתקבל הסכמה בכתב של כל השכנים בבנין . שתי העתירות הללו נדחו.
3. עוד ראוי להוסיף, כי במסגרת התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, מהנדס אורמן. בנוגע לתביעה הנוספת, לא מונה מומחה מטעם בית המשפט.

המסגרת הנורמטיבית

1. ראש וראשון יש לציין כי תקנה 513(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ''ד – 1984, מורה אותנו כי הוצאות המשפט יכול שישומו –

"אם היה סבור (בית המשפט – י.ש.) שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".

בהקשר זה נפסק כי על בית המשפט לבחון האם מדובר בהוצאות מידיות והכרחיות לניהול ההליך, בהתחשב בכלל נסיבות העניין (ע''א 4630/06 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע''מ, פסקה 4 לפסק הדין).

1. וכך נפסק בפסק הדין המנחה בהקשר זה, בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא, משרד התעשיה ואח' (30.6.05), בסעיף 19 לפסק הדין:

"כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלבנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי".

ובסעיף 20 – 21 לפסק הדין:

"ביסוד גישתי זו, לפיה יש לפסוק הוצאות משפט ריאליות בכפוף להיותן סבירות הכרחיות ומידתיות, מונחים טעמים מספר: ראשית, אליבא דידי, כלל מעין זה משקף שילוב ראוי בין שתי הגישות האמורות ויש בו כדי לממש את היתרונות הגלומים בשתי הגישות תוך מזעור של החסרונות שבהן. נקודת המוצא לפיה ההוצאות שיפסקו יהיו הוצאות ריאליות מקדמת את הצדק כלפי הצד שזכה בדינו ויש בה כדי לשמור על קניינו כמו גם לקדם במידה מסוימת ניהול יעיל של הליכי אמת בבתי המשפט. יחד עם זאת, הכפפת נקודת מוצא זו לדרישות של סבירות, הכרחיות ומידתיות בהתחשב בכלל נסיבות העניין, באה למנוע מצב בו ההוצאות שיוטלו יהיו גבוהות יתר על המידה תוך הרתעת יתר של בעלי הדין, יצירת חוסר שוויון, ייקור מיותר של ההליכים המשפטיים ופגיעה בזכות הגישה לערכאות. שנית, לשון התקנות אינה קובעת אמנם את שיעור ההוצאות שיש לפסוק אולם הן בתקנה 512 והן בתקנה 513 יש יסוד לרעיון לפיו אין הכרח כי שיעור ההוצאות שיפסק יהיה תמיד השיעור המלא....

שלישית, נדמה כי פסיקת בית משפט זה לאורך השנים תומכת להלכה בכלל זה. בע"א 541/63 הנ"ל ציין השופט ברנזון כי "בהיעדר סיבה מיוחדת שתצדיק אי פסיקת הוצאות או פסיקת הוצאות מופחתות לבעל דין שזכה במשפט, מן הראוי לפסוק לו הוצאות מלאות שלא יגרמו לו חסרון כיס" (שם, בעמ' 127). על גישה זו חזרו בפסקי דין נוספים...בה בעת, הוכפף עקרון יסוד זה לאמת המידה של סבירות. בתחילה על יסוד ההנחה כי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין מהווה הוא אמת מידה לסבירות ההוצאות (ראו ע"א 309/59 חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב, פ"ד יד(2) 1121, 1140-1142; ע"א 600/67 הנ"ל, בעמ' 491; ע"א 403/78 חברת מבני תעשיה בע"מ נ' אורנשטיין, פ"ד לג(1) 105, 108) אולם בהמשך הובעו ספקות לגבי היות התעריף המינימלי משום אמת מידה ראויה לבחינת סבירות ההוצאות...ההוצאות שיש לפסוק על דרך הכלל הן אפוא הוצאות "ריאליות". יחד עם זאת, הוצאות אלו צריכות להיות סבירות. אין סבירות זו שקולה עוד בהכרח לתעריף המינימלי שבכללי לשכת עורכי הדין".

מודע אנוכי לכך שפסק הדין בענין תנובה דן בשכר טירחת עו"ד, להבדיל מהוצאות המשפט, אך לטעמי, ובהינתן תקנה 513(2) הנ"ל, הדנה בהוצאות ולא בשכ"ט, עקרונותיו יפים גם לענין הוצאות המשפט (ראה גם סיפת סעיף 21 לפסק הדין, המפנה לתקנה זו).

דיון והכרעה

1. אדון כעת בדרישות הכספיות שבבקשה אחת לאחת, בהתאם לסדר הופעתן בטבלה שצורפה לבקשה.
2. אדריכל דני קייזר: בעניין זה עותר שסטוביץ לתשלום ארבעה סכומים שונים, שסכומם המצטבר הינו 126,930 ₪. בנדמן טוען בהקשר זה, כי אין לחייבו בסכום כלשהו, בעבור עלות מומחה זה, שהינו אדריכל, שכן בית המשפט מינה מומחה מטעמו, מר אורמן, ומשכך התייתר הצורך במומחים נוספים.

אכן, כך לכאורה קובעת תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דא עקא, טענה זו נכונה רק לגבי התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, במסגרתה מונה מהנדס אורמן, וזאת בהסתייגות מסוימת, שכן מבחינת שסטוביץ היה צורך בהגשת חוות דעת בתחילת הדרך, טרם שמונה מר אורמן. בכל מקרה, היה צורך מבחינת שסטוביץ להגיש את חוות דעתו של מר קייזר, בכל הנוגע לתביעה שהגיש בנדמן בנושא החלפת החלונות, שכן בהליך זה לא מונה מומחה מטעם בית המשפט.

בפסק הדין נזקק בית המשפט לחוות דעתו ולעדותו של מר קייזר. ראה למשל סעיפים 48, 52-55, 58, 64, 71, 76-78 לפסק הדין.

בית המשפט הסתמך על קביעותיו ועדותו של אדריכל קייזר בעניינים שונים, כעולה מהסעיפים הנ"ל, וביניהם עניין הדרישה להחלפת חלונות, ההכרעה במחלוקת לגבי התביעה הנוספת והתביעה שכנגד, לרבות בכל הנוגע לשאלה מהו "שינוי מהותי" בבנין (ראה הניתוח בהקשר זה בפסק הדין), שהייתה במחלוקת בין הצדדים, ועוד.

במהלך החקירה הנגדית של שסטוביץ, הובהר כי ארבעת חיובי שכר הטרחה בהם חוייב ע"י אדריכל קייזר היו בגין ארבעה מסמכים שונים, שסומנו 5-8, כאשר רק חלקם הוגשו לתיק בית המשפט כחוות דעת. מנגד, טוען שסטוביץ כי נזקק לכל המסמכים על מנת להיערך לחקירות הנגדיות של המומחים השונים, מעבר לצורך להגיש חוות דעת.

לטעמי, אין חשיבות למחלוקת זו, כאשר בכל מקרה אין חולק כי הוגשה חוות דעת של אדריכל קייזר לתיק, מהטעם שבכל מקרה, מסקנתי הינה כי יש לחייב את בנדמן, עקרונית, בהוצאותיו של שסטוביץ בהקשר זה, אם כי וודאי לא בסכום שהתבקש, נוכח העיקרון האמור לעיל, כי הסכום צריך להיות סביר.

זאת, מבלי שאתעלם מטענת שסטוביץ כי בחר להגיש חוות דעת של אדריכל בעל שם, מהנדס העיר תל אביב לשעבר (עמ' 85 לפרוטוקול שורה 15 ושורות 19-20).

אינני מקבל את טענת בנדמן, כי יש לדחות את העתירה לחיוב בהוצאות אדריכל קייזר בשל כך שחוות הדעת הוכנו לצורך ההליך המשפטי אצל המפקחת על המקרקעין. כפי שטוען שסטוביץ, ובצדק, אכן הפנייה לאדריכל קייזר והכנת חוות הדעת הייתה בשל ההליך הראשון מבחינה כרונולוגית, אצל המפקחת על המקרקעין, אך כאשר הוגשו התביעות הנוספות בתיקים דנן, הרי ששסטוביץ נזקק לחוות דעת אלה גם בהליך שנדון בפניי.

שסטוביץ הצהיר בבקשתו וכן בטיעוניו בדיון כי לא יעתור לחיוב בסכום הוצאותיו פעמיים, הן בפני המפקחת והן בפני בית המשפט, והצהרה זו מייתרת את החשש כי כך יעשה.

בהינתן האמור, ונוכח העובדה שמומחה בית המשפט מהנדס אורמן חייב את שני הצדדים עבור עבודתו בסך כולל של כ - 30,000 ₪ (ראה טיעון ב"כ בנדמן בעמ' 90 לפרוטוקול שורה 8), סבורני כי הוצאה סבירה מסתכמת בסך של 20,000 ₪ כולל מע"מ.

1. אדריכל יצחק לזר: בהקשר למומחה זה עותר שסטוביץ לחיוב בסך 70,200 ₪. אותן קביעות שקבעתי בעניין הזכאות העקרונית בנוגע למר קייזר, חלות גם בעניינו של מר לזר, וביתר שאת.

מומחה זה התייחס בחוות דעתו לא רק להיבטים אדריכליים, אלא גם ובעיקר, להיבטים מקצועיים הנוגעים לליקויים ונזילות בגג הבניין ובחלקים אחרים בו. אומנם, בשלב מסוים התייתרה חוות דעתו בשל מינוי מומחה בית משפט, אך גם זאת, לא לגבי תביעת בנדמן בנוגע לחלונות, מה גם שכאמור היה צורך להגישה מלכתחילה.

בפסק הדין התבסס בית המשפט, בעניינים שונים, על דבריו של אדריכל לזר לרבות בסעיפים 52-60, 70 ו-80 לפסק הדין.

לפיכך, ובהינתן שחוות דעתו הראשונית של מר לזר הייתה מקיפה ונגעה בהיבטים נוספים, אני מעמיד את הסכום שיש לשלם בגין הוצאות שסטוביץ בהקשר זה, ע''ס 18,000 ₪ כולל מע''מ.

1. מהנדס דן אורמן: שסטוביץ עותר לחיוב בנדמן בגין התשלום למומחה בית המשפט, בסכום כולל של 15,795 ₪.

באופן לא ברור, טען בנדמן, כי התשלום למומחה היה כמחצית מסכום זה בלבד, אך עיון בשלושת החשבוניות שצורפו לבקשה, שכולן מופנות לשסטוביץ, מגלה כי הסכום ששולם על ידי שסטוביץ הינו הסכום שנקב בבקשתו (ראה גם דברי בא כוחו של בנדמן בעמ' 90 לפרוטוקול שורה 8). כאמור, שסטוביץ זכה בתביעותיו נגד בנדמן, שתביעתו הנגדית נדחתה.

יחד עם זאת, בסעיף 16 לפסק הדין בית המשפט סוקר את מימצאי מומחה בית המשפט, וניתן לראות כי לא בכל המקומות עליהם הלין שסטוביץ נצפו רטיבות או ליקויים (ראה למשל ס"ק א', ב' ו-ה' בסעיף 16), כאשר בנדמן תיקן תיקונים מסויימים בהתאם להנחית המומחה במהלך ההתדיינות, כאשר ליקוי אחד נותר לביצוע בהתאם לפסק הדין.

בנסיבות אלה, ראיתי לנכון לחייב את בנדמן לשלם לשסטוביץ כמחצית מהתשלום הנדרש, בסך 8,000 ₪.

1. פוקוס חקירות / שרון שטרית: מדובר בשני משרדי חקירות, כאשר לגבי הראשון עותר שסטוביץ עותר לחיוב בסך 15,795 ₪. לגבי השני, העתירה הינה ע''ס 25,260 ₪. בהליך שבפניי לא הוגש כל דו''ח חוקר, וממילא לא הובהרה הנחיצות לביצוע חקירות. לפיכך, לא ראיתי מקום לפסוק סכום כלשהו בהקשר זה.
2. כהן רונן / רונטק: בעניין זה נדרש סך 5,800 ₪. חוות הדעת של מומחה זה צורפה לתצהיר שסטוביץ. המומחה לא העיד בבית המשפט, וממילא המסמך לא נתקבל כראיה. יצוין כי תיק זה לא הועבר לבית המשפט, אלא נותר לידון בפני המפקחת על המקרקעין. ממילא, העתירה לחיוב בעבור הוצאה זו אינה במקומה ודינה דחיה.
3. אלרום-כסיף: מדובר במומחה למעליות, כך ניתן ללמוד מעיון בחשבוניות שצורפו. הסכום הנדרש הינו 2,320 ₪. לבית המשפט לא זכור שנתגלעה מחלוקת בתיק בעניין מעליות, ומטעם זה העתירה נדחית.
4. טליסמן הנדסה בע''מ: מדובר במהנדסת סטלה טליסמן שהעידה בפני בית המשפט בנוגע לחוות דעתה, שנסובה אודות הליקויים בחלונות הבלגיים שבבניין, החלפתם באחרים וכל הקשור בכך. הסכום שנדרש הינו 16,330 ₪, הן עבור הכנת חוות דעת והן עבור עדות. גם בחוות דעת זו נרשם כי היא הוכנה לצורך תיק 551/11 שאצל המפקחת על המקרקעין.

יחד עם זאת, מומחית זו העידה בפניי, ועדותה, כמו גם חוות דעתה, היו נדרשות לצורך דיון בטענות ההדדיות לענין החלונות וגם ניתן סעד לטובת שסטוביץ בהקשר זה. יודגש, כי בת.א. 18083-06-12 לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, שכן בנדמן התנגד לכך.

סבורני כי הוצאה זו נדרשה לצורך ההליך, וכפי שצוין לעיל, החשש שהביע בנדמן מחיוב "כפול" או שגוי בהקשר זה מתאיין, בשל הצהרת שסטוביץ בבקשה, בתשובה ובטיעון בע"פ, כי לא יבקש פעם נוספת הוצאות באותו עניין. בנסיבות העניין, אעמיד כסכום סביר, את הסכום לתשלום, ע''ס 8,000 ₪ כולל מע''מ.

1. הוצאות כלליות: בטבלה שצורפה לבקשה נדרשו הוצאות שונות, ששולמו לסטנוגרמה בע''מ, סינטקסט שירותי תמלול, קוויק קופי ורצון כהן (נהג מונית). הסכום הכולל שנדרש בהקשרים כאמור, מסתכם בסך 10,820 ₪. אכן, כפי שציינתי, התיק היה עב כרס והצריך צילומים רבים, כמו גם תמלול הקלטות המופיעות בתיק. יחד עם זאת, סבורני כי סכום זה הינו סכום מופרז, ובנסיבות העניין הסכום הכולל בגין ההוצאות הנ''ל מועמד ע''ס 5,000 ₪.
2. אעיר כהערה כללית בסיפת הדברים, כי לא נעלמה מעיני טענת בנדמן כי בחלק מהמקרים לא צורפו קבלות אלא חשבוניות מס. שסטוביץ הצהיר בתצהירו כי כל הסכומים המופיעים בחשבוניות שולמו בפועל, ואני מקבל את עדותו זו. בכל מקרה, כפי שצוין לעיל, פסיקת ההוצאות מתבססת על הכלל של הוצאות סבירות, כך שגם אם חלק מהחשבוניות לא שולמו, ונוכח העובדה שסכום ההוצאות שנפסק הינו כ-20% מהסכום שנתבקש בלבד, אין לסוגיה זו חשיבות מעשית.
3. סיכומו של דבר, בנדמן ישלם לשסטוביץ הוצאות בסך 59,000 ₪, תוך 30 יום. סכום זה מהווה חלק קטן יחסית מהסכום שהתבקש, ולטעמי הבקשה נקטה בסכומים מופרזים. לפיכך, ולמרות שנפסק סכום של עשרות אלפי ש"ח לטובת שסטוביץ, לא אעשה צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.