התובעת, ילידת שנת 1935, נפגעה בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 2.6.11 בעת שהרכב בו נסעה, בו נהג הנתבע 1, היה מעורב בתאונה. הנתבעת 2 היא מבטחת הרכב.

כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בחלקים שונים של גופה ובכלל זאת בפנים, בירך שמאל, אגן וכף יד ימין.

התובעת פונתה על ידי אמבולנס לחדר המיון בבית החולים "ברזילי".

בבית החולים אובחנו שברים באזור ירך שמאל וכן שבר בכף יד ימין.

התובעת אושפזה בבית החולים וביום 3.6.11 עברה ניתוח שיחזור שבר צוואר ירך באמצעות ברגים ומסמור תוך-לשדי של ירך שמאל. השבר בכף היד טופל בגבס.

התובעת שוחררה מבית החולים ביום 7.6.11 עם המלצה למעקב רופא מטפל, טיפול תרופתי ומעקב לשם הוצאת תפרים. התובעת הועברה לשיקום במסגרת שיקומית.

ביום 15.6.11 כשבועיים לאחר הניתוח, בזמן שהיתה במסגרת שיקומית, אושפזה התובעת פעם נוספת בשל שבר נוסף מתחת למסמר התוך-לשדי.

ביום 20.6.11 עברה התובעת ניתוח נוסף אשר כלל הוצאת המסמר וקיבוע של השבר על ידי לוחית מתכת לטרלית, עם ברגים ננעלים. האשפוז הנוסף נמשך עד יום 29.6.11.

לאחר שחרורה מהאשפוז הועברה התובעת למסגרת שיקומית, אשר במסגרתה ביצעה טיפולים כגון ריפוי בעיסוק וכן המשיכה במעקב רפואי אצל האורתופד ובעריכת בדיקות נוספות. התובעת שהתה במחלקת שיקום במוסד "בית הדר" עד יום 10.10.11.

העדויות והראיות שהובאו בפני בית המשפט

בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה, פרופ' רמי מושיוב.

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט הגיש את חוות דעתו וזאת לאחר שקיבל מידי ב"כ הצדדים את התיעוד הרפואי הנוגע לפגיעתה של התובעת בתאונה ובדק את התובעת במרפאתו. בהמשך, השיב המומחה הרפואי על שאלות הבהרה שנשלחו לו וכן בדק את התובעת פעם נוספת, לאחר שעברה ניתוח נוסף ביום 23.10.14.

מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית אשר במסגרתו פירטה את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות וכן תיארה את פגיעתה בתאונת הדרכים.

התובעת מפרטת בתצהירה את מהלך הדברים מיום התאונה, לרבות אשפוזים בבית החולים ותקופת שיקום ממושכת.

לטענת התובעת בתצהירה, לאחר השחרור מן השיקום נזקקה לעזרה במכלול רחב של פעולות, לרבות עזרה בלבישת בגדים וברחצה ולא היה באפשרותה לדרוך על הרגל. בתוך ביתה היה בידיה ללכת עם הליכון למרחק קצר, אך בגלל שההליכון לא עבר בדלת חדר השינה נאלצה לעבור ולישון בסלון הבית. כמו כן, היה לה קושי לישון על מיטה רגילה ולפיכך נדרשה לעבור לישון על מיטה אחרת.

התובעת מפרטת בתצהירה את הצורך שהיה לה להסתייע באביזרים שונים כגון כסא רחצה, כסא גלגלים וכן הליכון עם גלגלים.

כתמיכה לטענות התובעת לעניין הצורך בביצוע התאמות לדירה נוכח נכותה הרפואית, הוגשו מטעמה של התובעת המלצות שניתנו על ידי מרפאה בעיסוק. ההמלצות שניתנו נועדו לאפשר לתובעת לתפקד בתוך הבית, ובכלל זאת התאמת חדר הרחצה לתפקוד בכסא גלגלים. בהקשר זה ניתנו על ידי המרפאה בעיסוק המלצות להרחבת פתח חדר השירותים והרחצה, התקנת פינת מקלחת פתוחה, התקנת מאחזים וביצוע עבודות אינסטלציה, חשמל ריצוף וטיח כפי הנדרש. לעניין התקנת מעלון משטח על גבי מדרגות חדר המדרגות בבניין נמצא כי הדבר אינו אפשרי.

התובעת מרחיבה בתצהירה לגבי הניסיונות לקבלת סיוע על ידי מטפלת וכן את הסיוע המוגבר אשר קיבלה מבתה זמנה. התובעת מציינת כי היא מתגוררת בדירה בקומה שלישית ללא מעלית ועל כן היה לה קושי רב ביציאה מן הבית ולגרסתה היו מקרים שהיתה זקוקה לסיוע של אמבולנס כדי שיורידו אותה מהדירה למטה.

התובעת טוענת כי מאז התאונה היא אינה מתפקדת כלל, אינה יכולה לצאת מהדירה ולרדת מהמדרגות ונזקקת לעזרה בכל תחומי התפקוד.

מטעמה של התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של הבת זמנה. בתה של התובעת שהינה הבת הצעירה, מתארת בתצהירה את העזרה הרבה שהיא נדרשה לתת לאימה נוכח פגיעתה של האם בתאונה.

לעדות הבת בתצהירה, היא היתה צמודה למיטתה של האם, גם בעת שהותה באשפוז בבת החולים וכן בתקופה הממושכת בה שהתה האם בשיקום. לגרסתה, בכל התקופה האמורה לא הלכה לעבודה. בהמשך, המשיכה לסעוד את האמא והצליחה לעבוד משמרות בודדות במקום העבודה.

בתה של התובעת מפרטת בתצהירה הוצאות שונות שהיו לבני המשפחה, בתקופה בה שהתה התובעת באשפוז ובהמשך בשיקום, כגון: רכישת מזון, פיג'מות ובגדים.

בהמשך, בתה של התובעת המשיכה לסייע לה בעת שהותה בבית. הבת מתארת בתצהירה את הטיפול הרב אשר התובעת זקוקה לו, נוכח פגיעתה בתאונה.

לתצהיר בתה של התובעת צורפו תלושי השכר של הבת המעידים על השתכרותה קודם לתאונה וכן לאחר התאונה.

הנתבעת הגישה לבית המשפט תעודות עובדי ציבור הכוללות את תיק הסיעוד של התובעת במל"ל. בכלל זאת, הוגשו הערכות התלות לתובעת שנרשמו בשנים אשר לפני התאונה, נוכח בקשות שהוגשו על ידי התובעת קודם לתאונה לקבלת גמלת סיעוד.

כן הוגשו על ידי הנתבעת תעודות עובד ציבור המתייחסות לתגמולים ולסיוע אשר ניתנו לתובעת על ידי המל"ל.

מטעמה של הנתבעת הוגשה חוות דעת אקטוארית של גב' ענת ספיר, הכוללת הערכה לגבי גמלת הסיעוד אשר שולמה בעבר וחישוב הסכום המצטבר ושערוך וכן הערכה לגבי היוון תשלומי גמלת הסיעוד לעתיד.

בנוסף, הגישה הנתבעת אישור על תשלום תכוף שניתן לתובעת ביום 15.8.12.

הנכות הרפואית

כמפורט לעיל, הצדדים הסכימו על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. במהלך הדיון בתובענה הוגשו על ידי ב"כ התובעת בקשות שונות למינוי מומחים רפואיים נוספים. לעניין מינוי מומחים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה, נוכח התנגדות הנתבעת למינוי מומחים רפואיים בתחומים אלו ובהעדר תיעוד רפואי אשר מלמד על פגיעתה של התובעת בגין התאונה באופן אשר יכול היה להוות ראשיתה של ראיה לקיומה של נכות בתחומים האמורים, נקבע כי אין למנות מומחים רפואיים בתחומים אלו.

המומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, פרופ' רמי מושיוב, הגיש את חוות דעתו וזאת לאחר שקיבל מידי ב"כ הצדדים את התיעוד הרפואי הנוגע לפגיעתה של התובעת בתאונה ובדק את התובעת במרפאתו.

בבדיקתה אצל המומחה הרפואי התלוננה התובעת על כאבים בכף יד ימין וכן על כאבים בירך שמאל ובברך שמאל שמתגברים בעמידה, בהליכה, בעליה וירידה במדרגות. כמו כן התלוננה על כאבים בעת ישיבה ולפי תלונתה בפני המומחה הרפואי היא מתקשה בתפקוד ומרותקת לביתה ברוב שעות היום ועל כן נזקקת לעזרה.

בבדיקתה של התובעת נמצא כי היא מהלכת תוך כדי צליעה על רגל שמאל, ונצפה דלדול שרירים ברגל שמאל. כמו כן נצפתה הגבלת תנועות במפרק ירך שמאל ונמצאה רגישות ניכרת בהנעת מפרק הירך. כמו כן, נמצאה רגישות ניכרת בברך שמאל ומבחן השחיקה חיובי.

המומחה הרפואי מציין בחוות דעתו, כי צילומי ירך שמאל הדגימו שבר מרוסק של עצם הירך הכולל מרכיב תוך קופסתי בצוואר הירך, שבר אלכסוני בשליש העליון ושבר סופרה-קונדילרי רוחבי. הטיפול כלל מסמור בלוחית ליטראלית וכן ברגים חלולים לצוואר הירך. השברים התחברו תוך יצירת ורוס קל בצוואר הירך, ולגוס קל באזור הברך וקיצור הירך. בדיקת C.T. של האגן וצילומי אגן הדגימו קו שבר ללא תזוזה אשר התחבר ללא דפורמציה כלשהי.

בבדיקה של יד ימין לא נמצא דלדול שרירים ביד ימין ולא נמצאה הגבלה בתנועות שורש כף יד ימין או בתנועות האצבעות. עם זאת, בכף יד ימין קיימת בליטת עצם רגישה בסמוך למפרק.

צילומי כף יד ימין הדגימו שבר של צוואר עצם המטקרפוס הרביעית אשר התחבר לאחר טיפול שמרני בקיצור ובכיפוף קדמי.

המומחה הרפואי בחן גם את טווח התנועות בעמוד השדרה הצווארי, וכן בעמוד השדרה המותני ומצא כי טווח התנועות מלא.

המומחה הרפואי התייחס במסקנותיו למכלול הממצאים הקליניים והרנטגניים שנמצאו באזור ירך שמאל וקבע כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 25%.

באשר לפגיעה בכף יד ימין, לאחר שהשבר התחבר אך נותרה דפורמציה בקיצור ובכיפוף קדמי וכן נמצאה בליטת עצם ורגישות, המומחה הרפואי קבע את נכותה של התובעת בשיעור 5%.

ב"כ התובעת עתר למינוי מומחה בתחום השיקום. בית המשפט קבע, כי קודם למתן החלטה בעניין זה, ראוי לקבל את עמדתו של המומחה הרפואי פרופ' מושיוב. לפיכך, ב"כ התובעת פנה למומחה הרפואי לקבלת עמדתו, תוך הפניה למגבלותיה של התובעת. המומחה הרפואי השיב לפנייה זו, כי אינו סבור מנקודת מבט אורתופדית, שיש צורך גם במינוי מומחה בתחום השיקום, לאחר שקבע בחוות דעתו את הנכויות באזור ירך שמאל ובכף יד ימין. בית המשפט אימץ את עמדתו של המומחה הרפואי ולא הורה על מינוי מומחה רפואי בתחום השיקום.

כמפורט לעיל, ב"כ התובעת עתר גם למינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. בהקשר זה, ציין המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, כי קיים תיעוד רפואי היכול להצביע על בעיות רפואיות בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה, אשר אפשר ומצדיק עיון מחדש בהחלטה לעניין מינוי מומחים בתחומים אלו. בהתאם לכך, בית המשפט אכן עיין מחדש בהחלטתו וזאת גם על יסוד התיעוד הרפואי אליו התייחס המומחה בתחום האורתופדיה.

בהחלטה שניתנה צוין, כי במסגרת האשפוז נבדקה התובעת על ידי נוירולוג אשר לא התרשם מבעיה נוירולוגית. כמו כן, בדיקת CT מוח שבוצעה לה נמצאה תקינה לגילה של התובעת. באשר לבדיקת העיניים, עיון במסמכים הרפואיים העלה כי בדיקת עיניים נמצאה ללא רושם לממצא עיני חריף ולא נמצא תיעוד רפואי לאחר מכן לעניין בדיקות לעיניים. באשר לתחום הפסיכיאטריה, עיון במסמכים הרפואיים העלה כי אכן הומלץ לשקול ייעוץ פסיכיאטרי בקופת חולים, אולם לא הייתה כל פנייה מטעם התובעת לפסיכיאטר מומחה במסגרת קופת החולים. לפיכך נקבע, כי יש להותיר ההחלטה לפיה אין מקום למינוי מומחים רפואיים בתחומים האמורים.

לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה הרפואי, אושפזה התובעת פעם נוספת בבית החולים ביום 23.10.14 לצורך ניתוח שכלל את סילוק המסמר הרטרוגרדי והחלפת מפרק ירך מלאה בצד שמאל.

במכתבו של המומחה הרפואי לבית המשפט מיום 12.3.15 התייחס המומחה לאירוע של נפילה שהתרחש ביום 18.10.14 וכן לניתוח נוסף שעברה התובעת. המומחה ציין, כי לתובעת נוצר תהליך של AVN עם בליטת המתכות למפרק הירך וכתוצאה מתהליך ה עברה ניתוח נוסף של החלפת מפרק הירך, ניתוח מעיין זה עשוי לשנות את גובה הנכות ועל כן המליץ על בדיקתה החוזרת של התובעת.

נוכח זאת, נתבקש המומחה הרפואי לבדוק את התובעת פעם נוספת. המומחה הרפואי בדק את התובעת וגם בפעם זו מצא כי היא מתהלכת תוך כדי צליעה על רגל שמאל וכן נמצא דלדול שרירים ברגל שמאל וקיצור מזערי של רגל שמאל. כמו כן נצפתה הגבלת תנועות במפרק ירך שמאל ונמצאה רגישות בהנעת מפרק הירך. כך גם נצפתה הגבלת כיפוף ברך שמאל.

נוכח ממצאי בדיקתה של התובעת ולאחר בחינת צילומי הרנטגן, שבוצעו לאחר הניתוח הנוסף, קבע המומחה בחוות דעתו המשלימה, כי לא חל שינוי קליני ותפקודי במצבה של התובעת ועל כן נכותה בכל הנוגע למכלול הפגיעות באזור ירך שמאל, עדיין עומדת על 25%.

בעדותו בבית המשפט הסביר המומחה הרפואי את האופן שבו קבע את שיעור נכותה של התובעת בגין הפגיעות באזור ירך שמאל. המומחה הסביר, כי לתובעת קיימת מגבלה בברך שמאל והוא הביא אותה בחשבון, בעת קביעת שיעור הנכות הכוללת אשר נותרה לתובעת הנובעת מהפגיעה באותו אזור בגוף של ירך שמאל.

המומחה הסביר, כי "מבחינה קלינית רפואית אורטופדית הראיה הנכונה ביותר בעיניי היא להגדיר את הפציעה האורטופדית להבין את השלכותיה השונות, ובאופן כזה, להתייחס לנכות... איך הגעתי למסקנה שמדובר ב – 25% נכות ואני מסביר מופנה לעמוד 7 בחוו"ד. בשים לב שחלק מהנכות קשור גם למה שקורה בברך" (עמ' 17, שורות 15-22).

המומחה הרפואי נשאל בחקירתו הנגדית אודות השפעת הניתוח להחלפת מפרק הירך על מצבה של התובעת ועל שיעור הנכות הרפואית. לעדותו (עמ' 18, שורות 4-17):

"אבקש לומר ואתחיל מהסוף, כאשר אנו עושים ניתוח מטרתנו להוריד את הנכות ולא להעלות את הנכות. המצב השתנה לכאן או לכאן או לא השתנה. אך בעיקרון, החשיבה שאם התובעת עברה ניתוח כזה או אחר והנכות עלתה....

שתי הבדיקות שלי אומרות שההגבלה לא השתנתה, בפרט כאן, הרי לו הניתוח הזה גורם כמעט באופן להגבלת תנועות לא היו מבוצעים, הוא נעשה כדי לשפר את הטווחים של מפרק הירך. העניין הוא כזה אני קבעתי נכות של 25% מלכתחילה כפי שציינתי, מדובר על נכות גבוהה במיוחד בהתחשב בכך שהעצם התחברה, בזויות סבירות בהחלט, עם טווחים לא רעים ובלי סיבוכים יוצאים מן הכלל. קבעתי אז נכות של 25%, מדוע הגעתי למסקנה זו? כתבתי במפורש ותיארתי את המצב הקליני וכתבתי שזה בכלל מכלול הממצאים הקליניים והרנטגניים."

נוכח המפורט לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את עמדתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, כפי שפורטה בחוות דעתו וכן בעדותו בבית המשפט, לעניין גובה הנכות הרפואית ממנה סובלת התובעת בגין התאונה.

הנכות התפקודית

בין הצדדים מחלוקת של ממש בשאלת גובה נכותה התפקודית של התובעת, כתוצאה מפגיעתה של התובעת בתאונה וכתוצאה מנכותה הרפואית בגין התאונה. מחלוקת נוספת נוגעת לשאלת תפקודה של התובעת בלא קשר לתאונה, היינו – לעניין הפגיעה בתפקודה על רקע בעיות בתחומים אחרים שאינם קשורים לתאונה וכן נוכח גילה של התובעת, בהיותה קשישה ילידת שנת 1935.

מצבה של התובעת קודם לתאונה

לטענת ב"כ התובעת, קודם לתאונה היתה התובעת עצמאית ותפקדה היטב ללא דופי בחייה הפרטיים. נהגה לערוך קניות לבד, לבשל, לנקות, להתרחץ, להתלבש, יצאה לאירועים משפחתיים ודאגה בעצמה לצרכיה ולמחייתה. לאחר התאונה, התובעת מוגבלת בתפקודה והיא נזקקת לעזרה בכל תחומי החיים.

ב"כ הנתבעת הפנו להצהרותיה של התובעת במסגרת בקשות שהוגשו על ידיה קודם לתאונה להכיר בה כזכאית לגמלת סיעוד. מתע"צ של מחלקת סיעוד במל"ל עולה, כי קודם לתאונה התובעת הגישה 4 תביעות לגמלת סיעוד, בתאריכים הבאים: 26.10.04, 12.9.06, 30.7.09, 8.2.10.

בהקשר זה מפנים ב"כ הנתבעת להערכות התלות אשר במסגרתן דיווחה התובעת לנציגי המל"ל, בין היתר, כי אינה מסוגלת לבשל, להדליק אש, להתרחץ, לסדר, לנקות, לחתוך, להחזיק דברים כבדים ביד, מתרחצת בעזרת בתה, אינה מסוגלת לנעול נעליים עם שרוכים.

בעדותן בבית המשפט, ביקשו התובעת ובתה להפחית ממשמעות הדברים ולפי גרסתן, במסגרת הערכות התלות שבוצעו לתובעת קודם לתאונה, המצג הנוגע למצבה והצורך בקבלת עזרה הוחמר לצורך שיפור הסיכויים לקבלת גמלת סיעוד. מהעדויות עלה, כי התובעת אכן נזקקה לעזרה בפעולות שונות, גם קודם לתאונה.

לא ניתן להתעלם מהדברים שנמסרו על ידי התובעת ובני משפחתה במסגרת הערכות התלות שהוגשו לעיון בית המשפט ומן העדויות לגבי היקף העזרה לה נזקקה קודם לתאונה. כך עולה, כי גם קודם לתאונה היתה התובעת מוגבלת באופן מסוים בתפקודה, והראיה שהיא ביקשה לקבל סיוע של המל"ל במסגרת גמלת סיעוד.

עם זאת, אין להפריז בקביעה בדבר מגבלות התובעת בתפקודה קודם לתאונה, שהרי שבפועל – כל בקשותיה לקבלת גמלת סיעוד קודם לתאונה, נדחו.

הערכת הפגיעה התפקודית בשל הנכות הרפואית שמקורה בתאונה

שאלת תפקודה של התובעת, נוכח פגיעתה בתאונה, עלתה גם במסגרת עדותו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט. מעדותו של המומחה הרפואי עלה, כי לא ניתן לייחס את מלוא מגבלותיה של התובעת, כפי שהן קיימות, לפגיעתה האורתופדית בתאונה וזאת נוכח בעיות רפואיות בתחומים אחרים אשר משפיעות על יכולת התפקוד וכן נוכח גילה בהיותה קשישה ילידת שנת 1935.

כך ציין המומחה הרפואי בעדותו (עמ' 19, שורות 17-25), כי:

"מהבחינה האורטופדית, מהפגיעה במערכת השלד שלה נתתי את תשובתי, כמי עוסק במקצוע הזה הרבה מאוד שנים. ציינתי בשנת 2004 היתה לה חולשה בפלג הגוף שלה, ואף פירטתי ב – 14/7/13, וציינתי שלאחר התאונה התובעת סבלה מחולשה כללית וגפיים עליונים, סחרחורות, שינויי תחושה בילבול, כאבי ראש, היא אושפזה ב – 10/11 לבירור מצבה הנויירולוגי עברה בדיקת עיניים וסיטי של המוח ובדיקה נויירולוגית, והיא עברה טיפול תרופתי ואף הציעו בדיקה פסיכיאטרית. בנתונים האלה, הם נראו לי אז משמעותיים...

... אלה נתונים שהם רלבנטים לשאלה שאני נשאל. בצד הגרמי, בצד שאני בו מומחה הסברתי שיש קושי בעליה ובירידה במדרגות".

בעדותו בבית המשפט התייחס המומחה הרפואי למגבלותיה של התובעת ולהשפעת המגבלות הרפואיות על תפקודה, לרבות לעניין אפשרות התפקוד בבית ויכולתה של התובעת לבצע פעולות יום-יומיות. בהקשר זה, ניסה המומחה לפי בקשת בית המשפט להעריך את המגבלות אשר יכולות לנבוע מפגיעתה של התובעת בתחום האורתופדי, מגבלות אשר נובעות מפגיעתה בתאונה וזאת במנותק מבחינת תפקודה הכולל, אשר נובע ממכלול רחב של גורמים (עמ' 21, שורות 10-21).

"במצבה הנוכחי האורטופדי היום מותר לה הכל, למעט ישיבה נמוכה על שרפרף נמוך, ולכן אנחנו ממליצים על החלפת מפרק אחורית, על ישיבה מוגבהת במידה קלה, ויש ביד שרה, תוספת לאסלה שמאפשרת ישיבה כזו. פרט לכך, אין הנחיות אורטופדיות או שיקומיות, שמחייבות מסיבות של השלד של המפרקים איזה שהם סידורים מיוחדים אך יש הנחיות להקלה בבית המטופל...

... אני מפריד בין עניינים רפואיים אורטופדיים, לבין צורך סוציאלי בעזרה. מבחינה אורטופדית הקושי שיש לה אחרי הפציעה והטיפול קשור בהתכופפות משמעותית, מעבר ל- 90 מעלות קדימה במפרק הירך. לכן, יהיה לה קשה לשרוך את השרוכים. במטלות מהסוג הזה, היא צריכה עזרה מסיבות אורטופדיות.".

הנה כי כן, התובעת סובלת ממכלול של בעיות במגוון תחומים, אשר חלקם אינו קשור לתאונה וחלקם האחר נובע מפגיעתה בתאונה. כך גם יש לתת את הדעת לגילה של התובעת, שהינה בת יותר מ-80 שנים, כאשר בהקשר זה, ברור כי חלק מסוים מהקשיים התפקודיים מקורם בהיותה קשישה, ומדובר בקשיים רגילים המתאימים לגילה וחלק אחר, נוסף, נובע מהשפעת הנכות הרפואית בתחום האורתופדי, השפעה אשר יש לה ביטוי ממשי ומוחשי יותר בהיבט התפקודי, שעה שמדובר בקשישה.

לצורך הערכת גובה הפיצוי המגיע לתובעת, יש להתמקד במגבלות הנובעות מפגיעתה בתאונת הדרכים, המצויות בתחום האורתופדי ואשר תוארו בחוות דעתו של המומחה הרפואי ובעדותו בבית המשפט, וזאת בשים לב לגילה של התובעת ולהשפעתן של מגבלות אלו על יכולתה לתפקד.

שאלת הנכות התפקודית והשפעת פגיעתה של התובעת בתאונת הדרכים על תפקודה צריכה להיבחן במישורי החיים השונים, כאשר המחלוקות העיקריות בין הצדדים, נוגעות לצורך בקבלת סיוע ועזרה מהזולת וכן להוצאות הכספיות הקשורות לרכישת אביזרים רפואיים וציוד לצורך סיעוד וכן לעניין הצורך בהתאמת המגורים לצרכיה של התובעת, הנובעים מפגיעתה בתאונה.

עזרת הזולת

התובעת זכאית לפיצוי בגין עזרת צד ג'. הפיצוי בגין עזרת צד ג' הינו ביחס לתקופה הסמוכה לתאונה וכן ביחס לתקופה הממושכת שחלפה ממועד התאונה ועד למועד מתן פסק הדין.

מעדותן של התובעת ושל בתה וכן על רקע טיב הפגיעה הרפואית ממנה סבלה התובעת עולה, כי במהלך התקופה הקרובה למועד התאונה, נזקקה התובע לעזרה מוגברת של בני משפחה, לרבות בביצוע פעולות יומיומיות.

גם לאחר תקופה זו, היה בנכות שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתאונה להביא להגבלות בתפקודה של התובעת בפעולות יום-יומיות בבית דבר שהצריך עזרה.

התובעת ובתה התייחסו בעדותן להיקף העזרה שקיבלה התובעת קודם לתאונה ולאחריה. לפי טענתן, חל שינוי דרמטי בהיקף העזרה לאחר התאונה.

עזרת בני המשפחה הנדרשת מעבר לגמלאות

כאן המקום לעמוד על שתי הדרכים אשר במסגרתן ניתן לחשב את שיעור הפיצוי המגיע לתובעת בגין עזרת הזולת.

הדרך הראשונה, שהיא דרך המלך שנקבעה בפסיקה, כוללת את קביעת גובה הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מפגיעתה בתאונה נוכח הצורך בקבלת סיוע, סיעוד ועזרה מהזולת, הן מבני משפחתה והן במסגרת קבלת סיעוד חיצוני אשר ניתן בתשלום. ככל שמדובר בקצבאות המתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי, כאשר חלק מן הנכויות קשורות לתאונה, על בית המשפט לבודד את הנכות שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתאונה מנכותה הכוללת ולקבוע את היחס בין הנכויות, תוך השוואת כלל הנכויות לשיעור הנכות הקשורה סיבתית לתאונה.

הדרך השניה, כוללת את הערכת שיעור הנזק הישיר בלבד, היינו את הנזק העודף הנובע מהעזרה הנדרשת של בני המשפחה גם לאחר קבלת הסיוע ממוסדות הסיוע השונים, אשר קשורה ונובעת מפגיעתה של התובעת בתאונה. לפי דרך זו, אין בית המשפט נזקק לקביעת שווי הסיעוד הניתן לתובעת מגורמים חיצוניים או במימון המל"ל באמצעות גמלת הסיעוד או להערכת החלק היחסי של הסיעוד הניתן לתובעת כאמור הנובע מפגיעתה בתאונה. לפי דרך זו, גם אין רלבנטיות לשאלת הניכויים, הואיל ומדובר בקביעת הפיצוי מעבר לכל סיוע, סיעוד או גמלה המוענקת לתובעת. בהקשר זה מציין פרופ' ריבלין בספרו תאונת הדרכים (תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים), (מהדורה רביעית, 2011) בעמ' 1005: "אמנם אין לנכות את שווין של הגמלאות בעין המוענקות על ידי המוסד לביטוח לאומי, אולם אין הנפגע זכאי שייפסקו לזכותו פיצויים בגין אותן הוצאות המכוסות בפועל על ידי המוסד לביטוח לאומי".

במקרה זה, מבקשת הנתבעת לנקוט בדרך הרגילה, לפיה אומד בית המשפט את שיעור הנזק הכולל בגין הסיוע והסיעוד לו נזקקת התובעת בגין פגיעתה בתאונה ולאחר מכן מנכה את אותו חלק מהתגמולים המתקבלים בידי התובעת, בשים לב לקביעת הנכות הנובעת מהתאונה באופן יחסי ממכלול הנכויות הקיימות לתובעת. לעמדת הנתבעת, יש לנכות משיעור הנזק הכולל את מלוא גמלת הסיעוד המועברת על ידי המל"ל. אולם, נוכח עמידתה של הנתבעת על כך שבית המשפט לא ימנה מומחים רפואיים כלשהם, מלבד המומחה הרפואי בתחום הארותופדיה, הרי שאין בפני בית המשפט כל נתון ביחס לשיעורי הנכות הקיימים לתובעת בתחומים הרפואיים האחרים.

יצוין, כי בניגוד לגמלת נכות כללית, אשר לצורך תשלומה קובע המל"ל את שיעורי הנכות הרפואית בתחומים השונים, הרי שבמקרה זה מקבלת התובעת סיוע בגין הצורך בקבלת סיעוד. לצורך מתן הסיעוד, אין המל"ל קובע את שיעורי הנכות בתחומים הרפואיים השונים. הסיוע שניתן לתובעת נעשה בתקופות מסוימות באמצעות מטפלת של חברה חיצונית אשר שכרה שולם על ידי המל"ל ובתקופות אחרות על ידי בתה זמנה, תמורת התשלום ששולם כגמלת סיעוד. נוכח עמדתה של הנתבעת והתנגדותה למינוי מומחים רפואיים בתחומים נוספים, עומדת בפני בית המשפט חוות דעת רפואית של מומחה בתחום האורתופדיה בלבד, ולפיכך אין בידי בית המשפט ללכת בדרך הרגילה של קביעת יחס הנכויות.

לעמדת הנתבעת, הואיל והתובעת לא קיבלה סיעוד או גמלת סיעוד מהמל"ל קודם לתאונה והיא החלה לקבלה לאחר התאונה, הרי שמתקיים קשר סיבתי מלא בין פגיעתה בתאונה לבין קבלת הגמלה, באופן המצדיק ניכוי מלוא שווי הגמלה או הסיוע הניתן לה, מסך הפיצוי. עמדה זו אינה רלבנטית בעת שבית המשפט פועל בדרך השניה (שהיא הדרך הפחות מקובלת) לקביעת פיצוי בגין עזרת בני המשפחה מעבר לקבלת הסיעוד ממקורות חיצוניים או במימונם. מכל מקום, ראוי לדחות טענה זו של הנתבעת גם לגופה שכן מכלול הראיות אינו מצביע על קשר סיבתי בלעדי בין פגיעתה של התובעת בתאונה ובין קבלת הסיעוד, נוכח גילה של התובעת, שהינה בת למעלה מ-80, אשר מהווה בפני עצמו מרכיב בקבלת גמלת הסיעוד וכן בעיות שונות בתחומי רפואה אחרים.

עוד יש לציין, כי ספק רב האם גם במידה והיו מוגשות חוות דעת רפואיות בתחומים רפואיים נוספים, לפי הדרך אשר התוותה בפסיקה לקביעת יחס הנכויות, היה ניתן לבודד את שיעור הנכות האורתופדית ממנה סובלת התובעת בגין התאונה מתוך מכלול הגורמים אשר בגינם נזקקת התובעת לסיוע ולפיכך מקבלת את העזרה והסיעוד הניתנים לה בפועל. זאת, שעה שהסיעוד הניתן לתובעת נובע בהכרח גם מגילה של התובעת, בהיותה בת למעלה מ-80, ולאו דווקא בגין נכויות רפואיות ספציפיות בתחומי רפואה מוגדרים (מטעם זה, הרי שכאמור גם המל"ל לא נזקק לקביעת שיעורי הנכות של התובעת בתחומים השונים לצורך החלטתו למתן סיעוד).

ב"כ הנתבעת עמדו בסיכומיהם על שני טעמים אשר מובילים, בדרך הדברים הרגילה, לחישוב הנזק הכולל וניכוי ממנו של החלק היחסי מגמלת הסיעוד. הטעם הראשון, על מנת שלא יצא ניזוק מפוצה פעמיים. אולם, קביעת הפיצוי בגין עזרה וסיוע של בני המשפחה מעבר למתן הסיעוד הניתן לתובעת על ידי המל"ל אינו מהווה כפל פיצוי, שכן מדובר במרכיבים שונים שאינם חופפים. הטעם השני, חשיפת הנתבעת לתביעת שיבוב של המל"ל כמיטיב. גם טעם זה אינו מתקיים, שעה שבית המשפט אינו מנכה את גמלת הסיעוד או שווי הסיעוד, אלא מעריך את העזרה והסיוע הניתנים על ידי בני המשפחה מעבר לסיעוד זה.

יובהר, כי אף אם היה ניתן לפעול בדרך הרגילה, לפיה אומד בית המשפט את הנזק בכללותו וממנו מנכה את חלקה היחסי של הגמלה אותה ניתן לשייך לנכות הנובעת מהתאונה מתוך מכלול הנכויות, הרי שבמקרה זה, בו אין מדובר בתאונת עבודה, התוצאה היתה דומה. זאת, נוכח מסקנת בית המשפט לפיה התובעת נזקקת לעזרה ולסיוע נוספים מבני משפחתה, מעבר לסיוע הניתן לה באמצעות מטפלת של חברה חיצונית או באמצעות גמלת הסיעוד, כתוצאה מפגיעתה בתאונה. היינו, לא מדובר במצב אשר בו יכול והתביעה היתה "נבלעת" בתגמולי המל"ל או בשווי הסיוע שהתובעת קיבלה מהמל"ל באמצעות המטפלת הסיעודית.

חישוב הפיצוי בגין עזרת בני המשפחה לעבר

בשים לב לראיות שהובאו לעניין זה ולטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בנושא, אני מעריך את שיעור הנזק בגין רכיב זה של התביעה, לגבי תקופת העבר, לפי חלוקה למספר תקופות:

ממועד התאונה ועד לחודש נובמבר 2011, תקופה בת 6 חודשים, שהתה התובעת באשפוז, בין בבית החולים ובין באשפוז לצורך שיקום. בתקופה זו, לא קיבלה התובעת סיוע או סיעוד ממחלקת סיעוד במל"ל (תביעה שהוגשה ביום 6.6.11 נדחתה "בשל היות הקשישה מאושפזת בשמואל הרופא").

עיקר העזרה והסיעוד לו נזקקה התובעת ניתן לה במסגרת המוסדות הרפואיים בהם שהתה. עם זאת, מעדותן של התובעת ושל בתה עלה, כי גם בתקופה האמורה ניתנו לתובעת עזרה וסיוע מוגברים מצד בני משפחתה. בכלל זאת, תארה הבת זמנה בעדותה את הפגיעה ביכולתה להשתכר בתקופה זו, בה נזקקה התובעת לעזרתה של הבת, שעה שהיתה מאושפזת. בשים לב לכך, יש להעמיד הפיצוי בגין עזרת בני משפחה, בתקופה זו בת 6 חודשים, על סך של 1,500 ₪ לחודש, ובסכום כולל של 9,000 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.11 סך 9,635 של ₪.

בחודש אוקטובר 2014 עד תחילת דצמבר 2014 שהתה התובעת פעם נוספת באשפוז, הן בבית החולים והן באשפוז לצורך שיקום. מפירוט התשלומים ששולמו על ידי המל"ל לנותני שירות עולה כי בתקופה זו, בת כחודש וחצי, לא היו למל"ל הוצאות בקשר למתן סיעוד לתובעת. בדומה לתקופות האשפוז הראשונות, בתקופה האמורה עיקר העזרה והסיעוד להם נזקקה התובעת ניתן לה במסגרת המוסדות הרפואיים בהם שהתה, אך עם זאת נזקקה גם לעזרה ולסיוע מוגברים של בני משפחתה. יש להעמיד הפיצוי בגין עזרת צד ג', בתקופה זו בת כחודש וחצי, על סך של 1,500 ₪ לחודש, ובסכום כולל של 2,250 ₪. בשערוך מיום 1.11.14 סך של 2,241 ₪.

החל מיום 1.11.11 ועד למועד מתן פסק הדין (למעט בתקופת האשפוז הנוספת בשנת 2014) הוזמנו עבור התובעת שירותים מנותני שירות חיצוניים על ידי המל"ל, לצורך מתן הסיוע והסיעוד לתובעת. ביום 1.8.15 הוחלט על העברת התשלום לתובעת, באופן שבו הפכה בתה זמנה למטפלת של התובעת אשר שכרה משולם לה למעשה על ידי המל"ל. אין מקום להפריד בין התקופות האמורות וכמפורט לעיל, יש לבחון את שיעור העזרה והסיוע אשר להם נזקקה התובעת מבני משפחתה, מעבר לסיוע ולסיעוד אשר מומנו על ידי המל"ל.

בשים לב לראיות שהובאו בפני בית המשפט, ביחס להיקף הסיוע והסיעוד שניתנו לתובעת באמצעות המל"ל ולסיוע הנוסף אשר לו נזקקה מבני המשפחה (אותו ניתן לייחס לפגיעתה בתאונה, להבדיל מעזרה לה נזקקה בגין בעיות רפואיות אחרות וכן נוכח גילה), יש להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין עזרת בני המשפחה בתקופה האמורה על סך של 750 ₪ לחודש.

המדובר בתקופה בת כארבע וחצי שנים ובניכוי תקופה בת חודש וחצי משנת 2014, מדובר בתקופה של 52 חודשים. סה"כ 39,000 ₪.

בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופה זו לערך, מיום 1.1.14 סך של 39,084 ₪.

סה"כ בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה לעבר: סך של 50,960 ₪.

חישוב הפיצוי בגין עזרת בני המשפחה לעתיד

באופן דומה ראוי לחשב את שיעור הפיצוי בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה לעתיד.

ב"כ התובעת מבקש לחשב את היקף העזרה לעתיד לפי 6 שנים ואילו ב"כ הנתבעת טוענים כי נוכח גילה של התובעת, תוחלת החיים לצורך חישוב הפיצוי העתידי הינה ל-3 שנים נוספות.

חישוב תוחלת חיים נעשה על פי לוחות התמותה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נוכח גילה של התובעת החישוב לגבי תוחלת החיים אינו נעשה לפי תוחלת החיים הממוצעת אלא לפי טבלאות "לוח תמותה דורי" המשמשות לחישוב תוחלת החיים לפי שנת הלידה, בשים לב למין ולדת.

לפי טבלת תוחלת חיים בגילים נבחרים, לנקבות ולדת יהודית, עומדת תוחלת החיים הצפויה לתובעת על מעל ל-8 שנים.

ראוי לקבוע את הפיצוי העתידי בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה, בשים לב לסיעוד אשר ממילא מקבלת התובעת מהמל"ל, וזאת ביחס לתוספת העזרה הנדרשת לה מבני המשפחה בקשר לפגיעתה בתאונה (להבדיל מהעזרה שהיתה צריכה לקבל בכל מקרה נוכח גילה ובעיות רפואיות אחרות), וזאת באופן גלובלי. בשים לב למכלול הנסיבות ולמפורט לעיל אני מוצא לנכון להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה של הנזק, לעתיד, על סך 30,000 ₪.

התאמת דיור

ביחס לטענות ב"כ התובעת, לפיה התובעת מתגוררת בקומה השלישית ולפיכך אינה יכולה לצאת מביתה שכן נוכח פגיעתה בתאונה היא אינה יכולה לרדת או לעלות במדרגות, ציין המומחה הרפואי בעדותו, כי התובעת סבלה וסובלת מבעיות רפואיות שונות ובכלל זאת בתחום הנוירולוגי ויתכן כי קשייה בעליה ובירידה במדרגות נובעים גם מבעיות רפואיות אלו. ביחס לפגיעתה של התובעת בתאונה, הסביר המומחה הרפואי (עמ' 19, שורות 9-12):

"אם נבודד, את העניין האורטופדי, מהצד האורטופדי לאחר שבר סגמנטלי, מורכב, של עצם הירך שהתחבר ולאחר שהיא עברה החלפת מפרק הירך כפי שציינתי בשתי חוות הדעת שכתבתי, קיים קושי בעליה וירידה במדרגות. ז"א לא שהיא לא יכולה לעלות ולרדת, היא לא חלילה משותקת, אך בהחלט במצב הזה קיים קושי".

יש מקום לנסות ולהעריך את שיעור הנזק הכספי הנובע מפגיעתה האורתופדית של התובעת בגין התאונה ובעיקר זו הנוגעת לאזור ירך שמאל, בכל הנוגע למגבלות הקשורות ליציאתה מהבית, ובכלל זאת הקושי בעליה ובירידה במדרגות הבניין, שעה שהתובעת מתגוררת בקומה שלישית.

אין לקבל דרישת התובעת לחייב הנתבעת בתשלום פיצוי בגין החלפת מקום הדיור, שכן פגיעתה של התובעת בתאונה, בפני עצמה, אינה מצדיקה זאת.

מכל מקום, לעניין החלפת מקום הדיור, אין בפני בית המשפט ראיות קונקרטיות אשר יכולות לבסס קביעת פיצוי כספי אשר נוגע לפגיעת התובעת בתאונה. בהקשר זה, לא די בקיומו של קושי, ואפילו קושי משמעותי, הנוגע למגוריה של התובעת בדירה הנמצאת בקומה שלישית. לצורך הוכחת הטענה לקביעת פיצוי בגין החלפת מקום דיור, היה מקום להביא בפני בית המשפט ראיות הכוללות נתונים לגבי העלות הכספית הנובעת מהצורך הנטען בהחלפת מקום הדיור. כך יצוין, כי במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט קיים בסיס לאפשרות לפיה גם במקום בו התובעת תבקש לעבור מקום מגורים, אזי היא תקבל לשם כך סיוע ממוסדות המדינה.

אף שאין מדובר בפגיעה אשר בפני עצמה מחייבת החלפת מקום הדיור ומעבר לדירה אחרת, ראוי יהיה לפסוק לתובעת פיצוי בשיעור גלובלי לעניין הוצאות שעתידות להיות לה בעתיד בקשר להתאמת הדיור, כגון שינויים בדירה אשר יידרשו נוכח קיומן של מגבלות בתחום האורתופדי, בשים לב לכך שפגיעתה בתאונה יכולה לתרום לקיומן של הוצאות כספיות בתחום זה.

לפגיעתה של התובעת עתידה להיות תרומה לצורך בעריכת שינויים בדירה כגון בהרחבת פתחי חדר האמבטיה ושינויים בחדרי השירותים והרחצה אשר נדרשים לצורך נגישות, התקנת פינת מקלחת פתוחה, התקנת מאחזים וביצוע עבודות אינסטלציה, חשמל ריצוף וטיח לפי הנדרש. יצוין, כי בהקשר זה לא הובאו בפני בית המשפט ראיות ברורות הנוגעות לעלויות הכספיות. עם זאת, עדיין יהיה זה נכון, ראוי וצודק לפסוק סכום גלובלי, בשיעור מידתי הכולל הערכה של עלויות התאמת דיור אשר קשורות לפגיעתה בתאונה.

בשים לב למכלול הראיות והעדויות שהובאו בפני בית המשפט לעניין זה, מצאתי לנכון לאשר פיצוי לתובעת בגין התאמת דיור הנדרשת נוכח פגיעתה בתאונה בסך של 10,000 ₪.

נסיעות וניידות

התובעת נשאה בתשלום בגין העברתה באמבולנס, מספר פעמים, אל בית החולים, בין מוסדות האשפוז בהם שהתה, ומבית החולים לביתה.

כמו כן, היו לתובעת הוצאות הנובעות מהפגיעה בכושר הניידות, אשר נגרמה כתוצאה מנכותה האורתופדית שעיקרה באזור ירך שמאל. בשל כך, נשאה התובעת בתשלומים עבור נסיעות במוניות וכן בתחבורה ציבורית אחרת.

התובעת היתה צריכה להגיע לבדיקות אצל רופאים ובקופת חולים.

בנסיבות העניין, לאחר עיון במסמכים הרלבנטיים ובחינת טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם, ראיתי לנכון לפסוק פיצוי גלובלי, בגין רכיבים אלו של התביעה, לעבר (כולל שיערוך למועד פסק הדין), בסך של 3,000 ₪.

על רקע המפורט לעיל, בנסיבות העניין, כאשר מדובר במי שלקתה בנכות בתחום האורתופדי ברגל, מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובעת פיצוי גלובלי, בגין רכיבים אלו של התביעה, לגבי העתיד (כולל היוון למועד מתן פסק הדין), בסך כולל של 2,500 ₪.

הוצאות שונות

הוצאות רפואיות הנגרמות בגין תאונת דרכים מכוסות על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. עם זאת, בחלק מהטיפולים והבדיקות, נדרשה התובעת לשאת בדמי השתתפות והיו לה בקשר לכך הוצאות כספיות. כך גם נשאה התובעת בהשתתפות ברכישת תרופות.

מעדותן של התובעת ובתה עולה, כי לתובעת היו הוצאות שונות הקשורות לשהותה באשפוזים הממושכים, כגון בהבאת מזון המתאים לה ורכישת חלוקים מסורתיים לשימוש במסגרת תקופת האשפוז הארוכה.

במסגרת שהותה של התובעת בביתה, נזקקה התובעת לאביזרי הנגשה שונים, כגון הגבהה לאסלה והליכון. לטענת התובעת, היא נזקקה בגין התאונה גם לכסא גלגלים. כמפורט לעיל, לא ניתן לקשור באופן ישיר ובלעדי השימוש בכסא גלגלים לפגיעתה בתאונה אף שנראה, כי לפגיעתה בתאונה היתה תרומה למגבלת הניידות של התובעת, וככל שנעשה שימוש בכסא גלגלים והיו לתובעת הוצאות בקשר לכך, ראוי לכלול חלק מהוצאות אלו.

יש לציין, כי חלק מהאביזרים אשר להם נזקקה התובעת, הושאלו לה ממוסדות התנדבותיים כגון "יד שרה".

לטענת התובעת, היא נאלצה לרכוש מיטה מיוחדת בעלות של אלפי שקלים. אולם, בתה של התובעת הודתה בעדותה כי ניתן לבני המשפחה החזר כספי בקשר להוצאות ברכישת המיטה, ולפיכך יש לפסוק לתובעת פיצוי רק בגין היתרה שבגינה לא ניתן החזר.

בשים לב למכלול הראיות שהובא בקשר להוצאות השונות שהיו לתובעת, לרבות בכלכלה בעת אשפוזים, הוצאות רפואיות והוצאות ברכישת אביזרים רפואיים ואביזרי עזר שונים, יש להעמיד את הפיצוי לתובעת, בשערוך להיום, על סך של 11,000 ₪.

בגין מרכיבים אלו של הנזק, ראוי לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזקים עתידיים, בשים לב לתוחלת החיים (כפי המפורט לעיל), בסכום גלובלי אותו יש להעמיד על סך של 4,000 ₪.

כאב וסבל

כמפורט לעיל, לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור 25% בגין הפגיעה באזור ירך שמאל וכן נכות רפואית נוספת בגין הפגיעה בכף היד בשיעור 5%.

כמפורט לעיל, התובעת אושפזה מספר פעמים בבית החולים וכן במוסד שיקומי. ב"כ התובעת מפרטים בסיכומים את תקופות האשפוז השונות ואת המניין הכולל של ימי האשפוז, העומד על 177 ימי אשפוז.

נוכח שיעור הנכות, גילה של התובעת וימי האשפוז עומד הפיצוי בגין כאב וסבל, כשהוא משוערך למועד מתן פסק הדין, על סך של 92,550 ₪.

ניכויים

כמפורט לעיל, נזקיה של התובעת חושבו לפי שיעור הנזק שנגרם לה, מעבר לשווי הסיוע והגמלאות שהיא מקבלת מהמל"ל. בהתאם לדרך החישוב האמורה אין מקום לעריכת ניכויים נוספים.

סיכום

לאור האמור לעיל, התובעת זכאית לקבלת פיצוי בסכומים הבאים:

עזרת בני המשפחה (לעבר) – 50,960 ₪

עזרת בני המשפחה (לעתיד) – 30,000 ₪.

התאמת דיור – 10,000 ₪.

הוצאות נסיעות וניידות (לעבר) – 3,000 ₪.

הוצאות נסיעות וניידות (לעתיד) – 2,500 ₪.

הוצאות שונות, לרבות הוצאות רפואיות (לעבר) – 11,000 ₪.

הוצאות שונות, לרבות הוצאות רפואיות (לעתיד) – 4,000 ₪.

כאב וסבל – 92,550 ₪.

סה"כ – 204,010 ₪.

לתובעת שולם תשלום תכוף בסך של 15,000 ₪. בשערוך למועד התשלום, יום 15.8.12 עומד התשלום התכוף ששולם על סך 15,620 ₪. יש להפחית סכום זה מסך הפיצוי שנפסק כאמור.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט שהיו לתובעת, לרבות אגרת המשפט.

כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד, בסך של 31,030 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר ב' תשע"ו, 04 אפריל 2016, מוצ"ש, בהעדר הצדדים.