בפניי בקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום השיקום.

בהחלטותיי הקודמות התרתי להציג בפני המומחה הרפואי בתחום האורטופדיה שמונה בהסכמת הצדדים, פרופ' מושייב, שאלת הבהרה שעניינה האם לפי דעתו יש למנות מומחה נפרד בתחום השיקום ביחס לתובעת כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה וזאת על רקע הממצאים בחוות דעתו והמסמכים שנשלחו אליו.

עיון בתיק בית המשפט מעלה כי טרם התקבלה תשובת המומחה לשאת ההבהרה, חרף החלטותיי המורות למומחה להשיב על שאלה זו ולב"כ התובעת לפנות ישירות למומחה לקידום קבלת התשובה לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו.

נוכח חלוף הזמן ואי קבלת תשובת המומחה לשאלת ההברה, מצאתי לנכון לחזור ולדון בבקשה למינוי מומחה בתחום השיקום.

ההלכה היא כי אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. מינוי מומחה שיקומי יעשה כאשר קשה או בלתי אפשרי לעמוד על מכלול תפקודו של הנפגע, או הטיפולים להם הוא נזקק.

בדרך כלל, הצורך בקבלת חוות רפואית של מומחה בתחום השיקום מתעורר כאשר לנפגע נקבעו נכויות מתחומי רפואה רבים ושונים. במקרה כזה, מומחה שיקומי נחוץ כדי לקשור ולגשר בין הנכויות.

כאשר ניתן לעמוד על טיבה של הנכות ועל השלכותיה התפקודיות, אין צורך במינוי מומחה שיקומי. יתרה מכך, הגישה השיפוטית הרווחת לעניין מינוי מומחה בתחום השיקום, הינה כי ככלל מינויים מעין אלו יעשו במשורה ובקימוץ יד.

כב' השופט אליעזר ריבלין בספרו, תאונות דרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, בעמוד 678-679 מבהיר:

"במקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשיגרה. הפרקטיקה המקובלת והראויה היא שהשאלה אם למנות מומחה שיקומי, במקרים הרגילים, תיחתך רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי "הרגיל", אם אמנם נתבקש הוא לחקירה".

בענייננו, עיון בכלל המסמכים הרפואיים שהוצגו, מעלה כי פגיעתה של התובעת הינה בעיקר אורתופדית, ואינה רב מערכתית. בקשת התובעת למינוי מומחה שיקומי לא נתמכה בתצהיר המפרט את צרכיה הרפואיים, האביזרים להם היא נדרשת ועל כן אין בפני בית המשפט, בשלב זה, בסיס מספיק למינוי המומחה בתחום המבוקש.

על כן, אני סבור כי לא ניתן, בשלב זה, לקבוע כי אכן יש צורך למנות מומחה שיקומי ומתוך כך הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, בהמשך ההליך ולאחר שתוצג התשתית העובדתית הנוגעת לטענות התובעת בנושא זה, יהיה בית המשפט רשאי לשוב ולשקול מינוי מומחה בתחום השיקום, בהתאם לצורך.

 התיק נקבע לקדם משפט בפניי ליום 17.6.14 שעה 10:30.

ניתן בזאת צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים תוך 30 יום מהיום.

תחשיב נזק מטעם התובעת יוגש עד 30 יום קודם מועד הדיון.

תחשיב נזק מטעם הנתבעת יוגש עד 21 יום קודם מועד הדיון.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ד, 12 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.