לפניי מונחות בקשות רבות אשר הגיש התובע במסגרת תביעתו.

טרם אתייחס לבקשות השונות אפרט בקצרה את השתלשלות העניינים בתיק:

התובעים הינם בעלים של דירת מגורים הנמצאת בבניין משותף ברחוב אהבת שלום 6 המכונה גם רחוב עזרא 45 בבני ברק (להלן: "הבניין"). דירת התובעים ממוקמת בגוש 6190 חלקה 548 תת חלקה 15 וחלק מתת חלקה 16.

הנתבעת 1 הינה בעלים של מס' דירות בבניין וביניהם הדירות הממוקמות בתת חלקה 17 ובחלק מתת חלקה 16 (להלן:"הדירות") .

הנתבעים 2-3 מתגוררים בתת חלקה 17 שנים רבות אשר אין מחלוקת כי הורחבה על ידם בשנת 2003.

ביום 28.09.08 הגישו התובעים תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידה של הנתבעת 1 בטענה כי הלה או מי מטעמה הרחיב את שטח הדירות תוך השתלטות על שטח השייך לרכוש המשותף (להלן: "התביעה המקורית"). התביעה המקורית הוגשה נגד הנתבעת 1 בלבד.

ביום 2.1.11 ניתן פסק דין נגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה.

ביום 21.3.11 הגישו הנתבעים 2 ו-3 בקשה לביטול פסק הדין.

ביום 17.5.11 בוטל פסק הדין לאחר שבית משפט קבע כי הותרת פסק הדין על כנו עלול לפגוע פגיעה חמורה בנתבעים 2 ו-3, צדדים שלישיים, המחזיקים בפועל בדירות משך שנים רבות.

בהחלטתו זו הורה בית המשפט לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין רגיל אשר יכלול את הנתבעים 2 ו-3.

ביום 26.6.11 הוגש כתב תביעה מתוקן בסדר דין רגיל בהתאם להחלטה מיום 17.5.11 אשר כלל את הנתבעים 2 ו-3.

במסגרת כתב התביעה המתוקן בקשו התובעים להורות על הריסת הבנייה אשר לטענתם נבנתה ללא היתר בנייה, להורות על הריסת הבנייה שנבנתה מבלי לקבל היתר מבעלי הדירות בבניין, להורות לנתבעים לבטל את פיצול הדירות, להורות על תשלום דמי שימוש ראויים בגין כל התקופה במהלכה השתמשו הנתבעים ברכוש המשותף וכן להורות על פיצוי נזיקי בגין עוולת מטרד ליחיד בכך שנמנעה הנאה סבירה מהתובעים ברכוש המשותף וכן בגין פגיעה בקניינם מכוח ס' 44 (א) לפקודת הנזיקין ועוולת הפרת חובה חקוקה של ס' 145 לחוק התכנון והבנייה .

ביום 6.7.11 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים 2 ו-3.

ביום 25.9.11 הוגשה בקשה ליתן פסק דין כספי נגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה.

ביום 7.10.11 ניתן פסק דין נגד הנתבעת 1 בהעדר הגנה.

ביום 13.11.11 הגישה הנתבעת 1 בקשה לביטול פסק דין.

ביום 14.4.13 בוטל פסק הדין נגד הנתבעת 1בהסכמת התובעים, ללא צו להוצאות.

ביום 7.5.13 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 1.

לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 הגיש התובע בקשות רבות לתיק וביניהן:

תיקון כתב תביעה להוספת סעד פינוי ופרטים נוספים שלא היו בה, בקשה לאפשר הגשת הודעות צד ג' כנגד 5 נתבעים נוספים, בקשה דחופה למחיקת עו"ד אבשלום נגר כמייצג את התובע מס' 1 אלא את התובעת 2 בלבד, בקשה לחייב את עיריית בני ברק ואת חברת מי ברק להמציא תעודת עובד ציבור, בקשה לחייב את רשויות המס להמציא תעודת עובד ציבור, בקשה לפסילת שופט, בקשה לאפשר לתובע לשבת ליד שולחן באולם הדיונים ולא לעשות לתובע הדרת נשים, בקשה לאפשר לתובע להגיש תשובות לשאלות משפטיות אשר מתעוררות לביהמ"ש ולנתבעים ביחד ולחוד כדפוס פעולה אך ורק בשעת הדיון, בקשה לתיקון פרוטוקול, בקשה לאפשר לתובע להקליט את הדיונים, בקשה לאפשר הגשת תביעה כנגד הסיוע המשפטי וכנגד עורכי דין נוספים, בקשה נוספת לתיקון כתב תביעה ולהוסיף כנתבעים את עיריית בני ברק , לשכת רישום המקרקעין ורשויות המס, בקשה לאפשר פיצול סעדים, בקשה לאפשר הגשת חוות דעת בהתאם לדרישת עו"ד אשורי ובהתאם לשאלות בית המשפט החוזרות ונשנות, הודעה לבית המשפט כי התובע מוכן להעביר את המחלוקת בין הצדדים לבוררות בבית דין תורה וכו'.

תכיפות הגשת הבקשות וריבוין, חזרה על הבקשות השונות , מועד הגשת הבקשות, הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה מתוקן מס' פעמים כאשר גם לבקשה הנוכחית לא צורף תשריט עדכני של הבניין אשר יתמוך בטענותיו של התובע, כל אלה מסרבלים קשות את ניהולו של התיק ולא מאפשרים לביהמ"ש להגיע לבחינת הטענות לגופו של עניין.

ולא זאת בלבד אלא שלהתנהלותו של התובע מלווה התנהגות בלתי ראויה ומזלזלת הבאה לידי ביטוי בבקשותיו . אין בכוונתי להגיב להשתלחות חסרת הרסן של התובע , אולם, אני סבורה כי אין מקום להותירן בלא מענה, ולפיכך אני מורה על העברת הבקשות לעיונו של כב' סגן הנשיא, שיבחן העברתן לכב' מנהל בתי המשפט ולפעולה בהתאם לנהלים הקיימים ביחס לסגנון בוטה ומשתלח כגון זה המועלה בבקשות.

כעת אדון בבקשות אשר טרם ניתנה בהן החלטה על ידי:

הבקשה לתיקון כתב תביעה מיום 10.6.13

ביום 10.6.13 הגישו התובעים בקשה לתיקון כתב התביעה בצירוף כתב תביעה מתוקן במסגרתו בקשו התובעים להוסיף לכתב התביעה סעד של פינוי מהרכוש המשותף וכן שתי עילות נוספות אשר לטענתם רלוונטיות לבירור המחלוקת בין הצדדים ואשר לא היו קיימים בכתב התביעה.

העילה האחת מבוססת על מרמה, בכך שבשנת 2001 חתמה הנתבעת 1 במרמה על מסמכי תיקון הבית המשותף ביודעה שאין עליה לחתום בשם התובעים או בשם סבתו של התובע המנוחה איטה הרטמן ז"ל, ובכך נגרם לתובעים נזק בלתי הפיך. שכן החתימה על מסמכי התיקון אפשרו שינוי צו הבתים המשותפים אשר אפשר למעשה פגיעה בזכויות התובעים ברכוש המשותף ע"י הרחבת הדירות מבלי לחייב את בעלי הדירות בתשלום דמי איזון עבור עבודות ההרחבה.

עילת התביעה הנוספת הינה בשנת 2010 נחתם מסמך נוסף הפוגע קשות בזכויות התובעים במסגרתו הוצאו חלקים מהרכוש המשותף ונעשה שימוש ייחודי ברכוש המשותף חלקים מהרכוש המשותף נגרעו מחלקם של התובעים בחלקה.

הנתבעת 1 לא הגישה תגובה לבקשה לתיקון כתב תביעה אם כי בדיון מיום 8.4.13 במסגרתו נתבקש ביטול פסק הדין של הנתבעת 1 הסכימה הנתבעת 1 לוותר על הוצאותיה בבקשה שתוגש לתיקון כתב תביעה.

ביום 12.6.12 הגישו הנתבעים 2 ו-3 תגובה לבקשה במסגרתה התנגדו לתיקון כתב התביעה בטענה כי לביהמ"ש אין סמכות לדון בסעד של צו הריסה, כי על התובעים להגיש בקשה לצירוף כנתבעים את כל בעלי הזכויות בחלקה וכן טענת התיישנות שכן הבנייה מושא התביעה נעשתה בשנת 2003, כאשר הבקשה לדמי שימוש ראויים הינה משנת 2003.

בתשובת התובעים לתגובת הנתבעים 2 ו-3 ציינו התובעים הבקשה להוספת סעד הפינוי הוגשה לאחר שבית המשפט אמר בדיון כי אינו מוסמך ליתן סעד של הריסה אלא מדין גררה, מה גם כי ניתנו בבית משפט שלום פסקי דין המורים על צווי הריסה. באשר לצירוף כל בעלי הזכויות בחלקה טענו הנתבעים כי אין צורך לצרפם באשר העניין נדון גם הוא בפסיקה.

באשר לטענת ההתיישנות טוענים התובעים, כי התביעה הראשונה הוגשה בספטמבר 2008 ,כלומר בתוך ה-7 שנים כמו כן זכות התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 קמה רק בשנת 2011 מהבקשה לביטול פסק דין במסגרתה הודו הנתבעים 2 ו-3 כי הינם צד לסכסוך.

לאחר עיון בכתבי הטענות השונים, בבקשה לתיקון כתב תביעה ,בתגובה לבקשה לתיקון התביעה ובתשובה לה סבורני, כי יש להתיר הוספת סעד של פינוי כאמור בכתב התביעה המתוקן לאחר הגשת תשריט התומך הטענותיו של התובע, כי אין להתיר את כתב התביעה באשר למבוקש במסגרת ס' 17- 19 וכי יש להתיר את האמור בס' 20 לכתב התביעה המתוקן, ואפרט:

לטענת התובעים, הנתבעים פלשו לשטח הרכוש המשותף והרחיבו את דירותיהם על שטח זה ובכך נגרעו זכויותיהם ברכוש המשותף. לטענתם הבנייה נעשתה שלא כדין ללא היתרים ומבלי שנתקבלה הסכמה בכתב מכל השכנים לבנייה. לאור זאת בכתב התביעה המתוקן הקודם מיום 26.6.11 בקשו התובעים צווי הריסה של החלקים אשר נבנו ע"י הנתבעים שלא כדין.

בכתב התביעה המתוקן בקשו התובעים להוסיף סעד של פינוי מן המקרקעין ופירוק המחוברים כך שהמצב יוחזר לקדמותו טרם ביצוע עבודות ההרחבה ע"י הנתבעים.

הנתבעים בתגובתם לבקשה לכתב תביעה מתוקן, טענו להיעדר סמכות עניינית של בית משפט זה באשר לצווי ההריסה אשר נתבקשו ע"י התובעים בכתב התביעה מיום 26.6.11.

סמכותו של בית המשפט השלום במקרקעין קבועה בס' 51 (א)(3) לחוק המקרקעין התשמ"ד-1984. ההלכה הידועה, עד לאחרונה בנוגע לסמכותו של ביהמ"ש השלום בדונו בתביעה הנוגעת לשימוש במקרקעין, הייתה, כי סמכותו של ביהמ"ש השלום מוגבלת לתביעות שעניינן שימוש במקרקעין תוך שמירה על גוף הנכס, ומשכך תביעות להריסת בנוי, אינן בסמכותו של ביהמ"ש השלום, ראה למשל, ע"א 37/59 שמש נגד מפעל המים כפר סבא, פ"ד י"ג (1) 834, או פס"ד רע"א 7166/02 אלגריה נ' אברמוב פ"ד נ"ז (1) 33.

אלא שביום 1.8.13 ניתן פס"ד בעניין רעא 3749/12 ששון בר עוז נגד דנאל סטר ( פורסם בנבו), שם שינה ביהמ"ש את ההלכה הידועה, וקבע:

"אציע אפוא לחברַי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי, לקבוע כי הלכת שמש אינה תקֵפה עוד, וכי סמכות השיפוט העניינית לדון בתביעות בדבר "שימוש במקרקעין" נתונה כל-כולה לבית משפט השלום; בין אם מדובר בתביעה שעניינה בשמירה על גוף הנכס, בין אם לאו. "

מכאן שהסמכות לדון בתביעות להריסת מבנה שנבנה שלא כדין, (על פי הטענה) מסורה לביהמ"ש השלום ומשכך אין כל צורך בהוספת סעד הפינוי. עם זאת, אין נימוק ענייני שלא להתיר את הוספתו.

ככל שהתובע עותר, כי ביהמ"ש יורה על פינוי נכס מסוים, או על הריסתו, על התובע להגדיר בכתב התביעה איזה נכס מבוקש לפנות או להרוס. התובע לא צירף תשריט לתביעתו למעט התשריט המקורי בטרם הרחבת הבניין.

בית המשפט לא יכול לדון בשאלות שבמחלוקת מבלי שהתובע צרף לכתב התביעה המתוקן תשריט ממנו עולה מהו השטח המשותף אליו פלשו התובעים לטענתו ומהיכן צריך לפנות את הנתבעים, או איזה שטח בדיוק על ביהמ"ש ליתן צו להריסתו. לא ברור כיצד מבקש התובע שבית משפט יעניק לו סעד של פינוי ותשלום דמי שימוש ראויים מבלי שצירף תשריט ברור של הבניין ממנו ניתן יהיה להבין מהם שטחי הדירות , מהו השטח לאחר הרחבתן ומהו שטח הרכוש המשותף ואיזה שטח נגזל אליבא דעמדתו של התובע.

אציין, כי ביום 27.8.13 הגיש התובע בקשה לאפשר הגשת חוות דעת של מהנדס ושמאי מטעמו. עיון בחוות הדעת מגלה כי אף לשיטת המהנדס שמאי מר מיכאל קרבצ'יק אין דרך לקבוע את שטח הבניה הלא חוקית בפועל הצמודה לשתי תתי החלקות ללא ביקור בתוכן. התובע לא עתר כי ביהמ"ש יורה לנתבעים לאפשר למומחה מטעמו לבקר בדירות, כל זאת למרות שלל בקשותיו.

לאור זאת, טרם אאשר את תיקון כתב התביעה יצרף התובע תשריט של הבניין התומך בטענותיו ומראה את שטחי הדירות וגדרי הרכוש המשותף לאחר ההרחבה שנעשתה על ידם.

באשר לבקשה להוספת עילות במסגרת כתב התביעה המתוקן.

התובעים מבקשים להוסיף לכתב התביעה את עילת התרמית לאחר שלטענתם הנתבעת 1 בשנת 2001 חתמה בשמם או בשם סבתו של התובע על מסמך המהווה נספח לבקשה לתיקון לבתים משותפים אשר על בסיסו שונה צו הבתים המשותפים כשמכוחו נפגעו זכויותיהם ברכוש המשותף.

הנתבעים 2 ו-3 לא התייחסו בתגובתם לעצם טענה זו.

הנתבעת 1 לא הגיבה לבקשה לתיקון כתב תביעה כלל.

עיון בכתב ההגנה של הנתבעת 1 מגלה, כי טענת המרמה באשר לנתבעת 1 ושאלות נוספות השנויות במחלוקת גם בענייננו כבר הועלו והוכרעו במסגרת תיק אחר אשר התנהל בין התובעים לנתבעים אחרים אשר הינם בעלי דירות בבניין ולמעשה מהוות מעשה בית דין.

עיון בכתב ההגנה של הנתבעת 1 מגלה, כי ביום 11.9.11 ניתן פסק דין בת.א 3445.10.08 שלום סגל ואח' נ' שלום יונה רוב ואח' ,תביעה אשר הגישו התובעים נגד בעלי דירות אחרות באותו הבניין.

פסק הדין קבע בין היתר, כי המסמך המהווה למעשה נספח לבקשה לתיקון בתים משותפים מיום 12.2.01 ,אשר התיר את הרחבת הדירות בדירות מבלי לחייב את בעלי הדירות בתשלום דמי איזון ועליו מבססים התובעים טענתם בס' 17- 19 לכתב התביעה המתוקן , הינו מסמך אמיתי, עליו חתמו רוב מוחלט של בעלי הדירות , למעלה מ-90% מבעלי הדירות , כאשר הנתבעת 1 היא אשר הייתה בעת חתימתו בעלת הדירות שבענייננו ולא התובעים.

נקבע כי בשנת 2001 לא היו לתובעים כל זכויות בדירה, כי הנתבעת 1 היא אשר הייתה הבעלים של דירת התובעים עד לשנת 2002 והייתה מוסמכת לחתום על המסמך, כשרק משנת 2002 סבתו של התובע הייתה זכאית להירשם כבעלת הדירה והתובעים רק משנת 2004, לאחר פטירת סבתו של התובע.

יושם אל לב, שהתובעים היו צד להליך, נושא המסמך היה אחד הנושאים המרכזיים השנויים במחלוקת והתובע לא טרח כלל ועיקר להתייחס לקיומו של פס"ד זה למרות שצוטט בהרחבה בכתב ההגנה טעם הנתבעים 2-3, וכך קובע ביהמ"ש באותו עניין:

"טוענים התובעים כי חתימתה של חברת אהבת ישראל, ביחס לדירתם שלהם, נעשתה בחוסר סמכות, מכיוון שלאמיתו של דבר בעת חתימת המסמך (שנת 2001) הדירה רק היתה עדיין רשומה פורמלית על שם החברה, אך לא היתה שייכת לה. אינני מקבל טענה זו. אם הדירה, באותה עת, היתה רשומה "פורמלית" על שם החברה, הרי שהיא היתה בבעלות החברה, ונדרשה לכן חתימה של החברה. בשנת 2001 לא היו עדיין לתובעים כל זכויות בדירה. רק בשנת 2002 נקבע כי סבתו של התובע זכאית להירשם כבעלת הדירה (ראה נספח ב' לתצהיר הנתבע), ורק בשנת 2004, לאחר פטירתה, נרשמה הדירה ע"ש התובעים. כאמור, הבעלות הרשומה בשנת 2001 היתה של חברת אהבת ישראל, והיא היחידה שהיתה מוסמכת לתת את הסכמתה, בשמה של דירה זו (שהיום היא דירת התובעים), לאמור במסמך נ/42."

על פסק הדין לא הוגש ערעור.

התובע לא הבהיר מדוע יש לאפשר לו לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף עילה בנוגע למעשה מרמה שכבר נדון, כבר ניתן פס"ד וכבר נדחתה טענתו לגופו של עניין בכל הנוגע לאותו המסמך עליו מלין התובע. משכך לטעמי אין מקום להורות על תיקון כתב התביעה כדי להוסיף עילה שכבר נדונה והוכרעה.

טענה נוספת בפי התובע הינה, כי בשלב מאוחר יותר בשנת 2010 נעשתה פגיעה נוספת בזכויותיהם ברכוש המשותף משהוצאו חלקים מהרכוש המשותף ונעשה בהם שימוש ייחודי ובכך נגרע חלקם ברכוש המשותף. התובעים מבקשים להסתמך על מסמך המהווה פרטיכל של אסיפת בעלי הדירות מיום 7.12.10 (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן הנוסף) .

גם כאן, מבקשים התובעים סעד של סילוק יד מהרכוש המשותף ותשלום דמי שימוש ראויים על התקופה במהלכה נגרע חלקם ברכוש המשותף.

בנקודה זו יש להבהיר, התובע טען כלפי שני מסמכים, הראשון משנת 2001, אשר כאמור לעיל בנוגע אליו כבר הוכרע כי הנתבעת 1 הייתה מוסמכת לחתום עליו, והוא מסמך שנחתם כדין, והשני מסמך משנת 2010, אשר על פי הטענה מוציא שטחים מהרכוש המשותף. לא ברור מכתב הטענות של התובע, האם המסמך משנת 2010, מוציא מכלל השטחים המשותפים שטחים נוספים מעבר לאלו שהוצאו על ידי בעלי הזכויות בשנת 2001, בכל מקרה, בהעדר תשריט המפרט לאיזה שטחים מכוון התובע, לא ניתן לברר את תביעתו, או לתקנה, שכן הנתבעים מוצאים עצמם, בלא שיש בידיהם כתב טענות המפרט מהם השטחים שנטען, כי הוצאו שלא כדין מהשטחים המשותפים.

זאת ועוד, כאשר עסקינן בשטחים משותפים, שטחים אלו הינם בבעלות כלל הדיירים והתובע נמנע מלצרף את שאר הדיירים ובעלי הזכויות בבניין, והדברים אינם ברורים.

בכפוף להגשת תשריט מתאים שיאפשר הגדרה של השטחים נשוא המחלוקת הרי, שאלת הוצאת השטחים מהרכוש המשותף הינה טענה הדרושה בירור עובדתי.

משהגישה שבתי המשפט נוקטים באשר לתיקון כתב תביעה הינה ליברלית ולאור השלב בו מצויה התביעה, טרם התקיים דיון הוכחות בתיק, ומשהשאלות השנויות במחלוקת בעניין שנוסף נוגעות לאותו העניין האמור בכתב התביעה ,גריעת חלקם של התובעים ברכוש המשותף , איני רואה מדוע שלא להתיר את התיקון המבוקש.

עם זאת, כאמור לעיל טרם אתיר את התיקון יצרף התובע תשריט של הבניין אשר יראה את שטחי הדירות בבניין ואת גדרי הרכוש המשותף.

באשר לטענה לצירוף נתבעים, כלל הדיירים בבניין, סבורני כי יש מקום לצרפם שכן אם ייקבע כי הנתבעים פלשו לשטח הרכוש המשותף, לשם קביעת החלק היחסי של התובעים בשטח המשותף יש לבחון את השטחים של יתר בעלי הדירות בבניין , את גודל ההרחבות שהם עשו בדירותיהם והשימוש שעשו ברכוש המשותף.

באשר לטענת ההתיישנות אציין כי דינה להידחות, שכן המדובר בתביעה שעניינה במקרקעין אשר תקופת ההתיישנות בה הינה 15 שנה ולא 7 שנים.

בקשה לחייב את עיריית בני ברק את חברת מי ברק ואת רשות המיסים להמציא תעודת עובד ציבור

התובע הגיש שתי בקשות להמצאת תעודת עובד ציבור. האחת, מופנית כלפי עיריית בני ברק וחברת מי ברק והשנייה כלפי רשות המיסים.

באשר לעיריית בני ברק וחברת מי ברק טוען התובע בבקשתו כי לאור המחלוקות בין הצדדים באשר לרכוש המשותף והבנייה בו יש לחייב את עיריית בני ברק ואת חברת מי ברק להמציא תעודת עובדת ציבור ובמסגרתה ליתן מענה על השאלות כמפורט בבקשה.

באשר לרשויות המיסים טוען התובע בבקשתו כי מאחר וקיימת מחלוקת עובדתית למי שייכות שתי הדירות מושא הסכסוך האם לנתבעת 1 לנתבעים 2 ו-3 או למשפחת לרנר אשר אינה צד לתביעה יש לחייב את רשויות המס ליתן תעודת עובד ציבור ובמסגרתה ליתן מענה על השאלות כמפורט בבקשה.

טוענת הנתבעת 1 בתגובותיה לבקשות, כי יש לדחותן מחמת מעשה בית דין.

לטענת הנתבעת 1 הגיש התובע בקשות דומות אשר הוכרעו ע"י כב' הרשמת ענת דבי ביום 5.12.11 . במסגרת החלטה זו, דחתה כב' הרשמת ענת דבי את הבקשות וקבעה, כי על התובע לפנות אל הנתבעים בבקשה לגילוי מסמכים ו/או שאלון.

טוענת הנתבעת 1, כי לא הוגש ערעור על החלטת הרשמת ועל כן היא מהווה מעשה בית דין .

מוסיפה הנתבעת 1, כי התובע לא פנה אליה בבקשה לגילוי מסמכים ו/או שאלון, דבר המעיד כי מטרת הבקשה הינה דיג בלבד ולא צורך במידע האמור בבקשות.

עוד מוסיפה הנתבעת 1, כי יש ליתן את ההחלטה על הבקשות לאחר החלטת בית המשפט על הבקשה לתיקון כתב תביעה שלאחריה יתברר מהן השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

לטענת הנתבעת 1, הבקשות הוגשו בשלב מקדמי וכי השאלות עליהן מבקש התובע תעודת עובד ציבור חורגות מחזית הדיון ואינן רלוונטיות לתביעה.

טוענים הנתבעים 2 ו-3 בתגובתם לבקשות, כי הינם מתנגדים לבקשות מאחר והתובע לא צרף את עיריית בני ברק מי ברק ורשות המיסים כצד לבקשה ועל כל לא ניתן לדון בה ללא תגובתה

עוד מציינים הנתבעים 2 ו-3 כי טרם ניתנה החלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה, כי יש למחוק את התביעה ולהגיש תביעה חדשה נגד כל בעלי הזכויות בחלקה.

אציין, כי לאור תגובת הנתבעים 2 ו-3 הגיש התובע בקשה, כי אם תתקבל עמדת הנתבעים לפיה, יש לצרף את עיריית בני ברק ,מי ברק ורשות המיסים כצד לבקשה הוא מבקש להתיר לו לתקן את כתב התביעה ולצרפם אם כנתבעים ו/או כצדדים לבקשותיו.

לאחר בחינת טענות הצדדים סבורני, כי בשלב זה אין להיעתר לבקשה.

ראשית, הבקשות הוגשו בשלב מוקדם מידי שעה שהתובע טרם תקן את תביעתו וטרם צרף תשריט של הבניין אשר יתמוך בטענותיו.

הגשת תעודת עובד ציבור הינה כתחליף לעדות אשר מתבקשת בשלב הבאת הראיות וטרם דיון ההוכחות ועל כן אין מקומה בשלב זה.

שנית, איני רואה צורך הגשת תעודת עובד ציבור לא מעיריית בני ברק ומי ברק ולא מרשות המיסים.

באשר לעיריית בני ברק ומי ברק חלק מן השאלות עתידות להתברר במסגרת הגשת חוות דעת מודד באשר לשאלות השנויות במחלוקת כאשר חלק אחר של השאלות המדבר על גביית ארנונה ומים אינו רלוונטי לתביעה שבפנינו.

באשר לרשות המיסים, איני רואה כיצד השאלות שנשאלו ע"י התובע הינן רלוונטיות לבירור התביעה. אין מחלוקת בין הנתבעים, כי הנתבעת 1 היא הבעלים הרשומים של הדירות כאשר הנתבעים 2 ו-3 הינם מתגוררים בדירות כדיירם מוגנים. איני רואה כיצד השאלות אשר נשאלו ע"י התובע בבקשה לחייב את רשויות המס להמציא תעודת עובד ציבור ושאלת מעמד הנתבעים 2 ו-3 או אחרים אשר אינם נתבעים בתביעה דנא בדירות, יש בהם כדי לברר תביעת התובע הנוגעת לפלישה ברכוש המשותף ובנייה בו ללא היתר.

אציין, כי אין לקבל את טענת נתבעת 1 , כי החלטתה של כב' הרשמת ענת דבי מיום 5.12.11 מהווה מעשה בית דין , שכן מעשה בית דין אין עניינו בהכרעות אשר נוגעות להליכים בתיק אלא בהכרעת התביעה עצמה לגופו של עניין (השתק עילה) או בשאלות שבמחלוקת שהוכרעו במשפט אחד ומהווים השתק במשפט אחר (השתק פלוגתא) אשר ניתנות ע"י השופט הדן בתיק. מיותר לציין, כי הרשמת עצמה בהחלטתה קבעה, כי אינה מתירה את הבקשה באותו המועד, שעה שניתן היה להגיש בקשה לגילוי מסמכים ומתן מענה על שאלונים.

אי הגשת בקשה של גילוי מסמכים ושאלונים אין בה כדי לחסום את דרכו של התובע לקבל מענה על שאלות בשלב זה שעה שהינן דרושות לבירור המחלוקת.

עוד אציין, כי גם טענת הנתבעים 2 ו-3 כי יש לצרף את עיריית בני ברק, מי ברק ורשות המיסים כצד לתביעה או כצד לבקשות השונות, אין לקבלה, שכן שעה שאחד מבעלי הדין מבקש להזמין עד או בענייננו, המצאת תעודת עובד ציבור כתחליף לעדות, אין מניעה להיעתר לבקשה ואין צורך בקבלת תגובה מהעד, אלא אם בית המשפט סבור, כי אין צורך בעדות או שמטרתה אינו גילוי האמת.

הבקשה לפיצול סעדים;

ביחס לבקשה לפיצול סעדים, טרם חלף המועד להגשת תגובה, ומשכך לאחר קבלת תגובה אדרש לנושא.

סוף דבר:

לאור כל האמור, אני מתירה את תיקון כתב התביעה רק ביחס לטענות הנוגעות למסמך משנת 2010, ולהוספת סעד של פינוי, וכן מורה על הוספת הנתבעים הנוספים, בעלי הזכויות האחרים בבניין, ובלבד שלכתב התביעה המתוקן יצורף תשריט המפרט את השטחים שהתובע מבקש לפנותם, או להרסם או לקבל בגינם דמי שימוש ראויים.

ביחס להוצאות הבקשה, בשלב זה לא מצאתי מקום לחייב את התובע בתשלום הוצאות בין היתר משום שהנתבעים הסכימו לתיקון כתב התביעה ללא צו להוצאות חלקם בשל כך שניתנה הסכמה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה וחלקם משום שסברו, כי יש מקום לתקן את כתב התביעה ובלבד שהתיקון יכלול את יתר בעלי הדירות בבניין.

התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 45 יום מקבלת עותק החלטתי זו עם עותק לצדדים הנוספים.

קבעתי את המועד על מנת לאפשר לתובע להיערך לצירוף תשריט כנדרש.

מזכירות תשלח עותק החלטתי זו לצדדים בדואר רשום + א.מ.

לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן והגשת כתבי הגנה מתוקנים על ידי הנתבעים 1-3 וכן הגשת כתבי בי דין, על ידי יתר בעלי הדירות בבניין, תינתן החלטה מתאימה.

נקבע לת.פ. ליום 1/2/14 .

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ד, 30 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.