העניין שבפני, בקשת הנתבעת/התובעת שכנגד, לפסיקת הוצאות ההליך, בהתאם להחלטת כב' השופט ש. שר מיום 23.12.2012.

ההליכים בתיק זה, החלו במסגרת תובענת התובעת, עיריית קרית מוצקין, לתשלום סך של 360,000 ₪, תובענה אשר נענתה בתובענה שכנגד מטעם הנתבעת, גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ בסך של 3,000,000 ₪.

ביום 3.12.2012 ניתן פסק דינו של כב' השופט ש. שר, במסגרתו נדחתה התובענה העיקרית, כאשר התביעה שכנגד נתקבלה בחלקה המועט, בהיקף של 241,665 ₪. במסגרת מתן פסק הדין, חייב כב' הש' שר את הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, וקבע כי הוצאות ההליך תישומנה בנפרד.

הנתבעת הגישה בקשה לחיוב בהוצאות ולטענתה יש לחייב את התובעת בהוצאות כמפורט להלן: 37,500 ₪ אגרת בית המשפט אשר שולמה, סך 11,600 ₪ אשר שולמו למומחה מטעם ביהמ"ש, וכן 4,414 ₪ אשר שולמו על ידי הנתבעת ליועץ מטעמה, לצורך הכנת חומר חשבונאי עבור המומחה.

התובעת השיבה לבקשה, ולגישתה אין מקום לחייבה בתשלום מלוא אגרת התביעה, בשים לב ליחס אשר קיים בין הסך הנתבע לסך אשר נפסק בסופו של הליך, ואין מקום לחייבה בתשלום עלות הכנת החומר החשבונאי עבור המומחה, שכן הנתבעת היתה נושאת בהוצאה זאת ממילא (ואף מחויבת היתה לעשות כן במסגרת ההסכם שבין הצדדים). בכל הנוגע לשאלת התשלום למומחה מטעם ביהמ"ש, התובעת השאירה רכיב זה לשיקול דעת בית המשפט.

על עמדה זאת השיבה הנתבעת, כי לגישתה אין ולא צריך להיות קשר ישיר בין סכום התובענה לסכום אשר נפסק, בהקשר של חיוב בתשלום מלוא אגרת בית המשפט אשר שולמה. לגישתה, די בכך כי התובענה התקבלה בסופו של דבר ולא נדחתה, על מנת להצדיק חיוב בהשבת מלוא סכום האגרה אשר שולם.

בכל הנוגע לשאלת התשלום למומחה מטעם בית המשפט, סבורני כי אין חולק שצד אשר שילם תשלום למומחה מטעם ביהמ"ש, וזכה בתביעתו, אמור לזכות לשיפוי מלא בגין אותה הוצאהף אשר הוצאה כחלק מההכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

בכל הנוגע לשאלת החיוב באגרות, יש לזכור כי התביעה שכנגד הורכבה מכ- 2,650,000 ₪ בגין ירידה בשיעור המנויים, ו- 2,000,000 בגין נזקים אשר נגרמו בהקשר של הסכם החכירה (אולם התובענה הועמדה על סך מופחת של 3,000,000 ₪). לגבי הרכיב הראשון, ביהמ"ש נעתר להיקף של פחות מ- 10% מהסכום הנתבע, ולגבי הרכיב השני, ביהמ"ש דחה הטענה באופן מוחלט.

לא ניתן אלא לומר, בנסיבות אלו, כי מדובר בתובענה מוצקת ומוכחת ולו באופן חלקי (ככל שמחצית מהטענות היתה מתקבלת, ניתן אולי לומר כי אכן מדובר בתובענה מבוססת) באופן המצדיק שלא להעניש את מי שזכה בתביעתו ולשפותו על מלוא סכום האגרה אשר שולם. כאשר שיעור הזכייה הינו כה מזערי (כששה אחוזים מהסכום הנתבע), לא ניתן אלא לומר שחלק ניכר מן התביעה היה מיותר. אכן, תובע אינו אמור או יכול לכמת תמיד את תביעתו באופן מדויק, ולהעמידה על הסכום הנכון אשר ייפסק; ולא בכל מקרה בו הסכום אשר ייפסק לא יתאם את הסכום הנתבע, תהא הפחתה מסכום החיוב בהשבת אגרה אשר שולמה.

ואולם, כאשר הלכה למעשה, מעל 90% מהתובענה נדחה (ובחלקה, כלאחר יד ובהיעדר כל טענה באותו הקשר, ובהיעדר הוכחה או הבאת ראיות), סבורני כי אין הצדקה לחייב בתשלום האגרה במלואה. ה"הימור" אשר נוטל הנתבע שכנגד אשר מעמיד משקל נגד לתובענה, אינו יכול להיות על חשבון הצד שכנגד, כאשר למעלה מ- 90% מהסך הנתבע, נדחה ללא סייג.

בנסיבות אלו, המהוות מקרה קיצון, איני סבור כי יש להטיל את תוצאות הגשת תובענה שלמעלה מ- 90% ממנה נדחה (בהקשר של נשיאה בתשלום האגרה)דווקא על הנתבעת שכנגד, ולפיכך אני קובע כי בכל הנוגע לאגרת ביהמ"ש, התובעת תישא ב- 10% מהאגרה אשר שולמה.

בכל הנוגע לתשלום הסך אשר שולם לרוה"ח של הנתבעת, במסגרת הכנת מסמכים להצגת בפני המומחה, לא מצאתי לנכון שלא לחייב את התובעת באותו היקף של הוצאה בה נשאה הנתבעת, כחלק אינהרנטי בהליך. ככל שמדובר בשירות אשר הוענק במרוצת ההליך המשפטי ולצורך ההליך המשפטי, זכותה של התובעת כי לא תישא בהוצאה בהקשר זה, אלא הדבר יוטל על כתפיה של התובעת.

לאור כל האמור אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת, בשיעור כמפורט להלן.

1. סך 3,750 ₪ בגין אגרה אשר שולמה. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 25.2.2009 ועד תשלומו בפועל.

2. סך 11,600 ₪ בגין שכ"ט מומחה מטעם ביהמ"ש. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 23.11.11 ועד תשלומו בפועל.

3. סך 4,414 ₪ בגין הוצאות אשר הוצאו במסגרת ניהול ההליך. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.1.12 ועד תשלומו בפועל.

חיוב זה הינו בנוסף ובמצטבר למפורט בפסק דינו של כב' השופט שר מיום 23.12.12. הסכומים כאמור לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ככל שלא ישולמו, חיוב זה ניתן לאכיפה כפסק דין.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ג, 13 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.