<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המשיב 2:

אין ספק שברכב שישב מרשי וכן המשיבים האחרים נתפס סמים ברכב. אין מחלוקת. יש מחלוקת לגבי הידיעה וההסכמה.

ב"כ המבקשת:

כמו שאמר חברי, ההתרחשות בתיק הינה כדלקמן. נתפסו סמים מסוג חשיש במשקל קילו מאתיים, בין רגליו של המשיב 2 שישב בכיסא הנוסע הסמוך לנהג בעת המעצר. לצורך העניין אפנה לעדויות השוטרים, ובראשם לעדות של ילו ארגו, בלש שביצע את המעצר על לידור ומצא הסמים מתחת לרגליו.

אני אחזור בהמשך לאותו מזכר לעניין ידיעה והחזקה.

הנהג ברכב, אושר בן עבו, מוסר גרסה לפיה אסף את לידור מאשדוד, נסעו יחד לעיר דימונה, שם אספו את שני המשיבים האחרים מהכניסה לעיר. הוא מוסר גם ששני המשיבים האחרים הם חברים של המשיב לידור, וכתוצאה משיחת טלפון בין לידור לשני המשיבים הם אספו אותם. לאחר איסוף משיבים 3 ו- 4 יצאו מדימונה צפונה לעיר באר שבע.. זאת אנו לומדים מעדותו של בן עבו שנהג ברכב, המשיב 1. התחילו בנסיעה צפונה לכיוון באר שבע כאשר תוך כדי הוא מתקשר לסוחר הסמים, מתאם איתו מיקום ביצוע העסקה ופרטיה, מכניס את מיקום ביצוע העסקה לג'י.פי.אס ואז נוסע לאותו מקום. כאשר הוא מגיע למקום הקבוע ומזהה את רכבו של סוחר הסמים, זה מאט ועוצר לידו, וסוחר הסמים מנחה אותו בטלפון להפעיל אורות גבוהים ולכבות, ולאחר מכן לנסוע אחריו במשך עשר דקות עד שהגיעו למקום חשוך ומבודד שם ירדו לשולי הכביש ואז לטענתו הוא ירד מן הרכב, הלך לרכבו של סוחר הסמים, לקח את הסמים. לטענתו הכניס אותם למכנסיו, נכנס לרכב ובתוך הרכב הוציא אותם ממכנסיו והניח אותם מתחת לרגליו. עד כאן גרסת המשיב 1.

בפועל, עסקת הסמים בוצעה בצומת הנגב, צומת דרומית לבאר שבע ומשם המשיכו לבאר שבע שם נעצרו. בעת המעצר, על פי דוחות השוטרים, הסמים נמצאו מוסלקים תחת רגליו של לידור ומתחת לכיסא בו ישב. לשאלת בית המשפט, הגיעו אליהם על ידי מידע מודיעיני.

עכשיו אפרט הראיות לגבי כל אחד מן המשיבים.

הראיות שקושרות את המשיב 2, לידור, לסמים, הן העובדה כי הסמים היו תחת רגליו, הוא היה שותף לכל ההתנהלות, החל מהיציאה מאשדוד, שאין מחלוקת, שהוא עלה לרכב לא היו סמים, לא הוסלקו לפני כן. רק מה שכן, טענתו שבעת המעצר הנהג בן עבו השליך לעברו את הסמים ולכן הם נמצאו אצלו.

אפנה בית המשפט למזכר שציינתי קודם של השוטר ילו ארגו מיום 20.2.13, שם הוא מציין מפורשות כי הוא זה שביצע את המעצר על הנוסע שסמוך לנהג. הוא זה שהתקרב לרכב בהפתעה. הסתכל לתוך הרכב עוד בטרם המעצר כי דלת הנוסע הייתה נעולה. הוא מציין כי לא הבחין בשום זריקת סמים מהנהג לנוסע. על כן, טענה זו בדבר הזריקה נסתרה. כמו כן, כאשר אדם זורק סמים בהפתעה כתוצאה ממעצר, הם הינם נמצאים מוסלקים מתחת לרגליו של הנוסע כמו שטוען שקרה המשיב 2.

אני מפנה לעדות המשיב 4. מוסר בעדותו מיום 13.2.13, כי כאשר ישב מאחורי מושב הנוסע, נפלה לו המצית מתחת לכיסא הנהג, הוא הושיט יד ונגע במשהו שנמצא שם, וזאת הוא אמר כתשובה להצגת הסמים שנתפסו בפניו ולשאלת החוקר האם ראה או נגע בסמים.

בעניינו של לידור, בנוסף, אבקש להקיש מהתנהלותו יחד עם אבו מתחילת הנסיעה מאשדוד כלומר כבר כאשר יצאו ממקום מגוריהם ונסעו דרומה ללא הסבר המניח הדעת, כאשר כל ההתנהלות הפלילית הטלפונית של בן עבו עם סוחר הסמים מתבצעת בנוכחותו והוא שומע כל האמור בה והוא חלק ממנה, יש בזה להצביע על ידי והסכמה להחזקת הסמים אם לא החזקה ממשית, למרות שהסברתי קודם מדוע מדובר גם בהחזקה ממשית.

עתה אפרט את הראיות כנגד משיבים 3 ו- 4. המשיב 3 טוען שהגיע מקרית גת מקום מגוריו לדימונה לצורך ביקור של דודה בשם יפה. הוא לא ידע את השם המלא שלה, או מספר הטלפון שלה. לאחר מכן שינה גרסתו ומסר כי הגיע לקנות רכב. טוען שעלה לרכב כטרמפ אקראי, נאסף לאחר הרמת יד ביציאה מדימונה. לאחר מכן גם את הטענה הזו הוא סותר ואומר שלמשיב 4 יש היכרות מוקדמת עם לידור, ולכן אספו אותם.

כמו שציינתי קודם לגבי המשיב 2, מעדותו של בן עבו ומהמידע המודיעיני עולה בפירוש כי עסקת הסמים בוצעה לאחר איסופם של השניים מהעיר דימונה ולאחר נסיעה של ק"מ רבים, כאשר הם נוכחים ושומעים את כל ההתנהלות הפלילית והטלפונית בין בן עבו לבין סוחר הסמים. מה עוד שנסיבות העברת הסם - העצירה, איתות באורות, יציאה למקום חשוך, יציאה, לקיחת דבר מה, כאשר לאורך כל הדרך הם יודעים שמדובר בעסקת סמים - אני סבור כי יש כאן לכל הפחות ידיעה והסכמה.

אני מפנה לתמלול החקירה המבוקרת שנעשתה להם. הקטעים הרלבנטיים ממורקרים. להתנהלות המילולית בין המשיב 3 לבין היתר, שם ניתן לראות ללא ספק כי מדובר במשיב שהיה חלק מההתנהלות הפלילית או לכל הפחות ידע את פרטי העבירה והכיר את שאר המעורבים, ועל כן אותה היתממות בדבר חוסר היכרות או בדבר חוסר ידיעה לגבי העסקה דינה להידחות.

המשיב 3 מודה לאחר מספר גרסאות שמסר כי קיימת היכרות מוקדמת בין משיב 4 לבין לידור ועל כן הם באו לאסוף אותם.

המשיב 4, אפנה לגביו את בית המשפט לדברים שטענתי קודם בעניין המשיבים האחרים בדבר נסיבות ביצוע העסקה, ובפרט לגרסתו אשר מסר ביום מעצרו ב- 13.2.13, כאשר הוצגו לו הסמים שנתפסו ושם הוא מוסר כי לא ראה אותם אך כאשר נפלה לו המצית אל מתחת לכיסא, הוא הכניס יד ונגע בהם. הוא אומר זאת בתשובה להצגת הסמים וכשנשאל אם נגע.

אני מפנה לתמונות בתיק המראות את הגודל של החבילה שהועברה ואת הצורה. טוען המשיב 1 שלפני הכניסה לרכב הכניס את זה למכנסיים לאחר נטילת הסמים מהסוחר, לאור גודל הסמים ולאור צורתם לא הגיוני שלא שם לב...

לגבי המסוכנות. מדובר בהחזקת סמים במשקל גדול, קילו מאתיים סם מסוג חשיש. מדובר בביצוע בצוותא תוך הסתייעות ברכב, התארגנות מוקדמת. אפנה לעניינם של המשיבים בדבר עבר פלילי. לחובת המשיב 2 קיים עבר פלילי בעבירות רכוש, נהיגה בפזיזות ואלימות. לחובת המשיב 3 קיים עבר פלילי בעבירות אלימות וסמים; נזקף לחובתו מאסר מותנה בן 6 חודשים בת"פ 2721-01-12,. לחובת המשיב 4 זקוף עבר פלילי בעבירות אלימות, הפרת הוראאה חוקית וסמים.

לאור כל זאת ולאור חומרת העבירה אבקש להורות על מעצר עד תום הליכים ולקבוע שבעניינם שום חלופה לא תסכון.

ב"כ המשיב 2:

חברי הפנה לדברים שאינם מתיישבים עם המצוי בתיק. אעשה סדר. יש פה מעשים, בלי קשר למה שייקבע לבסוף לגבי התנהלות המשטרה, יש פה התנהלות מטרידה בתיק הזה. היא משליכה על עוצמת הראיות.

נקודת המוצא בתיק היא, אין מחלוקת שאכן הסמים נתפסו ברכב בעת שכל ארבעת הנאשמים ברכב כאשר הסמים נתפסים מתחת לרגליו של המשיב 2, מר רוקח. על כך אין מחלוקת. פה נכנסות שתי טענות הגנה שחובת המדינה לסתור אותן. אחד, מרשי אומר שלא היה עד לקבלת הסמים על ידי המשיב 1, וכשהסמים נזרקו מתחת לרגליו הוא נמנם או ישן ברכב והתעורר בה בעת עם הקפיצה ומעצרו על ידי משטרה, כאשר המשיב 1 בבהלה זורק הסמים לבין רגליו. זו טענת מרשי. עכשיו בית משפט צריך להתמודד עם טענת ההגנה הזו, ש"לא ידעתי ולא הסכמתי", ונראה איך המשטרה מתמודדת עם זה, יש פה מעשים שגובלים כמעט בשיבוש הליכי משפט.

נקודת המפתח זה קריאת הודעתו של אושר, אם לוקחים מה שאומר, שזה הודאה בהחזקת הסם, הרי שאושר אומר חד משמעית שאף אחד מן המשיבים באוטו לא ידע או ראה או נכח בעת ביצוע העסקה. זו נקודת המוצא. המדינה צריכה להראות שגם המשיב 1 משקר. שום ראיה בתיק לא סותרת את דבריו. מדובר אחד, לא נתפסו ט.א. של אף אחד על הסמים. אי אפשר להוכיח שנגעו בסם.

כמו כן, איני יודע על אילו שיחות טלפון חברי מדברי בין אושר לסוחר הסמים. אילו הקלטות יש? מי אמר שדיבר בנוכחות מי? מאיפה חברי מביא זאת. כאילו קראנו תיקים אחרים. אם הוא מפנה לשיחה אחת שהיתה בנוכחות מרשי אני מסכים לראיות בתיק. התיק נקי משיחות, איננו יודעים מי נתן הסמים, איך ולמי. ואם יש ראיה כזו, אז אני מוכן שחברי יקום עכשיו... הוא אומר שהתקשרו אליו מחסום והפנה אותו איך לנסוע. אני שעכשיו לוקח טרמפ והם מדברים, קודם כל אני לא מקשיב לשיחות ושתיים, אני מבין דבר מתוך דבר?

הוא מפרט שקבעו להיפגש עם בחורות, שניהם אומרים. מדובר באנשים צעירים. ואני אראה שעניין הבחורות אני יודע שבית המשפט שמע זאת הרבה פעמים. אבל לפעמים.. היתה פה הקלטת סתר שאין ספק שמרשי לא ידע שהוקלט, והוא מוקלט עם המשיב 3 כאשר גם שם אדוני יכול ללמוד על אופיו. השיחה מאוד חשובה. יש תמליל שלה פה. היא ראיה עוצמתית וחשובה. שם ניתן לראות על אופיו. יש שם איזו שוטרת, הוא בעצם בוא נגיד מתחיל איתה. אני אפנה אדוני, שיראה אופיו איך מתנהל גם כשהוא במעצר ומדובר בשוטרת, הוא לא משחית זמנו לריק. אני מפנה לתמליל הקלטה מיום 18.2 עמ' 11 שורות 32 – 39 ואני מצטט את דבריו לשוטרת. אשת המשטרה צוחקת. זה מעיד על אופיו שהוא בחור צעיר שבהחלט באמת העניין של בחורות לא נשלל. מפנה לעדותו של אושר שהיא עדות מרכזית והחשובה בתיק הזה. מפנה לעדות מיום 16.2.13. חברי אמר שאושר אומר שלידור הוא חברם של המשיבים 3 ו-4. הוא אומר בדיוק ההפך. כל המשיבים אומרים שלא מכירים את לידור. מפנה לעדותו מיום 18.2.13 עמ' 3, 4. מפנה לעמ' 4 שורות 19 עד 22 ואני מצטט. עמ' 7 הוא העמוד המרכזי ביותר. אני מצטט. מפנה להודעתו מיום 18.2.13. מפנה במיוחד לעמ' 2 שורות 12-15 ומצטט. אושר אומר בעדותו שלא מכיר את האזור ואת הנתיבים. שואלים על כבישים ונתיבים הוא אומר שהוא ניווט לפי GPS. עמ' 3 להודעה מיום 18.2.13 שורות 58-61 ומצטט. אני לא יודע מאיפה חברי אמר שלידור מכיר את המשיבים 3 ו-4. אין לזה זכר בעדויות של היכרות מוקדמת. אם חברי אומר שמה שמשיב 1 אמר נכון, הרי שלא יכול לטעון שזה נכון ככל שזה נוגע לעצמו. ככל שנוגע לאחרים זה לא נכון. גם אין בסיס עובדתי לומר את הדברים האלה. לידור אומר את גרסתו שהוא ישן ולא ידע מהסמים ולא ראה את חברו מביא את הסמים. כך הם פני הדברים. ביום 12.2.13 הייתה קפיצה, רושם עד תביעה אגו, מזכר של דוח פעולה על 2 עמודים. לא מציין ראה או לא ראה, לא מציין לא ראה זריקה או כן ראה. מציין ומפרט בשני עמודים שום דבר. לידור נותן את גרסתו, אושר נותן את גרסתו. דוח הבהרה מגיע לאחר מכן. דוח ההבהרה מגיע ביום 20.2.13. זה כמעט 8 ימים לאחר המקרה. ביום זה מקבלים הצהרת תובע. המשטרה נמצאת בתביעות, אחרי שיוצאת מהתביעות, פתאום הוא נזכר ומתעורר הבלש שלא היה לו מה לעשות ונזכר שלא רשם משהו במזכר. זה לעג לרש. זה לנסות לתפור ראיות לבן אדם. אם היו כך הדברים, ואם מישהו ביקש ממנו, למה הוא לא אומר מי ביקש ממנו. למה יש 8 ימים שלא רשם את זה. ביום של הצהרת תובע הוא נזכר לרשום את זה. מפנה את ביהמ"ש לסיכום החקירה ואני מצטט. המשטרה עושה סיכום חקירה ביום 19.2.13. פתאום ביום 20.2.13 יש הצהרת תובע. ברור ההולדה של המזכר היא הולדה צינית שבאה רק כדי לנסות ולהפריך את ההודעה של לידור שמה שהמשטרה לא ראתה ראה אולי תובע, העיר לחוקר על כך שיש בעיה ופתאום משום מקום בא המזכר. העד יוצא מגדרו כדי להפריך את גרסת לידור. ברור שמישהו אומר לו. חברי יסכים כי העד לא אמור לדעת את גרסת לידור. הוא אמור לראות ולכתוב. איש חקירות אמור לדעת את החקירות של כולם. בילוש לא צריך לדעת את גרסת מרשי. מישהו אומר את גרסת מרשי והוא מביים את הדוח הזה. עם כל הכבוד לדוח הזה אני מבקש שלא ליתן לו משקל. ביהמ"ש יקח את הדוח ולא יתן לו משקל אלא יתן לו אנטי משקל. יש תמליל האזנת סתר שהוא מהותי וחשוב ביותר. בתמליל הזה רואים שהדוברים שזה לידור, המשיב 3, ועוד בחור בשם יונס, שלדעתי לא חשוב מהו. מדברים והשיחה חופשית. לפיכך גם מה שנאמר שם חשוב. מפנה את ביהמ"ש לעמ' 7 לאימרות של לידור בתמליל הזה מיום 18.2.13 ואני מצטט. לידור לא עונה לטמסה על השאלות ששאלו אותו ואני מצטט. מפנה לעמ' 10 שורות 24. עמ' 8 שורה 22 ואני מצטט. עמ' 12 שורה 12. עמ' 13 שורות 16 ואילך. זה לא שיחה מבויימת. הם לא מודעים להקלטה ומדברים באופן חופשי. מפנה לעמ' 14 לשורות 5 ו-12. הוא חוזר כחוט השני וצועק את חפותו. הכל מתואם עם מה שאושר אומר. ביהמ"ש מצטט את פסק דין יהודה אלמליח שנוכחות של אדם במקום ביצוע עבירה כאשר יש שם עבירה פלילית. פסק דין זה אומר שנוכחות אדם במקום ביצוע עבירה לכאורה היא ניטראלית ואם התביעה רוצה להוכיח שלא כך היא צריכה להביא ראיות ממשיות. התביעה הביאה עדות של עד מרכזי שאומר שעשה את העבירה לבדו, הוא זרק את הסמים. עדות שנייה של מרשי שברור שמי שקורא את התמליל אין ספק שמרשי זועק את חפותו. שלוש הביאה מזכר מבוים. נכון שישנה חזקה סטטוטורית. אבל החזקה הזו עם כל הכבוד לה בשלב זה, אני לא אומר שאין כלום, אבל בהחלט עוצמת הראיות, עוצמת החזקה בהחלט לא מהגבוהות ולא החזקות. אם ביהמ"ש יתן אמון בגרסת אושר, שאני לא רואה תובע שאומר שלא להאמין לו. גם עם אושר יש מזכר מיום 18.2.13 של השוטר אוקנין ואני מצטט. אני מפנה לחקירה של חשודים שצריכה להיות מוקלטת וצריך לראות את זה בהקלטה. אם היה דבר כזה, אם הייתה כזו שיחה, איך שאושר נחקר אחרי זה והוא לא אומר לאושר שאמר דברים ומעמת אותו עם זה. למה הוא לא שואל מי במשטרה אמר את זה. אושר לא מעומת עם הדברים האלה. לפיכך אני חושב שמאחר והראיות נגד מרשי הן ברף הנמוך. בתי המשפט בתיקים של אדם ללא עבר פלילי, בתיק החזקה, ולא משנה אם קילו, גם אם יש עבר הוא לא רלבנטי לתיק שלנו. מדברים על עבירה של החזקה בצוותא. אני מציעה חלופה בדמות אביו. אביו איש עסקים מכובד.

רוקח רפאל, ת.ז. 057775991, לאחר שהוזהר כחוק:

אני אביו של המשיב. אין לי עבר פלילי. לא נחקרתי בחמש השנים האחרונות. אני עוסק ביזמות בנדל"ן. יש לי שעות עבודה גמישות. אני מתאם לי את הפגישות שלי במשך היום. אני שמרתי עליו בזמן שהיה קטין בעבירות אלימות. זה היה לפני 6-7 שנים. כששמרתי עליו לא היו הפרות. שמרתי גם על יקיר שהוא בן אחותי. גם כששמרתי על יקיר לא היו הפרות. הוא לא היה אזוק. אני גר באשדוד. אומרים שהבן שלי היה מודע לסמים של אושר. ללידור היו אישומים של אלימות, נהיגה בפזיזות. האלימות נגמר ללא הרשעה. הבן שלי מקשיב לי. אני מכיר חלק מהחברים שלו. הם נכנסים ויוצאים מהבית. לא מכיר באופן אישי. יש לנו בית קרקע סגור. אם ביהמ"ש יאסור עלי להכניס חברים הביתה הם לא יכנסו. אם אסור לו לצאת הוא לא יצא. תלוי מה ביהמ"ש יקבע. הוא עבד בחברת בנייה לפני מעצרו. היו לי משאיות הובלה ולאחר מכן שיווק ומוכר וקונה דירות. שירתתי בצבא מלא בלי בעיות. עשיתי מילואים עד שכבר לא רצו אותי. אם ביהמ"ש יטיל עלי פיקוח אני יודע מה תפקידי כי עשיתי את זה בעבר.

רוקח עידן, ת.ז. 201557634, לאחר שהוזהר כחוק:

אני אחיו של המשיב. אני בן 23. אני מתמחה במשרד עו"ד. אני גר בויקטור הוגו 10 באשדוד. עכשיו סיימתי את ההתמחות. יש לי בחינה ביום 1.5.13. אין לי עבר פלילי. אין לי תיקים פתוחים ולא נחקרתי כחשוד. לא שמרתי על אחי. אחי בן 21. הוא מקשיב לי. מרותי חלה עליו. אני אחיו הגדול ויכול להיות שם בשבילו כל הזמן. אני נשוי +ילדה. הילדה בת שנה. אני גר בבית עם האבא. יש סטודיו מחוץ לבית.

רוקח שלומי, ת.ז. 300966181, לאחר שהוזהר כחוק:

אני אחיו הגדול של המשיב. אני גר בבית. אין לי עבר פלילי ולא שמרתי עליו. אני עובד בעסק של שיווק שמנים ותעשיה. אני רווק. אני בן 25. שעות העבודה שלי גמישות מאוד. שמרתי בעבר על דודו שלי במעצר בית. שמרתי על יקיר ולא היו הפרות בזמן ששמרתי עליו. הוא היה בבית הדודה. אני גר כרגע אצל ההורים. אני די פנוי ולא מחתים כרטיס או משהו. יש לי משרד בבית ומדי פעם נסיעות. לא נחקרתי במשטרה.

ב"כ המשיבים 3 ו-4:

אני מצטרף לרוב דברי חברי כי זה מתייחס גם למשיבים שלי. ישנה מגמה או שיטה או דרך שאם יש מישהו במאשימה שחושב שכך היו צריכים להיראות פני הדברים כך הם מוצגים וצר לי.

אמר חברי גם קודם, אושר מדבר על שיחת טלפון שמתקשר אליו מי שהיה סוחר סמים, מתקשר מטלפון חסוי ומדברים. אם השיחה הזו או תוכנה מוקלט ודאי הייתה מוצגת לביהמ"ש. אם היינו יודעים את תוכנה היינו יודעים לומר לביהמ"ש מה נכון לגבי כל משיב ומשיב. אבל, אם אנחנו רוצים לקחת את עדותו של אושר, שלא נמצא היום כי הוא הודה, והוא מוסר פרטים מדויקים אחת לאחת לגבי מה שקרה מתחילת האירוע ועד סופו. הוא אומר שהתקשר אליו בחור, מסר את הכתובת שהכניס ל-GPS והגיע לכתובת. אם היו נאמרים דברים בענייני סמים אין ספק שאושר היה אומר שהם לא ידעו ולא שמעו. אין תוכן כזו של שיחה. חשוב שביהמ"ש ידע כי המשיבים 1 ו-2 מתגוררים באשדוד והמשיבים 3 ו-4 גרים בקרית גת. הפגישה או האיסוף כטרמפיסטים נעשה בדימונה. אם הייתה המאשימה שמבינה שאנו מדברים בתיק הזה כולו על העניין של החזקה, אם היו בוחנים שיש פלטי שיחות טלפון כבר לפני תחילת הנסיעה מהיציאה מאשדוד אפשר לומרי כי המשיבים 3-4 יצאו מקרית גת ונסעו לדימונה. יש עדות שהיו בדימונה ואושר היה בדימונה. המשיב 3 לא מכיר אף אחד פרט למשיב 4. יש שיחה שהוא אומר שהוא באיזור דימונה והוא שם ורוצה להצטרף אליו. מה היה כל כך קשה להוציא פלט שיחות טלפון להראות בשיחות של אושר ולבין מרשי. אושר אומר שהסוחר נתן את הכתובת. הוא אומר גם שהמשיב 4 נתן לו כתובת בדימונה כי לא מבין כלום. אולי זה דבר חדש אבל לא חדש. מה היה קשה 20 מזכרים של שוטרים ופעולות של חוקרים ללכת ל-GPS ולראות את הכתובות. חברי אמר שיש מידע בתיק. אנחנו לא נראה את המידע, אולי יש פרפרזה או כל דבר אחר שימסר לביהמ"ש על מי ועל מה מדברת הידיעה. אם המידע מדבר על אדם אחד שעשה עסקה ונכנס לאוטו אז יודעים. אני אומר שלפי קריאת הדוחות מדברים על רכב מסוג יונדאי בצבע אדום. אם נמסר רכב אז כנראה לא תיארו 4 אנשים בפנים אלא אחד. המשיבים 3 ו-4 לא היו נוכחים בעת ביצוע העסקה, לא היו נוכחים בעת סגירה כזו או אחרת, לא היו נוכחים במהלך הנסיעה שהיו שיחות או דיבורים שיכלו להבין שמתבצעת עסקה. אין אינדיקציה שלא עלו ברכב רק בדימונה חזרה צפונה. אושר אומר שירד מהרכב, נפגש עם אותו בחור שקבע איתו, ירד מהרכב מרחק של 10 מטרים, התרחק מן הרכב, מקום חשוך וקיבל את מה שקיבל ושילם 17,000 ₪. שם את הדבר במכנסים והחל בנסיעה. באוטו הוציא את זה ושם בצמוד לרגליו. המשיבים 3 ו-4 נמצאים בחלק האחורי של הרכב. מדובר ברכב נמוך והם מאחור. הדבר העיקרי שצריך לבחון כאן זה אם ישנן ראיות ממשיות שביהמ"ש יכול להסיק שהמשיבים 3 ו-4 שיש ראיה הקושרת או מוחשית שאומרת לגבי שהם צריכים לדעת בפועל וכוונה בפועל. אין אפילו בדל של ראיה שניתן לומר שזה הנקודה שלמשיבים 3 ו-4 הייתה שליטה ממשית בסם שנמצא ברכב. מפנה לע"פ 3514/91 בעניין אבו רקייק נקבע ואני מצטט. כל החבורה הייתה צריכה להסכים למה שקורה ברכב. זה ממש הפוך. המשיבים 3 ו-4 לא ידעו ולא יכלו לדעת שברכב יש סמים. חברי מנסה לומר שאולי המשיב 4 מנסה לעשות סדר. הוא נשאל אם הוא נגע בסמים והוא אמר שלא. הוא אומר שנגע במשהו אבל לא בסמים. המשיב 3 אומר שבאו לדימונה באוטובוס. זה נכון שנתנו גרסה כזו ואחר כך זה השתנה לעניין הרכב. יש למשיבים 3 ו-4 עבר פלילי. הם נמצאים ברכב. זה ברור שכשנמצאים ברכב ולא יודעים מה קורה שם הלחץ עובד והראש עובד והפחד גובר ומביאם למסור פרטים כאלה ואחרים. בהנחה שאם יש שקר כזה או אחר, זה לא יוצר את הדרישה בחזקה. לכן לא ניתן לשייך להם את החזקה. יש היכרות בין המשיב 4 לבין אושר. אושר אומר שזו פעם ראשונה שהוא קונה סמים. מה צריך לדעת המשיב 4 לגבי זה שאם לראשונה אושר קונה סמים לראשונה בחייו. ההקלטה מחזקת את העניין שמי שנמצא שם ומדבר כלל לא יודע והופך להיות קורבן. את הדברים האלה המאשימה יודעת, ידעה ויכלה לנסות לחקור לעומק כדי לנסות ולפחות להביא ראיות לביהמ"ש. בנסיבות אלה, לרגע זה, למשיבים 3 ו-4 אין כל ראיה שיכולה לשמש כראיה לכאורה גם לא במשפט העיקרי. דינו של תיק זה שהם ישוחררו. שביהמ"ש ייקבע תנאים שיבטיחו התייצבותם למשפט.

ב"כ המבקשת:

חברי טענו בדבר הנטל הרובץ על כתפי המאשימה בעניין חזקה. הם טענו כי לא הרמנו את נטל ההוכחה בדבר הידיעה וההסכמה. מפנה לע"פ 319/88 בעניין אלמליח. ולע"פ 6202/95 פלוני ואני מצטט. ביחס לעובדה כי המשיבים 3 ו-4 לא הציגו כל חלופה, ונתבקש לשחרר בתנאי הבטחת התייצבות בלבד, לא נותר לי לומר כי בקשה זו לא סבירה בנסיבות העניין. מדובר בעבירה חמורה ולכן נתנגד לבקשה.

ב"כ המשיבים 3 ו-4:

נבקש להציג חלופה.

טסמה רומה ת.ז. 304311806, לאחר שהוזהרה כחוק:

אני אחותו של המשיב 3. אני בת 26. רווקה. אני גרה בקרית גת. באתי לביהמ"ש כדי לעזור לאחי. אם בעניין חלופה אז בשעות שאני יכולה לעזור. אני עובדת במרכז קליטה בקרית גת. אני עובדת משעה 16:00 עד 20:00. אני רוצה שהוא יהיה בבית של ההורים שלי. אני גרה איתו ביחד אצל ההורים. אני מכירה פחות או יותר את העבר הפלילי של אחי. יש לו עבירות של רכוש. לא בקיאה בפרטים. הוא נעצר כמה פעמים אבל לא יודעת יותר מדי על זה. לפני שהוא נעצר הוא היה גר באותו בית.

אקובאי אברהם, ת.ז. 309817187, לאחר שהוזהר כחוק:

אני באתי בשביל המשיב 4. הוא הבן של גיסי. אני בן 57. אני אלמן. אני גר בקרית גת. אני עובד בשמירה בין השעות 16:00 עד 06:00. כשביהמ"ש אומר לי שקשה לי לשמור עליו כשאחזור לישון אני אומר שאני לא יודע. אין לי עבר פלילי. אני עובד כל יום. גם שישי שבת אני עובד.

<#2#>

החלטה

נדחה לעיון ומתן החלטה 6.3.13 שעה 10:00.

המשיבים יישארו במעצר עד למתן החלטה אחרת ויובאו לדיון באמצעות שב"ס.

מתיר לכל אחד מן המשיבים 3 שיחות טלפון על פי הנהלים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תשע"ג, 28/02/2013 במעמד הנוכחים.