1. עסקינן בבקשת הנתבעים 3-6 (להלן: "המבקשים") להורות לתובעות 1-2 (להלן: "המשיבות") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיהם בסך שלא יפחת מ- 130,000 ₪.

2. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית (חוזית – נזיקית) שהגישו המשיבות כנגד המבקשים ואחרים.

כתבי הגנה הוגשו וישיבת הוכחות ראשונה נקבעה לחודש פברואר 2015 בפני כב' השופט פרגו.

3. הבקשה סומכת על הוראת סעיף 353א. לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") והגם שלשיטת המבקשים די בהיות המשיבות "חברות בהן מוגבלת אחריות בעלי המניות, כדי לחייבן בהפקדת ערובה", מצאו הם אף להתייחס לסיכויי התביעה, המוערכת על ידם כ"תביעת סרק קנטרנית, שסיכוייה להתקבל קלושים", בין השאר, מחמת העדר "עילת תביעה אמיתית" כנגד הנתבעים 3-5, כמו גם העדר "יריבות ישירה" כלפי הנתבעת 6.

4. בתגובתן לבקשה התייחסו המשיבות לכלל טענות המבקשים.

לעמדתן אין לחייבן בהפקדת ערובה הן מהטעם כי הינן חברות סולבנטיות, בעלות "חוסן פיננסי", המאפשר להן לעמוד בחיוב הוצאות, והן מהטעם כי "סיכויי התביעה להתקבל טובים".

המסגרת הנורמטיבית

5. הוראת סעיף 353א. לחוק החברות מסמיכה את בית המשפט להורות לתובעת שהינה "חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת" להפקיד "ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" אלא אם "סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

6. הוראה זו יוצאת מנקודת מוצא לפיה חיוב חברה בהפקדת ערובה הוא הכלל (ראה: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ) ובית המשפט ימנע מלעשות שימוש בסמכותו בהתקיים אחת משתי חלופות, אשר הנטל להוכיחן מוטל על החברה.

הראשונה - אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין;

השניה - אם בית המשפט סבור כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה;

(ראה: רע"א 10905/07 נאות אאוזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי ) זיסר, רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ)

7. בית המשפט נדרש, איפוא, לבחון בקשה מכוח הוראת סעיף 353א. לחוק החברות הבאה בפניו במספר רבדים וככל שמגיע הוא לידי מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין-

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:

(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים

(ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק).

זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)

שמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים (השוו: The White Book, 620 para. 25.12.7).

הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות שעליהן עמדנו לעיל: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי ..."

(רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ) (ההדגשה שלי – ש.י.)

(ראה בנוסף: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ)

מן הכלל אל הפרט

8. לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו, לרבות ובמיוחד לאישור בנק לאומי מיום 26.6.2014 בהתייחס לחשבונן של המשיבות המתנהל בבנק ולתצהיר מנהלן, מר יניב זינגר, מיום 8.7.2014, אשר הוגשו בתמיכה לתגובת המשיבות לבקשה (המצהיר לא נדרש לחקירה), באתי לכלל דעה כי המשיבות לא השכילו להוכיח כי בעניינן יש לחרוג מן הכלל ולהימנע מלעשות שימוש בסמכות המסורה לבית המשפט לחייב חברה - תובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע.

9. יגעתי, טרחתי ולא מצאתי בתצהיר התומך בתגובה הצהרה ברורה בדבר חוסנן הכלכלי של המשיבות, הצהרה אשר יהא בה כדי להניח את התשתית הצריכה לקביעה כי המשיבות תוכלנה לשאת בתשלום הוצאות המבקשים ככל שהתביעה כנגדם תדחה.

10. המשיבות מטעמיהן לא פרטו בתצהיר התומך את כלל נכסיהן, כמו גם את התחייבויותיהן וחובותיהן, ככל שקיימים.

אלה המשמשים להערכת חוסנן הכלכלי נותרו עלומים.

בתצהיר חזר מנהלן של המשיבות על האמור באישור בנק לאומי בדבר ייתרת זכות בחשבונן ולא מצא להוסיף כל מידע רלוונטי .

11. המשיבות בחרו שלא לצרף מסמכים מהם ניתן ללמוד על יכולתן הכלכלית, לרבות אישור על מסגרות אשראי, מאזנים, אישור על חיובים ושעבודים ו/או עיקולים והסתפקו, כאמור, באישור בנק לאומי על ייתרת זכות בחשבונן.

יפים בענין זה קביעותיו של בית המשפט בת.א. (ת"א) 19283-04-11 א. ארנסון בע"מ נ' חברת נמלי ישראל-פיתוח ונכסים בע"מ –

"בתצהיר מנכ"ל המשיבה שצורף לתגובתה לבקשה דנא, אמנם נטען, ... אלא שבהצהרות אלה לא די וממילא לא ניתן ללמוד מהן דבר באשר לאיתנותה הכלכלית של המשיבה שכן אין בהן משום ראיה למצב חשבון הבנק של המשיבה; לחובות המשיבה לצדדים שלישיים; לקיומם של עיקולים, ככל שיש כאלה, על נכסי המשיבה וחשבונות הבנק שלה; ואף לא ניתן ללמוד מהן דבר ביחס לקיומם או היעדרם של הליכים משפטיים תלויים ועומדים נגד המשיבה (כדוגמת ההליכים במסגרת רע"א 1221/10 א. ארנסון בע"מ נ' מע"צ- חברה לאומית לדרכים בישראל ואח' ו- בת"א 1375-07 א. ארנסון בע"מ נ' ברן תעשיות בע"מ) ואשר כתוצאה מהם עשוייה המשיבה לחוב בחיובים כספיים כלפי צדדים שלישיים; ברור כי ניתן על נקלה לסתור את קביעות בתי המשפט (העליון והמחוזי) בדרך של הצגת מסמכים ומסמכי בנק על 'ההבראה' ועל איתנותה הכלכלית ובעיקר על השינוי מאז קבעו בתי המשפט את קביעותיהם, אך זאת לא נעשה. ...

את מצבה הכלכלי של החברה יש להוכיח באמצעות מאזנים של החברה, באישור רואי חשבון רשמיים, בדוחות לרשויות השונות ובאמצעות מסמכים שמבהירים לקורא אותם מה הוא המצב הכלכלי של החברה, ואלה לא צורפו"

(ההדגשה שלי – ש.י.)

12. כראיה לחוסנן הכלכלי ציינו המשיבות אף את העובדה כי נשאו בתשלום אגרת המשפט בסך של 32,500 ₪ .

בתשלום אגרת המשפט אין משום ראיה מספקת להוכחת חוסנן הכלכלי של המשיבות.

לא הובאה כל ראיה באשר לזהות הגורם המממן, באם היו אלה המשיבות אשר מקופתן שולמה האגרה או שמא זכו למימון.

דומה עלי כי יש ליתן את הדעת לתצהירו של מנהל המשיבות, אשר בעניין זה הצהיר כי "עם פתיחת תיק זה שולם תשלום אגרה לבית המשפט", אך לא פרט, ושמא לא בכדי, מי הוא הגורם המשלם והמממן.

13. זאת ועוד.

המשיבות לא הניחו כל תשתית ראויה לקביעה כי "נסיבות העניין" אינן מצדיקות חיובן בהפקדת ערובה.

בענין זה התייחסו המשיבות רק לסיכויי התביעה וסבורתני כי אין בעת הזו מקום לקבוע כי המדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד.

סיכויי התביעה וההגנה ייבחנו בהליך העיקרי ואין בהם כדי להכריע בהליך זה.

סוף דבר

לאור כל האמור מוצאת אני לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה (מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) בסך של 70,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקשים.

בסכום זה יש, לדידי, כדי לאזן באופן ראוי בין זכות המשיבות, הן התובעות, לפנות לערכאות ובין זכות המבקשים, הם הנתבעים, לקבל את הוצאות המשפט, אשר יפסקו לטובתם ככל שהתביעה כנגדם תדחה, הכל מתוך הערכה גסה של עלויות ניהול ההגנה.

הערובה תופקד בתוך 30 יום.

לא תומצא הערובה בתוך המועד שנקבע תידחה התובענה כנגד המבקשים..

המשיבות תישאנה בהוצאות המבקשים בבקשה זו ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים