1. באיזו מסגרת יש לברר את טענות כונסי הנכסים לנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרת הסכם למכירת האנייה לחברת Belinda. זו השאלה שעומדת להכרעה.

רקע

2. ביום 13/1/2014 נערך דיון בבית המשפט בגדר התמחרות למכירת האנייה. בסופו של יום הוחלט על מכירת האנייה לחברת Belinda Shipholding Corp. (להלן: "הרוכשת") תמורת סך של 2,630,000$. הרוכשת התחייבה לשלם את הסך האמור על פי תנאי התשלום שנקבעו בתחילת ההתמחרות, דהיינו, לשלם סך של 100,000$ עד ליום 15/1/14 ואת היתרה עם מסירת האנייה ביום 20/1/14. פרט לסכומים אלו, נקבע כי הערבות שניתנה כתנאי להגשת ההצעה על סך של 75,000$ תועבר כתשלום על חשבון התמורה.

לבקשת הרוכשת, ניתנה לה ארכה לתשלום הסך של 100,000$ (בקשה 38) והוא שולם ביום 17/1/14. הרוכשת אף ביקשה ארכה לתשלום יתרת התמורה, ולבקשתה ניתנה לה ארכה לתשלום עד ליום 21/1/14.

3. למרבה הפלא, ביום 20/1/14, הודיעו באי כוח הרוכשת לכונסי הנכסים כי הרוכשת חזרה בה מכוונת הרכישה, וכי אינה מתכוונת להשלים את תשלום התמורה. בעקבות זאת אושר לכונסי הנכסים לנהל משא ומתן למכירת האנייה למציע חדש, עד שביום 27/1/14 אושרה מכירת האנייה.

4. עם מכירת האנייה, עתרו כונסי הנכסים לחילוט העירבון שהפקידה הרוכשת בסך של 75,000$, וכן לחילוט הסך של 100,000$ ששולמו על חשבון התמורה. בישיבה מיום 27/1/14 הוריתי על חילוט הערבות על סך 75,000$, וכן הוריתי לכונסי הנכסים לפרט את הנזקים וההפסדים שנגרמו לקופת הכינוס בשל הפרת ההסכם למכירת האנייה לרוכשת.

בהודעת הכונסים מיום 18/2/14, פורטו הנזקים השונים שנגרמו כתוצאה מהפרת התחייבותה של הרוכשת. בין היתר נטען להפסד בגין ההפרש בין המחיר המוסכם 2,630,000$, לבין מחיר העסקה החדשה 2,600,000$. כן נטען כי היה צורך לרכוש גנרטור בסך של 29,000$. עוד נטען, כי נגרמו לקופת הכינוס הוצאות בשל העיכוב במכירה ובהן הוצאות דלק, שכר צוות, דמי נמל, אספקת מזון ועוד. לפיכך, עותרים הכונסים להורות על חילוט הסך של 100,000$.

5. הרוכשת התנגדה למבוקש. בהודעה מיום 6/3/14, כפרה הרוכשת בנזקים הנטענים, וטענה כי ככל שנגרמו נזקים הם כוסו בדרך של חילוט העירבון. ומכל מקום, הוסיפה כי לא ניתן לחלט את הסך האמור, אלא יש להורות לכונסים לנקוט בהליכי תביעה בפני הפורום המוסמך לכך על מנת שניתן יהיה להביא ראיות ולטעון טענות בנוגע להיקף הנזקים.

6. לאחר שניסיונות הסדר כשלו, נותר לדון בטענות בעניין הפורום הראוי לדון בדרישת הכונסים לחילוט התמורה לכיסוי בגין הפסדים ונזקים.

טענות הכונסים

7. הכונסים סבורים, כי ראוי לדון בטענותיהם במסגרת בקשה למתן הוראות. הכונסים סבורים, כי קיימת סמכות לבית המשפט על פי תקנות בית המשפט לימאות (Vice Admiralty Rules 1883 ) ובהן תקנה 171 הקובעת לבית משפט סמכות להורות מה יעשה בכספים המופקדים בבית המשפט, או תקנה 158 לתקנות. עוד מפנים הכונסים לדין הכללי שבגדרו, כך לטענתם, מוסמך בית המשפט לדון בנזקים שנגרמו בשל סעדים זמניים לרבות פיצויים בגין צו שניתן.

דיון והכרעה

8. עם הכרזתה של הרוכשת כזוכה בהתמחרות, נכרת עמה הסכם לפיו תמורת הסך של 2,630,000$ תועבר האנייה לבעלותה. הרוכשת הפרה את ההסכם והודיעה מיוזמתה, כי אינה מעוניינת ברכישה. בשל הפרה זו נגרמו, כך נטען, נזקים והפסדים לקופת הכינוס.

9. כידוע, אישור עסקת מכר על ידי כונסי הנכסים משכללת את כריתתו של ההסכם בין הכונס לרוכש (ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה(4) 410 (2001). מרגע שאושר ההסכם כבולים שני הצדדים, הכונס מחד והרוכש מאידך, להוראות ההסכם וכל הפרה של מי מהם עלולה להקים לצד האחר עילת תביעה, בין לאכיפה, בין לביטול ובין לפיצוי.

10. תקנות בית המשפט לימאות אינן כוללות בחובן הוראות מפורשות בדבר סדרי הדין במכירת אנייה על ידי כונס הנכסים ובדבר סמכויות בית המשפט במתן הוראות לכונסי הנכסים. לפיכך, יש ללמוד על סמכויות אלו מתוך הדין הכללי, לרבות מדיני החברות ודיני ההוצאה לפועל, שבהם מתמנים כונסי נכסים לצורך מימוש נכסים.

11. ככלל, בקשות למתן הוראות שמגישים בעלי תפקידים או אפילו צדדים זרים לבית המשפט, נועדו לאפשר לבית המשפט לפקח ולהדריך את בעל התפקיד בפעולותיו (ע"א 635/71 אוטוקרס בע"מ נ' מרגוליס, פ"ד כו(1) 682, 691 (1972).

ברע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' הרטמן (26/3/07), אומר השופט גרוניס (כתוארו אז) (פסקה 5):

"הליך של בקשה למתן הוראות משמש את בית המשפט כמסגרת יעילה ומהירה לפיקוח על פעילותם השוטפת של בעלי תפקידים שונים שמונו על ידי בית המשפט, כגון מפרקים, נאמנים בפשיטת רגל, כונסי נכסים, מנהלי עיזבון ועוד. כן משמש הליך זה להנחיית בעלי התפקידים כיצד לפעול במקרים מסוימים, כאשר הפעולה מצריכה את אישורו של בית המשפט".

12. עם זאת, ועל אף העיקרון שלפיו בקשה למתן הוראות נועדה בעיקר לפיקוח על פעולותיו של בעל התפקיד, הכירו בתי משפט, במקרים מתאימים, באפשרות לדון גם במחלוקות עם צדדים שלישיים, לרבות באפשרות של מתן סעדים כספיים ואחרים כנגד אותם צדדים שלישיים (ראו ע"א 37/66 גלחא 1960 בע"מ נ' מתכות בע"מ (בפירוק), פ"ד כ(3) 144 (1966); ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכבי השומרון בע"מ, פ"ד מה(4) 741 (1991).

13. בתי משפט הדגישו כי על בית המשפט לשקול, עת מובאת להחלטתו בקשה למתן הוראות, שבגדרה מבוקש חיובו של צד שלישי, לברר האם זהו ההליך המתאים, בשים לב למורכבות העניין, להיקף הראיות שידרשו, לאפשרות לשמור על זכויות כל הצדדים במסגרת דיונית זו ועוד.

ברע"א 259/99 חב' פליצ'יה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 395 (2001) מסכם בית המשפט את השיקולים שינחו את בית המשפט בהחלטתו האם לדון במחלוקת עם הצד השלישי במסגרת הבקשה למתן הוראות, או שמא להעבירה לדיון כתובענה רגילה.

"ניתן לסכם אפוא את התנאים הנדרשים, דרך-כלל, להכרעה במחלוקת מהותית בין נושא תפקיד לצד שלישי במסגרת הליך מתן הוראות:

(א) בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו. בעניין זה אין לרוב נפקות לשאלה אם היוזמה לבקשת ההוראות באה מבעל התפקיד עצמו או מגורם מעוניין אחר;

(ב) בירור המחלוקת לגופה אינו מצריך הכרעה בעובדות, או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב, וניתן להכריע בעובדות בדרך פשוטה וקצרה.

(ג) בניהול ההליך בדרך מקוצרת אין כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות ומהותיות של בעל-דין (פרשת עו"ד וואנו [5], בעמ' 299; ע"א 743/76 אולמי נפטון בע"מ נ' מגדל נחום בע"מ [10], בעמ' 139)".

עוד חשוב לזכור כי בטרם החלטה בבקשת כונסי הנכסים לדון במסגרת בקשה למתן הוראות במחלוקות עם צד שלישי, על בית המשפט לאפשר לצד השלישי להתייחס לדרך הדיונית הראויה (ראו י' גפני כינוס נכסים הלכה למעשה 418 (מהדורה שלישית, 2004); ע"א 548/76 ג'רבי מפעלי בניה בע"מ נ' רווה, פ"ד לא(1) 25, 27 (1976)).

14. ובענייננו? חלק מטענות הכונסים הינן טענות פשוטות לבירור שאינן מצריכות הליך של שמיעת ראיות, כמו למשל הטענות בדבר הפרש התמורה. עם זאת, בשים לב לכפירת הרוכשת בשאר הנזקים, ברי שהוכחת הנזקים כרוכה בהבאת ראיות ושמיעת עדים. בין היתר, יהיה צורך לבחון את הטענות לגבי היקף הנזק והאפשרויות שעמדו בפני הכונסים לצמצום ההוצאות. ספק אם במסגרת בקשה למתן הוראות ניתן יהיה לזמן ולחקור את העדים שיידרשו והאם ניתן יהיה לשמור על כל זכויותיה הדיוניות של הרוכשת.

אעיר כי אין כל עיגון בתקנות בית המשפט לאדמירליות לסעדים המבוקשים, וההשוואה שעושים הכונסים לדיון במימוש עירבון שניתן להבטחת צו זמני אינה מתאימה. ודוקו, גם במימוש ערבות, בשונה מעירבון, שניתנה להבטחת סעד זמני, על הנפגע להגיש תובענה (תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

15. בנסיבות אלו, איני סבור שההליך של בקשה למתן הוראות הינו ההליך המתאים. על-כן, אני מורה לכונסי הנכסים להגיש, תוך 21 יום מקבלת החלטה זו, תובענה מתאימה למלוא הנזקים לבית המשפט המוסמך, בהתאם לסכום התביעה. ניתן להעמיד את התביעה לצרכי אגרה על סכום הפיקדון.

בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת, יישאר הסך של 100,000$ כפיקדון להבטחת התביעה שתוגש.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.