1. התובע הגיש תביעתו להכיר בפגיעה באוטם שריר הלב שארע לו ביום 27.11.2012 כתאונת עבודה.
2. הנתבע הגיש כתב הגנתו ביום 9.1.2014.
3. בתיק התקיימו 3 דיונים, מתוכם 2 דיוני הוכחות ובסיומם הגישו הצדדים סיכומים לענין התשתית העובדתית.
4. ביום 16.9.2015 ניתנה החלטת בית הדין, כי ארע לתובע אירוע חריג ביום 26.11.2012 ויש מקום למנות מומחה בתחום הקרדיולוגיה.
5. בית הדין מינה את פרופ' שמואל גוטליב, אשר נתן שתי חוות דעת, במסגרתם המליץ להכיר באוטם כתאונה בעבודה.
6. ביום 16.2.2016 התקבלה הודעת הנתבע, כי לאור חוות דעת של פרופ' גוטליב, הוא החליט להכיר בפגימה של התובע אוטם חד בשריר הלב בדופן התחתונה ללא הרמות מקטע כתוצאה מחסימת עורק LCX כתאונת עבודה מיום 26.11.2012 וכן לשלם דמי פגיעה בגין התקופה שמ-27.11.2012 ועד ליום 14.12.2012.
7. ביום 28.2.2016 נמסרה הודעת התובע כי הוא סבור שיש להאריך את תקופת דמי הפגיעה וביום 9.3.2016 התקבלה הודעת הנתבע כי במידה ובידי התובע תעודות מחלה לתקופה של 91 יום מיום הפגיעה בעבודה בהתייחס לתקופה שלאחר 14.12.2012 הוא יכול להמיר אותם בתעודות נוספות לנפגע בעבודה ולהגישם לפקיד התביעות.

כן הוסיף הנתבע, כי בכל מקרה הוועדה הרפואית שתדון בתביעתו של התובע, אם ובמידה ותוגש, מוסמכת לקבוע את נכותו מהעבודה לתקופה שלאחר תום דמי הפגיעה.

1. ביום 17.3.2016 התקבלה הודעת התובע, כי הוא מסכים שישלמו לו דמי פגיעה בהתאם לתעודות המחלה ובכפוף לכך שאין בהסכמה זו כדי לפגוע בסמכות הוועדה הרפואית לקבוע לו נכות ארוכה מימי המחלה שהוגשו בפועל.
2. ביום 24.3.2016 התקבלה תגובת הנתבע המאשרת את דברי התובע.
3. מכל המפורט לעיל – הנני נותנת תוקף של פסק דין להודעת הנתבע מיום 16.2.2016.
4. הנתבע ישלם את הוצאות התובע בגין ניהול התביעה בסך 3,000 ש"ח.

ניתן היום י"ז אדר ב' תשע"ו, 27 מרץ 2016 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.