1. ראשית דבר:

בפני בקשה לביטול החלטה והבהרה מצד המבקשת.

2. נסיבות המקרה:

בהמשך להחלטתו מיום 29/12/17, קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 12/2/18 (להלן: "ההחלטה") כי יש לדחות את בקשת המבקשת לביטול זימון עדותו של רפ"ק דוד כתר כעד מטעם ההגנה (להלן: "העד"). לטענת המבקשת כעת, יש לבטל את זימונו של העד בטענה כי הסניגור, בעת בקשת זימונו של העד, לא עמד בנטל הרלוונטיות של העד להליך עצמו.

3. דיון והכרעה:

לדידי, יש לדחות את בקשת המבקש. אינני רואה לנכון לשנות את ההחלטה בדבר זימונו של העד. כאמור בסעיף 3 להחלטה, זימונו של עד הינה מזכויותיו היסודיות של נאשם להעיד כל אדם שלדעתו עשוי להוכיח את חפותו. זכות זו לעולם אינה פוקעת, ומשמבקש נאשם להעיד אותו אדם, יזמינו בית המשפט (ע"פ 440/87 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 793, 806 - השופט גולדברג).

כמו כן מהטעמים האמורים בסעיף 3 להחלטה, מדובר על פניו בעד אשר עדותו רלוונטית לצורך ההכרעה בהליך, ועל כן בשלב זה, די בכך לצורך זימונו של העד לצורך הכרעה בשאלת המשפט העולה בפנינו, ואינני רואה לנכון להתעמק עוד ברלוונטיות של העד, אלא לאחר שזה יעיד. כל התעמקות נוספת בנדון, עשויה לרוקן מתוכן את עדותו העתידית של העד. ככל שתמשיך ותסבור המבקשת כי עדותו של העד אינה רלוונטית, תוכל היא ליישם דעתה באמצעים המקובלים במהלך עדותו של העד, לכשזה יעיד.

4. סוף דבר:

הריני לדחות את בקשת המבקשת. ההחלטה בדבר זימונו של העד תישאר על כנה.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ח, 19 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.