1. ראשית דבר:

בפני בקשה לזימון עדי הגנה מצד המבקש וכן התנגדות המשיבה לזימון זה.

2. נסיבות המקרה:

ביום 05/03/18 הגיש המבקש בקשה לזימון עדי הגנה ובהם יואל לוי – סמנכ"ל בכיר המשרד לביטחון פנים, אראל זיסל – יועמ"ש המשרד לביטחון פנים ונצ"מ עו"ד שרית פיליפסון – אגף התנועה – תביעות תעבורה משטרת ישראל (להלן: "העדים").

ביום 11/03/18 הגישה המשיבה התנגדותה לזימון העדים, בין היתר בטענה כי הזימון אינו רלוונטי לשם הכרעה בשאלת המשפט, וכי הזימון ייצור תקדים מסוכן ויפגע בדיונים פנימיים עתידיים שינוהלו בשירות הציבורי הרלוונטי.

3. דיון והכרעה:

הלכה פסוקה היא כי זכותו היסודית של נאשם להעיד כל אדם שלדעתו עשוי להוכיח את חפותו. זו כאמור לעולם אינה פוקעת, ומשמבקש נאשם להעיד אותו אדם, בית המשפט יזמינו (ע"פ 440/87 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 793, 806 - השופט גולדברג). עוד ידוע כי זכות זו כפופה עקרונית לסייג אחד לפיו בית המשפט לא יורה על זימון אם היה סבור שאין בהזמנת אותו אדם להועיל לבירור שאלה הנוגעת למשפט (סעיף 106(א) לחוק סדר הדין הפלילי; ע"פ 440/97; ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 150, 217 – השופט, כתארו אז, אור).

עוד לעניין זה, אין בית המשפט חי מפי הצדדים, אלא הוא רשאי וחייב לנווט את הדיון שלא לקבל ראיות ושלא להתיר שאלות לעד אם אינן רלבנטיות (מ' שלגי וצ' כהן, סדר הדין הפלילי (מהדורה שניה, תשס"א) 376; ע"פ 99/88 דקלו אליק נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 409; ע"פ 699/84 מרום נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 528, 529). זה הוא תפקידו, וזו חובתו, של בית המשפט "להקפיד על כך, שזמנו של בית המשפט יוקדש לנושא שלפניו" (ע"פ 1280/06 רועי כרמלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2007), ע"פ 614/85 וייל נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 299, 300 - הנשיא שמגר).

ומן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן, סבורני כי יש לקבל את התנגדות המשיבה ולדחות את בקשת זימון העדים עליה עומד המבקש. מעיון בבקשה, שהוגשה ע"י שלושת הסניגורים, עולה כי הינה לשם הוכחת אמרת החוץ של העדים ביחס לדיון מיום 25/01/17 במשרד לביטחון פנים בו הם נטלו חלק (להלן: "הדיון").

בהחלטתי מיום 14/11/17 (בע"ח 5646-07-17) ביחס לעיון בחומר חקירה אותו דרש המבקש, נקבע כי פרוטוקול אותו דיון איננו חלק מחומר החקירה הרלוונטי להגנתו, וזאת בשל העובדה כי מדובר במסמך פנימי אשר חשיפתו אינה משרתת את ההליך המשפטי הנוכחי ורק תפגע שלא לצורך בדיונים פנימיים עתידיים.

מאחר שפרוטוקול אותו דיון פנימי אינו מהווה חלק מחומר החקירה בתיק זה, הרי שגם זימון העדים לצורך הוכחת אותה אמרת חוץ במסגרת אותו דיון פנימי אינה רלוונטית אף היא, וכל החלטה אחרת אשר תאפשר את זימון העדים תרוקן מתוכן אותה החלטה הנ"ל שניתנה ובמקום לאוכפה, תאפשר את עקיפתה.

יתרה מכך, לא הובהר דיו ע"י המבקש מדוע אמרות החוץ הנ"ל מהוות ראיה להבדיל מהבעת דעה. סבורני כי תוכן הדברים שנאמרו ע"י העדים כחלק מאמרת החוץ אליה מתייחס המבקש בבקשתו, אינם יכולים לכשעצמם לתרום לשאלה שבמחלוקת, אף אם יוכחו כי אלו אכן נאמרו ע"י אומרם. מדובר בהבעת דעה ולא בראיה, יהיה מעמדם של אומרי האמרה בכיר ככל שתהיה.

בשולי הדברים, לא מן הנמנע שאמרות אותם בכירים רלוונטיות בהליכים אחרים אך לא במסגרת הליך זה.

4. סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, הריני דוחה את בקשת המבקש לזימון העדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ח, 15 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.