בפני

כבוד השופטת נועה חקלאי

בעניין:

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

1.שירן שמלאשווילי (עציר)

2.רומן קבדה

3.ירגה ביינה

הנאשמים

גזר דין

רקע

1. נאשמת 2 הורשעה על פי הודעתה בכתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, על ידי שניים או יותר, עבירה בניגוד לסעיף 380+ 382(א) לחוק העונשין התשל"ז 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 2.3.14 ליוו נאשמות 1 ו-2 חברה אחרת לביתה. המתלונן, אשר הינו לוקה בשכלו, עקב אחריהן, קיללן, ולאחר שניסו להרחיקו, דחף את האחרת, הפילה, משך בתיקה של נאשמת 1 והפילה. בהמשך פגשו נאשמות 1 ו- 2 את נאשם 3, דודה של נאשמת 2. החל ויכוח בין נאשם 3 למתלונן, נאשם 3 תקף את המתלונן בעוד המתלונן מתעמת עימו בצורה פיזית. נאשמות 1 ו- 2 שמעו הצעקות חזרו על עקבותיהן ותקפו יחד עם נאשם 3 בצוותא חדא את המתלונן, בכך שהשכיבו אותו על הרצפה, בעטו בגופו והיכו אותו בידיהן. בהמשך נאשמת 1 חנקה את המתלונן, הפילה אותו על הרצפה ובעטה בבטנו. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות של ממש בדמות אודם בצד ימין של פניו וכאבים בבטנו ובגופו.

הליכי המעצר

2. נאשמת 2 נעצרה ביום 1.4.14 (ולא ביום 2.3.14, כפי שטענה באת כוחה) ומעצרה הוארך עד ליום 8.4.14, במועד זה שוחררה בתנאי מעצר בית לילי. ביום 27.5.14, לאחר שהודתה במיוחס לה, בוטלו תנאי שחרורה.

הסדר הטיעון עם נאשמת 2

3. ביום 27.5.14, הציגו הצדדים הסדר טיעון ביחס לנאשמת 2 (וכן ביחס לנאשם 3), סוכם שהנאשמת תודה ולא תורשע בשלב הצגת ההסדר, שכן נאשמת 2 עומדת להתגייס לצה"ל הוסכם כי יתקבל תסקיר בעניינה והצדדים ישובו לדבר לאחר קבלת התסקיר.

גזר הדין של הנאשמים אחרים

4. נאשמת 1 הפרה את תנאי שחרורה ונעצרה בשנית. ביום 8.6.14 בעודה שוהה במעצר נדונה במסגרת הסדר, לאחר שצירפה את האישום של הפרת הוראת חוקית, לעונש של 91 ימי מאסר (בניכוי ימי המעצר) , מאסרים מותנים והתחייבות בת 5000 ₪. לנאשמת 1 היתה הרשעה קודמת מבית משפט לנוער בעבירות רכוש, בגינן ריצתה 4 חודשי מאסר בעבודות שירות.

5. נאשם 3 נדון ביום 23.12.15 לחודשיים מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו, עוד הוטלו עליו מאסרים מותנים והתחייבות. לנאשם 3 היו 2 רישומים קודמים ללא הרשעה בעבירות של איומים והפרעה לשוטר ובעבירות של תגרה ושימוש בכח או באיומים כדי למנוע מעצר.

תסקירי שירות המבחן בעניינה של נאשמת 2

6. בתסקיר מיום 10.9.14 סקר שירות המבחן את הרקע האישי, המשפחתי והעברייני של הנאשמת. הנאשמת עלתה לארץ מאתיופיה בגיל 5. בשל קשיים לימודיים הועברה ללמוד בפנימייה, סיימה 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, לא גויסה לצבא. בעברה רישום בעבירת תקיפה, שבוצעה בהיותה בגילופין עת היתה בת 16. ביחס לביצוע העבירה הנוכחית הנאשמת לקחה אחריות חלקית, למרות שהבחינה שהמתלונן לוקה בשכלו, משליכה עליו האחריות. מסרה לשירות המבחן שאינה מצטערת על מעשיה ופעלה באופן של הגנה עצמית. שירות המבחן התרשם כי לנאשמת קושי בפיתוח גבולות וסדר בחייה, כי נתונה להשפעה של חברה שולית, כי מתקשה לשתף פעולה וכי בשל מאפייניה קיים סיכון גבוה להישנות עבירות. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ על ענישה משמעותית בדמות מאסר שירוצה בעבודות שירות.

7. ביום 22.1.15 התקבל תסקיר משלים, זאת לבקשת ב"כ הנאשמת. הנאשמת איחרה לשני מפגשים שנקבעו לה, איחור של למעלה משעה, למפגש השלישי כלל לא הגיעה, גם לא למפגש החוזר. לאור התנהלותה, ולאור התרשמות שירות המבחן מסיכון גבוה להישנות עבירות, כמפורט בתסקיר, ובהעדר שיתוף פעולה, שירות המבחן נמנע פעם נוספת מהמלצה טיפולית.

חוות דעת הממונה על עבודות השירות (התמשכות ההליכים בתיק)

8. בדיון שהתקיים ביום 28.1.15, הופנתה נאשמת 2 לממונה על עבודות השירות.

הנאשמת הוזמנה אל הממונה על עבודות השירות למועדים: 21.1.15, 25.2.15 ו- 12.4.15, אך לא התייצבה.

לדיון בבית משפט ביום 27.5.15 הנאשמת לא התייצבה, הוצא צו הבאה. ביום 19.7.15 לא התייצבה לדיון, הצו לא בוצע.

9. לדיון שהתקיים ביום 8.9.15 הובאה הנאשמת בצו הבאה, התחייבה להתייצב אצל הממונה על עבודות השירות, בית המשפט הסביר לה שהאחריות עליה ליצור קשר עם הממונה כדי לתאם פגישה.

הנאשמת שוב הוזמנה אל הממונה על עבודות השירות, ביום 11.10.15 וביום 20.10.15 אך שוב לא התייצבה. כפי שציין הממונה בהודעתו מיום 13.10.15:

"הנ"ל לא התייצבה בפני וועדות המיון ואף לא עדכנה בדבר אי הגעתה. מדובר בנאשמת אשר אינה מקבלת מרות וסמכות החוק, אינה משתפת פעולה עם משרד הממונה, לאור האמור לעיל אנו מתרשמים כי מדובר באישה אשר אינה מוכנה לנצל את ההזדמנות שקיבלה מכבוד ביה"ש ואינה מעוניינת לבצע עבודות שירות. לאור האמור, אין באפשרותנו להמליץ על השמתה במסגרת זו."

לדיון הנדחה הנאשמת שוב לא התייצבה וביום 4.11.15 התיק הותלה.

ביום 18.5.16 חודשו ההליכים, הנאשמת התייצבה לדיון, מונה לה סניגור והדיון נדחה ליום 14.6.16 לטיעונים לעונש.

ביום 14.6.16 לא התייצבה, ביום 6.7.16 לא התייצבה (לא היה אישור מסירה), ביום 7.9.16 לא התייצבה. ביום 16.11.16 לא התייצבה, באת כוחה התייצבה והודיעה לבית המשפט כי הנאשמת לא התייצבה משום שאביה אושפז בבית החולים. ביום 26.12.16 לא התייצבה, באת כוחה הודיעה כי הקשר עימה נותק.

10. בדיון ביום 1.3.17 התייצבה הנאשמת, והצדדים טענו לעונש.

ביום 20.4.17 ניתן גזר דינה של הנאשמת. גזר הדין כלל בין היתר רכיב של מאסר בפועל, אשר לא ניתן היה להורות על ריצוי בדרך של עבודות שירות, בשל אי התייצבות הנאשמת אצל הממונה. מיד לאחר הקראת גזר הדין, ובטרם בית המשפט קם מכסאו, ביקשה ב"כ הנאשמת ליתן לנאשמת הזדמנות נוספת להתייצב אצל הממונה. בית המשפט נעתר לבקשה.

11. הנאשמת ניצלה את ההזדמנות האחרונה שניתנה לה והתייצבה אצל הממונה. הממונה קבע כי הנאשמת מתאימה לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות.

טיעוני הצדדים לעונש

12. ב"כ המאשימה הגישה רישום קודם של הנאשמת ללא הרשעה (ת/1), ב"כ המאשימה חזרה על עמדתה למאסר בפועל.

13. ב"כ הנאשמת ציינה כי הנאשמת בת 24, בעת ביצוע העבירה היתה בת 20, הפנתה לחלוף הזמן מעת האירוע, ביקשה להסתפק בתקופת מעצרה (כאמור, ציינה בטעות כי הנאשמת היתה עצורה מיום 2.3.14 ועד 8.4.14, אלא שהיתה עצורה רק מיום 1.4.14 ועד 8.4.14) טענה כי הנאשמת שהתה כחודשיים בתנאי מעצר בית מלא בפיקוח (גם בעניין זה נפלה טעות בטיעוני ההגנה, שכן הנאשמת שהתה תנאי מעצר בית לילי). ב"כ הנאשמת הפנתה לעובדות כתב האישום המתוקן, לחלקם של המתלונן ושל הנאשמים האחרים, וטענה כי נגד המתלונן כלל לא הוגש כתב האישום, והפנתה לאופן בו הסתיים עניינם של האחרים. לטענת ב"כ הנאשמת, הנאשמת לא גויסה לצבא, בשל התיק הזה, הפנתה לפסיקה בעניין בגירים צעירים.

ב"כ הנאשמת ביקשה ארכה של 14 יום כדי להמציא פסיקה רלוונטית.

14. לנאשמת ניתנה הזכות לומר את המילה האחרונה, אך לא היה לה מה להוסיף.

15. בסיום הטיעונים ביקשה ב"כ המאשימה לאפשר לה השלמת טיעון לעונש. בקשתה סורבה, אך בית המשפט אפשר לשני הצדדים להגיש פסיקה תוך 14 יום.

16. למרות בקשת הצדדים, לא הוצגה פסיקה משלימה לא מטעם התביעה ולא מטעם ההגנה.

דיון

מתחם העונש ההולם

17. הערך המוגן בעבירה של תקיפה בצוותא חדא הגורמת חבלה של ממש, הוא שמירה על בטחונו האישי ועל שלומו גופו של אדם, בפרט של החלשים בחברה, אשר אינם מסוגלים להגן על עצמם. המחוקק קבע כפל עונש, היינו 6 שנות מאסר כשהתקיפה היא בצוותא חדא על ידי שניים או יותר.

בתי המשפט הביעו דעתם לא אחת בדבר הצורך להילחם בתופעת האלימות על ידי הטלת עונשים מרתיעים וממשיים, כך למשל בע"פ 4173/07 פלוני נ' מדינת ישראל :

"רבות נאמר בבתי המשפט על תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ועל הצורך של איחוד כוחות של כל הרשויות לצורך מלחמה בתופעה זו. תפקידו של בית המשפט במאבק הוא הטלת עונשים מרתיעים ומשמעותיים על הנוקטים באלימות לפתרון סכסוכים, על מנת להעביר מסר, הן לעבריין האינדיווידואלי, והן לעבריינים הפוטנציאלים ולחברה כולה, כי אין החברה טולרנטית להתנהגויות מעין אלה".

כך למשל בע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל:

"בית משפט זה קבע ושב וקבע, בפסקי דין רבים מספור, כי יש לעקור מן השורש את נגע האלימות שפשה בחברתנו. במלחמה זו מוטל על בתי המשפט תפקיד חשוב ביותר, שעיקרו הוקעת התופעה וגזירת עונשים מחמירים על אלו הבוחרים לנקוט בדרך האלימות."

18. מידת הפגיעה בערך המוגן היא משמעותית, נאשמת 2 לקחה חלק באירוע חמור בו הותקף המתלונן, שהינו אדם הלוקה בשכלו, בצוותא חדא על ידי שלושת הנאשמים. במסגרת אותה תקיפה נחבל המתלונן חבלות של ממש בפניו, וכן בבטנו ובגופו.

19. באשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נתתי דעתי לכך שהארוע החל כשהמתלונן הוא זה שעקב אחרי הנאשמות, קיללן, וכשניסו להרחיקו מהמקום, דחף את חברתן של הנאשמות, הפילה, משך את תיקה של נאשמת 1 והפילה, עם זאת יש לזכור כי המתלונן לוקה בשכלו. נתתי דעתי גם לכך שנאשמת 2 אינה זו שהתחילה את התקיפה אלא הצטרפה לאירוע לאחר שנאשם 3 תקף המתלונן בעוד המתלונן מתעמת עימו בצורה פיזית ולכך שחלקה של נאשמת 2 בתקיפה היה קטן מחלקם של שני הנאשמים האחרים. נתתי דעתי לכך שלא היה תכנון מוקדם לביצוע העבירה ולא היה שימוש בנשק חם או קר ולכך שהחבלות שנגרמו למתלונן הגם שהן חבלות של ממש, הרי שהן לא במדרג חומרה גבוה.

20. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים ממאסרים קצרים בעבודות שירות עוד למאסרים לתקופות ממושכות.

ראו למשל:

• רעפ 4849/14 בזזאו יזזאו נ' מדינת ישראל. הנאשם שהיה בגילופין סירב לדרישת המאבטח לצאת מהמועדון בו בילה והתנגד להוצאתו. אחר בא לעזרתו והיכה את המאבטח בגבו. מחוץ למועדון תקף הנאשם את המאבטח בכך שהיכה אותו בפניו. האחר השליך לכיוונו אבן שלא פגעה במאבטח , אך ניפצה ויטרינה במקום. בעת שאחז המתלונן בכיסא כדי להתגונן מתקיפת השניים שב הנאשם ותקף את המתלונן והיכה אותו בגופו. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות, שפשופים במצחו, שריטות מרובות בפניו ושפשופים באצבעות כף ידו השמאלית. הנאשם הורשע בתקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש. נקבע מתחם של 6 - 12 חודשי מאסר. נדון ל- 8 חודשי מאסר ועונשים נוספים. ערעוריו בבית המשפט המחוזי והעליון נדחו.

• רע"פ 8566/13 אלכסיי טקצנקו נ' מדינת ישראל. הנאשם הורשע בתקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש. הנאשם ונאשם נוסף התנפלו על חייל שהלך ברחוב ושוחח בטלפון, חבלו בו בכל חלקי גופו, לרבות מכות אגרופים בראשו, ובעיטות גרמו לו לחבלות בפניו שהצריכו טיפול רפואי. הנאשם הנוסף נטל את מכשיר הטלפון מן המתלונן, אך במהלך מנוסתם מהמקום זרק את המכשיר. הנאשם צרף תיק נוסף בעבירות של הסגת גבול, היזק בזדון וגניבה. בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 10-24 חודשי מאסר. הנאשם נדון למאסר למשך 10 חודשים, וענישה נלווית. הערעור נדחה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי, קבע מתחם 6-16 חודשי מאסר והפחית את העונש ל- 7 חודשי מאסר.

• רע"פ 2114/13 עדנאן עבד אל האדי נ' מדינת ישראל. הנאשם יחד שני בניו הקטינים ואדם נוסף היכו נמרצות מתדלק בתחנת דלק, בעקבות ויכוח עם המתדלק, ולאחר שעשה לעברם תנועה של אצבע משולשת. למתדלק נגרמו חבלות משמעותיות. בית משפט קמא גזר 6 חודשי מאסר בפועל (למרות תסקיר שהמליץ על מאסר בעבודות שירות), ערעורים לבית משפט מחוזי ועליון נדחו.

• רע"פ 4883/12 הררי נ' מדינת ישראל. הנאשם הורשע בעבירה תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא וכן הפרת הוראה חוקית. הנאשם ואחרים ניסו לעצור מונית, משעצר להם המתלונן וסירב לקחת אותם עימו, חסמו הנאשם והאחרים את נתיבו והחלו להכותו, הנאשם אף זרק לעברו אבן שפגעה ברגלו. בעקבות האירוע נגרמו למתלונן חבלות בירכו ובכתפו. בית משפט קמא גזר 6 חודשי מאסר עבודות שירות נוכח גילו הצעיר. בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו והשית עליו 12 חודשי מאסר, בקשת רשות ערעור נדחתה.

• רע"פ 3279/12 גולן נ' מדינת ישראל. הנאשם הורשע בתקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש. הנאשם ואחר תקפו מאבטח שמנע מהם כניסה למסעדה וגרמו לו לחבלות ובהמשך אף תקפו עובר אורח שניסה לסייע. הנאשם בעל עבר פלילי, ובעת ביצוע העבירה היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. נידון ל- 8 חודשי מאסר כולל הפעלת מאסר מותנה של 8 חודשים בחופף ועונשים נלווים. ערעורים למחוזי ועליון נדחו.

• רע"פ 3622/11 ישראל נ' מדינת ישראל. הנאשמים הורשעו בעבירת תקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש. הנאשמים אב ובנו הגיעו לתחנת דלק צפרו למתלונן שניקה את שמשת רכבם, תוך שהם מדברים אליו בבוטות ויוצאים מהרכב. המתלונן שביקש להימנע מהעימות עזב את המקום בנסיעה, הנאשמים נסעו אחריו, חסמו את דרכו, התנפלו עליו והיכו אותו. הנאשמים נעדרי עבר פלילי ומעת ביצוע העבירה חלפו 5 שנים. נידונו ל- 3 חודשי עבודות שירות. ערעוריהם בבית משפט מחוזי ועליון נדחו תוך שערכאות הערעור ציינו כי עונשם נוטה לקולא.

• ראו גם עפ"ג (י-ם) 20613-05-14 ביטון נ' מדינת ישראל; עפ"ג 24833-03-14 פינקל נ' מדינת ישראל; ת"פ (באר-שבע) 17912-11-15 מדינת ישראל נ' אל אטרש; ת"פ (ב"ש) 32687-01-15 מדינת ישראל נ' פ.ע; ת"פ (ראשל"צ) 47732-07-14 מדינת ישראל נ' אנניה; ת"פ (פ"ת) 32657-01-14 מדינת ישראל נ' אבו גאבר; ת"פ (פ"ת)29811-04-13 מדינת ישראל נ' פרץ ואח'

21. לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע ממאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד לשנת מאסר.

22. בעניינה של הנאשמת אין הצדקה לחרוג לחומרה או לקולה מתחם העונש ההולם.

גזירת עונשה של נאשמת 2 בתוך מתחם העונש ההולם

23. בבואי לגזור את עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש ההולם:

• זקפתי לזכותה של הנאשמת את העובדה שבחרה לקחת אחריות על מעשיה בהזדמנות ראשונה.

• זקפתי לחובתה את דבריה לשירות המבחן כי אינה מצטערת על מעשיה. הנאשמת על אף שהבחינה כי המתלונן לוקה בשכלו, לא ביטאה צער או חרטה בשום שלב, לא בפני שירות המבחן ואף לא בבית המשפט.

• זקפתי לחובתה את עברה. לנאשמת רישום קודם ללא הרשעה, בעבירה של תקיפה.

• לקחתי בחשבון את גילה הצעיר של הנאשמת. במועד ביצוע העבירה היתה הנאשמת בגירה צעירה בת 20. כיום בת 24.

• לקחתי בחשבון שהנאשמת לא ריצתה מאסר קודם ואת השפעתו של מאסר ראשון על אוכלוסיית הבגירים הצעירים (ראו ע"פ 7781/12 - פלוני נ' מדינת ישראל).

• לא מצאתי ליתן כל משקל לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה. תיק זה החל כתיק מעצר, כתב אישום הוגש בסמוך לאחר ביצוע העבירה. ההליכים נמשכו למעלה משלוש שנים אך ורק בשל התנהלות הנאשמת, בשל דחיות שנדרשו, עקב אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן, אי התייצבות אצל הממונה על עבודות השירות ואי התייצבות לדיונים בבית המשפט. בנסיבות אלו, אין הצדקה להקל בעונשה של הנאשמת בשל חלוף הזמן.

• לקחתי בחשבון את הערכת שירות המבחן כי המסוכנות להישנות ביצוע עבירות על ידי הנאשמת גבוהה, ומאידך כי מאז האירוע לא נפתחו תיקים נוספים.

• לקחתי בחשבון כי אין בעניינה של הנאשמת המלצה טיפולית לאור העדר שיתוף פעולה.

24. לאור כל האמור, בשים לב לעונש שנגזר על האחרים באירוע, ולכך שחלקה של נאשמת 2 קצת קטן יותר מזה של נאשמים 1 ו- 3 ועברה קצת מקל יותר מזה של נאשמים 1 ו- 3, ועל מנת לשמור על אחידות הענישה, יהיה עונשה של נאשמת 2 קצת קל יותר מעונשם של נאשמים 1 ו- 3 מבחינת משך המאסר שיגזר.

25. כאמור, גזר הדין בעניינה של נאשמת 2 ניתן עוד ביום 20.4.17, אלא שנכון לאותו מועד לא היתה מונחת בפני בית המשפט חוות דעת של הממונה על עבודות השירות, בשל אי התייצבותה של הנאשמת אצל הממונה, על אף ההזדמנויות הרבות שניתנו לה.

לפיכך, ביום 20.4.17 ניתן גזר הדין שכלל רכיב מאסר למשך 40 יום לריצוי מאחורי סורג ובריח, על אף שבית המשפט היה נכון להורות כי המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות, אילו היתה חוות דעת כאמור.

לאחר השמעת גזר הדין ובטרם בית המשפט קם מכסאו ביקשה ב"כ הנאשמת ליתן לנאשמת הזדמנות נוספת להתייצב אצל הממונה. לפיכך, ועל מנת ליתן לנאשמת הזדמנות אחרונה לבחון אפשרות לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, בוטל גזר הדין מיום 20.4.17.

הנאשמת בזו הפעם ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה והתייצבה אצל הממונה ואכן התקבלה חוות דעת לפיה הנאשמת נמצאה מתאימה לריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות.

לפיכך, עונשה של הנאשמת יהיה העונש שנגזר עליה ביום 20.4.17, בטרם בוטל גזר הדין, בשינוי אחד, שהמאסר שנגזר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

עונשה של הנאשמת

26. לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 40 יום. מתקופת המאסר ינוכו 8 ימי המעצר שריצתה הנאשמת מיום 1.4.14 ועד 8.4.14.

המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות באגודה למען העיוור באשדוד.

הנאשמת תועסק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה יומיות.

הנאשמת הביעה את הסכמתה לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות.

על הנאשמת להתייצב לתחילת ריצוי המאסר ביום 30.8.17 בשעה 08:30 במשרדי הממונה על עבודות השירות במפקדת מחוז דרום, יחידת עבודות שירות ב"ש.

מוסבר לנאשמת כי עליה לבצע כל עבודות שמוטלות עליה במסגרת עבודות השירות על פי ההנחיות שתינתנה לה מעת לעת על ידי הממונה במקום וכל הפרה של עבודות שירות תגרום להפסקה מנהלית של עבודות השירות וריצוי עונש המאסר בפועל.

ב. הנני גוזרת על הנאשמת מאסר בן 6 חודשים לבל תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מהיום עבירת אלימות מסוג פשע.

ג. הנני גוזרת על הנאשמת מאסר בן 4 חודשים לבל תעבור הנאשמת תוך שנתיים מהיום עבירת אלימות מסוג עוון.

ד. הנאשמת תחתום על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בה הורשעה והכל תוך שנתיים מהיום.

ההתחייבות תחתם במזכירות בית משפט עוד היום. לא תחתום הנאשמת כאמור, תאסר למשך 50 יום.

ככל שיש מוצגים יושמדו בחלוף תקופת הערעור.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ט תמוז תשע"ז, 13/07/2017 במעמד הנוכחים.