נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – אביעד כ"ץ

הנאשמת – 2 – בהעדר עו"ד פאור

הנאשם 3 – בעצמו ועו"ד איתמר סיוון

ק. מבחן גב' חזות

<#1#>

פרוטוקול

עו"ד פאור

הואיל וצו הבאה לא מבוצע ואין הסבר לאי ביצוע הצו, מבקש להתלות ההליכים נגד נאשמת 2.

התובע

אני מסכים שגם בעניינו של ירגה ביינה שהתייצב הדיון יורד, על מנת שיגזר דינו ומבקש שינתן לנו הזדמנות לאתר את הנאשמת 2 בטרם התלית ההליכים.

<#2#>

החלטה

הוצאו צווים להבאתם של נאשמים 2 ו- 3 שלא התיצבו לדיון ב- 287.5.15. צו הבאה לגבי נאשם 3 בוטל על פי בקשתו ובמקום זאת חתם על ערבות עצמית ואף התייצב היום לדיון.

צו הבאה בעניינה של נאשמת 2 לא בוצע ואין הסבר מדוע. בנסיבות אלה, צודק הסניגור כי ראוי להתלות ההליכים, אך התובע מבקש כי תינתן הזדמנות נוספת ואחרונה לביצוע. אם לא יבוצע הצו יודיע מבעוד מועד לעו"ד פאור כדי למנוע הטרחתו שלא לצורך לבית המשפט.

מוצא צו להבאת הנאשמת 2 , תשוחרר תמורת הפקדה בסך של 5,000 ₪ ויש לצרף פרוטוקול זה לצו ההבאה, כדי להבטיח שלא תשוחרר, אלא בתנאים שיבטיחו התיצבותה סוף סוף לדיון.

לכן, טיעונים לעונש לגבי נאשמת 2 יקבעו ליום 20.9.15 שעה 9:00.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ה, 19/07/2015 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש בעניינו של נאשם 3

התובע

לגבי נאשם 3, מגיש רישום פלילי (מוגש ומסומן טל/ 1 - המסמך יסרק), מדובר רישומים מאוחרים.

אני עותר לעונש מאסר וכן ענישה נלווית, כולל פיצוי למתלונן.

כתב האישום מיחס עבירה של לפי סעיף 380, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא חדא.

הסניגור

לשאלת בית משפט מדוע לא נדברו לאחר קבלת התסקיר, אני משיב אני מתקשה לקבוע מועד

לפגישה. גם שקבעו לי, ביטלו. המעבר לאשקלון הקשה אף הוא.

התובע

עברנו לפני חודש וידוע לי שעו"ד גרינברג נפגשת עם סניגורים ואני מבקש לטעון לעונש.

אני מעונין לחלוק משהו ברמה האישית, שהייתי יותר צעיר הייתי עם חבר עם אופנוע. מול הבית של הורי סובל בחור מפיגור שכלי, גר עם אמו. אחד הזכרונות, שעברנו ליד הבית וראינו יש דשא ליד הבית של הורי, וראינו חבורה של ילדים צעירים 12 – 13 זורקים עליו אבנים. אני זוכר שהתעכבתי כמה דקות והחבר שלי נסע כמה דקות והפסיק את זה, הוא חצץ ביניהם. הוא חסם ביניהם את האבנים שנזרקו.

הערה – בית המשפט מעיר לסניגור שיפסיק לקטוע כל העת את התובע.

התובע

יש אנשים בעולם הזה שצריכים שי עזרו להם, שיש להם פחות כלים להתמודד עם אינטראקציות היום יומיות מאשר לאנשים רגילים. חברה צריכה להימדד על היחס שאתה נותן לגרום הכי חלש בה. אדם שסובל מפיגור או איזה של מגבלה שכלית, הוא נכה. לא רואה אינטראקציות יום יומיות שאדם רגיל עובר, יש לו עולם משלו.

אני חלק מהטפול בתיק הסתכלתי לראות את התמונות של המתלונן.

הסניגור

אני מתנגד, זה לא רלבנטי. זה להתיחס לראיות שלא מופיעות בפני בית המשפט. יש כתב אישום, הודינו. איזה כיוון משפטי, על סמך מה מסתמך חברי, שאני מעריך אותו מאוד.

התובע

בחלק הכללי, סעיף 1, המתלונן לוקה בשכלו.אני מדבר על צילומים שמראים שהוא לוקה בשכלו, לא מדובר במשהו שאפשר לפספס.

הסניגור

לא רלבנטי. אם היו מעידים, גברתי היתה מתרשמת ו היו מגישים את התמונות. אחד השיקולים שהודינו בכתב האישום זה ענין הצילומים, אז להכניס בדרך האחורית?

התובע

תקיפה של אדם שהוא לוקה בשכלו ולא מענין מה חושבים שעשה קודם, היא דבר שאנו צריכים בתור חברה , לא רק להוקיע, לגנות בכל ל שון. אי אפשר בשום פנים ואופן לעבור לסדר היום. ההסדר שהגיעו עם נאשמת 1, לטעמי כתובע, הוא כתם על התביעה.

אני מקבל את הערת תביעה, כי הסדר הטיעון משפיע על עונשים של יתר הנאשמים על פי אחידות הענישה ואני אומר שצר לי, אך זה מקובל עלי.

התסקירים של הנאשם מלמדים כי הנאשם שלא משתף פעולה עם שירות המבחן. לכן, יש להתיחס למתחם העונשי הראוי על פי עקרון ההלימה

מדובר באירוע מתמשך, לא בודד, לא רגעי. שיתוף פעולה של כמה עבריינים כדי לפגוע בנער שסובל מפיגור ולא אכפת לי מה חושבים שעשה, להם יש את הכלים להתמודד עם זה, להתמודד עם התנהגות שלו ולו אין את הכלים האלה.

ענישה ראויה לעבירות שלפגיעה בחלש ביותר הוא מאסר בכלא, ואני מגיש פסיקה.

מפנה לרע"פ 7734/12 .

נבקש גם ענישה נלווית, כולל פיצוי למתלונן.

הסניגור

אבקש לעיין בפסיקה.

אני מבין את הטיעונים הרגשיים של חברי, אך יחד עם זאת, אני סבור שזה לא המקרה המתאים ואפרט.

באשר לפסיקה שהוגשה על ידי חברי, לא היה שם נאשם נוסף, במדרג הרבה יותר גבוה, עם שוני בעבר , לכן זה כלל לא מתאים, בית המשפט העליון בורר אם זה בלתי סביר באורך קיצוני פלוס עם עולה שאלה משפטית ציבורית שחורגת וזה לא רלבנטי למה שיש לנו כאן.

הדבר הראשון שבית משפט העיר שראה את כתב האישום המתוקן בעניינו הוא מדוע לא הוגש כתב אישום נגד המתלונן שניסה לשדוד את הנאשמות 1 ו- 2. המדינה מסכימה שמבחינת העובדות המתלונן ניסה לשדוד. חברי אומר אירוע מתמשך, מבקש להפנות לכתב האישום המתוקן, החלק של נאשם 3 שונה מחלקה של נאשמת 1, שלגביה יש הרשעות קודמות והסכימו למאסר של 3 חודשים ויום שבפועל, המשמעות היא חודש וחצי, כי מנכים שבועיים ושליש, זה חודש וחצי, וזאת המדינה הסכימה בפועל.

ברור שהנאשם 3 שונה דרמטית מהנאשמות 1 ו- 2, הוא הנמוך ביותר, גם מבחינת העובדות וגם מבחינת העבר הפלילי. בעת האירוע, היה ללא עבר פלילי.

מה שיש לנאשם כרגע זה אי הרשעה מבית משפט לנוער ועוד אי הרשעה, בשביל זה הייתי צריך את עו"ד פאור, שיצהיר, שייצג את הנאשם 3 ביום הקראות ועו"ד גרינברג אמרה שאי הרשעה שם, לא ישפיע על הדיון כאן, ככל שתהיה המלצה לאי הרשעה, זה עו"ד פאור יצהיר.

המילים המשמעותיות כאן , סעיף 4.

אני מציין זאת שכן זה רלבנטי לעמדה עונשית של התביעה, אף שלא הומלץ על ידי שירות המבחן . התובע היום עותר פעמיים כנגד עמדה עונשית של התביעה.

מפנה לניסוח בסעיף 4, שורה ראשונה, מילה שישי לפני הסוף, וכן מילה שניה לפני הסוף בשורה שלישית באותו סעיף. זה לשון רבים של נקבה ולא זכר. כלומר, החלק הזה המיוחס הוא לא לנאשם 3, אלא לנאשמות 1 ו- 2. החלק של הנאשם 3 בצוותא, הוא אחראי בצוותא, אבל מבחינת היסוד הפוזיטיבי של מה שהוא עשה יש לו משקל, להבדיל מנאשמות 1 ו – 2.

מבחינת האחריות המשפטית לא משנה אם נתתי בוקס, עם מקל או בעיטה, אני אחראי לענין כל מה שהחבורה עשתה, אבל לענין העונש יש הבדל, זה בוודאי לא הנאשם 3 הוא הדומיננטי וזאת לפי כתב האישום.

הנאשם נזעק לסייע לנאשמות 1 ו- 2. התנהגותה לא היתה מקובלת והוא גם לקח אחריות.

מה שמיוחס לו תוך כדי שהמתלונן מתעמת איתו פיזית, לא נרשם שהמתלונן מגן ל עצמו, אלא מתעמת איתו פיזית, זאת עוד עבירה המיוחסת למתלונן וזו המסגרת הדיונית.

הנאשם סיים שירות צבאי מלא, הוא היה עצור בתיק הזה כמעט שבוע מ- 2.4.14 עד 8.4.14, בגילו יש לכך השפעה משמעותית ביותר.

באשר לשיתוף הפעולה שלו, היה שיתוף פעולה מסוים, ומה שהנאשם אומר, כשרצה להתקבל לעבודה, והוא עובד, וכל מעסיק שאמר לו שיש פעם בשבוע שצריך לא להיות בשביל קבוצה טיפולית, לא קיבלו אותו לעבודה. הבחירה הזאת היא לא בחירה נכונה, היא לא בחירה חכמה, אבל צריך לזכור, שמדובר בבחור בן 21, פחות מ- 21. גברתי מכירה בעל פה את ערעור 7781/12, אני לא צריך להגיד לגברתי שבענין תיקון 113, הענין של התחשבות בגיל מופיעה פעמיים, גם בקביעת המתחם וגם בתוך המתחם.

אני חושב שהיו פה נסיונות של שיקום.

עו"ד פאור

ישבתי עם עו"ד גרינברג ביום הקראות בפני כב' השופטת שמואלי, לפני מספר חודשים בתיק אחר בו יצגתי את אשם 3, יצגתי את נאשם 3, ורציתי לדחות כדי שעו"ד איתמר סיון ייצג אותו, אך היא אמרה שאין צורך לדחות.

לשאלת בית משפט, היא לא אמרה שתאמץ המלצה להימנע מהרשעה, היא רק אמרה שבניגוד לעבר היא לא תתנגד לאי הרשעה אם יש לו כבר תיקים אחרים בהם לא הורשע.

אם היא תתנגד, ההתנגדות לא תתבסס על העובדה שיש תיקים אחרים שבהם לא הורשע, אך לא הביעה עמדה עונשית וההצעה היתה מותנית בתסקיר. היא לא הכירה את התיק הזה.

עו"ד סיוון

בתיק הזה היא הגיעה איתי להסדר.

אני מבקש להציג את התרשומת. אנו הודינו בתיק הזה עוד לפני קיום הדיון בתיק בפני השופטת שמואלי.

התובע

זה נכון, התרשומת בתיק של עו"ד גרינברג.

אם הסניגור רוצה אקריא את כל התרשומת.

עו"ד סיוון

אני לא רוצה שתקריא את התרשומת.

זאת תהיה הרשעתו הראשונה של הנאשם.

ניתן לראות מהרישום הפלילי מאז התיק הזה היה במעצר שבוע, אין עוד תיקים שהוגש בהם כתב אישום.

התובע

זה נכון, לא הוגשו כתבי אישום נוספים.

עוד סיוון

הנאשם למד את לקחו. מדובר בתיק של מאסר על תנאי, על פיצוי מסוים ואני מגיש פסקי דין של בית משפט שלום.

הנאשם

מוזהר כחוק לומר אמת

אני הלכתי לקבוצה, השתלבתי בה כמה פעמים, אבל התקשיתי לשלב זאת יחד עם העבודה. המעסיקים לא הסכימו שאעבוד אם אצא לקבוצה הטיפולית. ביקשתי לעשות טיפול בערב והם לא נתנו לי מענה.

ק. מבחן

זה לא נכון,יש לנו קבוצות טיפוליות ב- 17:00 ו- 17:30.

הנאשם

אני לא קיבלתי את המענה הזה. אני ביקשתי ואמרו שאין. שילבו אותי בקבוצה מ- 14:30 באשדוד.

ק. מבחן

אני לא יודעת מה קורה באשדוד, אבל אני יכולה לו מר אצלנו אפשר גם בשעה 17:30 אבל צריך לבקש זאת.

עו"ד סיוון

הוא מוכן גם היום להשתלב בקבוצה בערב.

הנאשם

היו לי חובות שלא הצלחתי לשלם אותם. הצטברו לי כל מיני חובות.

התובע

אני מקריא מהתסקיר ממנו עולה שלא רצה להשתלב בטיפול ולכן ביקשו שלא לערב אותם יותר. השילוב שלו היה ממוטיבציה חיצונית. הוא אמר באופן חד משמעי שאינו מעונין בקבוצה.

ק. מבחן

שוחחתי עם קצינת המבחן המטפלת, ולדבריה, הוא אמר שהוא לא זקוק לטיפול, לא צריך טיפול. הוא לא היה מוכן לעשות מאמץ. כל משתתפי הקבוצה עובדים, פעילות הקבוצה לא רלבנטית פה, אבל נכון שאין להם קבוצות בערב באשדוד. אבל לגביו שזה לא רלבנטי, כי הוא לא הבין את נזקקות טיפולית.

הוא לא אמר שמעדיף עבודה על פני קבוצה, הוא אמר שלא זקוק לטיפול. עכשיו הוא אומר אחרת, כי יהיה סיכון שילך למאסר.

בשיחה אחרונה עם קצינת מבחן שינה פאזה ואמר שלא מתאים לו, לא מעונין בקבוצה.

הסניגור

הוא היה ילד, מאז הוא השתחרר מהצבא.

אני מבין את שירות המבחן למה ראו באספקלריה שלהם, אך אומר הנאשם שגם אז וגם עכשיו רצה שיהיה בערב.

אני לא סבור שהיה מקום לחוות דעת ממונה.

אני סבור שהואיל ועברו 6 חודשים ראוי לדחות שוב כדי לבדוק שוב אפשרות לשלבו בטיפול.

אם בית משפט ממילא דוחה, אבקש שתתקבל חוות דעת ממונה, אף שאני עותר להימנע ממאסר.

התובע

מבקש לזמן את נאשמת 2 לאותו מועד באמצעות הערבה, אמה קבדה טרוניש, ת.ז. 319543831.

<#4#>

החלטה

לגבי נאשם 3, הואיל והוגשה פסיקה, ידחה לקבלת חוות דעת ממונה מבלי להביע עמדה עונשית, וכן למתן גזר דין , לאחר שטענו לעונש ליום 8.9.15 שעה 13:30.

תשומת לב הממונה למס' הטלפון של הנאשם 3 – 052-3186213 וכן באמצעות עו"ד איתמר סיוון.

מוסבר לנאשם 3 כי אם לא ישתף פעולה עם הממונה, לא יקבל הזדמנות נוספת.

הנאשם מוזהר כי אם לא יתייצב לדיון, יוצא צו להבאתו ויהיה בכך הפרה של תנאי השחרור, על המשתמע.

לגבי נאשמת 2, אין מנוס אלא לקבוע שוב לטיעונים לעונש 8.9.15 שעה 13:30.

מוצא בשנית צו להבאתה של נאשמת 2 , שיבוצע ללא שחרור בתנאים. תעצר ותובא בפני או בפני בית משפט תוך 24 שעות. אם לא מאותרת לצורך ביצוע הצו, יש לזמן למועד זה את הערבה קבדה טרוניש, ת.ז. 319543831 מרח' קרן היסוד 17/3 אשדוד.

הואיל וצו הבאה קודם לא בוצע ואין הסבר מדוע, צו ההבאה ימסר לידי התביעה על מנת שתבטיח ביצועו.

<#5#>

ניתנה והודעה היום ג' אב תשע"ה, 19/07/2015 במעמד הנוכחים.