1. ראשיתו של הליך זה בהגשת בקשה לביצוע שטר בשני תיקי הוצאה לפועל כנגד הנתבעים.

הראשון (תיק הוצל"פ 17-03470-14-7) בגין שיק על סך של 9,102 ₪ מועד פירעון ליום 10.1.14 והשני (תיק הוצל"פ 50014-03-14) בגין שני שיקים על סך של 9,703 ₪ כל אחד מהם ואשר מועד פירעונם 19.2.14 ו- 21.2.14.

שלושת השקים הנ"ל כולם משוכים מחשבונה של החברה הנתבעת 3 ובערבותם של הנתבעים 1 ו 2 אשר ניתנה במסמך נפרד.

הנתבעים התנגדו לביצועם של השקים וטענו כי לא חלה עליהם החובה לפורעם משום טענות כישלון תמורה וקיזוז.

כמו כן טענו הנתבעים 1 ו 2 כי מסמך הערבות הנטען כפי שצורף לבקשה לביצוע שטר לשם הוספתם כחייבים לתיק ההוצאה לפועל, לא נחתם על ידם במועד הנקוב בו ובנוסח כפי שהוא אלא בטרם הוספו בו פרטים כאלה ואחרים וכי לא התכוונו לערוב לפירעון השקים המפורטים במסמך.

2. מערכת היחסים העסקית בין הצדדים החלה בכריתתו של הסכם זיכיון מיום 10.2.13 (להלן: "ההסכם").

על פי הסכם זה רכשה הנתבעת 3 את הזכות לשווק בחנות הגלידה בה ניהלה את עסקה (להלן: "הגלידריה"), את הגלידה אותה מייצרת התובעת הנקראת בשם המותג "גלידה פרדו" (להלן: "הגלידה").

במסגרת ההסכם ערבו הנתבעים 1 ו- 2 לקיום התחייבויותיה של הנתבעת 3 כלפי התובעת.

לטענת התובעת סיפקה לגלידריה את הגלידה בתקופה שבין 1.2.13 עד 11.11.13 אך תמורתה לא שולמה לה במלואה והנתבעת 3 נותרה חייבת סכום ניכר לתובעת.

בעקבות בקשתם של הנתבעים לביטול ההסכם, נערכה התחשבנות בין הצדדים והנתבעים חתמו על מסמך, הנושא תאריך 13.11.13. בראש העמוד הראשון נרשם: "אנו החתומים מטה:", כאן מופיעים שמותיהם של הנתבעים 1 ו 2, מספר זהותם ושתי חתימות, "לפירעונם המלא של השקים המפורטים להלן" וכאן מופיעה טבלה המפרטת 17 שקים.

בעמודו השני של המסמך נכתב הנוסח כדלקמן: "ערבותינו היא מיד עם קבלת דרישה ראשונה לתשלום מגלידה פרדו או מי מטעמה. ערבותינו תישאר בתוקף גם עם השקים הנ"ל יסוחרו לצעד ג' לבנק בכול זמן שהוא. אנו פותרים אותך או מי מטעמך מלמסור הודעה שאחד או יותר מהשיק הנ"ל סורב ע"י הבנק" (שגיאות הכתיב במקור- ו.ש) (להלן: "מסמך השקים").

חמישה משבעה עשר השקים הנ"ל שנמסרו לתובעת לפירעון יתרת החוב שהותירה הנתבעת 3 אצל התובעת בגין אספקת הגלידה, נפרעו כסדרם. יתרת השקים חוללו בהוראת ביטול.

3. לטענת הנתבעים כבר בתחילת הדרך הגלידה שסופקה היתה פגומה בחלקה. מאחר ושינוע הגלידה ממפעל התובעת בכפר סבא לגלידריה בקריית אונו, לא בוצע באמצעות רכב קירור, הגלידה היתה מגיעה כשהיא מופשרת ו/או על מופשרת חלקית ולפיכך, בלתי ראויה למכירה ולמאכל או פגומה באופן שהביא לריבוי תלונות מצד הלקוחות ולצניחה ניכרת במכירות באותה שנה.

הנתבעים טוענים לזכותם לנכות מסכום החוב שעמד על סך של 104,468 ₪ (סכום השקים שנמסרו לפירעון החוב) את שווי הגלידה הפגומה והיתרה - בסך 40,934 ₪ יש לקזז עם הנזקים שנגרמו להם במוניטין ובעוגמת נפש אשר הביאו בסופו של דבר לסגירת הגלידריה.

בהתאם הגישה הנתבעת 3 תביעה שכנגד על סך של 245,402 ₪ מהם 145,402 ₪ בגין נזקים כמפורט בתחשיב נזק ודו"חות כספיים וסך של 100,000 ₪ בגין נזקים בלתי ממוניים לרבות פגיעה אנושה במוניטין, שהביאה לקריסת הנתבעת 3, ועוגמת נפש.

4. התובעת לא הכחישה, בכתב ההגנה שכנגד שהוגש על ידה, כי הגלידה הובלה על ידה לגלידריה ברכב שאינו רכב קירור, אך טענה כי אין חובה להובלת גלידות ברכב קירור אלא יש לעמוד בדרישות הדין ביחס לטמפרטורה של הגלידה בלבד.

עוד טענה התובעת כי הנתבעים לא פנו מעולם לתובעת בתלונה כלשהיא בקשר לאיכות הגלידה או מצבה בעת שהגיעה לגלידריה וכי בבדיקת משרד הבריאות כפי שנערכה בעקבות תלונתו של מנהל הנתבעת 3, לא נמצאו ראיות להובלת גלידה מופשרת.

כמו כן, טענה התובעת להעדר קשר סיבתי בין הגלידה שסופקה על ידה ובין הקריסה הכלכלית של הנתבעת 3 ומטילה את האחריות על מחדלי הנתבעת 3 בדרך ניהולה והתנהלותה.

לבסוף טענה התובעת כי הדו"ח הכספי שצורף לכתב התביעה שכנגד אינו מוכיח את נזקיה אלא רק על ניהול בלתי תקין.

5. התובעת הביאה לעדות את מנהל התובעת, מר מרסלו עלטוב ואת אחיו, מר ריקרדו עלטוב, עובד שכיר אצל התובעת ואחראי במחלקת הייצור אצל התובעת.

שני עדים אלו תמכו בטענת התובעת כי הנתבעים לא התלוננו על איכות הגלידה ואופן הגעתה לגלידריה וכי הסיבה האמיתית של הנתבעים להפסקת ההתקשרות עם התובעת היתה כי הם היו מעוניינים למכור את העסק מאחר ואינם מוכרים מספיק. הנתבעים היו מעוניינים לעבור למותג אחר, מוכר יותר על מנת להקל על המכירה.

עוד העידו עדים אלו כי בפגישה מיום 15.1.14 התלונן הנתבע 1 באוזניהם דבר קשיים כלכליים וחובות שהצטברו בגלידריה.

התובעת הביאה גם את עדותו של מר ליאור סוליבן, עובד לשעבר של הנתבעים, אשר עסק בין השאר בפריקת קופסאות הגלידה למקררים והחלפת הגלידות שבמקרר התצוגה בגלידריה.

עד זה העיד כי בתקופת עבודתו אצל הנתבעים לא נתקל בגלידה מופשרת או לא טובה למאכל ומעולם לא התבקש להחזיר סחורה לתובעת או לזורקה לפח ולא ראה כי נזרקה גלידה לפח על ידי מי מהעובדים במשמרת בה עבד.

עוד העיד עד זה כי הגלידה הגיעה תמיד במצב קפוא וטוב ולא היתה כל תלונה מצד הלקוחות ו/או עובדים אחרים לגבי סחורה לא טובה או מופשרת או מקולקלת.

6. בתצהיר עדות ראשית של נתבע 1, העיד זה כי מדי שבוע התקבל בגלידריה משלוח גלידה של למעלה מ 100 מיכלי גלידה סגורים במשקל של כ 2.5 ק"ג בכל מיכל כאשר במהלך כל תקופת ההתקשרות עם התובעת סופקו כ 5,000 מיכלים.

כחודשיים לאחר תחילת האספקה, התגלה לו כי חלק גדול מהגלידה שסופקה היתה מופשרת או על סף ההפשרה באופן שאינה ראויה לממכר ו/או למאכל אדם. בנוסף גילה הנתבע 1 כי הסיבה לכך היא הובלת הגלידה ברכב שאינו רכב קירור. לפיכך נאלץ להשליך לאשפה כמויות גדולות מאד של הגלידה מדי יום.

הנתבע 1 מצרף לתצהירו תלונה שהגיש למשרד הבריאות בעניין זה ותשובת משרד הבריאות.

הנתבע 1 העיד כי בעקבות התלונה הוציא משרד הבריאות התראה לתובעת כי עליה לעבוד רק עם רכב הובלה הכולל רישיון עסק להובלת מזון, רישיון שאין לתובעת.

הנתבע 1 העיד כי פנה מספר פעמים למנהל התובעת ודרש ממנו לספק גלידה תקינה אשר תשונע ברכב קירור ועל מנת לזכותו בעלות הגלידה שהושלכה.

הנתבעים החלו לעבוד עם ספק אחר באוקטובר 2013 לאחר שהודיעו לתובעת על ביטולו של ההסכם.

בדצמבר 2013 פנה הנתבע 1 למנהל תובעת והודיע לו על בטול 12 מהשקים שנמסרו לתובעת וקיזוז סכומם בעלות הגלידה הפגומה והפיצוי המגיע לנתבעים כתוצאה ממחדליה של התובעת.

לבסוף טען הנתבע 1 בתצהיר עדותו הראשית כי מעולם לא ערב ולא התכוון לערוב לשקים שנמסרו לתובעת ומעולם לא חתם על מסמך השקים בנוסח המפוברק שצורף. הנתבע 1 הודה כי חתם על שני עמודי המסמך אולם המסמך כולל תוספות ו/או שינויים שאינם במקור.

בעדותו של הנתבע 2, חוזר הוא על עדות הנתבע 1, אך בעיקר מפי השמועה ואינו מוסיף לה דבר למעט טענתו כי חתימתו אינה מצויה בעמוד הראשון למסמך השקים.

הובאה גם עדותו של מר יהודה רותם אשר עבד בנתבעת 3 בשנים 2012-2013. עד זה העיד כי סייע מדי פעם לפרוק קופסאות גלידה מהרכב של התובעת וסידר אותם במקפיא במחסן ובויטרינה.

עד זה העיד כי פעמים רבות הבחין בקופסאות רבות של גלידה היו מכילות גלידה מופשרת במצב נוזלי ונאלץ להשליך כמויות גדולות של גלידה שלא ראויה למכירה. כמו כן העיד כי התקבלו תלונות של לקוחות על גלידה קרחית, מופשרת ולא טובה.

7.המחלוקת:

הנתבעים לא הכחישו כי לא שילמו את התמורה בגין הגלידה שרכשו מהתובעת.

טענתם היא לכישלון תמורה חלקי וטענת קיזוז.

השאלות במחלוקת הן האם אכן סופקה גלידה מופשרת או מופשרת חלקית לנתבעת 3 ואם כן, מה שווי עלותה של הגלידה הפגומה והאם גרמה לקריסה הכלכלית של הנתבעת 3 ולנזקים הנטענים ומה שיעורם.

מחלוקת נוספת מטעם הנתבעים 1 ו 2 היא שאלת תוקפו של מסמך השקים כמקים את ערבותם לפירעון השקים הנתבעים.

8. דיון והכרעה:

אין ספק כי נטל הראיה מוטל במלואו על הנתבעים וטענתם היא טענת הודאה והדחה.

הנתבעים אינם מספקים ראיה כלשהיא לכך הגלידה אכן הגיעה מופשרת במלואה או בחלקה לגלידריה למעט עדותם ועדות עובד שעבד במקום.

הנתבעים נסמכים בעיקר על העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי הגלידה הובלה ברכב שאינו רכב קירור אך האם הוכיחו הנתבעים כי די בעובדה זו כדי להביא למסקנה אחת והיא כי הגלידה הגיעה ברובה מופשרת ובלתי ניתנת למכירה?

התנהגותם של הנתבעים בטרם ביטול ההסכם ובזמן אמת עומדת לזכות גרסתה של התובעת.

על פי עדותו של הנתבע 1, הבחין בגלידה הפגומה רק כחודשיים לאחר תחילת האספקה. הנתבע 1 מצדיק זאת בטענתו כי בחודשיים הראשונים החלים בעונת החורף לא היתה להעדר הקירור ברכב המוביל, כל השפעה.

ההסכם אכן נחתם בפברואר ועל כן רק בחודש אפריל שם לב הנתבע 1 לכך שהגלידה פגומה.

ניתן לראות בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (נספח ג' ברשימת הנספחים של התובעת), כי הנתבעת 3 רכשה כמויות גדלות והולכות במהלך החודשים מאפריל ובמהלך חודשי הקיץ ואף מבצעת תשלומים כסדרם. בחודשים אוגוסט וספטמבר משלמת הנתבעת 3 סכומים ניכרים בגין החוב שצברה במהלך החודשים שקדמו למועד זה וממשיכה לרכוש בכמויות ניכרות בהמשך.

אין בפי הנתבע 1 כל הסבר מדוע המשיך להזמין גלידה מהתובעת ואין בידו כל ראיה על פנייה כלשהיא למי מנציגי התובעת ואף לא הניח כל תשתית עובדתית לפנייה כאמור כגון עם מי שוחח ומתי ומה היתה התשובה. יש לציין כי איש מעדי התובעת, ובמיוחד מנהל התובעת, אף לא עומתו עם גרסת הנתבע 1 בחקירתו הנגדית בדבר פנייה פעמים רבות לתובעת כפי שבאה לידי ביטוי גם בדבריו בעמ' 24 בפרוטוקול שורה 24.

אם הגלידה ברובה הושלכה לפח, כגרסת הנתבעים, כיצד זה המשיכה הנתבעת לרכוש עוד ועוד גלידה מהתובעת ללא כל סייג?

מדוע לא נבדקה הגלידה שהתקבלה באותו מעמד כאשר עדיין נכח המוביל במקום ולא עומת באיכותה והתבקש להחזירה?

9. בנוסף, מדוע לאחר ביטול ההסכם, נמסרו לתובעת שקים של הנתבעת 3 לתשלום כל יתרת החוב שעמדה ללא תשלום בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת? הנתבעים מגיעים להסכמה עם התובעת על ביטולו של ההסכם באוקטובר ומוסרים לה שקים בגין מלוא יתרת סכום החוב. בנובמבר (או בדצמבר) אף חותמים על מסמך המפרט את השקים שמסרו עוד באוקטובר ועל משנה תוקף לערבותם לחובות הנתבעת 3 כמתחייב ממילא על פי ההסכם וזאת ללא כל סייג.

חמישה מהשקים שנמסרו כאמור לעיל, נפרעים במועדם החל מיום 22.11.13 ועד 31.12.13 ועדיין אין הנתבעים משמיעים קולם.

על כך נותן הנתבע 1 נימוק קלוש: "אז את מנסה להגיע לאיזה שהוא סוג של פשרה מסוימת , לבוא לבן אדם , להגיד לו , לקוות , לקוות שזה ישתפר , וברגע שזה לא משתפר , ויש תגובות של אנשים שמחזירים גלידה ומגיעים למצב שהוא מצב , שאתה סופג וסופג , אני גם כן , עוד הפעם , אני כספים לא יודע , אני לא מתנהל נכון עם כספים , אני טוב עם כולם ודיברתי הרבה פעמים ואמרתי , חלק מכרתי ואמרתי מצוין , והיחסים היו טובים , חלק נפגעתי , נפגעתי בצורה משמעותית.." עמ' 24 בפרוטוקול שורות 20-25.

גרסה זו אינה מסבירה היעדר תלונות פורמליות ולא פורמליות לתובעת בעניין איכותה של הגלידה במהלך כל תקופת האספקה.

על התנהלותו בעת שחתם על מסמך השקים לאחר תום תקופת ההסכם והעדר הסתייגות מצדו ולו במסרונים ששלח לו ענה הנתבע 1בעמ' 37 בפרוטוקול שורה 17: "בסדר סתם רציתי לרצות אותו.."

בתשובה לשאלה מדוע רצה לרצות אותו ענה נתבע 1 בעמ' 39 שורה 24: "היינו ביחסים טובים, מזמין תמיד, מקבל.."

ועוד בעמ' 38 שורה 7: "לא, זה כל הזמן היה אומר הוא אומר שיהיה תמיד, יהיה קיזוז משמעותי". ובעמ' 40 שורות 23-24: ...הוא רצה שאנחנו נגמור את החשבון , זה היה , זה היה מאה אחוז , הוא רצה שנגמור את החשבון ..." .

גרסה זו אינה מצויה כלל בעדותו של הנתבע 1 בתצהירו או בכל כתב טענות אחר ואף אינה מסבירה מדוע אין לה זכר גם על פני מסמך השקים.

10. מעיון בתכתובת מסרונים (נספח ד' ברשימת הנספחים של התובעת) אין כל אזכור לאספקת גלידה פגומה.

מסרון מיום 10.9.13 בו מציין מנהל התובעת כי הוא מתאמץ לספק שרות וסחורה טובה עונה הנתבע 1: "נו מהה". וביום 12.9.13: "כל סביון מדברת דיברו אתמול אל פרדו היה טעים יפה מכובד". במקום שניתן היה לצפות כי יצוין דבר מה בעניין סחורה פגומה שקיבל לכאורה יום יום והשליך לפח האשפה – אין זכר.

מעיון במסרונים שמועדם לאחר ביטול ההסכם (נספחים ה' עד יב', יד', טו' ברשימת הנספחים של התובעת) אין כל אזכור לסחורה פגומה או לדרישת קיזוז כלשהיא בחוב. המסרונים בנספח ו' אכן מעידים כי הנתבעים היו במו"מ למכירת העסק ומסרון אחרון שהוצג מיום 12.11.13 מטעם הנתבע 1 נאמר: "כמה דברים קטנים חייב אין לי כלום חייב וניל 2 מסטיק 1 מרשמלו 1 שוקולד בלגי 1 נוטלה 1 ועוגיות אחד 1 חייב". האם התנהלות זו היא התנהלות של מי שאינו מרוצה מטיב ואיכות הסחורה שקיבל במשך 9 חודשים מהתובעת – חד משמעית – לא.

בקשתו של מנהל התובעת במסרון מיום 12.11.13 בנספח ח' להיפגש עם הנתבעים "כדי לקבל שקים וערבות מה שדיברנו", עונה הנתבע 1: "סבבה".

בנספח יא לאמירה של מנהל התובעת במסרון מיום 1.1.14 "לא לשכוח שזה עבור סחורה של אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר" עונה נתבע 1 "אין עבודה חלש רק הפקדות לי רווח לשיקים לחשבון חכה קצת הכל יסגר תכף".

בנספח יב שולח הנתבע 1 מסרון ביום 14.1.14: "כמה ימים יהיה שיקים אחרים חדשים".

בנספח יד' שולח הנתבע 1 מסרון מיום 15.1.14: "תפגש איתי מחר שב איתי חייבים להמתין אם השקים אכשיו אם הפירעון שלהם תעזור לי בזה פעם אחרונה והכל יסתדר...אכבד כל החלטה שלך" (שגיאות כתיב במקור).

אין זו התנהלות של אדם הסבור כי אינו חב את מלוא יתרת החוב הנדרשת על ידי התובעת ויש לו תלונות על איכות הסחורה שנרכשה.

יצוין כי גם מכתבי ב"כ הנתבעים אינו מזכיר כלל את נושא איכות הגלידה וניתן רק להבין כי הסכסוך נוגע לאיומים מטעם נציגי התובעת לכאורה, הפקדת השקים בבנק למרות שהתבקשה לא להפקיד ויתרת חוב בסכום בלתי מוסכם.

11. לראשונה טוענים הנתבעים דבר אספקת גלידה פגומה במכתב בא כוחם מיום 12.3.14 זמן מה לפני הגשת התלונה במשרד הבריאות, דבר המרמז כי התלונה הוגשה בעצת עו"ד.

התובעת הציגה מכתבים של לקוחות התובעת אשר מקום מושבם בבנימינה וחיפה המאשרים כי מעולם לא התקבל אצלם גלידה מופשרת וזאת למרות שהמרחק הגיאוגרפי בין התובעת לכתובתם גדול אף יותר מהמרחק הגיאורגרפי בין מפעל התובעת לגלידריה של הנתבעת 3.

אף פנייתם של הנתבעים למשרד הבריאות התרחשה רק באפריל 2014 (נספח 3 לתצהירי הנתבעים).

מתשובת משרד הבריאות עולה כי על הגלידה להגיע למקום האספקה בטמפרטורה שאינה עולה על 15 מעלות מתחת ל- 0. כמו כן, צוינה במכתב חובת רישוי ברישיון עסק להובלת מזון אך בצו רישוי העסקים אין קביעה בדבר מאפיינים ספציפיים לרכב המוביל גלידה. עוד נרשם שם בפירוש: "בתקן שלעיל לא נקבעה חובת הובלה ברכב קירור, נציין כי קיימים מקרים נוספים בחוק בהם נקבע דרישת טמפ' למוצר בעת ההובלה ולא נקבע חובת קירור פעיל. רק במקרים של הובלת בשר נקבעה חובת קירור פעיל".

ובהמשך: "ביחס לטענתך על הובלת גלידות מופשרת – לא נמצאו ראיות לכך בבקרות בנקודות הקצה או ברשומות האיכות של המפעל, כולל בחקירה תחת אזהרה", אמירה התומכת במכתבי לקוחות התובעת.

ועוד בפרק סיכום: "לפיכך מחוז מרכז דרש מהעסק ולידציה ווריפקציה לכך שטמפ' המוצרים לא עולה על 15- מעלות צלסיוס עד לשיווקם".

במכתב זה מוער כי היה מקום על פי החוק לדווח בזמן אמת על גלידה מופשרת על מנת שאפשר יהיה לאסוף ראיות.

דהיינו, אין חובה ואין ראיות. אין דרישה לרכב קירור ויש צורך רק להראות כי עד למועד השיווק של המוצר - הטמפרטורה אינה עולה על 15- מעלות.

לפיכך, לא ניתן להסתמך על מכתבו זה של משרד הבריאות כראיה כי התובעת סיפקה ולו בחלק מהמקרים, גלידה מופשרת שכן אין די בעצם העובדה כי הגלידה לא הובלה ברכב קירור.

12. גם אם לא השכילו הנתבעים לאסוף ראיות ולדווח בזמן אמת היה מקום מצידם להציג ראיות על תכתובת כלשהיא בנושא בזמן אמת, אך התכתובת שהציגה התובעת מעידה להיפך: אין כל פנייה בנושא לתובעת כפי שהוצג לעיל.

אומנם הנתבעים הביאו עדות של עובד שעבד במקום אך עדותו אינה שלמה ואינה מתיישבת עם גרסת הנתבע 1.

העד יהודה רותם, אומר בחקירתו הנגדית: " אני הייתי שם בקירור , אני הייתי שם את זה , לפעמים נוזל במקרר כל הקופסאות .. הבחנתי , אני אגיד לך איך ...שהגשתי את הגלידה מהמקרר , הוצאתי , שהגשתי אותה באותו יום ...שפתחנו את המכסה , היא ממש מופשרת , ויש מצבים שיש גם חורים בקופסה , ונזל בתוך המקרר..שכל הגלידה הייתה במקרר נוזלת..עם חורים בקופסא.. ..זה שהוא חתום סגור הוא טוב , אבל יש מקרים שקרה לי מספר פעמים...שהקופסאות שהיה בהם חור ונזל הגלידה בפנים ..מראש היא נזלה , לא שהבחנתי , כבר ראיתי נזילה ..שראיתי את הקרקעית..הכול היה צבע חום ".

כלומר, העד הבחין בנזילות הגלידה לא במועד פירוק הגלידה למקרר של הגלידריה אלא בדיעבד כאשר בקש להוציא מיכל גלידה מהמקרר. ולא רק זאת, אלא שהגלידה נזלה על הקרקעית משום קיומם של חורים במכלי הגלידה. טענה שלא נטענה כלל. לא ניתן לקבוע מעדות זו כי הגלידה התקבלה כשהיא מופשרת אלא התגלתה ככזו בדיעבד ולא ניתן לפסול על הסף אפשרות כי הגלידה אוחסנה שלא כראוי במקררי הגלידריה ולכן הופשרה.

13. עולה מכל האמור לעיל, כי הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת סיפקה להם גלידה מופשרת ואינני מאמינה לגרסתם זו.

בנסיבות העניין דינה של התביעה להתקבל במלואה שכן יתר המחלוקת בין הצדדים תלויה היתה בהוכחת גרסת הנתבעים בדבר אספקת סחורה פגומה וזו לא הוכחה.

עם זאת ומבלי לפגוע באמור לעיל, הנני להעיר כי גם יתר טענות הנתבעים לא הוכחו.

הנתבעים צירפו לכתב תביעתם שכנגד דו"ח רו"ח כעדות לירידה במכירות ולנזקי הנתבעת 3.

אלא שהנתבעים כלל לא הביאו את רואה החשבון לעדות ולא ידעו להסביר את תוכנו. כמו כן, הדו"ח עצמו אינו אלא טיוטה ולכן משקלו אפסי כמעט בהעדר עדות רו"ח לתמיכה באמור בו.

עוד יצוין כי הדו"חות הכספיים כלל אינם מצביעים על ירידה במכירות שכן כבר בביאור 6 עולה כי בשנת 2013 רכשה הנתבעת 3 פחות משרכשה בשנת 2012 כך שמן הסתם גם מכרה פחות. לעומת זאת הוצאותיה (באור 7) היו גבוהות יותר כגון בגין משכורות, חשמל, אחזקת חנות וציוד, יעודה לפיצויים ובמיוחד אגרות משפטיות (בגין ניהול הליכים משפטיים עם הספק הקודם כמוסבר בעמ' 68 שורה 17 לפרוטוקול יום 20.1.16).

ניתן לראות מיד כי הירידה במכירות בשנת 2013 ביחס לשנת 2012 תואמת במדויק את שיעור הירידה במכירות אלא שההפסד אירע משום הוצאות גבוהות מדי.

לפיכך, ממילא דין התביעה שכנגד היה להידחות לאחר שעילתה לא הוכחה כלל.

14. נותרה לדיון לבסוף שאלת תוקף הערבות הנטענת כנגד הנתבעים.

לא ברורה מקומה של טענה זו כלל שהרי ממילא ערבו הנתבעים 1 ו 2 לכל התחייבויותיה של הנתבעת 3 בהסכם כך שהחתמתם של הנתבעים על ערבות לפירעון השקים כפי שנרשמו בעמוד הראשון במסמך השקים נועדה לחסוך הצורך בהגשת תביעה כספית בבית המשפט. ערבותם של הנתבעים לשקים אפשרה הגשת ההליך ישירות בלשכת ההוצאה לפועל ובכך חסכון בהוצאות.

הצהרתו החד משמעית והמודגשת של הנתבע 1 בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 56 תמוהה ואינה מוסברת. הנתבע 1 אינו מכחיש כי חתם על המסמך אך מפנה את תשומת הלב לשינויים במסמך וטוען באופן כללי וסתמי כי חתם על מסמך שונה בנוסחו מזה שמוצג.

הנתבע 1 אינו נותן כל גרסה בדבר הנוסח עליו חתם ולמה כיוון חתימתו עת חתם על המסמך המקורי לגרסתו.

לגרסתו כי המועד הנקוב על המסמך שגוי אין כל גרסה נוגדת בדבר מועד אחר בו לטענתו חתם על המסמך. לא ברור מה מועילה לנתבע 1 הטענה כי הוספו לרשימת 12 השקים 4 שקים נוספים לאחר מועד החתימה. אין בכך כדי להפחית מערבותו ל 12 האחרים וביניהם השקים הנתבעים בתביעה זו. גם העדר חתימתו של הנתבע 2 אינה מפחיתה מתוקף ערבותו של הנתבע 1.

לבד מערבות לפירעון שיקים אין במסמך כל תוכן אחר כך שלא ניתן לקבל את טענת הנתבע 1 כי לא התכוון לערוב במיוחד כאשר ערב ממילא מתוקף ההסכם בין הצדדים.

כבר נפסק בע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק מד (1) 341, עמוד 348:

"אומר על כך השופט (כתוארו אז) זוסמן בע"א 467/64 [1], בעמ' 117:

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא... רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

15. גרסתו של הנתבע 2 בתצהיר עדותו הראשית בעניין זה זהה לגרסת הנתבע 1 למעט הודאה כי חתם רק על העמוד השני. אך דווקא שם מצויה הערבות עצמה. מה התכוון הנתבע 2 כאשר חתם על ערבותו לשקים? אם לא לשקים שנמסרו לפני החתימה על הערבות והם המפורטים בעמוד הראשון?

הנתבע 2 בסעיפים 47-48 לתצהיר עדות הראשית מספר כי באחד הימים פגש במנהל התובעת כאשר ישב בבית קפה ובקש ממנו לבטל את "הקרוס" על פני השקים והחתים אותו על נייר שהכין מראש והוצג כ"אישור הסבת השקים לבנק הפועלים".

הנתבע 2 מצהיר כי לא הבין במה מדובר, היה מבולבל ונלחץ, לא הבין מה המשמעות של עסקת ניכיון שקים, מעולם לא עשה כזה דבר,

גם כאן אין גרסה מצדו של הנתבע 2 למה התכוון בחתימתו על הערבות אם לא לערוב לשיקים האחרונים שמסרה הנתבעת 3 לכיסוי חובה כלפי התובעת.

דווקא ערבותם של הנתבעים 1 ו-2, שאינה מוטלת בספק, להתחייבויות הנתבעת 3 בהסכם, מסבירה את הסכמתם לחתום והבנתם כי מדובר בערבות לפירעון השיקים.

16. סוף דבר הוא כי התביעה מתקבלת והנני מורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כסדרם כנגד הנתבעים בתיקי הוצאה לפועל 17-03470-14-7 ו- 50014-03-14 תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוחם.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ו, 08 מאי 2016, בהעדר הצדדים.