1. עניינו של הליך זה, נוגע למחלוקת שבין הצדדים, בנוגע לכלי רכב מסוג שברולט טרייל בלייזר מ.ר. 89-660-62, מחלוקת אשר מצאה ביטויה במספר הליכים ובמספר מישורים משפטיים.
2. במסגרת ת"א 7532-07-14 הוגשה תובענת הגב' רביבו ע"ס 69,300 ש"ח, המופנית כלפי שני הנתבעים; לטענת התובעת (ייאמר כי ההתייחסות לצדדים תהא על פי הגדרתם בהליך 7532-07-14, מבלי שלדברים תהא השלכה על מהות הדברים) כלי הרכב הנ"ל נרכש על ידה תוך מימון הרכישה במסגרת הלוואה שנטלה מחברת "מימון ישיר", כאשר חלק מההלוואה למימון הרכישה שולמה על ידה (סך 41,000 ש"ח) וחלקה שולם על ידי הנתבע 1.
3. לדברי התובעת, הנתבע 1 שכנע אותה לחתום על הסכם לפיו כנגד סילוק יתרת ההלוואה אשר נותרה באותו שלב, ולאחר הסרת השעבוד הרשום על זכויותיה בכלי הרכב, תועבר הבעלות לידי הנתבע מס' 2, כאשר כלי הרכב ימשיך לעמוד לשימושו של הנתבע 1. לדברי התובעת דובר בהסכם למראית עין בלבד, הגם שהנתבע 1 סילק בעצמו את יתרת ההלוואה, שכן בינה ובין הנתבע 1 הייתה מערכת הסכמית רחבה יותר, אשר כללה התחייבויות רבות (אשר לטענתה היו שלובות בכריתת אותו הסכם) אשר לא קוימו עד היום.
4. בהתאם עתרה התובעת בתביעתה, כי יינתן צו המורה לנתבעים להשיב כלי הרכב לידי התובעת, או לשלם את שיעור הנזק אשר נגרם לה מהעברת הבעלות לשמו של הנתבע 2, אותו העריכה בסך 69,300 ש"ח.
5. בהליך 37512-07-14 נדונה תביעתו של הנתבע 2 המופנה כלפי התובעת. הנתבע 2 טוען כי לאחר שנודע לו מאת הנתבע 1 כי כלי הרכב עמד למכירה, נכרת הסכם ביום 8.6.2014, לפיו כנגד העברת יתרת החוב לחברת המימון, תועבר הבעלות לנתבע 2, וכך עשה – ואולם לאחר ביצוע התשלום, לא הועברה הבעלות בכלי הרכב על שמו;
6. הנתבע 2 מציין כי נטל על עצמו התחייבות לביצוע התקנת מנוע חדש במכונית, בעלות של 7,000 ש"ח, בהסתמך על ההסכם ועל התשלום מכח ההסכם, ובהתאם הוא עתר לבית המשפט למתן צו עשה אשר יורה לתובעת לאפשר ביצוע העברת הבעלות בכלי הרכב לשמו, וכן דורש הוא פיצוי כספי ע"ס 15,000 ש"ח בגין נזקיו המוערכים בשל מניעת השימוש בכלי הרכב, עוגמת הנפש אשר נגרמה לו ונזקים עקיפים אחרים.
7. הצדדים הרחיבו ההליך והרבו בהגשת בקשות, הרבה מעבר לנדרש, זאת בין היתר בשל המחלוקות הרבות שבין התובעת לנתבע 1 במנותק מהמחלוקת בנוגע לכלי הרכב, וכן הרבו בקשות לאור המצב האבסורדי לפיו בעת הגיע מועד מבחן הרישוי השנתי של המכונית, לא ניתן היה לבצעו בשל היעדר הסכמת המחזיק עם המחזיק בפועל, היעדר היכולת להשלים הליך רישוי בנוגע למנוע אשר הוחלף ועוד, וכך, צווי עשה נתבקשו על ידי שני הצדדים, לצד סעדים כספיים מבוקשים בהיקפים ניכרים, העולים על שווי כלי הרכב, בעוד המכונית מוטלת כאבן שאין לה הופכין, ללא יכולת שימוש כלל.
8. בדיון אשר נתקיים בפני ביום 22.2.2015 הצעתי לצדדים כי במקום שהסעדים והבקשות הרבים יעמדו על הפרק, מן הראוי שתיוותר בין הצדדים רק מחלוקת כספית; בהתאם הסכימו הצדדיםכי כלי הרכב ימומש בידי כונס נכסים אשר ימונה על ידי בית המשפט, תינתן החלטת ביניים בנוגע לתמורה אשר תתקבל, ובכך ינוטרל הצורך במתן הכרעה בבקשות הרבות הנוגעות לכלי הרכב גופו, אלא תיוותר מחלוקת כספית בלבד, ובכך ניתן יהיה להכריע במחלוקת ביתר קלות.
9. בנוסף הוסכם, כי לצדדים תינתן זכות לטעון בהקשר של תמורת הרכב, וכי לאחר שתינתן החלטה בהקשר זה, יקובעו הנזקים הנטענים על ידי הצדדים מחד, ואף יוקטנו נזקיהם מאידך (קרי, ככל שהתובעת תוחזק כזכאית לתמורת המכר, הרי תובענתה תהא כספית בניכוי התמורה העדכנית, ומאידך ככל שיוחזק הנתבע כזכאי, הרי שנזקו מצומצם במקביל להיעדר הצורך להכריע בעתירה העיקרית שהיא צו העשה) – תוך מתן זכות הטיעון בכל הנוגע לזכאות לתמורה.
10. בכל הנוגע לתמורת המוכר, מונה ביום 3.3.2015 כונס נכסים, עוה"ד מ. בן-ארצי. ביום 14.4.2015 הוגש דו"ח ביניים בנוגע לכלי הרכב, לפיו כלי הרכב אינו כשיר לעבור מבחן שנתי, וישנו צורך בהוצאה ניכרת לפי שומה אשר הוזמנה, ובהתאם אושר מכר המכונית לתובעת כנגד תמורה בסך 35,000 ש"ח, במצבו כמות שהוא. ייאמר כי המכר אושר בשיעור העולה על שווי המכונית למימוש מהיר.
11. על פי הדו"ח הסופי של כונס הנכסים, לאחר ניכוי הוצאות המכר (שומה, אחסון, פרסום, גרירה, שכ"ט כונס, הוצאות כלליות במכר), יתרת התמורה הועמדה ע"ס 27,605 ש"ח.
12. בכל הנוגע לזכאות לתמורת המכר, טענה התובעת כי יש להעביר אליה את יתרת התמורה, שכן היא הבעלים הרשום של הזכויות בכלי הרכב, הנתבע 1 לא רכש דבר, כאשר הנתבע 2 הינו צד להסכם שהינו למראית עין בלבד, וככל שלא הוכרע בנוגע לזכויות הצדדים מכח אותו הסכם עליו נשען הנתבע מס' 2, ככל שלא יורה בית המשפט על העברת התמורה לידיה, יש להותיר התמורה בידי כונס הנכסים (כידו הארוכה של בית המשפט) עד שיינתן פסק דין.
13. לדברי הנתבע מס'1, הוא אינו טוען לכל זכות בכספים, אולם מציין כי הואיל והנתבע 2 סילק את יתרת ההלוואה אצל "מימון ישיר", הרי שהוא זכאי לקבל את תמורת המכר, לאור הסתמכותו על ההסכם שבין הצדדים.
14. לטענת הנתבע 2, אין ספק כי הוא הזכאי לתמורת המכונית, שכן הוא אמור להיות הבעלים הרשום על פי ההסכם מיום 8.6.2014, הסתמך על ההסכם ושינה את מצבו לרעה, גם בהקשר של החלפת המנוע, וטען כי אין הצדקה לקשור אותו למערכת היחסים העכורה שבין התובעת לנתבע מס' 1; הנתבע 2 הפנה לכך כי הרישום אצל משרד הרישוי הינו דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי, וככל שבוצע תשלום הפורע חיוב בהיקפים ניכרים, הרי שאין לראות ברישום במכריע בדבר הזכות לתמורת המכר.
15. לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי לנכון להורות על העברת יתרת התמורה לידי הנתבע מס' 2; לגישתי, אין התובעת מעלה כל טענה מהותית שיש בה ממש, בכל הנוגע לזכות לכספי המכר, מלבד היותה הבעלים הרשום;
16. ככל שהנתבע מס' 2 פרע שעבוד ע"ס כ- 51,000 ש"ח אותו היה על התובעת לפרוע נכון לשלב בו נכרת ההסכם, בחודש יוני 2014, הרי שכתנאי לקבלת תמורת המכר, היה על התובעת לפרוע החיוב שפרע הנתבע 2 בעבורה; משמע, זכותה של התובעת כבעלים הייתה כפופה לשעבוד הכולל חובת פירעון הלוואה בסכום של 51,000 ש"ח.
17. מחוות הדעת אשר נערכה על ידי השמאי שמעון בן-שימול (אקספרטיזה שירותי שמאות) אשר צורפה לחוות דעת כונס הנכסים, עולה כי בחודש מרץ 2015, כתשעה חודשים לאחר הסכם המכר ופירעון השיעבוד, שוויו הכולל של כלי הרכב עמד ע"ס 50,600 ש"ח, סכום נמוך משיעור השיעבוד אשר נפרע 9 חודשים קודם לכן. ניתן לייחס זאת לחלוף הזמן, אולם בוודאות ניתן לומר, כי פירעון השיעבוד היווה תשלום בשיעור של מלוא – או כמעט מלוא – שווי המכונית.
18. תוצאה לפיה מי שחיובו שלו כלפי חברת המימון, אשר היקפו כשווי המכונית לערך (הצדדים לא הביאו נתונים לגבי מחיר המחירון של המכונית נכון ליוני 2014) – נפרע על ידי הצד האחר, יקבל גם את תמורת המכר, יהווה תוצאה בלתי סבירה, לא הגיונית, ונוגדת את הוראות הדין (ובעיקר – הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט), בבחינת "זה נהנה וזה חסר".
19. לאור האמור לעיל, אני מורה לכונס הנכסים להעביר את יתרת התמורה, על פירותיה, לידי הנתבע 2.
20. יובהר כי אין באמור לקבוע מסמרות לגבי ההליך, תוצאותיו, או שאלות של אמינות ומהימנות, אלא מדובר בהחלטת ביניים אשר ייעודה פישוט ההליך תוך צמצום היריעה והפחתת נזקי שני הצדדים.
21. כעת, הואיל וכתבי הטענות של הצדדים, אינם רלוונטיים עוד, כאשר מרביתם עוסקת בשאלת בעלות, חזקה, וסעדים מתחום דיני האכיפה, ולאחר שלכאורה נזקם הכלכלי הנטען של הצדדים קובע בדרך של הוצאת כלי הרכב מהמשוואה, ישנו צורך ברור לתקן את כתבי הטענות.
22. הצדדים יגישו כתבי טענות מתוקנים (תיקון כתבי התביעה), לפי שיקול דעתם, עד 15.9.2015, ובהתאם תינתן החלטה לגבי המשך ההליכים.
23. ת.פ. למתן החלטה משלימה – 16.9.2015.
24. המזכירות תעביר העתק ההחלטה לכונס הנכסים, עוה"ד מ. בן-ארצי, לצורך יישומה.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015, בהעדר הצדדים.