1. בפני בקשות הנתבעת 1 (בקשה 47) והנתבעות 2-3 (בקשה 2), לחייב התובעת בהפקדת ערובה הוצאות משפט בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"א – 1999.

ר ק ע

2. התובעת הגישה נגד הנתבעות, כתב תביעה למתן צו עשה וכן סעד כספי על סך של 7,990,000 ₪, בטענה כי הספקת המים שסופקו לה על ידי הנתבעות או מי מהן לשימוש חקלאי, לא היו ראויים לשימוש וגרמו לה נזקים במהלך הייצור החקלאי שביצעה.

3. בהמשך, ולאחר החלטת בית המשפט מיום 9.3.15 בבקשה לפטור מאגרה, הוגש כתב תביעה מתוקן, בו הסעד הכספי הוקטן והועמד על סך של 7,990,000 ₪.

בקשת הנתבעת 1

טענות הנתבעת 1

4. במסגרת בקשתה טוענת המבקשת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט, בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, בטענות כדלקמן:

א. הכלל הוא חיוב חברה בע"מ למתן ערובה מספקת להוצאות הנתבע, והחריג הוא מתן פטור לחברה בע"מ מהפקדת ערובה שכזו.

ב. אין הצדקה במקרה דנן לסטות המכלל האמור, שכן התובעת נעדרת יכולת כלכלית כפי שעולה בבירור מבקשתה לפטור מאגרה שהוגשה בתיק זה.

ג. מתצהירו של בעל המניות היחיד של התובעת מר יובל פרדקין (להלן: "פרדקין"), שתמך בבקשה לפטור מאגרה, עולה כי גם מצבו הכלכלי האישי אינו שפיר. הוא נעדר נכסי נדל"ן כלשהם, אינו מחזיק ברכב ומשכורתו משמשת לתשלום דמי מזונות חודשיים ותשלום שכר דירה בדירה בה מתגוררת גרושתו.

ד. גם סיכויי התביעה, במקרה הטוב, אינם ברורים בשלב זה, ובמקרה הפחות טוב, נמוכים.

לגירסת הנתבעת התביעה נגדה משוללת בסיס, שכן במועדים הרלוונטיים לא היתה ספקית המים הבלעדית לחקלאים בתחום עסקה של התובעת, ולשם מתקבלים מים גם ממאגרים שאינם בבעלותה או בשליטתה של הנתבעת.

תגובת התובעת לבקשה

5. התובעת הגיבה לבקשה, ביקשה לדחות אותה ובכל מקרה ביקשה להסתפק בערבותו האישית של מנהלה ובעל המניות פרדקין לתשלום הוצאות, ככל שתפסקנה לטובת הנתבעת.

6. עיקר נימוקי התובעת בתגובתה הם כדלקמן:

א. סיכויי התביעה טובים (התביעה מפורטת ומתועדת היטב בהצהרות רבות של מסמכים ובדיקות מעבדה).

ב. מירב הסיכוי כי התביעה תתקבל נגד כל הנתבעים או לפחות חלקם. במצב כזה, ככל שהתביעה נגד הנתבעת תדחה, היא תוכל לגבות הוצאותיה מהסכום שיפסק לזכות התובעת מהנתבעות האחרות.

ג. לא צריך להיות הבדל מבחינה משפטית בין חברה בע"מ המנהלת את עיסוקיה לבין אדם פרטי העושה כן. יש לשים לב שבעידן הכלכלי המודרני פעילות עסקית מתבצעת בעיקר במסגרת של חברה בע"מ, ולא תמיד הדבר מלמד על ניסיון להתחמק מאחריות ולהסתתר מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ.

לכן, השיקול הכלכלי אינו צריך להיות בעל משקל רב בעת בחינת בקשה לחיוב בערובה להוצאות של חברה בע"מ.

ד. גם זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית, ומכוחה, במיוחד בתביעה העוסקת באספקת מים ובזכות לקבלם כשהם ראויים לשימוש, ראוי שלא להחמיר בדרישות הערובה להוצאות.

ה. גם האינטרס הציבורי מצדד בהגשת התביעה, במיוחד כשיש מעין מונופול בין הנתבעות כספקות מים לבין התובעת.

ו. מאזן הנזק ההדדי מלמד, שהנזק הכספי העלול להיגרם לנתבעת אינו שקול לנזק שעלול להיגרם לתובעת אם יחסם בפניה מסלול התביעה המשפטי.

ז. מנהל התובעת הוא בעל המניות היחיד פרדקין מוכן לתת ערבות אישית לתשלום הוצאות הנתבעת, ככל שתפסקנה כאלו.

מצבו הכלכלי של מר פרדקין אינו בכי רע והוא בעל פוטנציאל השתכרות גבוה.

כן גם חלה מגמת שינוי צנועה לטובה בעסקיה של התובעת.

תשובת הנתבעת 1

7. הנתבעת השיבה לתגובת התובעת, וציינה כדלקמן:

א. לתגובתה הארוכה של התובעת לא צורף ולו מסמך אחד להוכחת טענותיה בדבר איתנות מצבה הפיננסי.

ב. התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כי תוכל לשאת בהוצאות שיפסקו כנגדה, ככל שתביעתה תדחה.

ג. אין מקום במקרה דנן, כשסיכויי התביעה במקרה הטוב אינם ברורים, ובמקרה הפחות טוב נמוכים (והנתבעת מפרטת בכתב תשובתה מדוע לטעמה סיכויי התביעה נגדה נמוכים – פרק ג' לתשובה), לסטות מההלכה הקיימת בדבר חיוב חברה בע"מ בערובה להוצאות על דרך הכלל, אלא אם כן קיימים נסיבות וטעמים מיוחדים שלא לעשות כן, והדבר לא הוכח במקרה דנן.

ד. הנסיון של התובעת להסיט את תשומת הלב מהדרישה המוצדקת לחיובה בערובה להוצאות, אל עבר טענות דוגמת הפיחות שחל לכאורה במעמדו של השיקול הכלכלי של חברה בע"מ ו/או האינטרס הציבורי, ו/או פוטנציאל השתכרותו הגבוה של פרדקין, אין בהם כדי להצדיק סטייה מהכלל הנוהג בחיוב ערובה להוצאות בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות.

בקשת הנתבעות 2-3

טענות הנתבעות 2-3

8. טענות הנתבעות 2-3 בבקשתן דומות לטענות הנתבעת 1 שפורטו לעיל בבקשתה.

9. הנתבעות 2-3 ביקשו להעמיד את הערובה להוצאות על סכום שלא יפחת מ 200,000 ₪, לנוכח סכום התביעה (שבינתיים גם הוקטן בכתב התביעה המתוקן).

תגובת התובעת לבקשת הנתבעות 2-3

10. התובעת הגיבה לבקשות הנתבעות 2-3, ואף הגישה לאחר מכן השלמה לתגובתה (לנוכח תיקון כתב התביעה ותשלום האגרה), ובה חזרה על עיקרי טענותיה, כמפורט בתגובתה לבקשת הנתבעת 1.

תשובת הנתבעות 2-3

11. הנתבעות 2-3 בתשובתן חזרו על עיקרי בקשתן, וציינו גם כדלקמן:

א. הן מתנגדות להצעת התובעת להסתפק בערבותו האישית של פרדקין להוצאותיהן, שכן תצהירו שתמך בבקשה לפטור מאגרה לימד כי מצבו הכלכלי הוא בכי רע.

ב. הן סבורות כי התובעת בתגובתה לא הרימה את הנטל להראות איתנות כלכלית, שיהיה בה בכדי לפטור אותה מערובה למתן הוצאות.

דיון והכרעה

12. סוגית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה, מכוחו של סעיף 353א' לחוק החברות, נבחנת בשלושה רבדים:

א. יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה.

ב. יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל, והפטור הינו החריג.

ג. יש לבחון את סיכוי התביעה, ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכוי ההליך, ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר.

משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה-התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי, המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין.

ראה לעניין זה:

רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגר נבו);

רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם במאגר נבו);

רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' טלי עד שינוע בע"מ (פורסם במאגר נבו)

13. לאחר שבחנתי את הבקשות, התגובות והתשובות, שוכנעתי לקבל הבקשות, תוך קביעת שיעור הערובה באופן מידתי, תוך התחשבות בטענותיה של התובעת, והכל כפי שיפורט להלן.

14. שוכנעתי כי מצבה הכלכלי של התובעת, כמו גם מצבו הכלכלי של בעל המניות היחיד בה ומנהלה פרדקין, אינו שפיר.

הבקשה לפטור מאגרה, שנתמכה בתצהירו של מר פרדקין, מדברת בעד עצמה ועל הקשיים הכלכליים בהם מצויים הן התובעת והן פרדקין.

(ראו גם החלטת כב' השופטת אטיאס בקשר לפטור מאגרה מיום 9.3.15)

15. צודקת הנתבעת 1 כשמציינת בתשובתה, כי תגובת התובעת לבקשה היתה ארוכה, ואולי ארוכה מדי, איך אין בה כדי כל אסמכתא להראות שיפור במצב הכלכלי של התובעת ו/או של פרדקין, באופן שיוכל להבטיח תשלום הוצאותיה של הנתבעת, ככל שתדחה התביעה כנגדה.

לכן לא שוכנעתי כי יש הצדקה במקרה דנן לסטות מהכלל של חיוב חברה בע"מ בערובה מכוח הסמכות על פי סעיף 353א לחוק החברות.

לא שוכנעתי כי האינטרס הציבורי הנטען ו/או הטענה בדבר הפיחות בשיקול הכלכלי בניהול עסקים באמצעות חברה בע"מ, מצדיקים סטייה מהכלל דלעיל.

מעמדה של חברה בע"מ בשוק המסחרי אינו פחות ממעמדו של אדם פרטי באותו שוק, אך לעניין חיוב בערובה, ובהתאם לפסיקה הקיימת, יש להקפיד יותר על ערובה להוצאות עם חברה בע"מ, והכל כמפורט בהרחבה בבקשות ובתשובות הנתבעות, ובתמצות יותר בסעיף 12 לעיל.

16. באשר לסיכויי התביעה –

לאחר עיון בכתב התביעה המתוקן ובכתבי ההגנה של הנתבעות 1-3, לא שוכנעתי לקבוע כי מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר.

כאמור בפסיקה (ראה סעיף 12(ג) לעיל), אין מקום בשלב זה, לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך, ובחינה זהירה של טענות הנתבעות בכתבי הגנתן, אינן מלמדות כי סיכויי הגנתן קלושים.

17. לכן כאמור סבורני כי יש מקום להורות על חיוב התובעת בערובה להוצאות הנתבעות 1-3, אך תוך התחשבות בתובעת ובזכות גישתה לערכאות.

על אותו משקל שקבעתי בכל הקשור להגנותיהן של הנתבעות 1-3 (שאינן קלושות), איני יכול לומר שהתביעה חסרת סיכוי.

שקלול כל אלה, יוביל אותי לקביעת סכום הערובה המתאים.

18. לאור כל אלה, כאמור החלטתי לקבל הבקשה, ואני מורה כדלקמן:

א. להבטחת הוצאותיהן של הנתבעות 1-3 תפקיד התובעת בקופת בית המשפט סכום של 60,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום.

ב. לא יופקד הסכום במועד – אורה על דחית התביעה נגד הנתבעות 1-3.

ג. בנוסף, אני מורה כי מנהל התובעת, מר יובל פרדקין ת.ז. 0564565865, כהצעתו ובהסכמתו, ישמש כערב אישית למלוא סכום ההוצאות שיפסק בתובענה זו, ככל שיפסק, לטובת הנתבעות 1-3.

19. למען הסר ספק, הסכום דלעיל אמנם נפסק בבקשות הנדונות. יחד עם זאת, אם וככל שתוגש לי בקשה נוספת לערובה להוצאות על ידי מי מהנתבעות האחרות, אשקול אותה ואקח בחשבון גם את הסכום דלעיל, שאמור להיות מופקד.

20. אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

תזכורת מעקב – 10.3.2016.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ו, 09 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.