לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר באוטם שריר הלב שבו לקה ביום 9.12.10 כ"פגיעה בעבודה" כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.

רקע עובדתי

1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 14.12.17 ועל פיהן:

א. התובע יליד 1955. עובד כעצמאי, בעסקו "דרורי שרותי אלקטרוניקה" באילת.

ב. במסגרת עבודתו מנהל התובע מעבדת שירות ועוסק בין השאר בהתקנות מוצרי אלקטרוניקה בבתי הלקוחות.

ג. ביום 9.12.10 יצא יחד עם מר יורי שנדרו, עובד שכיר בעסק, לבצע התקנה של טלוויזיה על קיר בבית לקוח באילת. לדבריו, משלא בוצעה העבודה כפי שדרש, התרגז, צעק, החל להזיע וחש ברע (להלן: האירוע החריג).

ד. התובע פנה לביתו ומשם פונה לבית החולים יוספטל באילת, שם אובחן כסובל מאירוע לבבי. בהמשך הועבר התובע לבית החולים "סורוקה", שם עבר צינתור טיפולי.

ה. מצבו של התובע הוא כמפורט במסמכים הרפואיים.

2. תביעת התובע להכיר באוטם שריר הלב כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעצמאי תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך. עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו לאוטם שהתפתח בתאריך 9.12.10. מאמץ/ומתח מתמשך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. לאירוע הנטען אין כל השפעה או השפעה זניחה לעומת השפעת גורמים אחרים".

3. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 28.9.17 (עב"ל 14590-02-16), ניתנה החלטה למינוי מומחה רפואי וד"ר יניב ניסן מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי האירוע מיום 9.12.10 לבין אוטם שריר הלב שבו לקה התובע.

4. ד"ר ניסן קובע בחוות דעתו כי:

"ש. מהי המחלה ממנה סובל התובע בלבו?

ת. לתובע יש מחלת לב איסכמית (lschemic Heart Diseaseׂ) שביטויה הראשון היה ביום 9.12.10.

ש. האם התובע עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת

העובדות?

ת. התובע אכן עבר אירוע לבבי חריף בצורת אוטם שריר הלב עם עליית

מקטע ST באק"ג בתאריך 9.12.10 (Acute ST Elevation Myocardial infarction - Anterior Wall) האבחנה מתבססת הן על סמך התסמינים שחווה התובע, התמונה הטיפוסית בתרשימי האק"ג ועליית תססי הלב כביטוי לנזק לשריר הלב.

ש. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה המתואר עובדות

המקרה לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע?

ת. קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה המתואר בעובדות לבין האירוע הלבבי שעבר התובע, ואפרט. הסיבה העיקרית להיווצרות אוטם בשריר הלב היא טרשת עורקים המתפתחת בעורקים הכליליים בתהליך של שנים. טרשת העורקים יכולה להיות יציבה אולם בתנאים מסוימים עלול להיווצר קרע בטרשת, אשר בעקבותיו נוצר קריש דם החוסם את העורק. חסימה זו של העורק הכליל מונעת אספקת דם לשריר הלב, היעדר חמצן לשריר, ובהמשך נמק לשריר הלב. מנגנון זה אחראי ליותר מ-80% ממקרי האוטם בשריר הלב (Hurst's The Heart 12 Ed. 2008: Chap 57, The McGra- Hill Companies)

ידוע כי מצבים רגשיים עלולים לגרום לשינויים פיסיולוגיים ופתופיסיולוגיים בעורקים הכליליים והם בין הסיבות המהוות מעורר (triggerׂ) להתפתחות אוטם בשריר הלב. כעס והתרגשות מתח וחרדה זוהו בין הגורמים שקדמו להופעת אוטם שריר הלב. ישנן עדויות רבות המצביעות על כך שהגורמים המעוררים מקדימים ופועלים בטווח זמנים של דקות עד 24 שעות לפני שמתפתחת תמונה מלאה של אוטם שריר הלב. (Behavioral and Emotional Triggers of Acute Coronary Syndromes: A Systemic Review and Critique: (PC Strike et al.2005 Psychosomatic Medicine 67:179-186). מכאן, ולאור סמיכות הזמנים, כפי שעולה מהתיעוד הרפואי ומתיאור העובדות בהחלטת ביה"ד, ניתן להצביע בירור על קשר סיבתי בין האירוע שלווה בהתרגזות במהלך העבודה לבין אוטם שריר הלב שהתרחש מספר שעות שלאחר מכן.

ש. ככל שהתשובה לשאלה ג' היא חיובית - נא הסבר פרט - האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע החריג בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע החריג בעבודה מועד התרחשותו של האירוע הלבבי היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

ת. בכדי לענות על שאלה זו יש להעריך בתחילה את הסיכון הבסיסי להיארעות אוטם שריר הלב ללא כל גורם מקדים מעורר, בהינתן נתוניו הבסיסיים של התובע והמצאות גורמי הסיכון שבו (ידועים ושאינם ידועים). את הסיכון לפתח אוטם שריר הלב מחלקים ל-3 קטגוריות: סיכון נמוך בו הסיכוי לפתח אוטם בטווח של 10 שנים נמוך מ-10%, בינוני בו הסיכון הוא 10-20% וגבוה בו הסיכון הוא מעל 20%

(Hurst's The Heart: The Mc Garaw Companies: 2008 Table 51-1) . על פי מחשבון ACC/AHA cv risk caiculator 2013 הסיכון להיארעות אירוע קרדיו-וסקולרי לאור נתוניו המטבוליים של התובע וגורמי הסיכון הידועים שלו באותו זמן עמד על 27.7% לטווח של 10 שנים. זהו סיכון גבוה. לשם השוואה, הסיכון בגבר בגיל זה ללא גורמי הסיכון עומד על 3.6% ל-10 שנים. על פי ׁ(lll-ATP) Framingham Risk Score הסיכון באותו זמן עמד על 25% לטווח של 10 שנים, גבוה אף הוא. ועל פי Framingham Risk Score (2008) הסיכון היה יותר מ-30% לטווח של 10 שנים - שוב סיכון גבוה. על פי מדד זה גילו הווסקולרי (הביולוגי) של התובע (estimated vascular ageׂ) באותו זמן עמד על יותר מ-80 שנה. את הסיכון לפתח אירוע קרדיו-ווסוקולרי ניתן לחשב באמצעות Heart Score של החברה הקרדיולוגית באירופאית (ESC). מדד זה מחלק את הסיכון לאירוע קרדיו-ווסוקולרי בטווח של 10 שנים ב-4 קטגוריות: סיכון נמוך כאשר ה-SCORE נמוך מ-1%, בינוני כאשר ה-SCORE בין 1% ל-5%, גבוה בחולי סכרת או כאשר ה-SCORE בין 5% ל-10% וגבוה מאוד באנשים עם סכרת, פגיעה כיליתית או כאשר ה-SCORE מעל 10% בשל גורמי סיכון נוספים (European Heart j 2016 37:2315-2381). נתוניו של התובע מעמידים אותו בסיכון קרדיווסקולרי כללי של 12% לאירוע שכזה בטווח של 10 שנים, באותו זמן (סיכון של 4% לאירוע קרדיווסקולרי פטאלי בטווח של 10 שנים). גם על סמך מדד זה אנו למדים כי באותו זמן בו התרחש האירוע החריג, הסיכון היה גבוה מאוד. מכל המדדים שהצגתי למעלה ניתן לראות כי באותה נקודת זמן בו התרחש אוטם שריר הלב, הסיכון מלכתחילה היה גבוה מאוד אף ללא כל גורם מקדים או מעורר. לאור זאת הצפי שיתרחש אוטם שריר הלב בכל נקודת זמן בלי קשר לגורם חיצוני כלשהו היה גבוה ביותר - מבחינה זו התובע, שגילו הביולוגי מבחינה קרדיווסקולרית היה יותר מ-80, היה מבחינת "פצצת זמן מתקתקת" והסיכון שלו לפתח אוטם שריר לב ללא כל גורם שהוא היה פי 7.7 יותר מאשר גבר אחר בגיל זה ללא גורמי סיכון. מכאן אני מסיק כי סביר יותר להניח שהאירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע החריג". (הדגשה שלי - י.א.ש).

5. הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר יניב. בהחלטה מיום 9.7.18 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן:

"בחוות דעתך ציינת כי "בתאריך 9.12.10 הוא יום האירוע החריג ומספר שעות לאחריו ... התחיל לסבול מכאבים בחזה".

תשומת לבך כי בניגוד לאמור בחוות דעתך - התובע חש ברע במעמד הוויכוח ולא מספר שעות לאחריו כפי שציינת. לאור הבהרה זו הנך מתבקש להשיב לשאלות הבאות:

ש. האם יש בעובדה זו לשנות את חוות דעתך?

ת. ככל שזכור לי, האמור בחוות דעתי מבוסס כולו על העובדות הרפואיות כפי שהן מופיעות ברשומה הרפואית שהועברה אלי וכפי שפורטו הן באנמנזה שמסר התובע בהגיעו לבית החולים והן על דוח מד"א. במקרה זה, אין כלל משנה באם התסמינים התחילו בזמן האירוע או מספר שעות לאחר מכן. כפי שציינתי בחוות דעתי, אוטם שריר הלב יכול אכן להתפתח בכל שלב במהלך 24 שעות לאחר אירוע רגשי חריג "ישנן עדויות רבות המצביעות על כך שהגורמים המעוררים מקדימים ופועלים בטווח זמנים של דקות עד 24 שעות לפני שמתפתחת תמונה מלאה של אוטם שריר הלב". המקרה הנוכחי עונה על תנאי זה.

ש. האם לאור עובדה זו קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לעבודה לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע?

ת. בחוות דעתי, בסעיף ג, ציינתי כבר שיכול להתקיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע.

ש. ככל שהתשובה לסעיף ב' חיובית, האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן שבו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע החריג בעבודה או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע החריג בעבודה, מועד התרחשותו של האירוע הלבבי היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

ת. תשובה לשאלה זו נענתה בפירוט בסעיף ד של חוות דעתי וכפי שציינתי בסיכום סעיף זה "מכאן אני מסיק כי סביר יותר להניח שהאירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירוע בפועל גם אלמלא האירוע החריג".

ש. אם אין בהבהרה העובדתית כדי לשנות את חוות דעתך, אנא השב על השאלות הבאות:

האם העובדה שהתובע לא סבל מהיצרויות נוספות מלבד העורק ה-LAD (היצרות נוספת של 50% בלבד בעורק הימני RCA) מביאה לכך שיותר סביר שהאירוע החריג הוא שהוביל לאוטם (בדרך של קריש דם או בכל דרך אחרת) מאשר שהאוטם נגרם בצורה טבעית וללא קשר לאירוע החריג?

ת. ראשית מבחינת העובדות הרפואיות בתיק זה חשוב לדייק. לתובע היו שתי הצירויות בשני כלי דם כליליים - מחלת דו כלית - 95% בעורך LAD 50% בעורק RCA. עורק ה-LAD טופל כי הוא שגרם לאוטם. בהיצרות של 50% אנחנו לא נוטים לטפל בצנתור ובוודאי שלא בשלב של טיפול באוטם חריף (פרוצדורה שעלולה להיות כרוכה בסיבוכים) ומעדיפים טיפול תרופתי. בכדי לסבר את האוזן, לאדם בריא לא אמורות להיות הצירויות בכלי הדם הכליליים שלו ובוודאי שהיצרות של 50% בעורק איננה דבר בריא כלל וכלל. עורק כלילי נחסם לרוב מקריש דם שמתפתח בתהליך פתו-פיזיולוגי כתלוי בגורמים שונים (ראה סעיף ג בחוות דעתי) ואין קשר למספר העורקים החולים. ברוב המכריע של האוטמים מדובר בחסימה של עורק כלילי אחד (כאשר מדובר בחסימה של מספר עורקים בו זמנית - מדובר במצב שהוא קטסטרופה רפואית ולמזלנו - נדיר, עם אחוזי הישרדות נמוכים). מכאן שניסיון לקשור את העובדה שהיה אוטם בגלל היצרות בעורק אחד (כאמור המצב השכיח ברוב מקרי אוטם שריר הלב בלי קשר לגורם המעורר) לאירוע החריג בעבודה, כגורם יחיד לאוטם איננו מבוסס על עובדות רפואיות.

ש. בחוות דעתך קבעת קשר סיבתי ברור בין האוטם לבין האירוע החריג (סעיף ג' לחוות דעתך) בהקשר זה:

מה כוונתך בכך שקיים קשר סיבתי?

כיצד יתכן שישנו להבנתך קשר סיבתי בין האירוע לאוטם אך עדיין האוטם היה צפוי להופיע באותו המועד?

אם האוטם אכן היה צפוי להופיע באותו מועד, כיצד ניתן לומר "שניתן להצביע בברור על קשר סיבתי"?

ת. בהחלטתו של ביה"ד מיום 14.12.17 התבקשתי בסעיף 3 ג' לענות על קיום קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע הלבבי. תשובה לשאלה זו הייתה חיובית כי מבחינת הזמן וכפי שפירטתי למעלה, שבין האירוע החריג לבין האוטם שהתפתח ניתן להסיק כי קיים קשר סיבתי. כך גם ציינתי ונימקתי בחוות דעתי. אולם, כב' ביה"ד לא הסתפק בתשובה לשאלה זו לבדה, מתוך הבנה שלאוטם שריר הלב יכולות להיות מספר סיבות, בינן כאלה הקשורות באופן ישיר לגורמי הסיכון ומחלות הרקע הבסיסיות שיש לתובע, והוסיף ושאל בסעיף ד' על הסבירות שיכול להתפתח אוטם גם אלמלא האירוע בעבודה. בתשובה לשאלה זו פירטתי מדוע ועל אף שיש סמיכות זמנים שיכולה להצביע על קשר סיבתי ברור, עדיין האוטם היה צפוי להופיע באותו מועד. הדבר ברור מאליו כאשר רואים את נתוניו המטבוליים ומחלות הרקע והרגלי החיים של התובע (המהווים גורמי סיכון לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית), כפי שמצאתי ברשומה הרפואית של התובע ואשר הועברה אלי. בקצרה, ולשם תזכורת, הסיכון של התובע לפתח אוטם באותה נקודת זמן היה פי כמעט 8 מאשר גבר בריא בגילו וגיל הלב שלו היה כשל אדם בן יותר מ-80 שנה (ראה סעיף ד' בחוות דעתי). אדם כזה צפוי לפתח אוטם שריר הלב בכל רגע נתון ובאופן ספונטני.

ש. בחוות דעתך ציינת שהסיכון של התובע לפתח אוטם עומד על 12% - האם זה אומר להבנתך שהסיכוי של התובע שלא ללקות באוטם הוא 88%? ואם כן, כיצד ניתן לשלול את מבחן סמיכות הזמנים כאשר לפי חוות דעתך להבנתך בהסתברות של 88% האדם לא היה צפוי לקבל אוטם בעשר שנים הקרובות?

ת. בחוות דעתי ציינתי בסעיף ד את הסיכון של התובע לפתח אוטם שריר הלב לפי טבלאות ומחשבונים אפידמיולוגיים שנקבעו על ידי החברות הקרדיולוגיות האמריקאיות (AHA, ACC) והאיגוד הקרדיולוגי האירופאי (ESC) את הסעיף צריך לקרוא כמקשה אחת. לפי מבחנים שונים הסיכון של התובע לפתח אוטם עמד על 12% לפי מבחן אחד ועד יותר מ-30% לפי מבחן אחר. לכל מבחן יש קריטריונים שונים (המשקל שניתן לכל אחד מגורמי הסיכון) אבל כולם ללא יוצא מן הכלל מעידים באופן ברור וחד משמעי כי מדובר בסיכון גבוה עד גבוה מאוד לאוטם שריר הלב באותה נקודת זמן. כמובן שלא פירטתי רק מבחן אחד כפי שניתן לחשוב בטעות כאשר קוראים את סעיף ג בשאלת ההבהרה שהופנתה אלי. בחוות דעתי פורטו כל המבחנים ורמות הסיכון הנלוות כמו גם המבחן שצוטט - רק הוא - בשאלת ההבהרה. אגב המחשבון שמפרט סיכון של 12% לאוטם מגדיר אדם ברמת סיכון כזה כסיכון גבוה מאוד. הסיכון של התובע לפי מחשבון זה היה פי לפחות 12 מאשר בגבר בריא שהסיכון שלו עומד פחות מ-1% (ראה סעיף ד בחוות דעתי). וכך למעשה צריך ונכון להסתכל על הנתונים. כרופא, כאשר עומד בפני מטופל עם נתונים כמו שהיו לתובע באותה נקודת זמן ואשר יש לו גיל לב של אדם בן יותר מ-80 (מבוגר ביולוגית בקרוב ל-30 שנה מגילו הכרונולוגי) ושיש לו סיכון של פי 8-12 לפתח אוטם שריר הלב מאשר גבר בריא בגילו הרי שהוא כפי שציינתי באופן ציורי משהו "פצצת זמן מתקתקת" ולא בכדי. בחולה כזה אוטם שריר הלב עלול להתפתח בכל רגע בלי קשר למאורע מעורר כזה או אחר, במיוחד כאשר הוא ממשיך להיות חשוף לגורמי הסיכון שלו ואיננו מקבל טיפול תרופתי למניעה ראשונית" (הדגשה שלי - י.א.ש).

טענות הצדדים

6. לטענת התובע, המומחה הכיר בכך שהגורם הישיר להתרחשות האוטם היה אירוע חריג ואין לשלול הכרה באוטם רק בשל העובדה שמדובר בתובע בעל גורמי סיכון להיווצרות האוטם או שהאוטם יכול היה להיווצר גם בנסיבות אחרות. לדבריו, די בכך שאלמלא האירוע החריג בעבודה היה האוטם נדחה בימים או בשבועות כדי להכיר באוטם כפגיעה בעבודה וכי האירוע החריג תרם תרומה ממשית להתרחשות האירוע הלבבי, לפי "מבחן ההשפעות". לטענתו מתוך חוות דעת המומחה עולה בבירור שהאוטם נגרם בשל התערערות רובד תרשתי עקב האירוע החריג כאשר מעבר לאירוע החריג היה לתובע גורמי סיכון אולם אלה לא באו לידי ביטוי קליני כלשהו. לדבריו, "מבחן סמיכות הזמנים" מצביע על קשר סיבתי בין האירוע לאוטם.

התובע מוסיף וטוען, כי גם אם ייקבע שקם ספק עקב חוות דעתו של המומחה, הרי שספק זה צריך לפעול לטובת התובע והקביעה האם קיים קשר סיבתי, אם לאו נתונה בידי בית הדין בלבד והוא מבקש לקבוע כי אוטם שריר הלב ארע/זורז כתוצאה מהאירוע החריג בעבודה.

7. לטענת הנתבע, לאחר שסקר המומחה בהרחבה את מצבו הרפואי של התובע, קבע המומחה כי באותה נקודת זמן שבה התרחש האוטם היה הסיכון מלכתחילה גבוה מאוד אף ללא כל גורם מקדים או מעורר וכי היה צפוי בכל נקודת זמן שהיא כי יתרחש אוטם ללא קשר לגורם חיצוני. לטענתו, בהתאם לחוות דעת המומחה יש לדחות את התביעה. מדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת המומחה השיב לכל השאלות שנשאל ולא נפל כל פגם בחוות דעתו. הנתבע טוען, כי משמבחן העיתוי הוא המבחן הקובע בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לאוטם שריר הלב ולאור תשובת המומחה, יש לדחות את התביעה.

הכרעה

8. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.).

9. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי המומחה סבור באופן חד משמעי כי הגם שניתן לסבור כי קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם הלבבי, הרי שהאירוע הלבבי היה מתרחש במועד שבו אירע ללא קשר לאירוע החריג.

10. באשר לטענה בדבר קיומו של ספק, נקבע כי:

"חובת הוכחת קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין אוטם שריר הלב מוטלת על המערער. עליו להוכיח בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר שכזה ... עניין הספק הפועל לטובת המערער אינו רלוונטי לקביעת הקשר הסיבתי כאמור. הוא רלוונטי לעניין הקביעה אם קיים אירוע חריג או לא. כאן הכלל הינו, שככל שקיים ספק אמיתי בדבר חריגות האירוע, אין ספק שיש למנות מומחה רפואי שיידרש לקשר בין אותו אירוע לבין אוטם שריר הלב" (עב"ל (ארצי) 52081-05-10 דורון טמיר - המוסד לביטוח לאומי (18.11.10); הדגשה שלי - י.א.ש.).

11. כאמור, על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג להתרחשות האוטם ואולם משידוע כי אוטם שריר הלב מתרחש דרך כלל על רקע מחלה כלילית המקננת באדם, נקבעו מספר מבחנים נוספים ובהם מבחן סמיכות הזמנים כחלק ממבחן ההשפעות. באשר למבחן סמיכות הזמנים, אכן האוטם אירע בסמיכות העשויה להקים קשר סיבתי ועל כן נדרשים אנו לבחינת שיעור ההשפעה ובמסגרתה נבחנת השאלה - האם אלמלא האירוע החריג היה האוטם מתרחש במועד שאירע. התשובה לשאלה זו צריכה להתבסס על מצבו הרפואי של המבוטח וסיכויו ללקות באירוע לבבי על יסוד מצבו זה. וכך נקבע בפרשת מכלוביץ':

"...קיומו של קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאוטם שריר הלב אין פירושו בהכרח כי השפעתו על האוטם לא הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמיו האחרים, שהרי אחרת הוראות סעיף 83 סיפה לחוק הביטוח הלאומי מתייתרת. שאלת היחס על פי סעיף 83 סיפה לחוק הביטוח הלאומי מחייבת פנייה לייעוץ רפואי, שכן רק רופא יכול להעריך מידת השפעת אירוע חיצוני - האירוע בעבודה - על ההליכים פיזיולוגיים פנימיים בגופו של הנפגע - אוטם שריר הלב, וזאת עוד בהשוואה להשפעת הגורמים האחרים על קרות האוטם." (עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי - דוד מכלוביץ', פד"ע לח 461 (2003) ; הדגשה שלי - י.א.ש.).

ועוד נקבע:

"המבחן לפיו ראוי להשיב לשאלת היחס הינו מבחן סמיכות הזמנים, דהיינו הערכת המומחה את סבירות קרות האוטם אף ללא אירוע חריג בחיי העבודה, באותו פרק זמן בו הוא ארע למעשה. סמיכות זמנים כזו בין מועד הופעת האוטם למעשה למועד הופעתו המאושר ללא האירוע בעבודה מצביע על כך כי מן הבחינה המשפטית הוכח שהשפעת האירוע בעבודה על קרות האוטם הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמיו האחרים." (ראו מכלוביץ' לעיל)

12. על בסיס האמור, העובדה שהמומחה קובע כי בהתרחש האוטם בסמוך לאירוע יש כדי להצביע על קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לאוטם, אין די כדי לקבוע קשר סיבתי משפטי ויש לבחון האם היה האוטם מתרחש במועד שאירע גם לולא האירוע. המומחה משיב לתשובה זו בחיוב. די בכך כדי לנתק מ"בחינה משפטית" את קיומו של הקשר הסיבתי בין האירוע להתרחשות האוטם הלבבי.

משחוות דעת המומחה בהירה וקוהרנטית, לא מצאתי כי נפל בה פגם ולא מצאתי מקום שלא לאמצה.

13. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר יניב והנני קובעת, כי אוטם שריר הלב שבו לקה התובע, אינו נובע מהאירוע החריג ואין לראות בפגיעתו כ"פגיעה בעבודה".

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשע"ט, (04 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.