1. לפניי בקשה לפסילת חוות דעת המומחה מטעם בימ"ש – דוקטור יוסף לוריה (להלן: "ד"ר לוריה" ו/או "המומחה"), אשר ניתנה בעניינו של התובע ביום 6.10.16 (להלן: "חוות הדעת").
2. ע"פ הנטען בכתב התביעה, התובע עבד אצל הנתבעת 1 כמפעיל מכונת עיבוד מתכות ועיבוד שבבי כרסום וחריטה, הנשלטת במחשב (CNC- computer space numerical control), (להלן: "המכונה"), כאשר הנתבעת 1 הייתה אחראית לתנאי עבודתו ולמתן הוראות ומשימות שהיה לתובע לבצע.
3. ביום 21.1.13, בשעה 11:00 או במועד הסמוך לכך, כאשר עבד התובע בשירותיה ותחת פיקוחה של הנתבעת 1 כמפעיל של המכונה, ובעת שהתעסק ביצירת חלקים המיועדים לאלטרנטורים של רכבים, שמע התובע חבטות וקולות מוזרים היוצאים מתוך המכונה. התובע עצר את המכונה, פתח את דלתה כדי לבדוק את מקור הרעשים והבחין בלכלוך ובשבבים דחוסים בתוכה, אשר מפריעים למהלך עבודתה. תוך שניסה התובע לנקות את הלכלוך ולהסיר את השבבים מתוך המכונה, נתפסה חולצתו בספינדל (החלק שנמצא בתוך המכונה ומסתובב במהירות אדירה ומותקנים עליו כלים חדים, לרבות סכינים, אשר מייצרים את החלק הנדרש לפי התוכנית שהעובד מכניס למחשב המחובר למכונה).
4. כתוצאה מהכוח המכני העצום של המכונה, הנתבע נמשך פנימה אל תוך המכונה והחל להסתובב בתוכה, במהירות רבה, יחד עם החלקים כך שהכלים החדים בתוך המכונה , שדרגת החום שלהם גבוהה, פוגעים ושורפים את גופו.
5. התובע נחבט בכל פינה בתוך המכונה, תוך שנגרמו לו פגיעות במקומות שונים בגופו על ידי מסילות הברזל הממוקמות ברצפת המכונה והסכינים החדים והחמים אשר פגעו בפלג גופו העליון. נוסף על כך, נגרם לתובע חתך בפניו, סמוך לגבתו השמאלית.
6. אציין כי בימ"ש מינה מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטריה ובתחום הכירורגיה הפלסטית. המומחה מטעם בימ"ש בתחום הכירורגיה הפלסטית, פרופסור הולמן יהודה, קבע כי התובע סובל מנכות אסתטית בשיעור של 5%.
7. ד"ר לוריה קבע בסיכום חוות דעתו כי התובע :"...מתלונן ... על צבר תסמינים (עם שיפור) שמתאימים, לדעתי , לאבחנה של הפרעת – הסתגלות עם הפרעה בולטת ברגשות אחרים. הפרעה זו, מעצם טבעה, מתפוגגת (במהלך תנודתי עם החמרות והקלות) ספונטנית. מאחר ולא ניתן לעקוב בדיוק אחר מהלכה – התנודתי אני מציע לקבוע למר אבו-איוב 10% נכות ע"פ סעיף 34(ב)(2) לתקנות המלל לתקופה של שנתיים מיום התאונה. לדעתי בהסתמך על ממצאי בדיקתי [פרקים ה'("מאז ובהמשך"), ו'] , מעבר לתקופה הזו, לא נותרה לו עוד נכות , בתחום הנפשי, שהיא ברת קימות".
8. בתאריך 6.6.17, נחקר המומחה על חוות דעתו לבקשת התובע. על סמך הדברים אשר עלו בחקירה, התובע הגיש בקשה ובמסגרתה ביקש להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה הנ"ל, לחילופין, להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, אשר חוות דעתו תעמוד לצידה של חוות דעתו של המומחה, ולחילופי חילופין, ביקש התובע להורות על המומחה להגיש חוות דעת משלימה ובמסגרתה יבצע השלמות לאור המחדלים שנתגלו בצורה ברורה בחקירתו הנגדית בדיון הנ"ל.
9. במסגרת הבקשה טען התובע כי מבלי לפגוע בכבודו של המומחה, המומחה התחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות ב"כ התובע, לא פעל לקבל תשתית עובדתית מספקת הנדרשת לצורך בחינת נדבך מרכזי לחוות הדעת, הסיק מסקנות ללא שבירר את העובדות הקריטיות, סתר את עצמו בחקירתו הנגדית כאשר ציין ברחל ביתך הקטנה כי עניין "הצלקות" הינו גורם דחק כאשר במקומות אחרים, במהלך חקירתו, טען כי התכוון ב"צלקות" לפגיעה עצמה – הכל כאשר לא הייתה לו אינדיקציה כלשהי לגבי ה"צלקות" או מבלי לערוך בדיקה מתאימה על כך.

1. התובע טען כי הוא מודע להלכה כי לפיה לא בנקל בימ"ש יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו, ו/או ימנה מומחה נוסף , אולם, במקרה דנן עלול להיווצר עיוות דין ממשי במידה ובימ"ש לא ייעתר לבקשה. לעמדתו בנסיבות העניין מתקיימות הנסיבות החריגות אשר מצדיקות את פסילת חוות הדעת של המומחה.
2. במסגרת הבקשה, טען התובע כי בכל הקשור לשאלת שליטת התובע בשפה העברית, תשובותיו של המומחה לא התאימו את הגדרתו בחוות הדעת שהתובע שולט בשפה ברמה "בסיסית". לעמדת התובע, שליטה בסיסית בשפה מהווה מכשול לתקשר עם הבודק, ולהעביר אליו את התכנים הנדרשים ולבטא את רגשותיו. התובע הפנה לדברי המומחה לפיהם, יש לו התנסות עם רמות שונות של דוברי השפה הערבית ( עמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 6.6.17, שורה 20-21 לחקירתו) , אך המומחה לא פירט את מהות ההתנסות. המומחה הצהיר כי הוא "ראה" משהו כמו 50 עד 70 מטופלים דוברי השפה הערבית בבי"ח "שלוותה" ( עמוד 3, שורות 25-26 ), אך לא ציין כי בדק אותם. המומחה אישר כי אינו דובר את השפה הערבית, אך ציין כי הוא מבין אותה "קצת" (עמוד 3 שורה 28).
3. לעניין תסמונת הPTSD טען התובע כי המומחה בחר לא לציין את התסמונות מהן סבל התובע מן הנימוק כי "אין הרבה תסמונות אצלו" (עמוד 5, שורה 7). כן בחר המומחה לא להרחיב בשאלת "הצעקות בלילה" מן הנימוק כי זה לא צוין על ידי התובע (עמוד 5, שורה 21-22). התובע טען כי במסגרת חוות הדעת נמצאים לפחות 2 מקומות בהם דיבר התובע בפני המומחה על חלומות וצעקות תוך כדי שינה (עמוד 5, שורה 23-26), אך המומחה בחר לא להתייחס אליהם, כאשר תלונות אלה עלולות להוות תסמין ל-PTSD . התובע טען כי המומחה קבע שהוא התרשם כי התיאור של התובע איננו אותנטי ואיננו מתאים לתופעה, בעוד שהוא עצמו טען בחקירה כי עניין זה לא נבדק ולא צוין על ידי התובע (עמוד 5, שורה 27-35 ; עמוד 6, שורה 1-3).
4. לעניין הקביעה אם התובע היה במצב "הורור" בעת התאונה, טען התובע כי תשובותיו של המומחה אינן מתיישבות עם השכל הישר, שכן עסקינן בתאונה מחרידה שהייתה יכולה לסיים את חייו אילולא התערבותו של עובד נוסף שהפסיק את פעולת המכונה בזמן שהתובע הסתובב בתוכה כשסכינים חדים פוגעים בו בכל חלקי גופו. התובע טען כי בעקבות האירוע הושבתה פעילות המפעל וכל העובדים שבו לבתיהם כאשר גורמים הגיעו לחקור את התאונה. אופן התרחשות התאונה בפני עצמו הינו "סרט אימה" או "הורור".
5. התובע טען שד"ר אמיר בן אפרים, המומחה מטעם הנתבעת, קבע כי יש סימנים חלקיים וקלים של תסמונת PTSD. כאשר עומת המומחה עם חוות הדעת מטעם הנתבעת, ציין כי המומחה מטעם הנתבעת הביא את דעתו האישית וכי הוא סבור שד"ר אפרים טועה.
6. התובע טען כי המומחה לא בחן בעין ביקורתית את דבריו וטענותיו. על כך ניתן ללמוד מהעובדה שהוא לא התייחס לתשובות של התובע שעלו בפרק ה' ובפרק ו' לחוות דעתו. כאשר נשאל ע"י ב"כ התובע אודות היעדר התייחסות, ציין כי אין לו מה להוסיף ( עמוד 7, שורה 28-30).
7. באשר להתייחסות לתפקודו של התובע, טען התובע כי המומחה לא טרח לברר את העניין מול התובע, באומרו : " ... איני סבור כי בירור מידע זה רלוונטי לבדיקתי" ( עמוד 8 , שורה 8-9 ). המומחה, לעמדת התובע, השיב לשאלת בימ"ש אם יתכנו מקרים שבנוסף למניעה הפיזית יש מניעה נפשית לצאת לעבודה, המומחה השיב כי אם נשאל על הסיבה, התובע יכול להגיד הרבה סיבות ( עמוד 8 , שורה 21-23 ). התובע טען כי המומחה נמנע ממתן תשובה ברורה לשאלה אם תתכן מגבלה נפשית אשר תמנע תפקוד בעבודה.
8. התובע טען כי המומחה אשר בחקירתו כי הצלקות יכולות להיות גורם דחק (עמוד 9, שורה 10-11), וכי הוא לא בדק אם צלקות התובע נעלמו ( עמוד 10, שורה 9-10 ). לאחר מכן, המומחה שינה את גרסתו ואמר כי לא ציין כי הצלקות יכולות להיות גורם דחק אלא שאירוע התאונה, אפשר לומר עליו כי הוא גורם דחק אשר לא גרם לטראומה ( עמוד 10 , שורה 16 ) וזאת כאשר עומת המומחה עם הסיווג של הDSM-5 , אשר אליו לא התייחס בחוות דעתו , למרות שבחקירתו הודה כי נעשה סיווג לפי הDSM-5 והCDI 10- .
9. בעניין הטיפול בקנאביס רפואי, אף שהוצג בפני המומחה רישיון לאחזקת סם מסוכן ואסמכתאות מדוקטור מיכאל סגל, מומחה לפסיכיאטריה , הוא נתן תשובה לא הגיונית לפיה השימוש בקנאביס רפואי יכול לגרום להחמרה במצב ( עמוד 10, שורה 31-33). לעמדת התובע, העובדה כי הטיפול בקנאביס אושר ע"י רופא פסיכיאטר – ד"ר מיכאל סגל- מעידה כי לא ייתכן כי היה סיכון להחמרה במצב הנפשי, אחרת הטיפול לא היה מותר. דבר אשר משמיט את הקרקע מתחת לתשובתו של המומחה ( עמוד 11, שורה 2-4).
10. לסיכום דבריו, טען התובע כי תשובותיו של המומחה לשאלות בחקירה היו מתחמקות, סותרות, תוך התעלמות מקביעת המוסד לביטוח לאומי, והן מחוות דעת מומחים שונים שהוגשו לפניו, וללא שמיצה את הבדיקה באופן מעמיק לתובע.
11. התובע טען כי מצוי ברשותו מידע לפיו המומחה הורשע בגרימת נזק למטופלת, עת שימש כמנהל חדר המיון בבי"ח "שלוותה", וזאת במסגרת הליך משמעתי שהתקיים במשרד הבריאות. בעקבות האירוע פורסמה באתר האינטרנט "וואלה" כתבה לפיה המומחה הורשע בשנת 2005 בגרימת נזק למטופלת שטיפל בה יחד עם רעייתו – ד"ר סילביה גליקוביץ' , שאף היא עבדה בבי"ח כפסיכיאטרית. נטען בכתבה כי הנ"ל פעלו בצורה שאיננה הולמת רופאים בתחומם, כאשר התנהלו במערכת יחסים חברית ואישית עם חולה פסיכיאטרית. רופא שהורשע בעבירות משמעותיות ע"י משרד הבריאות איננו יכול לשמש כמומחה מטעם בימ"ש. הדבר מחייב הקפדה יתרה כאשר מדובר ברופא בתחום הפסיכיאטריה. התובע הפנה לרע"א 2726/04 אזולאי נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "פסק דין אזולאי").
12. הנתבעות הגיבו לבקשה וטענו כי דין הבקשה להידחות. לעמדתן, חוות הדעת של המומחה, ניתנה על סמך מלוא התיעוד הרפואי שהוצג בפניו ועל בסיס ראיון מלא, מעמיק ומקצועי עם התובע. תשובותיו של המומחה במסגרת החקירה היו ברורות, עקביות וחד משמעיות, ואינן מותירות מקום לספק. ד"ר לוריה הבהיר לא אחת כי חוות דעתו ניתנה על סמך מידע שסופק לו על ידי התובע, ולאחר ראיון מקצועי עמו, אשר כלל שאלות פתוחות.
13. באשר לטענת התובע כי ד"ר לוריה הורשע בעבירה משמעתית, הרי כי מדובר בהרשעה לפני למעלה מ-12 שנים, לא צורפה הכתבה לבקשת התובע והעלאתה בשלב זה איננה עניינית ואיננה רלוונטית להליך המתנהל בפני בימ"ש. אין להשוות הרשעה משמעתית במשרד הבריאות לנסיבות שעולות בפסק הדין אליו הפנה התובע בעניין אזולאי, שכן שם דובר על מומחה שהתעורר לגביו חשד כי הגיש חוות דעת כוזבות. לעמדת הנתבעות, מדובר בניסיון נלוז של ב"כ התובע להשחיר את מקצועיותו של המומחה.
14. הנתבעות הפנו לרע"א 6234/04 – יוסף חיות נגד הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו) שם קבע בית המשפט כי הנטייה לפסול מומחה מטעמו פוחתת לאחר שנתן המומחה חוות דעת, וכאשר תוכנה של חוות הדעת עשוי לכאורה להשפיע על שיקוליו של מבקש הפסילה.
15. לגופו של עניין, טענו הנתבעות כי לא מתקיימים בעניינו הטעמים הנדרשים לצעד כה חריג לפסילת מומחה מטעם בימ"ש מאחר ולא נפל כל פגם בחוות הדעת של המומחה, שכן, המומחה שמע את תלונות התובע כפי שהוצבו בפניו והוא ניתח אותן כראוי.
16. באשר לעניין השליטה בשפה, המומחה השיב ונימק שוב ושוב כי התובע שולט בשפה ברמה בסיסית, שאפשרה לו להתבטא ולעלות תכנים רגשיים ( עמוד 3, שורה 20 ). המומחה ציין כי הייתה בינו לבין התובע הבנה ( עמוד 3, שורה 23 ) , וכי דברי הנבדק היו ברורים לו לחלוטין, כאשר היה בינו לבין התובע / הנבדק תקשורת טובה מאוד, שיתוף פעולה ללא קושי עם הבדיקה ( עמוד 4, שורה 7-8 ). לעמדת הנתבעות, מקום סבר ב"כ התובע כי יש קושי בשפתו, היה עליו לפנות למומחה טרם עריכת חוות הדעת, או לבקש מתורגמן, או להודיע לבימ"ש כי יש צורך במינוי מומחה הדובר את השפה הערבית. משלא עשה כן, יש להניח כי ב"כ התובע סבר כי לתובע אין כל בעיה להתבטא בשפה העברית.
17. המומחה מעולם לא אישר כי קיימת אצל התובע תסמונת PTSD והוא ציין כי אם היה רואה סימנים המעידים על התסמונת הוא היה מציין זאת בחוות דעתו ( עמוד 5, שורה 8 ). המומחה ציין כי התרשמותו בעניין "הצעקות והחלומות" היא שמדובר בתיאור ש"אינו אותנטי" (עמוד 5, שורה 31-32). המומחה ציין בצורה מפורשת כי לא הבחין בשום דבר אשר יש בו כדי ללמד כי התסמונת קיימת אצל התובע.
18. לעניין תגובת "הורור", המומחה הסביר כי מעיון בסיכום האשפוז של התובע, הוא למד כי התובע היה ערני, נינוח, שיתף פעולה ובהתאם, לא סבל מתגובת "הורור" (עמוד 6, שורות 15-31).
19. הנתבעות טענו כי המומחה התייחס לחוות דעתו של ד"ר בן אפרים והחליט לא לקבלה. מדובר בעניין לגיטימי, כאשר כל מומחה בוחן, בודק ומעריך את המקרה העומד לפניו על סמך עמדותיו המקצועיות. בהתאם, אין כל פגם בקביעותיו של המומחה מטעם בימ"ש – ד"ר לוריה.
20. המומחה הסביר לעניין בדיקת רמת תעסוקתו של התובע כי מאחר וקיימת סיבה פיזית בגינה הוא איננו עובד, הרי כי אין מקום לבחון את המישור הנפשי. לעמדת הנתבעות, ככל שסבר התובע כי קיימת מניעות נפשית לעבוד, היה על התובע להציגה בפני המומחה, ומשלא עשה כן – הדבר אומר דרשני ( עמוד 8 , שורה 20-24 ).
21. המומחה היה ברור כאשר קבע כי הצלקות אינן יכולות להוות גורם דחק וכי הפגיעה של התובע הייתה אכן גורם דחק אך לא קטסטרופה ( עמוד 9, שורה 11) , כמו כן ציין כי לא כל גורם דחק הופך לטראומה ( עמוד 9, שורה 7 (.
22. בעניין האבחנה בין הסיווג האמריקאי לבין הסיווג האירופאי, המומחה היה ברור בתשובותיו כי האבחנות בישראל הינן לפני 2 הסיווגים, למרות שע"פ הנחיות משרד הבריאות, בבתי החולים מסתמכים על הסיווג האירופאי.
23. המומחה הבהיר כי לפי התמונות שהוצגו לפניו, מבחינתו, גורם הדחק הקשור לצלקות נעלם ( עמוד 10, שורה 5-8), וכי אבחנתו בעניין זה לא תשתנה, הן בהתבסס על הסיווג האמריקאי והן בהתבסס על הסיווג האירופאי.
24. באשר לקנאביס, הפעם הראשונה בה ראה המומחה אישור לקנאביס הרפואי הייתה במהלך הדיון, כאשר המסמך לא צורף למידע שהועבר אליו לקראת הכנת חוות דעתו. ומשלא הוצג מסמך זה בפני המומחה, ואין בידיו מידע אודות השימוש שעושה התובע בקנאביס הרפואי, תדירותו והשפעותיו, שאלות התובע בדבר ההשלכות של הטיפול על מצבו הנפשי אינן רלוונטיות.
25. הנתבעות הפנו לפסיקה לפיה רק במקרים חריגים בלבד, ומטעמים כבדי משקל , יורה בימ"ש על פסילת חוות דעת של מומחה שמונה מטעמו. באשר לבקשה החילופית למינוי מומחה נוסף, טענו הנתבעות כי מינוי מומחה נוסף אף היא תיעשה במקרים חריגים, כאשר בימ"ש אינו יכול להסתמך על חוות דעתו של המומחה שמינה, או כאשר המומחה לא התייחס לשאלה מסוימת, או שנותר קושי בהבנת עמדתו – מה שאינו מתקיים בענייננו. בנסיבות העניין, ביקשו הנתבעות לדחות את הבקשה ולחייב את התובע בהוצאות.

דיון והכרעה:

1. מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט בתחום מומחיותו. הפסיקה של בית המשפט העליון קבעה לא אחת כי לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה אשר מינה. הכלל הוא כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דיון.
2. בין יתר שיקוליו , על בית המשפט להביא בחשבון את תום ליבו של המומחה ואת האפשרות לתקן את השגגה ככל שנפלה , כאשר נקודת המוצא היא כי חוות הדעת מטעם המומחה של בית המשפט נערכה במקצועיות ובתום לב. (ראו רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון, תק-על 97(3) 1051, 1052).
3. פסילתו של מומחה מטעם בית המשפט תיעשה אך ורק בנסיבות חריגות, כאשר הדבר מקבל משנה תוקף מקום שהוא כבר נתן את חוות דעתו, ותוצאת חוות הדעת עלולה להשפיע על שיקוליו של בעל-הדין המבקש את פסילתו (ראו: רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (ניתן ביום 3.7.2006), רע"א 6234/09 חיות נ' הדר חברה לביטוח 17.11.09))).
4. אציין כי הבקשה הוגשה לאחר שהומצאה לידי הצדדים חוות הדעת מטעם המומחה שמונה בהסכמתם. הצדדים הסכימו כי המומחה ייחקר ועל סמך חקירתו יבחן התובע אם הוא עומד על בקשתו לפסילה וכך נעשה – כמפורט לעיל.
5. עיון בחוות הדעת כפי שהוגשה לפניי מלמדת כי עמדו בפני המומחה מטעם בית המשפט מסמכים רפואיים המתעדים את מצבו הנפשי והפיזי של התובע החל ממועד התאונה ועד למועד הבדיקה שבוצעה על ידי המומחה. בסעיף 3 שבעמוד 2 לחוות הדעת המומחה מפרט את הממצאים אשר הובאו לעיונו ובכלל זה מציין המומחה כי על פי תיעוד מיום 13.5.13 התובע סובל "מהפרעות שינה עם סיוטי לילה קשורים לתאונת-עבודה, עיסוק יתר במחשבות על האירוע, מודאג ממצבו הבריאותי ומעתידו..". על פי תיעוד מיום 6.1.14 דווח על "הפראות בשינה (קושי להירדם עם התעורריות חוזרות במהלך הלילה)". על פי תיעוד מיום 17.2.14 "מרגיש שקשה לו לתפקד ואינו מסוגל לחזור לעבודה". על פי תיעוד מיום 24.3.14 "מתלונן על הפרעות בשינה , מצב רוח לא יציב... לא ישן ולא מתפקד, סובל מסיוטי לילה.. סטטוס מנטלי .. משתף פעולה באופן סלקטיבי ..". על פי תיעוד מיום 3.5.15 דווח על "כאבים בגוף לאחר חבלה בתאונת עבודה , הפרעות שינה, מתח.. מתאר חלומות על תאונה שעבר, מתח, חרדה..". על פי דיווח מיום 12.2.16 "מתקשה להירדם, חולם על אירוע מלפני שלוש שנים..", ובדיווח מיום 8.7.16 נרשם כי התובע "מוסר שקיבל אישור לעישון קנאביס".
6. לפני המומחה עמדה קביעת הוועדה הרופאית של המוסד לביטוח לאומי אשר בחנה את מצבו של התובע, וצוין דיווח מיום 12.9.13 לפיו התובע "לא ישן בלילות, הפרעה בריכוז, חרדות, מסתגר בחדר, מצב רוח ירוד, חי באי שקט נפשי" וסובל מהפרעת הסתגלות חרדתית עם סימנים פוסט טראומטיים. כן ציין המומחה דיווח מיום 9.9.14 לפיו התובע סובל מ- "...כאבים, חולפ על האירוע, מתקשה להתמודד עם הצלקות ומתבייש בהן... מתבודד ...קשיי שינה על רקע הסיוטים" - בהתאם נקבעה לתובע דרגת נכות צמיתה בשיעור של 10% על פי המל"ל.
7. בסעיף 5 לחוות הדעת התייחס המומחה לחוות הדעת אשר הוגשו על ידי התובע ועל ידי הנתבעות. בחוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה מטעם התובע, אשר הוכנה על ידי ד"ר א. אשמן, קבע הנ"ל נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 30% וצויין כי בני משפחתו של התובע מתעוררים על רקע צרחות שהוא משמיע בשנתו, וכי הוא נבהל מרעשים. בחוות דעת ד"ר בן אפריים מטעם הנתבעות תועדו דבריו של התובע אודות חלום על התאונה בעת שינה, צויין כי לפעמים הוא צועק בלילה והפסיק לעבוד בשל חשש לאירועים אלימים. הנ"ל קבע את שיעור הנכות הצמיתה של התובע בשיעור 10%.
8. המומחה העיד לפניי ביום 6.6.17 והבהיר כי ניהל את בדיקתו בדרך של עריכת בירור על ידי שאלות פתוחות שמאפשרות ביטוי חופשי של הנבדק. על סמך התשובות של הנבדק המומחה מתעמק בשאלות לגבי אמרות או מילים בהם משתמש הנבדק והוא מבקש ממנו ליתן הסבר אשר אמור ללמד על מצבו הנפשי (ראו עמוד 4 לפרוטוקול הדיון הנ"ל שורות 17-30).
9. בסעיף ו' לחוות הדעת מציין המומחה כי "האפקט (הביטוי-הרגשי) ער –רציני, מתגוון בצמצום. מדבר עברית בסיסית. שיחתו קולחת. תשובותיו לעניין. החשיבה קוהרנטית.."
10. לעומת האמור, סעיף ה' לחוות הדעת אשר מתעד את תשובות התובע לשאלות שנשאל , מדגיש קשיים ממשיים בהבעה אשר על פניו נוצרו בשל הבדלי השפות בין התובע לבין המומחה.
11. כך למשל במסגרת תיאור התאונה, התובע משתמש בתיאורים לקוניים : "עבדתי בבוקר והייתי עושה כיוון המכונה ופתאום המכונה תפסה אותי בבגדים ומשכה אותי ובא מישהו שעובר איתנו שמה ומיד עצר המכונה ולקח אותי לחדר שמה ונתן לי מים". התובע משתמש במילה "שמה" הן לתיאור המפעל והן לתיאור המקום אליו נלקח לאחר התאונה.
12. המומחה בחר לא להרחיב בשאלות בירור בדבר אופן התרחשות התאונה אך ניתן ללמוד מנסיבות המקרה כפי שתוראו במסמכים הרפואיים שהוצגו בתיק כי המדובר בתיאור דל ביותר יחסית לאירוע שחווה התובע. התיאור הלקוני של אירוע התאונה קיבל ביטוי בסעיף ז' בעמ' 6 לחוות הדעת של המומחה אשר ראה בתשובתיו הלקוניות של התובע כסימון לנינוחיות ולהעדר רגשות חריגות בענייםה התאונה כאשר ציין כי התובע " במועד התאונה ומיד לאחריה שהיה נינוי (מסמכים מס' 1 ) וגם הוא איננו מתאר תגובה רגשית חריגה מהמצופה באירוע כזה [פרק ה' ("אירוע – התאונה")".
13. במהלך הבדיקה, התובע הלין על כך כי במידה והוא נשאל על האירוע על ידי מאן דהו "חוזר לו הנפשי" ובתשובה לשאלת המומחה "מה זה "הנפשי?" הוא משיב "כל פעם שואל אותי בנאדם אחר שאם רואה אותי בלי חולצה ואני מתבייש בלי חולצה", תשובה זו מלמדת כי התובע לא הבין את משמעות השאלה שנשאל. עצם השימוש בביטוי "חוזר לי הנפשי" מלמד על קושי רב בהתבטאות אודות רגשותיו בשפה העברית, כאשר קיימת חשיבות רבה ליכולת הנבדק לבטא את רגשותיו ותחושותיו, אשר עליהם, בין היתר, נסמכות מסקנות הבדיקה (לפי ההסבר שנתן המומחה).
14. המסמכים הרפואיים אשר הובאו בפני המומחה ועליהם הרחיב בסעיפים 1-6 בחוות הדעת (וצוטטו על ידי לעיל), מלמדים על תלונות חוזרות ונשנות של התובע אודות קשיי שינה, חלומות וסיוטים בצד חרדות, תנודות במצב הרוח וכו'. לעניין החלומות - התובע מציין בפני המומחה כי "אם מישהו מזכיר את זה אני כבר לא יושן בלילה כי יש לי חלומות הרבה וצועק בלילה ולחצים בחזה". התובע מלין על כך כי הוא קם בלילה בעקבות כאבים ומציין כי הוא מטופל בקנאביס אשר עוזר לו (ראו עמ' 5 לחוות הדעת). תלונות אלה אינן מקבלת ביטוי בשאלות המשך מצד המומחה למרות שהן עומדות בבסיס המסמכים הרפואיים השונים שתיעדו את מצבו של התובע עד למועד הבדיקה ובכלל זה חוות הדעת מטעם הצדדים והועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי - ועל בסיסן נקבעה נכותו.
15. המומחה נתן הסבר לבית המשפט מדוע לא ראה לנכון להרחיב את שאלותיו בנקודה זו וציין כי "עצם זה שזה חוזר בדייקנות, זה מחשיד על סימולציה". לעמדתו, העובדה כי עניין החלום חוזר על עצמו בצורה קבועה באותה מתכונת מעלה חשש שהתיאור הוא לא אוטנתי (ראו עמ' 5 לפרוטוקול הדיון שורות 16-19). המומחה סבר כי טענות התובע בפני גורמים שונים כי בני משפחתו מתעוררים מצעקותיו, עשויה ללמד על תסמונת PTSD אבל מאחר והציבור התוודע לסימנים של התסמונת ועל מנת לא ליפול על ידי סימולנטיים , הדרך היא לשאול שאלות פתוחות. לעמדת המומחה הוא שאל את התובע אם ברצונו לומר משהו והוא ענה בשלילה. לעמדתו אם התובע לא זכר פרט כזה חשוב ההתרשמות היא כי התיאור לא אוטנתי (ראו עמ' 5 לפרוטוקול שורה 27- 35).
16. עיינתי בשאלות ששאל המומחה באותו הקשר ואשר תועדו בעמ' 5 לחוות הדעת מהן עולה כי התובע אכן התלונן על קשיי שינה, והעובדה כי הוא מתעורר בלילה בגלל הכאבים כדלקמן:

"תובע – אם מישהו מזכיר את זה אני כבר לא יושן בלילה כי יש לי חלומות הרבה וצועק בלילה ולחצים בחזה ...

מומחה- וכל כמה זמן מישהו מזכיר לך?

תובע- פעם בשבועיים שלוש ועכשיו מטופל בתרופות ובקאנביס ועזר לי

מומחה- אתה מתכוון שעכשיו אתה ישן יותר טוב?

תובע- לא יש הרבה בעיות

המומחה - מה הכוונה?

התובע - כאילו אני קם מכאבים באמצע הלילה וכל מקרה שאני רואה מישהו שמזכיר לי .. למש [צריך להיות למשל – א.ז.] הלילה הזאתי אחרי שדברנו אני לא יושן יהיה קשה מאוד..

מומחה- מה יקרה הלילה?

תובע- אני רואה אותך בחלום הלילה כי דיברנו על זה

מומחה- ומה יקרה אם תראה אותי החלום הלילה?

תובע- אולי אני רואה אותך בתוך המפעל. אני אספר לך משהו : אם יש אנשים שאני מדבר איתם על המקרה בחלום אני מכניס אותם למה שקרה, שהם חלק מהחיים שלי..

מומחה- הבנתי : יש כאבים, יש צריבה בשמש ומים – חמים, יש בושה מהצקלות ויש חלום כל שבועיים שלושה. יש עוד משהו?

תובע – ואם שם סטיק שמה זה כאילו יש שריפה במקום..

מומחה- משוה נוסף?

תובע- אני מוגבל כאילו מתי אני אלביש נעליים, קצת קשה לי

מומחה – בסדר. כבר הבנתי שישי הגבלות בתנועה בגלל הכאבים ותחושת שריפה בשמש , מים חמים וכאלה. יש משהו אחר?

תובע- לא".

(ההדגשה אינה במקור – א.ז.)

1. תמלול הבדיקה בחלק הנ"ל, ובכל פרק ה' לחוות הדעת, מלמד באופן אשר אינו משתמע לשתי פנים כי התובע אכן מדבר את השפה העברית ברמה בסיסית, אך אינו שולט בשפה העברית בצורה המאפשרת לו לבטא את מלוא תחושותיו , גרשותיו או מחשבותיו. למסקנה זו הגעתי, בין היתר לאור כך כי התובע חזר שוב ושוב על אותן מלים, השתמש בחצאי משפטים תוך כדי נסיונותיו לתאר מצב נפשי או מצוקה נפשית ולא השלים את משפטיו ברצף. מסקנתי מתחזקת אף לאור מסקנות חוות הדעת המבוססות על דברי התובע. כך למשל, מדברי התובע בציטוט הנ"ל הבין המומחה כי מדובר "רק על חלום חוזר (של האירוע, אליו מושתלת דמותו של מאזכר האירוע) בתדירות של פעם בשבועיים שלושה" (ראו עמוד 7 לחוות הדעת).
2. ברי כי בית המשפט לא שם את עצמו בנעליו של המומחה, ואיננו חווה דעה מקצועית במקומו ואולם חובתו של בית המשפט לבחון את הנסיבות החיצוניות המלוות את חוות הדעת, ואת השפעתן על ניהול הליך משפטי תקין וצודק. בין מכלול הדברים יש לבחון את השוני התרבותי ואת קשיי השפה ולבחון את היתכנות השפעתם על מסקנות חוות דעת המומחה, הכל תוך הנחה כי המומחה עשה את עבודתו נאמנה, בתום לב ובמקצועיות והשתמש בכל הכלים העומדים לרשותו במטרה להציג בפני בית המשפט את מסקנותיו האובייקטיביות.
3. במקרה דנן, התרשמותי היא כי העדר שליטתו של התובע בשפה העברית בצורה מספקת, פגע קשות בהצגת תחושותיו ורגשותיו בצורה אותנטית וברורה, והשפיע בצורה ישירה על מסקנות חוות הדעת.
4. ערה אני לעובדה כי ב"כ התובע לא ראה לנכון להלין על הקשיים בשפתו של התובע במועד מינוי המומחה, ותלונותיו עלו אך ורק לאחר קבלת חוות הדעת שאינה לשביעות רצונו, אך מחדליו של בא כוח התובע, ככל שהיו, אין בהם בכדי להוות סיבה לחסום את התובע ולמנוע ממנו בדיקה רפואית ההולמת את נסיבותיו ובאופן אשר ימנע עיוות דין– במקרה דנן בשל קשיי השפה.
5. לסיכום –לאחר שבחנתי את מכלול הטיעונים אשר הובאו לפניי לא מצאתי מקום לפסול את חוות הדעת שהוגשה על ידי המומחה. יחד עם זאת, ומבלי לפגוע במקצועיות או יושרתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר לוריה, אשר מתמנה על ידי בית המשפט כמומחה מטעמו באין ספור תיקיםף אני סבורה כי יש מקום למנות מומחה נוסף מטעם בית המשפט אשר יבחן את השאלות שעלו לעיל, ואשר מחייבות הבהרות בעניין תסמינים שונים עליהם נשאל התובע ולא קיבלו ביטוי מתאים בשל קשיי השפה שלו.
6. מינוי מומחה נוסף במקרה דנן, מאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מקיפה ככל האפשר לגבי מצבו הרפואי/הנפשי של התובע ואשר להן השלכות רבות על גובה הפיצוי אשר יקבל, ככל שיקבל , במסגרת פסק הדין הסופי .
7. הצדדים יהיו ערוכים לטעון בעניין זהות המומחה ואופן חלוקת שכרו ביניהם במעמד הדיון הקבוע.

לשלוח לצדדים.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה