ת"פ 49956-03-15 מדינת ישראל ואח' נ' מלול (עצור בפיקוח) ואח'

בפני כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד

נוכחים: כרשום לעיל

הנאשמים 1 ו-14(להלן: "הנאשמים") הורשעו על פי כתב אישום מתוקן (סומן ג') בהכרעת דין מיום 10.02.2016, לאחר שבית המשפט התיר להם לחזור בהם מכפירתם בכתב האישום המקורי. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, אשר הוצע בישיבת בית המשפט האמורה לעיל.

כתב האישום המתוקן

1. עניינה של הפרשה הוא בעבירות רבות המיוחסות לנאשמים השונים, שעיקרן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (כאשר הפשע הוא קבלת דבר במרמה, הלבנת הון ועבירות מכס), קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, הברחת טובין בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס, מסירת אמרות והצהרות בלתי נכונות, הגשת רשימונים כוזבים, הטעיית פקיד מכס, ניכוי מס תשומות ללא מסמך, סחיטה באיומים ועוד. אדגיש כי לא כל העבירות דלעיל, יוחסו לנאשמים.
2. בכתב האישום המתוקן שלושה אישומים. על פי האישום הראשון, המיוחס לנאשם 1 בלבד, לפני יום 15.06.2009, קשר הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") קשר לקבל לידיו במרמה את אישור המכס להחזקתו ולשליטתו במחסן הרישוי ישקול (להלן: "ישקול" או "מחסן הרישוי") ובהמשך לאפשר לנאשם 2 ולאחרים לבצע את עבירות המכס שבאישום השני.
3. הנאשם והנאשם 2, שהינו בעל עבר פלילי, סיכמו שהנאשם יפנה למכס לקבלת רישיון להחזקת מחסן ערובה, בלי להביא לידיעת המכס את העובדה כי הנאשם 2 הוא בעל עבר פלילי ולאור זאת, מנוע מלקבל רישיון למחסן הרישוי. כן סוכם, כי יוסתר שהנאשם 2 הוא שותפו של הנאשם לבקשת הרישיון באמצעות ישקול וכן שותפו לעסקים באמצעות הנאשמת 14. הנאשם והנאשם 2 נמנעו מלרשום את האחרון כבעל מניות בישקול וכבעל זכות חתימה בחשבונות הבנק שלה ובדוחות שהוגשו על ידה למכס ולרשויות. הנאשם פנה למכס בבקשה לקבלת אישור להעברת הבעלות בישקול לבעלותו, כבעלים יחיד, תוך שהוא מצהיר שהוא עתיד להחזיק בכל מניות ישקול ולכהן כמנהל יחיד. הסתרת היותו של הנאשם 2 שותף, נעשתה כדי לעקוף את הוראות חוק המכס לעניין עבר פלילי של בעלים של מחסן רישוי. עקב מצג השווא הנ"ל, ניתן לנאשם ביום 18.02.2009 הרישיון להפעלת מחסן הרישוי ורישיון זה מהווה "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון").
4. במעשיו דלעיל, קשר הנאשם עם הנאשם 2 קשר לקבלת דבר במרמה וקיבל במרמה את הרישיון להפעלת ישקול והכל בנסיבות מחמירות שבאו לידי ביטוי בתחכום הפעולה, ריקונו מתוכן של מנגנון הפיקוח של הנכס, ביצירת מרחב פעולה בטוח לביצוע עבירות מכס על ידי הנאשם 2 ואחרים, בהיקפים עצומים כמתואר באישום השני. במעשים אלה, פעל הנאשם ברכוש אסור, בידיעה שמדובר בכזה. על כל אלה, הורשע הנאשם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, עבירות מכס) - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, ובעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.
5. על פי האישום השני, בין השנים 2010-2013 פעלו הנאשמים בעבירות המכס, כהגדרתם באישום השני (להלן: "הנאשמים בעבירות המכס") בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד, לביצוע הברחה של משקאות אלכוהוליים עתירי מיסי יבוא ארצה, מרביתם מהולנד, תוך עשיית מעשי כזב, הגשת מסמכים כוזבים, הטעיית פקידי מכס וזאת מתוך מטרה שלא ישולמו מיסי אמת בגינם. הטובין נרכשו בחו"ל, הובאו ארצה, לאחר מכן הוגשו מסמכים כוזבים לרשויות המכס בדבר ערכם ותיאורם של הטובין והדבר נעשה באמצעות סוכני מכס או מטעמם. הטובין הושמו והוחזקו בישקול. הדבר נעשה תוך כדי עשיית פעולות אסורות של טלטול הטובין במחסן ישקול או מחוצה לו, ללא רשות המכס, ובהוצאתם מישקול ללא תשלום מס אמת. הנאשמים בעבירות המכס, היו גם בעלי השליטה בישקול, השתמשו לרעה ברישיון להפעלת ישקול כאכסניה לביצוע עבירות המכס וזאת תוך כדי הטעייה והונאה של הרשויות. בפועלם כאמור, מנעו הנאשמים בעבירות המכס מרשויות המכס את יכולת הפיקוח על הטובין המוברחים והשתמטו, או סייעו להשתמט, מתשלום מסי יבוא בסך כולל של 36,172,815 ₪. הנאשמים בעבירות המכס יצרו זירת פשע הרמטית ומושלמת לביצוע עבירות המכס, להסתרתן מרשויות המס, תוך שהם שולטים על כל שלב משלבי העבירות. המעשים בוצעו באמצעות שלוש חברות יבואניות שעל שמן הוגשו המסמכים הכוזבים, ביניהן רשימונים, חשבונות ספק ושטרי מטען, וכן על ידי נותנים של שירותי עמילות נכס (כולם נאשמים בכתב האישום המקורי) ועל ידי ישקול, בשליטת בעליו, הנאשם ומנהליו בפועל, הנאשם והנאשם 2. מעשי ההברחה בוצעו בנסיבות מחמירות, בערמה ובתחכום, בתכנון מוקפד ותוך ניצול לרעה של הרישיון שניתן ובמעילה באימון. הנסיבות חמורות גם בשל סכומי מסי היבוא שלא שולמו, בשיטתיות, משך הזמן בו בוצעו העבירות ובשל מספר המעורבים.
6. כתב האישום מבהיר כי במחסן רישוי, הנמצא תחת פיקוח המכס, מותר לאחסן רק טובין אשר יובאו מחו"ל. בתקופה הרלוונטית, הגישו הנאשמים בעבירות המכס לרשויות המכס, באמצעות הנאשמת 13, רשימוני כנ"מ (כניסה למחסן) ורשימוני שח"מ (שחרור מהמחסן), 231 רשימונים, בהם הסתירו בכזב מרשויות המכס את ערכם ותיאורם של הטובין. הטובין המוברחים היו משקאות אלכוהוליים, שהיו באותה עת עתירי מיסי יבוא. מס היבוא נקבע באותה עת לפי ערך הטובין המיובאים.
7. בין השנים 2010-2013, ייבאו הנאשמים 2, 3, 5-8, 10, 11, 12, וחברת ישב (שאינה נאשמת) משקאות אלכוהוליים מספקים בהולנד. המשקאות היו חייבים במסי יבוא והדבר נעשה תוך מתן הצהרות כוזבות, כי הטובין הם בשווי ותיאור אחרים מאלה שיובאו בפועל, ושיעור המס עליהם, נמוך יותר. לצורך ההצהרות הכוזבות על הערך האמתי של הטובין, צירפו הנאשמים לרשימונים הכוזבים, מסמכים כוזבים. ערכם של הטובין הוצהר בסך של 9,952,050 ₪ במקום הערך האמתי בפועל שהיה בסך 25,879,333 ₪.
8. עוד על פי כתב האישום, במהלך הכנסת הטובין המוברחים, פעלו הנאשמים בעבירות המכס להסתרת עובדת היות הטובין מוברחים מרשויות המכס והם פעלו להברחה והוצאה של הטובין המוברחים מישקול, ללא פיקוח המכס ומבלי לשלם עליהם מס אמת. הדבר נעשה על ידי החלפת הטובין המובחרים בטובין תוצרת הארץ או תוצרת חו"ל, מסוג אחר, החלפת מספר גושים בישקול, וטלטול הטובין בישקול, ללא רשות. כן הדבר נעשה בהכנסה ובהוצאה של הטובין המוברחים מהאזור שנתון לפיקוח המכס לאזור חופשי מפיקוח ולהיפך. כמו כן, פעלו הנאשמים בעבירות המכס ופנו למכס בבקשה להשמדת הטובין האחרים בתואנת שווא. הנאשמים בעבירות המכס, הכניסו טובין אחרים לישקול, שונים מן הטובין המוברחים, תוך יצירת מצג שווא במלאי הטובין אשר טרם שוחרר. הדבר נעשה כדי להסתיר את מעשה המרמה, וכדי למנוע מהמכס לגלות שהטובין המוברחים כבר הוצאו מהמחסן, ללא תשלום מס אמת. במעשים אלו, פעלו הנאשמים בעבירות המכס, במטרה ליצור מצג שווא בדבר איכות הטובין המיובאים ולהסתיר מהמכס את הוצאתם מפיקוח רשויות המכס וללא תשלום מס אמת. כן פעלו הנאשמים בעבירות המכס להציג מצג שווא בדבר רשימונים בישקול, בנושא רשימת דוחות פריקה, ניפוק והוצאה של הטובין המוברחים. הנאשמים בעבירות המכס הכינו מסמכים ואישורים כוזבים כדוגמת מסמכים המיועדים לקבלת אישור ממכון היין וחשבונות ספק. כך, על חלק מהטובין המוברחים שאוחסנו בישקול, הוצאו רשימונים כוזבים בדבר ערכם וטיבם של הטובין, ועל חלק אחר לא הוגשו רשימוני שחרור ולא שולם מס כלל. כך השתמטו הנאשמות 10,11,12 וישב מתשלום מס בסך כולל של 36,172,815 ₪.
9. במעשים הנ"ל, אפשרו הנאשם והנאשם 2, ליתר הנאשמים בעבירות המכס, לבצע עבירות הברחה ולהסתירם מעיני המכס, שלטו ביחד עם יתר הנאשמים בעבירות המכס בטובין המוברחים והחזיקו בהם מבלי שיש להם הצדק להחזיקם, טלטלו, שִנאו או נגעו בטובין המוברחים שלא על פי רשות ואפשרו, בסופו של דבר, את שחרורם מרשויות המכס, ללא תשלום מס אמת.
10. על פי כתב האישום, במעשים המפורטים לעיל ובמעשים נוספים אשר פורטו בכתב האישום, בעצם האחזקה והשימוש ברישיון שהתקבל במרמה ובמחדלם מלפקח ולדווח אודות עבירות המכס, כמתחייב מהרישיון, סייעו הנאשמים 1 ו-9 לעשיית פעולות רבות ברכוש אסור, שהינו הטובין המוברחים, ובהיקף כספי של למעלה מ 30,000,000 ₪.
11. בשל כל האמור, הורשע הנאשם 1 בעבירות הבאות: סיוע להברחת טובין בנסיבות מחמירות, ריבוי עבירות לפי סעיף 211 (א) (1) יחד עם סעיף 211 (א1) לפקודת המכס יחד עם סעיף 218; סיוע להחזקת טובין מוברחים בנסיבות מחמירות – ריבוי עבירות לפי סעיף 211 (א) (2) יחד עם סעיף 211(א1) לפקודת המכס ויחד עם סעיף 218; סיוע להשתמטות מתשלום מכס - ריבוי עבירות לפי סעיף 212 (א) (1) לפקודת המכס, ביחד עם סעיף 218; מסירת אמרה שאינה נכונה או מסירת הצהרה שיש בה אִמרה כזאת - ריבוי עבירות, לפי סעיף 212 (א)(6) לפקודת המכס, ביחד עם סעיף 218; הטעיית פקיד מכס בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו - ריבוי עבירות לפי סעיף 212 (א) (9) ביחד עם סעיף 218; טלטול טובין הנתונים לפיקוח המכס, שינויים או נגיעה בהם שלא על פי רשות - ריבוי עבירות לפי סעיף 212 (א) (10) ביחד עם סעיף 218; סיוע לעשיית מעשה כדי להתחמק ממס קנייה - ריבוי עבירות לפי סעיף 22 (א) (5) לחוק מס קנייה; סיוע למסירת ידיעה לא נכונה - ריבוי עבירות לפי סעיף 117 (א) (3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; סיוע להלבנת הון - ריבוי עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
12. האישום השלישי, עניינו חשבונות פיקטיביות בנאשמת 14 והוא מיוחס לנאשמים 1 ו-14. נאשמת 14 הינה חברה פרטית. בתחילה, החזיק הנאשם 50 אחוז ממניותיה וביתרת המניות החזיק אדם בשם חיים סספורטס. בהמשך, הועברו מחצית ממניות סספורטס לנאשם 2 ומחציתן לנאשם, ובהמשך הועברו לנאשם 2 25 אחוזים מהמניות, כך שהחל מיום 25.04.2006, החזיקו הנאשם והנאשם 2 בכל המניות, בחלקים שווים ביניהם. הנאשם מונה כדירקטור. בתקופה שבין נובמבר 2011 לנובמבר 2012, ניכו הנאשמים 1,2,14 מס תשומות בסך 2,533,688 ₪, מבלי שהיו להם מסמכים לפי סעיף 38 לחוק מע"מ. בתקופה הרלוונטית, הצטמצמה מעורבותו הניהולית השוטפת של הנאשם בנאשמת 14, הגם שהוא נותר בעלים ודירקטור. המס נוכה בהסתמך על 60 מסמכים שנחזו להיות חשבוניות מס על שם 5 עוסקים שונים, וזאת מבלי שעשו התחייבות לבצע את העסקאות אשר לגביהן הוצאו החשבוניות. כתב האישום מפרט את כל החשבוניות הפיקטיביות לפי חלוקה לחברות. הנאשמים רשמו את החברות הפיקטיביות בספרי החשבונות של הנאשמת 14, כאילו היו עסקאות אמת, וניכו שלא כדין את סכומי המע"מ בדיווחים התקופתיים. הנאשמים ביצוע את העבירות בנסיבות מחמירות בהתחשב בסכומים הגבוהים, בהיקף העבירות ומשך ביצוען. על כך הורשעו הנאשמים 1 ו-14 בעבירה של ניכוי מס תשומות ללא מסמך, כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס - 60 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (5) לחוק מס ערך מוסף.

הסדר הטיעון

1. הצדדים הציגו הסדר טיעון, במסגרתו חזר בו הנאשם מכפירתו, הוגש כתב אישום מתוקן כאמור, כאשר הוסכם שהנאשם יודה בו, והמדינה תעתור להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך 18 חודשים, מאסר על תנאי, קנס מוסכם בסך 200,000 ₪, כאשר מחצית הקנס תשולם, על פי ההסכמה, תוך שבוע ממתן גזר הדין והיתרה ב- 20 תשלומים שתחילת תשלומם חודש מתום ריצוי עונש המאסר, ככל שיוטל. עוד הוסכם, כי בקשת החילוט המקורית, כפי שהוגשה, תעמוד בעינה, למעט דירת המגורים של הנאשם. הוסכם כי הסניגוריה תהיה חופשית בטיעוניה לעונש. עוד על פי ההסכמה, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות השירות, תוך הבהרה שמאשימה עומדת על מאסר בפועל למשך 18 חודשים. לגבי הנאשמת 14, ב"כ הנאשם 1 הבהיר כי אינו מייצג אותה ואילו המאשימה טענה שהנאשם 1 היה מנהל רשום שלה, הודה בעבירות בהן הואשמה ולכן יש להרשיעה ולהטיל עליה קנס.

הטיעונים לעונש מטעם המאשימה

1. ב"כ המאשימה טען, כי המדובר בפרשה קשה מבחינה כלכלית, שהנאשם הוא רק חלק ממנה, בה הייתה סטייה חברתית חמורה, אשר גרמה לנזקים כלכליים משמעותיים למדינה. על כן, על בית המשפט ליתן מסר משמעותי, שייצור הרתעה כלפי הציבור בכלל וכלפי העוסקים ביבוא בפרט. ביקש בא כח המאשימה להדגיש, כי הנאשם שימש כנאמן של המכס, בהיותו הבעלים של מחסן רישוי. הוא שימש אחד ממכשירי הקרקע למציאות העבריינית שנוצרה החל משנת 2009 ובא לסיומה במרץ 2015, תקופה של 6 שנים בהם נוהל מחסן הרישוי שתחת כנפיו התבצעו כל עבירות המכס.
2. ב"כ המאשימה הסכים כי כתב האישום עבר תיקון משמעותי והוא איננו מייחס עוד לנאשם שותפות ממשית בחברות הייבוא ולקיחת הכספים לכיסו, אלא הוא רואה בו כמי שסייע לעבירות האלה וכמי שהיה שותף בביצוע עבירות של הלבנת הון, בין כמבצע ובין כשותף. הדבר, לדבריו, מחייב ענישה משמעותית שהמדינה עותרת לה, ולו רק בשל אבדן מסי היבוא בהיקף של עשרות מיליוני שקלים. נטען, שהלבנת ההון בוצעה בשני מקרים נפרדים, האחד - על ידי פעולה ברכוש אסור שהוא רישיון המחסן והמעשים שנעשו ברישיון הזה כלפי הרשויות, והשני - הלבנת ההון שקשורה בטובין המוברחים, שבה נעשו עבירת מקור לפי פקודת המכס כאשר שם, החלק של הנאשם היה כמסייע להלבנת הון.
3. ב"כ מאשימה ביקש להדגיש את חומרת העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וזאת נוכח ריבוי השנים, המשמעות הכלכלית והמורכבות של המערכת העבריינית המסועפת. נטען שגם עובדים תמימים שבאו להרוויח את לחמם, נאלצו בעל כורחם להפוך לעבריינים במחסן הרישוי וצוו לעשות פעולות פסולות. הנאשם לקח את שמו הטוב ואת העובדה שלא היה לו עבר פלילי ושם עצמו בחזית כדי לקבל במרמה את הרישיון למחסן. ההסתרה נמשכה במשך שנים. כאמור, נטען לנזק כספי גדול ולהוצאות רבות במסגרת החקירה, בארץ ובחו"ל, וזאת נוכח המערכת העבריינית שהקשתה על הפענוח.
4. אשר לחשבוניות הפיקטיביות טען בא כח מאשימה, כי המדובר במכת מדינה. נטען כי אין המדובר הוא, מצד הנאשם, במעידה חד פעמית, וזאת לאור הפרשות הנפרדות שבהן הורשע הנאשם, הזמן הארוך, ההונאה של מערכות כלכליות שלמות ולכן, המסר העונשי צריך להיות בהתאם.
5. לעניין מתחם הענישה – בא כח המאשימה טען למתחמי ענישה נפרדים: האחד ביחס לאירוע הראשון והשני (הרישיון וסיוע לעבירות המכס), והשני ביחס לאישום השלישי (החשבוניות הפיקטיביות). לגבי האישום הראשון והשני, טען התובע לעונש הולם שבין 24 ל-36 חודשי מאסר. יחד עם זאת הסכים, כי היה ברור בשלב מוקדם שהנאשם הוא לא הרוח החיה והוא שימש ככלי, כאשר ידע לאן הוא נכנס. נטען, כי לאור אינטרס השיקום של הנאשם, ניתן לחרוג לקולא ממתחם הענישה ולהסתפק במאסר של 18 חודש וזאת גם בהתחשב בתסקיר שירות המבחן ובדברים שנשמעו מפי עדי האופי. כאשר ברור שיש סיכוי ממשי לשיקום.
6. לגבי מתחם הענישה באישום השלישי – הרי נטען שהוא נע בין 18 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשים.
7. התובע הסכים שהנאשם חסך זמן שיפוטי יקר בהודאתו, וזאת בתיק שהוא "מגה תיק" וקיבל אחריות על מעשיו. למרות הצער שנשמע מפי בני המשפחה שהעידו והנזק שנגרם לנאשם ולמשפחה, אין הנאשם יכול אלא להלין אלא על עצמו, כך נטען. יש לשמר את אינטרס ההרתעה ולכן, יהיה לציבור קשה מאוד לקבל ענישה בדרך של עבודות שירות, כפי שמציע שירות המבחן בתסקירו. בעבירות פיסקאליות, שיקולי ההרתעה גוברים על שיקולי השיקום. לגבי הקנס נטען, כי הוא נמוך ממתחם הענישה וכי ההסכמה מבטאת את ההקלה בשל נסיבותיו של הנאשם. התובע ביקש שבית המשפט לא יקבל את המלצת שירות המבחן למאסר בפועל על דרך עבודות שירות.
8. התובעת מטעם המכס, ביקשה לטעון כי לגבי עבירות המכס בלבד, המתחם העונשי נע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. היא ביקשה להדגיש כי בעבירות כלכליות דינו של המסייע דינו כשל המבצע העיקרי. בא כח המכס טענה כי בדרך כלל, בעבירות מן הסוג הנדון, עותרת המאשימה לעונשי מאסר לתקופות ארוכות יותר ולקנסות גבוהים יותר אך היא הסכימה שבמקרה הזה, יש להתחשב בכך שהנאשם הודה, לקח אחריות, חסך זמן שיפוטי וכן הסכימה כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות. מנגד, היא ציינה שיש להתחשב בסכומי המס שנגרעו מהקופה, במספר המעורבים, בשיטתיות ובאורך הזמן שבו בוצעו העבירות ובקושי המובנה הקיים בגילוין של עבירות מן הסוג הנדון. היא ביקשה להדגיש שהמחדלים לא הוסרו. כן הודגש, כי בעלים של מחסן רישוי הוא נאמן עבור המכס וכי הנאשם ביצע את עבירותיו מסיבות כלכליות גרידא.

ראיות לעונש – עדי אופי מטעם ההגנה

1. נשמעה עדותה של הגב' נטלי מלול, אשתו של הנאשם. היא מסרה על החוויה הקשה שהייתה מנת חלקה שלה ושל משפחתה, מרגע המעצר. היא העידה על הקושי להתמודד מול שאלותיהם של הילדים וכן עם הקשיים הכלכליים אשר נוצרו עם המעצר וסגירת כל מקורות המימון. היא הדגישה שעד אותה עת, משפחתה הייתה נורמטיבית לחלוטין. עוד העידה הגב' מלול על הקושי הרב בתקופת המעצר באיזוק אלקטרוני ואת הקושי הכלכלי מאז ועד היום. היא מסרה על הקושי האישי שהיא מתמודדת עמו וזאת נוכח מהותו של מקום עבודתה, ובתום עדותה ביקשה מבית המשפט להתחשב במצב המשפחה ואמרה כי יהיה לה קשה לשרוד אם ישלח בעלה למאסר בפועל.
2. נשמעה גם עדותו של נתנאל מלול, אחיו של הנאשם. הוא העיד על מערכת היחסים היפה שיש לו עם אחיו, דמות נערצת עליו מילדותו. האח מסר על שירותו של הנאשם ביחידה קרבית בגולני ועל הטראומה של כל המשפחה, מרגע המעצר. הוא לא היסס לבטא את הכעס שלו כלפי אחיו כיום, אך הוא גילה אמפטיה לקושי הגדול של הנאשם, לרבות המצב הכלכלי הקשה של המשפחה.
3. עוד העיד מר משה דייגו, חבר של הנאשם מתקופת הצבא. מר דייגו העיד על השירות הצבאי הקשה שלהם, על הקשר המיוחד שקיים בין הנאשם לבין משפחתו של העד, הוא אמר מילים טובות על הנאשם כלוחם וכאדם.
4. לבסוף נשמעה עדותו של מר ישראל מלול, אביו של הנאשם, אשר סיפר על עלייתו בגיל ילדות מאלג'יר, עבודתו בנמל והקמת מפעל לעבודות מתכת בישראל. הוא סיפר על המשפחה, על אופיו הטוב של הנאשם וכן על הביטחונות והשעבודים שנתן לטובת עסקו של הנאשם. הדבר סיבך אותו כלכלית בחובות של כ 4.5 מיליון שקלים, אותם הוא משלם כיום. עוד הוא מסר על המצב הנפשי הקשה בו מצויה המשפחה, במיוחד אשתו ועל רצונה של המשפחה לחזור ולהיות משפחה שמחה ומאושרת.

טיעונים לעונש מטעם הנאשם

1. בא כח הנאשם ביקש להפנות לטיעוניה של המאשימה לעונשו של הנאשם 3, יצחק אבוחצירה, שם עתרה המאשימה לעונש מאסר בן 24 חודשים, והוא טען כי יש לערוך אבחנה חדה ומשמעותית, בין היבואנים שהם השותפים המרכזיים, להם צמחה טובת הנאה, לבין הנאשם, שתפקידו היה הכשרת הקרקע. טען הסניגור כי בתחילת הדרך, ראתה המאשימה את הנאשם כנאשם המרכזי בתיק ואין זה המצב היום. הסניגור ביקש להזכיר את הכפילות שהייתה בכתב האישום המקורי. פועלו של הנאשם היה באותה קבלת דבר במרמה, רישיון המחסן וכי זה היה הסיוע שהוא נתן לנאשמים האחרים בעבירות המכס, בלי שהוא ביצע כל פעולה אופרטיבית. נטען להבדל הרב בין האישום הראשון המקורי לעניין הלבנת ההון, לבין האישום המתוקן, כאשר במקור הייתה עבירת מטרה וכיום העבירה היא עשיית פעולה ברכוש אסור בידיעה שהוא אסור. באישום השני הוספה לכל העבירות המילה "סיוע", אשר ממחישה את ההבדל בין הנאשם לבין היבואנים. בדומה לכך, הפנה הסניגור לסעיף 4 באישום השלישי, לפיו בתקופה הרלוונטית, הצטמצמה מעורבותו הניהולית והשוטפת של הנאשם בנאשמת 14. הסניגור הדגיש כי בסופו של יום, האקט הפעיל היחיד שיוחס למרשו הוא קבלת רישיון מחסן הרישוי במרמה.
2. טען הסניגור כי מעמדו של מרשו קרוב למעמדה של הנאשמת 4, אשר שוחררה בסמוך להגשת כתב האישום, שעה שהנאשם נותר במעצר ולאחר מכן, באיזוק אלקטרוני. הסניגור ביקש לראות בהודאת מרשו כהודאה בהזדמנות הראשונה, למרות שנשמעו עדים עד למועד הודאתו. הסיבה לטענה זו הינה, כי הנאשם עמד על כך שאין להכתירו כראש הפירמידה, מבין הנאשמים. מן העדים שנשמעו עלתה התמונה שהנאשם לא היה קשור להחלפת הבקבוקים ולעבירות המכס באופן פעיל. לכן, אין לזקוף לחובת הנאשם את ניהול ההוכחות עד לשלב ההודאה. בעניין זה הסניגור הדגיש את הזמן השיפוטי היקר שנחסך ואת העובדה שלמרשו לא צמח כל רווח כלכלי מן העבירות אלא ההיפך הוא הנכון, נגרם לו נזק כלכלי עצום. נטען, כי נכון שהאשמה היא של הנאשם אך לא ניתן להתעלם מן הנזק הכלכלי הגדול ומן ההשקעות הגדולות שהשקיע במחסן הרישוי.
3. עוד ביקש הסניגור ליתן משקל לעדויותיהם של עדי האופי ולדברים שעלו מעדויותיהם לגבי פועלו של הנאשם כלוחם בגולני ועשייתו למען משפחות שכולות.
4. הסניגור התייחס לתסקיר שירות המבחן ולכך שמרשו התחיל טיפול פרטני ביוזמתו. הסניגור טען כי לא לעיתים קרובות אנו נתקלים בתסקיר כה חיובי בעבירות מן הסוג הנדון. נטען שמסוכנותו של הנאשם אינה גבוהה ואף תמשיך ותפחת במשך הזמן. לעניין ניכוי ימי המעצר באיזוק אלקטרוני, טען הסניגור כי נכון יהיה לערוך אבחנה בין התקופה שהוא שהה בבית הורי חברו לבין התקופה שהוא שהה בביתו באשדוד.
5. הוסיף הסניגור וטען לקיומה של אכיפה בררנית, באשר המדינה לא הגישה כתב אישום נגד משה לויט אשר ביצע בפועל את החלפת בקבוקי האלכוהול, שעה שידע היטב מה הוא עושה. הוא הדין לגבי רונן דניאל – נהג המשאית בחברת האחים כהן, ששינע את הבקבוקים והעיד על עבודה בשעות לא רגילות וכן למעורבותו של ראובן כהן, שגם נגדו לא הוגש כתב אישום. כן התייחס הסניגור לאי הגשת כתב אישום נגד דודו כהן, שעבד בישקול 20 שנה, לפני שהנאשם נכנס לתמונה, שהיה מנכ"ל ומנהל בפועל עד שנת 2012 וכל העובדים קיבלו הוראות ממנו. לכן, לא הגיוני שאותו דודו, לא ידע מהמתרחש, במיוחד שהוברר כי היה בן הזוג של הנאשמת 4, כך נטען. הסניגור גם הזכיר את ארז אלקולומברה, תומר אור וינין אזולאי, אשר גם נגדם לא הוגש כתב אישום.
6. עוד טען הסניגור להבדל משמעותי בין חלקם של הנאשמים 3 -2 לבין זה של מרשו. לשיטתו, קיים דמיון רב בין עניינו של הנאשם לבין זה של הנאשמת 4, שרון דבירי ענקי: היא זו אשר ניהלה את המשרד של הנאשם 2 ומעורבותה לא הייתה קטנה. היא לא עברה תהליך שיקומי, ובעניינה ניתן גזר-דין של 5 חודשי עבודות שירות. יש לראות את הנאשם כמשתייך לאותה תת הקבוצה שציין בית המשפט לעניין מתחם הענישה באשר לנאשמת 4. לעניין החשבוניות הפיקטיביות הדגיש הסניגור, כי מרשו הורשע רק בשל היותו מנהל ולא מבצע בפועל.
7. בסופו של יום, ביקש הסניגור להדגיש את אינטרס השיקום ולהשית על מרשו עונש של 6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות. הנאשם הביע חרטה בפני בית המשפט, ביקש סליחה מאשתו וממשפחתו וגם מבית המשפט. הוא מסר כי זהו מעמד לא פשוט בשבילו וכי מבחינתו, מדינת ישראל היא ערך עליון.

תסקיר שירות המבחן

1. בתסקירו מיום 09.05.2016, סוקר שירות המבחן את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים בני 2 עד 8. הנאשם חזר לפני כחמש שנים בתשובה. מאז חשיפת הפרשה בשנת 2015, עובד הנאשם אצל אביו במסגרייה. הנאשם שירת שירות קרבי בגולני והוצג מכתב ממפקדו, המשבח אותו בשל תפקודו במהלך השירות. אשר למשפחתו של הנאשם, הרי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המדובר במשפחה נורמטיבית ומלוכדת, מבוססת מבחינה כלכלית. לנאשם קשר משמעותי ותומך עם אשתו וילדיו. הנאשם נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק. בהתייחס לעבירות מציין קצין המבחן כי הנאשם מסר שעשה את הדברים מתוך מניע כספי ורצון להצליח. שותפותו עם הנאשם 2 הייתה חשובה לנאשם בשל היותם חבריי ילדות, בשל תחכומו של הנאשם 2 והצלחתו בעסקים. הנאשם בחר להעלים עין, כאשר ידע שנעשים דברים אסורים בחברתו. קצין המבחן התרשם כי הנאשם לוקח אחריות על ביצוע העבירות וכי הוא מביע צער, בושה, אשמה וחרטה. התרשמות קצין המבחן היא כי הדבר קשור למערכת ערכית לא מגובשת, לנטייה להסתרת קשיים ורגשות מהסביבה הקרובה ובשל הקושי להתמודד עם לחצים להצלחה כבכור במשפחתו.
2. קצין המבחן מציין שהנאשם החל ביוזמתו טיפול פרטני במסגרת פרטית וכי הוא חש נתרם רבות מהטיפול. מדוח המטפלת ב"דרך חדשה" (המסגרת הפרטית) עולה כי הנאשם מתמיד בטיפול, משתף פעולה, משתף בקשיים ובתכנים וכי יש לו מוטיבציה גדולה לטיפול ושינוי. המטפלת כותבת בדוח כי אם כך ימשיך הנאשם, הסיכוי להישנות מעשים דומים יפחת, וגם ההליך הפלילי מהווה גורם מרתיע משמעותי עבור הנאשם. קצין המבחן מציין כי הנאשם הביע נכונות להשתלב בטיפול קבוצתי ייעודי בשירות המבחן.
3. בסופו של יום כותב קצין המבחן, כי רמת הסיכון להישנות עבירות על ידי הנאשם הינה בינונית. לאור זאת ולאור הדברים האחרים הרשומים לעיל, כותב קצין המבחן כי עונש מאסר עלול לגרום לרגרסיה במצבו של הנאשם, ולכן הוא ממליץ לתת עדיפות לאלטרנטיבה שיקומית ולהשית על הנאשם עבודות שירות, צו מבחן וכן מאסר על תנאי.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 40 ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ונסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם הענישה ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ביניהן, התכנון שקדם לעבירה, החלק היחסי של הנאשם ומידת ההשפעה של האחר על הנאשם, הנזק שנגרם, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, הבנתו של הנאשם, יכולתו להימנע מן הנעשה, מצוקה נפשית, ועוד - סעיף 40 ג'). בתוך המתחם ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם שבפניו, בנסיבות שאינן קשורות בעבירה (ביניהן הפגיעה של העונש בנאשם, הפגיעה במשפחתו, נזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה, נטילת אחריות, מאמצים לתיקון, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק, התנהגות חיובית ותרומה לחברה, נסיבות חיים קשות, התנהגות רשויות עקיפת החוק, חלוף הזמן ועבר פלילי).
2. הערך החברתי שנפגע במקרה הזה הינו ברור ועניינו החובה להציג בפני רשויות החוק, לרבות רשויות המיסוי, הצהרת אמת; החשיבות להצדיק את האמון שנותנות רשויות המכס, באדם המבקש לקבל רישיון לנהל מחסן רישוי, באשר רשויות אלה מפקידות בידיו הנאמנות של בעל הרישיון מעין סמכות פיקוח, וסומכות עליו כי מחסן הרישוי ינוהל בהתאם לחוק ובאופן שיבטיח תשלום מס אמת; החובה לשלם מס אמת; התנהלות חוקית מול רשויות המס; הצורך בשמירה על הקופה הציבורית בהיות המיסים מקור לפעילויות לטובת אזרחי המדינה, לרבות תמיכה בחלשים, תמיכות, תשתיותיה וכו'; ערך השוויון בין עוסקים ומשלמי מס; קיומה של תשתית אמון בין עוסקים בכלל ויבואנים בפרט, לבין רשויות המדינה. אין ספק כי המדובר הוא בערכים חברתיים ממעלה עליונה, בהיות ההתנהלות מול רשויות המס תשתית לחברה מתוקנת ולפיתוחה של המדינה. במקרה הזה, מידת הפגיעה בערכים החברתיים הייתה רבה מאוד: הנאשם, מתוך רצון להסתיר את השותפות שלו עם הנאשם 2 וכדי לאפשר לנאשם 2 פעילות עבריינית סמויה מן העין בתוך מחסן ישקול, פנה לרשויות המכס וביקש לקבל רישיון לניהול מחסן רישוי. הנאשם פגע קשות בערך החברתי שקשור באמון שנתנה בו המדינה ובכך אפשר פגיעה קשה בקופת המדינה, בסכום של למעלה מ 36,000,000 ₪. גם בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, הפגיעה במדינה הייתה לא מבוטלת והיא הגיעה לסכום שעולה על 2.5 מיליון שקלים. נזק כספי נוסף, בסכומים גבוהים מאוד יש להניח, נגרם לקופת המדינה בשל ההוצאות שנאלצה לשאת בהן במסגרת החקירה הארוכה והמסועפת, המורכבת, אשר חלק ממנה אף התבצע מחוץ לגבולות המדינה – בהולנד. הנאשם סייע לביצוע עבירות שנעשו בתכנון קפדני ותוך מעורבות של גורמים שונים בשרשרת הייבוא. חלקו של הנאשם בעבירות שהוא הורשע בהם, היה לא מבוטל - קבלת הרישיון הייתה, למעשה, בסיס רחב לפירמידה של הפעילות העבריינית אשר התבצעה במחשכי המחסן במשך תקופה ארוכה. על כן, גם אם הנאשם לא היה ראש הפירמידה, כנטען על ידי בא כוחו, הרי היה הוא אחד מבין שני היוצקים של בסיס הפירמידה, בסיס רחב שבלעדיו אין, לצורך ביצוע עבירות המכס והלבנת ההון החמורות שבוצעו. הנאשם סייע לאחרים, במשך תקופה ארוכה, לבצע עבירות חמורות שעניינן הברחת טובין, השתמטות מתשלום מיסים, מסירת הצהרות כוזבות, הטעיית רשויות המכס, עשיית מעשים כדי להתחמק ממס, מסירת ידיעות לא נכונות, והלבנת הון. הנאשם היה מודע כי מתחת לאפו, מתבצעת הפעילות העבריינית החמורה, אך יש לציין כי הפעילות בפועל בתוך המחסן, נעשתה על ידי הנאשמים האחרים. לכן, באישום השני, הורשע הנאשם כמסייע ברב רובן של העבירות. לעניין זה יש להדגיש את דבריה של ב"כ אגף המכס, כי בעבירות כלכליות, דינו של המסייע כדינו של המבצע העיקרי. יש להדגיש כי אין מחלוקת בין הצדדים שביצוע העבירות לא הניב תועלת כספית ישירה לנאשם. לגבי העבירות שבאישום השלישי, עניין החשבוניות הפיקטיביות, יש להדגיש כי על פי כתב האישום המתוקן, הצטמצמה מעורבותו הניהולית של הנאשם בנאשמת 14 בתקופה הרלוונטית, אך הוא נותר בעלים ודירקטור באותה החברה, בתקופה שבה בוצעו העבירות. מכאן, כי חלקו באישום זה לעומת חלקם של האחרים, הינו פחוּת יותר. לגבי כל העבירות, יש ליתן משקל לטענתו של הסניגור המלומד, כי קיים שוני משמעותי בין חומרת כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם, לבין כתב האישום אשר עליו מתבססת ההרשעה.
3. אשר לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות, הרי אין ספק שהמדובר הוא במניע כלכלי בעיקר. הדבר עולה גם מתסקיר שירות המבחן, וניתן לומר שרצונו של הנאשם להצליח בעסקים ולקבל רווחים "קלים" על חשבון הציבור, עיוור את עיניו של הנאשם. אין ספק שהנאשם מבין היטב את מעשיו כמו גם את המעשים שנעשו בפועל על ידי אחרים באכסניה שלו, במחסן ישקול ובנאשמת 14, לעניין החשבוניות הפיקטיביות. לא אמור היה להיות לנאשם כל קושי להימנע מן העבירות שהרי מה קל היה לסרב לכך שהנאשם 2 יהיה שותפו הסמוי מן הרשויות במחסן הרישוי ובשלב המאוחר יותר, להימנע מלאפשר את הפעילות העבריינית הענפה בתוך המחסן ומחוצה לו. הוא הדין לגבי האישום השלישי שעניינו החשבוניות הפיקטיביות.
4. לא למותר להדגיש, כי המחדלים שהינם כאמור בסכומי עתק, לא הוסרו, על ידי מי מהנאשמים.
5. לעניין מתחם הענישה ההולם, אזכיר כי ב"כ המאשימה הסכים שאין מקום לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לאישום הראשון והשני וזאת לאור הקשר בין שני אישומים אלה, והוא טען למתחם ענישה הולם שבין שנתיים ל-3 שנות מאסר. יחד עם זאת, הסכים ב"כ המאשימה שיש מקום לחרוג ממתחם הענישה ומכאן תקופת המאסר שנתבקשה. בהתייחס לאישום השלישי טענה המדינה למתחם ענישה שבין שנה וחצי לשנתיים. עוד אזכיר כי התובעת מטעם המכס, טענה כי בהתייחס לעבירות המכס בלבד, מתחם הענישה נע בין שנה וחצי לשלוש שנות מאסר.
6. ב"כ המאשימה, הפנו לפסקי דין שונים, אשר נקבעו בהם מתחמי ענישה בהתייחס לעבירות דומות לעבירות שבהן הורשע הנאשם. כך למשל הפנה ב"כ המאשימה לת"פ 15640-06-15 מדינת ישראל נ' טובי פרץ ואח' (15.7.15, פורסם בנבו). באותו מקרה, המדובר היה, בין היתר, בהרשעה בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, ובעבירות נוספות, ביניהן עבירות של הלבנת הון. המדובר היה שם בקבלה במרמה של היתרים מיוחדים לתאגידי כח אדם, קבלה במרמה את הנחת דעתו של רשם הקבלנים, את הנחת דעתם של קבלני בניין כמו גם של פקיד השומה. כב' השופט דוד רוזן, קבע בגזר דינו כי לגבי העבירות שעניינן קבלת רישיון במרמה בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד, מתחם ענישה שבין 24 ל-40 חודשי מאסר בפועל. לעבירות שעניינן הלבנת הון בין 30 ל- 50 חודשי מאסר בפועל. לעבירות לפי פקודת מס הכנסה שעניינן מרמה, עורמה ותחבולה וכוונה להתחמק ממס, נקבע מתחם ענישה שבין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. כן נקבעו, מתחמים נוספים בעבירות אשר אינן רלוונטיות ישירות למקרה דנן. בית המשפט אישר הסדר טיעון והשית עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, כאשר גם שם היה מדובר בנאשמים נורמטיביים לאחר שירות צבאי וללא עבר פלילי. אכן, אני סבור כי ניתן לעשות שימוש בקביעות שבגזר דינו של כב' השופט דוד רוזן, כאחת מנקודות המוצא בקביעת מתחם הענישה ההולם במקרה דנן. עוד הופניתי על ידי ב"כ אגף המכס, למספר פסקי דין נוספים. כך למשל, בע"פ 2636/12 עזבון המנוח שלוש ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (15.3.13, פורסם בנבו) הורשעו נאשמים בכתב אישום הכולל 18 אישומים בעבירות שעניינן תרמית כלפי ספקים בחו"ל, עבירות מס, ועבירות הקשורות בהונאת המכס לגבי מחיר טובין מיובאים ושימוש בחשבוניות פיקטיביות. על הנאשמים שם, נגזרו עונשים של 70 חודשי מאסר, 30 חודשי מאסר ו-36 חודשים, בהתאם למעורבותו של כל נאשם בפרשה. בית המשפט העליון דחה את הערעורים שהוגשו על העונשים שגזר בית משפט המחוזי. אמנם, אין חפיפה וזהות בין העבירות שבהן הורשע הנאשם דנא לבין אלו אשר הורשעו הנאשמים בעניין שלוש, אך עשוי פסק הדין הנ"ל לשמש אבן דרך מבחינת החומרה שבה מתייחס בית המשפט העליון בעבירות כלכליות דומות לאלה שביצע הנאשם שבפניי. עוד הופניתי לע"פ (באר-שבע) 7196/04 , 7250/04 מדינת ישראל נ' יוסשווילי שלווה שלום (13.7.05, פורסם בנבו). באותו המקרה, הורשע אדם בהשתמטות מתשלום מסי יבוא בסכום של כ 4.1 מיליון שקלים. בית המשפט השלום דן את המערער ל 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל ולמאסר על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור אך ציין כי מן הדין היה להחמיר עם הנאשם גם בקשר לאורך תקופת המעצר. הופניתי לפסקי דין נוספים שעניינם עבירות מס ועבירות כלכליות נוספות, ללא טיעון והתייחסות בהקשר אליהם ולא מצאתי כי ניתן ללמוד מהם לימוד משמעותי לעניין מתחם העונש ההולם במקרה דנן.
7. לעניין האישום השלישי שעניינו החשבוניות הפיקטיביות, טענה המאשימה למתחם ענישה שבין 18 ל-24 חודשי מאסר בפועל והפנתה, בין היתר, לע"פ (מחוזי מרכז) 30479-12-13 משה לוגסי נ' מדינת ישראל (16.06.2014 פורסם בנבו). באותו המקרה, הורשע המערער בעבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי שעשה או התחייב לעשות עסקה, במטרה להתחמק ממס וכן בעבירות נוספות שעניינן ניהול פנקסי חשבוניות כוזבים ושימוש במרמה או בתחבולה. הנזק לקופת המדינה, היה כמיליון שקלים ובית המשפט המחוזי אישר עונש של מאסר בפועל למשך שנה ואף ציין כי המדובר הוא בעונש קל. עוד הופניתי לעפ"ג (תל אביב) 24941-01-11 רמי קרעין נ' מדינת ישראל (14.03.2011, פורסם בנבו), שם הורשע המערער ב-19 עבירות של הוצאת חשבון פיקטיביות, כאשר סכום המס הנובע מהן היה כ- 630,000 ₪. על המערער הושת עונש של 15 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט המחוזי, לאור נתונים מסוימים של המקרה (גלגוליו של התיק בין בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי עוד קודם לכן, שיהוי במשרדי התביעה, מעמדו של המערער שלא נהנה ישירות מהעלמות המס) מצא לנכון להפחית את העונש ולהעמידו על 9 חודשי מאסר בפועל.
8. ב"כ הנאשם הפנה לת"פ 9224-02-12 מדינת ישראל נ' משה לוי ואח' (26.06.2014) שם הורשע הנאשם 1 בגניבה בידי עובד ציבור ואילו הנאשם 2 הורשע באחזקת נכס חשוד כגנוב. בית המשפט קיבל את המלצת השירות המבחן ולא הרשיע את הנאשם 1, ואילו על הנאשם 2 נגזרו עונשים של מאסר על תנאי וקנס. איני סבור כי קיימת כל רלוונטיות לפסק דין זה לענייננו. עוד הופניתי לת"פ 2373/08 מדינת ישראל נ' דוד כהן ואח' (24.01.2013, פורסם בנבו) אשר דן במקרה של ניכוי מס בהסתמך על 24 חשבוניות פיקטיביות בסכום כולל של למעלה משני מיליון שקלים. נקבע שם מתחם הולם לגבי מנהל פעיל, בין 15 ל-36 חודשי מאסר בפועל, ונגזר עונש של 18 חודשי מאסר בפועל. סכום המס שלא שולם באותו המקרה, דומה לסכום במקרה דנן, אם כי נמוך מעט, וכן יש לציין כי מעורבותו של הנאשם דנן, פחותה מן הנאשם באותו המקרה. עוד היפנו הסניגורים לת"פ 42683-10-13 מדינת ישראל נ' חברת ליאם הפקות מס בע"מ, אייל גולן ואח' (03.08.2014, פורסם בנבו). באותו המקרה, אישר בית המשפט הסדר טיעון במסגרתו הושת על הנאשם 2 מאסר בפועל בן 4 חודשים לריצוי עבודות שירות. בית המשפט ציין שם, כי הסדר הטיעון חורג לקולא מהענישה ההולמת אך מצא לנכון לכבד את ההסדר, בית המשפט הביא בחשבון כי הנאשם 2 פנה ביוזמתו לרשויות לפני החקירה הפלילית וכי בעקבות זאת הוסר מחדל בשווי כ- 5 מיליון שקלים. הסניגורים גם הפנו, לת"פ 43773-03-14 מדינת ישראל נ' זוהר ואח' (07.12.2015,פורסם בנבו). באותו המקרה, גזר בית המשפט על נאשם שהורשע בסחר בסמים, עונש של מאסר בפועל על דרך עבודות שירות ועונשים נוספים וזאת בקבלו את המלצת שירות המבחן ובהעדיפו את שיקולי השיקום. אכן, המדובר הוא במקרה חריג ביותר ובית המשפט הדגיש זאת, בציינו שהמדובר בנסיבות יוצאות דופן של תהליך שיקום שאינו פשוט, המדובר היה בשיקום אשר כלל גמילה מסמים, קליטה בעבודה סדירה, הירשמות להשלמת בגרויות וסיום קורס סוכני נדל"ן. במקרה דנן, הנאשם אמנם החל תהליך שיקומי אך המדובר הוא בתהליך המצוי בראשיתו, ואין ספק כי התהליך השיקומי אשר עבר הנאשם, בפסק דין הנ"ל, מורכב ושונה בתכלית מן התהליך שהחל בו הנאשם שלפניי.
9. קביעות בתי המשפט השונים לעניין המדיניות הראויה בעבירות כלכליות בכלל, ואלה שעניינן העלמות מס ומעשי מרמה כלפי רשויות המס בפרט, הינה ברורה: יש להחמיר עם עברייני מס הפוגעים פגיעה קשה בקופת הציבור, תוך השתת עונשים של מאסר בפועל. אפנה למשל לרע"פ 2259/16 חנוכייב נ' מדינת ישראל (02.05.2016, פורסם בנבו) שם ציין כב' השופט א. שוהם כי עבירות מס טומנות בחובן חומרה מיוחדת, אשר מצדיקה ענישה מרתיעה, נוכח פגיעתם החריפה במגוון היבטים חברתיים ואף בשל הקושי בחשיפתה. ראה גם רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל (20.02.2013, פורסם בנבו), רע"פ 1866/14 זקן נ' מדינת ישראל (13.03.2014, פורסם בנבו), ת"פ (תל אביב) 4380-10-10 מדינת ישראל נ' פור ואח' (05.11.2013, פורסם בנבו) – פסק דין שדן בחומרה שבתופעת החשבוניות הפיקטיביות והצורך בענישה מרתיעה. עוד אפנה לרע"פ 2638/13 עובדיה נ' מדינת ישראל ( 28.04.2013, פורסם בנבו) ולרע"פ 10699/07 קובן נ' מדינת ישראל (20.01.2008, פורסם בנבו).
10. לאור האמור לעיל, וגם בהתייחס לפסיקה שהוזכרה (זו הרלוונטית), לאור ההיקף הגדול מאוד של המס שהועלם, ההפרה הבוטה של האמון שנתנו רשויות המכס בנאשם, נסיבות ביצוע העבירות, התקופה שבהן הם בוצעו, היות העבירה של קבלת הדבר במרמה המסד והתשתית לביצוע העבירות נשוא האישום השני על ידי הנאשם כמסייע ועל ידי אחרים, מידת האשם של הנאשם באישום השני לעומת זו של האחרים, מידת האשם של הנאשם, הדומיננטית, באישום הראשון, הפגיעה החמורה בערכים החברתיים, ההוצאות הרבות שנאלצה המדינה לשאת בהן, בקשר עם החקירה, מודעותו של הנאשם לעבירות המבוצעות בפועל על ידי האחרים, היעדר תועלת כספית לנאשם מביצוע העבירות, המניע הכלכלי של הנאשם אשר עמד בבסיס העבירות והאפשרות של הנאשם להימנע בקלות מביצוע העבירות שבהן הורשע – לאור כל זאת, אני מוצא לנכון לקבוע כי באישום הראשון והשני, מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי.
11. בהתייחס לאישום השלישי, ראוי לקבוע מתחם ענישה הולם בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.
12. עתה אעבור לבחון ולהכריע בשאלה, מהו העונש הראוי לנאשם, בהתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה. ברקע – תסקיר שירות המבחן אשר המליץ על מאסר בפועל שיבוצע בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס. אכן, המדובר הוא בתסקיר חיובי ביותר וממנו עולה תמונה של נאשם נעדר עבר פלילי, אשר מביע חרטה אמתית וכנה על הסתבכותו ועל העבירות שביצע. לנאשם משפחה תומכת, הוא החל בהליכי שיקום, הנאשם תרם למדינה במסגרת שירותו הצבאי, הוא פנה להליך שיקום מיוזמתו, לפני מספר חודשים. מוכן אני גם לקבל את חוות דעתו של שירות המבחן, לפיה השמתו של הנאשם במאסר מאחורי סורג ובריח עלולה להביא לרגרסיה במצבו הרגשי, השיקומי והכלכלי. יחד עם זאת, ברי כי השיקולים אשר עומדים לעיני שירות המבחן בבואו ליתן המלצה לעונש לגבי נאשם, הינם רק חלק מן השיקולים אשר על בית המשפט לשקול, בגזרו את הדין. מבית המשפט מצופה כי ייתן משקל לשיקולי מדיניות ענישה, לעונשים אשר הושתו במקרים דומים או רלוונטיים אחרים, לשיקולי הרתעה ושאר השיקולים אשר לרובם התייחסתי בדיון לעיל. על כן, וכפי שנראה בהמשך הדברים, לא אוכל לאמץ את המלצתו של שירות המבחן כי ראוי להסתפק במקרה הזה במאסר על דרך עבודות שירות. מתחמי הענישה, במקרה הזה, הינם גבוהים ורחוקים מהמלצת שירות המבחן ואינני סבור שיש מקום לחריגה ומכל מקום, לחריגה גדולה ממתחמי הענישה שנקבעו על ידי לעיל. בעניין זה, אציין כבר כאן כי אין בליבי ספק כי הנאשם יפגע מהשמתו במאסר מאחורי סורג ובריח וכי גם הקושי לאשתו, לילדיו ולמשפחה המורחבת יהיה גדול מאוד. אולם, אין צורך לומר כי דברים אלה נכונים בכל מקרה שבו נגזר על נאשם עונש של מאסר בפועל. מבחינה שיקומית, אמנם הנאשם החל בהליך שיקומי באופן פרטי, אך לא בהכרח ימנע המאסר בפועל את המשך השיקום, שהרי אם רצונו של הנאשם בשיקום הוא כן, אמיתי וחזק, ואני מאמין שכך הם פני הדברים, הוא יוכל להשתלב בהליך טיפולי במסגרת המאסר ולהמשיך אף לאחר השחרור מן הכלא.
13. אכן, אינטרס השיקום של הנאשם יש בו כדי לכוון לכיוון התחתון של מתחם הענישה. הוא הדין לגבי החרטה הכנה והאמתית שהוא הביע, כמו גם הבושה שהיא מנת חלקו מעת המעצר. לכך יש לצרף את כל אותם הנתונים אליהם התייחס קצין המבחן, במקצועיותו, שעניינם השירות הצבאי של הנאשם, הפגיעה שספגה משפחתו, התמוטטותו הכלכלית, רצונו הכן של הנאשם בשיקום וביציאה לדרך חדשה, היעדר עבר פלילי. עוד יש לשקול לקולא את הנתונים האישיים כפי שעלו מעדי האופי שהעידו מטעם הנאשם במסגרת שמיעת הראיות לעונש – את מסירותו של הנאשם למשפחה, מסירותו לחבריו. עוד אין להתעלם מהקושי העצום של מנת חלקה של המשפחה כולה, מאז נחשפה הפרשה ועד היום.
14. לא אוכל לקבל את טענתו של הסניגור, כי מעמדו של מרשו קרוב למעמדה של הנאשמת 4, גב' דבירי – ענקי. הגברת ענקי לא הורשעה באישום הראשון וגם לא באישום שעניינו חשבוניות פיקטיביות ולטעמי, מעורבותו העבריינית של הנאשם בפרשה, גדולה באופן משמעותי מזו של גברת ענקי.
15. עוד בין השיקולים לקולא, יש להביא בחשבון שהנאשם הודה, אם כי לאחר שהוחל בשמיעת הראיות. בעניין זה, אני מקבל את דבריו של הסניגור, לפיהם היה צורך בהתקדמות בשמיעת הראיות, על מנת שיתברר בפני בית המשפט, כמו גם בפני נציגי התביעה, מה היה חלקו בפועל של הנאשם בעבירות שיוחסו לו, שלב שרק לאחריו בשלה העת להודאה של הנאשם ולהגעה להסדר טיעון. בכל מקרה, נחסך זמן שיפוטי לא מבוטל, וזאת ייזקף לטובת הנאשם.
16. הסניגור טען לאכיפה בררנית באי הגשת כתב אישום כנגד אנשים נוספים אשר היו מעורבים בפרשה. מעורבותם של רונן דניאל, ראובן כהן, ארז אלקולומברה, תומר אור ואזולאי, ככל שהיה בה משום מעשים פליליים, בוודאי הייתה פחותה לעין שיעור ממעורבותו של הנאשם בפרשה. על כן לא ניתן לומר כי לגביהם, נקטה המאשימה באכיפה בררנית. אשר לדודו כהן, הרי הטענה כי הוא ניהל את מחסני ישקול ובוודאי היה ער למה שקורה שם, הינה טענה שהיא בגדר השערה ולא הוצגו בפניי כל ראיות למעורבות כלשהי של דוד כהן בפרשה. אשר למשה לויט, אכן הוא נטל חלק בפעולות האסורות, בעיקר שינוי הגושים והוצאת בקבוקים, אך אין להתעלם מכך שהוא היה עובד של מחסן ישקול ולא בעלים ומבלי לגרוע מחומרת מעשיו, הוא פעל על פי הוראות הממונים עליו. מבחינה זו, בהיות הנאשם מעבידו הישיר של לויט, מי ששילם את שכרו במשך שנים, חייב אני לומר כי טענת ההפליה שהעלה הנאשם בהתייחס ללויט מקוממת. תפקידו של הנאשם היה להגן על עובדו ולמנוע את הסתבכותו במעשים בלתי כשרים הוא לא עשה כן. בנסיבות אלה, הטענה בדבר אכיפה בררנית אינה במקומה, לשון המעטה. אכן היה מצופה מלויט שלא יציית לנאשם 2, אך בנסיבות העניין, יקשה עליי לומר כי המדובר הוא במקרה של אכיפה בררנית בהתייחס אליו.
17. בסופו של יום, ומתוך כלל השיקולים שהובאו לעיל, לעניין נסיבות העבירה ונסיבותיו של הנאשם אשר אינן קשורות לנסיבות העבירה, באתי למסקנה שיש להעמיד את עונש המאסר בפועל על מעט יותר מתקופת המינימום שבמתחמי הענישה ובשל המשקל המשמעותי שיש ליתן לתסקיר שירות המבחן ולאינטרס השיקומי של הנאשם, יש להעמיד את עונש המאסר בפועל על 14 חודשים, הגם שזהו כמעט הרף התחתון של כל אחד משני המתחמים.

גזירת הדין

1. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם 1, את העונשים הבאים:
2. מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים, בהפחתת ימי המעצר שהיה נתון בהם הנאשם מאחורי סורג ובריח, מיום 02.03.2015 עד ליום 21.05.2015. אינני מפחית את תקופת המעצר באיזוק אלקטרוני, גם לא זו שהייתה בבית חבריו של הנאשם. על הנאשם להתייצב לריצוי מאסרו בפועל, בבית סוהר דקל בתאריך 03.07.2016 עד השעה 10:00 או במקום אחר או בשעה אחרת, על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים: 08-9787377, 08-9787336.
3. מאסר מותנה בן 18 חודשים. תקופת התנאי היא 3 שנים מתום ריצוי המאסר בפועל, כאשר התנאי הוא שלא יעבור הנאשם עבירה, לפי אחד מהחוקים הבאים: חוק איסור הלבנת הון, פקודת המכס, חוק מס קנייה, חוק מס ערך מוסף, עבירת קשר לביצוע פשע בהקשר לקבלת דבר במרמה או הלבנת הון או עבירות מכס, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בהקשר לפקודת המכס.
4. הנאשם ישלם קנס בסך 200,000 ₪ כמוסכם. הקנס ישולם לטובת קרן החילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. מחצית הקנס תשולם על דרך של קיזוז סכום של 100,00מן הכספים שהפקיד הנאשם במסגרת תיק מ"ת 49947-03-15, והמחצית השנייה, ב- 20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מ 30 יום מתום ריצוי תקופת המאסר לפי סעיף 1) לעיל.
5. הנני מורה על חילוט כל הנכסים המופיעים בבקשת החילוט המהווה חלק בלתי נפרד מכתב האישום המקורי, למעט דירת מגוריו של הנאשם. החילוט הנו לטובת הקרן לאיסור הלבנת הון.
6. אני גוזר על הנאשמת 14, קנס בסך 5000 ש"ח וזאת נוכח דבריו של ב"כ המאשימה, בדבר מצבה הכספי של החברה והעדר יכולת גבייה ממנה.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ו, 06 יוני 2016, בנוכחות הנוכחים.