1. לפניי בקשת לעיון חוזר לפי סעיפים 51 ו-52 לחסד"פ (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996, במסגרתה עותרת המבקשת להורות על חילוט כספים מכספי הערבות וההפקדה אשר הושתו על המשיבים במסגרת החלטת בית המשפט מיום 18.5.15, זאת מאחר והמשיבים העתיקו את כתובת החלופה ללא שקוים תנאי מהותי מתנאי השחרור שהושתו עליהם, המורה על התקנת האיזוק האלקטרוני בחלופה החדשה.

2. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם, יחד עם אחרים, ביצוע עבירות של הברחת טובין בנסיבות מחמירות בניגוד לפקודת המכס, החזקת טובין מוברחים בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס בניגוד לפקודת המכס, הגשת רשימון כוזב בניגוד לפקודת המכס, מסירת אמרה שאינה נכונה או מסירת הצהרה שיש בה אמרה כזו, הטעיית פקיד מכס בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו, הלבנת הון, סחיטה באיומים והוצאות חשבוניות מס שלא כדין במטרה להתחמק מתשלום מס.

בתמצית, בכתב האישום נטען, כי המשיבים והאחרים פעלו בתקופה שבין השנים 2009-2014 ליצירת מעגל ייבוא עברייני, במסגרתו הוברחו ארצה משקאות אלכוהוליים עתירי מיסים ומיסי ייבוא, בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, ואשר מגלמים השתמטות מתשלום מיסי הייבוא החלים בסך של למעלה מ-36,000,000 ₪.

3. בתאריך 18.5.15 הורתי על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא בדירה שכורה בתל אביב (להלן: "מקום החלופה") ובאיזוק אלקטרוני וכנגד הפקדה כספית וחתימת ערבויות.

השתלשלות העניינים

4. ביום 27.7.15 הוגשה בקשה לעיון חוזר מטעם המשיבים, במסגרתה עתרו להורות על שינוי מקום מעצר הבית לכתובת מגוריו של המשיב 1 ברחוב גלעד 16 באשדוד (להלן: "מקום החלופה החדש"), וכן להורות על הוספת שני מפקחים.
דיון בבקשה התקיים במעמד הצדדים ביום 30.8.15, ובהסכמת המשיבה הורתי כמבוקש, תוך שצוין כי: "יתר תנאי השחרור בערובה יישארו בעינם- בכפוף לאמור לעיל".

5. בתאריך 1.9.15 התקבל דיווח מטעם היחידה לפיקוח האלקטרוני, לפיו ביום 31.8.15 בשעה 20:27 הגיע טכנאי למקום החלופה החדש על מנת להתקין את האיזוק האלקטרוני. נמצא כי בשל בעיית תקשורת לא ניתן להתקין את האיזוק, ולכן זה לא הותקן. הטכנאי הודרך לגשת לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה על העדר פיקוח.
נוכח הדיווח כאמור, בו ביום, הורה בית המשפט על קבלת תגובת בא כוח המשיבים עד ליום 3.9.15.

6. בתאריך 3.9.15 התקבלה תגובת בא כוח המשיבים, לפיה הודעת היחידה לפיקוח "אינה מובנת ואינה מקובלת". הסנגור עתר להורות ליחידה הפיקוח האלקטרוני לחזור ולעשות מאמץ מיוחד על מנת להתקין את האיזוק האלקטרוני. לאור האמור, בית המשפט קבע לדיון במעמד הצדדים ליום 8.9.15.

7. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 8.9.15 עתר בא כוח המשיבים להורות ליחידה לפיקוח אלקטרוני לערוך בדיקה נוספת באם ניתן להתקין את האיזוק האלקטרוני במקום החלופה החדש. עוד נטען, כי "החלופה הקודמת- בתל אביב, הבית אז הושכר לצורך שהיית המבקשים בכתובת כמקום חלופה ולאור החלטת בית המשפט לשינוי כתובת מעצר הבית לאשדוד, הבית בתל אביב הוחזר לבעליו" (עמ' 66 ש' 2-3).

בא כוח המבקשת לא התנגד לעריכת בדיקה נוספת של היחידה לפיקוח אלקטרוני. עם זאת טען כי המשיבים שוהים באשדוד ללא פיקוח של איזוק אלקטרוני, בניגוד להחלטה שיפוטית, ועתר כי בית המשפט יורה למשיבים לחזור למקום החלופה הקודם עד הסדרת האיזוק.

ביום 9.9.15 הותקן האיזוק האלקטרוני במקום החלופה החדש.

8. בתאריך 7.10.15 הוגשה הבקשה בפניי, במסגרתה עותר ב"כ המבקשת להורות על חילוט כספים מכספי הערבות וההפקדה, על רקע הפרת תנאי השחרור- בכך שהמשיבים העתיקו את מקום חלופת המעצר בטרם התקנת האיזוק האלקטרוני. נטען, כי המבקשים לא עדכנו, לא את בית המשפט ולא את היחידה החוקרת על דבר אי התקנת האיזוק ועשו דין לעצמם עת נשארו במקום החלופה החדש ללא פיקוח אלקטרוני.
נטען, כי גרסת המשיבים לפיה הדירה הקודמת שהושכרה (בתל אביב) הוחזרה לבעליה, נסתרת כעולה ממזכרו של השוטר רונן הרשקוביץ, לפיו הדירה לא הייתה מושכרת, אלא שייכת לחבר של המשיבים. עוד נטען, כי גם גרסת המשיבים לפיה, הם נותרו במקום החלופה החדש לאחר שנציג יחידת הפיקוח אמר להם להישאר שם, נשללת על ידי גרסת נציגי יחידת הפיקוח.

9. בא כוח המשיבים מנגד עתר לדחות את הבקשה.
הסנגור הסכים לקיומן של ראיות לכאורה במובן הטכני, כך שהמשיבים העתיקו את מקום חלופת המעצר, מבלי שמולאו כל התנאים הנדרשים- התקנת האיזוק. עם זאת, לגישתו מדובר בטעות שנעשתה בתום לב. שכן, משהתקנת מערכת האיזוק לא צלחה, הסייר מטעם יחידת הפיקוח אמר להם שלא ניתן להתקין את האיזוק ושהם "עוברים לפיקוח של משטרת אשדוד" אשר תערוך ביקורי בית, וכי יישלח דיווח על כך לבית המשפט.
לגישת בא כוח המשיבים, מהודעת יחידת הפיקוח שהתקבלה בבית המשפט ובפרקליטות ובמשטרת אשדוד ביום 1.9.15, "היה ברור לכולם שהם (המשיבים- הוספה שלי נ' א' ט') באשדוד" (עמ' 2 ש' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 21.10.15). עוד טען הסנגור, כי לא הייתה באפשרות המשיבים לחזור למקום החלופה בתל אביב, שכן גם שם האיזוק נותק לצורך העתקתו לכתובת החדשה.

דיון והכרעה

10. לית מאן דפליג כי המשיבים העתיקו את מקום החלופה בטרם הסדרת התקנת האיזוק האלקטרוני כמתחייב מהסכמת המשיבה שניתן לה תוקף שיפוטי, והם המשיכו ושהו במקום החלופה החדש מיום 31.8.15 ועד להתקנת האיזוק בפועל ביום 9.9.15. עם זאת, לטענת הסנגור, הדבר נעשה בטעות ובתום לב, לאחר שנאמר להם על ידי הסייר של יחידת הפיקוח, כי הם "עוברים לפיקוח של משטרת אשדוד".

11. מעיון בהודעות הטכנאים מטעם יחידת הפיקוח- אלעד דרור (הודעה מיום 21.9.15), ואנדריי סידלניק (הודעה מיום 17.9.15), עולה כי לאחר שהתברר שלא ניתן להתקין את האיזוק, יצרו קשר עם המוקד ודיווחו להם על כך.

עוד לדבריהם, הם אמרו למשיבים ולבני משפחתם שנכחו במקום שלא ניתן להתקין את האיזוק: "אני אמרתי להם ככה- אתם במעצר בית, יש לכם שתי אופציות האחת לחזור לכתובת הקודמת בה הייתם במעצר או לפנות לבית המשפט כדי למצוא חלופה אחרת כי בכתובת הזאת אתם לא יכולים להישאר. אם אנחנו לא מצליחים להתקין איזוק עקב מגבלות טכניות, בית המשפט אמור להחליט על חלופה אחרת כלומר מקום אחר ואז אנחנו נגיע להתקין שוב בהוראת בית המשפט ואני זוכר שהסברתי להם בדיוק את זה (הודעת אלעד עמ' 2 ש' 39-42).

לשאלת החוקר האם הוא או אנדריי אמרו למשיבים או למי מבני משפחתם שהם יכולים להישאר בדירה באשדוד ללא האיזוק האלקטרוני- השיב: "לא אמרנו דבר כזה".

דברים דומים מסר הסייר אנדריי "...הסברנו למשפחה שאנחנו חייבים ללכת לדווח למשטרה על העדר פיקוח ואמרנו להם שהם צריכים לחזור לאותו בית שבאתם ממנו או שבית המשפט יורה עליכם להישאר בבית ללא אזיק (עמ' 2 ש' 35-37)... בפעם הראשונה שאי אפשר היה להתקין...אמרתי להם שאנחנו נודיע במשטרה על העדר פיקוח ושהם צריכים לחזור חזרה (עמ' 3 ש' 70-72)...".

לשאלת החוקר האם גרמת לאייל או לטל להבין שזה תקין להישאר ללא איזוק השיב: "אני לא זוכר שאמרתי שזה בסדר. אמרתי שהם בפיקוח של המשטרה (עמ' 4 ש' 101-102)...אני זוכר בבירור שהסברתי להם על שתי אופציות ביחד עם אלעד. או הם צריכים לחזור חזרה כי הבית לא כשיר להתקנה וגם שאנחנו צריכים להודיע במשטרה על היעד פיקוח. אמרנו להם שאם בית המשפט יקבע הם יכולים להיות בלי אזיק או שינוי כתובת, הכוונה לדירה אחרת. לא אמרתי להם שהם יכולים להיות בלי פיקוח (עמ' 4 ש' 110-114). ראה גם עמ' 2 ש' 41-51.

גרסתם המשיבים- אישרו כי היו מודעים להחלטת בית המשפט לפיה אושרה בקשתם להעתיק את מקום החלופה ויתר תנאי השחרור בערובה נותרו בעינם. עוד אישרו כי התקנת האיזוק על ידי הטכנאי לא צלח. אולם לגרסתם, הטכנאי אמר להם שהם עוברים לפיקוח של המשטרה והשאיר להם את האזיק על הרגל. במהלך התקופה הזו יחידת הפיקוח המשיכה להתקשר אליהם על מנת לוודא שהם נמצאים במקום החלופה החדש.

כאשר נשאלו מדוע לא דיווחו על כך לבית המשפט- מסרו כי הם עדכנו את בא כוחם וכי סמכו על דברי הסיירים שהם בפיקוח של המשטרה.

כאשר נשאלו מדוע לא חזרו למקום החלופה בתל אביב- מסרו כי היה מאוחר וגם העבירו את הקווים הנקיים לאשדוד (ראה הודעת טל מרצ'י מיום 9/9/15 ש' 19-24, 28-30, 33-34, 52-60; הודעת אייל מרצ'י מיום 9/9/15 עמ' 2 ש' 11, ש' 14-15, 21-23, 25-32, 34-35, 50-52ֿ).

12. על רקע המתואר לעיל, הנני סבור שעסקינן בהפרה מהותית של תנאי השחרור ולא הפרה טכנית בלבד כטענת הסנגור. המשיבים הפרו את תנאי השחרור בכך שהעתיקו את מקום חלופת המעצר ללא הסדרת האיזוק האלקטרוני בטרם המעבר לכתובת החדשה. משזה לא הוסדר, היה על המשיבים לשוב למקום החלופה הקודם. שכן, החלטת בית המשפט לפיה "יתר תנאי השחרור בערובה ישארו בעינם, בכפוף לאמור לעיל"- ברורה ונהירה היא (עמ' 65 ש' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 30.8.15).

דא עקא, המשיבים עשו דין לעצמם ולא הודיעו על דבר אי ההתקנה לגורמי המשטרה או לבית המשפט כפי שהיה עליהם לעשות (ואף נאמר להם על ידי טכנאי האיזוק), אלא הסתפקו בעדכון בא כוחם. בעניין זה אציין, שאין בידי לקבל את טענת הסנגור, לפיה מהודעת יחידת הפיקוח "היה ברור לכולם שהם באשדוד", שכן נתון זה לא עולה מהדיווח. מה גם, הרי שהתקנת האיזוק היווה תנאי להעתקת מקום החלופה.

יתרה מכך, אין בידי לקבל את טענת המשיבים ובא כוחם, לפיה לא היה באפשרותם לחזור למקום החלופה (בתל אביב), מאחר והדירה שהושכרה הוחזרה לבעליה וקו הטלפון ששימש לצורך התקנת האיזוק- נותק. זאת לאור האמור במזכרו של החוקר רונן הרשקוביץ (מיום 20.10.15) לפיו, המשיב 1 הדגיש בפניו בחקירה שהדירה שבה גר בתל אביב לא הייתה מושכרת, וכי הייתה שייכת לחבר, אשר נתן לו אותה ללא תמורה.

גם טענת המשיב 1 בהודעתו "השופט קבע שאנחנו עוברים לאשדוד אז אני לא יכול לחזור על דעת עצמי..." (עמ' 2 ש' 34)- אין בה ממש. בשים לב שהמשיב 1 לכאורה, על דעת עצמו, נשאר במקום החלופה החדש, מבלי שהוסדר האיזוק האלקטרוני.

13. סעיף 51(א) לחוק המעצרים קובע, כי משהפר נאשם תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות בית המשפט על חילוט הערבות. שכן, מטרת ההפקדה היא בראש ובראשונה הרתעה מפני הפרת תנאי השחרור. הערבות משמשת בטוחה שהנאשם יכבד את תנאי השחרור ויימנע מהפרתם, כאשר הנאשם עצמו והערבים שנטלו אחריות לפקח עליו נוטלים סיכון שייפגעו בכיסם אם לא יעמדו בתפקידם (בש"פ 8626/04 צ'וסקין נ' מדינת ישראל). כמו כן, ההנחה היא שנאשמים יקיימו את תנאי השחרור, בין היתר בשל חשש שהפרתם תחזיר אותם למעצר. לכן על בית המשפט להיזהר מ"סלחנות מוגזמת" להפרות של תנאי ערובה שתעודד בעקיפין הישנות של ההפרות ותפגום ביעילותו של מוסד השחרור בערובה (ראה בש"פ 3239/08 שוקרון נ' מדינת ישראל). כחלק מהמטרה ההרתעתית, משקבע בית המשפט כי יש ראיות לכאורה להפרה- קימה עילת חילוט ובית המשפט רשאי להורות על חילוט הערבויות, כולן או מקצתן (ראה בש"פ 980/12 דוד זוהר נ' מ"י- פסקה 15).

על רקע המתואר לעיל ולאחר שהקשבתי לטיעוני הצדדים החלטתי שלא להחמיר עם המשיבים ולהסתפק בחילוט סכום כספי נמוך יחסית, חרף ההפרה המהותית והבוטה. זאת בתקווה שהמשיבים לא יחזרו על מעשה דומה בעתיד או הפרה כלשהיא בתנאי השחרור בערובה שקבע בית המשפט.

14. על כן, הנני מורה כדלקמן:

א. מורה על חילוט 30,000 ₪ מההפקדה הכספית הקיימת עבור כל אחד מהמשיבים לטובת אוצר המדינה.

ב. מורה על הפקדה כספית נוספת בסך 30,000 ₪ להפקדה הכספית הקיימת עבור כל אחד מהמשיבים, וזאת עד ליום 15.12.15.

ג. יתר תנאי השחרור בערובה יישארו בעינם, בכפוף לאמור לעיל.

המזכירות תשלח את ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ו, 30 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.