בעניין: פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983

ובעניין: מועדון הספורט רמת השרון בע"מ (בפירוק)

החברה

ובעניין: עו"ד ערן רייף

המפרק הזמני

ובעניין: חברת פרח בר ניהול פרויקטים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יהונתן כרמון

מבקשת הפרוק

ובעניין: עיריית רמת השרון

ע"י ב"כ עו"ד עמר, רייטר, ז'אן, שוכטוביץ ושות'

העירייה

ובעניין: עובדי החברה

ע"י ב"כ עו"ד אופיר רונן

העובדים

ובעניין: גבי אדרי

ע"י ב"כ עו"ד הכהן

המבקש

ובעניין: דליה שפירא ואח'

ע"י ב"כ עו"ד ורטהיים

בעלי המניות

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על-ידי ביום 15.11.16 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין קבעתי כי זכויות החכירה של חברת מועדון הספורט רמת-השרון בע"מ (להלן: "החברה") שנמצאת בהליכי פירוק במתחם הקאנטרי קלאב ברמת-השרון יימכרו לעיריית רמת-השרון (להלן: "העירייה"), תמורת הסך 10,240,000 ₪.

בפסק הדין סקרתי עיקר העובדות הנחוצות, את עמדות הצדדים, לרבות הליך ההתמחרות שנערך על-ידי המפרק הזמני למכירת זכויות החברה בקאנטרי-קלאב. בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה, כי עדיפה הצעת העירייה בסכום האמור הגם שנופלת בסך של 100,000 ₪ מהצעת המבקש מר גבי אדרי (להלן: "המבקש"). בפסק הדין ניתנו שורת טעמים מדוע יש לקבל את הצעת העירייה ובין אלה: וודאות ההצעה של העירייה על פני זו של המבקש; צמצום הגירעונות של החברה; עמדת העובדים; חיסכון ניכר בתשלומים צפויים של דמי הסכמה לעומת החשש שאלו יוטלו ככל שההצעה של המבקש תתקבל.

המבקש הודיע כי בכוונתו לערער על פסק הדין ועתר להורות על עיכוב ביצוע של פסק הדין. בבקשתו מעלה המבקש מספר טעמים מדוע נפלו שגגות בפסק הדין שבעטיים יש לבטלו. עוד התייחס המבקש לכך שמאזן הנוחות נוטה לטובתו בהינתן שלא ייגרם לעירייה נזק אם הרכישה של זכויות החברה בקאנטרי לא יועברו אליה.

כל המשיבים, לרבות הנושים, למעט בעלי המניות, מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע וסבורים כי אין מקום לדחות את ההתקשרות עם העירייה לרכישת הזכויות של החברה בקאנטרי קלאב.

ההלכה הפסוקה מורה שככלל אין מקום לעכב ביצוע פסק דין אלא אם התקיימו טעמים שמבססים זאת. לעניין זה על בית המשפט להביא בחשבון את שני אלה: האחד, סיכויי ההצלחה בערעור והשני, מאזן הנוחות. לעניין המבחן השני נדרשת בחינה של אפשרות השבת המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל, וכן בחינת הנזק שייגרם ככל שביצוע פסק הדין לא יעוכב.

יישום ההלכה על נסיבות המקרה שלפני מביאני לידי מסקנה שאין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין:

באשר לסיכויי הערעור; מבחן זה מסור לערכאת הערעור ולא להכרעה הדיונית. עם זאת, לא ניתן להתעלם מחוסר הוודאות שבקבלת הצעת המבקש על פני הצעת העירייה, כמפורט בפסק הדין. בנוסף יש לשקול את החיובים הכספיים הניכרים שלא ניתן לשלול שיחולו על החברה היה וההתקשרות תהיה עם המבקש ולא עם העירייה. יש באלה כדי להעיב על סיכויי הערעור ומבלי שיהיה בדבריי אלה כדי לקבוע מסמרות, שכן כאמור סוגיית סיכויי ההצלחה בערעור היא לפתחו של בית המשפט של הערעור.

באשר למאזן הנוחות; כאמור בפסק הדין העירייה נטלה על עצמה להפעיל את הקאנטרי-קלאב לרווחת התושבים ולשאת בהוצאות הכרוכות בכך שיהיו חלק מהוצאות הפירוק. עם זאת ובצדק, הודיעה העירייה שהמימון ייפסק ב- 30.11.16. משכך, ככל שביצוע פסק הדין יעוכב משמעו סגירת הקאנטרי-קלאב בעוד ימים ספורים; גדיעת מקור פרנסה של עשרות עובדים; הפסקת מתן שירותים למנויים ולציבור הרחב של המשתמשים בקאנטרי-קלאב ותוך שיש חשש שהדבר יגדיל את היקף הנשיה של כל אלה; הדבר אף עלול לגרום לכך שאלה יפנו למועדונים מתחרים. כל האמור יפגע ללא תקנה בחברה ובנושיה. לעומת זאת, ככל שפסק הדין יבוטל בערעור, דומה שלא יהיה קושי משמעותי "בהחזרת הגלגל לאחור", שיצדיק את הבקשה לעיכוב ביצוע.

טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו עמדתם של יתר הצדדים למעט בעלי המניות: המפרק; מרבית הנושים מבחינת מספר וכן בעלי הנשיה העיקרית מבחינת ערך שכל אלה תומכים בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע ועותרים למימוש לאלתר של פסק הדין. לא התעלמתי שבעלי המניות סבורים אחרת אך מעמדם של אלה הוא נדחה, כמו גם שהוא מהווה את מיעוט הנשיה.

בשולי הדברים, לא התעלמתי מהעתירה לעיון מחדש שפסק הדין, אך לא ראיתי מקום להיעתר לה. בית המשפט הכריע בפסק הדין ואין זה מסמכותו לשוב ולדון בו על יסוד טענה ערעורית.

על יסוד על האמור, אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

המזכירות תשגר את ההחלטה בפקס לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ז, 23 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.