בעניין: פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983

ובעניין: מועדון הספורט ברמת השרון בע"מ (בפירוק זמני)

החברה

ובעניין: עו"ד ערן רייף, בתפקידו כמפרק זמני לחברה

המפרק הזמני

ובעניין: אהרן ענבר

על-ידי ב"כ עו"ד אבי ערד

המבקש

ובעניין: כונס הנכסים הרשמי

הכנ"ר

1. לפניי בקשה למתן היתר להמשך ניהול תובענה לפי סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 נגד חברת "מועדון הספורט ברמת השרון בע"מ" (להלן: "החברה"), שביום 1.6.16 ניתן בעניינה צו פירוק זמני. הבקשה הוגשה על ידי מר אהרן ענבר (להלן: "המבקש").
2. ההליך מושא הבקשה הוא תובענה כספית בסך 269,960 ₪ בצירוף פיצויים בגין הלנת שכר שהמבקש הגיש נגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (סע"ש 30005-04-15). בתובענה נטען כי המבקש הועסק על ידי החברה החל משנת 1979 כמדריך חדר כושר. עוד נטען שבשנת 1984 החברה שינתה את מתכונת התשלום למבקש והחלה לשלם חלק משכרו בדרך של מתן מינויים חלף שכר עבודה מבלי לדווח למוסד לביטוח לאומי. על רקע האמור הגיש המבקש את התובענה שבגדרה עתר לסעד כספי בגין הפרשים עבור תנאים סוציאליים, הכרה בקיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה וכמפורט בתובענה. אציין שהוגש כתב הגנה וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית אולם טרם התקיימה ישיבת הוכחות לנוכח עיכוב ההליכים.
3. המפרק הזמני מתנגד לבקשה ולעמדתו אין מקום לסטות מהכלל שלפיו כלל התביעות בהליך חדלות פירעון תתבררנה בדרך של הגשת תביעת חוב לבעל התפקיד. עוד נטען שלא נדרשת מומחיות ייחודית להכרעה בטענות המבקש שהינן טענות משפטיות, או שקיימות נסיבות שהוכרו בהלכה הפסוקה כמצדיקות את החלת החריג לכלל. לעמדתו המבקש לא הניח את המסד הנדרש לניהול ההליך בעניינו באופן עצמאי שלא בדרך של תביעת חוב ולבסוף נטען שהיעתרות לבקשה תשית עלויות שלא לצורך על קופת הפירוק וגם בכך טעם לדחיית הבקשה.
4. המבקש השיב וטען כי עסקינן בתובענה שנדרשת לשם הכרה במעמדו כעובד שתאפשר לו למצות את זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ומשכך ניהול התביעה לא ישית הוצאות על קופת הפירוק. המבקש הדגיש שברגיל הסמכות כמו גם המומחיות לדון בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד מוקנית לבית הדין לעבודה ומכל מקום מומחיות זו אינה מצויה בידי המפרק הזמני.
5. הכנ"ר תומך בעמדת המפרק הזמני וסבור שאין מקום להיעתר לבקשה. לעמדתו מדובר בחוב כספי בר תביעה ומשכך על המבקש להגיש תביעת חוב שתבחן בהתאם להוראות הדין והפסיקה.
6. לאחר שנתתי דעתי למלוא טענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה שיש מקום להיעתר לבקשה ואסביר;
7. סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 קובע כדלקמן:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

ההלכה הפסוקה קובעת שהכלל הוא עיכוב הליכים ואילו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יהיה מקום לאשר את בירור התביעה בהליך עצמאי שלא בדרך של תביעת חוב. באשר לשיקולים שמצדיקים את החלת חריג הבירור העצמאי אפנה לדברי בית המשפט העליון (כב' השופט סולברג) ברע"א 6272/15 טולצ'ינסקי נ' ירון כהנא – מנהל מיוחד של החברה, בפסקה 12 (פורסם בנבו, 27.10.15) (להלן: "עניין טולצ'ינסקי"):

"מקרים אלו יכולים לכלול מצבים בהם יש יתרון לבירור התביעה באופן עצמאי, שאינם יכולים להתברר לפני המפרקים; בסוג הליך מיוחד המחייב מומחיות שאינה מצויה כרגיל אצל המפרק; קיומו של ניגוד עניינים אצל מפרק ביחס לתביעת החוב, או כאשר בירור תביעת החוב לפני המפרק יהיה כרוך בעלויות גבוהות מאלו אשר במסגרת תביעה נפרדת, ועוד".

בעניין טולצ'ינסקי נדונה בקשת עובד להתיר המשך ניהול תובענה בבית הדין לעבודה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ובית המשפט העליון (כב' השופט סולברג) אישר את החלטת בית המשפט המחוזי ולאחר יישום השיקולים שצוטטו לעיל. נקבע כי לא מדובר במחלוקת עובדתית מורכבת; קיומם של יחסי עובד מעביד באותו עניין לא היה במחלוקת; השאלות שנותרו שם במחלוקת, כגון האם העובד גנב כסף מהחברה, לא היו ב"טבורם של דיני העבודה"; טרם הוגשו הראיות בתיק; למבקש כמו גם לחברה ולנושיה לא תצמח כל תועלת מניהול ההליכים בהינתן שקופת הפירוק ריקה.

1. מן הכלל אל הפרט:

נסיבות המקרה שלפניי שונות מהנסיבות שעמדו בבסיס עניין טולצ'ינסקי ומשכך יש מקום להיעתר לבקשה. במקרה דנן סלע המחלוקת הוא קיומם (או העדרם) של יחסי עבודה ואין חולק שמדובר בסוגיה שנמצאת ב"טבורם של דיני העבודה"; הצדדים הגישו את הראיות מטעמם וכעולה מתצהירי העדות הראשית שהוגשו לבית הדין האזורי לעבודה וצורפו כנספח לבקשה מושא החלטה זו; בהינתן המצב שבו מצויה התובענה סבורני שלא יהיה בהמשך ניהולה כדי להשית הוצאות על קופת הפירוק ולמצער בהיקף הניכר כנטען על ידי המפרק הזמני. לא כל שכן, התובענה הוגשה גם כנגד מנהלי החברה, מר יוסף שפירא והגב' עילית זיס, וכל הנתבעים מיוצגים במשותף על ידי בא כוחם והדעת נותנת שהצדדים האמורים גם נושאים בשכר טרחת בא כוחם במשותף; למבקש תצמח תועלת מניהול התובענה בהינתן שהיעתרות לתובענה תאפשר למבקש לפנות למיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי.

בכל אלה שונה העניין שלפניי מעניין טולצ'ינסקי וסבורני שיש בהבדלים אלה כדי להטות את הכף לקבלת הבקשה.

זאת ועוד; סבורני שבמקרה שלפניי יש יתרון ממשי בניהול עצמאי של התובענה ולא כל שכן בהינתן המומחיות הנדרשת בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד שנמצאת בידיו של בית הדין לעבודה. ער אני לעמדת הכנ"ר שלפיה הואיל ועסקינן בחוב כספי בר תביעה אין מקום להיעתר לבקשה, ואולם סבורני שביישום השיקולים הנוגעים לעניין יש להיעתר לבקשה הגם שעסקינן בחוב בר תביעה.

1. במכלול האמור לעיל, אני נעתר לבקשה ללא צו להוצאות.

להסרת ספק; אין באמור לעיל כדי להביע עמדה לתובענה לגופה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ז, 05 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.